ח ג

דלעילא וכו' ועליה אתמר ורדו בדגת הים כו' וכן איתא עוד ברע"מ בהשמטות שבזהר סוף חלק א' סי' נ' גבי משה מ"ה דידך צלותא דשבת דאתמר ביה ורדו בדגת הים ובעוף השמים כו' והיינו כי מ"ה הוא בחי' אדם בארח אצילות דלעילא וכמ"ש מלגאו איהו שם מ"ה דאיהו ארח אצילות וג' המדרגות שבתחלה הם בי"ע דאצילות כי בת ובן הם נפש ורוח דאצילות מזו"נ דאצילות ונשמתא מסט' דאו"א היינו נשמה דאצילות שנמשך מיחוד או"א וזהו ענין נוני ימא הנ"ל. וכן פי' באשל אברהם פ' חיי שרה וכן משמע בקרא הפי' בע"ח שער מ"נ ומ"ד דרוש ד' אע"פ שהרמ"ז והמק"מ פי' בע"א. וזהו מ"ש פ' בראשית בד"ה הן האדם היה כאחד ממנו שאדה"ר היה הגבה למעלה גם מרשב"י בערך אחר ממש כו'. כי הרי אפילו הנשמות הגבוהות מאד שמיחוד או"א דאצילות שזהו נשמה דאצילות הוא כערך הבריאה לגבי אצילות ממש נגד נשמת אדה"ר כנ"ל (ועיין בזהר תרומה דקס"ז ע"ב). וז"ש ברבות בראשית פכ"א בפי' הן האדם היה כאחד ממנו כיחידו של עולם שנאמר שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד. והנה במ"ש הזהר ועליה אתמר ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל חיה כו' פי' הרמ"ז לשטתו שהן נר"ן דבי"ע. אך לפי הנ"ל י"ל דהיינו נר"ן דאצילות כי דגת הים היינו נוני ימא שהן נשמה דאצילות ממש ועוף הוא מבחי' רוח דאצילות כו' ואעפ"כ מאחר שהן בי"ע דאצילות לכן באדה"ר שהיה מאצילות שבאצילות נאמר ורדו בדגת הים כו' דר"ל שיוריד וימשיך החיות בבי"ע דאצילות ובבי"ע ממש. כי הוא דייקא בחי' אדם ממש אדמה לעליון לפי שהוא מבחי' אצילות כו'. וז"ש ג"כ גבי משה מ"ה דידך כו' כי משה זכה לחיה שלמעלה מבחי' נשמה דאצילות והוא ג"כ מבחי' אצילות שבאצילות לפמ"ש הרמ"ז פ' בא בדף מ' שזכה לחיה מפנימי' אריך כו' המושפע לאבא כו'. וזהו ענין מ"ה דמשה וכמש"ל בביאור ע"פ יונתי דשם מ"ה דאיהו ארח אצילות הוא מבחי' כתר כו' ולכן נאמר בו ורדו בדגת הים כו' כנ"ל. או יש לומר דקאי על מלאכים דאצילות שנקראים גם כן נוני ימא ובזה יש לפרש מ"ש בזח"א דע"א ע"פ ובכל דגי הים בידכם נתנו ואפילו נוני ימא. דקשה מהו ואפילו. דהא דגי הים היינו נוני ימא. א"ו דר"ל דקאי אפילו נוני ימא העליונים היינו המלאכים כו' אך שייכות בחי' מ"ה דמשה לצלותא דשבת כי מ"ה בחי' ביטול וזהו ענין צלותא דשבת בחי' אצילות כו' ועמ"ש ע"פ את שבתותי תשמרו בענין שבת עילאה בחי' כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא דהיינו למעלה מעלה מבחינת בריאה שבאצילות כו' ע"ש. והנה מבואר ע"פ יונתי בענין ולכי לך שמקור ושרש נש"י הוא מבחינת מחשבה הקדומה כו' חכמה וכתר עליון כו' רק שזהו בבחי' מקיף ונק' מזלייהו. וע"י התפלה הוא בחי' קומי לך לשרשך ועיקר עלייה זו בשבת. וזהו ענין הנשמה יתירה כו' ולכן מ"ה דידך צלותא דשבת דאתמר ביה ורדו כו' וכמש"ש שעי"ז נקרא קדש ישראל כו' ראשית תבואתה שהם מקור ויסוד אפילו לבחי' התורה כו'. ובזה יובן מ"ש בזוהר פ' בא דל"ד ע"א ע"פ בא אל פרעה כו' לגבי תנינא חדא כו' ומשה דחיל מיניה כו' כי הנה את זה לעומת זה עשה האלקים שכמו שיש לויתן ונוני ימא בקדושה כן יש ג"כ בצד הטומאה וע"ז נאמר לויתן נחש בריח כו' וכן נוני ימא וכמ"ש בזהר שם ובפרדס שער כ"ה פ"ה. אלא דזה לעומת זה היינו הפך ממש כי לויתן ונוני ימא דקדושה הם בתכלית הביטול במקורם בא"ס ב"ה ועמ"ש מזה בד"ה אז ישיר משה ובני ישראל בפ' בשלח משא"כ בלויתן דקליפה כתיב התנים הגדול כו' אשר אמר לי יאורי כו' שאדרבה הוא יש ודבר נפרד. וע' בהרמ"ז פ' יתרו דס"ח ע"ב בענין כהן מדין. והנה במשה כתיב מן המים משיתיהו כי משה הוא מבית לוי בחי' לויתן דקדושה וכמ"ש בזהר פ' שמות די"א סע"ב וכמ"ש במ"א בד"ה וללבן שתי