42

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

רבי אבא, בחינת אבא ואימא – חכמה ובינה – ניתן להבין יותר לגבי אברהם ושרה, נשמה בגוף:

בסדר ה"ספירות" מקבלת ספירת הבינה את השכל והרעיון מן החכמה32, אך דוקא על־ידי ירידת הרעיון לדרגת הבינה באופן של הסבר והבנה ופירוט לפרטים ולפרטי פרטים33, נוספת מעלה בעצם הרעיון, שלא היתה ברעיון עצמו כפי שהיה בדרגת החכמה.

הסיבה לכך היא, משום שלבינה יש שורש נעלה יותר בכוח המשכיל של הנפש מאשר החכמה, ולפיכך מתחדש משהו בחכמה באמצעות הבינה.

אך המעלה שגורמת הבינה בחכמה, אפשרית רק לאחר שהבינה מקבלת את הרעיון מהחכמה, ועל־ידי כך מתגלה בבינה שורשה הנעלה מחכמה, ובאמצעות זאת נוספת מעלה ברעיון של החכמה.

ובדומה לכך לגבי איש ואשה, כפי שמוסבר בהרחבה34 בענין של "בינה יתירה ניתנת באשה יותר מבאיש"35, שלמרות שהולד בא דוקא על־ידי השפעת הטפה של האיש, הרי התהוות הולד היא דוקא על־ידי האשה. אך כיון שמעלת האשה היא פנימית ובהעלם, היא ניתנת לגילוי רק לאחר שהיא מקבלת את ההשפעה מן האיש.

ועל־ידי כך יורד גילוי אור עליון מלמעלה גם לאיש, ואף ברכה הכוללת את שניהם יחדיו: "זכר ונקבה ברא אותם ויברך אותם אלקים ויאמר להם פרו ורבו..."36.

ו. גילוי המעלה של עבודת הבירורים דוקא לאחר שאיבת כוח מלימוד התורה

בדומה לכך הוא ההסבר גם בענין הנ"ל של רבי אבא ורבי אלעזר:

מהות הליכתם בדרך היא ירידה כדי לזכך את עניני העולם, וכפי שידוע בפשטות שאצל רבי אלעזר, בנו של רשב"י, ואצל רבי אבא, מחברי רשב"י, היתה "תורתם אומנתם"37 – מנותקים מעניני העולם, והליכתם בדרך – ואפילו לצורך "למחמי לאבוי"38 – היתה

הערות

  1. 32. בהבא לקמן ראה תו"א ריש פרשתנו. תו"ח שם (פא, ב ואילך). אוה"ת שם (כרך ד תרצ, ב ואילך. כרך ו תתרעג, א ואילך). המשך מצה זו תר"מ פל"ח. וראה המשך תרס"ו ע' עח ואילך. ד"ה מעין גנים תרצ"א (סה"מ קונטרסים ח"א ע' 404 ואילך). ובכ"מ.
  2. 33. להעיר מענין הרבה למדתי כו' ומתלמידי יותר מכולם (תענית ז, א). דבכמה פרטים א) שווה ב) מחולק מנדו"ד.
  3. 34. ראה ד"ה שמח תשמח תרנ"ז בתחלתו. ד"ה יו"ט של ר"ה וד"ה יחיינו תרנ"ט. ובכ"מ. וראה המשך תרס"ו שם. ע' תד ואילך. ע' תקכז. ועוד.
  4. 35. נדה מה, ב.
  5. 36. בראשית א, כז־כח.
  6. 37. בנוגע לרשב"י וחביריו – ראה שבת יא, א. טושו"ע (ודאדה"ז) או"ח סו"ס קו. הל' ת"ת לאדה"ז פ"ד ס"ד־ה.
  7. 38. ראה ירושלמי ברכות פ"א סה"ב, שבת פ"א סה"ב: ולא מודה רשב"י שמפסיקין לעשות סוכה ולעשות לולב. וכבר נת' במ"א שכ"ה גם להבבלי, שהרי אין סברא לומר שפליג על הירושלמי בענין של מציאות, האם הפסיק רשב"י לעשות סוכה כו'. "נימא מלין דאורייתא".

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.