תוכן ספרי כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע תורת שמואל תר"ם ח"א מאמרים

[מזבח אדמה] ויובן עוד כו' זית רענן

רשימת העמודים (12) מצוטט בעמוד אחד חיפוש חדש

נט[מזבח אדמה] ויובן עוד כו' זית רענן

פ' יתרו

(יד) ויובן עוד²⁷⁷ ענין מעלת שמן זית דוקא ע"פ מארז"ל במד"ר ר"פ תצוה²⁷⁸ ע"פ (ירמי' י"ח²⁷⁹ ) זית רענן יפה פרי תואר קרא ה' שמך וכי לא נקראו סישראל אלא בזית הזה בלבד, והלא בכל מיני אילנות נאים ומשובחים נק' ישראל בגפן ובתאנה ובתמר²⁸⁰, שנא' גפן ממצרים²⁸¹, כבכורה בתאנה²⁸², זאת קומתך²⁸³ דמתה לתמר, כארז בלבנון²⁸⁴, אל גינת אגוז²⁸⁵ כו', וכתי' שלחייך פרדס רמונים²⁸⁶, ובא ירמי' לומר זית רענן כו' אלא מה הזית הזה עד שהוא באילנו מגרגרי' אותו ואח"כ מורידין אותו מן הזית ונחבט, ומשחובטין אותו מעלין אותו לגת ונותנין אותו במטחן, וטוחנין ומקיפי' אותו בחבלים ומביאים אבנים להכביד עליהם, ואח"כ נותני' שמנן כך ישראל כו' וחובטין אותם, וחובשי' וכופתי' אותם בקולרין, ומקיפי' אותם טרטיוטין ואח"כ עושין תשובה והקב"ה עונה להן מנין שנא' ויאנחו²⁸⁷ כו' בצר לך²⁸⁸ כו' כי אל רחום²⁸⁹ ה' אלקיך כו' הוי זית רענן, ונמצא ענין הוצאת השמן מן הזיתים נמשל לחוטא שהיצר לו ה' מאד עד ששב לה' בכל לבו ובכל נפשו ובכל מאודו וז"ע השמן היוצא מן הזתים ע"י כתישה וטחינה וכבישה כו'.

ויובן זה ע"פ מה שנודע בדרז"ל במד"ר שטען משה על ישראל שבגלות מצרים אלו מה חטאו, <19>

וא' נטלתי ס' בראשית²⁹⁰ ומדה"ד היתה פי' המת"כ דין אמת אבל אלו מה חטאו, ותי' בפע"ח שישראל שבמצרים הי' גלגול דור הפלגה²⁹¹, וא"כ א"מ כלל טענת משה²⁹², וזהו שא' להם פרעה ותוכן לבנים תתנו²⁹³ היינו תוכן מספר הלבנים שעשיתם בהעיר והמגדל אשר בנו בני האדם²⁹⁴ תתנו עכשיו לתקן אתכם²⁹⁵, ולכאו' יש להקשות על הפע"ח הנ"ל מהמשנה שבסנהדרין דור הפלגה²⁹⁶ אין להם חלק לעוה"ב ואין עומדין בדין²⁹⁷, אך הענין שבאמת קאי על לע"ל שנק' עוה"ב, שפי' שגופן לא יתוקן לעולם, אבל נשמתן נזדכך בחומר ולבנים שעבדו במצרים, ותמורת סאחטאם שחטאו בבנין העיר והמגדל דכתי' בהם ותהי להם הלבינה לאבן²⁹⁸ והחמר הי' להם לחומר, תיקנו במה שעבד בהם פרעה בחומר ובלבנים כו'. והענין יובן ע"פ מה שמבואר בזהר ס"פ נח ענין העיר והמגדל²⁹⁹ שזהו כמו שבקדושה האלקי' נמשך השפע ע"י עיר ומגדל, עיר הוא³⁰¹ בחי' ירושלים עיר אלקינו³⁰⁰ ומגדל היינו בחי' ציון כמגדל דוד צוארך³⁰², והם בקשו לעקור את הכל ולעשות דוגמתם בהבקעה הטמאה בארץ שנער, שנער בגימ' כרת³⁰³ שהיא הקלי' שכנגד הכתר³⁰⁴, ורצו שישרה עליהם שתי בחי' אלו שבקלי' לעומ"ז דעיר ומגדל שבקדושה, והיינו בחי' עיר ומגדל שבקלי', ע' מזה בזהר שם ובס' זה"ח שם³⁰⁵ ובמהרמ"א ס"פ נח³⁰⁶, וביאור ענין בחי' עיר ומגדל שבקדושה יובן ע"פ משנ"ת בת"א פ' וארא בד"ה וידבר אלקי' כו' וארא אל אברהם³⁰⁷ שהוא בחי' עולם הדבור, כי האותיות נק' בשם אבנים, וכמ"ש בס"י שתי אבנים בונות שני בתים³⁰⁸ שלשה אבנים בונות ששה בתים וכו', והיינו שכמו מקבוץ הרבה אבנים יחד נעשה בית, ובהקבץ הרבה בתים ביחד נעשה עיר, כך מצירוף ג' או ד' אותיות או יותר נעשה תיבה, וכנודע שצירוף התיבה מתחלת מב' אותיות עד עשרה אותיות³⁰⁹ וה"ז כמו הבית הנעשה מאבנים, ובהקבץ הרבה בתים יחד נעשה עיר, וה"ז משל להבין בחי' עולם הדבור שלמעלה, כמו ע"מ שהם מאמרים כללי' שמהם נבראו כל מה שנברא בשי"ב, שהם קיבוץ תיבות רבות שכל תיבה יש בה צירופי אותיות הרבה³¹⁰ כו', וכתי' גדול ה' ומהולל מאד בעיר אלקינו³¹¹ שבבחי' עיר אלקינו הנ"ל בה מאיר בחי' ש' הוי' וכמ"ש במ"א שע"י בחי' עיר אלקינו נודע גדולת הוי', או שגדולת ה' נעשה ע"י עיר אלקינו משא"כ מלכא בלא מטרוניתא לאו סבאיהו מלך ולאו איהו גדול כמ"ש בזהר פ' ויקרא³¹² כו', וז"ע גדול הוי' שבעיר אלקינו וזהו דכתי' מגדל עוז ש' הוי'³¹³ בו ירוץ צדיק וזהו הנק' ציון שהוא פנימיות ירושלים³¹⁴ בחי' גדול הוי' שבעיר אלקינו, ועז"נ מי יתן מציון ישועת ישראל³¹⁵, כי שם צוה ה' את הברכה³¹⁶ וכדומה רבות, אך הנה כדי לקבל מבחי' זו שבקדושה עז"נ את האלקי' ירא³¹⁷ ואת מצותיו שמור שצ"ל <20>

בבחי' יראה וביטול לקבל ע"ע בחי' עומ"ש ועול מצות, והם רצו לילך בשרירות לבם הרע, ומ"מ יומשך להם שפע ותענוגי עוה"ז מלמעלה, וזה ידעו שעיקר השפע בא מלמעלה רק שבכדי לקבל מההכרח להיות בבחי' הביטול כו', והם לא רצו בזה וכנ"ל, ע"כ נתייעצו שיומשך להם השפע ע"י בחי' עיר ומגדל שבלעו"ז שהם נגד בחי' עיר ומגדל שבקדושה, והיינו אותיות אחרים שלא מבחי' העיר והמגדל שבקדושה ולכן נא' ותהי להם הלבינה לאבן שתמורת האבן הוא אותיות שבבחי' הקדושה האלקית וכנודע שאבן הוא בחי' א'³¹⁸ בן, והוא בריאה בידי שמים, לקחו להם הלבינה³¹⁹ שהיא הנעשית בידי אדם, והיינו בחי' מל' דנוגה³²⁰, וענין שנעשית בידי אדם הגם כי ישנה גם קודם אלא שאינה נחשב ליש ודבר כ"כ כ"א ע"י האדם שמחשבה ליש ודבר כו' וכנודע מענין ע"ז של ישראל³²¹, וזהו ותהי להם הלבינה שהם לקחו לעצמם בחי' לבינה תמורת האבן דקדושה וכענין שארז"ל זקף לבינה והשתחוה לה³²², וע' בפרד"ס³²³ ערך לבינה וז"ל לבינה היא³²⁴ סט' דמסאבותא וזהו זקף לבינה, והיינו כמ"ש לעיל.

קיצור. זית רענן שיציאת השמן מן הזית הוא ע"י כתישה וטחינה, ועד"ז בישראל כו', ויובן זה ע"פ מ"ש בזהר בחטא דור הפלגה שבנו עיר ומגדל דלעו"ז ורצו להרוס בנין הקדושה וזהו ותהי להם הלבינה מל' דנוגה תמורת האבן מל' דקדושה ע"ד זקף לבינה כו'.

(טו) ויובן עוד ותהי להם הלבינה לאבן, דהנה פי' אבן היינו כמ"ש בזח"ג פ' שלח דקכ"ח³²⁵ ע"א שהוא בחי' אבן בוחן³²⁶, והיינו שע"י אבן זה נבחנו סגישראל, ועש"ז נק' ג"כ אבן ישראל³²⁷, וז"ע אבן שתיה³²⁸ שממנו הושתת העולם שכל תכלית הבריאה הוא בשביל זה כו' כמ"ש במ"א, והענין הוא שעיקר המכוון הוא להעלות האותיות והניצוצי' שנפלו בשבה"כ להעלותם שיעלו בבחי' הביטול לאלקות כו', וזהו שא' יעקב והאבן הזאת³²⁹ אשר שמתי מצבה יהי' בית אלקי', ואבן זה לקח מאבני המקום³³⁰ דהנה נת' לעיל שאבנים הם בחי' אותיות כמ"ש לעיל במשל צירוף התיבות, ונק' עוד בשם אותיות שהאותיות הם בחי' דומם³³¹ שהוא בחי' האחרונה, כן האותיות הם בחי' אחרונה מעשר כחות הנפש כו', ומאותיות שנבראו בהם שמו"א נשתלשלו כ"כ למטה עד שנעשה מהם חרן שזהו בחי' נחר גרוני³³² היפך האותיות שבהם מתלבש הקול, שאז נשמעים האותיות בהברתם, משא"כ כשניחר הגרון אין נשמעי' האותיות כלל, שבנמשל ענין שמיעת האותיות זהו הוראה על בחי' גילוי האלקות שנמשך בהעולמות להיות בבחי' הביטול, ולהיפך העדר שמיעת האותיות זהו כשחיות האלקי עם היותו שמחי' ומהוה כמ"ש ואתה מחי' את כולם א"ת מחי' אלא מהוה³³³ <21>

עכ"ז הנה זהו בלבוש שק המעלים ומסתיר לגמרי, ע"ד שא' פרעה לי יאורי³³⁴ כו', וכאשר הלך יעקב חרנה³³⁵ בירר שם בירורי' ותחילת הבירור שלו הי' שלקח מאבני המקום נא' אבני לשון רבים והיינו שהאבנים להיותם במקום הפירוד לכן היו רבים, וכאשר העלה אותם עשה מריבוי האבנים אבן א' כמ"ש וישם אותה מצבה³³⁶ לשון יחיד, וכן אמר אח"כ והאבן הזאת לשון יחיד, והיינו שרומז על בחי' היו"ד דש' הוי' וכמ"ש בזהר אבנא למשקל בה דא יו"ד³³⁷, יו"ד הוא בחי' חכ'³³⁸ שהוא בחי' ביטול, שתמורת שהיו תחלה בבחי' הפירוד נעשו לאחדים ע"י בחי' הביטול שהאיר בהם ואז האיר בהם אוא"ס, וכמ"ש בסש"ב פל"ה בהג"ה הטעם על השראת אוא"ס בחכ' לפי שהוא אחד האמת כו', אך הנה לא כל האבנים באפשר להעלותם לכן אמר ויקח מאבני המקום ולא כל אבני³³⁹ מטעם הנ"ל כי יש אותיות שא"א להעלותם כלל כ"א צריכי' לדחות אותם כו'.

סדויובן זה בעבודה בנה"א דהנה היצה"ר נק' אבן כמ"ש לע"ל והסירותי³⁴⁰ את לב האבן³⁴¹ מבשרכם, ונתתי לכם לב בשר, פי' לב האבן קאי על היצה"ר³⁴² שנק' אבן שקשה כאבן, ומטמטם הלב והמוח³⁴³ עד שנעשה לבו כלב האבן, וענין היצה"ר נת"ל³⁴⁴ שבעצם אינו רע, רק כשנמשכי' אחר הסתתו עי"ז נעשה רע, ונמצא כי ע"י פעולת האדם עי"ז³⁴⁵ נעשה אבן כו', והנה תאוות היצה"ר מתלבשים באותיות המח' שמהרהר בתאוה שמתאוה, ואח"כ מדבר בה שנמצא מלביש את תאוות לבו בהרבה לבושי', אך הנה בתאוות היצה"ר לא כל התאוות שוים וממילא לא כל ההתלבשות באותיות המח' ואותיות הדבור שוים, דהנה כמו בחולי הגוף יש שהם חולים ועכ"ז אינם חולי שיש בו סכנה, ויכולים לחיות זמן הרבה בחליים הגם שאינם חיים טובים ושלוים, עכ"ז לעצם חיותם אינו נוגע חלים זה, רק לעת אשר יקרה לו חולאת גדולה הנה מחמת חלישותו לא יוכל להתגבר על החולאת כו', ויש חלאים שהם חולי שיב"ס, שהחולאת גדולה כ"כ עד שמפרדת חיות הנפש מן הגוף, ויש חולי בדקות היינו שלפעמים יקרה לו שמרגיש חלישות בעצמו כו', ועד"ז יובן בענין חולי הנפש, שיש חולה בדקות והוא כמ"ש בכהאריז"ל חולה בגימט' מ"ט³⁴⁶ והיינו כשחסר לו שער הנו"ן הוא ג"כ חולה אבל חולי זה הוא בדקות בעבודה האלקי' שהרי גם במשה נא' ותחסרהו מעט מאלקי'³⁴⁷ פי' מאלקי' חיים דבינה³⁴⁸ כי מ"ט שערים נמסרו למשה³⁴⁹ ושעה"נ לא השיג עד הסתלקותו שאז השיג גם שעה"נ³⁵⁰ ג"כ, ולכן ארז"ל לעליונים נדמה להם למטה³⁵¹ ולתחתוני' נדמה להם למעלה, להיותו ספון בשעה"נ דבינה ולכן עליונים מהחכ' ולמעלה נדמה להם למטה, ולתחתוני' היינו מהבינה ולמטה נדמה להם למעלה כי שעה"נ הוא למעלה מהשגת הבינה כו', ונמצא אשר סהבשאר כל אדם חולה כזה הוא חולה בדקות, ויש חולה שהוא <22>

חולה היותר גדול והיינו שמלא בתאוות היתר, ועם היות שהוא דבר המותר, פי' שאינו אסור וקשור בידי החיצוני'³⁵², וע"י עבודה בשמחה אפשר להעלותם עכ"ז כשעושה הדבר ההוא למלאות תאוות נפשו כי ירעב גם אחר עשותו הרבה וכמארז"ל אבר קטן יש באדם³⁵³ כו'³⁵⁴ משביעו רעב שגם אחרי השובע הנה הוא רעב וכן בכל פרטי מיני תאות, כמו הזולל וסובא שלא יש די כלל גם אחרי שממלא תאוות לבו היינו אחרי אכלו ואחרי שתו, ורוחא לבסומי שכיחא³⁵⁵ כו' ועם היות שזהו דבר המותר עכ"ז התאוות היתר הנ"ל מגשמיים האדם העושה אותם עד שמתבטל מהותו לגמרי, שהרי האדם הוא בחיר הנבראים³⁵⁶ וכל מה שברא הקב"ה בעולמו³⁵⁶ לא נברא אלא לצוות לזה, פי' לצוות שיהי' לו צוותא וחיבור³⁵⁷ וזהו עלייתם וכמ"ש לעיל³⁵⁸ בענין דאכיל קרבנין שעלייה גדולה היא לצומח וחי שיוכלו להיות מבשר גוף המדבר, וכ"ש שהם יחזקו העבודה אשר ע"י האכילה עובד לה' בתורה ותפלה כו', משא"כ כשמתאוה לאכול או התאוה בשארי פרטי' הנה כשתאב לאיזה דבר נעשה הוא המקבל העונג מהדבר ההוא, והדבר ההוא נעשה דבר המשפיע לו שפע העונג, והרי ירד הוא עשר מעלות אחורנית³⁵⁹ שתמורת היותו גדול ובחיר הנבראי' נעשה שפל מן החי והצומח שהוא מקבל ענג מהם והם משפיעים לו ענג וחיות, והוא אינו מעלה אותם כלל, כ"א שהם מורידים אותו ומגשמים אותו להיות פחות במעלה מן הצומח והחי, ועד"ז בכל פרטי התאוות היתר שהיותו קשור ותאוב לדבר ההוא מוריד אותו ממהותו לגמרי להיות למטה היינו בחי' מקבל מן הדבר ההיא כו', ואי לזאת הגם כי החולה הזה אין בו סכנה כי מאחר שהם דברים המותרים ע"פ דרכי וחוקי התורה שנמצא אינם מורידים אותו לבור שחת³⁶⁰ לשחת נפשו לגמרי ולכרות אותה משרשה בחיי החיים³⁶¹ אוא"ס ב"ה, עכ"ז ה"ה כמו החולה שאין בו סכנה היינו הגם שאין בו סכנה שימות לגמרי ויפרד חיות הנפש מן הגוף, מ"מ א"א לכחש שהוא חולה וסובל יסורים קשים ועינויים מחולי הגוף המייגעים אותו ואינם מניחים אותו לפעול פעולתו ולעסוק בעסקי' כידוע ומובן לכל, וגם מזה עצמו הוא מלא דאגות ואנחות שתאוותו מתגברת עליו בכ"י ואינו יכול להוציא מכאה"פ כו', ועכ"ז חולה זה הוא חולה שאב"ס, ובקל יכול להתרפאות, אמנם הנה יש חולה שהוא חולה גדול כ"כ עד שיש בו סכנת מות סושיפרד נפשו מן הגוף לגמרי ולא ישוב עוד להחיותו, והיינו שזה כשנלכד בתאוות איסור ונפל בתאוה חמורה כזו וכ"ש כשנכשל בה לעשות אחת ממצות ה' אשר לא תעשינה ואשם³⁶², פי' ואשם שנאשם נפשו לה' בעברו על ציוויו, ויש בכללם דברים האסורים שחייבים עליהם כרת ומיתה היינו שנכרת נפשו לגמרי מאלקי' חיים חיי החיים האמיתי' הנה חולה כזה הוא חולה גדול שיש בו סכנת מות שימות נפשו

<23>

לגמרי כו', והגם כי אין לך דבר שעומד בפני התשו'³⁶³, אמנם צריכים לזה תשובה גדולה תשובה עילאה מעומקא דלבא כו', וכמו תשובת ראב"ד שיצאה נפשו מבכי'³⁶⁴ על היותו נפרד כו', שזהו מדה במדה שלא בטלה³⁶⁵ שכשם שע"י החטא ועון כרת נפשו מחיי החיים, כן בתשובתו החזקה הלזה נפרד נפשו מכל תאוות שבעולם להעלותה ולקשרה באוא"ס חיי החיים וה' יסלח לו³⁶⁶ ויכפר על נפשו מאשר פגם, לעלות במעלות ולקשר נפשו בה' אחד ומקום שבע"ת עומדי'³⁶⁷ כו'.

קיצור. אבן הוא אבן בוחן, יעקב עשה מאבני המקום אבן א' יו"ד ביטול כו', וכמ"כ בעבודה בנה"א אבן הוא היצה"ר, ויש ג' מיני חולי הנפש חולה שאב"ס וחולה שיב"ס, וחולי בדקות, והיינו חולה מ"ט שחסר שעה"נ, ותאוות היתר, ותאוות איסור, ועכ"ז אין לך דבר שעומד בפני התשובה כו'.

(טז) וכמו שהוא בענין החולה עצמו שהוא היותו חולה שנוגע לנפשו אם רב ואם מעט אבל זהו בעצם נפשו, כן יובן³⁶⁸ דבר זה בלבושי מחו"ד שהם מלבושי הנפש, שהחולה שבדקות שחסר לו שעה"נ הנה יקרה אצלו מחשבות זרות המונעי' ומעכבים אותו בעבודה ולפי ערך מיעוט החולי כן הוא מיעוט המח"ז, וכמאמר ר"ח יומא חד בעי לאכוונא³⁶⁹ והתחיל להרהר אלקפתא³⁷⁰ וריש גלותא מאן אעיל קדם לגבי מלכא, והגם שגם בזה יש כוונה עמוקה וכמ"ש במ"א בהגהות לד"ה ונשב בגיא³⁷¹, עכ"ז לגבי כונתו בתפלתו שבהתקשרותו הי' יכול להביא מב"ד בלא זמנו³⁷² ג"ז נחשב לו למח"ז³⁷³, ולפי ערך זה כל איש ישראל העובד בעבודה שבלב זו סזתפלה כשנופל לו מח"ז מורה על היותו חולה עדיין בדקות, ואם מתגברי' עליו ריבוי מח"ז עד שא"י מה שהוא מדבר זהו מצד היותו חולה יותר גדול כו' וכמשי"ת³⁷⁴, ויש חולה שהוא חולה שאין בו סכנה אבל עכ"ז הוא חולה ממש, ולאיש כזה מלבישי' אותו המחשבות וההרהורי' בתאוות לבו עד שהולך משומם ולבו בל עמו שמחשב בטיב³⁷⁵ הדבר ההוא, ואם תעלה לו להשיגה ומתי ישיגנה והאיך הוא הדרך לבוא לזה, וכשישיגנה יעשה כך וכך, הנה הרהורים ומחשבות כאלו מטמאים הנפש ומלבישים אותה מכף ראשה ועד רגלה³⁷⁶ ועד בכלל עד שמתלבשת בלבושי' צואים כאלו שא"א לו כלל לעבוד את השי"ת, ומה בגדי' שבישל בהם קדירה לרבו לא ימזוג בהם כוס לרבו³⁷⁷ כ"ש לבושי' צואים ומלוכלכים כאלו א"א לו כלל וכלל לעלות בהיכל המלך, וה"ה נדחה ממחיצתו של הקב"ה עבורם, וכמ"ש כי אין לבוא אל המלך³⁷⁸ בלבוש שק, ש"ק בגימ' ד' מאות³⁷⁹, והוא הלבוש דעשי'³⁸⁰ שהוא גס, אך שמ"מ הוא נקי ועכ"ז אין לבוא בו אל המלך כ"ש בלבושים צואים מהרהורים ומחשבות זרות ורעות גם בתאוות היתר ה"ה נדחה גם מחצר החיצונה ג"כ כי א"א לטהור עינים <24>

לראות בלבושי' רעים ומזוהמי' כאלה כו', וכ"ש מי שנלכד ונכשל בתאוות איסור שההרהורי' והמחשבות פוגמי' ומטמאים הנפש עד שכשל כוחה לגמרי והם מקיפי' אותה עד שא"א להרהר בתשובה כלל, פי' שגם ההרהור תשו' שהוא לבוש לבחי' התשובה ג"כ א"א לבוא לו מפני אשר הוטמאה נפשו במחשבות רעים וחטאים לה' בחטאת נעורים וזקנים אשר פגמו נפשו ודבוקי' ואחוזים בו עד שאין מקום כלל לנפשו לצאת ושיהי' לו מקום פנוי שתפול לו הרהור תשובה, ולכן ארז"ל הרהורי עבירה קשה מעבירה³⁸¹ להיות כי אינו מניח לו לשוב לה' בתשו' אמיתית גם הרהור תשובה אינו נופל לו כלל מחמת ההרהורי' הרעים וחטאים לה' מאד שלבשו נפשו ופגמו אותה כ"כ כנ"ל.

והנה נת"ל שהאותיות הן אותיות המחשבה והן אותיות הדבור נקראי' אבנים, וע"ז³⁸² שא' הכתוב ויקח יעקב מאבני המקום³⁸³ ולא כל האבנים כי בחרן סחשניחר גרונם לגמרי הי'³⁸⁴ בהם שנפלו בתאוות היתר, ומהם ג"כ שנכשלו בתאוות איסור ג"כ, ולכן בירר מהם מה שאפשר להעלות היינו האותיות דתאוות היתר, משא"כ לבושי' דתאוות איסור א"א להעלות כ"א ע"ד שאמרו בכלי חרס שבירתם זהו תקנתם³⁸⁵ וא"א להעלותם כלל, אך הלבושי' דתאוות היתר זה באפשר להעלות, והיינו כי ענין התאוה היא רק כח המתאוה לבד, אבל באמת אינו מוכרח כלל וכלל להתאוות אפי' תאוות היתר, וכ"ש תאוות איסור, ובכח המתאוה הלזה יכול להיות בבחי' אהבה עזה לאלקות, ובזה יובן מ"ש ואהבת כו' בכל לבבך וארז"ל בשני יצריך, שלכאו' אינו מובן כל ענין אומרו ואהבת שהוא לשון ציווי³⁸⁶ איך שייך על מדה שבלב לשון ציווי, גם אמרם ז"ל בשני יצריך שגם היצה"ר ישוב לאהבת ה' ואיך הוא זה, אלא שהגם על עצם האהבה אינו שייך ציווי מ"מ הלא הולדת האהבה הוא מהתבוננות השכל שכאשר מתבונן בדבר הנאהב איך שטוב לפניו הוא הדבר ההוא אזי מתפעל לאהוב את הדבר שמחייב השכל, ולכן שכאשר יתבונן היטב בהתבוננות השכל איך שאני הוי' לא שניתי, ואתה הוא קודם שנבה"ע³⁸⁷ כו' והיינו מפני כי כלליות השתלשלו' העולמות הוא משם והארה בעלמא שאינו נוגע אל עצמותו כלל וכלל, ואי לזאת יתבונן נא היטב מה יחפוץ יותר אם מה שהוא הארה בעלמא או את עצם אוא"ס אשר מהארתו נתהוה כל העולמות עליונים ותחתונים, וכאשר יעמיק היטב בהתבוננות זו אזי גם כח המתאוה של היצה"ר מתאוה תאוה להיות בבחי' אהבה עזה לאלקות כאשר אוהב כל דברים הגשמיי' כשמתבונן שטוב לפניו וביתר שאת שהרי בכל הטוב שבעולמות לא נמצא טוב כמו עצם האלקות להיות כי כולם הם מהארה, ודעת לנבון נקל³⁸⁸ שא"א להשתוות הארה לעצם שכרחוק מזרח ממערב הם, ולפ"ז יתורץ ב' דקדוקי' הנ"ל שבפסוק ואהבת שהציווי הוא על ההתבוננות, ושגם היצה"ר יכול לבוא לאהבת ה' כו', רק שבענין העלאת האותיות הנה <25>

אותיות דתאוות היתר אפשר להעלותם, מפני שלא נפגמו כ"כ, אבל האותיות דתאוות איסור א"א להעלותם כלל וכלל, כ"א לדחותם וכענין שאמרו בכלי חרס שבירתם זהו תקנתם, וכמו שענין שבירת הכלי הוא עד שאינו ראוי' לתשמיש הקדום³⁸⁹ כנודע, כן שבירת מח' ותאוות איסור הוא ביטולם לגמרי כמ"ש ולא תתורו אחרי לבבכם³⁹⁰ ואחרי עיניכם שעינא וליבא תרין סרסורין דחטאה³⁹¹ כ"א לדחותם מכל וכל וזהו העלאתן כו', אבל אותיות דתאוות היתר מתעלים האותיות בדרך קירוב ע"י שנעשים אותיות והסבר בעבודת ה' סטשנעשים לבושי' להעלות בהם קירוב ודביקות לה' שעי"ז גם הם מתדבקי' כו', וזהו שא' ביעקב ויקח מאבני המקום, וישם אותה מצבה³⁹² לשון יחיד שנעשה אבן א' לרמז על בחי' הביטול דחכ', ויצוק שמן הוא אור החכ' על ראשה הוא כלי החכ', כמו שהשכל שבראש הוא כלי לאור ההשכלה כו', וע"ד שא' והאבן הזאת, שנודע שלשון זאת רומז על המקבל³⁹³, והיינו שא' שהעלה כ"כ האותיות בבחי' הביטול עד שאין להם דבר בפ"ע כ"א שהם מקבלים לבד, שענין המקבל הוא היותו בטל להמשפיע כו', וזהו שרש ענין אבן בוחן שבוחן האדם ע"י שמפתהו תחלה בהתלבשות האותית בתאוות, וכשמתגבר על יצרו המסיתו הרי ע"י אבן זה נבחן האדם ולכן נעשה מזה אבן ישראל, וכמ"ש משם רועה אבן ישראל³⁹⁴ שקאי על בחי' החוזק שיש בנש"י להיות בבחי' קשה עורף שלמעלה גם מהבנת השכל, רק שתחלה צריכים להגיע בבחי' השכל כל כמה שאפשר, ואז יכול לבוא גם לבחי' הביטול שלמעלה מהשכל³⁹⁵ שנת' ענינו במ"א כו', ונק' ג"כ אבן השתי' שממנה הושתת העולם שאבא יסד ברתא³⁹⁶, וגם ממנה הושתת העולם שע"י הבירור הנ"ל מתעלים כל העולמות, וכמ"ש גם את העולם נתן בלבם³⁹⁷ שע"י הבירור בלב האדם עי"ז תלוי כל עליות והמשכות אלקות בעולמות כו'.

ועפ"ז ³⁹⁸ יש לפרש מ"ש מזבח אדמה תעשה לי³⁹⁹ כו' ואם מזבח אבנים כו' לא תבנה אתהן גזית⁴⁰⁰, מפני מה במזבח אבנים הטיל תנאי שלא יבנה גזית⁴⁰¹, אלא שפי' מזבח אדמה קאי על העלאת האדם עצמו, וכמארז"ל למה נק' שמו אדם שנברא מן האדמה⁴⁰², ואמרו שממקום כפרתו היינו מקום הזבח⁴⁰⁴ נברא⁴⁰³, וזהו עיקר המזבח שעליו יקריב האדם מכם⁴⁰⁵ להיות רוח האדם עולה⁴⁰⁶, עאבל אם נכשל בתאוות הן היתר והן ת"א לזה אמר ואם מזבח אבנים להעלות האותיות תעשה לי, לא תבנה אתהן גזית קאי על האותיות דת"א שלא די במה שתשבר קצתן כ"א שזה צריך לשבר לגמרי מכל וכל, גם קאי על תאוות היתר שלא תבנה אתהן גזית שתפרר קצתן מהן וא"כ יהי' ריבוי אבנים ובאמת העלאתן כשהם נעשים אחד כנ"ל באבני יעקב, והטעם לזה כי חרבך הנפת⁴⁰⁷ שהוא בחי' חרב אוכלת⁴⁰⁸, אשר עי"ז ותחללה⁴⁰⁹ היפך מ"ש ולא תחללו את שם קדשי שמאחר שקצתם נשארו בבחי' הפירוד <26>

הרי אין מקום שם להשראת הקדושה והרי הוא עושה חלל⁴¹⁰, ולכן להיות כי ותחללה ע"י הנפת החרב לכן אינו ראוי למזבח, וזהו שבמזבח אבנים דוקא הטיל התנאי כו'.

קיצור. שכמו בהחולה יש ג' בחי' כן בלבוש מחו"ד יש ג"כ ג' בחי' מח"ז והרהור תאוות היתר⁴¹¹ והרהורי עבירה, ועז"נ ויקח מאבני ולא כל אבני היינו תאוות היתר לבד, ות"א צריכים לדחות אותם מכל וכל, ולא תתורו, וה"ז אבן בוחן, ועי"ז נעשה אבן ישראל, י"ל עוד שישראל הם העושים אותו לאבן שישרה בחי' א' בשם ב"ן זה שבאותיות אלו, וגם אבן שתי' אבא יסד ברתא, וגם את העולם נתן בלבם כו'.

הערות

עמוד נט

277. ויובן עוד כו' זית רענן : מאמר זה הוא מאמר הו' מההמשך וכולל פרקים יד-טז. מאמר זה מיוסד על מאמר ד"ה וידבר וגו' וארא וגו' שנדפס באוה"ת וארא כרך ז ע' ב'תקסג. ע' ב'תקסז ואילך. וראה גם סה"מ תרכ"ו ע' קיד בשולי הגליון [במהדורת תשמ"ט]. ע' קיז ואילך. סה"מ תרנ"ה ע' צה . ע' ק ואילך. לקמן פי"ט על יד הערה 481. מאמר זה נזכר בלקו"ש שמות כרך ו ע' 24 בהערה. הנחת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב ממאמר זה נדפסה לקמן (בחלק הנחותיו) ושם הפתיחה: מזבח אדמה תעשה לי .
278. במד"ר ר"פ תצוה : בשינויים וכו'.
279. י"ח : כנצ"ל: יא, טז.
א. נדפס גם בסה"מ תרס"ח ע' רכא.
ב. ויש להוסיף הנחה זו לרשימת מאמרי דא"ח של כ"ק אדמו"ר מהר"ש ש. ז.

עמוד ס

280. ובתמר : בהמשך הנדפס ניתוסף: כו'.
281. גפן ממצרים : תהלים פ, ט.
282. כבכורה בתאנה : הושע ט, י.
283. זאת קומתך : שה"ש ז, ח.
284. כארז בלבנון : תהלים צב, יג.
285. אל גינת אגוז : שה"ש ו, יא.
286. שלחייך פרדס רמונים : שה"ש ד, יג.
287. ויאנחו : שמות ב, כג.
288. בצר לך : ואתחנן ד, ל.
289. כי אל רחום : ואתחנן שם, לא.
290. במד"ר. . נטלתי ס' בראשית : ראה שמו"ר ספ"ה. ראה גם אוה"ת וארא כרך ז ע' ב'תקסג. סה"מ תרכ"ו ע' קיד בשולי הגליון [במהדורת תשמ"ט]. המשך מים רבים תרל"ו ע' קסד ומציין לד"ה וארא בס' תרי"ח . סה"מ תרנ"ה ע' צה .
291. בפע"ח שישראל. . גלגול דור הפלגה : ראה שם שער חג המצות שכ"א, פ"א. מאמרי אדה"א ויקרא ח"א ע' עג. וש"נ. שמות ח"א ע' כה. וש"נ.
292. א"מ כלל טענת משה : ראה המשך מים רבים שם: ”ולא ידע משה כי הגם עצמם אותם האנשים אשר חטאו בדור הפלגה". סה"מ תרכ"ו שם.
293. ותוכן לבנים תתנו : שמות ה, יח. ראה גם אוה"ת וארא כרך ז ריש ע' ב'תקנד.
294. בהעיר והמגדל. . האדם : נח יא, ה.
295. אתכם : בהמשך הנדפס: עכשיו.
296. מהמשנה שבסנהדרין דור הפלגה : פ"י, מ"ג. (פי"א) קז, סע"ב. ראה לקו"ש נח כרך ג הערה 12 ואין מי שיחלוק ע"ז.
297. ואין עומדין בדין : וכ"ה לקמן רפי"ז. (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) בהנחה כאן על יד הערה 24. סה"מ תרכ"ו ס"ע קיז [במהדורת תשמ"ט]. אבל בסה"מ תרנ"ה ס"ע קג: ”ע' ברש"י ובתוי"ט שעומדי' בדין".
ג. ויש להוסיף דרוש זה ברשימת מאמרי דא"ח של כ"ק אדמו"ר הצ"צ שנת הנ"ל.
ד. נדפס גם בסה"מ תרס"ח ע' רכא.
ה. אוצ"ל : הם.

עמוד סא

298. ותהי להם הלבינה לאבן : נח יא, ג. ראה גם סה"מ תרכ"ו שם.
299. בזהר ס"פ נח ענין העיר והמגדל : עד, ב (בס"ת) .
301. הוא : בהמשך הנדפס: היינו.
300. עיר. . ירושלים עיר אלקינו : תהלים מח, ב ובתרגום ומפרשים שם. ועד"ז באוה"ת כאן ע' ב'תקסז. ובזהר שם הובא הכתוב: עיר דוד היא ציון וגו' [שמואל-ב ה, ז ושם: מצודת ציון היא עיר דוד. אבל בזהר ואתחנן רסב, ב מציין: מל"א ח, א ושם: מעיר].
302. כמגדל דוד צוארך : שה"ש ד, ד.
303. שנער בגימ' כרת : מובא גם באוה"ת כאן ע' ב'תקסז. לקמן (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) בהנחה כאן על יד הערה 32.
304. שנער. . שהיא [בהמשך הנדפס: שהוא] הקלי' שכנגד הכתר : מובא גם באוה"ת כאן. לקמן (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) בהנחה כאן על יד הערה 33. ובאוה"ת לך כרך ד ע' תשב: שנער גימט' תר"ך כתר דקליפה. בסה"מ תרמ"ג ע' ז: דשנער בגימ' כתר והוא כתר דקליפה.
305. ובס' זה"ח שם : מובא גם באוה"ח ס"פ נח בס"ת (סט, ד ואילך) .
306. ובמהרמ"א ס"פ נח : חלקו הועתק באוה"ת נח כרך ג' ע' 1308 ואילך.
307. בת"א פ' וארא. . אברהם : נו, סע"ב.
308. בס"י שתי אבנים. . בתים [בהמשך הנדפס ניתוסף: כו']: ראה שם פ"ד, מי"ב.
309. התיבה. . עשרה אותיות : ראה לקמן (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) בהנחה כאן למשפחותיכם — וראה בהערה 40 שם.
310. הרבה : בהמשך הנדפס: התורה.
311. גדול הוי'. . בעיר אלקינו : תהלים מח, ב. ראה לעיל מאמר ד"ה כמגדל דוד צוארך. וש"נ.
ו. הועתק באוה"ת נח כרך ג' ע' תרנה. ע' תרסג ואילך. כרך ו' ע' תתרע.
ז. הועתק באוה"ת שבהערה 299 אות ו.

עמוד סב

312. מלכא בלא מטרוניתא. . בזהר פ' ויקרא : ה, א. הובא לעיל שם על יד הערה 39.
313. מגדל עוז ש' הוי' : משלי יח, י. ראה סה"מ תר"ל ס"ע ו ואילך.
314. ציון. . ירושלים : ראה לקו"ת דברים א, ג.
315. מי יתן מציון ישועת ישראל : תהלים יד, ז.
316. כי שם צוה ה' את הברכה : תהלים קלג, ג.
317. את האלקי' ירא : קהלת יב, יג.
318. שאבן. . א' ב"ן : ראה שער היחוה"א פ"ז. תו"ח בא ח"א קטו, ג. וש"נ.
319. שאבן. . הלבינה : ראה גם תו"א משפטים עז, ג ואילך. עח סע"ב ואילך.
320. הלבינה. . מל' דנוגה : ראה גם לקמן רפי"ז. (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) בהנחה כאן על יד הערה 49. סה"מ תרכ"ו כאן ע' קיח. אוה"ת צפני' כרך ב' ע' תתקה. נח כרך ג ס"ע 1314 ס"ע 1324 (מ' דקליפה).
321. ע"ז של ישראל : ראה גם לקמן (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) בהנחה כאן על יד הערה 51.
322. זקף לבינה והשתחוה לה : ע"ז מו, א. ראה לקו"ש שמות כרך ו ע' 16 הערה 33.
323. וע' בפרד"ס : שעה"כ שכ"ג, פי"ב.
324. היא : וכ"ה באוה"ת נח כרך ג' ע' 1314. בפרדס באוה"ת שם ע' 1324 וארא כאן ס"ע ב'תקסז ובהמשך הנדפס: הוא.
325. דקכ"ח : כנצ"ל כבאוה"ת וארא כאן: דקס"ח.
326. אבן בוחן : ישעי' כח, טז. הובא בפרדס הנ"ל. ראה גם לקמן פט"ז. (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) בהנחה כאן על יד הערה 53. וראה גם מאמרי אדה"א שמות ח"ב ע' תקכו. וש"נ. שע"ת סה, א ובהערה 1.

עמוד סג

327. אבן ישראל : ויחי מט, כד. וראה גם לקמן פט"ז ובהקיצור שם.
328. אבן שתיה : יומא נג, ב. נד, ב. ראה גם לקמן פט"ז.
329. והאבן הזאת : ויצא כח, כב.
330. ואבן זה לקח מאבני המקום : ויצא שם, יא.
331. שאבנים. . ונק'. . אותיות. . בחי' דומם : ראה תו"א ויצא כב, א. תו"ח שם קסד, סע"א ואילך.
332. חרן. . נחר גרוני : תהלים סט, ד. ראה תו"א ויצא כא, ג. כב, ב. תו"ח שם קסו, ב ובהערה 30.
333. ואתה מחי'. . אלא מהוה : נחמי' ט, ו. ראה שער היחוה"א פ"ב ובמ"מ, הגהות והע"ק שם. הערה בסה"מ תש"ד ע' 20.
334. לי יאורי : יחזקאל כט, ג.
335. הלך יעקב חרנה : ויצא כח, י.
336. וישם אותה מצבה : ויצא שם, יח.
337. אבנא למשקל בה דא יו"ד : זהר רע"מ ר"פ תשא. ראה ביאוה"ז שם נג, ב ואילך.
338. יו"ד. . חכ' : ראה זהר בראשית לא, א. מאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"ב ע' תשסד ובהנסמן לשם.
339. מאבני המקום ולא כל אבני : ראה גם תו"א ויצא כב, א.

עמוד סד

340. לע"ל והסירותי : ראה גם שע"ת סג, סע"ב ובהערה 20. ש"א פז, א. אוה"ת שבהערה 342.
341. והסירותי את לב האבן : יחזקאל לו, כו.
342. והסירותי. . לב האבן. . היצה"ר : ראה סוכה נב, א. זהר ואתחנן רסז, ב. אוה"ת יחזקאל כרך א ס"ע תיז ואילך.
343. ומטמטם הלב והמוח : ראה יומא לט, א. לקמן (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) בהנחה כאן על יד הערה 75. ד"ה ואלא עלמא אמאי קאים על יד הערה 49. לקמן ח"ב (בחלק המאמרים) המשך יונתי פכ"ה. מאמר ד"ה ולהבין שרש ענין בחי' מזבח הפנימי על יד הערה 127. (בחלק ההנחות) הנחה ד"ה אני לדודי הא' פיסקא אך כ"ז. ד"ה שובה ישראל הא' פיסקא וזהו אתה. תו"ח שמות ח"א ב, ב. וש"נ. סה"מ תרכ"ו ע' לא. תרל"ד ס"ע קסד ואילך. המשך והחרים תרל"א ע' ג.
344. נת"ל : פ"ב.
345. עי"ז : ניתוסף ע"פ המשך הנדפס.
346. חולה בגימט' מ"ט : ראה טעמי המצות להאריז"ל ר"פ וירא. לקו"ת להאריז"ל ויחי מח, ב. מאו"א מערכת חולה סל"ה. לקו"ת ברכה צז, ב. המשך וככה תרל"ז ספס"ג.
347. ותחסרהו מעט מאלקי' : תהלים ח, ו. ראה מאמרי אדה"א במדבר ח"ב ע' תלד.
348. מאלקי' חיים דבינה : ואתחנן ה, כג. ראה זהר יתרו סח, ב ובהגהות הרח"ו שם. הנסמן במאמרי אדה"א דברים ח"ד ע' א'קסח קונטרסים ע' תקמ.
349. מ"ט שערים נמסרו למשה : ראה ר"ה כא, ב.
350. למשה. . הסתלקותו. . שעה"נ : ראה לקו"ת וס' הליקוטים להאריז"ל ואתחנן ג, כו. מג"ע אופן כט. מאמרי אדה"א במדבר ח"ב ע' תלד וע' תלה. לקו"ש ברכה כרך כד ע' 257 הערה 33. ר"ה כרך יד ע' 451 בהערה. בהערה הבאה.
351. לעליונים נדמה להם למטה : ראה סוטה יד, רע"א. מאמרי אדה"ז תקס"ה ח"א ע' קפד לקו"ת במדבר יב, א ואילך (בשם המגיד).

עמוד סה

352. דבר המותר. . החיצוני' : ראה תניא פ"ז. אגה"ק סכ"ו (קמג, ב).
353. אבר קטן יש באדם : סנהדרין קז, א.
354. כו' : בהמשך הנדפס: ליתא.
355. ורוחא לבסומי שכיחא : ראה ערובין פב, ב.
356. האדם הוא בחיר הנבראים : ראה גם עבודת הקודש חלק התכלית פ"ב — פ"ו. לקמן ח"ב (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה ויאמר כו' לך לך על יד הערה 26. ד"ה ויובן כו' הני ששה ועשרים הודו על יד הערה 62. (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה יפה שעה הא'. (ובחלק ההנחות) בהנחה שם על יד הערה 32.
356. וכל מה שברא הקב"ה בעולמו : ראה ברכות ו, ב.
357. לצוות. . צוותא וחיבור : ראה גם מאמרי אדה"ז תקס"ז ע' רצ. אוה"ת מטות ע' א'רנח. לקמן (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) בהנחה כאן על יד הערה 95. סה"מ תרמ"ד ס"ע רעג ואילך.
358. לעיל : פ"ה.
359. עשר מעלות אחורנית : ע"פ מל"ב כ, י. יא. ישעי' לח, ח.
360. לבור שחת : ע"פ תהלים נה, כד.
361. בחיי החיים : יומא עא, א.

עמוד סו

362. אחת ממצות ה'. . ואשם : ויקרא ד, כז.
363. אין לך דבר שעומד בפני התשו' : ראה תניא פכ"ה. פיה"מ להרמב"ם אבות פ"ג, מי"א. סה"מ תש"ט ע' 42 (הא') בהערה. לקו"ש בא כרך ו ע' 66 הערה 54.
364. ראב"ד שיצאה נפשו מבכי' : ע"ז יז, א. ראה סה"מ תרמ"ו ע' יט.
365. מדה במדה שלא בטלה : ראה שבת קה, ב. סוטה ח, ב.
366. וה' יסלח לו : ע"פ מטות ל, ו. ט. יג.
367. ומקום שבע"ת עומדי' : ראה ברכות לד, ב. לקו"ש נצבים כרך יד ע' 361 וע' 363. תו"ח שמות ח"א מא, א. וש"נ. סה"מ מלוקט ד' ס"ע יח.
368. נפשו כן יובן : בהמשך הנדפס: נפשו כן, וכן.
369. יומא חד בעי לאכוונא : ראה ירושלמי ברכות פ"ב, סה"ד.
370. אלקפתא : וכ"ה (לקמן בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) בהנחה כאן על יד הערה 109. בהמשך הנדפס: אקלפתא. באוה"ת שבהערה הבאה: ארקפסא. בפלח הרמון ויקרא ע' קו: אלקפטא. ראה מערכת הערוך בירושלמי שם.
371. בהגהות לד"ה ונשב בגיא : אוה"ת ואתחנן ע' קנה. פלה"ר שם ע' קיט ואילך.
372. להביא מב"ד בלא זמנו : ב"מ פה, ב.
373. נחשב לו למח"ז : ראה גם כש"ט קה"ת סקס"ב.

עמוד סז

374. וכמשי"ת : בהמשך הנדפס: וכמשנ"ת.
375. שמחשב בטיב : שם: עד שמחשב בטוב.
376. מכף ראשה ועד רגלה : ראה גם לעיל מאמר ד"ה ואעשך לגוי גדול ובהערה 66. לקמן (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) בהנחה כאן על יד הערה 112: מכף רגלו ועד ראשו.
377. בגדי' שבישל. . כוס לרבו : שבת קיד, רע"א.
378. כי אין לבוא אל המלך : אסתר ד, ב [בדילוג].
379. ש"ק בגימ' ד' מאות : ראה שער רוח הקדש כונת שק. מבוא שערים ש"ג ח"ב, פ"ט. לקו"ת להאריז"ל ישעי' עה"פ (מ, יב) מי מדד הא'. מאמרי אדה"ז תקס"ה ח"א ע' פה (נו"א). ע' פג (נו"ש). תו"א וישלח כד, ג. תו"ח שם קפג, ריש ע"ב.
380. הלבוש דעשי' : ראה גם מאמרי אדה"ז תקס"ה ח"ב ע' תרנב ואילך (נו"א). ס"ע תרנד ואילך (נו"ש).
381. הרהורי עבירה קשה מעבירה : ראה יומא כט, א. לקמן ח"ב (בחלק המאמרים) המשך יונתי פי"ז (ובשתי ההנחות שם). (בחלק ההנחות) הנחה ד"ה שובה ישראל הא' על יד הערה 71 ואילך. מאמרי אדה"א דברים ח"א ע' קיד. וש"נ. נ"ך ע' פח. וש"נ. שע"ת ד, ד ובהערה 29.
382. וע"ז : בהמשך הנדפס: וע"ד.
383. ויקח יעקב מאבני המקום : ויצא כח, יא [בהוספת תיבת: יעקב].

עמוד סח

384. הי' : בהמשך הנדפס ליתא.
385. בכלי חרס שבירתם זהו תקנתם : ראה כלים פ"ב, מ"א.
386. ואהבת שהוא לשון ציווי : ראה גם סהמ"צ להצ"צ ע' קצט. לקמן (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה מזבח אדמה תעשה לי ובהערה 128.
387. ואתה הוא קודם שנבה"ע : ראה תפלת השחר. של"ה תולדות אדם ג, ב. מאמרי אדה"ז על מארז"ל ע' שלו.
388. ודעת לנבון נקל : משלי יד, ו.
389. שבירת הכלי. . לתשמיש הקדום : בכלי חרס ראה רמב"ם הל' כלים רפי"ט.
390. ולא תתורו אחרי לבבכם : שלח טו, לט.
391. שעינא וליבא תרין סרסורין דחטאה : ראה ירושלמי ברכות פ"א, ה"ה. ראה גם תו"א שמות נד, סע"ג ואילך. מאמרי אדה"א שמות ח"א ע' כ.

עמוד סט

392. מצבה : ניתוסף בפנים ע"פ המשך הנדפס.
393. זאת. . מקבל : ראה מאו"א מערכת זאת ס"ג. לקו"ת צו ח, ב. וראה גם (לקמן בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) בהנחה כאן על יד הערה 139.
394. משם רועה אבן ישראל : ויחי מט, כד.
395. הביטול שלמעלה מהשכל : ראה גם לקו"ת פקודי ד, סע"ב. פ' ראה יח, א. כט, ד. סה"מ תרכ"ז ס"ע עד ואילך. ס"ע רכו ואילך. תרל"ח ע' קנ ואילך. ובהנסמן בהנ"ל.
396. שאבא יסד ברתא : ראה זהר רע"מ פינחס רנו, ב. רמח, א. רנח, א. אגה"ק ס"ה. מאמרי אדה"א דברים ח"ב ע' שפ הערה ד"ה מצירופי. קונטרסים ס"ע תקמז ואילך. תו"ח שמות ח"א יב, א.
397. גם את העולם נתן בלבם : קהלת ג, יא. ראה לקו"ת במדבר ה, ב. מאמרי אדה"ז תקס"ה ח"ב ע' תקעט. ע' תרמ. אוה"ת בלק ע' תתקמ. וראה גם לקמן מאמר ד"ה ואמנם כו' חולה בסופו.
398. ועפ"ז : פיסקא זו נרשמה בצד הימין של הגליון מלמעלמ"ט וכנראה שניתוספה אח"כ.
399. מזבח אדמה תעשה לי : יתרו כ, כא.
400. ואם מזבח אבנים. . גזית : יתרו שם, כב.
401. מפני מה. . גזית : בהמשך הנדפס ליתא. ואולי נשמט מפני תיבות הדומות: גזית. . גזית.
402. למה נק' שמו אדם. . האדמה : וכ"ה באוה"ת בלק ע' תתקכ. ראה תנחומא צו יד. וראה גם ב"ר פי"ז, ד הובא באוה"ת שם ע' תתקלב.
404. הזבח : בהמשך הנדפס: המזבח.
403. שממקום כפרתו. . נברא : ראה ב"ר פי"ד, ח. ירושלמי נזיר פ"ז, ה"ב. רש"י בראשית ב, ז. רמב"ם הל' ביהב"ח פ"ב, ה"ב.
405. יקריב האדם מכם : ראה גם (לקמן בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה סמוכים לעד על יד הערה 39. סה"מ תרכ"ט ע' קכז. וש"נ.
406. רוח האדם עולה : ראה קהלת ג, כא.

עמוד ע

407. כי חרבך הנפת : המשך הכתוב ואם מזבח אבנים.
408. חרב אוכלת : ע"פ האזינו לב, מב.
409. ותחללה : סיום הכתוב ואם מזבח אבנים.
410. ולא תחללו את שם קדשי. . חלל : אמור כב, לב. ראה מאמר ד"ה זה במאמרי אדה"ז תקס"ב ח"ב ע' שפו ואילך. לקו"ת פקודי ד, א. (הובא לקמן ב) המשך מצה זו ספ"מ על יד הערה 1276. (בחלק ההנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) בהנחה כאן על יד הערה 149. תו"ח תצוה ח"ב שנז, ב. וש"נ.
411. והרהור תאוות היתר : בהמשך הנדפס: והרהורי היתר.

מצוטט בעמוד אחד

תורת שמואל ספרי כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע 1

תרמ"א ‹ הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב ‹ תקעו בחדש שופר ‹ תקכג סה"מ תר"ם ח"א ע' סה