43
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
הפסקה וירידה – יציאה מהמעמד והמצב שלהם39.
ולפיכך אומר רבי אבא "נימא מלין דאורייתא", כי כדי להשפיע בעולם יש צורך בשאיבת כוח וסיוע מתורה אור40.
כפי שדובר מספר פעמים41 על כך, שהכוח לעבודת ה"בירורים" של בעל עסק, להפיכת העולם לדירה לה' יתברך, אינו נובע רק מלימוד התורה בתחילת היום, בהליכתו מבית הכנסת לבית המדרש42 (ולאחר מכן "הנהג בהם מנהג דרך ארץ"43), אלא גם בעת העסק עצמו, יש צורך בסיוע ושאיבת כוח מתורה אור, צריכה להיות
39) עפ"ז (וע"פ ההערה שלפנ"ז) יש לבאר השייכות דהמאורע דר"א ורבי אלעזר לירידת אברהם ושרה למצרים גם ע"פ נגלה וכפשוטו: כמו שאברהם מצותו שנצטווה עלי' אז הי' "לך לך מארצך גו' אל הארץ גו'" – לילך לא"י, ואעפ"כ כאשר "ויהי רעב בארץ" הפסיק ע"פ דין (וראה רמב"ם הל' מלכים פ"ה ה"ט, וש"נ בכס"מ) מקיום מצוה זו וירד מצרימה, כלשון רש"י "משיאו לצאת ממנה",
עד"ז הי' בר"א ורבי אלעזר, שאף שתורתן אומנתן ואין מפסיקין אפילו לתפלה (ראה בהמסומן בהערה 37), הפסיקו* לעשיית מצוה שאינה עיקר עסקם.
40) ראה גם לקו"ש [המתורגם] ח"ח ע' 194. לקו"ש ח"ח ע' 353.
41) ראה לקו"ש [המתורגם] ח"ח ע' 112. ע' 122. ועוד.
42) ברכות סד, א.
43) שם לה, ב. וראה שו"ע אדה"ז או"ח סקנ"ה־קנו.
*) כדמוכח מזה שאמר ר"א בתחלת ההלכה מורגשת בו מעלת התורה44, ותחושה זו גם מביאה אותו לידי "גניבת" זמן משעות טיפולו בעסק לצורך לימוד התורה.
ולכן אמר רבי אבא לרבי אלעזר, הקרוי על שם "אלקי אבי בעזרי"45, שבהליכה בדרך עצמה יש צורך בעזרה מלמעלה הניתנת על ידי "נימא מלין דאורייתא", גם בהימצאם בדרך,
ועל־ידי כך מתגלה המעלה של "בירור הניצוצות שבעניני העולם – הליכה בדרך – הפיכת העולם לדירה לה' יתברך – על פני העבודה של לימוד התורה כשלעצמה.
ז. גילוי מעלת הגוף (שרה) מביאה לגילוי מעלת הנשמה (אברהם)
לפי זה מובן גם לגבי אברהם ושרה, וכן לגבי הנשמה והגוף:
בעת ההליכה בדרך, ירידה למצרים, לגלות46, וכן בירידת הנשמה לגוף בכלל, יש צורך באמירה – בהשפעה – של אברהם לשרה – של הנשמה לגוף.
השפעה זאת מתבטאת ב"אמרי נא אחותי את", שהגוף יחוש בדרגה של "אחותי", מעלת העבודה וגילוי אור הנשמה.
ועל־ידי כך תתבצע לאחר מכן
הערות
בראשית רבה ט״ז:ד׳ - הטקסט מספריא
אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַשְׁקוֹת כּוֹס תַּרְעֵלָה לָאֻמּוֹת מִמָּקוֹם שֶׁהַדִּין יוֹצֵא, מַאי טַעְמָא (בראשית ב, י): וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן וּמִשָּׁם יִפָּרֵד, וְהָיָה לְאַרְבָּעָה נְהָרִים אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים, אֵלּוּ אַרְבָּעָה גָּלֻיּוֹת כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה רָאשִׁים. (בראשית ב, יא): שֵׁם הָאֶחָד פִּישׁוֹן, זוֹ בָּבֶל, עַל שֵׁם (חבקוק א, ח): וּפָשׁוּ פָּרָשָׁיו. הוּא הַסֹּבֵב אֵת כָּל אֶרֶץ הַחֲוִילָה, שֶׁעָלָה וְהִקִּיף אֶת כָּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב בֵּיהּ (תהלים מב, ו): הוֹחִלִי לֵאלֹהִים כִּי עוֹד אוֹדֶנּוּ. אֲשֶׁר שָׁם הַזָּהָב, אֵלּוּ דִּבְרֵי תוֹרָה, שֶׁהֵן נֶחְמָדִין מִזָּהָב וּמִפָּז רָב. וּזֲהַב הָאָרֶץ הַהִיא טוֹב, מְלַמֵּד שֶׁאֵין תּוֹרָה כְּתוֹרַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְלֹא חָכְמָה כְּחָכְמַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. שָׁם הַבְּדֹלַח וְאֶבֶן הַשֹּׁהַם וגו', מִקְרָא מִשְׁנָה וְתַלְמוּד וְתוֹסֶפְתָּא וְאַגָּדָה. וְשֵׁם הַנָּהָר הַשֵּׁנִי גִיחוֹן, זוֹ מָדַי שֶׁהָיָה הָמָן שָׁף עַמָּהּ כַּנָּחָשׁ, עַל שֵׁם (בראשית ג, יד): עַל גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ. חִדֶּקֶל זוֹ יָוָן, שֶׁהָיְתָה קַלָּה וְחַדָּה בִּגְזֵרוֹתֶיהָ, שֶׁהָיְתָה אוֹמֶרֶת לְיִשְׂרָאֵל כִּתְבוּ עַל קֶרֶן הַשּׁוֹר שֶׁאֵין לָכֶם חֵלֶק בֵּאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. אָמַר רַב הוּנָא בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים קָדְמָה מַלְכוּת יָוָן לְמַלְכוּת הָרְשָׁעָה, בְּנִימוּסִין וּבְפִנְקֵיסִין וּבְלָשׁוֹן. רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַב אַחָא אָמַר, כָּל הַמַּלְכֻיּוֹת נִקְרְאוּ עַל שֵׁם אַשּׁוּר, עַל שֵׁם שֶׁהֵם מִתְעַשְּׁרוֹת מִיִּשְׂרָאֵל. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא כָּל הַמַּלְכֻיּוֹת נִקְרְאוּ עַל שֵׁם נִינְוֵה, עַל שֵׁם שֶׁהֵם מִתְנָאוֹת מִיִּשְׂרָאֵל. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר רַבִּי חֲלַפְתָּא כָּל הַמַּלְכֻיּוֹת נִקְרְאוּ עַל שֵׁם מִצְרַיִם, עַל שֵׁם שֶׁהֵם מְצִירוֹת לְיִשְׂרָאֵל. וְהַנָּהָר הָרְבִיעִי הוּא פְרָת, זוֹ אֱדוֹם. פְּרָת, שֶׁהֵפֵרָה וְהִצִירָה לְבָנָיו [נ"א לפניו]. פְּרָת, שֶׁפָּרָה וְרָבָה מִבִּרְכָתוֹ שֶׁל זָקֵן. פְּרָת, שֶׁאֲנִי עָתִיד לְהִפָּרַע לָהּ. פְּרָת, עַל שֵׁם סוֹפָהּ (ישעיה סג, ג): פּוּרָה דָּרַכְתִּי לְבַדִּי וגו'.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

