עדר
ולהבין ענין ג' עטרות, צ"ל מארז"ל על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמ"ח21, וצ"ל מה"ע שחשיב בכ"מ מספר שלשה כמו ג' אבות וג' מדריגות בישראל כהנים לוים וישראלים22, וגם התורה נק' אוריין תליתאי לעם תליתאה בירחא תליתאי23, וכאן חשיב ג"כ ג"פ קדוש. ונבין תחילה ענין בחי' ג"ד הנ"ל דתורה ועבודה וגמ"ח (כי ביום הזה בפ' אחרי דך"ה סע"ד24) שהם כלל כל התורה והמצות, שענינם עכשיו בעבודה תורה ותפלה וצדקה, כי תפלה הוא במקום עבודת הקרבנות25 וגמ"ח היינו צדקה, וכנגד ג' דברים אלו כתי' בראתיו יצרתיו אף עשיתיו26 שהם בחי' ג' לבושי הנפש מחדומ"ע, בראתיו הוא בחי' מחשבה שהיא בחי' בריאה יש מאין27 והוא נגד התפלה שהיא עבודה שבלב כמארז"ל ולעבדו בכל לבבכם28 איזהו עבודה שבלב זו תפלה29 שהוא בחי' הכוונה בבחי' המחשבה ברעותא דליבא30 כו', וכמארז"ל תפלה בלא כוונה כגוף בלא נשמה31, ודבור התפלה הוא רק שיהי' הקול מעורר הכוונה32, לכן היא במקום הקרבנות שעבודת הקרבנות היתה תלויה בכהנים בעובדא וברעותא דליבא33 כמ"ש בזהר, וכנודע שמחשבת חוץ פוסל בקרבן34, ובעבודה היינו שיהי' מחשבתו וכוונתו דבוקה באוא"ס ב"ה בבחי' מס"נ
הערות
- 21. על שלשה דברים . . גמ"ח : אבות פ"א, מ"ב.
- 22. כהנים לוים וישראלים : ראה רש"י ד"ה לעם תליתאה בהערה הבאה.
- 23. אוריין תליתאי . . תליתאי : ראה שבת פח, א.
- 24. כי ביום הזה בפ' אחרי דך"ה סע"ד : בלקו"ת. צויין אליו גם באוה"ת ויקרא כאן ע' א'נט. הבא לקמן בפנים הוא ע"פ לשון הלקו"ת (עם הוספות).
- 25. תפלה . . עבודת הקרבנות : ברכות כו, א-ב. ראה לקו"ת פינחס עז, ג. מאמרי אדה"א ויקרא ח"א ע' ד. וש"נ. אוה"ת תשא ע' א'תתפג.
- 26. בראתיו יצרתיו אף עשיתיו : ישעי' מג, ז.
- 27. מחשבה . . יש מאין : ראה בנוסף ללקו"ת כאן. בלק סז, א. תו"ח בא ח"א קלא, סע"ג ואילך. וש"נ.
- 28. ולעבדו בכל לבבכם : עקב יא, יג.
- 29. איזהו עבודה שבלב זו תפלה : ראה ספרי (ופרש"י) עקב יא, יג. תענית ב, סע"א. רמב"ם ריש הלכות תפלה. אוה"ת עקב ע' תרח.
- 30. ברעותא דליבא : זהר וירא ק, א.
- 31. וכמארז"ל תפלה . . כגוף בלא נשמה : ראה גם סה"מ תרל"ב ח"ב ע' תקמא [ושם: כמשארז"ל]. תרל"ג ח"א ע' לג [ושם: וכמשארז"ל . . וכן אמרו]. ישעות משיחו לאברבנאל (ח"א מהדורת תשנ"ג כה, ב). נחלת אבות להנ"ל פ"ב, מט"ו (ע' קכג: וכמו שאמרו חז"ל). פרדס שער הנשמה של"א, ספ"ה (כאמרם). עש"מ מאמר חקור דין ח"ג, פי"ד (והיינו דאמרי אינשי). מדרש שמואל אבות פ"ב, מט"ו (סד"ה והחסיד כתב). טור פטדה הל' שבת סרס"ג, ס"ה (שלכן שאמרו חז"ל). של"ה מס' תמיד ענייני תפלה רמט, סע"ב (עוד בדברי חכמים). פ' שופטים שעט, א ד"ה עבודה (וכמו שאמרו). עוללות אפרים — לרש"א לונטשיץ — מאמר תצח (וידוע משל הדיוט). עקידת יצחק פ' צו שנ"ח י, סע"ד (וכמו שאמרו). נשמת אדם לר' אהרן שמואל מקרעמניץ פ"א ע' כג. פ"ח ע' קמה (מאמרם ז"ל). אור יקר (פי' על ס"י להרמ"ק) פ"ב, מ"ג ע' פט. נשמת שבתי הלוי שער י"ג תפלה בלא כוונה כגוף בלא נשמה. יוסף אומץ — לר"י יוזפא האן — סל"ו. קב הישר פ"ח. סידור יעב"ץ סולם בית אל ד"ה מחשבה ו, ב (ואמרו ראשונים). תניא פל"ח.
- 32. הקול מעורר הכוונה : ראה טושו"ע או"ח סס"א, ס"ד. ר"ח שער הקדושה ספט"ו. מאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"א ע' נה ובהנסמן במ"מ לשם. תו"ח בא ח"א קו, ד ובהערה 433.
- 33. בכהנים בעובדא וברעותא דליבא : ראה זהר בשלח נז, א. שמיני לט, א. אמור פח, ב. קרח קעז, ב. ביאוה"ז ויצא קלג, א ואילך.
- 34. שמחשבת חוץ פוסל בקרבן : ראה רמב"ם הל' פסולי המוקדשין רפי"ג. סה"מ תר"ם ח"א ע' רצד. וש"נ.
משנה אבות א׳:ב׳ - הטקסט מספריא
שמעון הצדיק היה משירי כנסת הגדולה. הוא היה אומר על שלשה דברים העולם עומד. על התורה. ועל העבודה. ועל גמילות חסדים:
משנה אבות ב׳:ט״ו - הטקסט מספריא
רבי טרפון אומר היום קצר והמלאכה מרובה והפועלים עצלים והשכר הרבה ובעל הבית דוחק:
שולחן ערוך, אורח חיים ס״א:ד׳ - הטקסט מספריא
נוֹהֲגִין לִקְרוֹת פָּסוּק רִאשׁוֹן בְּקוֹל רָם כְּדֵי לְעוֹרֵר הַכַּוָּנָה.
משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין י״ג - הטקסט מספריא
שלש מחשבות הן שפוסלין את הקרבנות ואלו הן:מחשבת שינוי השם ומחשבת המקום ומחשבת הזמן מחשבת שינוי השם כיצד זה השוחט את הזבח שלא לשמו כגון שהיה עולה ויחשב שהוא שלמים או ישחטנו לשם עולה ושלמים או לשם שלמים ולשם עולה או ששחט הזבח שלא לשם בעליו זו היא מחשבת שינוי השם מחשבת המקום כיצד כגון ששחט את הזבח לשמו על מנת לזרוק דמו או להקטיר ממנו דבר הראוי להקטרה חוץ לעזרה או לאכול ממנו דבר הראוי לאכילה חוץ למקום אכילתו זו היא מחשבת המקום וזבחים שחשב בהן מחשבה זו הם הנקראים זבחים ששחטן חוץ למקומן מחשבת הזמן כיצד כגון ששחט את הזבח לשמו על מנת לזרוק דמו מאחר שתשקע החמה שאינו זמן זריקתו או להקטיר ממנו דבר הראוי להקטיר למחר מאחר שיעלה עמוד השחר שאינו זמן הקטרתו או לאכול ממנו דבר הראוי לאכילה לאחר זמן הראוי לאכילתו זו היא מחשבת הזמן וזבחים שחשב בהן מחשבה זו הם הנקראים זבחים שנשחטו חוץ לזמנן והם הנקראים פגול בכ"מ וזהו פגול האמור בתורה:
מפי השמועה למדו שזה שנאמר בתורה ואם האכל יאכל מבשר זבח שלמיו אינו מדבר אלא במחשב בשעת הקרבה שיאכל ממנו בשלישי והוא הדין לכל קרבן שחשב עליו בשעת מעשיו שיאכל ממנו לאחר זמן הראוי לאכילת אותו קרבן וכן אם חשב להקטיר ממנו במזבח דבר הראוי להקטרה [לאחר זמן הראוי להקטרה] כך למדו מפי השמועה אחד אכילת אדם ואחד אכילת מזבח אם חשב עליהן אחר זמנן הרי הקרבן פגול:
אבל קרבן שלא נפסדה מחשבתו אלא נזרק דמו על המזבח כהלכתו ונשאר ממנו לאחר זמן אכילתו אותו הנשאר נקרא נותר ואסור לאכלו והקרבן כבר נרצה וכפר הרי הוא אומר בדם ואני נתתיו לכם על המזבח לכפר כיון שהגיע דם למזבח כהלכתו נתכפרו הבעלים ונרצה הקרבן לפיכך אין מתפגל אלא דבר שיש לו מתירין בין לאדם בין למזבח כמו שיתבאר אחד זבח שחשב בו אחת משלש מחשבות אלו בשעת שחיטה או שחשב בשעת קבלת הדם או בשעת הולכתו למזבח או בעת זריקתו על המזבח:
נמצאת למד שבארבע עבודות הזבח נפסל במחשבה:בשחיטה ובקבלה ובהולכת הדם ובזריקתו על המזבח:
והעוף בשני דברים:במליקה ובמצוי הדם:
והמנחות הנקמצות בארבעה:בקמיצה ובנתינת הקומץ בכלי שרת ובהולכת הקומץ למזבח ובזריקתו על האש:
אבל אם חשב בדברים אחרים חוץ מאלו כגון שחשב בשעת הפשט או בשעת ניתוח או בשעת הולכת אימורין למזבח או בשעת בלילת המנחה או בשעת הגשתה וכיוצא בדברים אלו אין אותה המחשבה מועלת כלום בין שהיתה מחשבת שינוי השם בין מחשבת המקום בין מחשבת הזמן:
וכן המחשב באחת מארבע עבודות אלו או בכולן מחשבה אחרת חוץ משלש מחשבות אלו אין אותה המחשבת מפסדת כלום כיצד המחשב בשעת שחיטה וקבלה והולכה וזריקה להניח דם הזבח או אימוריו למחר או להוציאן חוץ לעזרה או שחשב לזרוק הדם על הכבש שלא כנגד היסוד או ליתן את הניתנין למעלה למטה ואת הניתנין למטה למעלה או ליתן דמים הניתנין במזבח החיצון במזבח הפנימי או את הניתנין בפנימי לחיצון או להכניס דם החטאת לפנים או שחשב שיאכלו הזבח טמאים או שאר הפסולין לאכילה או שיקריבום טמאים או שאר הפסולין לעבודה או לערב דם הזבח בדם הפסולין או שחשב לשבר עצמות הפסח ולאכול ממנו נא או שחשב לשרוף חטאת הנשרפת חוץ לזמנן או חוץ למקומן בכל אלו המחשבות וכיוצא בהן הזבח כשר וכן אם חשב בשעת קמיצת המנחה ובשעת נתינתו לכלי ובשעת הולכתו ובשעת זריקתו על האש להניח קומצה או לבונתו למחר או להוציאו לחוץ הרי זו כשירה:
כבר ביארנו שהולכה שלא ברגל אינה הולכה לפיכך אין המחשבה פוסלת בה והמהלך במקום שאינו צריך הרי זו הולכה והמחשבה פוסלת בה כיצד קבל הדם והוא עומד במקומו ופשט ידו לזורקו על המזבח וחשב בעת שפשט ידו בדם אין המחשבה פוסלת בה אבל אם קבל הדם בפנים ולא הלך בו לגבי המזבח אלא הלך בו והוציאו לחוץ וחשב בשעת הלוכו לחוץ במחשבת הזמן וכיוצא בה הרי זו פוסלת:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

