443
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שיחה א
א. שבת בראשית מהווה המשך למועדי חודש תשרי בכלל ולשמיני עצרת ושמחת תורה במיוחד. משום כך כותב הרבי במכתבו ממחרת יום הכפורים, הנדפס בקונטרס סוכות1, ששבת בראשית יהיה "כעין השלמה ותוספות אור כי טוב" לימי השמחה נ שעברו.
הרבי מציין שני ענינים במכתבו זה: השלמה ותוספות. ההבדל שבין השלמה לתוספות מובן בפשטות: "השלמה" – להשלים את החסר עדיין, ו"תוספות" – אף כשהשלים האדם מה שהוטל עליו, עליו להוסיף על כך.
זו המשמעות בדברי הרבי "וכעין השלמה ותוספות". א) במדה ולא הושלם כל מה שיש לפעול במשך חודש תשרי – אפשר להשלים זאת בשבת בראשית. ב) אף אם הושלם את כל אשר צריך לפעול בחודש תשרי – אל יחשוב האדם שתפקידו עתה לחכות על קבלת השכר, אלא יש לו להוסיף עוד.
ב. הרבי אינו מסתפק בכך, אלא מוסיף ומפרש: "תוספות אור". ההוספה הנדרשת היא – אור. למרות שהיו עבודת ראש־השנה – "קבלת עול", עבודת יום הכפורים – תשובה, ארבעת הימים שבין יום הכפורים לסוכות בהם עסוקים בקיום מצוות – שמשום כך יום ראשון של סוכות הוא ראשון לחשבון עונות2 – סוכות – זמן שמחתנו, שמיני־עצרת ושמחת־תורה עליהם נאמר: "יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך"3 – משום כך אמר הרבי
"ע (אביו של כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ) שבשמחת תורה אין ענינים של דינים4 – למרות זאת אפשר ויש מקום להוסיף אור.
סוג האור – מוסיף הרבי וכותב – צריך להיות "אור כי טוב". על האור שנברא ביום ראשון נאמר – אור כי טוב, הקב"ה היה אז יחידי בעולם, שמשום כך נקרא יום זה – יום אחד5.
ג. על אור זה מצינו בגמרא6 שגנזו לצדיקים לעתיד לבוא. הבעל־שם־טוב אמר7: "והיכן גנזו – בתורה". כלומר, אף כיום אפשר להגיע, באמצעות התורה, לאור שלעתיד לבוא.
טעם הדבר, שאף כיום אפשר להשיג את האור שלעתיד לבוא, הוא, כי "ישראל ואורייתא וקוב"ה – כולא
הערות
- 1. ספר המאמרים ה'תשי"א עמוד 48 (קונטרס פד).
- 2. ויקרא פרשה ל, ז.
- 3. משלי ה, יז. סד"ה ביום השמיני עצרת תרס"ו, ובכ"מ. וצע"ק משמות רבה פרשה טו, כג. ועיין ג"כ וככה הגדול פרק פד וקד.
- 4. ספר השיחות – תורת שלום עמוד 53.
- 5. בדרשת חז"ל בראשית רבה סוף פ"ג.
- 6. חגיגה יב, א.
- 7. הובא בדגל מחנה אפרים ובכתר שם טוב דף ו עמוד ד עיין שם וראה זהר חדש רות פה, א. 145
שמות רבה ט״ו:כ״ג - הטקסט מספריא
דָּבָר אַחֵר, הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי ה, יז): יִהְיוּ לְךָ לְבַדֶךָ וְאֵין לְזָרִים אִתָּךְ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינִי מַזְהִיר עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים עַל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, אֶלָּא לָכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כו, א): לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם אֱלִילִם. לֹא נָתַתִּי הַמִּשְׁפָּט אֶלָּא לָכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע ה, א): שִׁמְעוּ זֹאת הַכֹּהֲנִים וְהַקְשִׁיבוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל וּבֵית הַמֶּלֶךְ הַאֲזִינוּ כִּי לָכֶם הַמִּשְׁפָּט. הַצְּדָקָה שֶׁלָּכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כד, יג): וּלְךָ תִּהְיֶה צְדָקָה. הָרַחֲמִים שֶׁלָּכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יג, יח): וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים וְרִחַמְךָ וְהִרְבֶּךָ. וּשְׁמִיטִים וְיוֹבְלוֹת שֶׁלָּכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כה, י): וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה. וְאוֹמֵר (ויקרא כה, י): יוֹבֵל הִוא קֹדֶשׁ תִּהְיֶה לָכֶם. וְלֹא נָתַתִּי הַמִּצְווֹת אֶלָּא לָכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יא, יג): וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם. הַמַּעַשְׂרוֹת וְהַבְּכוֹרוֹת לָכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יד, כג): וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ מַעְשַׂר דְּגָנְךָ וגו'. הַקָּרְבָּנוֹת לָכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ, כא): וְזָבַחְתָּ עָלָיו אֶת עֹלֹתֶיךָ. הַבְּרָכוֹת לָכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ו, כד): יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ. וְכֵן (ויקרא כה, כא): וְצִוִּיתִי אֶת בִּרְכָתִי לָכֶם. וְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לָכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כה, לח): לָתֵת לָכֶם אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן. וְלֹא אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בִּלְבַד אֶלָּא אֲפִלּוּ כָּל הָאֲרָצוֹת סְבִיבוֹתֶיהָ, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע א, ג): כָּל מָקוֹם אֲשֶׁר תִּדְרֹךְ כַּף רַגְלְכֶם בּוֹ וגו'. לֹא נָתַתִּי הַתּוֹרָה אֶלָּא לָכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ד, ב): כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם תּוֹרָתִי וגו'. הַצִּיצִית נָתַתִּי לָכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר טו, לט): וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת. יָמִים טוֹבִים נָתַתִּי לָכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כג, ז): מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם. יוֹם הַכִּפּוּרִים נָתַתִּי לָכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כג, כח): כִּי יוֹם כִּפּוּרִים הוּא. לוּלָב לָכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כג, מ): וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן. סֻכָּה לָכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כג, מב): כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל וגו'. לֹא נָתַתִּי אוֹרָה אֶלָּא לָכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ס, א): קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ. לֹא נָתַתִּי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים אֶלָּא לָכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם. פֶּסַח לָכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יב, ו): וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת. הֱוֵי יִהְיוּ לְךָ לְבַדֶּךָ וְאֵין לְזָרִים אִתָּךְ.
מצוטט בעמוד אחד
לקוטי שיחות 1
- כרך כ ‹ הוספות - מאמרים ושיחות חורף תשל"ח ‹ שיחה ב ‹ 274 לקו"ש ח"ב ע' 443
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.