ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך כג חג השבועות שיחה ב

30

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

חלום³³ ומכך מובן, שהבסיס להיתר בכל המקרים האחרים³⁴ הוא הדין של תענית חלום: מכך לומדים, שמצות עונג שבת ויום טוב אינה חובת אכילה כשלעצמה, אלא משום העונג שבה, ולפיכך, כאשר האדם מתענג מאי־אכילה, מותר לו לצום³⁵.

ניתן לומר, שהסיבה לכך שחז"ל בחרו לציין היתר זה דוקא. בדוגמא של תענית חלום, היא כדי לרמוז בכך, שקיום היתר של תענית בשבת, מכל סיבה שהיא – מצב המונע מן היהודי להתענג באכילה ובשתיה – נובע מכך שנמצאים במצב של "חלום" רוחני, מצב של שינה והעלם וגלות של הנשמה בגוף³⁶, ויותר מכך – שינה והסתר הגלות כפשוטו,

כמבואר ב"תורה אור"³⁷ על הפסוק³⁸ "היינו כחולמים", שבדיוק כשם שחלום מחבר שני הפכים בנושא אחד, כי בזמן השינה מסתלק השכל ונשאר רק "כוח המדמה", כך גם אצל יהודים בזמן הגלות, הרי מפני ההעלם וההסתר של הגלות אפשרי שיהיה אצלם "ב' דברים הפכיים": בעת התפלה נמצאים ב"תנועה" של התעוררות אמיתית בהחלטה טובה... ולאחר התפילה ייתכן שהדבר ישכח עד כדי כך, שהיהודי

הערות

33. וכן בטור סרפ"ח שם הביא רק הדין דתענית חלום.
34. וכן מוכח מלשון הלבוש שם סעיף ד ("ומטעם זה מותר ג"כ כו'") שכולם מטעם אחד הותרו. ולהעיר מהכותרת דסי' רפח בשו"ע (וכן בשו"ע אדה"ז) – "דין תענית ודין תענית חלום בשבת". ומה שבהגמ"יי הנ"ל (הערה 32) מובא רק הא דמר ברי' דרבינא, ועד"ז באגור סי' תב (הובא בב"י שם) גבי אדם שמזיק לו אכילתו, מובא רק הא שמצאו תלמידיו לרע"ק שהי' בוכה בשבת כו' – ולא הזכירו הדין דתענית חלום – יש לומר*, כי בדינים הנ"ל, לא רק שמותר להתענות (כבתענית חלום), אלא עוד זאת, שעי"ז לא "ביטל עיקר עונג שבת" (שלכן אין צריכים להתענות תענית על תעניתו לכפרה, כמבואר בלבוש שם). וע"ז מביאים מקורות (הנהגת מר ברי' דרבינא ודרע"ק) שכן נהגו לכתחילה ובקביעות. ולהעיר משו"ת בנימין זאב סר"י.
35. ובתענית של תשובה לא התירו כי הוא "עונג .. שאינו מוכרח שיהי' בשבת" (דלא כתענית חלום שמבטל הגז"ד רק כשמתענה בו ביום).
36. לבירא עמיקתא, ונקרא משכא דחויא (תניא פל"א ובכ"מ).
37. וישב (כח, ג). סה"מ תקס"ה (כרך א) ע' קפד.
38. תהלים קכו, א.
. להעיר ממאירי פסחים שם: ואם לא נאמר אלא על יו"ט כו'. ובבעל המאור שם: ומר ברי' דרבינא לא פליג אדרבא (דבשבת בעינן לכם). ומשמע שמפרש שלא התענה בשבת. וראה בחי' ר' דוד שם שהקשה עליו "שלא הוזכר יום השבת במנהגו של מר ברי' דרבינא".
. גם יש לומר, כי בתענית חלום יש עוד טעם להיתר (ורק טעם זה הובא בשו"ע סרפ"ח שם. וראה תוד"ה כל סוטה מ, א) "כדי שיקרע גזר דינו". וגם בשו"ע אדה"ז שם הובא טעם זה לראשונה, ורק אח"כ מוסיף "ועוד לפי שאין כאן ביטול עונג שבת כו'" (דלא כבטור ולבוש שם, שהביאו רק הטעם שתענית זה הוא עונג לו). ואכ"מ.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.