ערה
היינו בחי' מסירת הרצון35 שלא יהי' רק לב אחד לאבינו שבשמים36, וכ"ש שלא יהי' נפרד ח"ו, וזהו ע"י סור מרע ועשה טוב37, והיינו שכד אתכפיא סט"א38 ע"י עבודתו עי"ז יאיר אור ה' על נפשו כו' ויאיר חלקו בעולם, כמ"ש גם את העולם נתן בלבם39, עולם הוא מל' העלם40 מל' זה שמי לעלם41, ובחי' העלם זה נתן בלב האדם כמ"ש מזה בלק"ת סד"ה והי' מספר בהג"ה42, והיינו שלפ"ע שממשיך בעצמו מהעלם אל הגילוי ע"י בחי' הכוונה ורעו"ד לפי ערך זה ממשיך בעולם היינו שיתגלה בחי' ההעלם של העולם שנק' עולם ע"ש ההעלם, והמשכה זו הוא בעולם הבריאה שהיא ראשית בחי' ההעלם של העולמות שהבריאה היא ראשית בחי' היש שנתהוה מאין והרי הוא ראשית ההעלם, וע"י שמגלה בחי' ההעלם שלו עי"ז ממשיך המשכת אלקותו ית' שיתגלה מהעלמו בראשית בחי' ההעלם שהוא בחי' עולם הבריאה כו'.
יצרתיו הוא בחי' הדבור43, ונק' הדבור בשם יצירה ע"ש שעושה צורה לאותיות המח' כי אותיות הדבור אינם בבחי' יש מאין כמו אותיות המחשבה כו', שהרי כבר היו האותיות בבחי' המחשבה רק שאינם נגלים לזולתו, וע"י בחי' הדבור מתגלים לזולתו שנמצא אותיות הדבור הם כמו צורה לחומר שהצורה מגלה מה שהי' בהעלם בחומר הנסכא עד"מ, ואינו מתחדש כלל כ"א שמגלה ההעלם, וכך אותיות המחשבה הם כמו חומר לגבי גילוי הזולת, ואותיות הדבור מגלים את בחי' ההעלם דמח', ובחי' זו היא נגד בחי' ומדריגת התורה שעיקר מצות לימוד התורה היא בבחי' דיבור כמ"ש ושננתם לבניך ודברת בם44, וקי"ל דהרהור לאו כדבור דמי45, ואינו יוצא ידי חובתו בהרהור לבד, והגם שמעלת התורה עולה למעלה מעלה על בחי' התפלה, וכמארז"ל ות"ת כנגד כולם46, אך באמת היא הנותנת שלפי שמעלתה במקורה היא ברום המעלות בבחי' סדכ"ס47, א"א לקבל אורה בבחי' גילוי עד שתרד ותתלבש בגשמיות עוה"ז בחי' קול יעקב48 בהבל הפה, ואינו יוצא בהרהור
הערות
- 35. מס"נ . . מסירת הרצון : ראה לקו"ש לך ח"ב ע' 456. שע"ת נג, ב ואילך ובהנסמן במ"מ לשם. תו"ח וארא ח"א עט, ג ובהערה 483.
- 36. לב אחד לאבינו שבשמים : ע"פ ברכות נז, א.
- 37. סור מרע ועשה טוב : תהלים לד, טו. ראה גם לעיל מאמר ד"ה והי' אור הלבנה פ"ב.
- 38. שכד אתכפיא סט"א : ראה זהר תרומה קכח, ב. יתרו סז, ב. מאמרי אדה"א שמות ח"א ע' ה. וש"נ. אוה"ת שלח כרך ו ע' א'תשעב. וש"נ. שה"ש כרך ב ע' תרצט.
- 39. גם את העולם נתן בלבם : קהלת ג, יא. ראה גם לעיל מאמר ד"ה הקבצו ושמעו בנ"י ספ"ב. וש"נ.
- 40. עולם הוא מל' העלם : ראה ספר הבהיר ס"י. תו"ח שמות ח"א יח, ד הערה 783.
- 41. זה שמי לעלם : שמות ג, טו.
- 42. בלק"ת סד"ה והי' מספר בהג"ה : במדבר ו, ג.
- 43. יצרתיו הוא בחי' הדבור : הבא לקמן בפנים הוא ע"פ לשון הלקו"ת אחרי שם כו, א (עם הוספות).
- 44. ושננתם לבניך ודברת בם : ואתחנן ו, ז. ראה ספרי ופרש"י שם. יומא יט, ב ובפרש"י שם ד"ה בם (הב'). לקו"ש פסח כרך ז ע' 266 הערה 2. פקןדי כרך טז ע' 462 ואילך ובהערות שם.
- 45. דהרהור לאו כדבור דמי : ברכות כ, סע"ב.
- 46. ות"ת כנגד כולם : פאה פ"א, מ"א. ראה גם לעיל מאמר ד"ה הקבצו ושמעו בנ"י ובהערה 117.
- 47. סדכ"ס : ראה זהר בהקדמה ב, א. ועוד. אוה"ת בשלח ע' תסח. לעיל מאמר ד"ה הים ראה וינוס על יד הערה 74 ואילך.
- 48. קול יעקב : תולדות כז, כב. ראה גם לעיל מאמר ד"ה ועבדתם את ה"א ובהערה 115.
רש"י על דברים ו׳:ז׳ - הטקסט מספריא
ושננתם. לְשׁוֹן חִדּוּד הוּא, שֶׁיִּהְיוּ מְחֻדָּדִים בְּפִיךָ, שֶׁאִם יִשְׁאָלְךָ אָדָם דָּבָר לֹא תְהֵא צָרִיךְ לְגַמְגֵּם בּוֹ אֶלָּא אֱמֹר לוֹ מִיָּד (ספרי; קידושין ל'):
לבניך. אֵלּוּ הַתַּלְמִידִים, מָצִינוּ בְּכָל מָקוֹם שֶׁהַתַּלְמִידִים קְרוּייִם בָּנִים, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים י"ד) בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹהֵיכֶם, וְאוֹמֵר (מלכים ב ב') בְּנֵי הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר בֵּית אֵל, וְכֵן בְּחִזְקִיָּהוּ, שֶׁלִּמֵּד תּוֹרָה לְכָל יִשְׂרָאֵל, וּקְרָאָם בָּנִים שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים ב' כ"ט) בָּנַי עַתָּה אַל תִּשָּׁלוּ. וּכְשֵׁם שֶׁהַתַּלְמִידִים קְרוּיִים בָּנִים (שֶׁנֶּאֱמַר בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹהֵיכֶם) כָּךְ הָרַב קָרוּי אָב, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב ב') אָבִי אָבִי רֶכֶב יִשְׂרָאֵל וְגוֹ' (ספרי):
ודברת בם. שֶׁלֹּא יְהֵא עִקַּר דִּבּוּרְךָ אֶלָּא בָּם – עֲשֵׂם עִקָּר וְאַל תַּעֲשֵׂם טָפֵל (שם):
ובשכבך. יָכוֹל אֲפִלּוּ שָׁכַב בַּחֲצִי הַיּוֹם, תַּ"ל ובקומך, יָכוֹל אֲפִלּוּ עָמַד בַּחֲצִי הַלַּיְלָה, תַּ"ל בשבתך בביתך ובלכתך בדרך – דֶּרֶךְ אֶרֶץ דִּבְּרָה תוֹרָה, זְמַן שְׁכִיבָה וּזְמַן קִימָה (שם):
ושננתם AND THOU SHALT TEACH THEM DILIGENTLY — This word expresses the idea of being sharply impressed, the meaning being, that they should be impressed (familiar) in thy mouth, so that if a person asks you anything concerning them, you will not need to stammer (hesitate) about it, but tell him forthwith (Sifrei Devarim 34:1; Kiddushin 30a)
לבניך [AND THOU SHALT TEACH THEM DILIGENTLY] UNTO THY CHILDREN — These are the disciples. Everywhere do we find that disciples are termed בנים, as it is said, (Deuteronomy 14:1) “Ye are children (בנים) of the Lord your God”; and it says, (2 Kings 2:3), “The sons of (בני) the prophets who were in Bethel”. So. too, do we find in the case of Hezekiah that he taught Torah to all Israel and termed them בנים, as it is said, (II Chronicles 29:11), “My sons (בני) be not now negligent". And even as disciples are termed בנים, “children", so the teacher is termed אב, "father", as it is said, (2 Kings 2:12) that Elisha referred to his teacher Elijah by the words, "My father, my father, the chariot of Israel, etc." (Sifrei Devarim 34:4).
ודברת בם AND THOU SHALT SPEAK OF THEM — i.e. that your principal topic of conversation should be only about them: make them the principal, and do not make them of secondary importance (Sifrei Devarim 34:6).
ובשכבך AND WHEN THOU LIEST DOWN — One might think that this means: even if one lies down (retires to bed) in the middle of the day, and that ובקומך AND WHEN THOU RISEST UP means: even if you rise up in the middle of the night! It, however, states בשבתך בביתך ובלכתך בדרך WHEN THOU SITTEST IN THY HOUSE AND WHEN THOU WALKEST BY THE WAY: The Torah is thus speaking of the usual way of living, and this therefore means, the usual time of lying down and the usual time of rising up (cf. Sifrei Devarim 36:9).
משנה פאה א׳:א׳ - הטקסט מספריא
אלו דברים שאין להם שיעור הפאה. והבכורים. והראיון. וגמילות חסדים ותלמוד תורה. אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא. כיבוד אב ואם וגמילות חסדים והבאת שלום בין אדם לחבירו ותלמוד תורה כנגד כולם:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.