41

ול"התלבשות" בעניני עולם הזה, בדומה²⁶ למצרים, ואף לבית פרעה. וכיוון שמטרת הירידה היא ההתעלות, על־ידי זיכוך הגוף והנפש הבהמית וחלקו בעולם, הרי מובן, ש"לא יכלון לאענשא ליה", שלא נגרמת הדרדרות בנשמה, וכן "לא יכלו לחייכא בה" – הגוף אינו שוקע ח"ו ב"קליפת" הטומאה, אלא להיפך, שניהם מתעלים מעלה מעלה.

ה. גילוי מעלת האשה (בינה) דוקא על־ידי השפעה מאיש (חכמה)

אך יש להבין: כל עניני התורה מדוייקים ביותר, ואם "ירווח בגינה ממונא לשאר עמין" – זיכוך הניצוצות והתעלותו של אברהם הם ב"זכותא דאתתיה" – בזכות שהיא אשתו – כיצד ייתכן שבפועל הגיע הרווח דוקא על־ידי²⁷ כך ש"אמרי נא אחותי את", כפי שאברהם מדגיש בדבריו "למען ייטב לי בעבורך" על־ידי דבריה "אחותי את"?

ובדומה לכך בעבודה הרוחנית של הנשמה והגוף: עיקר ההתעלות אינה נגרמת על־ידי דרגת "אחותי", על־ידי עבודת הנשמה עצמה, אלא דוקא על־ידי עבודה מסוג של "אשה", עבודה באמצעות הגוף, כדלעיל. ומהו החידוש של דרגת "אחותי" בעבודה הרוחנית, וכמובא בתורת החסידות²⁸, שכוונת דברי אברהם "אחותי"²⁹ היא לאהבה הטבעית של הנשמה, כדלעיל?

כדי להבין זאת יש להקדים ולבאר את דברי הזוהר בתחילת הענין שלעיל³⁰: "רבי אלעזר הוה אזיל למחמי לאבוי (=לראות את אביו) והוה עמי' (=והיה עמו) רבי אבא. אמר רבי אבא: נימא מלין דאורייתא ונזיל (=נאמר דברי תורה ונלך). פתח רבי אלעזר ואמר: אמרי נא אחותי את, האי קרא קשיא (=פסוק זה תמוה)", כמובא לעיל.

ומבאר אבי מורי בהערותיו על ספר הזוהר³¹: "התחיל לדרוש בזה הפסוק דוקא כי זה אמר אברהם בעת שהלך בדרך למצרים עם שרה, ורבי אלעזר ורבי אבא הם על דרך אברהם ושרה, כי אברהם ושרה הם בחינת אב ואם כו' וכמו כן רבי אלעזר הוא בחינת חכמה ורבי אבא בחינת בינה כו', אם כן הליכתם בדרך הוא על דרך כמו הליכת אברהם ושרה בדרך ואברהם אמר אז אמרי נא אחותי את, לכן התחיל רבי אלעזר גם כן לדרוש בהפסוק הזה".

ויש לומר, שבא ללמד ונמצא למד: ממהות הדברים אצל רבי אלעזר עם