ש"פ חיי שרה, מבה"ח כסלו, ה'תשמ"ו

בס"ד. ש"פ חיי שרה, מבה"ח כסלו, ה'תשמ"ו^*

ואברהם זקן בא בימים גו'¹, ומביא בזה כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע בעל יום ההולדת דכ"ף חשון (אשר בשבת זו נפעל הענין דויכולו השמים גו'² בכל ימות השבוע שעבר, כולל היום דכ"ף חשון), במאמרו על פסוק זה (ש"פ ח"ש תרנ"ד³), מה שארז"ל בגמרא⁴ ובמדרש⁵, דעד אברהם לא הי' זקנה כו' אתא אברהם ובעי רחמי והוה זקנה שנאמר ואברהם זקן גו', ומביא קושיית המהרש"א⁶ והיפה תואר⁷, שהרי כתיב לפנ"ז⁸ ואברהם ושרה זקנים באים בימים ומה הי' החידוש עכשיו בבקשת אברהם. ומביא ע"ז תירוצם (שכללותו אחד הוא, ורק בפרטי הענין יש חילוקים ביניהם) דתוכן בקשת אברהם הי' שהזקנה תהי' ניכרת יותר. דלפני אברהם הנה אף שהי' ענין הזקנה מ"מ לא הי' ניכר ההפרש בין צעיר לזקן, וביקש אברהם שתהי' הזקנה ניכרת, כלשון המדרש⁵ אמר לפניו רבון העולמים אדם ובנו נכנסין למקום ואין אדם יודע למי מכבד כו', ובפרט אם קלסתר פניהם דומה, כדאיתא בגמרא שם⁴ לגבי אברהם ויצחק עצמם, שקלסתר פניו של יצחק הי' דומה לאברהם, כמ"ש⁹ (בפרשת השבוע הבא שקורין במנחת שבת זו) ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק ופרש"י שהקב"ה צר קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם, והעידו הכל שאברהם הוליד את יצחק. וע"ז היתה הבקשה שיהי' ניכר תומ"י שאברהם זקן מיצחק¹⁰. דזהו החידוש בבקשה זו עמ"ש ואברהם ושרה זקנים באים בימים, דהתם לא הי' ניכר ובולט בהם ענין הזקנה, משא"כ ע"י בקשת אברהם נפעל שינוי בולט בפנים של זקנים, היינו הן שינוי בעור הפנים ע"י הקמטים וכו' (קנייטשן) שבעור הפנים¹¹, וענין זה הוא גם בשרה¹² (בנשים), עדמ"ש¹³ אחרי בלותי היתה לי עדנה, והן השינוי בשערות שבראש ובזקן אצל האנשים, דאף ששערות הזקן ישנםכבר בצעיר לימים, כההלכה¹⁴ שבן עשרים שנה מתמלא שער הזקן, מ"מ החידוש ע"י הזקנה הוא בצבע השערות, ששער הזקן נעשה לבן¹⁵. וכדאיתא במדרש¹⁶ שאמר הקב"ה לאברהם בא לבוש לבושי ואברהם זקן בא בימים דכתיב¹⁷ עתיק¹⁸ יומין יתיב לבושי' כתלג חיור ושער רישי' כעמר נקא, והיינו ענין ליבון השערות דאברהם. וכשם שהוא בענין ליבון השערות (שזה נתחדש בענין ואברהם זקן גו') צריך לומר שיש חידוש גם בענין בא בימים, כדלקמן. ומבאר בהמאמר שם¹⁹ כללות ענין דליבון השערות, שהוא המשכת בחי' י"ג מדות הרחמים, התגלות י"ג תיקוני דיקנא שע"ז נאמר לבושי' כתלג חיור ושער רישי' כעמר נקא, היינו המשכה שלמעלה מסדר ההשתלשלות, וזה הי' החידוש שנפעל ע"י אברהם, וכמבואר בארוכה שם.

אמנם עדיין צריך להבין בענין בא בימים²⁰, מהו הענין והחידוש שבדבר זה. שכבר נאמר לפנ"ז ואברהם ושרה גו' באים בימים. ובא בימים אין הכוונה בזה שכבר הגיע לסוף ימיו [כמו בהפטרת השבוע דכתיב²¹ והמלך דוד זקן בא בימים, דהכוונה בזה היא (גם) שהגיע לסוף ימיו²², לגיל שבעים²²], שהרי הפסוק ואברהם ושרה גו' באים בימים נאמר יותר ממ' שנה לפני פסוק זה דפרשתנו (שנאמר בעת השידוך דיצחק ורבקה כשהי' יצחק בן ארבעים²³, והפסוק ואברהם ושרה זקנים גו' נאמר לפני לידת יצחק), היינו לפני שהי' אברהם בן מאה שנה, ואברהם חי אח"כ עד קע"ה שנה²⁴. ועד"ז מ"ש כאן ואברהם גו' בא בימים אין הכוונה בזה שהגיע לסוף ימיו, כי הי' אז בן ק"מ שנה, וחי אח"כ עוד ל"ה שנה, ועוד זאת, דלולי עשו הי' חי עוד ה' שנה²⁵, היינו יותר מל"ה שנה, יותר מחצי שנותיו של אדם (ימי שנותינו בהם שבעים שנה²⁶). גם צריך להבין הקשר דענין בא בימים למ"ש ואברהם זקן,ומזה שנאמר כאן עוד פעם בא בימים, בהכרח לומר, שזהו חידוש ושייך להחידוש דואברהם זקן, ענין ליבון השערות הנ"ל.

והענין הוא, דפירוש בא בימים הוא (כמבואר בקיצור בתו"א²⁷ ובארוכה באוה"ת פרשתנו²⁸) שכל ימיו היו שלימין ויומין עילאין ולא חסרא יומא חדא ח"ו (כדאיתא בזהר²⁹). וזהו פירוש בא בימים, שבא עם כל ימיו. וזהו תוכן בא בימים (בפסוק ואברהם ושרה גו' באים בימים, ובפסוק ואברהם זקן בא בימים), שהסך הכל של ימיו עד אז הי' ימים שלימים ומלאים בעבודת ה'. ובזה גופא יש ב' אופנים³⁰, שתהי' העבודה באופן דבא בימים והעדר החסרון, אבל מ"מ ה"ז במדידה והגבלה, די³¹ מחסורו אשר יחסר לו. אמנם למעלה מזה היא העבודה דלמעלה ממדידה והגבלה³², אתה מחוייב לעשרו. וזהו החידוש דואברהם זקן בא בימים על מ"ש ואברהם ושרה זקנים באים בימים, דהכתוב הנ"ל (ואברהם ושרה גו') הוא שלימות העבודה שבמדידה והגבלה (כי מ"ש זקנים שם לא קאי על לובן השערות), משא"כ הפסוק ואברהם זקן בא בימים הוא שלימות העבודה דזקן שלמעלה ממדידה והגבלה. וזהו ענין הזקנה שהוא ליבון השערות, דקאי על שערות הזקן, וקשור עם בחי' הזקן שלמעלה, בחי' הדיקנא דעתיק יומין, שיש בזה י"ג תיקוני דיקנא שהן י"ג מדות הרחמים, כנ"ל, דענין מדות הרחמים הוא למעלה ממדידה והגבלה. דשערות בכלל ענינם הוא צמצום החיות, ועד שהחיות הוא באופן של הפסק לגמרי (כמובא בדרושים אלה³³), והחידוש כאן הוא שהשערות הם בצבע לבן, שזה קשור עם י"ג תיקוני דיקנא, י"ג מדות הרחמים, למעלה ממדידה והגבלה לגמרי. וזהו החידוש במ"ש ואברהם זקן בא בימים, שענין בא בימים, שלימות הימים, שהימים מלאים ושלמים, הוא באופן דזקן שלמעלה ממדידה והגבלה לגמרי, עד באופן די"ג תיקוני דיקנא.

והנה התורה היא נצחית³⁴ וכל הענינים שבה הם הוראות נצחיות לכאו"א מישראל, ומזה מובן שענין זה הוא הוראה בעבודת כאו"א מישראל. ובפרט שענין זה קאי באברהם אבינו דארז"ל³⁵ אין קורין אבות אלא לשלשה, ומבואר בכ"מ³⁶ דעבודתכל אחד מהשבטים שייכת בעיקר לשבט זה, ובכללות נחלקים ישראל לב' הקוין דיששכר וזבולון, מארי תורה ומארי עובדין טבין³⁷, משא"כ עבודת האבות שייכת לכאו"א מישראל. (דמכל זה מובן, שהעבודה הנ"ל דאברהם אבינו (זקן בא בימים) ישנה גם בכאו"א מישראל). ובפרט שבעבודת התפלה שבכל יום אומרים בתחלת תפלת העמידה ברכה הראשונה הנק' ברכת אבות³⁸, וחותמים הברכה מגן אברהם (היינו שזהו החותם המאמת את כל הדבר). ומה גם שתפלה זו חוזרים ג"פ בכל יום, וד' פעמים בשבת ויו"ט וכו' וה' פעמים ביוהכ"פ. וזהו שחותמים מגן אברהם משום שאברהם כולל הכל. והיינו, דנוסף לזה שג' התפלות בכלל הן כנגד ג' האבות ונתקנו על ידן³⁹, הנה בפרטיות יותר ישנם ג' אופני העבודה של ג' האבות, אהבה ויראה ורחמים⁴⁰, בעבודות כל היום כולו. וכמבואר בכ"מ⁴¹ שהמדות דקדושה הם בהתכללות זו מזו, וגם בפרטיות יותר ע"פ המבואר בדרושי ספירת העומר⁴² שבה התכללות כאו"א מז' המדות מז', הנה מזה מובן בכ"ש וק"ו לגבי ג' המדות דאהבה יראה ורחמים שהן כלולות זו מזו. וזהו ענין ואברהם זקן בא בימים בעבודה, דכשם שהי' באברהם ענין בא בימים, יומין שלימין, וענין ואברהם זקן, זקן זה שקנה חכמה⁴³, וענין י"ג תיקוני דיקנא, העבודה למעלה ממדידה והגבלה כנ"ל, וכמבואר בארוכה במאמר בעל יום ההולדת הנ"ל, הנה עד"ז צריכים להיות כל ענינים אלו בעבודת כאו"א מישראל.

ויש להוסיף בזה, דהנה מאמר בעל יום ההולדת הנ"ל נאמר לפני יותר מתשעים שנה (תרנ"ד). והנה ארז"ל במשנה במס' אבות⁴⁴ בן תשעים לשוח⁴⁵, דענין השיחה קאי על ענין התפלה (כפירוש כמה מפרשי המשנה באבות שם⁴⁶), וכמ"ש גם בפרשתנו⁴⁷ ויצא יצחק לשוח בשדה, וארז"ל³⁹, אין שיחה אלא תפלה, ועד"ז קאי על ענין לימוד התורה (כמ"ש במפרשי המשנה⁴⁶), וכמ"ש בתהלים בתמניא אפי (מזמור קי"ט⁴⁸) מה אהבתי תורתיך כל היום היא שיחתי, וי"ל הכוונה בזה, דמתחיל מתשעים שנה מתחילה שלימות מיוחדת בלימוד התורה ועבודת התפלה. וע"ד שארז"ל⁴⁹ עד ארבעין שנין לא קאי איניש אדעתי' דרבי', היינו שמתחילה שלימות מיוחדת בלימודהתורה אחרי ארבעין שנין, עד"ז מתחילה שלימות מיוחדת באופן הבנת התורה וכו' אחרי תשעים שנה. דפשיטא שאין הכוונה בזה שאחרי שהגיע לשנת התשעים אינו יכול לעלות יותר ויותר, אלא הפירוש הוא שבשנת התשעים נוסף עילוי מיוחד, ובזה גופא צריך לעלות בקודש⁵⁰ ולאפשה לה⁵¹ יותר ויותר (בלימוד התורה). וע"ד בשנת הארבעים, דמה שארז"ל עד ארבעין שנין כו' אין הכוונה בזה שכשמגיעה שנת הארבעים אינו יכול לעלות יותר, אלא שאז נוסף עילוי מיוחד, ובו צריך לעלות בקודש ולאפשה וכו'. ועוד זאת, דהנה ארז"ל⁵² שהתלמידים קרויים בנים והרב קרוי אב, ואיתא בגמרא⁵³ שיפה כח הבן מכח האב, פירוש, דאף שכל מה שיש לבן הוא מהאב, וזה שיפה כח הבן הוא מכח האב⁵⁴, בכ"ז הרי ישנם באב ענינים נעלמים שאינם מתגלים אצלו (ועד שאפשר שהם בהעלם שאינו במציאות), ומתגלים רק אצל הבן. והרי ענין זה הוא להלכה (בהלכה?), שיש דברים (הלכות?) שבהם יפה כח הבן מכח האב. וכן הוא גם בתלמידים ורב, שיש בכח התלמידים לחדש ענינים בהלכה שלא חידש הרב, היינו שהיו בהעלם אצלו (לגמרי). [דזהו⁵⁵ גם הביאור במארז"ל⁵⁶ כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש הכל ניתן למשה מסיני (כמאמר⁵⁷ משה קיבל תורה מסיני כו' היינו שמשה קיבל כל התורה), כי הענינים שנמסרו ע"י משה יש מהם – בהעלם בתכלית, והתלמיד ותיק מחדשם, מגלה ענינים אלו]. דמכל זה מובן ענין בן תשעים לשוח, שכשמגיע זמן של תשעים שנה מתחילה שלימות מיוחדת באופן לימוד התורה וכו'. וכן יובן גם בנוגע למאמר דידן והענינים שבו.

ויהי רצון, שיקויים בנו (בתוך כבנ"י) סיום הכתוב, והוי' ברך את אברהם בכל, דברכת בכל מורה על גילוי מעין עולם הבא, כדאיתא בגמרא⁵⁸ שלשה הטעימן הקב"ה בעולם הזה מעין עולם הבא אלו הן אברהם יצחק ויעקב, אברהם דכתיב בי' בכל יצחק דכתיב בי'⁵⁹ מכל יעקב דכתיב בי'⁶⁰ כל, וג' ענינים אלו שייכים ג"כ לכאו"א מישראל, שהרי אומרים בברכת המזון בכל יום (ובפרט ביום השבת, שאז מצוה לאכול סעודה דברהמ"ז⁶¹ כו'), הרחמן כו' כמו שברך את אבותינו אברהם יצחק ויעקב בכל מכל כל, ובאופן דואכלת ושבעת וברכת את הוי' אלקיך⁶², שזה נפעלע"י שכאו"א מגלה את בחי' אברהם שבקרבו (ע"ד המבואר בתניא⁶³ שיש בחי' משה שבכאו"א מישראל), ונעשה עולמך תראה בחייך⁶⁴, הטעימן מעין עולם הבא, בברכה בפשטות, שהקב"ה מברך את כאו"א בכל, בגשמיות וברוחניות וברוחניות ובגשמיות, בטוב הנראה והנגלה.

**********