ב א

מבן עשרים . בע"ח שכ"ד פי' מארז"ל פ"ט דב"ב ולמכור בנכסי אביו עד שיהי' בן עשרים שנה, כי אזי נכנסים בו מקיפי אבא (ע' מענין מקיפי אבא סד"ה ושאבתם מים בסידור) וע' ד"ה כי תצא שיש בנקודת הלב שלמעלה מהבינה והדעת ב' בחינות הא' הארת נקודת הלב הב' עצמיות נקודת הלב. וי"ל ע"ד מ"ש בד"ה תקעו בחודש שהרצון עליון שלמעלה מהשכל יש בו שני בחינות הא' המלובש בחכמה והב' גלגלתא דחפיא על מוחא. וזה ג"כ כענין מצות וחוקים בד"ה אם בחקותי. וזהו ג' המדרגות הא' עשה רצונו כרצונך מבינה נעשה כתר לז"א והוא הרצון שלמטה מהשכל. הב' כדי שיעשה רצונך כרצונו רצון העליון המלובש בחכמה שבהשכל יש מלמעלה מהשכל וזהו נשמת כתר דז"א מת"ת דאבא. וב' בחי' אלו זהו בכל לבבך ובכל נפשך. הג' בטל רצונך גלגלתא. בכל מאדך. והנה יו"ד במילואו עשרים וענין ו"ד שהם מילוי היו"ד היינו המדות ששרשן מאבא שי"ב והדבור ששרשו מאבא יסד ברתא. ועמ"ש ע"פ כי מראש צורים אראנו. א"נ ו"ד קול ודבור. ועיין מכ"ז בענין מחצית השקל. וגם י"ל תשב"כ ותשבע"פ. ולכן בן עשרים מאיר בו יו"ד עם המלוי מוחין דאבא שלמעלה מבחי' ה"א נש"ב שהם שערים הנמשכים מהבינה שכל המושג למדות אזי ההעלאה לגלגלתם רצון העליון מה שאינו מושג כלל בחכמה ע"ד ומשה נגש אל הערפל כי ב' מקיפים חיה יחידה חיה מוחין דאבא והחכמה תחיה. אח"כ יחידה לגלגלתם. ועמ"ש ע"פ ומשה נגש כו'. וכענין פתחי לי ואזי אפתח כפתחו של אולם שהוא למעלה מבחי' עשרים כו'. ועיין בענין חיי שרה עשרים שנה או"א כתר מאה כו'. וע"כ מבן עשרים שנה ומעלה דוקא יכולים לישא בחי' מוחי' שלו לבחי' הכתר כי אור החכמה קרוב יותר לכתר ועולה ראשונה וגם עמו עולה כל המסתעפים ממנו כו' וכמ"ש והחכמה מאין תמצא כו' משא"כ פחות מבן עשרים שאין לו מבחי' מוחי' דאבא עדיין רק בחי' מוחי' דאמא עדיין רחוק הוא מבחי' אור הכתר ולא יכלו להעלותו לגלגלתם כו':

וידבר ה' אל משה במדבר סיני באוהל מועד וגו' שאו את ראש כל עדת בנ"י למשפחותם וגו' תפקדו אותם לצבאותם אתה ואהרן. הנה למשפחותם פי' לבחי' ע' משפחות שיצאו מע' נפש יוצאי ירך יעקב וכדי להרים ולישא ראש ומוחין של נש"י המושרשים במקור חוצבם בחי' כנ"י להעלותם* לבחי' ע' נפש הנ"ל תפקדו אתה ואהרן שבחי' משה ואהרן הם המעלים ומנשאים בחי' כנ"י וכמ"ש נחית כצאן עמך ביד משה ואהרן כי משה הוא שושבינא דמלכא ואהרן שושבינא דמטרוניתא. וביאור הדבר הנה נודע שירידת נשמותיהם של ישראל להתלבש בגוף ונפש הבהמית בעוה"ז היא ירידה גדולה להן ממעלתן וממדרגתן שהיו מקודם לכן שבעודן קשורות במקורן היו נהנין מזיו השכינה בג"ע עליון ותחתון אך הירידה צורך עלייה היא*. והנה ארז"ל דע מאין באת ולאן אתה הולך פי' שמקור הנשמה היא מאין בחי' ג"ע העליון (וע' בליקוטי הש"ס מהאריז"ל ע"ז המאמר) והולכת לקבל שכרה לבחי' אן שהיא ג"ע התחתון כי אן הוא מלשון אנה שהוא נופל על דבר שיש בו מקום וגבול כמו אנה פניך מועדות (ביחזקאל סי' כ"א) דהיינו בחי' ג"ע התחתון שהוא בבחי' מקום וגבול כמארז"ל בפ"ט דפסחים העולם א' מששים בגן כו' וא"כ מהו היתרון והמעלה. אלא הענין שתכלית ירידת הנשמות לא היתה בשביל קיבול שכרן בעוה"ב בלבד אלא הירידה היא צורך עליה גם בעודן בעוה"ז מלובשות בגוף הגשמי והוא ענין מארז"ל יפה שעה אחת בתשובה ומע"ט בעוה"ז מכל חיי העוה"ב כי כל חיי העוה"ב הוא שנהנין מזיו השכינה ואין זה אלא זיו כו' משא"כ תשובה ומע"ט נק' בזוהר לאשתאבא בגופא דמלכא (וע' בפ' יתרו ע"פ זכור את יום השבת ובשיר השירים ע"פ אני