ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך כג חג השבועות שיחה ב

29

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

של עונג שבת לזכך ולחדור לגוף ממש.

ואילו תענית של תשובה וכדומה איננה הנאה ועונג לגוף, אלא תענוג רוחני לנשמה בלבד. ואף כאשר היהודי עבד על עצמו עד כדי כך שגופו אינו חש בצער מחמת התענית, או יותר מכך: גם הגוף חש עונג מסויים מפני התענגות הנשמה בדומה לנאמר "שמועה טובה תדשן עצם" כפשוטו²⁸ – הרי למרות הכל אין זה עונג הגוף מצד עצמו, שהוא מתענג על השמועה או מהתענית, אלא מפני השליטה (באופן טבעי או באמצעות עבודה) של הנשמה על הגוף, בניגוד לטבעו של הגוף, ואפילו בניגוד לטבעו של גוף מזוכך וקדוש.

ולכן אסור בשבת וביום טוב להתענות בתענית כזו של תשובה וכדומה, אף כאשר "יש לו תענוג בתענית זה", אלא חייבים לענג את השבת דוקא על ידי אכילה ושתיה שהם עונג לגוף. ומסיבה זו נקבע בהלכה שאף במקרה של תענית חלום בשבת וביום טוב, למרות שהותר לצום, בכל זאת יש צורך בכפרה על כך, כי על ידי כך ביטלו את "עיקר עונג שבת".

ד. בגמרא מוזכר ההיתר רק לגבי תענית חלום

ויש לומר, שבדרך הרמז זוהי הסיבה לכך, שלמרות שבשולחן ערוך²⁹ מובאים בנוסף לתענית חלום מקרים נוספים שבהם מותר להימנע מאכילה או לצום בשבת, משום שזהו העונג של אותו אדם –

כגון "אדם שהאכילה מזקת לו שאז עונג הוא לו שלא לאכול" או אדם הרגיל לצום "בכל יום, ואכילה בשבת צער הוא לו מפני שינוי וסת"³⁰ –

למרות זאת, בגמרא³¹ מוזכר במפורש³² רק ההיתר של תענית

הערות

28. גטין נו, ב.
29. סרפ"ח שם.
30. ל' אדה"ז שם (ס"ב), משו"ע שם ס"ב־ג.
31. שבת יא, א. תענית יב, ב. – וגם מחז"ל ברכות (לא, סע"ב) "כל היושב בתענית בשבת כו'", איירי בתענית חלום (תוס' שם בשם הר"ח. רי"ף ורא"ש שבת שם. ועוד). וראה הערה הבאה.
32. בהגמ"יי הל' תעניות פ"א אות ב (הובא בב"י לטאו"ח סרפ"ח) משמע שמפרש הא דמר ברי' דרבינא כולה שתא הוה יתיב בתעניתא כו' (פסחים שם), שעשה כן גם בשבת משום שהאכילה בשבת היתה צער לו מפני שינוי וסת* אבל [נוסף לזה שלכמה מפרשים (שו"ת הרשב"א ח"ד סרס"ב (הובא בב"י שם). תוד"ה אי ברכות מט, ב. מהרי"ל סוף הל' ימים הנוראים. ועוד. וראה שו"ת הצ"צ חאו"ח סל"ו) גם הא רק בתענית חלום קאמר (והרי זהו המקור לאסור תענית חלום בחגה"ש (כפסק אדה"ז) כמ"ש במהרי"ל שם) – הרי בכל אופן] אינו מפורש בזה כ"כ ההיתר דשבת**, כבתענית חלום שמפורש בו "אפילו בשבת".
. ובחי' המאירי לביצה שם מפרש שהיו תעניות של פרישה ותשובה (ראה לעיל הערה 17). ובבעל המאור וחי' ר' דוד לפסחים שם פירשו, שישב ושנה כל היום דנפשו חשקה בתורה וזה הי' העונג שלו. ואכ"מ.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 14 עמודים.