150

לנשמות ישראל כפי שהן בשרשן למעלה, אשר שם "מחשבתן של ישראל קדמה לכל דבר"⁴³, ואף "קדמה" לתורה,

אשר על כן⁴² קובעת ההלכה שהביכורים קודמים אף לתרומה⁴⁴: למרות שהן התרומה והן הביכורים נקראים "ראשית"⁴⁵, כי הראשית של התרומה (אותיות "תורה מ'") היא ענין התורה, אשר על התורה נאמר⁴⁶ "ה' קנני ראשית דרכו", ואילו ראשית הביכורים היא רמז לישראל, שעליהם נאמר⁴⁷ "קדש ישראל לה' ראשית תבואתה", וכשם ש"ישראל קדמו לתורה"⁴⁸, כך הביכורים קודמים לתרומה.

ואף־על־פי שהנשמה, כפי שהיא למעלה, "קדמה לכל דבר", היא דביקה באלקים חיים, כנאמר⁴⁹ "חי ה' .. אשר עמדתי לפניו" ועד לדרגת "טהורה היא" – אף־על־פי כן יורדת הנשמה כאן למטה דוקא ב"כלי", נשמה בגוף, המגביל את גילוי הקשר שלה עם הקדוש־ברוך־הוא, ויותר מכך – ה"כלי" מעלים ומסתיר על דבקות הנשמה באלקות.

שהרי ידוע, שהירידה הגדולה מאיגרא רמא לבירא עמיקתא כדאית, וזוהי ירידה לצורך עליה: דוקא על ידי ירידת הנשמה למטה בכלי הגוף היא מגיעה להתעלות כה גבוהה, עד אשר היא מתעלה על ידי כך לדרגה גבוהה אף יותר מכפי שהיתה בשרשה למעלה⁵⁰. על ידי כך מתגלית בה בחינת ה"ביכורים" האמיתית שבה, היותה מציאות אחת⁵¹, כביכול, עם עצמותו יתברך, ישראל וקודשא בריך הוא כולא חד.

וכשם שהדבר הוא לגבי ירידת הנשמה למטה בכלל, כך הוא גם לגבי עבודת האדם כאן למטה בפרט: תכלית הכוונה בעבודת האדם אינה מתבטאת כל כך בעבודתו בענינים רוחניים – אהבה ויראה של הנשמה⁵² – אלא דוקא בקיום מצוות מעשיות⁵³. על ידי קיום מצוות במעשה בפועל, דוקא על ידי הכוח הנמוך ביותר של הגוף, כך שכל