סח

שניחר גרונם לגמרי הי'³⁸⁴ בהם שנפלו בתאוות היתר, ומהם ג"כ שנכשלו בתאוות איסור ג"כ, ולכן בירר מהם מה שאפשר להעלות היינו האותיות דתאוות היתר, משא"כ לבושי' דתאוות איסור א"א להעלות כ"א ע"ד שאמרו בכלי חרס שבירתם זהו תקנתם³⁸⁵ וא"א להעלותם כלל, אך הלבושי' דתאוות היתר זה באפשר להעלות, והיינו כי ענין התאוה היא רק כח המתאוה לבד, אבל באמת אינו מוכרח כלל וכלל להתאוות אפי' תאוות היתר, וכ"ש תאוות איסור, ובכח המתאוה הלזה יכול להיות בבחי' אהבה עזה לאלקות, ובזה יובן מ"ש ואהבת כו' בכל לבבך וארז"ל בשני יצריך, שלכאו' אינו מובן כל ענין אומרו ואהבת שהוא לשון ציווי³⁸⁶ איך שייך על מדה שבלב לשון ציווי, גם אמרם ז"ל בשני יצריך שגם היצה"ר ישוב לאהבת ה' ואיך הוא זה, אלא שהגם על עצם האהבה אינו שייך ציווי מ"מ הלא הולדת האהבה הוא מהתבוננות השכל שכאשר מתבונן בדבר הנאהב איך שטוב לפניו הוא הדבר ההוא אזי מתפעל לאהוב את הדבר שמחייב השכל, ולכן שכאשר יתבונן היטב בהתבוננות השכל איך שאני הוי' לא שניתי, ואתה הוא קודם שנבה"ע³⁸⁷ כו' והיינו מפני כי כלליות השתלשלו' העולמות הוא משם והארה בעלמא שאינו נוגע אל עצמותו כלל וכלל, ואי לזאת יתבונן נא היטב מה יחפוץ יותר אם מה שהוא הארה בעלמא או את עצם אוא"ס אשר מהארתו נתהוה כל העולמות עליונים ותחתונים, וכאשר יעמיק היטב בהתבוננות זו אזי גם כח המתאוה של היצה"ר מתאוה תאוה להיות בבחי' אהבה עזה לאלקות כאשר אוהב כל דברים הגשמיי' כשמתבונן שטוב לפניו וביתר שאת שהרי בכל הטוב שבעולמות לא נמצא טוב כמו עצם האלקות להיות כי כולם הם מהארה, ודעת לנבון נקל³⁸⁸ שא"א להשתוות הארה לעצם שכרחוק מזרח ממערב הם, ולפ"ז יתורץ ב' דקדוקי' הנ"ל שבפסוק ואהבת שהציווי הוא על ההתבוננות, ושגם היצה"ר יכול לבוא לאהבת ה' כו', רק שבענין העלאת האותיות הנה <25>

אותיות דתאוות היתר אפשר להעלותם, מפני שלא נפגמו כ"כ, אבל האותיות דתאוות איסור א"א להעלותם כלל וכלל, כ"א לדחותם וכענין שאמרו בכלי חרס שבירתם זהו תקנתם, וכמו שענין שבירת הכלי הוא עד שאינו ראוי' לתשמיש הקדום³⁸⁹ כנודע, כן שבירת מח' ותאוות איסור הוא ביטולם לגמרי כמ"ש ולא תתורו אחרי לבבכם³⁹⁰ ואחרי עיניכם שעינא וליבא תרין סרסורין דחטאה³⁹¹ כ"א לדחותם מכל וכל וזהו העלאתן כו', אבל אותיות דתאוות היתר מתעלים האותיות בדרך קירוב ע"י שנעשים אותיות והסבר בעבודת ה'