ו, ב
בגיהנם, ע"כ ביקש שיטרדו בגלות בלחץ ודחק הפרנסה שיחשב במקום יסורי גיהנם. ולכאורה אין ערך ליסורי' דלחץ ועוני בפרנסה לגבי היסורי' הקשי' דגיהנם באש אוכלת הנפש ומכלה כו'. אך הנה א' בזהר ור"מ ע"פ הוציאוה ותשרף274 הוציאוה בגלותא ותשרף בשלהובי טיהרא. פי' כחום הצהרים שהוא חום קשה ומכלה ושורף חום אחר הוא שנק' שלהובי טיהרא כו', כך טרדות הפרנסה בגלות שבנפשו יביא לחמו בזיעת אפו שבא בסיבת פיזור הנפש ברצון וחשק שבוער275 כאש בחום קשה כדי למצוא טרף לנפשו, ואמנם אש זה בא במרירות וצער מגודל הלחץ ודחק שאינו מוצא ריוח והצלה להחיות נפשו נק' אשא אוכמא276 ששורף ומכלה כל חום התאו' הקשות ורעות שעשה בח"נ כו', וזהו שתישרף בשלהובי טיהרא שיש בזה ב' עניני', א' ענין עונש שתשרף ותכלה בשלהובי דגבו' קשות דחום הצהרים שהוא אש המרירות בלחץ ודחק העוני [שנק' כור העוני] שמצרף יותר מכור הברזל באש הגיהנם, וענין כליון זה היינו מה שהנשמה תכלה כחות שלה בשכל ואוי"ר והי' כלא הי' (כרקבון הגרעין בביטול המציאו' כו'). והב' ענין תיקון ובירור וליבון, שאחר השריפ' דנשמה בגבו' קשות דק"נ בשלהובי טיהרא תצא נקי' וברה מכל סיג ותוכל לעלות במדרגה עליונה יותר, והוא להתענג על ה' בתפלה בעונג נפלא ובהשגה עמוקה בעומק הלב אפי' בלב בשר כו' כמו שהנשמו' עולי' להתענג בעונג האלקי בגעה"ת כנ"ל. וזהו חסד גדול במה שתפטר הנשמה מגיהנם ביסורי' דעוני ולחץ הפרנסה אע"פ שנק' יסורי מיתה דעני חשוב כמת277 מ"מ אין זה רע וקשה כעונש הגיהנם (ולפי שבעוה"ז מאיר מבחי' החסד278 דמקיף דסובב כ"ע279 כו' ע"כ גם יסורי' קלים כעוני הפרנסה יחשב כיסורי' הגדולי' שבגיהנם ששם מאיר מבחי' מדה"ד280 דגבו' עליונה כו' כמ"ש במ"א, וכמו ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי בגופא דמלכא281, כמו קרקפתא דלא מנח תפילין282 שנק' פ"י בגופן או מחללי שבת וכה"ג בגזל ועריות וש"ד אשם לא תכבה כו', אבל בעוה"ז יפטרו בעונש יסורים דעוני ולחץ קשה ובתשו' בלב נשבר במרירות אמיתי' ובוידוי וחרטה כידוע, וכה"ג אף בפסולת דק יותר כהרהורי' רעים ותאוות חומריות יבא בתשו' עילאה במרירות מן הריחוק מאלקות בבכי' ולב נשבר, וגם ביסורים וביטושי' בעוני וכה"ג זהו במקום טבילה בנה"ד כו' שזהו שעושה ביטול הגסות והיש בתכלית כידוע וד"ל).
אך הטעם למה שבחר אברהם ביסורי' דלחץ ועוני בדחק הפרנסה דוקא שנק' כור העוני כו', הנה מבואר למעלה
הערות
- 274. הוציאוה ותשרף : וישב לח, כד. ראה זהר אחרי עב, א. מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תתכא. דברים ח"ג ס"ע א'פד. וש"נ. קונטרסים שם. תו"ח וישלח קצז, א.
- 275. שבוער : תוקן ע"פ כה. ובתו"ח כאן: שכועס.
- 276. אשא אוכמא : ראה זהר בראשית נא, רע"א.
- 277. דעני חשוב כמת : נדרים סד, ב. זהר (רע"מ) משפטים קיט, א. רש"י שמות ד, יט.
- 278. שבעוה"ז. . החסד. . מבחי' מדה"ד : ראה סידור שחרית לד, ב. מאמרי אדה"א הנחות תקע"ז ע' ריח. וש"נ.
- 279. שבעוה"ז. . דסובב כ"ע : ראה סידור שם לא, ג ואילך. שע"ת עט, ב. מאמרי אדה"א הנחות תקע"ז ע' רכ.
- 280. מדה"ד : תוקן ע"פ כה. בד: הדין. ובתו"ח: י"ה.
- 281. ויצאו. . הפושעים בי בגופא דמלכא : ישעי' סו, כד. ראה זהר יתרו פה, ב. עט"ר דרוש לעשי"ת ע' 132 ואילך.
- 282. קרקפתא דלא מנח תפילין : ר"ה יז, א.
נדרים ס״ד ב - הטקסט מספריא
וְרָבָא אָמַר: אִם כֵּן אֵין נְדָרִים נִשְׁאָלִין לְחָכָם.
תְּנַן: וּמוֹדִין חֲכָמִים לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּדָבָר שֶׁבֵּינוֹ לְבֵין אָבִיו וְאִמּוֹ, שֶׁפּוֹתְחִים לוֹ בִּכְבוֹד אָבִיו וְאִמּוֹ. בִּשְׁלָמָא לְאַבָּיֵי דְּאָמַר: אִם כֵּן אֵין נְדָרִים נִיתָּרִין, הָכָא כֵּיוָן דְּאִיחֲצַף לֵיהּ — הָא אִיחֲצַף לֵיהּ.
אֶלָּא לְרָבָא, דְּאָמַר: אִם כֵּן אֵין נְדָרִים נִשְׁאָלִין לְחָכָם, הָכָא אַמַּאי פּוֹתְחִין? אָמְרִי: כֵּיוָן דְּכֹל נִדְרֵי לָא סַגִּיא לְהוֹן דְּלָאו חָכָם — הָכָא נָמֵי פּוֹתְחִין.
וְעוֹד אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר פּוֹתְחִין בַּנּוֹלָד כּוּ׳. מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר? אָמַר רַב חִסְדָּא: דְּאָמַר קְרָא ״כִּי מֵתוּ כׇּל הָאֲנָשִׁים״ — וְהָא מִיתָה דְּנוֹלָד הוּא, מִכָּאן שֶׁפּוֹתְחִין בַּנּוֹלָד.
וְרַבָּנַן מַאי טַעְמַיְיהוּ? קָסָבְרִי: הָנְהוּ מִי מָיְיתִי? וְהָא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי: כׇּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר ״נִצִּים״ וְ״נִצָּבִים״, אֵינָן אֶלָּא דָּתָן וַאֲבִירָם. אֶלָּא אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: שֶׁיָּרְדוּ מִנִּכְסֵיהֶן.
אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: כׇּל אָדָם שֶׁאֵין לוֹ בָּנִים — חָשׁוּב כְּמֵת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הָבָה לִּי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי״. וְתַנְיָא, אַרְבָּעָה חֲשׁוּבִין מֵת: עָנִי, וּמְצוֹרָע, וְסוֹמֵא, וּמִי שֶׁאֵין לוֹ בָּנִים. עָנִי — דִּכְתִיב: ״כִּי מֵתוּ כׇּל הָאֲנָשִׁים״. מְצוֹרָע — דִּכְתִיב: ״אַל נָא תְהִי כַּמֵּת״. וְסוֹמֵא — דִּכְתִיב: ״בְּמַחֲשַׁכִּים הוֹשִׁיבַנִי כְּמֵתֵי עוֹלָם״. וּמִי שֶׁאֵין לוֹ בָּנִים — דִּכְתִיב: ״הָבָה לִּי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי״.
And Rava said: It means: If so, there are no requests for the dissolution of vows to a halakhic authority. Since this type of extenuation applies to all vows, people will therefore assume that their vows are automatically dissolved, and will not take the required steps to dissolve them.
The Gemara analyzes the dispute between Abaye and Rava: We learned in the mishna: And the Rabbis concede to Rabbi Eliezer with regard to a vow concerning a matter that is between him and his father and mother, that they may broach dissolution with him by raising the issue of the honor of his father and mother. Granted, according to Abaye, who said: If so, vows are not dissolved properly, here, since he was impudent toward him by stating a vow that subjects his parent to a prohibition, he was impudent toward him and has demonstrated that he is not concerned for their honor. In such a case, there is no concern that he would pretend to regret his vow due to his parents’ honor. This is why the Rabbis concede to Rabbi Eliezer.
But according to Rava, who said: If so, there are no requests for dissolution made to a halakhic authority, here, in the case of one whose vow involves his parents, why may they broach dissolution in this way? Why is there not a concern that people will assume that this dissolves all vows automatically? The Gemara answers: The Sages say in response: Since it is not sufficient and applicable for all vows not to request dissolution from a halakhic authority, because the Rabbis maintain that in general, the honor of one’s parents cannot be used to broach dissolution, here too, they may broach dissolution by invoking the honor of a parent. There is no concern that this may lead one to think that vows are dissolved automatically, as this extenuation applies only to this particular vow.
§ The mishna teaches: And Rabbi Eliezer further said: They may broach dissolution by asking about a new situation, but the Rabbis prohibit it. The Gemara inquires: What is the reason of Rabbi Eliezer? Rav Ḥisda said: For the verse states that God told Moses he could return to Egypt from Midian, despite having vowed to Yitro that he would not do so: “For all the men are dead that sought your life” (Exodus 4:19), and he took the vow only because it would be dangerous for him to return to Egypt. The Gemara explains the proof: But death is a new circumstance, and Moses’ vow was dissolved based on the men dying. Therefore, it can be understood from here that they may broach dissolution by asking about a new situation.
The Gemara asks: And as for the Rabbis, what is their reason for not accepting this proof? The Gemara answers: They hold: These people who were seeking Moses’ life, had they indeed died? But Rabbi Yoḥanan said in the name of Rabbi Shimon ben Yoḥai: Wherever it is stated in the Torah the term striving (Exodus 2:13), in reference to the men who slandered Moses, or standing (Exodus 5:20), in reference to those who complained against Moses and Aaron, they are none other than Dathan and Abiram. Dathan and Abiram were alive during the rebellion of Korah, which occurred years later, so they could not have been dead when God instructed Moses to return to Egypt. Rather, Reish Lakish said: They did not literally die, but the verse means that they lost their property and their status in the community, which meant their opinions were no longer granted credibility, and consequently, Moses could safely return to Egypt. Such a turn of events is not considered to be a new circumstance.
The Gemara relates: Rabbi Yehoshua ben Levi said: Any person who does not have children is considered like a dead person. The source is as is stated in the words Rachel said to Jacob: “Give me children, or else I am dead” (Genesis 30:1). And it was taught in a baraita: Four are considered as if they were dead: A pauper, and a leper, and a blind person, and one who has no children. A pauper, as it is written: “For all the men are dead” (Exodus 4:19). As explained above, they were not actually dead but had descended into poverty, and yet they were considered dead. A leper, as it is written that Aaron said to Moses with regard to Miriam’s leprosy: “Let her not, I pray, be as one dead” (Numbers 12:12). And a blind person, as it is written: “He has made me to dwell in dark places, as those that have been long dead” (Lamentations 3:6). And one who has no children, as it is written: “Give me children, or else I am dead” (Genesis 30:1).
רש"י על שמות ד׳:י״ט - הטקסט מספריא
כי מתו כל האנשים. מִי הֵם? דָּתָן וַאֲבִירָם; חַיִּים הָיוּ, אֶלָּא שֶׁיָּרְדוּ מִנִּכְסֵיהֶם וְהֶעָנִי חָשׁוּב כַּמֵּת:
FOR ALL THE MEN ARE DEAD — Who were these men? Dathan and Abiram: Really they were still alive, but they had come down in the world, having lost their property, and a poverty-stricken man may well be regarded as dead (Nedarim 64b).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 18 עמודים.
- אגרות קודש כרך ב שס נדרים סד, ב
- לקוטי שיחות כרך לא שמות שיחה א נדרים סד, ב
- לקוטי שיחות כרך ה ויצא שיחה א נדרים סד, ב
- לקוטי שיחות כרך יז תזריע שיחה ג נדרים סד, ב
- לקוטי שיחות כרך יז הוספות - שיחות ומכתבים שיחה יט נדרים סד, ב
- לקוטי שיחות כרך כב תזריע שיחה ב נדרים סד, ב
- לקוטי שיחות כרך כב תזו"מ שיחה א נדרים סד, ב
- תורת מנחם שיחת יום ב' דחג השבועות ה'תשי"ג נדרים סד, א
- תורת מנחם ש"פ מטות-מסעי, מבה"ח מנחם-אב, ה'תשי"ט נדרים סד, סע"ב
- תורת מנחם תשכ"א שיחת אור ליום ג' דחול המועד סוכות, י"ט תשרי נדרים סד, ב
- תורת שמואל תרל"ח אנכי אנכי כו' נדרים סד, ב
- תורת שמואל תר"ם [ואהבת את ה' אלקיך] ולהבין כו' מזה"פ כו' נדרים סד, ב
- תורת חיים שמות ח"ב פרשת תצוה ואתה תצוה את בנ"י מאותו ספר נדרים סד, ב
- שארית יהודה שו"ת יורה דעה סימן יב נדרים סד, א
- רשימות שנים אוחזין הוספה מהדורא קמא נדרים סד:
- אגרות קודש בניו הרבנים הקדושים אגרת ט נדרים סד, א
- מבית הגנזים דיני תורה, פשרות ושטרות הבוררים ר' הלל מפאריטש ור' אהרן מבעליניץ נדרים סד, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ תשא, ט"ז אדר, ה'תשכ"ח נדרים סד, ב