קלג, ב
למעלה באות כ"ו באריכו') ובהיותו בן ו' הי' כל מדה כלול' מחג"ת נה"י לבד כו' שהמוחין מצומצמין מאד רק לפי צמצום הטבעיות של המדות כו' וגדלות שני היינו מבן י"ג עד ך'19 שראוי למכור בנכסי אביו20 כו' שהוא בחי' כחב"ד שבכל מדה כו' והוא בחי' הטיית הרצון בכל מדה מלמעלה מן השכל של המדה כו' עד בן ך' שהוא גדלות המוחין דמדו' בשלימות שיודע למכור בנכסי אביו במוחין דאבא שרש ומקור המדות לשנות מרשות לרשו' כו' כמו עד"מ שינויי צירופי האותיות של השכל שבא מצד שרש ומקור של עומק השכל ממקורו העצמי דוקא (כמ"ש שם21 במשל חכם מופלג כו') והיינו בחי' ישראל לי ראש22 ומוחין דהיינו בחי' כחב"ד כו' שאז הוא בחי' גדלות המוחין ביותר שיוכל לברר לבחי' ב"ן שהוא בחי' אלקי'23 כידוע משום דבחכמ' פנימית כח מ"ה24 דוקא שמבחי' הכתר דחכמ' שבמדות כו' אתברירו כו' וכמשל חכם גדול ביותר שיודע העומק של השכל ממקור הראשון יודע יותר איך לברר וללבן להוציא הטעות כו' וכן חכמתו עמדה לו להתפרנס באומנו' או בריוח עבוד' כו' שנק' תורתו אומנתו25 כו' והיינו ענין האיש דרכו לכבוש כו' שהוא בחי' שם מ"ה דחכמ' שמברר לב"ן כו' וז"ש כי שרית עם אלקים כו' וד"ל:
(לה) וזהו בחי' ישראל שר אל26 דהיינו ע"י הארת הכתר בחכמ' שנק' אל נהירו דחכמתא27 שהכתר הוא המשתרר כו' כמ"ש במ"א בענין כי שרית28 וכו':
והנה מעתה י"ל ענין יחוד ישראל ולאה שהוא יחוד המדות במחשבה שנק' לאה29 ויחוד יעקב ורחל שהוא יחוד המדות בדבור30 ותחלה יש להבין בהפרש שבין ישראל ליעקב דהנה בחי' יעקב הוא בחי' ת"ת31 דז"א דאצי' וכו' שהוא מדה"ר32 כידוע שהאבות הן המרכבה33 אברהם בבחי' חסד34 דז"א יצחק בבחי' גבורה35 ויעקב בחי' ת"ת וכתיב תתן אמת ליעקב36 חסד לאברהם כו' ואית' בזהר ע"פ ונתתם לי אות אמת דא אות וי"ו37 בחי' יעקב שהוא קו האמצעי בריח התיכון38 כו' והענין ידוע דקו הימין חח"ן הרי קו השמאל בג"ה39 סותרו כמו שמדת הדין סותר למדת החסד ומגביל אורו ולהיפך החסד מגביל אור הדין ונמצא שניהם נפסקים שאין זה נקרא אמת כי עיקר האמת הוא מה שיש לו קיום כמו שפת אמת תכון כו' ועד ארגיעה40 כו' שהשקר הוא הכזב מלשון יכזבו מימיו41 שהנהר נפסק כידוע ואמנם מדת האמת הוא המתקיים להיותו כלול מב' הפכים דחו"ג באין מונע ומנגדו כלל ע"כ לא יכזבו מימיו42 כו' וזהו אות אמת דא וי"ו קו האמצעי שכלול מחו"ג והוא דת"י (כמ"ש למעלה באות הכ"א) ועוד יש מעלה בקו האמצעי דת"י שאין בו שינוי מראשו לסופו כי כמו שהוא בראש כך הוא בסוף ולא ישתנה מצד אריכות המשכתו למטה והוא מצד חבור וקשר שיש בכולו מראשו לסופו יחד כמהות א' כבריח התיכון43 המבריח מן הקצה העליון לקצה44 התחתון משא"כ ב' הקוין ימין ושמאל שאין בכל אחד מהם בחי' החיבו' והקשר ע"כ לא ימצא בסופו כמו בראשו כמו חח"ן הרי בנצח יגרע אור השפע וכן בהוד וכידוע בענין נו"ה שנק' תרין בדי ערבות45 שאין בהם טעם וריח46 והוא מפני שנפסק בהן הארת המוחין כי החסד רק ענף החכמה47 שהשכל והטע' שבחסד כבר חלף ועבר עקרו ולא נשאר בו רק בצמצום והעלם אמנם עדיין יש בו בהעלם48 אבל מופסק ממנו ואין ביניהם חיבור וקשר כ"כ כמו חסד דרועא ימינא49 כח היד ימין שנפסק מן המוח כו' ובחי' הנצח שהוא ניצוח ההסכם לבד כבר נפסק מן המוחין דחכמה
הערות
- 19. וגדלות שני. . י"ג עד ך' : ראה גם שע"ת ח"א ז, א ובהנסמן לשם.
- 20. ך' שראוי למכור בנכסי אביו : ב"ב קנה, א. קנו, א. ראה גם מאמרי אדה"ז תקס"ו ע' קצג ואילך. פרשיות התורה ח"א ע' רי. לקו"ת במדבר ב, א. מאמרי אדה"א נ"ך ע' תקיט. וש"נ.
- 21. כמ"ש שם : לעיל קכח, ב.
- 22. ישראל לי ראש : ראה פע"ח (שער הלולב) שכ"ט פ"א. הנסמן במאמרי אדה"א ויקרא ח"א ע' צה? לשע"ת צד, ד.
- 23. ב"ן. . אלקי' : ראה לעיל צט, א. הנסמן בתו"ח ויצא קסו, א הערה 9. שע"ת ח"א מח, ג.
- 24. דבחכמ'. . כח מ"ה : זהר (רע"מ) צו כח, א. לד, א.
- 25. תורתו אומנתו : שבת יא, א. וראה גם תו"ח בראשית ב, ג ובהנסמן לשם.
- 26. ישראל שר אל : ראה פע"ח (שער הק"ש) ש"ח פ"ט. מאמרי אדה"א הנחות תקע"ז ע' רעא. וש"נ.
- 27. אל נהירו דחכמתא : ראה זהר לך צד, א. צו ל, ב. לא, א. אחרי סה, א.
- 28. בענין כי שרית : ראה גם מאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"א ע' קעט. תקס"ג ח"ב ע' תערב ואילך. שע"ת קיד, ד.
- 29. במחשבה שנק' לאה : ראה סידור שחרית ס, ג. סט, א. מאמרי אדה"א נ"ך ע' קג. וש"נ. לעיל צ, ב. צה, ב.
- 30. ורחל. . בדבור : ראה ע"ח (שער אח"פ) ש"ד פ"א. סידור שם. הנסמן במאמרי אדה"א ויקרא ח"א ע' רכז. לעיל צה, ב.
- 31. יעקב. . ת"ת : זהר (ס"ת) ויצא קנז, ב. שם ח"ג (תוספות) שב, א.
- 32. ת"ת. . מדה"ר : ראה זח"א בהשמטות רנא, ריש ע' ב. פרדס (שער ערכי הכינויים) שכ"ג מערכת רחמים.
- 33. שהאבות הן המרכבה : ב"ר פמ"ז, ו. פפ"ב, ו. ראה מאמרי אדה"א דברים ח"א ע' רטו. וש"נ. תו"ח נח מט, ד ובהערה 42.
- 34. אברהם בבחי' חסד : ראה זהר בראשית מז, ב. מאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"ב ע' תקפ ובהנסמן במ"מ לשם. מאמרי אדה"א קונטרסים ע' ד. וש"נ.
- 35. יצחק בבחי' גבורה : ראה פרדס (שער הכינויים) שכ"ב פ"ד. מאמרי אדה"ז שם ובהנסמן לשם.
- 36. תתן אמת ליעקב : מיכה ז, כ.
- 37. ונתתם לי אות אמת. . וי"ו : יהושע ב, יב. זהר ויקרא ב, א. ראה סה"מ תקס"ה ח"א ע' שסח ואילך.
- 38. יעקב. . בריח התיכון : ראה זהר תרומה קעה, ב. הנסמן במאמרי אדה"א שמות ח"א ע' יט.
- 39. דקו הימין חח"ן. . בג"ה : ראה לעיל קכד, ב והנסמן לשם.
- 40. שפת אמת. . ארגיעה : משלי יב, יט.
- 41. יכזבו מימיו : נסמן בהערה הבאה.
- 42. לא יכזבו מימיו : ישעי' נח, יא.
- 43. בקו האמצעי. . כבריח התיכון : נסמן לעיל קכה, א.
- 44. כבריח התיכון. . לקצה : ע"פ תרומה כו, כח. ויקהל לו, לג.
- 45. נו"ה. . בדי ערבות : ראה זהר ויחי רכ, ב (ובאוה"ח שם). שם בהשמטות רסב, א. בלק קצג, ב (ובמק"מ שם). מאמרי אדה"א במדבר ח"ה ע' א'תתסח. לעיל קא, ב. שע"ת קיד, ג.
- 46. ערבות שאין בהם טעם וריח : ויק"ר פ"ל, יב.
- 47. החסד רק ענף החכמה : נסמן לעיל קכד, ב.
- 48. נשאר בו. . ההעלם : ראה שע"ת קיד, ג. מאמרי אדה"א במדבר ח"ה ס"ע א'תתסז ואילך. נ"ך ע' קעט. וש"נ.
- 49. חסד דרועא ימינא : ת"ז בהקדמה (יז, א).
בבא בתרא קנ״ה א - הטקסט מספריא
הָכִי קָאָמַר לֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: בִּשְׁלָמָא לְדִידִי, דְּאָמֵינָא: רְאָיָה בְּקִיּוּם הַשְּׁטָר – הַיְינוּ דְּמַשְׁכַּחַתְּ לַהּ דְּנָחֲתִי לָקוֹחוֹת לִנְכָסִים. אֶלָּא לְדִידָךְ דְּאָמְרַתְּ רְאָיָה בְּעֵדִים, הֵיכִי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ דְּנָחֲתִי לָקוֹחוֹת בִּנְכָסִים?
אֲמַר לֵיהּ: מוֹדֵינָא לָךְ בְּעַרְעָר דִּבְנֵי מִשְׁפָּחָה, דְּלָאו עַרְעָר הוּא. מַאי קָאָמְרִי? קָטָן הָיָה; חֲזָקָה אֵין הָעֵדִים חוֹתְמִין עַל הַשְּׁטָר, אֶלָּא אִם כֵּן נַעֲשָׂה גָּדוֹל.
אִיתְּמַר: קָטָן, מֵאֵימָתַי מוֹכֵר בְּנִכְסֵי אָבִיו? רָבָא אָמַר רַב נַחְמָן: בֶּן שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה, וְרַב הוּנָא בַּר חִינָּנָא אָמַר רַב נַחְמָן: מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה. וְהָא דְּרָבָא – לָאו בְּפֵירוּשׁ אִיתְּמַר, אֶלָּא מִכְּלָלָא אִיתְּמַר.
מֵתִיב רַבִּי זֵירָא: מַעֲשֶׂה בִּבְנֵי בְרַק בְּאֶחָד שֶׁמָּכַר בְּנִכְסֵי אָבִיו, וּמֵת; וּבָאוּ בְּנֵי מִשְׁפָּחָה, וְעִרְעֲרוּ לוֹמַר: קָטָן הָיָה בִּשְׁעַת מִיתָה. וּבָאוּ וְשָׁאֲלוּ אֶת רַבִּי עֲקִיבָא: מַהוּ לְבוֹדְקוֹ? אָמַר לָהֶם: אִי אַתֶּם רַשָּׁאִין לְנַוְּולוֹ. וְעוֹד, סִימָנִין עֲשׂוּיִין לְהִשְׁתַּנּוֹת לְאַחַר מִיתָה. בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר בֶּן שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה,
This is what Rabbi Yoḥanan said to Rabbi Shimon ben Lakish: Granted, according to my explanation of the mishna, that I say that presenting proof through the ratification of the deed is sufficient in order to enable the recipient to claim the gift, this is the reason that with regard to the incident in Bnei Brak you find the possibility that the buyers take possession of the property by ratifying the deed. It is therefore possible that the buyers held the property, and the relatives were claiming it from them. But according to you, that you say that the proof must be presented by bringing witnesses, how can you find circumstances in which the buyers take possession of the property, since they have no proof?
Rabbi Shimon ben Lakish said to Rabbi Yoḥanan: I concede to you with regard to a case where the members of the deceased’s family contested the legality of the buyers’ claim that their contesting the legality of that claim is not taken into consideration, since they are contesting the deed held by the buyers. It is therefore possible for the buyers to take possession of the property, as in this case what do the relatives say? They say that the seller was a minor. But there is a presumption that witnesses do not sign the document unless the seller has become an adult. In the mishna, by contrast, there is no presumption that counters the giver’s claim that he was on his deathbed. The recipient is therefore required to bring proof that the giver was healthy.
§ It was stated that there was a dispute with regard to the following matter: From when, i.e., from what age, can a minor sell his deceased father’s property? Rava says that Rav Naḥman says: From the time he is eighteen years old, and Rav Huna bar Ḥinnana says that Rav Naḥman says: From the time he is twenty years old. The Gemara notes: And this statement of Rava was not stated explicitly; rather, it was stated by inference.
Rabbi Zeira raises an objection from the aforementioned baraita: There was an incident in Bnei Brak involving one who sold some of his father’s property, which he had inherited, and he died, and the members of his family came and contested the sale, saying: He was a minor at the time of his death, and therefore the sale was not valid. And they came and asked Rabbi Akiva: What is the halakha? Is it permitted to exhume the corpse in order to examine it and ascertain whether or not the heir was a minor at the time of his death? Rabbi Akiva said to them: It is not permitted for you to disgrace him for the sake of a monetary claim. And furthermore, signs indicating puberty are likely to change after death, and therefore nothing can be proved by exhuming the body. Rabbi Zeira explains the objection: Granted, according to the one who says that the heir can sell the property once he is eighteen years old,
בראשית רבה מ״ז:ו׳ - הטקסט מספריא
וַיְכַל לְדַבֵּר אִתּוֹ (בראשית יז, כב), תָּנֵי הַנִּפְטָר מֵחֲבֵרוֹ בֵּין גָּדוֹל בֵּין קָטָן צָרִיךְ לִטֹּל מִמֶּנּוּ רְשׁוּת, מִמִּי אַתְּ לָמֵד, מֵאַבְרָהָם, פַּעַם אַחַת הָיָה אַבְרָהָם מְדַבֵּר עִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּאוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לְדַבֵּר עִמּוֹ, אָמַר לָהֶן נִפָּטֵר מִן הַשְּׁכִינָה שֶׁהִיא גְדוֹלָה מִכֶּם תְּחִלָּה, אַחַר כָּךְ אֲנִי מְדַבֵּר עִמָּכֶם, כֵּיוָן שֶׁדִּבֵּר עִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּל צָרְכּוֹ, אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹן הָעוֹלָמִים צָרִיךְ אֲנִי לְדָבָר, אָמַר לוֹ הִפָּטֵר בְּשָׁלוֹם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית יז, כב): וַיַּעַל אֱלֹהִים מֵעַל אַבְרָהָם. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ הָאָבוֹת הֵן הֵן הַמֶּרְכָּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּעַל אֱלֹהִים מֵעַל אַבְרָהָם, (בראשית לה, יג): וַיַּעַל מֵעָלָיו אֱלֹהִים, (בראשית כח, יג): וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו.
ויקרא רבה ל׳:י״ב - הטקסט מספריא
דָּבָר אַחֵר, פְּרִי עֵץ הָדָר, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, מָה אֶתְרוֹג זֶה יֵשׁ בּוֹ טַעַם וְיֵשׁ בּוֹ רֵיחַ, כָּךְ יִשְׂרָאֵל יֵשׁ בָּהֶם בְּנֵי אָדָם שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם תּוֹרָה וְיֵשׁ בָּהֶם מַעֲשִׂים טוֹבִים. כַּפֹּת תְּמָרִים, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, מָה הַתְּמָרָה הַזּוֹ יֵשׁ בּוֹ טַעַם וְאֵין בּוֹ רֵיחַ, כָּךְ הֵם יִשְׂרָאֵל יֵשׁ בָּהֶם שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם תּוֹרָה וְאֵין בָּהֶם מַעֲשִׂים טוֹבִים. וַעֲנַף עֵץ עָבֹת, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, מָה הֲדַס יֵשׁ בּוֹ רֵיחַ וְאֵין בּוֹ טַעַם, כָּךְ יִשְׂרָאֵל יֵשׁ בָּהֶם שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם מַעֲשִׂים טוֹבִים וְאֵין בָּהֶם תּוֹרָה. וְעַרְבֵי נָחַל, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, מָה עֲרָבָה זוֹ אֵין בָּהּ טַעַם וְאֵין בָּהּ רֵיחַ, כָּךְ הֵם יִשְׂרָאֵל יֵשׁ בָּהֶם בְּנֵי אָדָם שֶׁאֵין בָּהֶם לֹא תּוֹרָה וְלֹא מַעֲשִׂים טוֹבִים, וּמָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה לָהֶם, לְאַבְּדָן אִי אֶפְשָׁר, אֶלָּא אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יֻקְשְׁרוּ כֻלָּם אֲגֻדָּה אַחַת וְהֵן מְכַפְּרִין אֵלּוּ עַל אֵלּוּ, וְאִם עֲשִׂיתֶם כָּךְ אוֹתָהּ שָׁעָה אֲנִי מִתְעַלֶּה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (עמוס ט, ו): הַבּוֹנֶה בַשָּׁמַיִם מַעֲלוֹתָו, וְאֵימָתַי הוּא מִתְעֲלֶה כְּשֶׁהֵן עֲשׂוּיִין אֲגֻדָּה אַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר (עמוס ט, ו): וַאֲגֻדָּתוֹ עַל אֶרֶץ יְסָדָהּ, לְפִיכָךְ משֶׁה מַזְהִיר לְיִשְׂרָאֵל: וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 8 עמודים.
- אגרות קודש כרך כו ט'תתל ב"ב קנה, א
- אגרות קודש כרך כו ט'תתלא ב"ב קנה, א
- לקוטי שיחות כרך ג ויקהל שיחה א ב"ב קנה, א
- לקוטי שיחות כרך ו הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ה ב"ב קנה, א
- לקוטי שיחות כרך ו הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ט ב"ב קנה. א
- לקוטי שיחות כרך יא תרומה שיחה א ב"ב קנה, א
- תורת מנחם ש"פ שמיני, פרשת החודש, כ"ה אדר-שני, מבה"ח ניסן, ה'תשכ"ב ב"ב קנה, א
- מאמרים מלוקטים חלק א ש"פ חיי שרה, מבה"ח כסלו, ה'תשמ"ו ב"ב קנה, א