א, ג
שמו28 אותיות משה29 מה שם בנו הוא משיח30 שא' בו בני היום ילדתיך31 כו') שיקבל התורה שנק' טוב עוד הפעם כו', והענין הוא דכמו שמשה קיבל התורה הנגלית לנו במ"ת בי' הדברות לברר לעה"ד טו"ר בפו"מ שזהו מה שח"ע דתוה"ק שהיא בבחי' עה"ח שכולו טוב וחיים כו' ירדה למטה לתקן לעה"ד כו', כך הוא עצמו דוקא (שנק' טוב בטי"ת32 רבתי33 שירדה נשמתו מעה"ח (משמטה34 הא' דחסד35 כמ"ש במ"א [במ"ש] כי מן המים36 עליונים37 משיתיהו) יתלבש בנשמת משיח ב"ד ויקבל טוב דתורה הפנימי'38 שנק' טעמי תומ"צ כמו שהוא למעלה ממש (כמ"ש במ"א38 ). וז"ש כימי צאתך מאמ"צ היו נסים ונפלאות למטה בשביל קבלת התורה הנגלית וגם בשביל זה הי' עיקר הגלות במצרים בעבודה קשה בחו"ל39 (כמשי"ת) כדי שעי"ז יזכו לקבלה זו בה"ס פב"פ40 שלא הי' אפשר להיות להם גילוי אור גדול כזה בלתי השעבוד הקשה בחו"ל רד"ו שנה41 כו' (כמ"ש במ"א ע"פ וארא כו' ושמי הוי' דתו"מ בגשמיות לא נודעתי להם42 רק ברוחניות אבל כדי שיזכו ישראל לזה צ"ל הגלות הזה דוקא), וכך יהי' בדוגמא זאת במעלה עליונה ביותר והוא מ"ש אראנו נפלאות העליוני' שיבאו מהעלם לגילוי למעלה (שהוא גילוי דהעלם חשמל העליון43 שישת חשך סתרו44 שמפני זה יבא כל רז וסוד ה' לגילוי שהן טעמי45 תו"מ), וכ"ש וק"ו הוא דאם בשביל קבלת התורה הנגלית הוצרכו להיות בגלות רד"ו שנה א"כ כדי שיזכו לקבלת התורה הפנימי' צריך שיהי' בגלות זמן רב בכפלי כפליים יותר דלפ"ע התגלות מעלת אור גדול ביותר כן לפ"ע צריך להיות תחלה ההסתר והצמצום בגלות יותר דודאי לפום צערא אגרא47 דממילא מובן שלפ"ע השכר כן יהי' ערך הצער ולכך נתארך זה הגלות ביותר46 כו'. וכידוע שבזמן הגלות נק' בחי' ההסתר פנים כמ"ש ביום ההוא אסתיר פני48 כו' והוא בחי' עלי' והסתלקות הפנימי' למעלה מעלה כמ"ש בזהר דקוב"ה
הערות
- 28. מה שמו. . מה שם בנו : משלי ל, ד [ושם: ומה שם — ראה לקמן י, א. לד, ג. מט, ב. פ' בשלח קנו, ד. קס, ד. ריג, ד. ש"א לא, ב. הנסמן בתו"ח ויצא קעה, ב הערה 25. שעה"י קלב, ב הערה 23].
- 29. מה שמו אותיות משה : ראה גם מאמרי אדה"א ויקרא ח"א ע' טז. (וראה גם הנסמן לקמן מג, ג).
- 30. מה שמו. . משה. . בנו הוא משיח : ראה גם תו"ח בראשית יד, ב. שה"א צה, ב. לקמן מט, ב. וש"נ.
- 31. בני [יז: ניתוסף: כו'] היום ילדתיך : תהלים ב, ז. ראה סוכה נב, א. הנסמן מאמרי אדה"א דברים ח"ד ע' א'תקט. שה"א קד, א. תו"ח נח נח, ב ובהערה 27. לקמן פ' וארא עא, א. בשלח קנה, ד. קצו, ג. משפטים רצו, ד. ש, ב. ויקהל שצט, ג. תא, ג.
- 32. שמשה. . טוב בטי"ת רבתי : נסמן לקמן מג, ד הערה 48.
- 33. רבתי : אולי צ"ל: רבתי). וראה הערה שלאח"ז.
- 34. (משמיטה : ה: משמיטה. כה: כבפנים.
- 35. משמיטה הא' דחסד : ראה ברית הלוי (לר"ש אלקב"ץ) בסופו בתשובה היסוד הששי (מא, סע"א ואילך). לקמן מג, א ואילך ובהנסמן בריש המאמר שם. לקמן פ' משפטים רעט, א. רפה, א. מאמרי אדה"ז אתהלך לאזניא ע' מה. תקס"ב ח"א ע' טז. יז. הנסמן בתו"ח מקץ ריז, ב הערה 20.
- 36. כי מן המים. . משיתיהו : שמות ב, י. ראה גם לקמן מג, א ובהנסמן לשם.
- 37. עליונים : איז: ליתא.
- 38. שמשה. . בנשמת משיח. . דתורה הפנימי' : ראה גם רש"י שה"ש א, ב (ומובטחים מאתו וכו'). שער האמונה צה, ב. אמרי בינה שער הציצית פט, ג ואילך. מאמרי אדה"א דרושי חתונה ח"ב ע' תרכה.
- 38. יתלבש בנשמת. . במ"א) : ט: ליתא. וכנראה שזהו טעות המעתיק.
- 39. בחו"ל : בחומר ו(ב)לבנים.
- 40. פב"פ : ואתחנן ה, ד.
- 41. רד"ו שנה : ראה תנחומא מקץ ח. רש"י מקץ מב, ט. ועד"ז במאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"א ע' שג. ולהעיר מלקמן פ' וארא סה, א. מאמרי אדה"א בראשית ע' רעט. וש"נ.
- 42. וארא. . לא נודעתי להם : וארא ו, ג. ראה מאמרי אדה"ז תקס"ב ח"א ס"ע יב. מאמרי אדה"א בראשית ע' קעט. שמות ח"א ע' רנז ובהנסמן בהנ"ל. ש"א נ, א.
- 43. חשמל העליון : ראה מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תצד ואילך ושם נסמן. שם ע' תצז. תו"ח ויצא קעח, א. לקמן ח, א. פ' בשלח קנח, ב. קעט, ג. קצ, ד. ויקהל תה, ד. תכ, ב.
- 44. שישת חשך סתרו : תהלים יח, יב.
- 45. טעמי : אבטייא: ע"י. הזחיח: בטעמי.
- 47. לפום צערא אגרא : אבות ספ"ה. ולפי גי' אדה"ז בסידורו מכ"א.
- 46. דלפ"ע. . אור גדול. . נתארך זה הגלות ביותר : ראה גם לקמן פ' וארא סג, ד. מאמרי אדה"א הנחות תקע"ז ע' צו. וש"נ.
- 48. ביום ההוא אסתיר פני : וילך לא, יח [בהיפך הסדר — ראה גם לקמן פ' בשלח קפא, א. שה"א ד, א. שע"ת קיד, א. וראה גם תו"ח ח"ש קכז, ב הערה 20].
רש"י על שיר השירים א׳:ב׳ - הטקסט מספריא
יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ. זֶה הַשִּׁיר אוֹמֶרֶת בְּפִיהָ בְּגָלוּתָהּ וּבְאַלְמְנוּתָהּ: "מִי יִתֵּן וְיִשָּׁקֵנִי הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ כְּמוֹ מֵאָז, לְפִי שֶׁיֵּשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁנּוֹשְׁקִין עַל גַּב הַיָּד וְעַל הַכָּתֵף, אַךְ אֲנִי מִתְאַוָּה וְשׁוֹקֶקֶת לִהְיוֹתוֹ נוֹהֵג עִמִּי כַמִּנְהָג הָרִאשׁוֹן, כְּחָתָן אֶל כַּלָּה, פֶּה אֶל פֶּה":
כִּי טוֹבִים. לִי דוֹדֶיךָ מִכָּל מִשְׁתֵּה יַיִן וּמִכָּל עֹנֶג וְשִׂמְחָה. וְלָשׁוֹן עִבְרִי הוּא לִהְיוֹת כָּל סְעֻדַּת עֹנֶג וְשִׂמְחָה נִקְרֵאת עַל שֵׁם הַיַּיִן, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר "אֶל בֵּית מִשְׁתֵּה הַיַּיִן", "בַּשִּׁיר לֹא יִשְׁתּוּ יָיִן", "וְהָיָה כִנּוֹר וָנֶבֶל תֹּף וְחָלִיל וָיַיִן מִשְׁתֵּיהֶם". זֶהוּ בֵאוּר מַשְׁמָעוֹ. וְנֶאֱמַר דֻּגְמָא שֶׁלּוֹ עַל שֵׁם שֶׁנָּתַן לָהֶם תּוֹרָתוֹ וְדִבֵּר עִמָּהֶם פָּנִים אֶל פָּנִים. וְאוֹתָם דּוֹדִים עוֹדָם עֲרֵבִים עֲלֵיהֶם מִכָּל שַׁעֲשׁוּעַ. וּמֻבְטָחִים מֵאִתּוֹ לְהוֹפִיעַ עוֹד עֲלֵיהֶם לְבָאֵר לָהֶם סוֹד טְעָמֶיהָ וּמִסְתַּר צְפוּנוֹתֶיהָ, וּמְחַלִּים פָּנָיו לְקַיֵּם דְּבָרוֹ. וְזֶהוּ: "יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ":
מדרש תנחומא, מקץ ח׳ - הטקסט מספריא
וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְבָנָיו לָמָּה תִּתְרָאוּ. אָמַר יַעֲקֹב לְבָנָיו, אַתֶּם גִּבּוֹרִין, אַתֶּם נָאִים, אַל תִּכָּנְסוּ בְּשַׁעַר אֶחָד וְאַל תַּעַמְדוּ בְּמָקוֹם אֶחָד, שֶׁלֹּא יִשְׁלֹט בָּכֶם עַיִן רָע. הִנֵּה שָׁמַעְתִּי כִּי יֶשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם רְדוּ שָׁמָּה. מַה רְדוּ, שֶׁרָאָה שֶׁיֵּרְדוּ שָׁמָּה וְיִשְׁתַּעְבְּדוּ בְּמִצְרַיִם כְּמִנְיַן רְד״וּ. רְדוּ שָׁמָּה, שֶׁכָּל הַלּוֹקֵחַ תְּבוּאָה מִן הַשּׁוּק, יְרִידָה הִיא לוֹ. וַיֵּרְדוּ אֲחֵי יוֹסֵף וְגוֹ'. הָיָה לוֹ לִכְתֹּב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. אֶלָּא שֶׁבַּתְּחִלָּה לֹא נָהֲגוּ בוֹ אַחֲוָה וּמְכָרוּהוּ, וּלְבַסּוֹף, הָיוּ מִתְחָרְטִין וְאוֹמְרִים מָתַי נֵרֵד לְמִצְרַיִם וְנַחֲזִיר אָחִינוּ לְאָבִינוּ. וּכְשֶׁאָמַר לָהֶם אֲבִיהֶם לֵירֵד לְמִצְרַיִם, נָתְנוּ כֻלָּם דֵּעָה אַחַת לְהַחֲזִירוֹ.
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן, אַף יוֹסֵף יוֹדֵעַ הָיָה שֶׁאֶחָיו יוֹרְדִין לְמִצְרַיִם לִשְׁבָּר אֹכֶל. מֶה עָשָׂה הוֹשִׁיב שׁוֹמְרִים עַל כָּל הַפְּתָחִים וְאָמַר לָהֶן, רְאוּ, כָּל מִי שֶׁיִּכָּנֵס לִשְׁבָּר אֹכֶל, כִּתְבוּ שְׁמוֹ וְשֵׁם אָבִיו וְלָעֶרֶב הָבִיאוּ לִי פִתְקְכֶם. עָשׂוּ כָּךְ. כֵּיוָן שֶׁבָּאוּ בְּנֵי יַעֲקֹב, כָּל אֶחָד וְאֶחָד נִכְנַס בַּשַּׁעַר שֶׁלּוֹ, וְכָתְבוּ אֶת שְׁמוֹתָם וְשֶׁל אֲבִיהֶם. לָעֶרֶב הֵבִיאוּ פִתְקָם לִפְנֵי יוֹסֵף. זֶה קוֹרֵא רְאוּבֵן בֶּן יַעֲקֹב, וְאֶחָד קוֹרֵא שִׁמְעוֹן בֶּן יַעֲקֹב, וְאֶחָד לֵוִי, וְכֵן הַשּׁוֹעֲרִים כָּל אֶחָד וְאֶחָד אֶת שֶׁלּוֹ. מִיָּד אָמַר לָהֶן יוֹסֵף, סִתְמוּ אֶת הָאוֹצָרוֹת וּפִתְחוּ אוֹצָר אֶחָד, וְנָתַן שְׁמוֹתָם לְבַעַל הָאוֹצָר וְאָמַר לוֹ: רְאֵה כְּשֶׁיָּבֹאוּ אֲנָשִׁים אֵלּוּ לְיָדְךָ, תְּפֹשׂ אוֹתָם וְשַׁגֵּר אוֹתָם לְפָנָיו. עָבְרוּ שְׁלֹשָה יָמִים וְלֹא בָאוּ. מִיָּד נָטַל יוֹסֵף שִׁבְעִים גִּבּוֹרִים מִבֵּית הַמֶּלֶךְ וְשִׁגֵּר בִּשְׁבִילָם לְבַקֵּר אוֹתָם בַּשּׁוּק. הָלְכוּ מָצְאוּ אוֹתָם בְּשׁוּק שֶׁל זוֹנוֹת. וּמַה טִּיבָן בְּשׁוּק שֶׁל זוֹנוֹת. אֶלָּא אָמְרוּ, יוֹסֵף אָחִינוּ יְפֵה תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה, שֶׁמָּא הוּא בְּקֻבָּה שֶׁל זוֹנוֹת. מִיָּד תָּפְשׂוּ אוֹתָם וֶהֱבִיאוּם לִפְנֵי יוֹסֵף.
וַיַּכִּרֵם וַיִּתְנַכֵּר אֲלֵיהֶם וַיְדַבֵּר אִתָּם וְגוֹ', מְלַמֵּד שֶׁנַּעֲשָׂה לָהֶם כַּנָּכְרִי. נָטַל הַגָּבִיעַ וְהִקִּישׁ בּוֹ. אָמַר לָהֶם: אֲנִי רוֹאֶה בַּגָּבִיעַ שֶׁלִּי כִּי מְרַגְּלִים אַתֶּם. אָמְרוּ לוֹ: כֵּנִים אֲנַחְנוּ, אֶלָּא כָּךְ צִוָּנוּ אַבָּא, אַל תִּכָּנְסוּ בְּשַׁעַר אֶחָד. אָמַר לָהֶם: בְּשׁוּק שֶׁל זוֹנוֹת מַה טִּיבְכֶם, לֹא הֱיִיתֶם מִתְיָרְאִין מִן הָעַיִן, הֵיכָן צַוָּאַת אֲבִיכֶם. אָמְרוּ לוֹ: אֲבֵדָה נֶאֶבְדָה לָנוּ וְהָיִינוּ מְבַקְשִׁין אוֹתָהּ שָׁם. אָמַר לָהֶן, אֵי זוֹ אֲבֵדָה. אֲנִי רוֹאֶה בַגָּבִיעַ שֶׁשְּׁנַיִם מִכֶּם הֶחֱרִיבוּ כְּרַךְ גָּדוֹל שֶׁל שְׁכֶם. אָמְרוּ לוֹ: וּמִי הֵן. הִקִּישׁ בַּגָּבִיעַ, אָמַר לָהֶן, שִׁמְעוֹן וְלֵוִי שְׁמָם. מִיָּד נִזְדַּעְזְעוּ וְאָמְרוּ לוֹ: שְׁנֵים עָשָׂר עֲבָדֶיךָ אַחִים אֲנַחְנוּ. אָמַר לָהֶן, וְהֵיכָן הַשְּׁנָיִם. אָמְרוּ לוֹ: הַקָּטֹן אֶת אָבִינוּ הַיּוֹם וְהָאֶחָד אֵינֶנּוּ. אָמַר לָהֶן, אֶת אֲחִיכֶם הַקָּטֹן תָּבִיאוּ אֵלַי וְיֵאָמְנוּ דִּבְרֵיכֶם. לָקַח אֶת שִׁמְעוֹן וְאָסַר אוֹתוֹ לְעֵינֵיהֶם וְאָמַר לָהֶן, זֶה יְהֵא חָבוּשׁ עַד שֶׁתָּבִיאוּ אֲחִיכֶם וְיֵאָמְנוּ דִּבְרֵיכֶם. וְכֵיוָן שֶׁהָלְכוּ, הוֹצִיא אוֹתוֹ וְהֶאֱכִילָהוּ וְהִשְׁקָהוּ.
מִיָּד וַיְצַו יוֹסֵף, וַיְמַלְאוּ אֶת כְּלֵיהֶם בָּר וְגוֹ'. הָלְכוּ אֵצֶל אֲבִיהֶם וְסִפְּרוּ לוֹ אֶת כָּל הַמְּאֹרָע. הֵשִׁיב אֲבִיהֶם וְאָמַר לָהֶם: הֵיכָן שִׁמְעוֹן. אָמְרוּ לוֹ, אוֹתוֹ הָאִישׁ אֲדֹנֵי הָאָרֶץ תְּפָשׂוֹ בִּשְׁבִיל שֶׁנָּבִיא אֶת אָחִינוּ הַקָּטָן. אָמַר לָהֶם: אֹתִי שִׁכַּלְתֶּם, יוֹסֵף אֵינֶנּוּ וְשִׁמְעוֹן וְגוֹ'. וַיֹּאמֶר רְאוּבֵן אֶל אָבִיו לֵאמֹר אֶת שְׁנֵי בָנַי תָּמִית וְגוֹ'. אָמַר לוֹ שׁוֹטֶה, וְכִי בָּנֶיךָ אֵינָן בָּנָי. אָמַר לָהֶם יְהוּדָה, הַנִּיחוּ לוֹ לַזָּקֵן הַזֶּה עַד שֶׁתִּכְלֶה הַפַּת, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ לֶאֱכֹל וְגוֹ'. אָמַר לוֹ יְהוּדָה, אַבָּא, אִם יֵלֵךְ בִּנְיָמִין עִמָּנוּ, סָפֵק נִתְפָּס סָפֵק אֵינוֹ נִתְפָּס. וְאִם לֹא יֵלֵךְ עִמָּנוּ, כֻּלָּנוּ מֵתִים. מוּטָב תַּנִּיחַ אֶת הַסָּפֵק וְתִטֹּל אֶת הַוַּדַּאי. אָנֹכִי אֶעֶרְבֶנּוּ מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנּוּ. מִיָּד שְׁלָחוֹ עִמָּהֶם וְאָמַר לָהֶם: קְחוּ מִזִּמְרַת הָאָרֶץ בִּכְלֵיכֶם וְהוֹרִידוּ לָאִישׁ מִנְחָה וְגוֹ'. לְכָךְ כְּתִיב: וַיַּרְא יַעֲקֹב כִּי יֶשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם.
רש"י על בראשית מ״ב:ט׳ - הטקסט מספריא
אשר חלם להם. עֲלֵיהֶם; וְיָדַע שֶׁנִּתְקַיְּמוּ שֶׁהֲרֵי הִשְׁתַּחֲווּ לוֹ:
ערות הארץ. גִּלּוּי הָאָרֶץ – מֵהֵיכָן הִיא נוֹחָה לִכָּבֵשׁ, כְּמוֹ אֶת מְקֹרָהּ הֶעֱרָה (ויקרא כ'), וּכְמוֹ עֵרֹם וְעֶרְיָה (יחזקאל ט"ז) וְכֵן כָּל עֶרְוָה שֶׁבַּמִּקְרָא לְ' גִּלּוּי, וְתַ"אֻ בִּדְקָא דְּאַרְעָא, כְּמוֹ בֶּדֶק הַבַּיִת (מלכים ב י"ב), רְעוּעַ הַבַּיִת, אֲבָל לֹא דִּקְדֵּק לְפָרְשׁוֹ אַחַר לְשׁוֹן הַמִּקְרָא:
אשר חלם להם WHICH HE HAD DREAMED OF THEM — להם means “about them”. He then knew that they (the dreams) were being fulfilled, for they (his brothers) had bowed down to him.
ערות הארץ means THE NAKEDNESS OF THE LAND — from which side it might easily be conquered. Of similar meaning are, (Leviticus 20:18) “He hath made naked (הערה) her fountain”; (Ezekiel 16:7), “naked and עריה) bare”. Indeed all forms of this root ערה signify “uncovering”). Onkelos renders it by “the breach (בדקא) of the land”, similar to (2 Kings 12:6), “the breach (בדק) of the house”— the defective places in the house — but he was not particular to translate according to the wording of the text (i.e. literally).
משנה אבות ה׳ - הטקסט מספריא
בעשרה מאמרות נברא העולם. ומה תלמוד לומר והלא במאמר אחד יכול להבראות. אלא להפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות. וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם שנברא בעשרה מאמרות:
עשרה דורות מאדם עד נח. להודיע כמה ארך אפים לפניו. שכל הדורות היו מכעיסין ובאין. עד שהביא עליהם את מי המבול. עשרה דורות מנח עד אברהם. להודיע כמה ארך אפים לפניו. שכל הדורות היו מכעיסין ובאין עד שבא אברהם וקבל עליו שכר כולם:
עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו עליו השלום ועמד בכולם. להודיע כמה חבתו של אברהם אבינו עליו השלום:
עשרה נסים נעשו לאבותינו במצרים. ועשרה על הים. עשר מכות הביא הקדוש ברוך הוא על המצריים במצרים ועשרה על הים. עשר נסיונות נסו אבותינו את המקום ברוך הוא במדבר שנאמר (במדבר יד, כב) וינסו אותי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי:
עשרה נסים נעשו לאבותינו בבית המקדש. לא הפילה אשה מריח בשר הקדש. ולא הסריח בשר הקדש מעולם. ולא נראה זבוב בבית המטבחים. ולא אירע קרי לכהן גדול ביום הכפורים. ולא כבו גשמים אש של עצי המערכה. ולא נצחה הרוח את עמוד העשן. ולא נמצא פסול בעומר. ובשתי הלחם. ובלחם הפנים. עומדים צפופים. ומשתחוים רווחים. ולא הזיק נחש ועקרב בירושלים מעולם. ולא אמר אדם לחברו צר לי המקום שאלין בירושלים:
עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות ואלו הן. פי הארץ. ופי הבאר. ופי האתון. והקשת והמן והמטה. והשמיר והכתב והמכתב והלוחות. ויש אומרים אף המזיקין. וקבורתו של משה ואילו של אברהם אבינו. ויש אומרים אף צבת בצבת עשויה:
שבעה דברים בגולם. ושבעה בחכם. חכם אינו מדבר בפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה. ואינו נכנס לתוך דברי חבירו. ואינו נבהל להשיב. שואל כענין ומשיב כהלכה. ואומר על ראשון ראשון. ועל אחרון אחרון. ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי. ומודה על האמת. וחלופיהן בגולם:
שבעה מיני פורעניות באין לעולם. על שבעה גופי עבירה. מקצתן מעשרין. ומקצתן אינן מעשרין. רעב של בצורת באה. מקצתן רעבים. ומקצתן שבעים. גמרו שלא לעשר. רעב של מהומה ושל בצורת באה. ושלא ליטול את החלה רעב של כליה באה. דבר בא לעולם. על מיתות האמורות בתורה שלא נמסרו לבית דין. ועל פירות שביעית. חרב בא לעולם. על ענוי הדין ועל עוות הדין. ועל המורים בתורה שלא כהלכה:
חיה רעה באה לעולם. על שבועת שוא. ועל חלול השם. גלות בא לעולם. על עובדי עבודה זרה. ועל גלוי עריות. ועל שפיכת דמים. ועל השמטת הארץ. בארבעה פרקים הדבר מתרבה. ברביעית. ובשביעית. ובמוצאי שביעית. ובמוצאי החג שבכל שנה ושנה. ברביעית מפני מעשר עני שבשלישית. בשביעית. מפני מעשר עני שבששית. ובמוצאי שביעית. מפני פירות שביעית. ובמוצאי החג שבכל שנה ושנה. מפני גזל מתנות עניים:
ארבע מדות באדם. האומר שלי שלי ושלך שלך. זו מדה בינונית. ויש אומרים זו מדת סדום. שלי שלך ושלך שלי. עם הארץ. שלי שלך ושלך שלך. חסיד. שלי שלי ושלך שלי. רשע.
ארבע מדות בדעות. נוח לכעוס ונוח לרצות. יצא שכרו בהפסדו. קשה לכעוס וקשה לרצות. יצא הפסדו בשכרו. קשה לכעוס ונוח לרצות. חסיד. נוח לכעוס וקשה לרצות. רשע:
ארבע מדות בתלמידים. מהר לשמוע ומהר לאבד. יצא שכרו בהפסדו. קשה לשמוע וקשה לאבד. יצא הפסדו בשכרו. מהר לשמוע וקשה לאבד. חכם. קשה לשמוע ומהר לאבד. זה חלק רע:
ארבע מדות בנותני צדקה. הרוצה שיתן ולא יתנו אחרים. עינו רעה בשל אחרים. יתנו אחרים והוא לא יתן. עינו רעה בשלו. יתן ויתנו אחרים. חסיד. לא יתן ולא יתנו אחרים. רשע:
ארבע מדות בהולכי לבית המדרש. הולך ואינו עושה. שכר הליכה בידו. עושה ואינו הולך. שכר מעשה בידו. הולך ועושה חסיד. לא הולך ולא עושה. רשע:
ארבע מדות ביושבי לפני חכמים ספוג. ומשפך. משמרת. ונפה. ספוג. שהוא סופג את הכל. משפך. שמכניס בזו ומוציא בזו. משמרת. שמוציאה את היין וקולטת את השמרים. ונפה שמוציאה את הקמח וקולטת את הסולת:
כל אהבה שהיא תלויה בדבר. בטל דבר. בטלה אהבה. ושאינה תלויה בדבר. אינה בטלה לעולם. איזו היא אהבה התלויה בדבר זו אהבת אמנון ותמר. ושאינה תלויה בדבר. זו אהבת דוד ויהונתן:
כל מחלוקת שהיא לשם שמים. סופה להתקיים. ושאינה לשם שמים. אין סופה להתקיים. איזו היא מחלוקת שהוא לשם שמים זו מחלוקת הלל ושמאי. ושאינה לשם שמים. זו מחלוקת קרח וכל עדתו:
כל המזכה את הרבים. אין חטא בא על ידו. וכל המחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה. משה זכה וזיכה את הרבים זכות הרבים תלוי בו. שנאמר (דברים לג, כא) צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל. ירבעם חטא והחטיא את הרבים חטא הרבים תלוי בו שנאמר (מלכים א' טו, ל) על חטאות ירבעם (בן נבט) אשר חטא ואשר החטיא את ישראל:
כל מי שיש בידו שלשה דברים הללו. מתלמידיו של אברהם אבינו. ושלשה דברים אחרים מתלמידיו של בלעם הרשע. עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה מתלמידיו של אברהם אבינו. עין רעה ורוח גבוה ונפש רחבה מתלמידיו של בלעם הרשע. מה בין תלמידיו של אברהם אבינו לתלמידיו של בלעם הרשע. תלמידיו של אברהם אבינו אוכלין בעולם הזה ונוחלין בעולם הבאין שנאמר (משלי ח, כא) להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא. אבל תלמידיו של בלעם הרשע. יורשין גיהנם ויורדין לבאר שחת שנאמר (תהלים נה, כד) ואתה אלהים תורידם לבאר שחת אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם ואני אבטח בך:
יהודה בן תימא אומר הוי עז כנמר. וקל כנשר. ורץ כצבי. וגבור כארי. לעשות רצון אביך שבשמים. הוא היה אומר עז פנים לגיהנם. ובשת פנים לגן עדן. יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתבנה עירך במהרה בימינו ותן חלקנו בתורתך.
הוא היה אומר בן חמש שנים למקרא. בן עשר למשנה. בן שלש עשרה למצות. בן חמש עשרה לתלמוד. בן שמונה עשרה לחופה. בן עשרים לרדוף. בן שלשים לכח. בן ארבעים לבינה. בן חמשים לעצה. בן ששים לזקנה. בן שבעים לשיבה. בן שמונים לגבורה. בן תשעים לשוח. בן מאה כאילו מת ועבר ובטל מן העולם.
בן בג בג אומר הפוך בה. והפוך בה. דכולה בה. ובה תחזי. וסיב ובלה בה. ומינה לא תזוע. שאין לך מדה טובה הימנה:
בן הא הא אומר לפום צערא אגרא:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.