נג, ב
הארץ כו' וכמ"ש בזהר דארץ אפיקת15 ועביד' תולדו' חדשים כו' שהוא חידוש הבריאה ממש מאין ליש שאין זה ברקיע כלל וד"ל:
והנה הטעם לזה ידוע משום דנעוץ תחלתן בסופן וסופן בתחלתן דלפי שהארץ היא היות' תחתון וסוף הכל דוקא ע"כ יש בה מכח התחלה שהוא כח של בחי' א"ס שבפנימי' הכתר כנ"ל והו' בחי' מל' דא"ס עצמו שסוף מעשה עבמ"ת כנ"ל שזהו טעם דמ"ד ארץ קדמה לשמי' שקדמה במחש' תחלה כו' ולכך יש לארץ דוקא כח זה המחדש מאין ליש ממש בלי שיעור וקץ כלל כנ"ל שזהו אותו הכח החידוש יש מאין דא"ס עצמו שבמל' דא"ס שבכתר שהחכמה משם תמצא ג"כ מאין ליש כנ"ל דנעוץ סופן בתחלתן כו' אבל שמים וכל צבאם הרי נתהוו מן החכמה דמא' בראשית בבחי' סדר השתלשלות עו"ע שהוא בבחי' הרוחניות כנ"ל בחכמה ודיבור די' מא' כו' ע"כ אין בהם כח החידוש הזה מאין ליש כלל אלא כמו שהן מוי"ב בלי תוס' וגירעון כלל ובלי שינוי כלל כנ"ל וד"ל. (וזהו ענין מדריגה הב' במע"ב במא' תדשא הארץ תוצא הארץ כו' שהוא הרבה יותר עליון מן הדיבור דיהי אור יהי רקיע ועפ"י הקדמה הנ"ל דשרש התהוות החומר שהוא חידוש גמור הוא יותר עליון כו' וע"כ מן הארץ יצאו בצביונן חומר וצורה כא' מפני שבארץ דוקא יש שרש התהוות החומר הפשוט מאין המוחלט שאין זה במקור התהוות הרוחניות והצורה של כל הברואי' שנבראו רוחניות צורתם מן החכמה כנ"ל וד"ל). ובכ"ז יובן טעם המחלוק' שטעם מ"ד שמים קדמו לארץ היינו בשכלול שהוא בסדר השתלשלות הרוחניות דעו"ע כנ"ל כמו השכל שקדם למחשב' ומחש' קדם לדיבור והארץ היא בפו"מ שהוא אחרון מכל אבל מצד שרש כח הארץ בתחלתן שסוף מעשה עבמ"ת הרי הארץ קדמה במחש' שבעצמות ממש ולכן יש לארץ כח החידוש מאין ליש יותר מעליונים עליה שעולי' ומקבלים עד בחי' ע"ס דאצי' כו' וד"ל (וכך הוא ענין התולדה שהיא ג"כ כח החידוש מאין ליש ממש כנ"ל מפני שיש בה מכח התחלה שהוא עצמות הנפש ממש כידוע שכח המוליד שבטיפה הוא נטוע בעצם הנפש ממש שלמעלה מרצון ושכל כו'). ומעתה יובן ענין הנ"ל בפי' לרוקע הארץ על המים שתחלה קודם הבריאה היו המים מקיפים וסובבים לכדור הארץ ואח"כ צוה ה' שיקוו המים כו' ותראה היבשה וירדו המים למטה ונעשה הארץ למעלה כנ"ל דהנה ידוע מ"ש במדרש שקודם שנברא העולם היה מים במים16 כו' שמ"ע ומ"ת היו ביחד ושניהם ע"ג הארץ וצוה שיקוו המים תחתונים שמתחת השמים אל מקום א' ותראה היבשה הרי מ"ת דוקא הוא שהיו מקיפים וסובבים לארץ וגער בהן בנזיפה17 שירדו למטה מן הארץ ותעמוד האר' ממילא למעלה כמ"ש לרוקע הארץ ומ"ע שמעל השמים עלו למעלה על ידי הבדל הרקיע כמ"ש יהי רקיע בתוך המים כו' והענין הוא כידו' בפי' שמים אש ומים שזהו ענין אור מים רקיע ר"ת אמ"ר18 דאור הוא בחי' ח"ע הרוחניות והוא אש ולא אש גשמי אלא מקור יסוד האש שנקרא אויר דק19 ומן האויר נעשה אור וכמשל אור מקור השכל שנעשה ונמשך בהתפשטות נק' התחכמו' שבא מכח המשכיל ההיולי ואח"כ מתפשט לאורך ורוחב נק' מים שהחכ' נק' אור ונק' מים20 כידו' וז"ש אל תאמרו מים מים21 כו' כמ"ש במ"א ואש ומי' יחד כמ"ש
הערות
- 15. דארץ אפיקת : ראה זהר בהקדמה יב, א. בראשית מו, ב.
- 16. שקודם. . מים במים : ראה ב"ר פ"ה, ב. שמו"ר פט"ו, ז. רפ"נ. לקו"ת שלח מב, ב. וש"נ.
- 17. וגער בהן בנזיפה : להלן (סז, א): במדרש. ראה פדר"א פ"ה. חגיגה יב, א. רש"י בראשית א, ו. תו"ח תולדות קמג, ב ובהערה 30.
- 18. אור מים. . אמ"ר : ראה זהר תרומה קלו, ב. קסז, א. ע"ח (שער המלכים) שי"א פ"ו. סידור שחרית ע, א. הנסמן במאמרי אדה"א שמות ח"ב ע' שצד.
- 19. אויר דק : ראה מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תנ ואילך וע' תע ואילך ובהנסמן במ"מ לשם.
- 20. שהחכ' נק' אור. . מים : ראה מאמרי אדה"א ויקרא שם ע' תעא ואילך. סידור שם.
- 21. אל תאמרו מים מים : חגיגה יד, ב.
בראשית רבה ה׳:ב׳ - הטקסט מספריא
אֶל מָקוֹם אֶחָד, רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי וְרַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי יוּדָן בֶּן רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מַיִם בְּמַיִם, וְאַתָּה אוֹמֵר אֶל מָקוֹם אֶחָד, אֶתְמְהָא. מָשָׁל לְעֶשֶׂר נוֹדוֹת נְפוּחוֹת מֻנָּחוֹת בִּטְרַקְלִין, נִצְרַךְ הַמֶּלֶךְ לִמְקוֹמָן, מָה הוּא עוֹשֶׂה לָהֶן, מַתִּירָן וּמוֹצִיא אֶת רוּחָן וּמְסַלְּקָן בְּזָוִית אֶחָד. כָּךְ דָּרַךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל מֵי בְרֵאשִׁית וְסִלְּקָן בְּיָם אוֹקְיָנוֹס, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב יב, טו): הֵן יַעְצֹר בַּמַּיִם וְיִבָשׁוּ וגו' (איוב ט, ח): וְדוֹרֵךְ עַל בָּמֳתֵי יָם.
שמות רבה ט״ו:ז׳ - הטקסט מספריא
דָּבָר אַחֵר, הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, מַה כְּתִיב בַּפָּרָשָׁה (שמות יב, כב כג): וּלְקַחְתֶּם אֲגֻדַּת אֵזוֹב, וְעָבַר ה' לִנְגֹף אֶת מִצְרַיִם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר כג, ט): כִּי מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנוּ, אֵלּוּ הָאָבוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (מיכה ו, ב): שִׁמְעוּ הָרִים אֶת רִיב ה', מוֹצְאִים אָנוּ מִתְּחִלָּה הָיָה הַמָּקוֹם מְבַקֵּשׁ לְכוֹנֵן הָעוֹלָם וְלֹא הָיָה מוֹצֵא עַד שֶׁעָמְדוּ הָאָבוֹת, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה מְבַקֵּשׁ לִבְנוֹת מְדִינָה, גָּזַר וְחִפְּשׂוּ מָקוֹם לִבְנוֹת בּוֹ הַמְדִינָה, בָּא לִתֵּן הַיְסוֹד וְהָיוּ הַמַּיִם עוֹלִים מִן הַתְּהוֹם וְלֹא הָיוּ מַנִּיחִים לַעֲשׂוֹת אֶת הַיְסוֹד, שׁוּב בָּא לִתֵּן אֶת הַיְסוֹד בְּמָקוֹם אַחֵר, וְהָיוּ הַמַּיִם מְהַפְּכִים, עַד שֶׁבָּא בְּמָקוֹם אֶחָד וּמָצָא שָׁם צֹר גָּדוֹל, אָמַר כָּאן אֲנִי קוֹבֵעַ אֶת הַמְּדִינָה עַל הַצֻּרִים הַלָּלוּ, כָּךְ מִתְּחִלָּה הָיָה הָעוֹלָם מַיִם בְּמַיִם, וְהָיָה הָאֱלֹהִים מְבַקֵּשׁ לְכוֹנֵן עוֹלָמִים וְלֹא הָיוּ הָרְשָׁעִים מַנִּיחִין, מַה כְּתִיב בְּדוֹרוֹ שֶׁל אֱנוֹשׁ (בראשית ד, כו): אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם ה', עָלוּ הַמַּיִם וֶהֱצִיפוּם, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב ט, ט): עֹשֶׂה עָשׁ כְּסִיל וְכִימָה וגו'. וְכֵן דּוֹר הַמַּבּוּל הָיוּ רְשָׁעִים, מַה כְּתִיב בָּהֶם (איוב כב, יז): הָאֹמְרִים לָאֵל סוּר מִמֶּנּוּ, עָלוּ הַמַּיִם וְלֹא הִנִּיחוּ לִתֵּן עֲלֵיהֶם אֶת הַיְסוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב כב, טז): וְנָהָר יוּצַק יְסוֹדָם, וּכְתִיב (בראשית ז, יא): בַּיּוֹם הַזֶּה נִבְקְעוּ כָּל מַעְיְנוֹת תְּהוֹם רַבָּה. כֵּיוָן שֶׁבָּאוּ הָאָבוֹת וְזָכוּ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל אֵלּוּ אֲנִי מְכוֹנֵן הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א ב, ח): כִּי לַה' מְצֻקֵי אֶרֶץ וַיָּשֶׁת עֲלֵיהֶם תֵּבֵל, לְכָךְ כְּתִיב (במדבר כג, ט): כִּי מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ, (במדבר כג, ט): הֶן עַם לְבָדָד יִשְׁכֹּן, מַהוּ הֶן, כָּל הָאוֹתִיּוֹת מִזְדַּוְּגִין חוּץ מִשְּׁתֵי אוֹתִיּוֹת הַלָּלוּ, כֵּיצַד א"ט הֲרֵי י, ב"ח הֲרֵי י, ג"ז הֲרֵי י, ד"ו הֲרֵי י, נִמְצָא ה לְעַצְמָהּ. וְכֵן הָאוֹת הַנ' אֵין לָהּ זוּג י"צ הֲרֵי ק, כ"פ הֲרֵי ק, ל"ע הֲרֵי ק, מ"ס הֲרֵי ק, נִמְצָא נ' לְעַצְמָהּ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּשֵׁם שֶׁשְּׁנֵי אוֹתִיּוֹת הַלָּלוּ אֵינָן יְכוֹלִין לְהִזְדַּוֵּג עִם כָּל הָאוֹתִיּוֹת אֶלָּא לְעַצְמָן, כָּךְ יִשְׂרָאֵל אֵינָן יְכוֹלִין לְהִדָּבֵק עִם כָּל הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הַקַּדְמוֹנִים אֶלָּא לְעַצְמָן מְפֹרָשִׁים, שֶׁאֲפִלּוּ שׂוֹנֵא גּוֹזֵר עֲלֵיהֶם לְחַלֵּל הַשַּׁבָּת וּלְבַטֵּל אֶת הַמִּילָה אוֹ לַעֲבֹד עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, הֵן נֶהֱרָגִים וְאֵין מִתְעָרְבִים בָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כג, ט): הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב. וּמָה אֲנִי עוֹשֶׂה כָּל שׂוֹנֵא וְכָל אוֹיֵב שֶׁיִּגְזֹר עֲלֵיהֶם גְּזֵרָה אֲנִי הוֹרְגוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כג, כד): הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם. מִכָּן אַתָּה לָמֵד אַתָּה מוֹצֵא בָּא עֲלֵיהֶם עֲמָלֵק וְהָרְגוּ אוֹתוֹ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יז, יג): וַיַּחֲלשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת עֲמָלֵק וְאֶת עַמּוֹ לְפִי חָרֶב. בָּא סִיסְרָא וַהֲרָגוּהוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (שופטים ד, טו): וַיָּהָם ה' אֶת סִיסְרָא, וְכֵן כָּל אוֹיְבֵיהֶם. וְכֵן בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר לָהֶם (שמות יב, כב): וְאַתֶּם לֹא תֵצְאוּ וגו', הֵם בְּבָתֵּיהֶם וְהוּא הוֹרֵג אֶת אוֹיְבֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יב, כג): וְעָבַר ה' לִנְגֹף אֶת מִצְרַיִם. הֲדָא הוּא דִכְתִיב: הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם, לְפִיכָךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הוֹאִיל וְעָשִׂיתִי לָכֶם נִסִּים בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה, אַף אַתֶּם עֲשׂוּ אוֹתוֹ רֹאשׁ חֹדֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים.
רש"י על בראשית א׳:ו׳ - הטקסט מספריא
יהי רקיע. יֶחֱזַק הָרָקִיעַ, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁנִּבְרְאוּ שָׁמַיִם בְּיוֹם א' עֲדַיִן לַחִים הָיוּ וְקָרְשׁוּ בַשֵּׁנִי מִגַּעֲרַת הַקָּבָּ"ה בְּאָמְרוֹ יְהִי רָקִיעַ, וְזֶהוּ שֶׁכָּתַב (איוב כ"ו) עַמּוּדֵי שָׁמַיִם יְרוֹפָפוּ – כָּל יוֹם רִאשׁוֹן, וּבַשֵּׁנִי יִתְמְהוּ מִגַּעֲרָתוֹ, כְּאָדָם שֶׁמִּשְׁתּוֹמֵם וְעוֹמֵד מִגַּעֲרַת הַמְאַיֵּם עָלָיו:
בתוך המים. בְּאֶמְצַע הַמַּיִם, שֶׁיֵּש הֶפְרֵשׁ בֵּין מַיִם הָעֶליוֹנִים לָרָקִיעַ כְּמוֹ בֵין הָרָקִיעַ לַמַּיִם שֶׁעַל הָאָרֶץ, הָא לָמַדְתָּ, שֶׁהֵם תְּלוּיִים בְּמַאֲמָרוֹ שֶׁל מֶלֶךְ:
יהי רקיע BE THERE AN EXPANSE — Let the expansion become fixed; for although the heavens were created on the first day, they were still in a fluid form, and they became solidified only on the second day at the dread command (literally, rebuke) of the Holy One, blessed be He, when he said “Let the firmament be stable” (Genesis Rabbah 4:2). It is to this that allusion is made in what is written in (Job 26:11): “The pillars of heaven were trembling” (i. e. they were unstable) — this was during the whole of the first day — and on the second (Job 26:11): “they were astonished at His rebuke”, like a man who stands immovable, amazed at the rebuke of one who terrifies him.
בתוך המים IN THE MIDST OF THE WATERS — In the exact centre of the waters; because there is the same distance between the upper waters and the firmament as there is between the firmament and the waters that are upon the earth. Thus you may infer that they (the upper waters) are suspended in space by the command of the King (Genesis Rabbah 4:3).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.