תקט
והנה להבין ענין הג' קדושות צ"ל תחילה ענין ירידת הנשמה בגוף, והלא הנשמה קודם התלבשותה בגוף כתי' חי ה' אשר עמדתי לפניו24, פי' שעמדה בביטול25, דעמידה דמלאכים היינו שעומדים בביטול26 ומכ"ש נשמות וכתי' נשמה שנתת בי27 טהורה היא28, וירדה בגוף ונה"ב שמעלים ומסתיר, ולמה היתה כזאת מלפניו ית', אלא שהוא צורך עלי'23, וצ"ל מהו העלי'. והענין דהנה הנשמה קודם התלבשותה בגוף היתה במדרי' הצדיקים, וזהו טהורה שנקי' מכל סיג ופסולת, וע"י ירידתה בגוף תבוא למדרי' בע"ת29, דתשובה אינו דוקא על חטא ועון30 ח"ו כ"א והרוח תשוב אל אלקים31. וביאור הענין דהנה אי' בזהר שיש נשמות שנק' נוני ימא32, דכל מה שיש ביבשה33 יש בים רק ברואים שבים הם מובלעים במי הים ודגים הפורשים מן הים מיד מתים34 וכמו"כ יובן למעלה דמלאכים הנק' נוני ימא35 הם בטלים בתכלית לאלקות וכמו"כ יש נשמות שנק' נוני ימא, וברואים שבארץ הם מופרדים מן הארץ, וזהו"ע ירידת הנשמה בגוף בחי' ארץ וכמ"ש וייצר ה' אלקים את האדם36 עפר מן האדמה שהוא בחי' יש ודבר נפרד. ולהבין ענין ים ויבשה הנה כתי' לרוקע הארץ על המים כל"ח37, דבתחילת הבריאה היו המים למעלה מן הארץ דד' יסודות ארמ"ע38 יסוד שיותר מגושם וכבד נופל למטה יותר והיסוד הדק יותר מקיפו, לכן המים מקיפים את הארץ, ורוח על המים וכמ"ש ורוח אלקים מרחפת ע"פ המים39,
הערות
- 24. חי ה' אשר עמדתי : ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) מאמר ד"ה הקבצו ושמעו בנ"י ובהערה 67.
- 25. שעמדה בביטול : ראה גם תו"א בשלח סב, סע"ד. סה"מ תרל"ח ע' ת. וש"נ. תר"ם ח"א ע' יב. וש"נ.
- 26. דעמידה דמלאכים . . בביטול : ישעי' ו, ב. ראה סוטה לט, א. לקו"ת נשא כ, ג. כב, ג.
- 27. וכתי' נשמה שנתת בי : מצינו בכ"מ בחז"ל על נוסח תפלה עתיקא הביטוי ”דכתיב" — ראה סה"מ תש"ט ע' 150.
- 28. נשמה שנתת בי טהורה היא : ברכת אלקי נשמה.
- 23. ירידת הנשמה . . צורך עלי' : ראה הנסמן באוה"ת עקב ע' תפא.
- 29. וע"י ירידתה בגוף . . בע"ת : ראה גם תו"ח בשלח ח"א קעו, ד ובהערה 571.
- 30. דתשובה אינו דוקא על חטא ועון : ראה חובת הלבבות שער עבודת אלקים פ"ג (ד"ה והחמישי כי מצות). תו"א ויחי מה, א. סה"מ תר"ם ח"ב ע' תקכט. וש"נ.
- 31. והרוח תשוב אל אלקים : קהלת יב ז [ושם: האלקים].
- 32. אי' בזהר שיש נשמות שנק' נוני ימא : ראה ביאוה"ז בשלח מא, סע"ג [ושם: דמשמע בזהר בכמה דוכתי]. תו"ח בשלח ח"א רז, א. וש"נ. (לעיל בחלק המאמרים) מאמר ד"ה כי תבואו וכו' ושבתה הארץ ובהערה 71. לקמן בהנחה שם ובהערה 72.
- 33. דכל מה שיש ביבשה : חולין קכז, א. ראה גם תו"ח שמות ח"א יח, ג הערה 770.
- 34. ודגים הפורשים מן הים מיד מתים : ראה ע"ז ג, ב [אוה"ת חבקוק כרך א ע' תצד]. תו"ח תולדות קנח, ב. סה"מ תר"ם ח"א ע' רלה. לקו"ש ימי הקיץ כרך ח ע' 363 שולי הגליון הא'. וראה ג"כ סה"מ תרל"ט ח"ב ע' תעדר בשולי היריעה ד"ה ואח"כ. סה"מ תרמ"ו ע' תד ואילך. לעיל (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה כל אשר חפץ ה' עשה לאחר הערה 41.
- 35. דמלאכים הנק' נוני ימא : ראה זהר בשלח מח, ב ובמק"מ שם. ביאוה"ז בשלח מא, סע"ג. מב, ג. ולהצ"צ כרך א ע' רח. ע' ריב. לקו"ת צו ח, ג. שמיני יח, א.
- 36. וייצר . . את האדם : בראשית ב, ז.
- 37. לרוקע הארץ על המים כל"ח : תהלים קלו, ו.
- 38. דד' יסודות ארמ"ע : ראה לעיל הנחה ד"ה וידעת היום הערה 106.
- 39. ורוח אלקים מרחפת ע"פ המים : בראשית א, ב.
סוטה ל״ט א - הטקסט מספריא
וְהִזָּה לְאַחֲרָיו, לְאַחֲרָיו וְהִזָּה לְפָנָיו — הַזָּאָתוֹ פְּסוּלָה. לְפָנָיו וְהִזָּה עַל צְדָדִין שֶׁבְּפָנָיו — הַזָּאָתוֹ כְּשֵׁרָה.
אָמַר רָבָא בַּר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁנִּפְתַּח סֵפֶר תּוֹרָה אָסוּר לְסַפֵּר אֲפִילּוּ בִּדְבַר הֲלָכָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּבְפִתְחוֹ עָמְדוּ כׇּל הָעָם״, וְאֵין עֲמִידָה אֶלָּא שְׁתִיקָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהוֹחַלְתִּי כִּי לֹא יְדַבֵּרוּ כִּי עָמְדוּ לֹא עָנוּ עוֹד״. רַבִּי זֵירָא אָמַר רַב חִסְדָּא, מֵהָכָא: ״וְאׇזְנֵי כׇל הָעָם אֶל סֵפֶר הַתּוֹרָה״.
וְאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: כׇּל כֹּהֵן שֶׁלֹּא נָטַל יָדָיו — לֹא יִשָּׂא אֶת כַּפָּיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שְׂאוּ יְדֵיכֶם קֹדֶשׁ וּבָרְכוּ אֶת ה׳״.
שָׁאֲלוּ תַּלְמִידָיו אֶת רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ: בַּמָּה הֶאֱרַכְתָּ יָמִים? אָמַר לָהֶן: מִיָּמַי לֹא עָשִׂיתִי בֵּית הַכְּנֶסֶת קַפֶּנְדַּרְיָא, וְלֹא פָּסַעְתִּי עַל רָאשֵׁי עַם קוֹדֶשׁ, וְלֹא נָשָׂאתִי כַּפַּי בְּלֹא בְּרָכָה.
מַאי מְבָרֵךְ? אָמַר רַבִּי זֵירָא אָמַר רַב חִסְדָּא: ״אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בִּקְדוּשָּׁתוֹ שֶׁל אַהֲרֹן וְצִוָּנוּ לְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה״.
כִּי עָקַר כַּרְעֵיהּ מַאי אָמַר? יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה׳ אֱלֹהֵינוּ שֶׁתְּהֵא בְּרָכָה זוֹ שֶׁצִּוִּיתָנוּ לְבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, לֹא יְהֵא בָּהּ מִכְשׁוֹל וְעָוֹן. וְכִי מַהְדַּר אַפֵּיהּ מִצִּיבּוּרָא מַאי אָמַר? אַדְבְּרֵיהּ רַב חִסְדָּא לְרַב עוּקְבָא וּדְרַשׁ: ״רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם עָשִׂינוּ מַה שֶּׁגָּזַרְתָּ עָלֵינוּ עֲשֵׂה עִמָּנוּ
and instead he sprinkled it backward, or if he intended to sprinkle the water backward and instead he sprinkled it forward, even if the water lands on vessels that require purification, his sprinkling is invalid. However, if one intended to sprinkle the water forward and instead he sprinkled it forward to the sides, his sprinkling is valid. It is derived from here that one’s sides are considered as though they were in front of him.
§ Rava bar Rav Huna says: Once a Torah scroll has been opened, it is prohibited to converse, even about a matter of halakha. As it is stated: “And Ezra opened the book in the sight of all the people, for he was above all the people, and when he opened it, all the people stood up” (Nehemiah 8:5), and standing is referring to nothing other than silence, as it is stated: “And shall I wait, because they do not speak, because they stand still, and answer no more?” (Job 32:16). Rabbi Zeira said that Rav Ḥisda said: The prohibition against conversing is derived from here: “And the ears of all the people were attentive to the book of the law” (Nehemiah 8:3). They were not listening to any other voice.
And Rabbi Yehoshua ben Levi says: Any priest who did not first wash his hands may not lift his hands to recite the Priestly Benediction; as it is stated: “Lift up [se’u] your hands in sanctity and bless the Lord” (Psalms 134:2), which teaches that before reciting the benediction one must sanctify his hands by washing them.
§ Rabbi Elazar ben Shammua was once asked by his disciples: To what do you attribute your longevity? He said to them: In all my days, I never made a shortcut [kappendarya] through a synagogue. Nor did I ever stride over the heads of the sacred people, i.e., I never stepped over people sitting in the study hall in order to reach my place, so as not to appear scornful of them. And I never lifted my hands for the Priestly Benediction without first reciting a blessing.
The Gemara asks: What blessing do the priests recite before the benediction? Rabbi Zeira says that Rav Ḥisda says: Blessed are You, Lord our God, King of the universe, Who has sanctified us with the sanctity of Aaron and commanded us to bless His people, Israel, with love.
The Gemara continues: When the priest begins walking to the platform to recite the benediction, what does he say? The Gemara answers: May it be Your will, Lord our God, that this blessing with which You have commanded us to bless Your people, Israel, shall not contain any stumbling block or iniquity. And when the benediction has been completed, when he turns his face away from the congregation, what does he say? Rav Ḥisda instructed Rav Ukva and taught him that this is what he would say: Master of the Universe, we have performed that which You decreed upon us. Do unto us
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.