שיוך משוער לקטע
אגרות קודש כרך כו ט'תתצג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח, ט
ואשבור מוטות עולכם ואולך אתכם קוממיות – בגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו.
9 ואשבור . . קוממיות : בחוקותי כו, יג.
לכל התלמידים והתלמידות : כולל גם עפמש"נ: וכל בניך לימודי ה' – תלמידי ה' (ישעי' נד, יג ובמצו"צ שם). וראה ד"ה וכל בניך, תרפ"ט הביאור ע"ד החסידות.
התלמידים והתלמידות : וע"פ הוראת חכז"ל: איזהו חכם הלומד מכל אדם (אבות רפ"ד. ולהעיר מתורת הבעש"ט בזה – נדפסה בסו"ס הזכרונות ח"א ע' שד"מ).
יום הסגולה : להעיר ממלאכי (ג, יז): ליום אשר אני עושה סגולה וחמלתי עליהם כאשר יחמול איש על בנו. ובשמו"ר (פי"ח, ז).
ל"ג בעומר : ענינו וטעמיו מפורשים בפוסקים ע"ד הנגלה (טושו"ע או"ח סתצ"ג ובשו"ע אדמו"ר הזקן שם), וכן ע"ד הסוד (פע"ח שכ"ב, פ"ז. ועוד). ע"ד החסידות (דרושי ל"ג בעומר). ועוד.
חיות וכוחות : להעיר אשר לדעת מדרש ל"ג בעומר ח"י אייר הוא יום בו התחיל המן (שו"ת חת"ס חיו"ד סרל"ג. אבל מסיים שם דהוא דלא כהש"ס פר"ע. וראה קידושין לח, א. תוספתא סוטה פי"א, ב. ועוד).
בהליכה . . בלימוד תורתנו . . מעשה, קיום המצות : להעיר אשר רשב"י וחבריו תורתן אומנתן (שבת יא, א) וביחד עם זה למעשה מפסיקין (ירוש' ברכות פ"א ה"ב).
סיפור הגמרא : יבמות (סב, ב) וראה ג"כ ב"ר פס"א, ג. קה"ר פי"א. אוצה"ג ליבמות שם. ובהמאירי שם: קבלה ביד הגאונים ז"ל כו'.
סיפורי התורה . . הוראה : ראה זח"ג (קנב, א): ר"ש אמר כו'.
התנא הגדול והחכם הדגול : ראה סנהדרין (פו, א) וכולהו אליבי' דרע"ק, ספרי ברכה (לד, ל), מנחות (כט, ב).
בהתמדה . . במסירת-נפש : ראה כתובות (סב, סע"ב. אדר"נ פ"ו, ב. ועוד). ברכות (סא, ב) כל ימי כו'. ד"ה וירח, ש"ת (וע"פ המבואר שם ענין מס"נ זו שהיא ע"פ השכל כו' מובן שלמדה לתלמידיו).
שאין דיעותיהם : ובתנחומא (פנחס י): כאו"א יש לו דעת בפ"ע. וראה סנהדרין לח, א.
שגם בעבודת השם כו' : ראה לקו"ת ר"פ בהעלתך. ובקה"ר (שם) "שהייתה עיניהם צרה בתורה זה לזה". וראה ג"כ חדא"ג מהרש"א ליבמות (שם): ולא חש כ"א מהם על כבוד התורה של חברו דאין כבוד אלא תורה (הובא ונתבאר באוה"ת – להצ"צ – ויקרא ע' קפז).
אהבת . . יראת . . עול : ראה אגה"ק סי' זך וביאורו. הרח"ו (אוה"ח לזח"א רכו, ב).
אנשי אמת : להעיר אשר רע"ק גלגול (ואותיות) יעקב (ראה שער הגלגולים הקדמה לו) ואביר יעקב אותיות רבי עקיבא (ל"ת להאריז"ל פ' ויחי), ומן שית מילי איעתר (נדרים נ, א) והי' דורש ווי"ן (יבמות סח, ב. וראה שם תוד"ה כמאן בסופו). (כוונות האריז"ל וכו' . – הובאו בילקוט ראובני פ' וישב. וש"נ ). ויעקב מדתו אמת, ואות ו – אות אמת (זח"ג ב, א).
שאמר ואהבת כו' : ספרא קדושים (יט, יח) הובא בפרש"י שם. וראה תניא פ' לב.
עבודה תמה : שאין צורך לעוד עבודה לאח"ז (יומא כד, א), ועיין תניא ספי"ג, ספט"ו.
והוי . . זכות : אבות (פ"א, מ"ו).
התנא הגדול : ראה ירושלמי סנהדרין (פ"א ה"ב): סמיכות כו' שאני ובוראך מכירין כחך. וראה לקו"ת אמור (כח, א).
יום שמחתו : במשנת חסידים מס' אייר פ"א מ"ו: ביום ל"ג בעומר . . מצוה לשמוח שמחת רשב"י. והמ"ח לא העתיק רק דברי האריז"ל (דברי אדמו"ר הזקן – הובאו בפס"ד לאדמו"ר הצ"צ ליו"ד סקט"ז). וראה פע"ח שער ספה"ע פ"ז (הובא בעט"ז לשו"ע או"ח סתצ"ג).
ולהעיר שעפ"ז מפורש ג"כ ענין השמחה (ולא רק מניעת אבלות) וטעמה "שמחת רשב"י" (עיין זח"ג רפז, ב. רצא, סע"א). ומזה מענה להשקו"ט בזה בשו"ת חת"ס חיו"ד סרל"ג. שו"ת שם ארי' חאו"ח סי"ד ועוד. וראה ג"כ נ"כ שו"ע או"ח סתצ"ג.
ומה שהקשו דהא אדרבא בהסתלקותן של צדיקים מתענין, י"ל – ע"פ נגלה – דשאני ל"ג בעומר דרשב"י צוה לשמוח בו (עיין בפע"ח שם), ועפמש"כ במהרי"ו (הובא בש"ך יו"ד סשמ"ד סק"ט) הדין דשומעין לו. ואכמ"ל.
כל העולם כולו : כפל – דמצינו הרבה פעמים רובו ככולו וקמ"ל כאן כולו ממש (ע"ד – ט"ז בשו"ע או"ח סתקפ"ב סק"ג).
סוכה : וראה ג"כ ירוש' ברכות (פ"ט, ה"ב). זח"א רכה, רע"א.
ואחת מכם . . בכל זה : ראה הל' ת"ת לאדה"ז ספ"א: הנשים חייבות ללמוד כל כו'.
ומתוך שמחה וטוב לבב : ראה זח"ג (קכח, א) חדי ר"ש ואמר כו' אנן בחביבותא תליא מילתא דכתיב ואהבת את ה' אלקיך וכתיב מאהבת ה' אתכם וכתיב אהבתי אתכם אמר ה'.
ולהעיר ג"כ מסדר המעלות בתהלים (סט, בסופו): כי אלקים יושיע ציון ויבנה ערי יודא וישבו שם וירשוה (דשייך לכאו"א מבנ"י) וזרע עבדיו (לויים) ינחלוה ואוהבי שמו (כהנים – ונקט מעלתם דוקא בענין האהבה ) ישכנו בה.
ואולך אתכם קוממיות : ר"ש אומר כו' (תו"כ עה"פ. וכ"ה בב"ר פי"ב, ו. במדב"ר פי"ג, יב. תנחומא עקב ז (ולכן נראית דעת האומרים שגם בתנחומא בראשית ו צ"ל כן). ובסנה' (ק, א) בשם ר' מאיר. ונתבאר באוה"ת – להצ"צ – [בחוקותי כרך ב] ע' תערב).
בגאולה האמיתית והשלימה : להעיר ממגילה (כט, א): רשב"י אומר כו' – ובהוספות בזה בירוש' תענית (פ"א, ה"א) – ומסיים: ושב ה"א את שבותך כו' הקב"ה שב עמהן.
והשלימה : שאין אחרי' גלות. וראה שמו"ר (ספי"ח) "נס עובר אבל לעת"ל כו'" ושם (פי"ט, וא"ו) "לשעבר כו' אבל לעת"ל אני לבדי כו'" (נתבאר באוה"ת בא ע' רחץ). וי"ל שזוהי ג"כ ההדגשה: כי אלקים יושיע ציון ויבנה ערי יודא וישבו שם וירשוה וזרע עבדיו ינחלוה ואוהבי שמו ישכנו בה.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לב הוספות ל"ג בעומר
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
וביום ל"ג בעומר, היום של "שמחתו", כפי שכינה רבי שמעון בן יוחאי את היום הזה, תקיימו כינוס לכבודו ותעשו כל האמור כולכם יחד, וכן תערכו תהלוכה במקום מגוריכם, כדי לפרסם עוד יותר את הקשר שלכם עם התורה באמצעות רבי שמעון בן יוחאי, שאצלו היתה "תורתו-אומנתו" (התורה היתה התעסקותו העיקרית),
14 תורתואומנתו : שבת יא, א. טושו"ע (ודאדה"ז) או"ח סו"ס קו. הל' ת"ת לאדה"ז פ"ד ס"דה. וראה ירושלמי ברכות פ"א סוף ה"ב. שבת פ"א סוף ה"ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לז הוספות - שיחות משיחות ש"פ בהר, ט"ו אייר ול"ג בעומר ה'תשמ"ו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
ס'איז אַ מנהג ישראל (תורה היא) משנים קדמוניות אַז בל"ג בעומר — יום ההילולא דרשב"י ויום שמחתו דרשב"י — פאַרנעמט מען זיך במיוחד (ספּעציעל) מיט אידישע קינדער, אינגעלעך און מיידעלעך, מ'נעמט זיי אַרויס אין פעלד, אָדער אויף אַ תהלוכה, אָדער מ'מאַכט פאַר זיי אַ מסיבה וכיו"ב, לכבוד יום שמחתו של רשב"י.
5 ידוע המנהג שתינוקות מורים בקשת בל"ג בעומר (ראה בני יששכר מאמר חודש אייר מ"ג פ"ד. ספרים שהובאו בספר "בין פסח לשבועות" (אה"ק, תשד"מ) פי"ח סל"ד). וראה בארוכה שיחת ל"ג בעומר תשי"א, ושם נתבאר השייכות לתינוקות דוקא, כי ביום זה תלמידי רבי עקיבא (שלא נהגו כבוד זל"ז — יבמות סב, ב) פסקו מלמות (טושו"ע או"ח סתצ"ג ס"ב. שו"ע אדה"ז שם ס"ה), ולכן הוא יום שמחה וזכרון לתלמידים (ותלמידות) במיוחד, ולימוד להם ונתינת כח — בהנהגת כבוד אחד לחבירו.
ועוד יש לומר: אצל תינוקות של בית רבן "תורתם אומנתם" (שהרי אין אצלם דאגות הפרנסה וכו') בדוגמת רשב"י כביכול (שבת יא, א)[ednref_38_*]. וכן יש לתינוקות (בפרט בדורנו זה, עקבתא דמשיחא) שייכות עם פנימיות התורה (ענינו דרשב"י) — כדברי הרשב"י "כד יהא קריב ליומי משיחא אפילו רביי דעלמא זמינין לאשכחא טמירין דחכמתא" (זח"א קיח, א. ועיי"ש קיז, א). וראה זח"א צב, סע"ב (וראה זח"ג קעא, א. אוה"ח לזח"א יא, א. ולזח"ב לח, א. קדושת לוי פ' חיי שרה ד"ה ובה אדע) שכן הי' בדורו של הרשב"י שינוקי גילו סתרי תורה (וראה גם (בכללות מעלת תינוקות שבדור רשב"י) — זח"ג קפז, א. רו, א).
ולהעיר גם מריש (הקדמה ל)ספר הזהר: "בראשית רבי שמעון פתח הנצנים נראו בארץ (שה"ש ב, יב) כו' מאן מקיים עלמא כו' קל ינוקי דלעאן באורייתא ובגין אינון רביין דעלמא עלמא אשתזיב". וראה גם מכות (יז, ב) דילידא אימי' כר' שמעון תיליד (כל שאמו יולדת תבקש רחמים יהי רצון שיהא כר' שמעון — רש"י).
ועוד יש לומר: ע"ד "בנינו עורבים אותנו" במתן תורה (כדלקמן בפנים) דנגלה דתורה (בחגה"ש), כן י"ל בנוגע לל"ג בעומר שהוא מתן תורה דפנימיות התורה (סד"ה וספרתם תרס"ו — המשך תרס"ו ע' ריט. סה"מ תש"ד ס"ע 211).
וראה גם "היום יום" דיום זה (ל"ג בעומר): "אצל אדמו"ר האמצעי הי' ל"ג בעומר מיו"ט המצויינים. מען פלעגט אַרויסגעהן אויפן פעלד (וראה שיחת ל"ג בעומר ה'שי"ת). . מען האָט דעמולט געזען אַ סך מופתים. דאָס רוב מופתים איז געווען בנוגע צו קינדער כו'" (ולהעיר משהש"ר פ"א, ד. זח"ב קסט, ב — שרשב"י פקד עקרות).
[edn_38_*] ויש לקשר זה עם פרשת השבוע (פ' בהר) — "כי תבואו אל הארץ גו' ושבתה הארץ שבת לה' שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור כרמך גו'": הסדר הוא שמיד כשיבוא אל הארץ — "ושבתה הארץ", ורק אח"כ "שש שנים תזרע גו'", כמבואר בדרושי חסידות (ד"ה ושבתה תקס"ד. תרס"ב. במאמרי אדהאמ"צ ויקרא ח"ב. ועוד), שמיד בתחלת העבודה נעוץ סוף וגמר הכוונה — "ושבתה הארץ". וכמו שהוא ב"עולם" ו"שנה" — כן הוא ב"נפש" בתינוקות של בית רבן, שסדר עבודתם הוא, שבתחלת חייהם עוסקים הם רק בתורה (בלי שום טרדות הפרנסה "שש שנים תזרע גו'"), שזהו דרגת שבת (ת"ח איקרי שבת — זח"ג כט, א. ועוד), בדוגמת דרגת רשב"י (תורתו אומנתו) דקארי לי' שבת (זח"ג קמד, ב), ואח"כ כשיגדלו הילדים — יורדים הם לדרגת העבודה בעולם, "שש שנים תזרע שדך גו'".
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ג נח שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
בית כנסת ובית מדרש, המהווים את מגדל העיר , וכנפסק בהלכה שבנין בית הכנסת צריך להיות גבוה מכל בתי העיר .
7 שבת יא, א. שו"ע או"ח סי' ק"נ סעי' ב'.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ג ל"ג בעומר שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע א
ועם כל זה – אף שרשב"י עצמו היה נוהג תמיד בסדר של התעלות מן העולם, שהיתה "תורתו אומנתו"; הנה – כשיצאו רשב"י ובנו ר' אלעזר מהמערה בה שהו שלש עשרה שנה (כאשר במשך שהותו שתים עשרה שנה במערה, ובפרט בשנה השלוש עשרה , נתעלה ונתעצם בתורה), "כל היכא דהוה מחי ר' אלעזר" כל מקום שר' אלעזר היה מעניש על ההנהגה של חרישה וזריעה כו', משום שלא יכל לסבול ש"מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה" – "הוי מסי ר' שמעון", לא רק שרשב"י לא העניש, אלא אדרבה, הוא עוד ריפא את מה ש"מחי ר' אלעזר".
18 שבת יא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יז בהר-ל"ג בעומר שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
על רבי שמעון נאמר ש"תורתו אמנותו", עד אשר "רשב"י וחביריו" מובאים בגמרא ובספרי הפוסקים כדוגמא למי ש"תורתו אומנותו",
22 שבת יא, א. – בשבת שם (ועד"ז ברמב"ם הל' תפילה פ"ו ה"ח. וראה במ"מ והערות להל' ת"ת שבהערה הבאה) – "אומנותן" . אבל בטושו"ע ושו"ע אדה"ז (שבהערה הבאה) – "אומנתם". וצע"ק, שהרי לכאורה צ"ל "אומנותם" (לשון אומנות).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יז פרקי אבות שיחה ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
ראה גם שבת (לג, ב) "בעידן צלויי .. ומצלו". ואף שבתוד"ה כגון רשב"י (שבת יא, א) מפרש ד"מצלי היינו ק"ש" – כבר הקשו, שהרי דעת רשב"י היא שגם לק"ש אין מפסיקין (כנ"ל בפנים מהירושלמי). וראה יפה מראה לירושלמי ברכות שם. ברכ"י שם, יצחק ירנן (שאלוניקי, תקמ"ו) לרמב"ם הל' ק"ש פ"ב ה"ה – דיש לפרש "בעידן צלויי" בזמן שרצו להתפלל כו', עיי"ש.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יח מסעי שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ד
(כל אלו אינם מצבים של "חולה" אמיתי, שקשור לחטא, ואף "חששת את ראשך" איננו "חולי" ממש, כפי שאומר רש"י על מאמר חז"ל "כל מיחוש ..." – "מיחוש , חששא בעלמא לפי שעה וקל") –
62 שבת יא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כא ויקהל שיחה ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
אף על פי שר' יוסי היה מה"חברייא" של רבי שמעון בן יוחאי, שאצלם (בכלל) הייתה "תורתן אומנותן" , ברם, הוא לא היה (על כל פנים – בכל
8 שבת יא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כב בהר שיחה ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
רש"י רומז לתשובה על כך על ידי כך שהוא מציין את שמו של בעל המאמר – רבי שמעון – אשר לשיטתו מובן הדבר.
41 גם י"ל, דלשיטת ר"ש מובן הא שאא"פ שהבנים יהיו כשאר עניים שחוזרים על הפתחים (ראה קידושין שם: בניו דדירכייהו לאהדורי) – כי ר"ש – "תורתו אומנתו" (שבת יא, א), וס"ל (ברכות לה, ב) "אפשר אדם חורש כו' תורה מה תהא עלי' אלא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע"י אחרים" – ולכן אומר, שאין לחייב הבנים לחזור על הפתחים, כ"א צריכים לקבל מזונותיהם "ע"י אחרים" כדי שיוכלו לעסוק בתורה *. ומה שהטילה התורה חיוב זה על האדון (ולא על האב, שינכה מהכסף שמקבל מהאדון (עבור עבדותו) לזון את בניו) – י"ל שזהו בכדי שהבנים לא יקבלו מזונותיהם ממי ש(לא זו בלבד שאין תורתו אומנתו, כ"א אדרבה) הוא בשפל המצב, ש"לא חזר בו" (רש"י פרשתנו כו, א) [ומכש"כ נמכר בגנבתו]. ויתירה מזו י"ל (לחדודי): זה שהאדון יש לו עבד – היינו, שמלאכתו נעשית ע"י אחרים – ובמילא צ"ל תורתו אומנתו; ולכן, כדי להדגיש דזה שהבנים מקבלים מזונותיהם ע"י אחרים הוא כדי שיוכלו ללמוד תורה , כנ"ל, מקבלים זה ע"י האדון שתורתו אומנתו.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כג חג השבועות שיחה ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו, ז
למרות זאת, בגמרא מוזכר במפורש רק ההיתר של תענית
31 שבת יא, א. תענית יב, ב. – וגם מחז"ל ברכות (לא, סע"ב) "כל היושב בתענית בשבת כו'", איירי בתענית חלום (תוס' שם בשם הר"ח. רי"ף ורא"ש שבת שם. ועוד). וראה הערה הבאה.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם תשט"ז שיחת ליל ג' דחול המועד סוכות
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
ואפילו אלו שתורתם אומנותם – הרי איתא בירושלמי שגם רבי שמעון בן יוחאי שתורתו אומנתו מודה "שמפסיקין לעשות סוכה ולעשות לולב", ועד"ז בנוגע לשאר כל המצוות מעשיות (משא"כ מצוות שענינם שינון, ש"זה שינון וזה שינון, ואין מבטלין שינון מפני שינון"), שכן, מעלת תלמוד תורה – "תלמוד גדול" – היא בכך "שהתלמוד מביא לידי מעשה" , עשי' בפועל .
169 שבת יא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת מוצש"ק פ' וישב, כ"ף כסלו ה'תשי"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
בנוגע לתפלה – הרי כשם שלימוד התורה מצוותה כל היום וכל הלילה [ועד שאלו ש"תורתם אומנתם" כרשב"י וחבריו אינם מפסיקים לתפלה, ובירושלמי איתא שאפילו לק"ש אין מפסיקים, לפי ש"זה (ת"ת) שינון וזה (ק"ש) שינון ואין מבטל(ין) שינון מפני שינון" (ומפסיקים רק "לעשות סוכה ולעשות לולב" )], כן הוא גם בתפלה, כדאיתא בגמרא – נגלה דתורה – "ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו", והיינו, לא רק "רשות" או "מוטב", אלא "ולואי", שמתברכים ("מ'ווינטשט זיך") שיהי' כן.
203 שבת יא, א. טושו"ע (ואדה"ז) או"ח סו"ס קו. הל' ת"ת לאדה"ז פ"ד ה"ד-ה.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ד' פ' עקב, כ"ף מנחם אב, ה'תשח"י
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
לכל לראש – במסכת ברכות, התחלת הש"ס – מדובר אודות רוב בנ"י שאין תורתם אומנתם אלא עוסקים גם במנהג דרך ארץ, כמארז"ל "הרבה עשו כר' ישמעאל ("הנהג בהן (עם דברי תורה ) מנהג דרך ארץ") ועלתה בידן, כר' שמעון בן יוחאי (שתורתו אומנתו) ולא עלתה בידן"; ולאחרי כן – במסכת מו"ק – מדובר אודות המיעוט דבנ"י שתורתם אומנתם.
19 שבת יא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ בראשית, מבה"ח וער"ח מרחשון, ה'תש"כ
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
אך הענין ד"ופרצת" בתורה הוא – כפי שמצינו בגמרא שיש בבנ"י סוג ש"תורתן אומנותן" :
38 שבת יא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ בראשית, מבה"ח וער"ח מרחשון, ה'תש"כ
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
ובעיר זו צריך להיות מגדל – בית הכנסת ובית המדרש, שזהו המגדל של העיר , כפי הדין שבנין ביהכנ"ס צריך להיות גבוה יותר מכל הבנינים שבעיר.
12 שבת יא, א. שו"ע או"ח סק"נ ס"ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת אור ליום ג' דחול המועד סוכות, י"ט תשרי, שמחת בית השואבה, ה'תשכ"ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
והנה, כיון שהתורה היא חכמתו ורצונו של הקב"ה, ועלי' נאמר "הלא כה דברי כאש", "מה אש אינו מקבל טומאה אף דברי תורה אינן מקבלין טומאה" – הנה מי שהוא בסוג דלולב, ש"יש בו תורה" , אינו זקוק לכאורה לזהירות נוספת כו' (ובפרט כאשר נמצאים בימים שלאחרי ר"ה, עשי"ת, יוהכ"פ וד' הימים שבין יוהכ"פ לסוכות), דכיון שהוא שקוע ("פאַרטרונקען") בתורה , ועד שהתורה מעידה עליו שהוא בסוג ד"לולב", שיש בו טעם, יש בו תורה , ועד שכל ענינו תורה , "תורתו אומנתו" – הרי זה מספיק.
272 שבת יא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' דחג השבועות, ה'תשכ"ו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
מגביהין אותה עד שתהא גבוהה מכל חצרות העיר , שנאמר ולרומם את בית אלקינו" , ודוקא עי"ז נעשה קיום העיר , כי, "כל עיר שגגותי' גבוהין מבית הכנסת לסוף כו'" .
285 שבת יא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום שמחת תורה, ה'תשכ"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
וככל הענינים, מרומז גם ענין זה בנגלה דתורה – כדאיתא בירושלמי "כגון אנו (רשב"י וחבריו) שעוסקים בתלמוד תורה (באופן ש"תורתם אומנתם" ) אפילו לק"ש אין אנו מפסיקין" , ופריך, "ולא מודה רשב"י שמפסיקין לעשות סוכה ולעשות לולב", ומשני, "טעמי' דרשב"י זה שינון וזה שינון (מצות ק"ש שינון ודיבור הוא), ואין מבטל שינון מפני שינון".
475 שבת יא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון, ה'תשל"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
ובכן, הסדר הוא, שב' או ג' שנים אחר הנישואין יכולים לעסוק בתורה בלי טרדה גדולה (כמ"ש בשו"ע ); ולאח"ז בא הזמן שבו טרודים בעסק בעניני הפרנסה – אצל רוב בני אדם , שסדר העבודה שלהם אינו באופן ש"תורתו אומנתו" .
1462 שבת יא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ במדבר, ב' סיון, ה'תשל"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
"הרבה עשו כרבי ישמעאל ("ואספת דגנך , הנהג בהן מנהג דרך ארץ") ועלתה בידן, כרבי שמעון בן יוחי (שתורתו אומנתו , באמרו, "אפשר אדם חורש בשעת חרישה וזורע בשעת זריעה וכו' תורה מה תהא עלי', אלא ..
1767 שבת יא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
רשימות מנורה מו"מ מונחת
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
ו ס"ל שכל ישראל צריכים להיות במעמד ומצב ש דין רשב"י וחביריו ( דתורתן אומנתן ) להם שאין מפסיקים לאומנותן (שבת יא, א),
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ו ולהבין כל הנ"ל בתוספת ביאור
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
ה' לא שניתי בין קודם ההשתלשלו' לאחר ההשתלשלו' כו' אך א"א להמשיך אור זה כ"א בבחי' ביטול עצמותו מכל וכל והוא הנק' ביטול במציאו' וכמו שהי' לימודו של רב יהודה ולכך הי' פטור מן התפלה שלא התפלל אלא מל' יום לל' יום לפי שהי' תמיד בבחי' הביטול וכמו שאמרו עליו אין זה ילוד אשה שהי' אימתא דמארי' עלי' תמיד כו' ועד"ז יובן בשאר צדיקי' שלומדי' עד"ז שהוא אפס קצה המדרג' מבחי' משה ולכך נק' כל ראש ישיבה בשם משה וכמאמר רב ספרא לרבא משה שפיר קאמרת לפי שהי' ממשיך בחי' ביטול לכל בני הישיב' כו' וד"ל.
81 לימודו של רב יהודה . . פטור מן התפלה : שבת יא, א. וראה תו"א מקץ לח, ד. סט, א. אוה"ת ויקרא ע' רנה-ו.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ט להבין שרש ענין יונתי
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
הראיני את מראיך כו' הנה מבואר שהמראה הוא בחי' המצות כו' ולהבין זה הנה ילה"ק את הענין הידוע שנראה כסותר זא"ז דלפעמים משמע בגמ' דמעלת התו' גבוה ונעלה ממעלת המצות כמו שגזרו הדין בהמשנה דאלו דברים כו' ות"ת כנגד כולם ואמרו עוד שנמנו וגמרו דתלמוד גדול מן המעשה כו' ומי שתורתו אומנתו פטור מן הק"ש כו' ולפעמים משמע בגמ' להיפוך דמעלת המצות גבוהות ממעלת התורה כמ"ש מבטלין ת"ת להלוית המת כו' וקאמ' בגמ' ולית לי' לרשב"י הלומד שלא ע"מ לעשות כו' ובכמה דוכתי אמרו לא המדרש עיקר אלא המעשה כו' וגם בפסוקי' יש כתובי' שמורים על מעלת התורה יותר כמו נר מצוה ותורה אור ויש פסוקים שמורי' על מעלת המצות יותר כמו ארור האיש אשר לא יקים את דברי הברית לעשות אותם דוקא כו' וכן ושמרתם ועשיתם כו' וכהנה רבות וכו', אך הענין הוא דשניהם אמת משום דלא ראי זה כראי זה ויש מעלה בתורה משא"כ במצות ויש מעלה במצות מה שאינו בתורה כו' כי הנה אנו רואי' בתו' הנגלית לנו שיש מעלה מש"א במצות והוא מה שהתו' היא חכ' ושכל וטעם למעשה המצות ונק' טעמי המצות והפשוט מורה שהטעם של איזה דין והלכה היא בחי' אור וחיות אליו משא"כ הדין והלכה שבלא טעם אין לו חיות ואור כלל כמו חוקי המלך וגזירותיו שבלא טעם כלל אין להם חיות חזק אמנם מצד אחר יש מעלה במצות שהן גילוי הרצון בלא טעם שהוא מורה על היותו למעלה מן השגה והטעם לגמרי כי הנה הרצון העצמי הוא למעלה מן החכ' והטעם לגמרי דהיינו שאין כח באור החכ' להשיגו ולהכילו כלל כמאמ' שתוק כך עבמ"ח כלומר אין טעם לרצון
82 ומי שתורתו אומנתו פטור מן הק"ש : שבת יא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות תפלה קו מי הם הפטורים מתפלה ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
ד מי שתורתו אומנתו כגון רבי שמעון בן יוחאי וחביריו מפסיק לקריאת שמע ומברך לפניה ולאחריה אבל אינו מתפלל כל עיקר כיון שמבלעדי כן אינו מבטל מלימודו אפילו רגע גם בשביל התפלה לא יבטל ואף שצריך לבטל ולהפסיק לימודו לעשיית כל המצות אפילו של דברי סופרים מכל מקום תפלה הואיל ואינה אלא בקשת רחמים על עניני עולם הזה אין לו להניח חיי העולם ולעסוק בחיי שעה אבל אנו מפסיקין בין לקריאת שמע בין לתפלה כיון שמבלעדי כן אנו מבטלין הרבה.
לג שבת יא , א. טור ושו"ע סעיף ג.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות תפלה קו מי הם הפטורים מתפלה ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
ד מי שתורתו אומנתו כגון רבי שמעון בן יוחאי וחביריו מפסיק לקריאת שמע ומברך לפניה ולאחריה אבל אינו מתפלל כל עיקר כיון שמבלעדי כן אינו מבטל מלימודו אפילו רגע גם בשביל התפלה לא יבטל ואף שצריך לבטל ולהפסיק לימודו לעשיית כל המצות אפילו של דברי סופרים מכל מקום תפלה הואיל ואינה אלא בקשת רחמים על עניני עולם הזה אין לו להניח חיי העולם ולעסוק בחיי שעה אבל אנו מפסיקין בין לקריאת שמע בין לתפלה כיון שמבלעדי כן אנו מבטלין הרבה.
לט שבת יא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות תפלה קו מי הם הפטורים מתפלה ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח, ט
ואם אין השעה עוברת ויש לו שהות עדיין לקרות קריאת שמע ולהתפלל אינו פוסק כלל אפילו לומד יחידי ואפילו התחיל ללמוד באיסור לאחר שכבר הגיע זמן קריאת שמע ותפלה שאסור לו להתחיל ללמוד עד שיתפלל תחלה אם אינו רגיל לילך לבית הכנסת כמו שנתבאר בסי' פ"ט אעפ"כ אם התחיל אין צריך להפסיק ורשאי ללמוד כל זמן שיש שהות עדיין לקרות קריאת שמע ולהתפלל אח"כ:
מח ר"ן פ"ק דשבת יא, א ד"ה ואין מפסיקין לתפלה . רמ"א סעיף ג. וראה רז"ה שבת שם ט, ב ד"ה לא ישב. וראה לקמן סי' תלא קו"א ס"ק א שמחלק בין זה לבדיקת חמץ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות עירובין שמז על איזה הוצאה חייב מן התורה ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יא
ויש אומרים שידו הפשוטה לרשות אחרת הרי היא לגמרי כאותה רשות אם רשות היחיד רשות היחיד אם רשות הרבים רשות הרבים והוא הדין לאחד משאר אבריו אע"פ שאגודים בגוף העומד ברשות אחרת.
נה משמעות תוס' שבת יא , א ד"ה לא כו' ועירובין כ , א ד"ה לא בתירוץ ב . וראה העו"ב תתיח ע' 68.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך יורה דעה הלכות תלמוד תורה הלכות ת"ת פרק רביעי ה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
ה ואפילו רשב"י וחביריו לא אמרו עליהם שלא היו מפסיקין מלימודם לתפלה אלא לתפלת שמונה עשרה שהיא בקשת רחמים ותחנונים לחיי שעה והתורה היא חיי עולם אבל מפסיקין היו לברכות ק"ש שחרית וערבית אע"פ שהן מדברי סופרים וכן לשאר מצות מדברי סופרים שאם אינו מפסיק נמצא שלמד שלא על מנת לעשות כמ"ש למעלה.
פח שבת יא, א. רמב"ם הל' תפלה פ"ו ה"ח. לעיל או"ח סי' קו ס"ד. וראה לעיל פ"ג קו"א (סד"ה אבל, דהיינו אפילו במופסק ועומד, שהפסיק לק"ש). או"ח סי' צ סי"ז (לענין תפלה בצבור).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך קו"א אורח חיים חלק ב סימן רפח (א)
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו, ז
המג"א לא סתר דברי הב"ח אלא במ"ש דעל ג' אלו יש להתענות, אבל במ"ש דעל שאר חלומות מתענים ג"כ אם נפשו עגומה אין סתירה על זה לא מהרשב"א ולא מהריב"ש, ואדרבה פשטא דתלמודא והפוסקים שלא ביארו על איזה חלום מתענין משמע דלא סבירא להו כספרים קדמונים, אלא מסתמא כשמתענה בשבת נפשו עגומה עליו מאד, דאל"כ מי מכריחו להתענות הלא תענית חלום רשות.
ו שבת יא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך קו"א יורה דעה הלכות ת"ת פרק שלישי (א)
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
ותדע דגדולה מזו אשכחן במי שתורתו אומנתו, דתניא אין מפסיקין לתפלה , ואפ"ה ס"ל להתוס' שם דהוא הדין במופסק ועומד בלאו הכי, דאל"כ לא קשה מידי מפ"ב דשבת.
קיא שבת יא, א. וכדלקמן פ"ד ה"ה.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך קו"א יורה דעה הלכות ת"ת פרק שלישי (א)
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
ונימוקם עמם, משום דס"ל דוחק לאוקמי מתני' וברייתא בתפלת שחרית דוקא, וכגון שקרא ק"ש לפני נץ החמה שלא הגיע זמן תפלה עדיין, דלאחר נץ החמה, וכן בתפלת ערבית, משהפסיק לק"ש וברכותיה ה"ל לסמוך גאולה לתפלה ולהתפלל.
קיד משנה שבת ט, ב וברייתא שם יא, א (מפסיקין לק"ש ואין מפסיקין לתפלה ).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת י
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
משא"כ רשב"י וחבריו הי' די להם בקריאת שמע לבד, ולא היו צריכים לכל ענין זה, שהי' נקנה להם בהשקפה ראשונה בשפלות הלב הנאמן בבריתו אתם.
731 די להם בק ריאת שמע : שבת יא, א. ובכת"י הנ"ל (744. 1300): "משמע מלשונו דרשב"י וחבריו פטורים גם מברכת ק"ש. ובש"ע שלו הל' ת"ת פ"ה ה"ה שחייבין בברכת ק"ש, עיי"ש ובמ"מ שלו. וע"ע בלח"מ פ"ב ד"ה ח"ש. וצ"ע הלשון בכאן. וע' באגה"ק שני סי' לה בסופו וסי' לז" [לקמן אגרת ע].
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"א (סי' תכט-תמא) תלא זמן בדיקת החמץ
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
ומ"ש עוד החק יעקב ובזה יתורץ גם כן קושית בעל המאור פ"ק דשבת כו'.
321 ס"ק ח (ובזה יתורץ גם כן קושית בעל המאור בפרק קמא דשבת, על הא דאמרינן [שבת יא, א] כגון אנו מפסיקין לקריאת שמע ולתפלה מדברי תורה , ומקשה, והלא אפילו אצל מלאכות אמרינן [שם ט, ב] אם התחילו אין מפסיקין . ותירץ דמיירי בדליכא שהות. ולפי מה שכתבתי לא קשה מידי). והיינו שלדעת הח"י יש להפסיק מדברי תורה לקריאת שמע ולתפלה אפילו יש שהות ביום להתפלל, כי לימוד התורה חמור יותר מאכילה ומלאכה.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש) רפח דין תענית ודין תענית חלום בשבת
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו, ז
שיפה תענית לחלום לבטל הגזר דין כאש לנעורת , אם מתענה בו ביום .
1729 שבת יא, א (יפה תענית לחלום כאש לנעורת .
אמר רב חסדא ובו ביום . ואמר רב יוסף אפילו בשבת). ברכות לא, ב (כל היושב בתענית
בשבת קורעין לו גזר דינו של שבעים שנה). ותוס' שם ד"ה כל היושב (פירש
ר"ח בתענית חלום . וכן איתא במדרש תהלים). רי"ף פ"ק דשבת ה, א (ומפרשי
לה רבנן בתענית חלום בלבד, אבל תענית אחר אסור להתענות בשבת). טור ושו"ע
ס"ד (מותר להתענות בו תענית חלום ).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש) רפח דין תענית ודין תענית חלום בשבת
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו, ז
ואדרבה פשטא דתלמודא
1801 שבת יא, א (יפה תענית לחלום כאש לנעורת . אמר רב
חסדא ובו ביום . ואמר רב יוסף אפילו בשבת).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ז (סי' שמה-שסה) שמז על איזה הוצאה חייב מן התורה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יא
הרבים רשות הרבים , והוא הדין לאחד משאר אבריו , אע"פ
495 משמעות תוס' שבת
יא , א ד"ה לא כו' (כי יכניס ראשו ורובו אמאי שרי, הא מפיק
מרשות היחיד לרשות הרבים , שלוקח ברשות היחיד ונחית בבטנו ברשות הרבים ... ויש לומר
דבליעתו היינו הנחתו, ואין לחוש במה ששוב נכנסים לתוך מעיו), ועירובין כ , א
ד"ה לא בתירוץ ב (דהכא [העומד ברשות אחת ושותה ברשות אחרת] כשבולעם,
מיד חשיבי כנחין ... הוי עקירה והנחה בחד רשותא).
ואף שבתוס' שבת שם לא נזכר שראשו הוא
כרשות הרבים (ראה דובר שלום ע' קלג).
מכל מקום מזה שתירץ בשבת שם, כתירוץ
השני שבעירובין שם (ולא כתירוץ הא'), משמע שגם בשבת שם סוברים התוס' שכששותה בפיו
הוי עקירה והנחה בחד רשותא. וכן נתבאר לקמן סי' שנ בקונטרס אחרון (שהתוס' בשבת דף
י"א ... לא תירצו כהרא"ש),
והיינו שלא תירצו כתירוץ הרא"ש (שהובא לעיל הערה 40 ),
שכשותה בפיו הוי הנחה במקום פטור.
וכן הוא לקמן סי' שנ ס"ב (לא יעמוד
אדם ברשות היחיד ויוציא ראשו לרשות הרבים וישתה שם ... פיו הוא מקום פטור, כיון
שהוא עומד ברשות זו ופיו הוא ברשות האחרת וכמ"ש בסימן שמ"ז שיש סוברים
כן ... אם תמצי לומר שפיו אינו מקום פטור, אלא הוא כאותה רשות שהוציאו [ל]שם
כמ"ש בסי' שמ"ז שיש סוברים כן).
*
וכל זה בפיו, אבל בהוציא ראשו ורובו ,
אפילו דעה הראשונה יכולה להודות שדינן כאותה רשות שהן שם, כדלקמן בקונטרס אחרון שם
(אבל ראשו ורובו הן לגמרי כאותה רשות שהן שם).
ואפשר שאז אף הרגלים נגררים אחר ראשו
ורובו , כדלקמן שם (דאפשר ... הרגלים הוא שהן מקום פטור, ולא כרשות שהן שם, מפני
שנגררין אחר ראשו ורובו ).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"ב פרשת תצוה להבין שרשי הדברים הנ"ל
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
ומעין ודוגמא זו הוא הלימוד בתורה בבחי' הביטול הנ"ל כמו רב יהודה שהתפלל רק מל' יום לל' יום מפני שלימודו הי' בבחי' ביטול זה, וזהו שנק' מי שתורתו אומנתו כלומר כמו כלי אומנות שבחי' האומן הפועל פועל בהם כך המשכת אור א"ס בחכמה שעי"ז נעשה מציא' התורה ה"ז כעושה כלי בכח המשכה זו כו'.
82 שתורתו אומנתו : שבת יא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים בראשית ח"ב פרשת ויחי בן פורת יוסף
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
ליעקב שהיה מרכבה בבחי' האצי' ממש בשם הוי' בבחי' ת"ת כו' כשם שאין בלבך אלא אחד יחו"ע דע"ס דאצי' כך אין בלבנו בבחי' אצי' שבבריאה אלא אחד יחו"ת למהוי אחד באחד כמו הוי' אחד ושמו אחד (וכמו שאמר כגוונא דאינון מתייחדין לעילא באצי' אוף הכי איהי בחי' מל' אתייחדת לתתא בכורסיא דבריאה כו') והנה יוסף לא היה רועה צאן מנעוריו כמ"ש והוא נער את בני בלהה כו' ולא היה רועה עם אחיו בצאן וגם כשנמכר למצרים לעבד לפוטיפר היה איש טרוד גדול בעבודת הבית ועבודת השדה וכל אשר לפוטיפר הכל הי' עושה בטרדא ועבודה רבה בכל שכלו ודעתו בעמקות העסק בפרנסת הבית והיה איש מצליח מאד שהצליח ה' בכל מעשיו וכמ"ש ויבא יוסף הביתה לעשות מלאכתו ות"א בכתבי חושבני' שזה היה טרדא גדולה ועצומה ביותר וכ"ש וק"ו כשנעשה אח"כ מלך על מצרים כמ"ש על פיך ישק כו' רק הכסא כו' שמבלעדו לא ירים איש כו' והיה משגיח בחכמתו על כל הארץ בעומק המחשבה וטרדא גדולה שלא היה שום דבר נעשה בלעדו כו' ובפרט כשהשביר בר לכל עם הארץ שהיה עסקו עם כל העולם שבאו למצרים לשבר אוכל כו' וידוע (שבת יא, א) שחללה של רשות דמלוכה אין לה שיעור כלל כמ"ש ולב מלכים אין חקר כו' וא"כ האיך היה יוסף בחי' מרכבה בבחי' ביטול במציאות בעצם בבחי' האצי' ממש כמו האבות (כמשי"ת) מאחר שהיה טרוד גדול כ"כ בעומק המחשבה בעבודה רבה במלאכתו בבית ובשדה ובפרט כשהי' מלך ומושל על כל מצרים כנ"ל דהרי מטעם זה היו האבות רועי צאן דוקא ולא עסקו בפרנסות אחרות הטורדים והמונעים הדביקות האמיתי ואיך יתכן לומר שלגבי יוסף לא הי' טרדא הגדולה כזאת שום מונע ובלבול כלל לבחי' הדביקות האמיתי שלו למעלה באצי' כו' וזהו פלא גדול לכאורה וד"ל:
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם וכל שיח השדה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
ארי' גבוה מפני שור שה"ה ימין ושמאל ומ"מ ארי' למטה הוא חי' טמאה שטורף ודורס ושור הוא בהמה טהורה ויוכל להיות קרבן ריח נחוח לה' ונת"ל (בד"ה ביום השמיני עצרת ) שהיא מדריגה גבוה ולכאו' היה צ"ל בהיפך שהארי' יהי' בהמה טהורה ושור בהמה טמאה אך הנה אף אם יהי' ריבוי רבבות השתל' מדרי' לא הי' אפשר שיומשך מארי' חי' טהורה רק בדרך נפילה ושבירה דוקא ושיהי' חי' טמאה מפני שאין לה לבוש למטה רק חי' טמאה, וככה יובן כשהמלאכים בקשו תורה א"ל כלום יצה"ר יש ביניכם ולכאו' והלא לא בקשו תורה בגשמיות אלא ברוחניות שכל הלכה ישנה ברוחניות ג"כ וכמו קא מפלגי במתיבתא דרקיעא בהרת קדמה לשער לבן כו' ולמעלה אינו שייך בהרת ולא שער לבן, אלא שהוא ברוחניות דצרעת ברוחניות הוא הסתלקות אור אבא והלימוד הוא אם הוא באופן כזה כו', ומה השיב להם כלום יצה"ר כו' והענין הוא מפני שהתורה היא השפעה פנימיות א"א שיומשך למטה רק בדבר גשמי להאדם שהוא נתלבש בגוף גשמי כו', רק אחר שלומד תורה בגשמיות ומקיים מצות אז בצאת הנפש מהגוף הוא לומד תורה ברוחניות ומלאכים רק מקשיבים לקולך שמקבלים ע"י נשמות ודוקא אותן שהיו מלובשים בגופים (וצ"ע שהרי מבואר במ"א שהנשמה קודם בואה לגוף היא בג"ע, וע' בד"ה וככה בתחילתו ) וזהו ביום חתונתו זו מ"ת שנמשל לחתונה מפני שתורה היא השפעה עצמיות, ולכן נאמרו דברים פשוטים מפני שתורה הוא מדרי' גבוה אלפך חכ' אלפך בינה לכן נמשך בדברים פשוטים, אף שאלמלא לא אמרה תורה היו עושין כן מצד השכל, ומכשנא' בתורה הוא באו"א, (מובן מזה שהתורה הוא יחוד פנימי דחו"ב והנה שרשב"י שהי' תורתו אומנתו לא הי' מפסיק לתפלה , דתפלה
44 שרשב"י שהי' תורתו אומנתו : שבת יא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
על הדף
אגרות קודש כרך כג ח'תתיט
מקור מפורש
בדף זה
ובעמדנו ביום ל"ג בעומר, יום הילולא דרשב"י, ובהקדים מאמר חז"ל (ריש ב"ר) שהתורה דיפתראות ופנקסאות שע"פ נברא העולם, ומובן שכן הוא גם בנוגע לעולם קטן זה האדם, ועאכו"כ בנוגע לאלו שתורתם אומנתם, שהדוגמא בתורה (שבת יא, א) לתורתם אומנתם - הרי הוא רשב"י וחבריו.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
אגרות קודש כרך כג ח'תתכ
מקור מפורש
בדף זה
שבת יא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לז הוספות - שיחות משיחות ש"פ בהר, ט"ו אייר ול"ג בעומר ה'תשמ"ו
מקור מפורש
בדף זה
און מ'גייט באופן פון "ואולך אתכם קוממיות" (ווי מ'גייט לייענען בתפלת מנחה דשבת זה), ובפרט דורך דעם וואָס מ'איז נאָכמער מוסיף אין "בחוקותי תלכו", "שתהיו עמלים בתורה", ביז ע"ד "תורתו אומנתו" פון רשב"י, "ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אתם", "הוו עמלים בתורה על מנת לשמור ולקיים", ובאופן דמוסיף והולך ואור.
35 שבת יא, א. ובכ"מ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לז הוספות - שיחות שיחת ל"ג בעומר בעת ה"פּאַראַד", ה'תשמ"ג
מקור מפורש
בדף זה
דערציילט אונז תורהשבעלפה, הוראה שבעלפה (וואָס איז דערנאָך שוין אויך אָפּגעדרוקט געוואָרן און מ'לערנט עס) — אַז ביי אים איז געווען "תורתו אומנתו".
20 שבת יא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לט הוספות - מכתבים ושיחות ברכת כ"ק אדמו"ר שליט"א להתלמידים שיחיו ערב יום הכפורים, לפני כל נדרי, ה'תש"נ
מקור מפורש
בדף זה
צווישן אידן גופא שטייט דער ענין (אַז אידן זיינען העכער פאַר אַלע ענינים) נאָכמער בגלוי באַ תלמידי הישיבה, וואָס זייער ענין איז — לימוד התורה, ביז באופן אַז "תורתו אומנתו" בהנהגתו (אומנתו) הגשמית:
48 ראה שבת יא, א. ובכ"מ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לט הוספות - מכתבים ושיחות ברכת כ"ק אדמו"ר שליט"א להתלמידים שיחיו ערב יום הכפורים, לפני כל נדרי, ה'תש"נ
מקור מפורש
בדף זה
לימוד התורה; ביז באופן אַז "תורתם אומנתם" (בלשון חז"ל):
15 ראה שבת יא, א. ובכ"מ (וראה לקו"ש חי"ז ע' 305 הערה 22).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לט מכתבים כלליים לראש השנה מכתבים כלליים מכ"ק אדמו"ר שליט"א
מקור מפורש
בדף זה
בין בני ישראל עצמם נקראים תלמידי חכמים במיוחד בשם "שבת", משום שעיקר עיסוקם של תלמידי חכמים הוא תלמוד-תורה, עד לאופן של "תורתו אומנתו", ולכן הם בכל יום ויום בדרגת "שבת", מובדלים ומרוממים מחולין ומענייני העולם.
35 "תורתו אומנתו" : כרשב"י וחבריא דילי' — שבת יא, א. טושו"ע (ודאדה"ז) או"ח סו"ס קו. הל' ת"ת לאדה"ז פ'ד ס"דה. ולהעיר מרמ"א או"ח ס"צ סי"ח, ואדה"ז שם סי"ז. וראה ד"ה פדה בשלום ה'תשל"ח סי"ב (סה"ס מלוקט ח"ב ע' יב). ד"ה פתח ר"ש כו' דש"פ אמור י"ט אייר ה'תשל"ד ס"ז (סה"מ מלוקט ח"ג ע' קנז).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ג וירא שיחה א
מקור מפורש
בדף זה
אצל רשב"י היתה "תורתו אומנתו", וכן היה מ"בני עליה", שגודל שתי מעלות אלו מבואר גם בנגלה דתורה, ויותר מזה בפנימיות התורה בתורת החסידות.
6 שבת יא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ז הוספות - שיחות ומכתבים שיחה יט
מקור מפורש
בדף זה
2 הדוגמא המובאת בתורה : שבת יא, א,
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ז הוספות - שיחות ומכתבים שיחה יט
מקור מפורש
בדף זה
8 בהליכה . , בלימוד תורתנו . . מעשה, קיום המצות : להעיר אשר רשב"י וחבריו תורתן אומנתן (שבת יא, א) וביחד עם זה למעשה מפסיקין (ירוש' ברכות פ"א היב).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יב הוספות - שיחות ומכתבים שיחה יח
מקור מפורש
בדף זה
8 תורתו אומנתו . . דרק רשב"י וחבריו : שבת יא, א. טושו"ע אוייח סו"ס קו.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יב הוספות - שיחות ומכתבים שיחה יח
מקור מפורש
בדף זה
2 התורה , . וחבריו: שבת יא, א. וראה ירוש' ברכות פ"א ה"ב, זח"ג רלח, ב. ובתו"א מקץ (לח, ד) שזהו בחי' מלך,
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך טו תולדות שיחה א
מקור מפורש
בדף זה
קליפת עשו" יותר מ"קליפת ישמעאל".
58 ראה אוה"ת וירא צג, ב. לקולוי"צ לזהר כרך ב' ריש ע' שצט. ועוד. וראה ספרי האזינו וברכה דלעיל הערה 10. שבת יא, רע"א וברש"י שם (אבל ראה ר"ח שם. זח"ב יז, רע"א ובהנסמן בנצוצי זהר שם. בחיי נצבים ל, ז. ועוד).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יז פרקי אבות שיחה ג
מקור מפורש
בדף זה
"תורתו אומנתו", כרבי שמעון בר יוחאי (כדלקמן סעיף ח).
12 שבת יא, א. טושו"ע (ואדה"ז) או"ח סו"ס קו. הל' ת"ת לאדה"ז פ"ד ס"ד־ה.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יז הוספות - שיחות ומכתבים שיחה יז
מקור מפורש
בדף זה
7 תורתן אומנתן: שבת יא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יז הוספות - שיחות ומכתבים שיחה יז
מקור מפורש
בדף זה
3 ער גיט אָפ . . צייט: אף שתורתו אומנתו (שבת יא, א. טושו*ע (ואדה'ז) או"ח סו"ס קו. הל' ת"ת לאדהזז פ"ד ס"ד-ה). וראה אגה"ק ס"ך (קלא, סעיא).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יח חג השבועות שיחה ב
מקור מפורש
בדף זה
משה שענינו תורה, מגלה את עצם הענין של "ממלכת כהנים" אצל בני ישראל – בסוג של "מארי תורה" (=בעלי תורה), שם מנותקים מן העולם, תורתם אומנותם, שעליהם נאמר "מאן מלכי רבנן".
58 להעיר דרשב"י – הדוגמא בש"ס (שבת יא, א) לתורתו אומנתו – הוא ניצוץ משה רבינו (סדור שער הל"ג בעומר דש, סע"ב. ועוד).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כ לך לך שיחה א
מקור מפורש
בדף זה
מהות הליכתם בדרך היא ירידה כדי לזכך את עניני העולם, וכפי שידוע בפשטות שאצל רבי אלעזר, בנו של רשב"י, ואצל רבי אבא, מחברי רשב"י, היתה "תורתם אומנתם" – מנותקים מעניני העולם, והליכתם בדרך – ואפילו לצורך "למחמי לאבוי" – היתה
37 בנוגע לרשב"י וחביריו – ראה שבת יא, א. טושו"ע (ודאדה"ז) או"ח סו"ס קו. הל' ת"ת לאדה"ז פ"ד ס"ד־ה.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כ וישלח שיחה א
מקור מפורש
בדף זה
כלומר, הדרך של "מסי רבי שמעון" מתאימה לעולם, ואינה מותאמת, לכאורה להנהגה של תורתו אומנתו שלפיה – הנהגת רבי שמעון בר יוחאי וחבריו" – צריך להיות רבי אלעזר מחי".
70 שבת יא, א. וראה סוכה (מה, ב) דיש דרגת "בני עלי'", ד"שנים הן" ואז "אני ובני" ויש דרגה דרק אחד הוא – רשב"י (זח"א רנה, א. ז"ח ר"פ וירא). וראה לקו"ש [המתורגם] ח"ד ע' 214 ואילך.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כד תצא שיחה ב
מקור מפורש
בדף זה
"גגך" רומז להתנשאות ולגאוה, והכוונה של "ועשית מעקה לגגך" היא, שהכרחי לחסום ולהגביל את הגאוה.
51 להעיר ממחז"ל בנוגע לגג ביהכנ"ס ודבתי העיר (שבת יא, רע"א).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כה ויחי שיחה ג
מקור מפורש
בדף זה
כלומר, אף רשב"י שהיה בבחינת "תורתו אומנתו" סובר שצריך להפסיק מלימוד התורה לא רק כדי לקיים מצוה, אלא אף לעשות סוכה ולעשות לולב,
44 שבת יא, א. וראה לקו"ש שם ע' 327 הערה 22.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כה הוספות - שיחות שיחה א
מקור מפורש
בדף זה
2 ראה שבת יא, א. ועוד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כז הוספות - שיחות בקשר לתקנת לימוד הרמב"ם שיחה ב
מקור מפורש
בדף זה
2 שבת יא, א. רמביים הלי תפלה פ"ו ה"ח.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כז הוספות - שיחות שיחה ב
מקור מפורש
בדף זה
3 שבת יא, א. טושו"ע ושו"ע אדה"ז או"ח סו"ס קו. הלי ת"ת לאדה"ז פ"ד סיד-ה.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ שלח, מבה"ח תמוז, ה'תשט"ז
מקור מפורש
בדף זה
ז) ובזה יובן ג"כ הטעם שמי שתורתו אומנתו פטור מתפלה, דלכאורה אינו מובן, שהרי מזה שאמרו שמי שתורתו אומנתו פטור מתפלה, מוכח, שבתורה יש גם הענין שנפעל ע"י התפלה, וא"כ,גם מי שאין תורתו אומנתו, הנה בשעה שלומד יפטר מהתפלה, מאחר שההמשכה שצריך להמשיך בתפלה יוכל להמשיך גם ע"י התורה.
34 שבת יא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם תשי"ז שיחת ליל ג' דחול המועד סוכות
מקור מפורש
בדף זה
"לולב" ש"יש בו טעם ואין בו ריח" – רומז על אלו שעיקר ענינם הוא לימוד התורה, והיינו, שהם מקיימים גם מצוות, דאל"כ, הרי "נוח לו אילו נהפכה שלייתו על פניו", אבל עיקר עסקם הוא בלימוד התורה, שיושבים באהלה של תורה ו"תורתם אומנתם";
19 שבת יא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם תשי"ט שיחת אור ליום ב' דחוה"מ סוכות, ח"י תשרי
מקור מפורש
בדף זה
והנה, ענינו של "לולב", דקאי על אלו שעיקר עבודתם היא בלימוד התורה (ואילו העסק בצדקה וגמ"ח, מצוות, בא אצלם לאחרי כן), כיון שנמצאים בד' אמות של תורה, "תורתם אומנותם" – מודגש בעיקר אצל בני ישיבה , שעיקר תפקידם במשך שנים אלו הוא:
70 שבת יא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום שמחת תורה, ה'תשכ"ה
מקור מפורש
בדף זה
ומבואר בזה – שאצל רשב"י נעשו כל הענינים ע"י האומנות שלו , שזוהי התורה – "תורתו אומנתו" , ולכן, נעשה גם הענין דירידת
681 שבת יא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת* ש"פ חיי שרה, מבה"ח כסלו, ה'תשכ"ה
מקור מפורש
בדף זה
ביכלתו להעמיד את עצמו באופן שיהי' מושקע כל היום בעסק, עד שבקושי ישאר זמן לפרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית ; וביכלתו להעמיד את עצמו באופן שיעסוק בעסק רק בכדי לצאת י"ח ה"תעשה", ואילו כל היום – "תורתו אומנתו" , דכיון שהענין ד"בכל אשר תעשה" אינו אלא "כלי", הרי הכמות שבזה אינה עיקר.
1264 שבת יא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ תצוה, י"א אדר-ראשון, ה'תשכ"ה
מקור מפורש
בדף זה
וכמבואר שם, שזהו גם מה שאמרו רז"ל שמי שתורתו אומנתו פטור מן התפלה , כי, ענין ח"י ברכות דתפלה הוא להמשיך אלקות בבחי' אור ושפע גשמי, חיי שעה , והרי גם ענין לימוד התורה הוא המשכת אלקות, ואדרבה, באופן נעלה יותר, חיי עולם53, ולכן, מי שתורתו אומנתו ה"ה פטור מן התפלה, כיון שגם ע"י עסק התורה ה"ה ממשיך אלקות מלמעלה למטה, ובאופן נעלה יותר, והרי בכלל מאתיים מנה .
539 שבת יא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ תזריע, פרשת החודש, ר"ח ניסן, ה'תשכ"ה
מקור מפורש
בדף זה
מי שתורתו אומנתו – הנה לדעת הבבלי פטור מתפלה וחייב בק"ש, אבל לדעת הירושלמי פטור גם מק"ש (כיון שזהו ע"ד "בכלל מאתיים מנה" ).
619 שבת יא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם אחרון של פסח, ה'תשכ"ג
מקור מפורש
בדף זה
וממשיך, שעז"נ והשיב לב אבות על בנים, שבתורתן של בנים יהי' מאיר ג"כ מבחי' האבות, כי עכשיו הסדר הוא שיעזב איש את אביו ואת אמו (בחי' או"א, שנקרא עלמין סתימין) כדי שיהי' ודבק באשתו, בחי' תושבע"פ, בחי' זו"נ, עלמא דאתגליא, ולעתיד לבוא יאיר בתורתן של בנים גם מבחי' או"א, ולא יצטרך להיות יעזב איש את אביו ואת אמו, וזהו כענין רשב"י שהי' תורתו אומנתו .
404 שבת יא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון (התוועדות ב), ה'תשכ"ד
מקור מפורש
בדף זה
אמנם, אף שבירושלמי מודגשת יותר מעלת התורה על המצוות, מ"מ, איתא בירושלמי בפשיטות ולא מודי רשב"י שמפסיקין לעשות סוכה ולעשות לולב (בתמי'), והיינו, שההכרח דקיום מצוות מעשיות הוא אפילו אצל רשב"י שגדלה מעלתו בלימוד התורה באופן דתורתו אומנתו , ועוד זאת, שעבודתו בלימוד התורה לא היתה כפי שהתורה היא למעלה מהעולם ללא קישור וחיבור לעולם, אלא כפי שמצינו שכאשר רשב"י אמר תורה על הפסוק הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד, הנה עי"ז פעל ירידת גשמים בעולם, והרי ענין זה (שע"י אמירת תורה על פסוק זה ירדו גשמים) לא הי' באקראי בעלמא (גלאַט צוגעטראָפן), בגלל שהי' זה עת רצון וכיו"ב, אלא באופן מכוון, היינו, שדרש בפנימיות התורה בענין המתאים ושייך להפעולה דירידת גשמים בעולם , ומ"מ, לא הי' די בהפעולה בעולם ע"י התורה, אלא הוצרך להפסיק מלימוד התורה כדי לקיים מצוות מעשיות דוקא.
239 שבת יא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם י"ט כסלו, ה'תשכ"ד
מקור מפורש
בדף זה
וזהו קטנתי מכל החסדים ומכל האמת, שנוסף על הביטול (קטנתי) דכל הקרוב אל ה' מצד החסדים, שזהו"ע התפלה, פולחנא דרחימותא (אהבה שהיא פנימיות החסדים), ישנו ענין נעלה יותר, ומכל האמת, שזהו"ע התורה, תורת אמת היתה בפיהו, שעל ידה נעשה הענין דאמת הוי' לעולם , היינו, שעם היות שקדמה לעולם (כנ"ל בהגהת הצ"צ), נמשכת היא באופן שלא בשמים היא , אלא דוקא למטה בארץ הלזו התחתונה, ועי"ז נעשה הענין דונשב בגיא באופן נעלה יותר מאשר ע"י תפלה (ואדרבה, שהרי בפרטיות יותר הרי תפלה ענינה עלי' מלמטה למעלה), ובמילא גם הביטול הוא בעומק יותר, שזוהי דרגת הביטול שמצינו אצל רשב"י (שהרי הענין דתורתו אומנתו נתפרש בגמרא בנוגע לרשב"י וחבריו), ועד"ז בנוגע לבעל השמחה והגאולה, כדברי רבותינו נשיאינו שהי' נשמה דאצילות , ועד שהנהגתו למטה היתה בדרך ממילא בהתאם להנהגה דעולם האצילות, מבלי שיצטרך לכוון את אבריו (שזהו"ע נעלה יותר מהביטול דכריעה והשתחווי' שבתפלת שמו"ע).
399 שבת יא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ וישב, כ"א כסלו, ה'תשכ"ד
מקור מפורש
בדף זה
ונתבאר הענין בזה – על יסוד מאמר רבינו הזקן ד"ה ונשב בגיא , בביאור הטעם שגם מי שתורתו אומנתו מפסיק לק"ש , שתורה ענינה מלמעלה למטה, וק"ש ענינה מלמטה למעלה, שהו"ע היחוד מצד העולמות.
1544 שבת יא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' דחג השבועות, ה'תשכ"ד
מקור מפורש
בדף זה
ולכן תובעים משניהם – הן מהעשיר והן מהעני – שלא יהיו שקועים ב"רבות מחשבות" המבלבלים ומונעים מלימוד התורה, אלא יהיו "עמלים בתורה", ועד למדריגת "תורתו אומנתו" .
174 שבת יא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' פ' בלק, י"ב תמוז, ה'תשכ"ד
מקור מפורש
בדף זה
ובהקדמה – שישנם הטועים בלימוד הלכה זו, שכוונת הרמב"ם ליהודי שמובדל מעניני העולם, ונמצא רק בד' אמות של תורה, עד ש"תורתו אומנתו" .
955 ראה שבת יא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ בהר-בחוקותי, מבה"ח סיון, ה'תשכ"ו
מקור מפורש
בדף זה
יובן גם מעלת רשב"י, שהי' במדריגה גבוהה ביותר, וכפי שאמר לו רבי עקיבא רבו, דייך שאני ובוראך מכירים כחך , והיינו לפי שהיתה תורתו אומנתו , ועסק בנגלה דתורה ובנסתר דתורה ביחד, והיינו, שרזין דרזין שבתורה היו אצלו בגילוי בהבנה והשגה, ובאופן שגם לימוד תורתו הנגלית הי' בבחי' המשכת אור הפנימי והסתום כו', שהי' יודע הפנימיות בכל פשטי ההלכות כו' (ובזה גדלה מעלתו לגבי שאר תנאים, לא מיבעי לגבי התנאים שעיקר עסקם הי' או בנגלה דתורה או בפנימיות התורה, אלא גם לגבי התנאים שעסקו בנגלה דתורה ובפנימיות התורה) .
844 שבת יא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת שבת חול המועד סוכות, ה'תשכ"ז
מקור מפורש
בדף זה
ומעין זה ישנם אצל כאו"א זמנים ידועים שבהם מתמסר ללימוד התורה באופן של "תורתו אומנתו" , ובפרט בשנת השמיטה, שהרי א' הטעמים לכך שמצות "הקהל" באה לאחר שנת השמיטה הוא משום שבשנת השמיטה פנויים בנ"י מעבודת האדמה, ולכן יכולים להתמסר יותר ללימוד התורה, ועי"ז נעשים מוכשרים לקבלת הענינים ד"הקהל", שאז קיבלו ענינים בתורה , ועד להחיבור עם המלך כו'.
466 שבת יא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ במדבר, מבה"ח סיון, ה'תשכ"ז
מקור מפורש
בדף זה
להוסיף, שאע"פ שההמשכה למטה ע"י אמירת תורה, ללא עבודת המטה, הו"ע נעלה שנתחדש ע"י רשב"י דוקא, וכמבואר במאמר9, שעל זה הי' בקשת משה שיכניס הוא את בנ"י לארץ, לפי שרצה להנחיל בהם הכח שיוכלו להמשיך ע"י התורה המשכת אוא"ס בבחי' אתעדל"ע מצד עצמה מלמעלה למטה (שזהו ואתחנן, מתנת חנם , שהו"ע בחי' אתעדל"ע שמצד עצמה ), אבל לא פעל זה, אלא נאמר לו עלה ראש הפסגה ושא עיניך וראה את הארץ , שע"י הראי' שראה את הארץ מרחוק המשיך בחי' זו עכ"פ ביחידי סגולה, כמו רשב"י וחבריו שתורתם אומנותם , שיוכלו להמשיך ע"י תורתם אתעדל"ע מצד עצמה מלמעלמ"ט, שזהו גם ענין הראי' שמלמעלמ"ט, אבל בנוגע לכל בנ"י נאמר ועתה ישראל שמע גו', שהו"ע ההבנה וההשגה בלבד (שמלמטלמ"ע), ולא ענין הראי', מ"מ, ע"י רשב"י נעשה פתיחת הצינור (כידוע הענין דפתח כו' ) לכל ישראל, שגם אצלם יהי' שייך ענין זה.
809 ראה שבת יא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ מקץ, שבת חנוכה, ה'תשכ"ב
מקור מפורש
בדף זה
וענין זה נוגע בעיקר לתלמידי הישיבה – ישיבה מלשון עכבה , שלימוד התורה הוא הקביעות שלהם, ואין להם שייכות לענינים אחרים – "תורתם אומנתם" .
1291 ראה שבת יא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ל"ג בעומר, ה'תשכ"ב
מקור מפורש
בדף זה
ואעפ"כ, למרות שרשב"י עצמו נהג תמיד בסדר שלמעלה מהעולם, והיתה "תורתו אומנתו" – הנה כאשר רשב"י ור' אלעזר בנו יצאו מן המערה שבה שהו י"ג שנה (והרי בהיותו במערה י"ב שנה, ובפרט בשנה הי"ג, נתעלה בתורה באופן נפלא), אזי "כל היכא דהוה מחי ר' אלעזר", שהעניש ר"א עבור ההנהגה של חרישה וזריעה כו', כיון שלא הי' יכול לסבול ש"מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה" – "הוה מסי ר' שמעון"; לא זו בלבד שרשב"י לא העניש, אלא אדרבה, הוא ריפא מה ש"מחי ר' אלעזר" .
1620 שבת יא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ שלח, מבה"ח תמוז, התשכ"ח
מקור מפורש
בדף זה
ולכן, מי שתורתו אומנתו פטור מן התפלה , לפי שהתורה היא חיי עולם, והתפלה היא חיי שעה בלבד.
854 שבת יא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ שלח, מבה"ח תמוז, ה'תשכ"ח
מקור מפורש
בדף זה
– ע"ד השייכות של ר"ש בן נתנאל לענין דתורתו אומנתו (בדוגמת רשב"י) , כי, עיקר הענין דתורתו אומנתו הוא לא רק בכמות הזמן, ובלימוד נגלה דתורה (שבזה הי' עיקר עסקו של רשב"י אפילו
973 שבת יא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ קרח, ג' תמוז, ה'תשכ"ח
מקור מפורש
בדף זה
ענינו המיוחד של ר"ש הוא – תורתו אומנתו , שזוהי השלימות שבלימוד התורה – "כתר תורה".
1205 שבת יא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ בלק, י"ז תמוז (נדחה), ה'תשכ"ח
מקור מפורש
בדף זה
אבל ענינו העיקרי של רשב"י – כפי שמובא בדברי הגמרא והפוסקים – הוא:
1770 שבת יא, א. טושו"ע (ואדה"ז) או"ח סוסק"ו. הל' ת"ת לאדה"ז פ"ד ה"ד-ה.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ פינחס, מבה"ח מנחם-אב, התשכ"ח
מקור מפורש
בדף זה
ועד כדי כך, שאפילו מי שתורתו אומנתו צריך ללמוד תורה באופן של שייכות לעולם, שזהו גם דיוק הלשון תורתו אומנתו , ע"ד מארז"ל על הפסוק38 ואהי' אצלו אמון, התורה אומרת אני הייתי כלי אומנתו של הקב"ה בבריאת העולם, וזהו גם הפירוש דתורתו אומנתו, שלימוד התורה שלו פועל בעולם.
2012 שבת יא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ וישב, כ"ג כסלו, מבה"ח טבת, ה'תשכ"ט
מקור מפורש
בדף זה
איך אפשר לומר שיש מעלה בתפלה לגבי תורה, בה בשעה שישנו דין שאלו שתורתם אומנותם פטורים מן התפלה , שמזה מוכח שתורה היא למעלה מתפלה, שלכן, אלו שתורתם אומנותם אינם זקוקים לענין התפלה?
514 שבת יא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם יום ג' פ' בהר-בחוקותי, ל"ג בעומר, ה'תשכ"ט
מקור מפורש
בדף זה
שתורתו אומנתו , הי' אצלו גם ענין התפלה, פעמים הוי מצלי פעמים הוי קרא ק"ש, היינו, שהתורה היתה חדורה בענין התפלה.
1293 שבת יא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ נצבים-וילך, כ"ג אלול, ה'תשכ"ט
מקור מפורש
בדף זה
כרצונו – שזהו לפי שאצל רשב"י היתה "תורתו אומנתו" , וע"י התורה נמשכת עשירות .
2218 שבת יא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ בחוקותי, מבה"ח סיון, ה'תש"ל
מקור מפורש
בדף זה
וזהו גם ענינו של רשב"י, שתורתו אומנתו , היינו, שכל מציאותו הו"ע התורה [וזהו הטעם שמי שתורתו אומנתו אינו מפסיק לתפלה (ולא כמו מי שאין תורתו אומנתו, שמפסיק לתפלה, במכ"ש מזה שמפסיק לאומנתו18), דכיון שהתורה היא כל מציאותו, הרי אי אפשר שיבטל את עצמו].
1717 שבת יא, א ובפרש"י.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ נח, בדר"ח מרחשון, ה'תשל"א
מקור מפורש
בדף זה
– שהרי אפילו בזמן הש"ס היתה ההנהגה ד"תורתו אומנתו" רק אצל יחידי סגולה, כמו רשב"י וחבריו , ועאכו"כ בזמן הזה, והרי התורה על הרוב תדבר –
1801 שבת יא, א. וראה שו"ע אדה"ז או"ח סוסק"ו. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' דחג השבועות, ה'תשל"א
מקור מפורש
בדף זה
ומזה מוכח שבלימוד התורה גופא יש חילוקי דרגות; וכשם שיש חילוקי דרגות גם אצל אלו שאוחזים בדרגא ד"תורתם אומנותם", כפי שמצינו אצל רשב"י – שהיתה "תורתו אומנותו" – שהיו חילוקי דרגות בין המעמד ומצב לפני שהוצרך לברוח ולהתחבא במערה, ובין המעמד ומצב בזמן שהי' במערה, ולאחרי יציאתו מהמערה .
1833 שבת יא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ שלח, מבה"ח תמוז, ה'תשל"א
מקור מפורש
בדף זה
ולכן, אף שישנה הנהגת רשב"י וחבריו שהיתה תורתן אומנתן , וכפי שאמר אפשר אדם חורש בשעת חרישה וזורע בשעת זריעה כו' תורה מה תהא עלי', מ"מ, הפסיק רשב"י עצמו לעשיית סוכה ולולב (כדאיתא בירושלמי ), ועוד זאת, הרבה עשו כרשב"י ולא עלתה בידן, ודוקא אלו שעשו כר' ישמעאל שאמר שההנהגה צ"ל כמ"ש בפ' שני' דק"ש ואספת דגנך [שבזה נכללים כל ל"ט המלאכות בעניני העולם שבהם נעשים כל המצוות ], עלתה בידן22.
2253 שבת יא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' פ' בלק, י"ב תמוז, ה'תשל"א
מקור מפורש
בדף זה
ועד שאפילו בנוגע לרשב"י ש"תורתו אומנתו" , איתא בירושלמי :
2756 שבת יא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת י"א ניסן, ה'תשל"ב
מקור מפורש
בדף זה
ועאכו"כ שישנו הענין ד"עמל תורה" – "תורתו אומנתו" , שעי"ז מקיימים בודאי את הענין ד"אדם לעמל יולד", במכ"ש וק"ו ממי שעוסק ב"עמל שיחה" ו"עמל מלאכה", כך, שכל ג' הסברות הם ע"פ תורה.
563 שבת יא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ תבוא, ט"ז אלול, ה'תשל"ב
מקור מפורש
בדף זה
"ולקחת מראשית כל פרי האדמה וגו'" – שבזה בא לבאר אופן העבודה, שצריך ליקח "מראשית פרי האדמה" ולהביאם אל הכהן, היינו, שצריך ליקח מעניניו הגשמיים , והטוב
1475 ועד"ז בנוגע לענינים רוחניים, שלכן הרי זה שייך גם למי ש"תורתו אומנתו" (שבת יא, א), שכולו רוחניות – שקודם שעוסק בשכל התורה (ש"היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים" (ואתחנן ד, ו)), צריך להקדים ברכת התורה: "נתן לנו את תורתו .. נותן התורה" [שעי"ז ניתוסף גם באופן לימוד התורה, דכיון שהתורה היא של הקב"ה שהוא א"ס, צ"ל הלימוד באופן דהוספה ועלי' עד א"ס], וענין זה (ההדגשה שהתורה היא של הקב"ה) הוא בדוגמת הנתינה לכהן כו' (מהנחה בלתי מוגה).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ האזינו, שבת שובה, ח' תשרי, ה'תשל"ג
מקור מפורש
בדף זה
וכמובן גם מהמבואר בנגלה דתורה בנוגע לרשב"י וחברייא דילי' שתורתם אומנותם – שזהו בדוגמת ענינו של משה רבינו, שהתורה נקראת על שמו, כמ"ש "זכרו תורת משה עבדי".
527 שבת יא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם מוצש"ק פ' וישלח, י"ט כסלו, ה'תשל"ג
מקור מפורש
בדף זה
ולכן נאמר תחילה קטנתי מכל החסדים, שזהו הענין דקטנתי שנעשה מצד הקירוב אל הוי' שע"י התפלה, ולאח"ז נאמר ומכל האמת, דקאי על התורה, שעז"נ קרוב הוי' גו' לכל אשר יקראוהו באמת, ואין אמת אלא תורה93, שזהו באופן נעלה יותר מאשר בתפלה (וזהו גם כללות הענין שמי שתורתו אומנתו פטור מן התפלה , ובהביאור על זה מובא הלשון בכלל מאתיים מנה).
1726 שבת יא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת מוצש"ק פ' וישלח, י"ט כסלו, ה'תשל"ג
מקור מפורש
בדף זה
ונמצא, שסיום מסכת שבת (כמו סיום מסכת שביעית) הוא בענין שמדרבנן בלבד – "מדבריהם למדנו כו'", לימוד מהנהגת חכמים; ולאח"ז מוסיפה הגמרא שיש גם הנהגה שהיא אמנם באופן של "מתעסק בעלמא", אבל כיון שעשה זאת אמורא, ש"תורתו אומנתו" , הנה מזה גופא באה הלכה בתורה ש"מתעסק בעלמא" מותר, והיינו, שגם ענין שאינו דבר מצוה, אלא "מתעסק בעלמא" – עושים ממנו דין בתורה, חלק מתושבע"פ, עד להלכה למעשה בפועל.
1908 שבת יא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ ויקהל, פ' שקלים, מבה"ח וער"ח אדר שני, ה'תשל"ג
מקור מפורש
בדף זה
אע"פ שאמיתית הענין ד"תורתו אומנתו" שייך לרשב"י וחבריו (ובלשון הזהר :
1393 שבת יא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ מצורע, שבת הגדול, י"ב ניסן, ה'תשל"ג
מקור מפורש
בדף זה
– ומצינו שהיו יכולים לעשות נסים גדולים ביותר, כמו ברפב"י בגינאי נהרא , וזוטרא דבכו מחי' מתים , וכדומה, ומצינו בחכמי המשנה מי שהי' תורתו אומנתו כמו רשב"י , שמה שאצלנו הוא נסים, הי' אצלו כמו דרך הטבע אצלנו.
531 שבת יא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ בהר, י"ז אייר, ערב ל"ג בעומר, ה'תשל"ג
מקור מפורש
בדף זה
והנה, יש סדר עבודה באופן דהלואי שיתפלל אדם כל היום , ויש סדר עבודה באופן שתורתו אומנתו .
1243 שבת יא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ בהר, י"ז אייר, ערב ל"ג בעומר, ה'תשל"ג
מקור מפורש
בדף זה
וכמו בנוגע לעילוי ד"תורתו אומנותו" (שע"פ דין אינו שייך בימינו ), שיש בזה כמה דרגות – שהרי עילוי זה נאמר (לא רק בנוגע לרשב"י עצמו, כי אם) בנוגע לרשב"י וחבריו, היינו, שגם אצל חבריו של רשב"י הי' העילוי דתורתם אומנותם, אלא שהדרגא הכי נעלית בזה היתה אצל רשב"י בלבד.
1348 שבת יא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' דחג השבועות, ה'תשל"ג
מקור מפורש
בדף זה
וכדברי רשב"י – שהיתה "תורתו אומנתו" – "בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית על ידי אחרים כו'" .
2224 שבת יא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ עקב, כ"ף מנחם-אב, ה'תשל"ג
מקור מפורש
בדף זה
וענין זה קשור עם לימוד התורה באופן שהי' אצל רשב"י – "תורתו אומנותו" :
1084 שבת יא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק ג אחרון של פסח ה'תשמ"ו
מקור מפורש
בדף זה
כי גם לע"ל יהיו ב' ממלכות דיהודה ויוסף, היינו ב' אופני העבודה דתורה ומצוות, ואדרבה, אז יהי' תכלית השלימות דלימוד התורה,שהרי אז מלאכתן נעשית ע"י אחרים ואפשר להיות עסק התורה באופן דתורתן אומנתן.
29 ראה שבת יא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק ג ש"פ אמור, י"ט אייר, ה'תשל"ד
מקור מפורש
בדף זה
וכמובן גם מהמבואר בהמשך תרס"ו דזה שעסק התורה דרשב"י הי' באופן דתורתו אומנתו, היינו שעסק התורה שלו היתה באופן דהמשכת מ"ד (ודלא כשאר התנאים שהלימוד שלהם הי' באופן דהעלאת מ"ן), הוא הענין ד(בי' אחידא) בי' להיטא, והרי זה שרשב"י היתה תורתו אומנתו, הי' זהבמשך כל ימי חייו.
11 שבת יא, א. טושו"ע (ודאדה"ז) או"ח סו"ס קו. הל' ת"ת לאדה"ז פ"ד ס"ד-ה.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
רשימות מנורה מו"מ מונחת
מקור מפורש
בדף זה
אף שארון ומנורה שייכים שניהם לתורה – יש לומר , דרמז הארון הוא הלימוד דתורתן אומנתן *, או הלימוד בביטול לגמרי, וע"ד שמצינו ברבי אליעזר
476 שבת יא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ו להבין שרש הדברים הנ"ל ערה
מקור מפורש
בדף זה
וזשארז"ל העוסק בת"ת פטור מן התפלה, [מן התפלה] דוקא ולא מק"ש, כי אפילו מי שתורתו אומנתו מפסיק לק"ש בפסוק ראשון כידוע לפי שבק"ש עולה כל מה
124 העוסק בת"ת פטור מן התפלה : ראה שבת יא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקע"ב נוסח אחר: להבין מ"ש במדרש ע"פ וקוי ה'
מקור מפורש
בדף זה
לעיין בהלוח שיש בו ציורי הבנין כמ"ש במדרש ואהי' אצלו אמון אמון פדגוג כו' תורתו אומנתו כו', והוא להיפך ממה שמבואר למעלה שעיקר התהוות העולמות הוא ע"י חכ' שבדיבור כמ"ש כולם בחכ' עשית שהוא חכ' השייך לעשי' הנ"ל.
21 תורתו אומנתו : שבת יא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך קו"א אורח חיים חלק ב סימן שנ (א)
מקור מפורש
בדף זה
מילים משותפות עם קטע יא
ואמת שהתוס' בשבת דף י"א הקשו כן על ראשו ורובו אבל לא תירצו כהרא"ש אבל תירוץ הרא"ש צ"ע אם שייך בראשו ורובו דאפשר דתו לא הוה פיו מקום פטור אלא הרגלים הוא שהן מקום פטור ולא כרשות שהן שם מפני שנגררין אחר ראשו ורובו עיין דף ג' ע"ב אבל ראשו ורובו הן לגמרי כאותה רשות שהן שם דהא לרבא דף צ"ב אפילו ידו בלבדה אינה נגררת אחר הגוף והרגלים והיא כאותה רשות לגמרי לפי שיטת רש"י שם ואף אביי לא פליג עליה וכן לפירוש ר"י בתוס' שם אף אליבא דרבה אלא בידו בלבדה אבל לא בראשו ורובו נגד הרגלים.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת ע
מקור מפורש
בדף זה
והנה זאת חקרנוה כן הוא אף גם בדורות הראשונים של חכמי המשנה והגמרא , שהיתה תורתם קבע ועיקר עבודתם ולא תפלתם, ומכל שכן עתה הפעם בעקבות משיחא , שאין תורתינו קבע מצוק העתים , ועיקר העבודה בעקבות משיחא היא התפלה כמ"ש הרח"ו ז"ל בע"ח ופע"ח .
4271 המשנה: להעיר מרבי ברכות יג, ב. רשב"י - שבת יא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ז (סי' שמה-שסה) שמז על איזה הוצאה חייב מן התורה
מקור מפורש
בדף זה
מילים משותפות עם קטע יא
הרבים רשות הרבים , והוא הדין לאחד משאר אבריו , אע"פ
495 משמעות תוס' שבת
יא , א ד"ה לא כו' (כי יכניס ראשו ורובו אמאי שרי, הא מפיק
מרשות היחיד לרשות הרבים , שלוקח ברשות היחיד ונחית בבטנו ברשות הרבים ... ויש לומר
דבליעתו היינו הנחתו, ואין לחוש במה ששוב נכנסים לתוך מעיו), ועירובין כ , א
ד"ה לא בתירוץ ב (דהכא [העומד ברשות אחת ושותה ברשות אחרת] כשבולעם,
מיד חשיבי כנחין ... הוי עקירה והנחה בחד רשותא).
ואף שבתוס' שבת שם לא נזכר שראשו הוא
כרשות הרבים (ראה דובר שלום ע' קלג).
מכל מקום מזה שתירץ בשבת שם, כתירוץ
השני שבעירובין שם (ולא כתירוץ הא'), משמע שגם בשבת שם סוברים התוס' שכששותה בפיו
הוי עקירה והנחה בחד רשותא. וכן נתבאר לקמן סי' שנ בקונטרס אחרון (שהתוס' בשבת דף
י"א ... לא תירצו כהרא"ש),
והיינו שלא תירצו כתירוץ הרא"ש (שהובא לעיל הערה 40 ),
שכשותה בפיו הוי הנחה במקום פטור.
וכן הוא לקמן סי' שנ ס"ב (לא יעמוד
אדם ברשות היחיד ויוציא ראשו לרשות הרבים וישתה שם ... פיו הוא מקום פטור, כיון
שהוא עומד ברשות זו ופיו הוא ברשות האחרת וכמ"ש בסימן שמ"ז שיש סוברים
כן ... אם תמצי לומר שפיו אינו מקום פטור, אלא הוא כאותה רשות שהוציאו [ל]שם
כמ"ש בסי' שמ"ז שיש סוברים כן).
*
וכל זה בפיו, אבל בהוציא ראשו ורובו ,
אפילו דעה הראשונה יכולה להודות שדינן כאותה רשות שהן שם, כדלקמן בקונטרס אחרון שם
(אבל ראשו ורובו הן לגמרי כאותה רשות שהן שם).
ואפשר שאז אף הרגלים נגררים אחר ראשו
ורובו , כדלקמן שם (דאפשר ... הרגלים הוא שהן מקום פטור, ולא כרשות שהן שם, מפני
שנגררין אחר ראשו ורובו ).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ז (סי' שמה-שסה) שנ דין המוציא ראשו ורובו מרשות לרשות
מקור מפורש
בדף זה
ואמת שהתוס' בשבת דף י"א [697]
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"א פרשת וארא להבין שרש כל הדברים הנ"ל
מקור מפורש
בדף זה
ואמנם ענין לימוד תושבע"פ הוא גבוה מכל עיקר ענין התפלה וכמו רשב"י שהי' תורתו אומנתו כו'.
32 רשב"י שהי' תורתו אומנתו : שבת יא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"א פרשת וארא לכן אמור לבני ישראל
מקור מפורש
בדף זה
בעולמו אלא ד"א של הלכה, וכן ענין מי שתורתו אומנתו פטור מן התפלה היינו מטעם הנ"ל להיות כי לית מחשבה אפי' חש"ב מ"ה דחכמה עילאה תפיסא בעצמות אור א"ס כידוע, אבל הדבור בתושבע"פ להיותו תכלית הביטול שם הוא נתפס והם ד' אותיות שלו כו', וזהו שנתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים דוקא וד"ל.
63 מי שתורתו אומנתו : שבת יא, א. ראה גם לקמן פ' יתרו רנו, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"א פרשת שמות ואלה שמות בני ישראל
מקור מפורש
בדף זה
ואמנם בעמל תורה בלא מלאכה אין בירור זה נמשך למעשה בפו"מ בטו"ר שביגיע כפיו לכך סופה בטילה (דזהו במשפיע בלא מקבל כי אדם שם מ"ה שמברר לב"ן דנוגה שנק' עובד אדמתו ובתורה אין זה רק בבירור בדיבור כשר ופסול טו"ט כו' ולא לענין מעשה שהוא המלאכה במו"מ שיהי' נושא ונותן באמונה ובטחון כו' כנ"ל) (רק מי שתו"א מלאכתו נעשי' ע"י אחרים כרשב"י וכה"ג כידוע).
189 שתו"א. . כרשב"י : שבת יא, א. ראה גם שע"ת פ, ג ובהנסמן במ"מ לשם.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"ב פרשת יתרו בחודש השלישי
מקור מפורש
בדף זה
וע"כ מי שתורתו אומנתו פטור מן התפלה שדבור דתפלה הוא בכוונה ורעו"ד שמצד [עצמו] שנק' העלאת מ"ן ולפ"ע ההעלאה כן ערך ההמשכה בא' יהי רצון מלפניך כו', אבל דבר ה' שבתו' [הרי] מעצמו בא והדבור דאדם אינו רק כלי שאינו לפ"ע ההעלאה [כלל], וע"כ ממילא נכלל בזה כל ההעלאת מ"ן דתפלה ונק' חיי עולם כמו ביו"ד הדברות ממש שדבריו חיים וקיימים כו'.
331 שתורתו אומנתו פטור מן התפלה : שבת יא, א. ראה גם לעיל פ' וארא ע, ג. שע"ת קב, ג ואילך. וראה גם לקמן פ' ויקהל שצח, ד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים בראשית ח"א פרשת בראשית בראשית ברא כו'. יהי רקיע בתוך המים
מקור מפורש
בדף זה
וזהו הטעם (שבת יא, א) דמי שתורתו אומנתו פטור מן התפלה דהתפלה בחי' העלאה לגרום המשכת זהו רק בחי' המשכת ח"ע בח"ת לפי אופן ההעלאה בלבד כתלמיד המחכים את רבו בשאלותיו שלפי אופן השאלה כך יתחכם להשיבו כו' אבל בחי' התיקון דשם מ"ה לברר ב"ן מלמעל' למטה מבלי העלאת מ"ן מזה הרבה שהוא מתקן לפי עצם כח חכמתו ממש כמו שהוא וד"ל:
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים בראשית ח"א פרשת חיי שרה והנערה טובת מראה מאד
מקור מפורש
בדף זה
אור דח"ע בכ"ד ספרים כו' כמו ששואבים בכד קטן מים מים הגדול כנ"ל ובאור הענין ידוע ששרש החכמ' דתורה היה כלול בעצמות א"ס ב"ה בבחי' א"ס ממש כמ"ש ולתבונתו אין מספר שנק' חכים ולא בחכמה ידיעא כו' עד"מ כח החכמה באדם שכלול בעצם הנפש שנק' נפש השכלי' דהוא המדע כו' וזהו שנק' ים הקדמוני דקדמונו של עולם שקדמה לעולם אלפים שנה כו' וירד האור והשפע מים החכמה הקדומה לבא למטה בהתלבשות אור בכלים מכלים שונים כדי לברר לעה"ד טו"ר בתו"מ הנגלים לנו שנתנו לישראל במ"ת בי' הדברות כו' בתשב"כ ושבע"פ שנק' ספר וספור וכמא' בג' דברים ברא העולם בספר וסופר וספור כו' וכמ"ש (איוב כח, כז) אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה כו' והיינו בחי' אותיות התורה שבאו בהתלבשות למטה בכ"ד ספרים כו' שנק' כד כמו כד קטן שמחזיק מים מועטים שישתה ממנו אדם ובהמה כו' וכך נמשך אור דח"ע באותיות התורה בשביל תיקון העולמות ע"י ז' הבירורים שבחכמה דתורה למטה במצות גשמיים דנגה ובגופים גשמיים דנה"ט שמקיים המצות בבטול הרצון שנק' סוף מעשה שעבמ"ת שבשביל זה היה ירידת ההמשכה מח"ע הקדומה בכד זה דנתב"ס דוקא שהרי אנו רואים שכל התורה נתלבשה רק בדברים גשמיים בדומם וצומח וחי גשמיים כמצות תרומות ומעשרות בצומח התבואה ומצות הקרבנות בחלק החי דבהמה ומצות הצדקה בכסף בדומם גשמי כו' וכה"ג בכל המצות מעשיות שנעשו בדברים גשמיים דעשייה ששרשם מפסולת השפע דמרכבה דעשיה שמשם שרש נפש הטבעית הבהמית כנ"ל וע"י הבירור דחכמה זו דתורה בנגה דעשיה ע"י נה"ט דוקא בבטול הרצון בקבלת עמ"ש באהבה ויראה בשלימות כמו שהו' ע"פ רצה"ע הקדום בח"ע הקדומה ע"י זה נשל' עיקר שלמו' דח"ע הקדומה דתו' הקדומה שירד משם בכ"ד ספרים דאורייתא לפי שבחי' העלאה זו דבירורים דחכ' דתורה בענינים גשמיים לתקן לעה"ד טו"ר זהו שעולה למעלה להוסיף כח ומעלה בעצמות דח"ע כמו מי שחכמתו עמדה לו לתקן דבר מה המקולקל באומנות שעי"ז נעשה שלם בשלמות בכח עצם חכמתו שזהו שם מי שתורתו אומנתו (שבת יא, א) לפרנס עצמו כמ"ש (קהלת ז, יב) והחכמה תחיה בעליה בחכ' כו' (וכמו חכם שלמד חכמת הרפואה שעיקר שלימותו כשירפא החולה ויפרנס א"ע בזה כו' וכן בשאר חכמות כשיכול לתקן דבר ע"פ החכמה שלמד וכמו לתרץ קושיא וטעות ולחדש איזה חדוש בפ"מ שאין חכם כבעל הנסיון כו' כמ"ש במ"א וז"ש לעשות לתקן דוקא שהוא לתקן לעה"ד טו"ר שנפל בשבה"כ מרפ"ח ניצוצות דתהו שיעלה ויתקן אותם בחכ' דתורה שבאה למטה דוקא שזהו שיעלה למעלה להוסיף שלמות ומעלה בח"ע הקדומה וזהו (ברכות יז, א) תכלית חכמה (עלאה) תשובה ומע"ט תכלית שלימות דח"ע תשובה ומע"ט בעוה"ז דוקא וד"ל.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים בראשית ח"א פרשת חיי שרה והנערה טובת מראה מאד
מקור מפורש
בדף זה
(כד) וז"ש בתורה הקדומה (משלי ח, ל) ואהיה אצלו אמון אומנא שנק' (ריש ב"ר) אמון מוצנע אמון מופלא כו' ואח"כ ואהיה שעשועים כו' דהיינו משום דבחי' כח ירידת החכ' למטה לתקן דבר מה כאומן בכלי אומנותו כנ"ל (זהו למעלה מאור החכ' עצמה מטעם הנ"ל) ע"כ אמר ואהיה אצלו אמון כו' (כמו מי שתורתו אומנתו כו' (שבת יא, א) ואח"כ ואהיה שעשועים שירד להשתעשע בחכ' דתורה בתענוג נפלא יותר מענג שבחכ' שבראש והוא בחי' העדן דעוה"ב שע"ז א' (ישעי' סד, ג) עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו ואמ' בזהר למאן דדייק מילי דחכ' שהן החדושים דהלכו' שמתחדשים ע"י הפלפול שמתרץ כל קושיא וטעות שהוא מה שבחכ' תתאה אתברירו כנ"ל והיינו תשבע"פ מל' פה תשבע"פ קרינן לה דבינה יתירה נתנה באשה יותר מבאיש למעלה מח"ע דתשב"כ כו' כמ"ש במ"א בענין (משלי ד, ח) סלסלה ותרוממך כו' אך עכ"ז הרי אמר (שם א, כ) חכמות בחוץ תרונה וא' בזהר דח"ע אתמשך בח"ת שיהי' כח בח"ת לברר לעה"ד נמשך לח"ע דוקא כמ"ש (תהלים סח, לה) תנו עוז לאלקים שהוא שם מ"ה שנמשך לב"ן שהוא שם אלקים וכמו שתשבע"פ מקבל הכל מאותיות דתשב"כ שהן כ"ד ספרי' דאורייתא כידוע וכמו שאנו רואים שלפ"ע גדלות עצם כח החכ' בעצמות החכם הגדול במושכלו' העמוקות כן יהיה ערך כח ירידתו בשכלו למטה לתקן דבר מה או לעשות פירות וריוח בחכמתו או לתרץ כל קושיא וטעות כו' הרי אע"פ שכ"ז שמתקן דבר המקולקל או להתפרנס בזה וכה"ג קטן הוא מאד לגבי ערך השכליי' העמוקי' שלמד לעצמו מ"מ תלוי כח ערך התקון והמלאכה שלו לפ"ע עצם כח רב שבעצמות שכלו (כדוגמא שאמרו (סכה כא, ב) שיחת חולין של ת"ח צריכה למוד שנאמר (תהלים א, ג) ועלהו לא יבול דלפ"ע חכמתו העצמי' כן ערך שכל הקטן שנמצא בשיחתו יותר משאר אדם עד שצריכה למוד כו' כך למעלה מה שבח"ת אתברירו בתקון דבר המקולקל כמ"ש לעשות לתקן רפ"ח כו' אע"פ שזהו שכל קטן בערך לגבי בחי' ח"ע העצמית כי אין חכמה זו רק בי"מ שנק' שיחה בעלמא כמאמר לאו אורחא דמלכא לאשתעי במילי דהדיוטא ונק' עמל שיחה אבל בזה דוקא ניכר כח עצמות החכ' שבח"ע לפי שמכח העצמות שבחכ' שבראש הוא שנמשך
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
נר מצוה ותורה אור שער האמונה עח, ב
מקור מפורש
בדף זה
בחי' התפעלות תשוקה לקירוב כלל מאחר שכבר נתקרב והגיע לדבר שחפץ אלא אדרבה יתבטל ההתפעלות והתשוקה לגמרי מצד עוצם בחי' הביטול כל עצמותו והיינו בחי' ראי' דחכמה שהוא כח מ"ה ביטול לאין אלקי בבחי' ראי' מקרוב כמו משה שאמר ונחנו מה כמ"ש בו וירא ראשית כו' כידוע וזהו דמשה שושבינא דמלכא להמשיך גלוי אא"ס מגבוה לנמוך שזהו בחי' השוב שאחר הרצוא דבינה וכמ"ש ואחרי האש קול דממה דקה בחי' ביטול במציאות דתמן קאתי מלכא בעצמו אבל אהרן הוא שושבינא דמטרוניתא להעלות לנש"י מלמטה למעלה בבחי' התפעלות דרצוא דבינה שזהו בחי' או"ח ואח"כ נמשך בחי' החסדים דאו"י דמשה מלמעלה למטה וגובר על בחי' או"ח דרצוא והוא בחי' המשכות גלוי אא"ס במוה"ע מגבוה לנמוך בבחי' ראיה מקרוב שזהו בחי' שוב בבחי' ביטול דחכמה שגובר על רצוא דבינה עד שלא יסתעף מזה שום יניקה לחיצונים כלל כמ"ש ימותו ולא בחכמה לפי שאין יניקה לחיצונים רק בבחי' יש ודבר מה והוא בהתפעלות דרצוא בשמיעה מרחוק אבל בחכמה בראיה מקרוב ממש אין להם מקום שם כלל (דתמן קאתי מלכא כמו קומה ה' ויפוצו כו') וזהו ההפר' בין ק"ש לשמ"ע דק"ש בשמיעה דבינה ע"כ נתפעל באהבת בכל נפשך בבחי' או"ח ובשמ"ע בחשאי הוא בביטול במציאות בכריעה בברוך שהוא בחי' קול דממה דקה דתמן קאתי מלכא כידוע וד"ל (וזהו שרחב"ד לא הפסיק בתפלתו אע"פ שנחש היה כרוך על עקבו לא הזיקו לפי שאין לנחש הקדמוני אחיזה בח"י ברכאן דצלותא שהוא בכח מ"ה דחכמה כנ"ל דחויא קטיר לרגלוהי דנוק' ומאן דקטל לחויא יהבין ליה ברתא דמלכא דא צלותא כו' אבל לענין מי שתורתו אומנתו נהפוך הוא שפטור מן התפלה וחייב בק"ש כר"י הנשיא שהיה קורא פסוק ראשון דק"ש משום דתורתו אומנתו היינו ג"כ בחי' פנימיות כח מ"ה דבחי' או"י דהיינו בחי' מ"ה דמשה שושבינא דמלכא כנ"ל ונכלל בזה בחי' או"י דח"י ברכאן דצלותא כי יש בכלל מאתים מנה ע"כ פטור מן התפלה אבל חייב בק"ש להיות בבחי' רצוא דאו"ח תחלה ואח"כ והיו הדברים כו' ודברת בם כו' דאו"י יגבר על או"ח וד"ל) והנה בחי' רו"ש דאו"ח ואו"י דחו"ב הנ"ל הוא הנקרא ג"כ בשם מ"ן ומ"ד כידוע דכל או"ח הוא בחי' העלאת מ"ן וכל או"י שיורד מגבוה לנמוך הוא בחי' המשכת מ"ד וידוע דהמ"ד מברר למ"ן כמו בזווג דכר ונוקבא כו' והיינו בחי' שוב שאחר הרצוא שמברר לרצוא שנקרא מ"ן ובירור זה נקרא בירור שני כי בירור הראשון הוא בחי' הרצוא דאו"ח עצמו שעולה ומתברר מלמטה למעלה ואח"כ נתברר המ"ן דאו"ח בירור שני מן המ"ד כו':
32 מי שתורתו. . בק"ש : שבת יא, א. שו"ע אדה"ז הל' תפלה סק"ו ס"ד. הל' ת"ת פ"ד ס"ה. לקו"ש (אבות) כרך י"ז ע' 135 ואילך. ראה גם מאמרי אדה"א קונטרסים ע' שפג. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
נר מצוה ותורה אור שער היחוד קלג, ב
מקור מפורש
בדף זה
למעלה באות כ"ו באריכו') ובהיותו בן ו' הי' כל מדה כלול' מחג"ת נה"י לבד כו' שהמוחין מצומצמין מאד רק לפי צמצום הטבעיות של המדות כו' וגדלות שני היינו מבן י"ג עד ך' שראוי למכור בנכסי אביו כו' שהוא בחי' כחב"ד שבכל מדה כו' והוא בחי' הטיית הרצון בכל מדה מלמעלה מן השכל של המדה כו' עד בן ך' שהוא גדלות המוחין דמדו' בשלימות שיודע למכור בנכסי אביו במוחין דאבא שרש ומקור המדות לשנות מרשות לרשו' כו' כמו עד"מ שינויי צירופי האותיות של השכל שבא מצד שרש ומקור של עומק השכל ממקורו העצמי דוקא (כמ"ש שם במשל חכם מופלג כו') והיינו בחי' ישראל לי ראש ומוחין דהיינו בחי' כחב"ד כו' שאז הוא בחי' גדלות המוחין ביותר שיוכל לברר לבחי' ב"ן שהוא בחי' אלקי' כידוע משום דבחכמ' פנימית כח מ"ה דוקא שמבחי' הכתר דחכמ' שבמדות כו' אתברירו כו' וכמשל חכם גדול ביותר שיודע העומק של השכל ממקור הראשון יודע יותר איך לברר וללבן להוציא הטעות כו' וכן חכמתו עמדה לו להתפרנס באומנו' או בריוח עבוד' כו' שנק' תורתו אומנתו כו' והיינו ענין האיש דרכו לכבוש כו' שהוא בחי' שם מ"ה דחכמ' שמברר לב"ן כו' וז"ש כי שרית עם אלקים כו' וד"ל:
25 תורתו אומנתו : שבת יא, א. וראה גם תו"ח בראשית ב, ג ובהנסמן לשם.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרל"ח [ואהי' אצלו אמון כו' וכיצד תהי' התבוננות זו]
מקור מפורש
בדף זה
קדושתי למעלה מקדושתכם עכ"ז ע"י תומ"צ יכול לבא לדבקה בו אוא"ס חיי החיים ע"ד רשב"י ע"י שהי' תורתו אומנתו הי' קשור ודבוק בחד קטירא אתקטרנא בי' אחידא כו' וזהו תכלית הכוונה רק שא"א כ"א ע"י קדימת אהוי"ר כו'.
165 רשב"י. . תורתו אומנתו : שבת יא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם [ואתה תצוה] וז"ע שארז"ל על שלא ברכו בתורה
מקור מפורש
בדף זה
(ךג) והנה כל מה שנת"ל בענין הזית, הנה כ"ז הוא בחי' העלאת מ"ן מחוץ לפרוכת, והיינו מבי"ע לאצי', אבל משה הוא בחי' המ"ד שהוא בחי' שושבינא דמלכא שהוא הממשיך מ"ד שנמשך בעולם האצי', כי מ"ד הוא המברר המ"ן, וזהו ענין תורתו אומנתו, ודברי אשר שמתי בפיך, מתניתן מלכתא כמלך עצמו הגוזר אומר כו' והיא בחי' תורה אור, כי הגם שבשרשה התורה היא מבחי' שערות שלמטה מן המצות שהם מבחי' גלגלתא בחי' לבנוניות, ארחין דגלגלתא, מ"מ גילוי התורה היא למעלה מן המצות שהמצות ירדו ונתלבשו בבי"ע כו', משא"כ התורה עם היות שהיא פי' וביאור המצות עכ"ז גם למטה היא בחי' חכ', ולכן במשה כתי' נר תמיד, והיינו כי בבי"ע יש עליות וירידות, משא"כ באצי' דאיהו וחיוהי חד, ומשה הוא בחי' חכ' דאצי', ובחכ' אתברירו, וגם י"ל כי כל מצוה יש לה זמן פרטי כמו אכילת מצה בפסח, וישיבת סוכה בסוכות <37>
650 תורתו אומנתו : שבת יא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרמ"א וחג הקציר בכורי מעשיך
מקור מפורש
בדף זה
ובזה יובן משארז"ל בשני דרב יהודא כולי תנויי בנזיקין הוה, דלכאו' אינו מובן שהרי רב יהודא הי' גדול מאד שהרי הוה מצלי מתלתין יומין לתלתין יומין, מפני שתורתו אומנתו פטור מהתפילה, וכל תנויי לא הוה רק בנזיקין.
121 שתורתו אומנתו פטור מהתפילה : שבת יא, א. ראה גם תו"ח יתרו ח"ב רנו, ב ובהערה 331.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרמ"א ומעתה וכו' כל הנשמה שדמ
מקור מפורש
בדף זה
אבל בחי' אמי הוא יותר נעלה שהיא כאשר המל' נעשה בחי' משפיע, וזהו שארז"ל ביבמות דק"ט ע"ב כל האומר אין לי אלא תורה אפי' תורה אין לו, והיינו שצ"ל תורה וגמ"ח דוקא, כי גמ"ח הוא בחי' מעשה, וגם אמרו אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה, פי' ממית עצמו הוא בחי' המס"נ בק"ש, וזהו מי יתנך כאח לי שהמי הוא בחי' המס"נ הוא הוא הנותן להיות כאח לי בחי' דירה בתחתונים, ולכן אפי' מי שתורתו אומנתו מפסיק לק"ש, ונמצא כי יש ג' בחי' בתי אחותי אמי, בת הוא כאשר המל' היא עדיין בחי' מקבל מבחי' ז"א, ואחותי היא כאשר המל' נעשה שוה בקומתן, ואמי היא כאשר המל' עולה במדריגת הבינה להיות ממנה נעשה כתר ועטרה לז"א שזהו בעטרה שעטרה לו אמו.
157 מי שתורתו אומנתו מפסיק לק"ש : שבת יא, א. ראה גם שה"א עח, ב ובהערה 32.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
ספר המאמרים תרצ"ב ש"פ וירא, כ' מ"ח צב"ר, ריגא
מקור מפורש
בדף זה
והענין הוא דהנה אמרז"ל למה קדמה שמע לוהא"ש כדי שיקבל עליו עומ"ש תחלה ואח"כ יקבל עליו עול מצות, והנה עול המצות הכוונה בזה ב' הענינים דקיום המצות ולימוד התורה, דלימוד התורה הוא בכלל כל המצות, אמנם קודם לזה צ"ל קבלת עומ"ש, וקבלת עומ"ש הוא ק"ש, דזה הקדמה כללית למצוה ותורה, ולכן הנה גם מי שתורתו אומנתו מפסיק לק"ש, וק"ש הוא המס"נ באחד, וכמ"ש בכל קראנו אליו, אליו ולא למדותיו, דכל ענין התומ"צ הוא שיהי' הכפי' וביטול בהנחת עצמותו, בתחלה אַוועק לייגען דעם איך לגמרי, ער זאָל באַ זיך ניט זאַיין קיין מציאות כלל, דזהו"ע מצות תפילין בראש ובזרוע כנגד הלב, שהכוונה רוחנית בזה הוא לשעבד מוחו ולבו לקיום המצות וללימוד התורה ביראת שמים ולברר ולזכך מדותיו הטבעיים, שההתחלה צ"ל לצאת מהרגילות שלו ולתת לב על כל פרט ופרט ממש שיהי' עפ"י תורה, וכל זה יהי' בדרך שעבוד, מיט אַ איבערגעבונג, להניח א"ע לגמרי מכל וכל, וכמו מי שמשעבד א"ע לחבירו הרי ענין השעבוד הוא בב' ענינים, הא' מה שמניח א"ע, ער זאָגט זעך אָפּ פון זיין איך ומבטל כל רצונו ודעותיו ומדותיו ורגילותיו, והב' מה שמוסר ונותן א"ע למי שמשתעבד אליו.
128 שבת יא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
פלח הרמון פסח ענין יצי"מ וקי"ס
מקור מפורש
בדף זה
ועתה יש להקדים ענין ג' בחי' פרטות בענין העבודה והמשכת אלקות שהוא בחי' ק"ש ותפלה ות"ת ומה ההפרש בין זה לזה, מתחילה יש להבין ענין ההפרש בין ק"ש לתפילה, כי לכאורה התפילה יותר גבוה מק"ש ולכן תפילה צ"ל בעמידה ובעי כוונה משא"כ ק"ש נק' צלותא דמיושב ולא בעי כוונה רק בפסוק ראשון וזה מורה שבתפילה מאיר יותר בחי' ביטול מבק"ש אך אעפ"כ חיובה מדאורייתא ואפי' מי שתורתו אומנתו, והתפילה חיובה רק מדרבנן ומי שתורתו אומנתו פטור לגמרי כו'.
83 ואפי' מי שתורתו אומנתו : שבת יא, א. שה"א עח, ב הערה 32.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר