רצד
כי עבודת הקודש עליהן בכתף ישאו35 והוא נשא את הארון בעגלה36 וצ"ל מה הי' החטא של דוד שנענש37 ע"ז ולמה נענש דוקא בשכחה, ובזה דוקא ששכח לישא את הארון בכתף ונשאו בעגלות, והענין דדוד שיבח את התורה במה שכל חיות העולמות תלוי בתורה דהנה תפילין הם המשכה38 מלמעלמ"ט ואם יארע פסול בהתפילין בטל כל ההמשכה וכן קרבן הוא העלאה39 מלמטלמ"ע אימתי כשהוא כתיקונה אבל כשיחשוב הכהן40 איזה מחשבת חוץ41 בטל כל ההמשכה והעלאה, והמשכה זהו חיות כל העולמות, ודוד שהי' צר לו מאד בגשמיות הי' משתעשע מאחר שכל חיות כללות העולמות תלוי בתורה והוא לומד תורה וא"כ אינו תופס מקום כל עניני גשמיות, וזהו שהי' מעדן עצמו כתולעת42 בעת שלמד תורה שהרגיש התענוג שיש בתורה ולא הי' תופס מקום אצלו כל התענוגי העוה"ז, אך הנה בחי' זו הוא בחי' חיצוניות שבתורה אך הנה יש עוד בחי' פנימיות התורה שעלי' נא' לא ידעה43 אלקים הבין דרכה44 פי' כשמשיגים נו"ן שערי בינה45 אז יכולים להבין הדרך של תורה, וכתי' ואהי' אצלו אמון46 אצלו דוקא ועל ל' הקבלה הוא שעשועי המלך בעצמותו47 שלגבי בחי' זו כל בחי' חיצוניות התורה שחיות העולמות תלוי בה אינו תופס מקום כלל, ומפני ששיבח את התורה בחיצוניות לכן נפל בשכחה שהוא מאחוריים וחיצוניות והוא מדה נגד מדה48, והעיקר הי' ששכח לישא את הארון ונשאו בעגלות דהנה על הארון49 כתי' כתובים משני עבריהם50 מזה ומזה הם כתובים ואי' בירושלמי שהיו כתובים מכל צדדיהן51 ולא הי' בחי' אחור כלל לכן צריכים לשאת אותם בכתף כדי לחברם באחורים ולא יהי' שכחה, אך העונש שלו הי' צ"ל שיפול בשכחה מדה כנגד מדה ואם לא הי' שוכח לשאת את הארון בעגלה לא הי' נופל בשכחה לכן שכח לשאת את הארון בכתף ונשאו בעגלה. ובעבודה ענין השכחה
הערות
- 35. לבני קהת לא נתן. . עליהן בכתף ישאו : נשא ז, ט [ושם: ולבני. עליהם]. ראה גם לעיל הנחה ד"ה ישקני מנשיקות פיהו הערה 37.
- 36. נשא את הארון בעגלה : שמואל-א ו, ג.
- 37. דוד שנענש : ראה בהבא לקמן לעיל (בחלק המאמרים) המשך זאת חנוכת המזבח רפכ"א. וש"נ. לעיל הנחה ד"ה ישקני מנשיקות פיהו על יד הערה 45.
- 38. תפילין הם המשכה : ראה תו"א יתרו עא, ב. מאמרי אדה"ז תקס"ט ע' קסא. לקמן ח"ב (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה ושאבתם מים פ"א (ובהערה 10. (בחלק ההנחות) הנחה הנ"ל על יד הערה 39.
- 39. קרבן הוא העלאה : ראה גם לעיל (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה ואעשך לגוי גדול ובהערה 92.
- 40. כשיחשוב הכהן : ראה רמב"ם הל' פסולי המוקדשין רפי"ד.
- 41. איזה מחשבת חוץ : ראה רמב"ם שם רפי"ג. לעיל הנחה ד"ה ישקני מנשיקות פיהו על יד הערה 41. סה"מ תר"ל ס"ע שטו. תרל"ב ח"א ע' קנב. תרל"ד ע' מב. תער"ב ח"א ע' שנב.
- 42. ודוד. . מעדן עצמו כתולעת : ראה מוע"ק טז, ב.
- 43. לא ידעה : איוב כח, יג [ושם: לא ידע אנוש ערכה].
- 44. אלקי' הבין דרכה : איוב שם, כג.
- 45. נו"ן שערי בינה : ר"ה כא, ב. ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) מאמר ד"ה נעשה אדם פ"ב ובהערה 17.
- 46. ואהי' אצלו אמון : משלי ח, ל.
- 47. שעשועי המלך בעצמותו : ראה עמה"מ שער זה. מאמרי אדה"א שמות ח"ב ע' תנג. וש"נ.
- 48. מדה נגד מדה : ראה שבת קה, ב. סוטה ח, ב.
- 49. הארון : אוצ"ל: הלוחות.
- 50. כתובים משני עבריהם : תשא לב, טז.
- 51. כתובים מכל צדדיהן : ראה ירושלמי שקלים פ"ו, סה"א. ראה גם סהמ"צ להצ"צ ע' 80 ואילך.
משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין י״ד - הטקסט מספריא
אין המחשבה הולכת אלא אחר העובד אבל מחשבת בעל הקרבן אינה מועלת כלום אפילו שמענו הבעלים שפגלו והיתה מחשבת העובד נכונה הרי זה כשר:
ואין המחשבה מועלת אלא ממי שהוא ראוי לעבודה ובדבר הראוי לעבודה ובמקום ראוי לעבודה ממי שהוא ראוי כיצד אחד מן הפסולין לעבודה שקיבל הדם או הוליך או זרק וחשב בשעת העבודה מחשבת מקום או מחשבת הזמן לא פסל במחשבתו לפי שאינו ראוי לעבודה ואותו הדם שקבל או שזרק מקצתו ישפך לאמה ואם נשאר דם הנפש יחזור הראוי לעבודה ויקבל במחשבה נכונה אבל אם חשב הפסול בשעת שחיטה פסל במחשבתו שהשחיטה כשירה בפסולין כמו שביארנו יש קרבנות שאם נעשו שלא לשמן כשירין כמו שיתבאר לפיכך אם קבל הדם כהן זה שאינו ראוי לעבודה או הוליכו או זרקו פסל הזבח כאילו עשאהו לשמו שהוא פסול ואף על פי שיש דם הנפש וחזר הכשר וקבל וזרק כבר נפסל הזבח ולא מפני מחשבת שינוי השם פסל אותו אלא מפני שהוא פסול לעבודה כמו שביארנו:
בדבר הראוי לעבודה כיצד מנחת העומר שקמצה שלא לשמה הרי זו כמי שנעשית לשמה ושיריה נאכלין מפני שהיא מן השעורים ואין השעורים דבר הראוי לשאר קרבנות וכן המחשב במנחת קנאות והלבונה עליה קודם שילקט הלבונה אין מחשבתו מועלת שהרי אינה דבר הראוי לעבודה וכן כל כיוצא בזה:
במקום הראוי לעבודה כיצד מזבח שנפגם וחשב מחשבת זמן או מחשבת מקום לא פסל הזבח במחשבה זו שהרי אין המקום עתה ראוי לעבודה קמץ את המנחה בחוץ וחשב בשעת קמיצה מחשבת זמן או מחשבת מקום אין מחשבה זו כלום:
אלו דברים שאינן ראויין לאכילה מן הקרבנות וראויין להקטרה:הדם והאימורין ובשר העולה והקומץ והלבונה מן המנחות הנקמצות:
ואלו ראויין לאכילה ואינן ראויין להקטרה:הבשר הנאכל מכל הזבחים בין הנאכל לכהנים בין הנאכל לכל אדם ושיירי המנחות ושתי הלחם ולחם הפנים:
ואלו דברים שאינן ראויין לא לאכילה ולא להקטרה:בשר חטאת הנשרפת והעור של בהמה כולו חוץ מעור האליה שהוא [ראוי] לאכילה אבל המוראה והוא הקרום הדק הדבק בעור ומבדיל בינו ובין הבשר אינו ראוי לאכילה וכן העצמות והגידים והקרניים והטלפיים והנוצה של עוף והצפרניים והחרטום שלו וראשי אגפיים וראש הזנב אפילו מקומות הרכים מכל אלו הדבוקים בבשר שאילו יחתכו מן החי יבצבץ הדם ויצא הואיל ואינן חשובין נקראים דבר שאינו ראוי לאכילה לענין הקרבנות וכן המרק והתבלין והשליל והשליא וביצת העוף והבשר שפולטתו הסכין בשעת הפשט וישאר מודבק בעור והוא הנקרא אלל כל אלו אינן חשובין לענין מחשבת הקרבנות והרי הן כדבר שאין ראוי לאכילה:
ומחשבין על דבר העומד לאבוד או על דבר העומד לשריפה המחשב באחת מאותן ארבע העבודות או בכולן לאכול דבר שאין דרכו לאכילה או להקטיר דבר שאין דרכו להקטרה בין במחשבת המקום בין במחשבת הזמן הזבח כשר כיצד חשב לשתות מדם הזבח או לאכול מאימוריו או מן הקומץ ומן הלבונה בחוץ או למחר או שחשב להקטיר מבשר הזבח או משיירי המנחה בחוץ או למחר הרי הזבח כשר וכן אם חשב לאכול או להקטיר מן העור ומן העצמות והגידין והמרק או האלל וכיוצא בהן בין במחשבת זמן בין במחשבת מקום הזבח כשר וכן אם חשב לאכול מפרים ושעירים הנשרפין בחוץ או למחר הרי הן כשרים וכן כל כיוצא בזה:
חשב שיאכלו הטמאים או הפסולין מדבר הראוי לאכילה או שיקטירו הטמאים או הפסולין מדבר הראוי להקטרה חוץ לזמן אכילה והקטרה הזבח פגול כמו שביארנו חוץ למקום אכילה והקטרה הרי זה פסול ואינו פגול:
אין אכילה פחותה מכזית ולא הקטרה פחותה מכזית לפיכך המחשב לאכול מדבר הראוי לאכילה פחות מכזית או שחשב להקטיר מדבר הראוי להקטרה פחות מכזית בין במחשבת זמן בין במחשבת מקום הזבח כשר חשב לאכול כחצי זית בחוץ ולהקטיר כחצי זית בחוץ או שחשב לאכול כחצי זית אחר זמן אכילה ולהקטיר כחצי זית אחר זמן הקטרה הזבח כשר שאין אכילה והקטרה מצטרפין ואם הוציאו בלשון אכילה ואמר שיאכל כחצי זית ותאכל האש חצי זית הרי אלו מצטרפין לשון אכילה אחד הוא חשב לאכול או להקטיר כחצי זית וחזר וחשב על חצי זית אחר באותה המחשבה הרי אלו מצטרפין חשב לאכול כחצי זית ושתאכל בהמה או חיה כחצי זית בין במחשבת מקום בין במחשבת זמן הרי אלו מצטרפין ששם אכילה אחד הוא חשב על כזית שיאכלוהו שנים הרי אלו מצטרפין חשב לאכול כזית ביותר מכדי אכילת פרס הרי זה מצטרף חשב בשעת זביחה לאכול כחצי זית ובשעת זריקה לאכול כחצי זית הרי אלו מצטרפין בין במחשבת המקום בין במחשבת הזמן וכן אם חשב על כזית בשעת קבלה ועל כזית בשעת הולכה שארבע העבודות מצטרפות והרי הן כעבודה אחת חשב להקטיר כחצי זית מן הקומץ וכחצי זית מן הלבונה הרי אלו מצטרפין שהלבונה עם הקומץ למנחה כאימורין לזבח לפיכך אם חשב להקטיר כזית מן הלבונה חוץ לזמנו הרי זה פגול כמו שנתבאר אחד המחשב לזרוק דם הזבח כולו בחוץ או למחר או שחשב לזרוק מקצת דמו בחוץ או למחר כיון שחשב על כדי הזייה מן הדם פסל:
מצוטט ב־2 עמודים
תורת שמואל ספרי כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע 2
- תרמ"א ‹ מאמרים ‹ כי תשא את ראש בנ"י ‹ קיד סה"מ תר"ם ח"א ע' רצד
- תרמ"א ‹ מאמרים ‹ [נקדישך] וביאור הענין ‹ עדר סה"מ תר"ם ח"א ע' רצד
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.