ש"פ נצבים-וילך, כ"ג אלול, ה'תשל"ב

267

בס"ד. ש"פ נצבים-וילך, כ"ג אלול, ה'תשל"ב

(הנחה בלתי מוגה)

אתם

נצבים היום כולכם לפני הוי' אלקיכם ראשיכם שבטיכם וגו' טפכם נשיכם וגו' לעברך בברית וגו' ¹⁷¹³ . ואיתא בכתבי האריז"ל ¹⁷¹⁴ בשם הזהר ¹⁷¹⁵ שפירט הכתוב עשר מדרגות, שנחלקים לב' מדריגות, חמש בפסוק הראשון [החל מראשיכם שבטיכם, שאין פירושו ראשיכם לשבטיכם, אלא הם ב' מדריגות ¹⁷¹⁶ ], וחמש בפסוק השני ¹⁷¹⁷ . וצריך להבין, דכיון שכבר נאמר בתחילת הכתוב אתם נצבים גו' כולכם, ואח"כ מוסיף גם כל איש ישראל, כולם ביחד, למה הזכיר גם פרטי המדריגות ראשיכם שבטיכם עד שואב מימיך. גם צריך להבין, למה נקט הכתוב הלשון נצבים דוקא, שזהו לשון שמצינו בתורה לענין בלתי רצוי, כמ"ש ¹⁷¹⁸ ודתן ואבירם יצאו נצבים גו'. גם צריך ביאור במ"ש נצבים היום כולכם לפני ה' אלקיכם, דלכאורה, הענין שכל ישראל הם באופן דכולכם, לאחדים כאחד ¹⁷¹⁹ , הוא מצד נש"י עצמם, כמבואר בתניא ¹⁷²⁰ בענין אהבת ישראל, ואהבת לרעך כמוך ¹⁷²¹ , שזהו לפי שכולן מתאימות ואב אחד לכולנה, והרי ענין זה צריך להיות תמיד, לא רק היום, ולא רק בעמדם לפני הוי' אלקיכם. גם צריך להבין בהמשך הכתוב לעברך בברית, שעל זה מפרש רש"י, כך היו כורתי בריתות עושין מחיצה מכאן ומחיצה מכאן ועוברים בינתיים, כמו שנאמר ¹⁷²² העגל אשר כרתו לשנים ויעברו בין בתריו, דלכאורה, נאמרו כאן ב' ענינים (לא רק שונים, אלא) הפכיים זמ"ז, כי כאשר עושים מחיצה מכאן ומחיצה מכאן ועוברים בינתיים, אזי המחיצות הם שני דברים נפרדים, ואילו העגל אשר כרתו לשנים גו' הוא מציאות אחת כו'.

268

ב) והענין

בזה, כמבואר בדרושי רבותינו נשיאינו ¹⁷²³ שיש כמה פירושים בתיבת נצבים. יש פי' שנצבים הוא לשון קימה ועמידה, אלא שזהו ע"ד מ"ש ¹⁷²⁴ והנה קמה אלומתי וגם נצבה, והיינו, שאין זה רק מצב של עמידה וקימה ביחס לישיבה או נפילה, אלא זהו באופן של עילוי אחר עילוי לגבי עמידה וקימה סתם. ועוד פי', שנצב הוא לשון ראש וקצין, כמו נצב מלך ¹⁷²⁵ , שמורה על התוקף המיוחד שישנו במלך דוקא, היינו, לא רק כמו בן חורין סתם, שאינו כמו עבד שכפוף לרבו, אבל עדיין אין לו שליטה וממשלה על אחרים, אלא התוקף שלו הוא באופן שיש לו שליטה גם על אחרים כו', ועד שצריכים להתייחס אליו באופן של כבוד כו', כפסק ההלכה שאין רואין אותו בבית המרחץ וכו' ¹⁷²⁶ , אלא מלך ביפיו תחזינה עיניך ¹⁷²⁷ .

וזהו

אתם נצבים גו', והיינו, שהכתוב מספר שבחם של ישראל (אתם), שהם במעמד ומצב דנצבים לפני הוי' אלקיכם, שזהו מצד גודל מעלת נש"י, כדאיתא בתניא ¹⁷²⁸ שנפש השנית בישראל היא חלק אלקה ממעל ממש, וכתורת הבעש"ט ¹⁷²⁹ שהעצם כשאתה תופס בחלקו אתה תופס בכולו, ועד להפירוש דנצבים לפני הוי' אלקיכם (לפני דייקא) שהוא למעלה מבחי' הוי' אלקיכם (לא רק למעלה משם אלקים, אלא גם למעלה משם הוי'), ע"ד מ"ש ¹⁷³⁰ שרפים עומדים ממעל לו, כמובן ממ"ש במדרש ¹⁷³¹ במלאכים נאמר שרפים עומדים ממעל לו, ובנשמות נאמר אתם נצבים היום, וכיון שהפי' דשרפים עומדים ממעל לו הוא כאילו הם למעלה משם אד' ¹⁷³² , הנה עד"ז יובן גם הפי' דנצבים לפני הוי' גו'7. ויתירה מזה, שהענין דנצבים שנאמר בנשמות הוא למעלה מהענין דעומדים שנאמר במלאכים, כמובן מהאמור לעיל בענין קמה אלומתי וגם נצבה.

וממשיך

בכתוב אתם נצבים היום כולכם, דקאי על ר"ה ¹⁷³³ , שביום זה, כל ניצוצי נשמות נצבים ומתעלים במקורם עד לפני הוי'.

269

דהנה, ענינו של ר"ה הוא בדוגמת הראש שכולל את החיות שבכל הגוף ¹⁷³⁴ , וכך נכלל בר"ה החיות של כל ימי השנה, כפי שנמשך ממקורו ושרשו במחשבה הכללית דא"ק שכוללת את החיות של כל שית אלפי שנין דהוי עלמא ¹⁷³⁵ (ועד ¹⁷³⁶ לנו"ן אלפים יובלות ¹⁷³⁷ ) בסקירה אחת (כלשון הגמרא ¹⁷³⁸ בנוגע לר"ה שכל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון ¹⁷³⁹ , כמ"ש בפיוט ונתנה תוקף), כמבואר בעטרת ראש ¹⁷⁴⁰ . והיינו, שכל פרטי הענינים שבמשך השנה הם באופן שכל יומא ויומא עביד עבידתי' ¹⁷⁴¹ , החל מהחילוק הכללי שבין ימות החול ליום השבת וכו', הנה בר"ה נכללים כולם בנקודה אחת כו'. וכשם שהוא בענין הזמן, כך הוא גם בנשמות, שכל ניצוצי נשמות נצבים ומתעלים במקורם באופן של התכללות, לאחדים כאחד.

ועוד

ענין בפי' אתם נצבים היום, כדאיתא במדרש תנחומא ¹⁷⁴² מה היום מאיר כו' אף אתם כו' עתיד להאיר לכם אור עולם, היינו שאור היום (שהוא למעלה מאור הנר ואור האבוקה, כמבואר גם במסכת סוטה ¹⁷⁴³ ) מורה על אור עולם, שאינו באופן של עראי שאח"כ מתבטל, אלא באופן של קיום תמידי, וזהו אתם נצבים היום, שמורה על הקיום והנצחיות דישראל באופן שלמעלה משינויים, ע"ד אני הוי' לא שניתי ¹⁷⁴⁴ .

ג) והנה

כל הנ"ל הוא מצד שרש נש"י כפי שהם למעלה באופן שנצבים כולכם לפני הוי' גו'. אבל לאח"ז נעשים חילוקי הדרגות דראשיכם שבטיכם עד חוטב עציך ושואב מימיך, שזהו מצד כללות הענין של ירידת הנשמה למטה ביותר, עד לעולם העשי', ולא רק עשי' הרוחנית, אלא עשי' הגשמית, עוה"ז הגשמי והחומרי התחתון במדריגה שאין תחתון למטה ממנו – שבשבילו הי' כל השתלשלות העולמות וירידתם ממדריגה למדריגה, כמבואר בתניא ¹⁷⁴⁵ שהתכלית שבזה אינו בשביל עולמות העליונים, הואיל ולהם ירידה מאור פניו ית' (היינו שהדרגא היותר נעלית בענין הגילוי היא ג"כ ירידה מאור פניו ית' ¹⁷⁴⁶ ), אלא התכלית

270

הוא עוה"ז התחתון, שכך עלה ברצונו ית' להיות נחת רוח לפניו ית' כד אתכפיא ס"א ואתהפך חשוכא לנהורא כו', והיינו ע"י עבודת ישראל בקיום התורה (שגם היא ירדה וניתנה למטה דוקא, כמארז"ל ¹⁷⁴⁷ למצרים ירדתם כו'), שבשבילם (בשביל ישראל ובשביל התורה) נברא העולם ¹⁷⁴⁸ .

אך

ירידה זו היא צורך עלי', שדוקא ע"י ירידתה למטה מגעת הנשמה לדרגא נעלית יותר מכמו שהיתה קודם ירידתה, וכידוע משל הבעש"ט ¹⁷⁴⁹ ממלך שהי' לו בן יחיד מושלם בכל המעלות, ושלחו למקום רחוק בכדי לגלות את כחותיו וכשרונותיו מן הכח אל הפועל כו' [ע"ד ¹⁷⁵⁰ שמצינו בנוגע לכללות ענין הבריאה, שמבואר בע"ח ¹⁷⁵¹ שהטעם לזה הוא בכדי שיתגלו שלימות כחותיו כו'], כמבואר בהמשך תרס"ו ¹⁷⁵² . וענין זה נעשה ע"י העבודה למטה בכל פרטי הענינים המרומזים בחילוקי המדרגות דראשיכם שבטיכם וגו', החל מהענין דראשיכם שמורה על ענין התורה, שבזה תלוי גם קיום המצוות, כמארז"ל ¹⁷⁵³ גדול תלמוד שמביא לידי מעשה, ועד לכל איש ישראל, כמבואר באוה"ת ¹⁷⁵⁴ ע"פ פי' הרב המגיד ¹⁷⁵⁵ עה"פ ¹⁷⁵⁶ מאת כל איש, שזהו ענין אשכול שכולו איש ¹⁷⁵⁷ , וזהו גם הפי' דכל איש ישראל, שע"י הענין דישראל, ע"ש כי שרית עם אלקים וגו' ¹⁷⁵⁸ , לברר את נפש הבהמית (שמצד עצמה היא במדריגת בהמה) ע"י אתכפיא כו', אזי נעשה כולו איש. ונוסף לזה צ"ל גם העבודה עם הזולת שהוא בבחי' מקבל, שזהו"ע טפכם נשיכם (שהרי אשה היא בחי' מקבל, כמאמר ¹⁷⁵⁹ איזו אשה כשרה העושה רצון בעלה) וגרך גו' מחוטב עציך עד שואב מימיך, שזוהי דרגא תחתונה כו' (כמובן גם מתורת רבינו הזקן בענין זה ¹⁷⁶⁰ ).

ועי"ז

נעשית העלי' שבשבילה היתה ירידת הנשמה למטה – שמגיעים למעמד ומצב דלאשתאבא בגופא דמלכא ¹⁷⁶¹ , שזהו תוכן הענין

271

דלעברך בברית גו', שבזה גופא יש ב' מדריגות, מדריגה הא', שעושין מחיצה מכאן ומחיצה מכאן ועוברים בינתיים, באופן שישראל ומלכא בלחודוהי ¹⁷⁶² , אבל הם עדיין כמו שני דברים, ומזה באים אח"כ למדריגה הב', לאשתאבא בגופא דמלכא, שנעשים מציאות אחת, וכתורת הרב המגיד ¹⁷⁶³ עה"פ ¹⁷⁶⁴ עשה לך שתי חצוצרות, שישראל והקב"ה הם כביכול כמו שני חצאי צורות שמשלימים זא"ז, וכמארז"ל ¹⁷⁶⁵ על הפסוק ¹⁷⁶⁶ אחותי רעיתי יונתי תמתי, תמתי תאומתי, שכנס"י משלמת כביכול אותו ית'.

ד) וזהו

אתם נצבים היום כולכם לפני הוי' אלקיכם, וכהמשך הכתוב ¹⁷⁶⁷ למען הקים אותך היום לו לעם ¹⁷⁶⁸ , ועי"ז נמשכת כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה, בבני חיי ומזוני רויחי, לכל אחד מישראל, לו ולבני ביתו, ועל ידם גם לכל העולם, שהרי גם את העולם נתן בלבם ¹⁷⁶⁹ . ועד להנקודה העיקרית, שמשיח יבנה ביהמ"ק במקומו ויקבץ נדחי ישראל ¹⁷⁷⁰ , כמ"ש ¹⁷⁷¹ ושב הוי' אלקיך גו' וקבצך מכל העמים, באופן שאוחז בידיו ממש איש איש ממקומו, כענין שנאמר ¹⁷⁷² ואתם תלוקטו לאחד אחד בני ישראל ¹⁷⁷³ .

______ l ______