סט
שנעשים לבושי' להעלות בהם קירוב ודביקות לה' שעי"ז גם הם מתדבקי' כו', וזהו שא' ביעקב ויקח מאבני המקום, וישם אותה מצבה392 לשון יחיד שנעשה אבן א' לרמז על בחי' הביטול דחכ', ויצוק שמן הוא אור החכ' על ראשה הוא כלי החכ', כמו שהשכל שבראש הוא כלי לאור ההשכלה כו', וע"ד שא' והאבן הזאת, שנודע שלשון זאת רומז על המקבל393, והיינו שא' שהעלה כ"כ האותיות בבחי' הביטול עד שאין להם דבר בפ"ע כ"א שהם מקבלים לבד, שענין המקבל הוא היותו בטל להמשפיע כו', וזהו שרש ענין אבן בוחן שבוחן האדם ע"י שמפתהו תחלה בהתלבשות האותית בתאוות, וכשמתגבר על יצרו המסיתו הרי ע"י אבן זה נבחן האדם ולכן נעשה מזה אבן ישראל, וכמ"ש משם רועה אבן ישראל394 שקאי על בחי' החוזק שיש בנש"י להיות בבחי' קשה עורף שלמעלה גם מהבנת השכל, רק שתחלה צריכים להגיע בבחי' השכל כל כמה שאפשר, ואז יכול לבוא גם לבחי' הביטול שלמעלה מהשכל395 שנת' ענינו במ"א כו', ונק' ג"כ אבן השתי' שממנה הושתת העולם שאבא יסד ברתא396, וגם ממנה הושתת העולם שע"י הבירור הנ"ל מתעלים כל העולמות, וכמ"ש גם את העולם נתן בלבם397 שע"י הבירור בלב האדם עי"ז תלוי כל עליות והמשכות אלקות בעולמות כו'.
ועפ"ז 398 יש לפרש מ"ש מזבח אדמה תעשה לי399 כו' ואם מזבח אבנים כו' לא תבנה אתהן גזית400, מפני מה במזבח אבנים הטיל תנאי שלא יבנה גזית401, אלא שפי' מזבח אדמה קאי על העלאת האדם עצמו, וכמארז"ל למה נק' שמו אדם שנברא מן האדמה402, ואמרו שממקום כפרתו היינו מקום הזבח404 נברא403, וזהו עיקר המזבח שעליו יקריב האדם מכם405 להיות רוח האדם עולה406,
הערות
- 392. מצבה : ניתוסף בפנים ע"פ המשך הנדפס.
- 393. זאת. . מקבל : ראה מאו"א מערכת זאת ס"ג. לקו"ת צו ח, ב. וראה גם (לקמן בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) בהנחה כאן על יד הערה 139.
- 394. משם רועה אבן ישראל : ויחי מט, כד.
- 395. הביטול שלמעלה מהשכל : ראה גם לקו"ת פקודי ד, סע"ב. פ' ראה יח, א. כט, ד. סה"מ תרכ"ז ס"ע עד ואילך. ס"ע רכו ואילך. תרל"ח ע' קנ ואילך. ובהנסמן בהנ"ל.
- 396. שאבא יסד ברתא : ראה זהר רע"מ פינחס רנו, ב. רמח, א. רנח, א. אגה"ק ס"ה. מאמרי אדה"א דברים ח"ב ע' שפ הערה ד"ה מצירופי. קונטרסים ס"ע תקמז ואילך. תו"ח שמות ח"א יב, א.
- 397. גם את העולם נתן בלבם : קהלת ג, יא. ראה לקו"ת במדבר ה, ב. מאמרי אדה"ז תקס"ה ח"ב ע' תקעט. ע' תרמ. אוה"ת בלק ע' תתקמ. וראה גם לקמן מאמר ד"ה ואמנם כו' חולה בסופו.
- 398. ועפ"ז : פיסקא זו נרשמה בצד הימין של הגליון מלמעלמ"ט וכנראה שניתוספה אח"כ.
- 399. מזבח אדמה תעשה לי : יתרו כ, כא.
- 400. ואם מזבח אבנים. . גזית : יתרו שם, כב.
- 401. מפני מה. . גזית : בהמשך הנדפס ליתא. ואולי נשמט מפני תיבות הדומות: גזית. . גזית.
- 402. למה נק' שמו אדם. . האדמה : וכ"ה באוה"ת בלק ע' תתקכ. ראה תנחומא צו יד. וראה גם ב"ר פי"ז, ד הובא באוה"ת שם ע' תתקלב.
- 404. הזבח : בהמשך הנדפס: המזבח.
- 403. שממקום כפרתו. . נברא : ראה ב"ר פי"ד, ח. ירושלמי נזיר פ"ז, ה"ב. רש"י בראשית ב, ז. רמב"ם הל' ביהב"ח פ"ב, ה"ב.
- 405. יקריב האדם מכם : ראה גם (לקמן בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה סמוכים לעד על יד הערה 39. סה"מ תרכ"ט ע' קכז. וש"נ.
- 406. רוח האדם עולה : ראה קהלת ג, כא.
בראשית רבה י״ז:ד׳ - הטקסט מספריא
וַיִּצֶר ה' אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה (בראשית ב, יט), בְּעוֹן קוֹמֵי רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, כְּתִיב (בראשית א, כד): וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ, וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר וַיִּצֶר ה' אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה כָּל חַיַּת הַשָּׂדֶה, אָמַר לָהֶן לְהַלָּן לַבְּרִיאָה, וְכָאן לְכִבּוּשׁ, הֵיאַךְ מַה דְּאַתְּ אָמַר (דברים ב, יט): כִּי תָצוּר אֶל עִיר יָמִים רַבִּים, אָמַר רַבִּי אַחָא בְּשָׁעָה שֶׁבָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִבְרֹאת אֶת הָאָדָם, נִמְלַךְ בְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, אָמַר לָהֶן (בראשית א, כו): נַעֲשֶׂה אָדָם, אָמְרוּ לוֹ אָדָם זֶה מַה טִּיבוֹ, אָמַר לָהֶן חָכְמָתוֹ מְרֻבָּה מִשֶּׁלָּכֶם, הֵבִיא לִפְנֵיהֶם אֶת הַבְּהֵמָה וְאֶת הַחַיָּה וְאֶת הָעוֹף, אָמַר לָהֶם זֶה מַה שְּׁמוֹ וְלֹא הָיוּ יוֹדְעִין, הֶעֱבִירָן לִפְנֵי אָדָם, אָמַר לוֹ זֶה מַה שְּׁמוֹ, אָמַר זֶה שׁוֹר, זֶה חֲמוֹר, זֶה סוּס וְזֶה גַּמָּל, וְאַתָּה מַה שְּׁמֶךָ, אָמַר לוֹ אֲנִי נָאֶה לְהִקָּרֵא אָדָם שֶׁנִּבְרֵאתִי מִן הָאֲדָמָה, וַאֲנִי מַה שְּׁמִי, אָמַר לוֹ לְךָ נָאֶה לְהִקָרְאוֹת אֲדֹנָי, שֶׁאַתָּה אָדוֹן לְכָל בְּרִיּוֹתֶיךָ. אָמַר רַבִּי אֲחָא (ישעיה מב, ח): אֲנִי ה' הוּא שְׁמִי, הוּא שְׁמִי שֶׁקָּרָא לִי אָדָם הָרִאשׁוֹן. חָזַר וְהֶעֱבִירָן לְפָנָיו זוּגוֹת, אָמַר לַכֹּל יֵשׁ בֶּן זוּג וְלִי אֵין בֶּן זוּג, (בראשית ב, כ): וּלְאָדָם לֹא מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ, אֶתְמְהָא, וְלָמָּה לֹא בְרָאָהּ לוֹ תְּחִלָּה, אֶלָּא צָפָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא עָתִיד לִקְרוֹת עָלֶיהָ תִּגָּר, לְפִיכָךְ לֹא בְּרָאָהּ לוֹ עַד שֶׁתְּבָעָהּ בְּפִיו, כֵּיוָן שֶׁתְּבָעָהּ, מִיָּד (בראשית ב, כא): וַיַּפֵּל ה' אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה וגו'.
בראשית רבה י״ד:ח׳ - הטקסט מספריא
מִן הָאֲדָמָה (בראשית ב, ז), רַבִּי בֶּרֶכְיָה וְרַבִּי חֶלְבּוֹ בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמְרוּ, מִמָּקוֹם כַּפָּרָתוֹ נִבְרָא, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (שמות כ, כז): מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֲרֵי אֲנִי בּוֹרֵא אוֹתוֹ מִמְּקוֹם כַּפָּרָתוֹ וְהַלְּוַאי יַעֲמֹד. וַיִּפַּח בְּאַפָּיו (בראשית ב, ז), מְלַמֵּד שֶׁהֶעֱמִידוֹ גֹּלֶם מִן הָאָרֶץ וְעַד הָרָקִיעַ, וְזָרַק בּוֹ אֶת הַנְּשָׁמָה, לְפִי שֶׁבָּעוֹלָם הַזֶּה בִּנְפִיחָה, לְפִיכָךְ מֵת, אֲבָל לֶעָתִיד בִּנְתִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל לז, יד): וְנָתַתִּי רוּחִי בָּכֶם וִחְיִיתֶם.
רש"י על בראשית ב׳:ז׳ - הטקסט מספריא
וייצר. שְׁתֵּי יְצִירוֹת, יְצִירָה לָעוֹלָם הַזֶּה וִיצִירָה לִתְחִיַּת הַמֵּתִים, אֲבָל בַּבְּהֵמָה שֶׁאֵינָהּ עוֹמֶדֶת לַדִּין לֹא נִכְתַּב בִּיצִירָתָהּ שְׁנֵי יוֹדִי"ן:
עפר מן האדמה. צָבַר עֲפְרוֹ מִכָּל הָאֲדָמָה מֵאַרְבַּע רוּחוֹת, שֶׁכָּל מָקוֹם שֶׁיָּמוּת שָׁם תְּהֵא קוֹלַטְתּוֹ לִקְבוּרָה. דָּ"אַ נָטַל עֲפָרוֹ מִמָּקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי (שמות כ'), הַלְוַאי תִּהְיֶה לוֹ כַפָּרָה וְיוּכַל לַעֲמֹד:
ויפח באפיו. עֲשָׂאוֹ מִן הַתַּחְתּוֹנִים וּמִן הָעֶלְיוֹנִים, גוּף מִן הַתַּחְתּוֹנִים וּנְשָׁמָה מִן הָעֶלְיוֹנִים, לְפִי שֶׁבְּיוֹם רִאשׁוֹן נִבְרְאוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ, בַּשֵּׁנִי בָּרָא רָקִיעַ לָעֶלְיוֹנִים, בַּשְּׁלִישִׁי תֵּרָאֶה הַיַּבָּשָׁה לַתַּחְתּוֹנִים, בָּרְבִיעִי בָּרָא מְאוֹרוֹת לָעֶלְיוֹנִים, בַּחֲמִישִׁי יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם לַתַּחְתּוֹנִים, הֻזְקַק בַּשִּׁשִּׁי לִבְראוֹת בּוֹ בָעֶלְיוֹנִים וּבַתַּחְתּוֹנִים, וְאִם לָאו יֵשׁ קִנְאָה בְמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, שֶׁיִּהְיוּ אֵלּוּ רַבִּים עַל אֵלּוּ בִּבְרִיאַת יוֹם אֶחָד:
לנפש חיה. אַף בְּהֵמָה וְחַיָּה נִקְרְאוּ נֶפֶשׁ חַיָּה, אַךְ זוֹ שֶׁל אָדָם חַיָּה שֶׁבְּכֻלָּן, שֶׁנִתּוֹסֵף בּוֹ דֵּעָה וְדִבּוּר:
וייצר AND GOD FORMED — Here the letter yod is written twice to intimate that there were two formations — a formation of man for this world, and a formation of man for resurrection; in the case of animals, however, which will not stand after death for judgment before God the word referring to their formation— ויצר —(Genesis 2:19) is not written with two yods (Midrash Tanchuma, Tazria 1).
עפר מן האדמה DUST OF THE EARTH — He gathered his dust (i. e. that from which he was made) from the entire earth — from its four corners — in order that wherever he might die, it should receive him for burial (Midrash Tanchuma, Pekudei 3). Another explanation: He took his dust from that spot on which the Holy Temple with the altar of atonement was in later times to be built of which it is said, (Exodus 20:24) “An altar of earth thou shalt make for Me” saying, “Would that this sacred earth may be an expiation for him so that he may be able to endure” (Genesis Rabbah 14:8).
ויפח באפיו AND BREATHED INTO HIS NOSTRILS — He made him of both, of earthly and of heavenly matter: the body of the earthly, and the soul of the heavenly. For on the first day were created heaven and earth, on the second, He created the firmament for the heavenly beings, on the third He said, “Let the dry land appear” — for the earthly beings, on the fourth He created the lights for the heavenly beings, on the fifth He said, “Let the waters swarm…” — for the earthly beings. Consequently on the sixth there had to be created a being composed of both, of heavenly and of earthly matter, for otherwise there would have been envy (lack of harmony) among the works of Creation, in that there would have been devoted to one class of them one day more of the Creation than to the others (Genesis Rabbah 12:8).
לנפש חיה A LIVING SOUL — Also cattle and beasts are called נפש חיה (1:20, 22, 24), but the נפש of man is the most highly developed of all of them, because to him was granted understanding and speech.
משנה תורה, הלכות בית הבחירה ב׳:ב׳ - הטקסט מספריא
ומסורת ביד הכל שהמקום שבנה בו דוד ושלמה המזבח בגורן ארונה הוא המקום שבנה בו אברהם המזבח ועקד עליו יצחק והוא המקום שבנה בו נח כשיצא מן התיבה והוא המזבח שהקריב עליו קין והבל ובו הקריב אדם הראשון קרבן כשנברא ומשם נברא אמרו חכמים אדם ממקום כפרתו נברא.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.