שיוך משוער לקטע
אגרות קודש כרך א קסב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כא
כי בס' הנ"ל מפרש זה במאמר ר' יוחנן דאמר עד ולא עד בכלל ור' יוחנן אזל לשיטתי' (ברכות לד, ב) דצדיקים גמורים גדולים מבעלי תשובה, אבל אנן קי"ל דבעלי תשובה גדולים - וכמ"ש הרמב"ם (תשובה פ"ז ה"ד) ובתניא פ"ז, ועייג"כ אגרת התשובה ספ"ח.
פתיחה בהקשר
אגרות קודש כרך ב רט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יט, כ
1) ימות המשיח, שתי דעות בש"ס (ברכות לד, ב) איך תהי' ההנהגה אז:
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ל בראשית שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב
מקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורין יכולין לעמוד בו) — הנה גם בנוגע לפעולתה בעניני העולם (שנברא בעשרה מאמרות) יש מעלה בעבודת התשובה, שדוקא על ידה גם ענינים של "זדונות" נהפכים לזכיות, כך שגם דברים תחתונים אלו ("תחתון שאין תחתון למטה ממנו") נעשים "דירה" לו ית'.
53 רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ד, מברכות לד, ב. זח"א שם.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ל וישב שיחה ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב
והטעם שפרץ יצא תחילה והוא הבכור — כי עבודת התשובה היא למעלה מעבודת הצדיקים, וכמאמר "מקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורין יכולין לעמוד בו".
53 רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ד (כדעת ר' אבהו ברכות לד, ב).
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לו ט"ו בשבט ט"ו בשבט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
דהנה אצל מלך ישראל צ"ל תכלית ושלימות הביטול להשם, כמחז"ל "אין על גביו אלא ה' אלקיו" [שלכן "המלך כיון שכרע שוב אינו זוקף", שאין זה ענין של זהירות (שלא יגבה לבו מצד התנשאותו בתור מלך), אלא זה גופא הוא ענינו של מלך, להביא עצמו לביטול בתכלית, עד שאינו יכול לזקוף את עצמו בעמדו לפני השם], ועל ידי שהעם מבטלים את עצמם אל המלך, כמ"ש "שום תשים עליך מלך" וכדרשת חז"ל "שתהא אימתו עליך", נמשך בהם הביטול של המלך למלך מלכי המלכים הקב"ה.
23 ברכות לד, ריש ע"ב.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לו פ' החודש פ' החודש
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב
השקו"ט "איזו חוקה גדולה" — פסח או פרה — היא בהתאם לב' הדיעות בגמ', אם צדיקים גמורים גדולים מבעלי תשובה, או שמקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים עומדין שם.
47 ברכות לד, ב. וראה לקמן הערה 64.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לז הוספות - שיחות ברכת כ"ק אדמו"ר שליט"א לאנ"ש שיחיו שברכו אותו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
אָנהויבנדיק פון דער עבודה מיט זיך אַליין — דורך דעם וואָס יעדער איד איז מגלה (בכח פון נשיא דורנו) ווי ער איז שלוחו של הקב"ה, ושלוחו של אדם (העליון) כמותו ("משה איש האלקים"), וואָס דאָס ווערט דורך דעם וואָס אַ איד — אַלס שלוחו של הקב"ה — נוצט אויס זיינע כחות אויף עבודת ה', אַזוי אַז די כחות זיינען נאָר ווי אַ כלי, אַ "שליח", אויף אויספירן שליחותו ורצונו של הקב"ה, בלימוד התורה, נגלה דתורה ופנימיות התורה [כולל ובמיוחד הלכות שבתורה (בחי' הוי' שבתורה), ווי ספר הרמב"ם וכיו"ב], וקיום המצוות בהידור,
83 משנה ברכות לד, ב. קידושין מא, ב.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לז הוספות - שיחות שיחת יום ועש"ק ערב פסח ה'תנש"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב
(א) עבודת הצדיקים — עבודה מסודרת ("תמידים כסדרם") כפי שנקבע הסדר בבריאת האדם באופן "אשר עשה האלקים את האדם ישר", (ב) עבודת בעלי תשובה — באופן של הוספה ("מוספים כהלכתם") ודילוג ("לדלג שור") לגבי סדר הבריאה, שעי"ז באים לדרגא שלמעלה מגדרי הבריאה, כמארז"ל "מקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורין אין עומדים שם", ויתירה מזה ש"אין יכולין לעמוד בו".
28 ברכות לד, ב.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לח בלק שיחה ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כו
וזוהי הדגשת הכתוב "ומנהר עד אפסי ארץ" — שאסור לו לאדם לסגור את עצמו בד' אמותיו ולא לחשוב ע"ד העולם שסביבו, באמרו "אני את נפשי הצלתי", והוא נמצא ב"עדן" (מקום של גילוי אלקות) — אלא צריך להתעסק בהעבודה עם ה"נהר", "להשקות את הגן", לברר ולזכך (בכחו של ה"נהר" היוצא מ"עדן") את כל העולם כולו, "עד אפסי ארץ".
29 ראה ברכות לד, ב.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך א חיי שרה שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
כי המצוות שלוחי הקב"ה, כמאמר "כבדו את המצוות שהן שלוחי", ו"שלוחו של אדם כמותו", ולכן יש כח במצווה לחבר ולהמשיך את הכח שלמעלה באדם.
33 ברכות לד, ב.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך א פקודי שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב
זה גם פירוש המאמר "במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אין יכולים לעמוד שם".
33 ברכות לד, ב. רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ד. וראה בספר המאמרים תש"ט ע' 183 בהערה.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ג חנוכה שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כא, כב
דבר זה הוא בדוגמת מעלת בעלי תשובה על צדיקים.
5 ברכות לד, ב. וראה ס' המאמרים ה' תש"ט ע' 183 הערה 1.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ד נשא שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב
"היתה יולדת (תולדותיהן של צדיקים – ועמך כולם צדיקים – מצות ומע"ט) בצער יולדת בריוח", עד שבא למרחב העצמי, "במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אין יכולים לעמוד שם".
21 ברכות לד, ב. וראה סה"מ ה'תש"ט ע' 183 בהערה.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ד חג הסוכות שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
ככל שהוא נעלה יותר, כך עלול יותר שתהיה אצלו ישות, ויותר צריכים לשלול זאת אצלו.
29 שלכן המלך (דוקא) כיון שכרע שוב אינו זוקף (ברכות לד, ב).
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ט ראה שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
כשם שהמלך משפיע לכולם מצד ההתבטלות הפנימית והאמיתית שלו, כך הכלב הוא בדיוק להיפך:
59 שלכן אמר דוד (עיקר המלכות בישראל) אם לא שוויתי ודוממתי – כדומם – (תהלים קלא, ב. וראה ירוש' סנה' פ"ב סה"ד); ואנכי תולעת ולא איש (שם כב, ז). והמלך שכרע שוב אינו פוסק (ברכות לד, ריש ע"ב). וראה רמב"ם הל' מלכים פ"ב ה"ו: הכתוב .. צוהו (את המלך) להיות לבו בקרבו שפל וחלל שנאמר ולבי חלל בקרבי [ועיי"ש בל' הרמב"ם "כדרך שחלק כו' כך צוהו"]. וראה גם ד"ה ביום השמע"צ תש"ח פל"א. עיי"ש.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ט וזאת הברכה שיחה ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב
על חטא העגל נאמר בגמרא "לא עשו ישראל את העגל אלא ליתן פתחון פה לבעלי תשובה", שהקדוש־ברוך־הוא איפשר ליצר הרע לשלוט על ישראל ולשכנעם לעשות את העגל כדי להגיע למעלה של התשובה – ביטול החטא, והתעלות האדם יותר מאשר לפני החטא.
29 וכמחז"ל במקום שבעלי תשובה עומדין אפילו צדיקים גמורים אין יכולים לעמוד שם (רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ד – כדעת ר' אבהו ברכות לד, ב (וראה סה"מ תש"ט ע' 183 בהערה. לקו"ש חי"ד ע' 361)). ולהעיר, שמהלשון "אין יכולים לעמוד" – ולא אינם עומדין" (כבברכות שם) – משמע שהמקום שבע"ת עומדין הוא למעלה אפילו מבחי' ה"יכולת" [שנעלה מבחי' "כח" – (ראה ד"ה מן המיצר תש"ט פי"ד. ובכ"מ)] דצדיקים.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך טו וישב-חנוכה שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
כיוון שכרע, שוב אינו זוקף".
15 ברכות לד, רע"ב. ר
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך טז שמות שיחה ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
ישנה התבטלות בספירת המלכות, בדומה למלך למטה שצריך להיות בהתבטלות מוחלטת, "כיון שכרע שוב אינו זוקף", ואילו מצד שני - הוא מתנשא על העם.
71 ברכות לד, ב. וראה דרמ"צ מצות מינוי מלך.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך טז תצוה שיחה ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב
וזוהי אחת הסיבות לכך ש"במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד בו", כי דוקא ב"רעש" של עבודת התשובה מתבטא חוסר ההגבלה של הנשמה.
52 ברכות לד, ב. רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ד.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך טז תשא שיחה ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב
אך עם זאת, יש יתרון גדול בעבודת התשובה על פני עבודת הצדיקים, כדברי חז"ל "מקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורין יכולין לעמוד בו".
31 רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ד – כדעת ר' אבהו ברכות לד, ב. וראה לקו"ש שם הערה 29.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך טז ויקהל שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
בדומה למלך אשר "כיון שכרע שוב אינו זוקף" - יותר מכל האחרים ודוקא ע"י כך הוא מולך על כל האחרים.
42 ברכות לד, ב.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך טז הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כ
1) ימות המשיח, שתי דעות בש"ס (ברכות לד, ב) איך תהי' ההנהגה או נסיית לגמרי, או שאין בין עולם הזה לימוה"מ אלא שעבוד מלכיות בלבד.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יז אחרי שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כא, כב
ואחר־כך מסייע לו הקדוש־ברוך־הוא שיתקיים אצלו "מצוה גוררת מצוה", והוא יתפטר מכל עבירותיו, עד שהוא מגיע לדרגה גבוהה כל כך של בעל־תשובה, שאין צדיקים גמורים יכולים לעמוד שם.
61 ברכות לד, ב. רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ד. וראה סה"מ תש"ט ע' 183 בהערה. לקו"ש חי"ד ע' 361 ואילך.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יז אחרי שיחה ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב
ואם מדובר בתשובה מאהבה, גם אז אין היא צריכה להיות מקודשת, כי בעל־תשובה הוא נעלה מצדיק, כמאמר חז"ל במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד, וההלכה היא שגם כאשר "הטעה לשבח" (אם לשבח יוחסין, באמרו שהוא מיוחס פחות מכפי שהוא באמת, או לשבח
40 דעת ר"א ברכות לד, ב. וכ"פ הרמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ד.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יז אמור שיחה ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כח
בדומה למסופר על ר' יוחנן בן זכאי, שבדברו על עצמו אמר "אלמלא הטיח בן זכאי את ראשו" – הוא לא קרא לעצמו בשמו, אלא רק כבן, בשמו של אביו.
64 ברכות לד, סע"ב.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יז בהר-ל"ג בעומר שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
שלוחו של אדם כמותו, ועבד מלך מלך, הן כאשר השליחות והעבודה הם דברים המתאימים למעלת המשלח והמלך, והן כאשר הן בדרגת השליח והעבד.
54 ברכות לד, ב (במשנה). וש"נ.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כ בראשית שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב
ועל ידי כך מתעלה היהודי לדרגה הנעלית של תשובה, שבמקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורין יכולין לעמוד בו.
44 רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ד. כדעת ר' אבהו ברכות לד, ב. וראה סה"מ תש"ט ע' 183 בהערה.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כ הוספות - מאמרים ושיחות חורף תשל"ח שיחה ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
8 ברכות לד, ב. וש"נ. ובלקו"ת ויקרא (א, ג), שכ"ה גם בנוגע לשלוחו של אדם העליון.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כב בהר-בחוקותי שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
כבר דובר פעם בהרחבה על ההבדל שבין "עבד" לבין "שליח", שאמנם, "שלוחו של אדם כמותו", וזה כולל גם ובעיקר את האופן הנעלה ביותר של השליחות, שבעת השליחות נעשה השליח למציאותו של המשלח.
24 ברכות לד, ב. וש"נ.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כג שלח שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
אך כאשר יהודי זוכר שהוא שליח – "שלח" – ששלוחו של אדם כמותו, הרי לשליח אין מציאות עצמית, אלא כל מציאותו היא המציאות של המשלח,
33 ברכות לד, ב (במשנה). וש"נ.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כד שופטים שיחה ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כ
יש מפרשים האומרים, שיהא צורך בערי המקלט לעתיד לבוא בתקופה של תחילת ימות המשיח, שאז "אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד".
22 ברכות לד, ב. וש"נ.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כד הוספות - שיחות שיחה ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
6 ד,שלוחו של אדם כמותו" (ברכות לד, ב. וש"נ), ועדיז שלוחו של אדם העליון -- כמותו (לקו"ת ויקרא א, ג). וראה זחיב לח, א: מאן פני האדון הוי' דא רשב"י. וכעין זה בנגלה דתורה -- ראה ירושלמי ביכורים פ"ג ה"ג: והוי' בהיכל קדשו דא ר' יצחק בר' לעזר בכנישתא מדרשא דקיסרין. וראה בחיי תשא לג, ז,
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כה ויחי שיחה ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב
הפסוק "בנימין זאב יטרף" הוא ההתחלה של "ששי", וחלק זה, "ששי", מסתיים בפסוק המביע את דברי יוסף אל אחיו:
71 וי"ל הטעם הפנימי לזה – כי מכיון שברכת בנימין היא בענין התשובה שהיא באין ערוך לעבודת הצדיקים (דמקום שבע"ת עומדין אין צ"ג יכולין לעמוד בו – רמב"ם הלכות תשובה פ"ז ה"ה – מברכות לד, ב. וראה זח"א שם. זח"ב קו, סע"ב), לכן נאמרה בפרשה בפ"ע, ולאחרי סיום ברכת שאר השבטים.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כז מצורע שיחה ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב
וכיון שבעל תשובה הוא בדרגה נעלית יותר מצדיק, כדברי חז"ל "מקום שבעלי תשובה עומדין, צדיקים גמורים אינם עומדין", הרי יוצא מכך, שהנגעים, שהם הטומאה החמורה ביותר, "אין ..
27 ברכות לד, ב. רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ד.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כז אחרי שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב
ואף אם נכשל ח"ו – הרי זה זמני בלבד, ובשעתא חדא ניתן לו הענין של יום הכפורים המביא את מעלת התשובה, ו"מקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד בו",
62 רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ד, ע"פ ברכות לד, ב. (משיחת ש"פ אחו"ק תשכ"ח)
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כח קרח שיחה ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
ב) זהו מלך בעצם מהותו ובשלמות.
58 אולי י"ל נפק"מ בנוגע למלך כיון שכרע שוב אינו זוקף (ברכות לד, רע"ב. רמב"ם הל' תפלה פ"ה ה"י) – שבשעת תפלתו אין (ואסורים) פעולות דמלכות.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כט ברכה-שמח"ת שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב
"אמרו חכמים מקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורין יכולין לעמוד בו, כלומר מעלתן גדולה ממעלת אלו שלא חטאו מעולם מפני שהן כובשים יצרם יותר מהם".
46 ברכות לד, ב (בשינוי ל').
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כט הוספות - שיחות שיחה ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יט
1 ועפ"ז מובו שביאת המשיח הו"ע של הלכה (כדלקמן בפנים) -- מכיון שאין זה רק שכר שיהי" לעתיד לבוא (ענין שאינו תורה-הוראה, הלכה לנו), כי אם, ששכר זה שייך גם לעבודה עצמה (משא"כ שלימות עניו השכר -- לא נתגלה אפילו לנביאים, ,עין לא ראתה אלקים זולתך* (רמב"ם הל' תשובה פ'ח ה"ז -- מברכות לד, ב)).
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ליל שמחת תורה (קודם הקפות) ה'תשי"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
והמשיך לדבר אודות ההוכחה והסימן לקיום השליחות באופן ד"שלוחו של אדם כמותו"].
213 ברכות לד, ב (במשנה). וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת י"ג תמוז, ה'תשי"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
ואז, אפילו אם לא יהיו פני הדברים כפי שהי' יכול להיות אילו היו נעשים ע"י הרבי בעצמו ("יתקיימו על ידי") – הרי, לכל לראש, "שלוחו של אדם כמותו", ונוסף לזה, בשליחות גופא יכול להיות האופן הכי נעלה – למעלה מגדר של שליחות – שאינו רק "שליח", אלא נעשה האדון עצמו !
1171 ברכות לד, ב (במשנה). וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת כ"ף מנחם-אב, ה'תשי"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב
עצמם מתהפכים לזכיות, ועי"ז גדלה מעלתו ממעלת צדיק גמור, כמארז"ל "מקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד בו".
671 ברכות לד, ב. רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ד.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ד', י"ט תשרי, ג' דחוה"מ סוכות ה'תשי"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
המלך – בד בבד עם גודל ותוקף מציאותו, נרגש אצלו ביותר הביטול להקב"ה "כעבדא קמי מרי'", עד כדי כך שאינו מציאות לעצמו כלל, כמודגש בדברי הגמרא בנוגע לפרטי החילוקים באופן הכריעה בתפלה, ש"המלך כיון שכרע שוב אינו זוקף".
62 ברכות לד, רע"ב.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם תשי"ד שיחת ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כא, כב
והיינו שענינה של שנת העיבור הוא בדוגמת ענין התשובה , שמדריגת בעלי תשובה היא למעלה גם ממדריגת הצדיקים, והרי מצינו שקין האריך ימים יותר מאדם הראשון (שניתנו לו אלף שנים ואח"כ נלקחו ממנו שבעים), וגם יותר מירד וכו', שכל זה הוא מצד מעלת התשובה, ועד"ז מספר הימים דשנת העיבור גדול יותר משנת החמה, מצד מעלת התשובה.
41 ראה ברכות לד, ב. רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ד.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת י"ט כסלו ה'תשי"ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כד
וכל זה – מה שהראו לו, ובמילא, אין זה אלא " גן עדן", ואילו "עדן", עליו נאמר "עין לא ראתה אלקים זולתך", "זה עדן שלא שלטה בו עין כל ברי'" – הרי זה שלא בערך יותר !
158 ברכות לד, ב.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' דחג השבועות, ה'תשי"ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
ואעפ"כ, גם ארבע שנים לאחר ההסתלקות, מוסיף הוא לעסוק בשליחותו של הרבי, וכיון ש"שלוחו של אדם כמותו ", הרי בכל מקום שאליו הוא הולך, הולך עמו הרבי.
47 ברכות לד, ב (במשנה). וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ה' פ' עקב, כ"ף מנחם-אב ה'תשי"ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
כשאדם עושה שליחותו של הקב"ה – ש"שלוחו של אדם [דקאי (גם) על אדם העליון שעל הכסא] כמותו" – אזי נעשה, כביכול, בבחינת " כל יכול ", דהיינו שהוא "בעל-הבית" על כל הענינים השייכים לעבודתו,
20 ברכות לד, ב (במשנה). וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ ראה, מבה"ח וער"ח אלול, ה'תשי"ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
וכמבואר בלקוטי תורה, שעי"ז שעושים שליחותו של אדם העליון – נעשים "כמותו", שהו"ע ההתכללות, שנכלל באדם העליון.ויש בזה סדר והדרגה:
14 שהרי "שלוחו של אדם כמותו" (ברכות לד, ב (במשנה). וש"נ). – מהנחה בלתי מוגה.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ ראה, מבה"ח וער"ח אלול, ה'תשי"ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב
ולכן מצינו שיש מעלה בענין שבירת הלוחות, שלכן, אמר הקב"ה למשה רבינו "יישר כחך ששברת", ויתירה מזו איתא בירושלמי ש" הקב"ה אמר לו שישברם" – ע"ד מעלת בעלי-תשובה על צדיקים, ש"במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורין יכולין לעמוד בו".
61 ברכות לד, ב. רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ד.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ליל שמחת תורה (קודם הקפות), ה'תשט"ו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב
והרי העבודה דראש השנה היא עבודת התשובה , שכללות ענין התשובה הוא על העדר העבודה , אך ע"י התשובה נעשה עילוי גדול ביותר – "במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורין יכולין לעמוד בו", ועד ש"זדונות נעשו לו כזכיות".
45 ברכות לד, ב. רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ד.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם תשט"ו ד. כ"ק אדמו"ר שליט"א צוה לנגן ואמר מאמר ד"ה וירד הוי' על הר סיני. ***
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
וגם בנוגע לנשמות מצינו הלשון של שליחות – "שלוחו של אדם העליון כמותו" (כמו שלוחו של אדם סתם, שהרי "אדם" הוא מלשון "אדמה לעליון").
17 ברכות לד, ב (במשנה). וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום א' פ' פנחס, י"ג תמוז, ה'תשט"ו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
הנסיעה לשליחות זו צריכה להיות באופן שלמעלה מהגבלת עצמו – מתוך ידיעה ששליחות זו נתייסדה ע"י כ"ק מו"ח אדמו"ר, ודבריו חיים וקיימים בכל שנה ושנה, ובמילא, הרי נוסעים בכחו – "שלוחו של אדם כמותו".
59 ברכות לד, ב (במשנה). וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום שמחת תורה ה'תשט"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כא, כב
"לכפר לפני ה' להיות נחת רוח לקונו", "שיהי' לרצון לפני ה' ומרוצה וחביב לפניו ית' כקודם החטא", היינו, באופן נעלה יותר מכמו שהי' במעמדו ומצבו הקודם שענינים אלה לא היו חשובים ל"חטא", בדוגמת מעלת בעלי תשובה אפילו לגבי צדיקים גמורים.
35 ראה ברכות לד, ב. רמב"ם הל' תשובה פ"ד ה"ד.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ חיי שרה, מבה"ח כסלו, ה'תשט"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
וקשר זה הוא ע"י מצוה, כיון שמצוות הם שלוחיו של הקב"ה, כדאיתא "כבדו את המצוות שהן שלוחי", ו"שלוחו של אדם כמותו", ולכן בכחה של מצוה להמשיך ולקשר את הכח מלמעלה עם האדם.
54 ברכות לד, ב (במשנה). וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ה' פ' בלק, י"ב תמוז ה'תשט"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
וכאמור, שכאשר ניתוסף עוד יהודי, ניתוסף עוד אות בתורה, ומובן, שגם הוספת "אות זעירא" היא דבר חשוב, ועאכו"כ "אות בינונית" ו"אתוון רברבין", ועאכו"כ כאשר נוסעים עדה מישראל, ויותר מ"עדה", וכאשר ניתוסף אור בנקודה אחת, הרי זה מתפשט בכל הסביבה כולה ובכל המדינה כולה, וכאשר מדובר אודות מקום כללי וזמן כללי, הרי זה מתפשט בכל הפרטים התלויים במקום זה ובזמן זה.אבל אעפ"כ, כיון שמצד כמה סיבות לא כולם יכולים לנסוע ולא כל אחד יכול לנסוע – הרי ע"פ תורה ישנו הענין ד"שלוחו של אדם כמותו", ולכן, כאשר נתאספים יחדיו, ובוחרים פלוני בן פלוני ופלוני בן פלוני שיסעו בתור שלוחים, הרי זה נחשב כאילו נסעו כל אלו שמינו אותם בתור שלוחים.
130 ברכות לד, ב (במשנה). וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ מטות ומסעי, מבה"ח מנחם-אב, ה'תשט"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כ
דלעמי הארץ או כמ"ש באגה"ק לערב רב, ובהתחלת זמן הגאולה יהי' כן בכל ישראל, ע"ד מרז"ל אין בין העוה"ז לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד ויהי' צורך בחרב כו', אמנם ת"ח וכמ"ש באגה"ק לישראל שאינם מערב רב, ואח"כ יהי' כן בכלל, אשר את רוח הטומאה אעביר מן הארץ לא יצטרכו לחרב, ועז"נ וכתתו חרבותם לאתים גו'.
59 ברכות לד, ב.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ ראה, מבה"ח אלול, ה'תשט"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב
אך הענין הוא – שזהו מצד העומק שישנו בהתנועה דתשובה, וכנ"ל "שבמקום הקשר הוא כפול ומכופל", וע"ד מארז"ל "מקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורין יכולין לעמוד בו".
21 ברכות לד, ב. רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ד.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם תשי"ז שיחת ליל ג' דחול המועד סוכות
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
אך העצה לכך ש"מוראה של מלכות" תפעל פעולתה היא – "המלך כיון שכרע שוב אינו זוקף":
101 ברכות לד, רע"ב.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ליל שמחת תורה (קודם הקפות), ה'תשי"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב
וזהו גם מ"ש במדרש שלוחות שניות היו בבחי' "כפלים לתושי'" – בדוגמת מעלת בעלי תשובה על צדיקים גמורים, ש"מקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורין יכולין לעמוד בו".
17 ברכות לד, ב. רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ד.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם מוצש"ק פ' בשלח, יו"ד שבט, ה'תשי"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כח
יש צדיקים שהדביקות שלהם הוא בתכלית התפשטות הגשמיות במס"נ האמיתית מכל וכל כו', ויש צדיקים שאין להם מס"נ אמיתי כמו אלו, ועכ"ז הם גבוהים מאוד נעלים מאלו כו', וכענין ריב"ז עם רחב"ד שזה כעבד לפני המלך וזה כשר לפני המלך, דאע"פ שמס"נ של זה אמיתי יותר, אבל שורש נשמתו והשגתו אינה מגעת במקום גבוה כ"כ, שזה מבחי' חסד וזה מבחי' חכמה.
60 ברכות לד, ב.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם תשי"ז שיחת ש"פ פקודי, פרשת שקלים
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב
וזהו גם הביאור בזה ש"במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אין יכולים לעמוד שם":
63 ברכות לד, ב. רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ד. וראה סה"מ תש"ט ע' 183 בהערה.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ צו, פ' זכור, י"ג אדר-שני, ה'תשי"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב
העבודה היא – לא להסתפק בלימוד החסידות בעצמו, אלא צ"ל הפצת המעיינות, לכבות את ה"לא" [ויתרה מזה, להפוך את ה"לא" ל"הן", ע"ד מארז"ל "זדונות נעשו לו כזכיות", שזהו עילוי גדול יותר, שלכן, "מקום שבעלי תשובה עומדין כו'"], הן בעצמו והן בזולתו.
37 ברכות לד, ב.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' דחג השבועות ה'תשי"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב
וזוהי גם המעלה המיוחדת שבעבודת בעלי-תשובה לגבי עבודת הצדיקים, כמארז"ל "מקום שבעלי תשובה עומדין וכו'" – כיון ש"עד הנה היתה נפשו בארץ צי' וצלמות .
146 ברכות לד, ב. רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ד.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ תולדות, מבה"ח וער"ח כסלו, ה'תשח"י
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יט
ועל בחינה זו כתיב עין לא ראתה גו', שאפילו האבות ומשה רבינו לא השיגו בחי' זו, וגילוי בחי' זו יהי' רק לעתיד ע"י מלך המשיח.
87 ישעי' סד, ג. ברכות לד, ב.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ה' פ' וישב, י"ט כסלו ה'תשח"י
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב
ענין זה הסיר את ההגבלות – כיון שלא עושים זאת לבד, אלא בשליחותו (של מקום) ובכחו של זה שמכריז "איכה", שזהו עצמות,שהוא נמנע הנמנעות ונושא הפכים, ואז ממשיכים גם סתים דאורייתא שיהי' בגילוי, וענין זה מעורר ומגלה את הסתים שבנשמה כפי שקשורה עם סתים דקוב"ה.
17 וכפי שהי' אצל אדה"ר בהתחלת עבודתו: מיד לאחרי נפילתו ממדריגתו, ניתן לו הכח – ע"י השאלה "איכה" – להתעורר בענין התשובה (ראה ב"ר ספכ"ב),שמגעת למקום נעלה ביותר שאפילו צדיקים גמורים אין יכולים לעמוד שם (ברכות לד, ב. רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ד).
וענין זה – אומר רבינו הזקן – ישנו גם בחייו של כל יהודי עד סוף כל הדורות, שבאה אליו ה"בת-קול" – ע"י נפשו האלקית, שהיא "חלק אלקה ממעל ממש" (תניא רפ"ב) – ששואלת את הגוף ונפש הבהמית: " איכה ", ועי"ז מעוררת ומעודדת ומחזקת אותו לידע תכלית בריאתו ומה שצריך לפעול (מהנחה בלתי מוגה).
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ וישב, כ"א כסלו, ה'תשח"י
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כא, כב
דהנה, רמ"ח מ"ע הם רמ"ח אברים דמלכא, וכאשר האדם עובר עבירה, הנה עז"נ הפושעים בי, בגופא דמלכא, ומ"מ, הנה ע"י התשובה מתתקנים כל הפגמים, והיינו, לפי שע"י התשובה נמשך האור שלמעלה מהשתלשלות, והרי ענין התשובה הוא ביטול ושבירה (צובראָכנקייט), שדוקא עי"ז ממשיכים את האור שלמעלה מהשתלשלות, עד שבמקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד, לפי שהצדיקים אין להם כלים לקבל האור שנמשך להבע"ת ע"י הביטול שבהם, שהוא הכלי להמשכת האור.
34 ברכות לד, ב.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם פורים, ה'תשח"י
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כו
וכללות הענין בזה, דהנה, אמרו רז"ל שמא תאמר הוא גן הוא עדן, תלמוד לומר ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן, גן לחוד ועדן לחוד, ועד כדי כך הם לחוד, שבחי' עדן עצמו אינו נמשך בהגן, ורק נהר יוצא מעדן להשקות את הגן, והיינו, שגם הנהר היוצא מעדן בכחו רק להשקות את הגן, אבל הגן נשאר בפני עצמו.
39 ברכות לד, ב.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת חג הפורים ה'תשח"י
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כו
ועי"ז נשלמת גם הפעולה ד"ויטע אשל" להשביח את הארץ, שהו"ע גן-עדן (היפך הענין ד"אבדה הארץ" כנ"ל סל"ז) – שלא תהי' כפי שהיא מצד עצמה ש"גן לחוד ועדן לחוד", "ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן", אלא ימשיכו בה"גן" את ה"עדן" עצמו, שהו"ע זיו תורתן ועבודתן, שכר מצוה מצוה (כמשנת"ל בהמאמר ).
201 ברכות לד, ב.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ ויקהל-פקודי, פ' פרה, מבה"ח ניסן, ה'תשח"י
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
– לשון המשנה הוא "שלוחו של אדם כמותו", ורבנו הזקן מוסיף תיבת " ממש ".
81 ברכות לד, ב. וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ ויקהל-פקודי, פ' פרה, מבה"ח ניסן, ה'תשח"י
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כח
ויש לבאר שענין זה הוא דוגמת המבואר במ"א בענין החילוק בין רבן יוחנן בן זכאי ובין רבי חנינא בן דוסא, דאף שבענין התורה הי' ריב"ז גדול יותר (שהרי "לא הניח .
101 ראה ברכות לד, ב. תו"א מקץ לד, א.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' פ' בלק, י"ב תמוז, ה'תשח"י
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כח
בית-הכנסת ובית-המדרש הוא בהגבלת המקום – בנין עם מחיצותמסביבו, שדוקא שם יכולים להתפלל וללמוד תורה, שהרי אסור להתפלל בביקתא, מקום שאינו מגודר במחיצות; ועד"ז בנוגע ללימוד התורה, דכיון ש"הלכתא בעי צילותא", צריך להיות הלימוד בבית דוקא, שלכן, גם בחג הסוכות לומדים תורה בבית דוקא, ולא בסוכה, שהיא דירת עראי.
77 ראה ברכות לד, סע"ב. טושו"ע ואדה"ז או"ח ס"צ ס"ה.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם תשי"ט שיחת אור ליום ב' דחוה"מ סוכות, ח"י תשרי
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב
לכל לראש – מקשר את נשמתו עם גופו, ואח"כ פועל בהנשמה לרתום את כל הכחות לעבודה, ואח"כ פועל הענין דאתהפכא (לאחרי ההקדמה דאתכפיא) – "בכל לבבך, בשני יצריך", ו"בכל מאדך, בכל ממונך", שפועל בחלקו בעולם ("בכל ממונך"), וגם בהיצה"ר, שגם הוא יהי' עזר ומסייע, שזהו מ"ש "והנה טוב מאד", "זה יצה"ר", וכתיב "גם אויביו ישלים אתו", "זה הנחש", וכמארז"ל "זדונות נעשו לו כזכיות", היינו, שגם הענינים שהיו בחלקו של הלעו"ז, נעשים זכיות, שנזקפים לזכותו כמו המצוות שלו, ועד שב"מקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורים אין יכולין לעמוד בו".
165 ברכות לד, ב. רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ד.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ ויצא, יו"ד כסלו, ה'תשי"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב
וכמארז"ל ע"פ שלום שלום לרחוק ולקרוב, לרחוק שנעשה קרוב, היינו, שע"י העבודה לעשות מרחוק קרוב, נעשה ב"פ שלום.
7 ברכות לד, ב.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת חג הפורים ה'תשי"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יט
אין לך שעה קשה כאותה שעה שכתב בה ואנכי הסתר אסתיר פני בעת ההיא, ומאותה שעה קויתי לו" – שזהו ע"ד מ"ש "יעשה למחכה לו", שעי"ז באים להגילוי ד"עין לא ראתה אלקים זולתך", כדאיתא בגמרא "כל הנביאים לא נתנבאו אלא לימות המשיח, אבל לעולם הבא עין לא ראתה אלקים זולתך",
131 ברכות לד, ב.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם תשי"ט שיחת ש"פ שמיני, פרשת החודש
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יט
וזהו גם מ"ש "וחכיתי לה' המסתיר פניו" – שדוקא מצד ההסתר ("המסתיר פניו") ישנו הענין ד"חכיתי", שזהו מ"ש "יעשה למחכה לו","אינון דדחקין למלה דחכמתא", דקאי על בחי' עדן שיתגלה לעתיד לבוא, שעז"נ "עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו", כמארז"ל "כל הנביאים לא נתנבאו אלא לימות המשיח, אבל לעולם הבא עין לא ראתה אלקים זולתך" – שלזה זוכים דוקא ע"י ההסתר שבזמן הגלות.
20 ברכות לד, ב.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום א' פ' פינחס, י"ג תמוז ה'תשי"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
זהו ענין מיוחד של שליחות מיוחדת, שהרבי בחר אנשי צבא שלו, ושלח אותם לשם, ומסר, שכל אלו שרוצים להצטרף אליהם נכנסים הם בה"צבא" שיכבוש את ארץ ישראל, ארץ הקדושה, שתהי' "ארץ אשר גו' עיני אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה".ובעמדנו עתה בעקבתא דמשיחא, כאשר "הנה זה עומד אחר כתלנו" – הנה בקרוב ממש לא יהי' זה קשור עם נסיונות גשמיים, אלא יהיו במצב של הרחבה כפשוטה, בבני חיי וגם מזונא רויחי, כך, שיוכלו להקדיש – מלשון קודש – את כל הזמן וכל הכחות להשליחות שניתנה ע"י כ"ק מו"ח אדמו"ר, נשיא הדור, ש"שלוחו של אדם כמותו".
230 ברכות לד, ב (במשנה). וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ מטות-מסעי, מבה"ח מנחם-אב, ה'תשי"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב
"מכפר", שאז נעשה בדרגת בעלי תשובה, שלמעלה מצדיקים, כמארז"ל "מקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורים אינם יכולין לעמוד בו".
126 ברכות לד, ב. רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ד.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ מטות-מסעי, מבה"ח מנחם-אב, ה'תשי"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
אין זה באופן שהאשה מקבלת "גט כריתות" מהבעל שנמצא מעברו השני של הים, מבלי שיהי' קשר ושייכות ביניהם, אלא, את הגט מביא שלוחו של הבעל, ו"שלוחו של אדם כמותו " (דבלאה"כ אין להגט תוקף כלל),
144 ברכות לד, ב (במשנה). וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם יום ב' דחג הסוכות, ה'תש"כ
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב
ב) וביאור הענין, דהנה ענין התשובה תחילתה היא תשובה תתאה, ואח"כ מגיעים לתשובה עילאה עד שזדונות נעשים כזכיות, שזהו מצד גילוי בחינה שלמעלה מהוי', שהרי איתא בזהר שהמצוות תלויים ב(האותיות ד)שם הוי', וא"כ, בכדי שתהי' הכפרה על הפגמים והחטאים, עד שלא רק שלא יזכירו לו דבר וחצי דבר, אלא שיהי' גם מרוצה כמו קודם החטא, ועוד יותר מכמו קודם החטא, שזוהי מעלת בעלי תשובה על צדיקים, כמרז"ל במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד שם, הנה זה דוקא ע"י בחינה שלמעלה מהוי', והו"ע התגלות התענוג.
22 רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ד (מברכות לד, ב).
פתיחה בהקשר
תורת מנחם תש"כ שיחת אור ליום ב' דחול המועד סוכות, ח"י תשרי
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב
וזוהי מעלת חג האסיף שלאחרי יוהכ"פ לגבי המעמד ומצב שהי' בחג המצות ובחג הקציר – שאז רואים עד כמה יכולים לסמוך על בנ"י, שאפילו אלו שנפלו למטה כ"כ עד שנכשלו בחטא העגל, שזהו ההיפך ד"אנכי הוי' אלקיך" ו"לא יהי' לך אלהים אחרים" ש"מפי הגבורה שמענום", הנה כאשר גוערים עליהם, אזי מיד חוזרים בתשובה, ועד לתשובה שפועלת "סלחתי כדבריך", שיהי' רצוי כמו קודם החטא, ואדרבה, באופן נעלה יותר, שלכן, "מקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורין אין יכולין לעמוד בו".
45 ברכות לד, ב. רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ד.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת י"ט כסלו, ה'תש"כ
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
ובעמדנו ביום שעליו אומרים שהוא ראש השנה על העניניםד"יפוצו מעינותיך חוצה" – הרי מעצמו מובן ששלוחים הנ"ל הם מאלו שנוטלים חלק בראש, כיון ש"שלוחו של אדם כמותו", ועאכו"כ שלוחו של כ"ק מו"ח אדמו"ר שהי' והוא (גם עתה) נשיא הדור.
327 ברכות לד, ב (במשנה). וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ בשלח, ט"ו בשבט ה'תש"כ
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב
בנוגע לצדיק ובעל-תשובה – הרי אע"פ שלכאורה גדלה מעלת הצדיק שמעולם לא היתה לו שייכות לרע, משא"כ בעל-תשובה כו', מ"מ, אמרו חז"ל "מקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אין יכולים לעמוד שם", היינו, שגדלה מעלת בעלי-תשובה יותר מצדיקים גמורים.
9 ברכות לד, ב. רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ד.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת חג הפורים ה'תש"כ
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב
ולכן פעלו עי"ז עילוי גדול יותר, היינו, לא רק מעמד ומצב כמו לפני הגזירה, אלא בתוספת אור, עד כדי כך, ש"רבים מעמי הארץ מתיהדים", כיון ש"שמעו הולך בכל המדינות" – ע"ד שתשובה ממלאת את כל הפגמים, ועד לאופן ד"אנכי אנכי" ב"פ, יותר ממ"ש במ"ת "אנכי הוי' אלקיך" (אנכי פ"א), וכהפס"ד ש"מקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורין יכולין לעמוד בו", וכפי שמבאר הרמב"ם בספרו יד החזקה ובשמונה פרקים גודל החביבות דבעל-תשובה יותר מהחביבות דצדיק מעיקרא.
22 ברכות לד, ב.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת אחרון של פסח, ה'תש"כ
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב
מצד בחי' מלכא ששם נוגע יותר ענין הרוחניות והאור – "גדיא יאי", עבודת בעלי-תשובה, שאצלם מודגש יותר ענין הרוחניות, להיותם באופן של הבדלה לגמרי מהעולם, ואצלם ישנו ריבוי האור יותר, ע"ד מארז"ל במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד, כיון שעבודתם היא בחילא יתיר; אבל מצד בחי' מלכתא, ששם נרגשת הכוונה דדירה בתחתונים – "אימרא יאי", שהו"ע עשיית העולם כלי לאלקות, שבזה נשלמת הכוונה דדירה בתחתונים.
69 ברכות לד, ב. רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ד.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת י"ב סיון, ה'תש"כ
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כא, כב
אבל, האמת היא שיש מעלה בזמן התשלומין לגבי הזמן העיקרי, כי, החילוק שבין עיקר לתשלומין הוא ע"ד החילוק שבין צדיקים ובעלי תשובה, והיינו, שענין התשלומין הוא בדוגמת ענין התשובה (אלא, שתשובה היא על עבירות ממש, ואילו תשלומין הם רק השלמת החיוב), ולכן, כשם שיש מעלה בבעלי תשובה לגבי צדיקים, כידוע, כך יש מעלה בזמן התשלומין לגבי הזמן העיקרי.
4 ראה ברכות לד, ב. רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ד.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ עקב, כ"ף מנחם-אב, ה'תש"כ
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כא, כב
וכמעלת בעלי תשובה על הצדיקים.
26 ראה ברכות לד, ב. רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ד.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ ראה, מבה"ח אלול, ה'תש"כ
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כא, כב
וזוהי מעלת בעלי תשובה לגבי צדיקים גמורים – שצדיקים גמורים הם בעה"ב רק על ההוה והעתיד, ואילו ע"י עבודת התשובה נעשים בעה"ב גם על העבר.
3 ראה ברכות לד, ב. רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ד.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ תבוא, ח"י אלול, ה'תש"כ
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב, כז
א) כלים של דיבור , וכפי שמסיים בדגל מחנה אפרים (בפירוש "ושמת בטנא" ש"טנא ר"ת ט עמים נ קודין א תוון") ש"הוא ע"ד אם שגורה תפלתי בפי", והרי ענין התפלה הוא בדיבור.
51 ברכות לד, ב (במשנה).
פתיחה בהקשר
תורת מנחם אחרון של פסח, ה'תשכ"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב
ומזה גופא מובן שאין זה אמיתית ענין התשובה, שהרי כללות מעלת הבעלי תשובה על הצדיקים, דמקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד בו, היא, לפי שעבודת הצדיקים היא בהגבלה, ועבודת התשובה היא בלי גבול, וכיון שגם בתשובה יש סדר והדרגה, הרי זה נכלל בכללות בענין עבודת הצדיקים.
66 רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ד (מברכות לד, ב).
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ אחרי-קדושים, י"ג אייר ה'תשכ"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב
וכמו שיוסף ניחם את אחיו ואמר להם אל תעצבו גו' כי מכרתם אותי הנה כי למחי' שלחני אלקים לפניכם, שהודיע וגילה להם הכוונה הפנימית בזה שמכרו אותו למצרים, דלא רק שאין זה היפך רצון העליון אלא אדרבה זה הי' רצון העליון בכדי שעי"ז יוקל הגלות (כנ"ל סעיף ה), כן אנו מבקשים מהקב"ה, דלא רק שימחול לנו את עונותינו אלא יתירה מזה שיתגלה שהכוונה הפנימית דהחטאים היא המעלה דתשובה, וע"י שמתגלית הכוונה והתכלית דהחטאים, נהפכים הם לזכיות.ח) והנה אף שבכלל עבודת התשובה היא נעלית יותר מהעבודה דתומ"צ, שלכן מקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורין יכולין לעמוד בו, מ"מ הכוונה דדירה בתחתונים נשלמת ע"י עבודת הצדיקים דוקא.
56 רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ד – כדעת ר' אבהו (ברכות לד, ב).
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת שבת חול-המועד סוכות, ה'תשכ"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב
וכאמור, זהו הפירוש הראשון בהמשך "וככה", ש"אנשי מעשה" קאי על מצוות מעשיות ותפלה, ואח"כ מפרש פירוש נוסף – ש"אנשי מעשה" קאי על תשובה, שזהו ענין נעלה יותר, כי, ענין התפלה (יסוד כל המצוות) הו"ע עבודת הצדיקים, ואילו ענין התשובה – הרי "מקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורין יכולין לעמוד בו".
37 ברכות לד, ב. רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ד.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' דחג הסוכות, ה'תשכ"ה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב
– הן אמת שגדולים בעלי תשובה יותר מצדיקים, עד כדי כך, שב"מקום שבעלי תשובה עומדין, אין צדיקים גמורין יכולים לעמוד בו" , אבל אעפ"כ, מהו הצורך ב"גדולה" זו, ומוטב הי' אם לא היו מגיעים לזה מלכתחילה, אלא הם במעמד ומצב כפי ש"עשה את האדם ישר" .
370 ברכות לד, ב. רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ד.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת* ש"פ וישלח, ט"ז כסלו, ה'תשכ"ה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
אבל יעקב שלח מלאכים, שלוחים, ו" ויצו אותם" לבוא לעשו דוקא בתור שלוחי יעקב, ש"שלוחו של אדם כמותו" – נשאלת מיד השאלה:
1580 ברכות לד, ב. וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ ויגש, ז' טבת, ה'תשכ"ה*
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כח
ויש לומר, דמהטעמים על זה שצריך לעמוד בתפלה כעבד לפני רבו באימה ביראה ובפחד , הוא, כי זה שעבודת המטה (תפלה) מעוררת למעלה את הרצון למלאות את בקשתו הוא (בעיקר) לפי שבעבודת המטה ישנה המעלה דביטול היש , ולכן, כל שהתפלה היא בביטול גדול יותר, היא מעוררת יותר למעלה למלאות את בקשתו .
110 ראה סה"מ תרכ"ז שם (ע' תמג) תרנ"ח שם (ע' עה) שהמעלה דתפלת האבות היא לפי שהם בטלים בביטול דמרכבה. וראה ברכות לד, סע"ב (הובא בסה"מ תרכ"ז ותרנ"ח שם) דהטעם על זה שהועילה תפלתו של רחב"ד הוא לפי שהוא "כעבד לפני המלך".
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ג' פ' וישב, י"ט כסלו, ה'תשכ"ה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
אפילו יהודי כזה שהקשיב לדבריו של מסית ומדיח, רח"ל, וגם לאחרי שהתרוהו והזהירוהו שיכולים להענישו בפועל בעונש הכי חמור – סקילה , אינו מתיירא, ולא עוד אלא שגם לאחרי שסנהדרין שולחים שני תלמידי חכמים להזהירו ולהחזירו, בכחם של הסנהדרין, ד"שלוחו של אדם כמותו" , עדיין עומד באולתו – פועלים הסנהדרין לא רק
159 ברכות לד, ב (במשנה). וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם תשכ"ה "הדרן" על מסכת מכות
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
וכיון שעיקר העבודה בזמן הגלות היא בבירור העולם, צריך כל אחד מישראל לקבץ כל כחות נפשו ("בכל לבבך ובכל נפשך גו'" ), הכהן הלוי הישראל והגר שבו, שכולם יחדיו יהיו " מהלכין בדרך ", למלא שליחותו של הקב"ה בחלקו בעולם (כולל גם "רומי" שבחלקו בעולם), עד שיהיו " עולין לירושלים ", החל מהגאולה הפרטית דכאו"א מישראל [בעת התפלה – שבה מברכים בשם ומלכות "גואל ישראל" , כיון ש"אין כאן שום ספק כלל" , ובפרט כשתפלתו היא "עד מיצוי הנפש" ], ובצירוף עוד כו"כ מישראל נעשית גם הגאולה הכללית דכל בנ"י.
1094 שצ"ל באופן ד"שלוחו של אדם כמותו " (ברכות לד, ב. וש"נ), ולכן, כשם שהקב"ה נמצא (יחד עם בנ"י) בגלות בכל מציאותו , כך צ"ל עבודתו של יהודי בגלות בכל מציאותו ובכל כחות נפשו.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם תשכ"ה "הדרן" על מסכת מכות
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כא
הביטול שבחרישה וזריעה שמביא לידי צמיחה ("ציון שדה תחרש"), ובאופן שלא זו בלבד שמבטלים הענינים הבלתי-רצויים, אלא אדרבה, שמהפכים אותם לטוב ("ניחמתנו") – ע"י התשובה (שפועלת את הגאולה), שגדולים בעלי תשובה יותר מצדיקים , כיון שעבודתם היא באופן של אתהפכא חשוכא לנהורא, "זדונות נעשו לו כזכיות" , "אותן מצעות שהציעה לו באיסור הציעה לו בהיתר" , "גם אויביו ישלים אתו" , "זה הנחש" (לא רק כמו דוד שאמר "ולבי חלל בקרבי", שאין לו יצה"ר, לפי שהרגו בתענית , אלא כמו אברהם, ש"עשה יצר הרע טוב, דכתיב ומצאת את לבבו נאמן לפניך" , כמ"ש322 "בכל לבבך", "בשני יצריך" ).
1101 כדעת ר' אבהו – ברכות לד, ב (אף שבמחלוקת שנוי' שם, ור' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן "פליגא דר' אבהו". – ראה בארוכה סה"מ תש"ט ע' 183 בהערה. לקו"ש חי"ד ע' 361 ואילך).
ונפק"מ לדינא: המקדש את האשה ע"מ שאני צדיק גמור מקודשת שמא הרהר תשובה (כנ"ל הערה 179) – הרי, מצד זה שבעל- תשובה גדול מצדיק , חשיב כמו הטעה לשבח שאינה מקודשת (קידושין מח, ב מט, א), אלא, שבענין זה הולכים אחר לשון בני אדם (כמו בנדרים) שאינם מקפידים בהחילוק שבין צדיק לבע"ת, והעיקר אצלם הוא השלילה דהיפך הצדיק שישנו גם בבע"ת [וע"ד "על מנת שאני ת"ח אין אומרים כשמעון בן עזאי כו' אלא כל ששואלים אותו כו'" (שם מט, ב)], אבל, לולי הטעם שאין מקפידים, הי' הדין כמו בהטעה לשבח שאינה מקודשת (ראה גם לקו"ש חי"ז ע' 186. וש"נ).
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ אמור, י"ג אייר, ה'תשכ"ה*
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כא, כב
וזהו מה שבעלי תשובה הם למעלה מצדיקים גמורים , כי ע"י התשובה הם ממשיכים מבחינת קדושתי שלמעלה מקדושתכם, כמבואר בלקו"ת שם.
566 ראה ברכות לד, ב. רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ד.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ עקב, מבה"ח אלול, ה'תשכ"ה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יט
ניתוסף ביאור בכללות הענין דהתעוררות רחמים רבים, שאין זה רק במעמד ומצב של חטא ועון או חסרון בעבודה כו', אלא גם כאשר העבודה היא בשלימות, הן העבודה שמצד בחי' בהמה, והן העבודה שמצד בחי' אדם, הנה גם אז ישנו הענין דהתעוררות רחמים רבים, במכ"ש מזה שענין הרחמנות נופל אפילו על בחי' ג"ע, שענינו הוא שכר מצוות, שזהו התענוג האמיתי שיושבין ונהנין מזיו השכינה, ולא עוד אלא שאפילו בחי' עדן שלמעלה מגן (כמ"ש ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן), שעל זה אמרו רז"ל כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא לימות המשיח, אבל לעולם הבא עין לא ראתה אלקים זולתך, הנה גם על זה נופל בחי' הרחמנות כו'.
452 ברכות לד, ב.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ג' פ' דברים, ה' מנחם-אב, ה'תשכ"ה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב
ואילו כ"שהיו חוזרין" – נמצא בן המלך במעמד ומצב שהוא בריא לגמרי, ולא עוד אלא שניתוסף אצלו העילוי דחולה שנתרפא, אלא שזהו באופן שנעקר החולי לגמרי , שזוהי מעלת בעלי תשובה, ובפרט תשובה עילאה (כמבואר באגרת התשובה שעל זה אמרו "מקום
545 ברכות לד, ב.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' דחג השבועות, ה'תשכ"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
וכן נהגו רבותינו נשיאינו שלאחריו – שהלכו בעצמם לכל מקום כו', או ששלחו לשם שלוחים – "שלוחו של אדם כמותו" .
106 ברכות לד, ב (במשנה). וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' פ' בלק, י"ב תמוז, ה'תשכ"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
אבל כאשר הולך בשליחותו של נשיא הדור, בעל השמחה, צדיק גמור, והוא שליח אמיתי, היינו, שאינו מכניס את ה"קונצן" והשינויים שלו, כידוע בדיני שליחות שיכול להיות שינוי כזה שמבטל ח"ו את כל ענין השליחות, ונעשה דבר בפני עצמו, אלא הוא הולך רק למלא את השליחות – אזי "שלוחו של אדם כמותו" , כך, שהולך צדיק גמור, ולכן אינו מתפעל ממי שהשעה משחקת לו, ומספיקה תנועת יד בלבד, רמז בעלמא, ללא מאמץ מיותר, כדי לפעול שיהי' "ויראו ממך",
424 ברכות לד, ב (במשנה). וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ פינחס, מבה"ח מנחם-אב, ה'תשכ"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב
דובר אודות מ"ש בפינחס "הנני נותן לו את בריתי גו' לו ולזרעו אחריו", משא"כ במשה – כי, עבודת משה היתה מלמעלה למטה, ואילו עבודת פינחס היתה מלמטה למעלה, לעורר בנ"י לתשובה , והרי דוקא ע"י העבודה מלמטלמ"ע נעשה זיכוך המטה באופן של קיימא – הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א (באידית), ונדפס בלקו"ש חי"ח ע' 344 ואילך.
574 והרי אמרו רז"ל (ברכות לד, ב. רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ד) שמקום שבעלי תשובה עומדים אפילו צדיקים גמורים אין יכולים לעמוד בו. וזוהי גם מעלת לוחות אחרונות על לוחות ראשונות, שבלוחות הראשונות היו רק "חמשה חומשי תורה וספר יהושע" (נדרים כב, ב), ואילו בלוחות שניות – ע"י התשובה – ניתנו גם "הלכות מדרש ואגדות", "כפלים לתושי'" (איוב יא, ו. וראה שמו"ר רפמ"ו).
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ד' פ' עקב, כ"ף מנחם-אב, ה'תשכ"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יט
ידועה הפלוגתא בגמרא בין הדעה ש"אין בין העוה"ז לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד", להדעה ש"כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא לימות המשיח", שעפ"ז יהי' שינוי גדול בין עוה"ז לימות המשיח.
761 ברכות לד, ב.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ד' פ' עקב, כ"ף מנחם-אב, ה'תשכ"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב
וכשם שיש מעלה בלוחות האחרונות לגבי לוחות ראשונות, כך יש גם מעלה בענין הסליחה ומחילה לגבי המעמד ומצב שקודם החטא – שע"י הסליחה ומחילה הרי הוא מתעלה למקום נעלה יותר שאפילו צדיקים גמורים אין יכולים לעמוד בו , וזוהי מעלת יום הכיפורים "דאית בי' סליחה ומחילה" לגבי חג השבועות, זמן מ"ת, שבו ניתנו לוחות ראשונות.
867 ברכות לד, ב. רמב"ם שם ה"ד.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ האזינו, שבת תשובה, ה'תשכ"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב
התשובה נעשה מרוצה לפניו ית' יותר מכמו שהי' קודם החטא, כמארז"ל "מקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורין יכולין לעמוד בו", והיא מדריגת התשובה שעלי' אמרו ש"זדונות נעשו לו כזכיות", ועד שאין זה רק "כזכיות" (בכ"ף הדמיון), אלא "זכיות ממש".
70 ברכות לד, ב. רמב"ם שם.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת אור ליום ב' דחול המועד סוכות, ח"י תשרי, שמחת בית השואבה, ה'תשכ"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
שלילת ענין הגאוה נדרשת כאשר יש מקום בשכל האדם להכיר במעלת עצמו ("האַלטן פון זיך"), ולהיות בבחינת יש ומציאות .
319 שלכן "המלך (דוקא) כיון שכרע שוב אינו זוקף" (ברכות לד, ריש ע"ב).
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ וישלח, ח"י כסלו, ה'תשכ"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
השיחה בביאור מאמר המגיד ממעזריטש בפירוש רש"י על הפסוק "וישלח יעקב מלאכים", "מלאכים ממש", ששלח לעשו רק את ה"ממש" של המלאכים, אבל הרוחניות נשארה אצלו – שהאפשריות שיש ב"מלאכים ממש" לפעול הבירור דעשו היא, כאשר הרוחניות שלהם נשארת דבוקה וקשורה ביעקב; ועד"ז בנוגע לשלוחים ששולחים רבותינו נשיאינו להפיץ מעינות החסידות חוצה , שכדי שה"חוצה" לא
1081 שהרי "צדיקים דומים לבוראם" (רות רבה פ"ד, ג), וכשם שהקב"ה שולח שלוחים, שהם המלאכים, שעל ידם נמשכת ההשפעה בעולמות, כמו"כ פועלים רבותינו נשיאינו את העבודה דהפצת המעיינות חוצה ע"י שלוחיהם – "שלוחו של אדם כמותו" (ברכות לד, ב. וש"נ) – שהם בדוגמת השלוחים ששלח יעקב לברר את עשו, לאהפכא חשוכא לנהורא.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת י"ט כסלו, ה'תשכ"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
ומזה מובן בנוגע לרבינו הזקן, שבמשך כל היום כולו עמד בדרגא כזו שבנוגע לעניני תומ"צ אין עליו שום שליטה, בידעו שהוא ממלא את השליחות של מלך מלכי המלכים הקב"ה, ו"שלוחו של אדם כמותו" , אלא, שבשליחות זו ישנו גם הענין ד"דרשו את שלום העיר גו' והתפללו בעדה גו' כי בשלומה יהי' לכם שלום" , ו"דינא דמלכותא דינא" , אבל, זהו רק בגלל שכן הוא פס"ד השו"ע, והיינו, שמקיים זאת לא בגלל
1195 ברכות לד, ב (במשנה). וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת י"ט כסלו, ה'תשכ"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב
ובדוגמת עבודת בעלי-תשובה, שעל זה אמרו רז"ל "מקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורין יכולין לעמוד בו", כי, "להיות כי עד הנה היתה נפשו בארץ צי' וצלמות", "וצמאה נפשו לה' כארץ עיפה וצי'", הנה דוקא עי"ז "זדונות נעשו לו כזכיות" ; ואילו אצל צדיק לא שייך כלל מציאות כזו.
1358 ברכות לד, ב. רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ד.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' פ' בשלח, יו"ד שבט, ה'תשכ"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
וכיון שמגלה בעצמו את ה"חלק אלקה ממעל ממש", אזי יכול להיות שליח – "שלוחו של אדם כמותו" – באופן שימלא את
542 ברכות לד, ב (במשנה). וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' פ' בשלח, יו"ד שבט, ה'תשכ"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כד
ובסעודה זו יהי' גם "יין המשומר בענביו" – שרומז על פנימיות התורה ,
683 ברכות לד, ב. וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ ראה, מבה"ח אלול, ה'תשכ"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב
אך גם אם חטא ופגם ועבר את הדרך, אזי ישנו התיקון על זה ע"י עבודת התשובה, ואדרבה, עי"ז נעשה עילוי גדול יותר, כמארז"ל מקום שבעלי תשובה עומדים וכו'.
390 ברכות לד, ב. רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ד.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ חוקת, ז' תמוז, ה'תשכ"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
ויש לומר, שענין הנצחיות של הסנהדרין (ש"קיים לעולם ולעולמי עולמים") מתבטא גם בפועל ובגלוי במציאות של "בית דין" שישנו גם בזמן הזה , ובזה גופא – לא רק בזמן שבאים לפניהם לדין תורה, אלא בתמידות, כפי שהדבר מתבטא בנוגע לקידוש החודש (שקשור עם כללות ענין הזמן), שהרי גם בזמן הזה שאין מקדשים ע"פ הראי', אלא ע"פ החשבון שסידר הלל , הרי זה באופן ששליחותייהו (דסנהדרין) קא עבדינן , והרי "שלוחו של אדם כמותו" , כמותו ממש .
551 ברכות לד, ב (במשנה). וש"נ. וראה לקו"ת ויקרא א, ג.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ה' פ' בלק, י"ב תמוז, ה'תשכ"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
ותוכנה של השמחה – לפי שגם כאשר "תצאו", לא נפרדים ("מ'פאָרט ניט אַוועק") מרבינו נשיאנו המשלח, כיון ש"שלוחו של אדם כמותו" , וכתכלית העומק בענין השליחות, שהשליח נעשה באופן שכל ענינו אינו אלא מציאות המשלח , כך, שאינו נמצא לבד, אלא המשלח נמצא שם יחד אתו,
856 ברכות לד, ב (במשנה). וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ עקב, כ"ף מנחם-אב, ה'תשכ"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב
"ברזל" – ר"ת ב להה ר חל ז לפה ל אה (כדאיתא בכתבי האריז"ל ), שסדר זה הוא באופן ד"שפחה כי תירש גברתה" , שזהו היפך הסדר בקדושה, אלא שגם ענין זה יש לו שרש למעלה בקדושה (שהרי "אין דבר רע יורד מלמעלה" ), ויכולים להפכו לקדושה , שאז יש בזה מעלה יותר, ע"ד מעלת בעלי-תשובה, שב"מקום שבעלי-תשובה עומדין אין צדיקים גמורין יכולין לעמוד בו" .
1142 ברכות לד, ב. רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ד.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ נצבים-וילך, כ"ה אלול, ה'תשכ"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב
וכידוע שבנין המלכות ("תמליכוני עליכם") נמשך ממקום נעלה יותר מהמקום שממנו נמשך ענין התשובה (שזהו גם ה"מקום שבעלי תשובה עומדין" ).
1339 ברכות לד, ב.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ תולדות, מבה"ח וער"ח כסלו, ה'תשכ"ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כא, כב
בביאור מעלת בעלי תשובה על צדיקים גמורים איתא בזהר שזהו לפי שהבעלי תשובה משכי לי' לקוב"ה בחילא יתיר, והיינו, שעבודת הצדיקים היא באופן שהתענוג האלקי הוא בהתיישבות בשכלם ומדותיהם, והוא התענוג שבבחי' אור ישר שבא בהגבלת הכלי, משא"כ הבעל תשובה, כיון שהי' שקוע תחילה בחושך ורע כו', הנה כאשר שב בכל לב ונפש וחשקה נפשו להתענג ולדבקה בה', הרי תענוג זה הוא בבחי' אור חוזר, שלא יתיישב בנפשו וכחותיו, עד שיבוא לכלות הנפש ממש, וז"ש דמשכי לי' בחילא יתיר, פי' בתגבורת כח הרצון והתענוג ביותר עד שאין נפשו מתיישבת בכלי ויוצא לגמרי בכלות הנפש ממש.
301 ראה ברכות לד, ב. רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ד.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת אור ליום ג' דחול המועד סוכות, י"ט תשרי, שמחת בית השואבה, ה'תשכ"ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב
"שנמחל לו לגמרי מה שעבר על מצות המלך ואין מזכירין לו דבר וחצי דבר ביום הדין כו'", אלא יתירה מזה, כמ"ש הרמב"ם ש"אהוב ונחמד הוא לפני הבורא כאילו לא חטא מעולם, ולא עוד אלא ששכרו הרבה כו'", וכפי ש"אמרו חכמים מקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורין יכולין לעמוד בו, כלומר מעלתן גדלה ממעלת אלו שלא חטאו מעולם וכו'".
229 ברכות לד, ב.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון, ה'תשכ"ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב
ואילו בזמן בית שני – לאחרי חורבן ביהמ"ק וגלות בנ"י למשך שבעים שנה, כמארז"ל "ראשונים שנתגלה עוונם נתגלה קצם" – היו בנ"י במדריגת בעלי-תשובה, שדוגמתו בתורה הו"ע לוחות שניות שניתנו לבנ"י לאחרי עבודת התשובה על חטא העגל, שעי"ז ניתוסף עילוי גדול יותר, כמארז"ל "מקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אין יכולים לעמוד בו", ומצד זה נעשית שמחה גדולה ביותר, באופן ד"כפלים לתושי'", שלכן נאמר גם בבית שני "ותהי השמחה גדולה מאד" .
794 ברכות לד, ב. רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ד.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ ויקהל-פקודי, פ' פרה, מבה"ח ניסן, ה'תשכ"ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב
ויש מעלה בעבודת הבעלי תשובה, כמארז"ל מקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורים אין יכולים לעמוד שם.
435 ברכות לד, ב. רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ד.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ ויקרא, פ' החודש, ר"ח ניסן (מאמר א), ה'תשכ"ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב
וענין זה מתחיל מר"ח ניסן, החודש הזה לכם, שבהמשך לזה מדובר אודות ענין הפסח, וענין זה בא לאחרי ההכנה דפ' פרה, וכדאיתא במדרש המשל לב' מטרונות דומות כו' מי גדולה מזו כו', ששתיהם גדולות, והיינו, לפי שעל ידם נמשך בחי' גדול הוי' , אלא שבזה גופא יש חילוק בין ההמשכה שע"י עבודת הצדיקים (פסח) לההמשכה שע"י עבודת בעלי תשובה, ויש עילוי בכל אחד מהם, העילוי שבעבודת הצדיקים שעל זה אמרו במי נמלך בנשמותיהם של צדיקים, לפי שעל ידם נעשה הגילוי וההמשכה למטה, אלא שענין זה הוא עדיין במדידה והגבלה, והעילוי שבעבודת בעלי תשובה שעל זה אמרו מקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אין יכולים לעמוד שם, שהו"ע שלמעלה מהגבלה.
491 ברכות לד, ב. רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ד.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת מוצאי ש"ק פ' בשלח, י"א שבט, ה'תשכ"ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כח
"הוא דומה כעבד לפני המלך ואני דומה כשר לפני המלך" , שלכן, הנה גם ריב"ז שהוא "שר התורה", שר המלך שיודע חכמתו של המלך ומנהיג מדינתו ע"פ רצונו וחכמתו, צריך לשלוח אל רחב"ד בשביל ענין התפלה (שהי' אומר "אם שגורה תפלתי בפי יודע אני שהוא מקובל"215), להיותו "כעבד לפני המלך" – שזהו ענין התפלה, שאינו מציאות לעצמו, אלא "כעבדא קמי מרי'".
261 ברכות לד, סע"ב.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת חג הפורים, ה'תשכ"ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב
מדריגת צדיק מעיקרא – היא מדריגה נעלית בקדושה; אבל בעלי תשובה הם בדרגא נעלית יותר, כמארז"ל "מקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד בו", וכפי שמבאר הרמב"ם טעם הדבר – "שהרי טעם טעם החטא ופירש ממנו וכבש יצרו ..
674 ברכות לד, ב. רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ד.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ ויקהל-פקודי, פ' פרה, מבה"ח ניסן, ה'תשכ"ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב
מעלת עבודת התשובה היא – כמאמר רז"ל "מקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורין יכולין לעמוד בו"; ומעלת עבודת הצדיקים היא – שזוהי כוונת הבריאה מתחילתה, כמאמר רז"ל "במי נמלך בנשמותיהם של צדיקים" (לא בעלי תשובה, אלא צדיקים דוקא).
946 ברכות לד, ב. רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ד.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ ויקרא, פ' החודש, ר"ח ניסן, ה'תשכ"ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב
וע"ד מעלת בעלי תשובה על צדיקים, שבמקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אין יכולים לעמוד שם – כמבואר טעם הדבר בכ"מ (גם בנגלה דתורה, החל מדברי הרמב"ם, שהטמין בחיבורו גם ענינים דפנימיות התורה, אף שבגלוי יש בו רק עניני נגלה דתורה ) שאע"פ שהצדיק טבעו טוב, שלכן יכול לומר "אפשי כו'", משא"כ בעל תשובה סורו רע, ולכן צריך לומר "אי אפשי כו'" , כיון שלעולם אינו יכול להיות בטוח בעצמו, וכמארז"ל "אל תאמין בעצמך", ויתירה מזה, גם בנוגע לעבר, מי יודע אם ביום ובמצב זה נתקבלה תשובתו (כמבואר בתניא ), אעפ"כ, במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אין יכולים לעמוד שם, כיון שאצל הבעל תשובה הי' גם ענין של רע כו', והתגבר עליו כו'.
997 ברכות לד, ב. רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ד.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם יום ב' דחג השבועות, ה'תשכ"ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כו
וכידוע בענין גן עדן (שהם ב' בחי', כמובן ממ"ש ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן), שחכמה נקראת עדן ובינה נקראת גן (עדן), דעדן הוא בחי' גילוי הארת עונג העליון, והיינו, שכאשר בחי' עצמות השעשועים דשעשוע המלך בעצמותו באה מן ההעלם אל הגילוי, אזי נקרא עדן, והו"ע החכמה, דעצם העונג הוא בחכמה, וגן עדן הוא המקבל בחי' עונג ושעשועים הנגלים הללו, והו"ע הבינה, דעיקר התגלות התענוג הוא בבינה.
55 בראשית ב, יו"ד. ברכות לד, ב.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ נשא, י"ב סיון, ה'תשכ"ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יז, כב
שלום לקרוב – שמלכתחילה אין מציאות של רחוק וחוץ, כפי שהי' בעת הגילוי דמ"ת, או כפי שהי' בימי שלמה, שהחוץ נמצא בדרגא כזו שמתקרב ובא מעצמו; ושלום לרחוק, לרחוק שנעשה קרוב – שזהו אופן העבודה דנרות חנוכה, ועד"ז בימי התשלומין דחג השבועות.
434 ראה ברכות לד, ב.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ שלח, מבה"ח תמוז, ה'תשכ"ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב
ויובן בהקדם המבואר בענין מעלת ענין הגלות – שבא כתוצאה משילוח המרגלים – שעל זה אמרו רז"ל "צדקה עשה הקב"ה בישראל שפיזרן לבין האומות" [צדקה דייקא, שאין זה בתור שכר על עבודה, ואפילו לא מתנה שבאה לאחרי ש"עביד נייחא לנפשי'" , אלא צדקה דוקא שניתנת למאן דלית לי' מגרמי' כלום , שזה מורה שזהו ענין שבאין ערוך לגמרי] – שבזמן הבית היתה עיקר עבודת בנ"י באופן של עבודת הצדיקים (מלמעלה למטה), ואילו בזמן הגלות ניתוסף העילוי דעבודת התשובה (מלמטה למעלה), שגדלה מעלתה על עבודת הצדיקים, כמארז"ל במקום שבעלי תשובה עומדים כו'.
634 ברכות לד, ב.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ שלח, מבה"ח תמוז, ה'תשכ"ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
"נשתטח על קברי אבות", והיינו, שאינו סומך על עצמו, ואפילו לא על העובדה שהוא שלוחו של משה רבינו, ו"שלוחו של אדם כמותו" , כי אם מצד זכות אבות.
645 ברכות לד, ב (במשנה). וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ קרח, ג' תמוז, ה'תשכ"ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב
עבודת התשובה היא נעלית יותר מעבודת הצדיקים, כמארז"ל "מקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורין יכולין לעמוד בו".
792 ברכות לד, ב. רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ד.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם יום שמחת תורה, ה'תשכ"ו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב
ורק הקב"ה אמר יעשה תשובה ויתכפר לו, היינו, שענין התשובה הוא מצד בחי' הקב"ה שלמעלה מהתורה, בחי' החכמה דקדושה, ועד שע"י התשובה נעשה מרוצה וחביב כקודם החטא, ויתירה מזה, שזדונות נעשו לו כזכיות , שלכן אמרו חז"ל מקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד בו.
245 ברכות לד, ב. רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ד.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' דחג הסוכות, ה'תשכ"ו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כד
– בודאי נפעל גם ע"י המגיד הענין ד"יפוצו מעינותיך חוצה", אבל ענין זה הי' כמו אצל יצחק, באופן שה"ערבי" בא מאליו, ועי"ז נתבטלה מציאותו בתור "ערבי" ("ער איז געוואָרן אויס ערבי") .
288 נתבאר גם שענינו של יצחק (וכן המגיד) הוא ע"ד "יין המשומר בענביו" (ברכות לד, ב. וש"נ), שהוא בבחי' העלם, אבל אעפ"כ, אין זה באופן שנשאר בהעלם אצל יחידי סגולה בלבד, אלא לאח"ז נמשך גם בגילוי, ובלשון הידוע (ישעי' נב, יו"ד): "חשף הוי' את זרוע קדשו" – כפי שכותב הרח"ו בנוגע לאריז"ל (בהקדמתו לשער ההקדמות), וכן כותב כ"ק מו"ח אדמו"ר אודות גילוי החסידות (אג"ק שלו ח"ד ע' שיג).
פתיחה בהקשר
תורת מנחם תשכ"ו ב"ה. ענינה* של תורת החסידות**
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כ
(ומה שאמרו "אין בין עוה"ז לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד" הוא רק בתחלת הזמן של ימות המשיח .
1128 ברכות לד, ב. וש"נ. רמב"ם הל' תשובה ספ"ט. הל' מלכים פי"ב ה"ב.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ וארא, ראש חודש שבט, ה'תשכ"ו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב
וזהו גם שנקרא "יתר", "ע"ש שיתר פרשה בתורה" – דלכאורה, איך יתכן שיתרו שהי' במדריגה היותר תחתונה, הוסיף על כל תורת משה – שזוהי הוספת ענין התשובה, שגדלה מעלתה ביותר, עד כדי כך, ש"מקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורין יכולין לעמוד בו" .
1583 ברכות לד, ב. רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ד.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ שלח, מבה"ח תמוז, ה'תשכ"ו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
אלא טענתם היתה ש"יזרק הדם עלינו בכהנים טהורים כו'" – שמישהו אחר (שליח) יקריב הפסח עבורם (גם אם ענין זה לא יהי' בגדר של שליחות ממש, כפי שמצינו בהלכה ש"שלוחו של אדם כמותו" – שהרי אין זה ע"פ פשוטו של מקרא*).
636 ברכות לד, ב (במשנה). וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ה' פ' בלק, י"ב תמוז, ה'תשכ"ו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
– שאליהם הכוונה לכל לראש בהתואר "עוזרי", כפי שמזכיר במאמר1 אודות "התלמידים שנקראים בנים", שממלאים שליחותו, ו"שלוחו של אדם כמותו" –
724 ברכות לד, ב (במשנה). וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם יום ג', וא"ו תשרי, ה'תשכ"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב
אך יש עבודה נעלית מזה, שהיא עבודת התשובה, והיינו, שאפילו אם חטא ופגם ועבר את הדרך ח"ו והחסיר בעניני תומ"צ, הנה עבודת התשובה היא ממלאת את כל החסרונות והפגמים, ולא זו בלבד שפועלת מילוי החסרון, אלא אדרבה, שנעשית תוספת גדולה, כפלים לתושי' , עד כדי כך שצדיק גמור אינו יכול לסבול את ריבוי האור והגילוי שישנו במקום שבעלי תשובה עומדים .
185 ראה ברכות לד, ב. רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ד.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ליל שמחת תורה (קודם הקפות), ה'תשכ"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
ידועה החקירה בענין השליחות – "שלוחו של אדם כמותו" – שיש לפרש בג' אופנים:
603 ברכות לד, ב (במשנה). וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ פקודי, פ' שקלים, מבה"ח וער"ח אדר שני, ה'תשכ"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב
וע"י ענין התשובה מגיעים למדריגה שלמעלה מהשתלשלות, שזהו שאמרו רז"ל ש"מקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורין אין יכולין לעמוד בו", כיון שזוהי מדריגה שלמעלה מהשתלשלות.
758 ברכות לד, ב. רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ד.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת חג הפורים, ה'תשכ"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
וכאשר הקב"ה (אחשורוש, שאחרית וראשית שלו) שולח יהודי ל"איי הים", הרי זה באופן ש"שלוחו של אדם כמותו" , ונותן לו את הכחות הדרושים לעשות מ"איי הים" – "שושן הבירה", היינו, שכשם שבשושן הבירה יודעים שנמצא בה מלך מלכי המלכים הקב"ה, כך ידעו גם ב"איי הים" ש"אין עוד מלבדו", היינו, שכל פרט וכל ענין שנמצא ב"איי הים" אינו אלא אלקות.
993 ברכות לד, ב (במשנה). וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ קדושים, מבה"ח אייר, ה'תשכ"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
וזהו גם מה שלאחרונה ישנו הענין של נסיעת השלוחים – תלמידים של רבינו נשיאנו, שנעשים "שלוחו של אדם כמותו" – לחלק התחתון שבחצי כדור התחתון גופא, שהם השלוחים שנשלחו לאוסטרליא , שענינם הוא – ללמוד תורה ועד לפנימיות התורה, ולפעול שם הפצת החסידות בהרחבה.
1900 ברכות לד, ב (במשנה). וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם *. ש"פ עקב, כ"ף מנחם-אב** מאמר א, ה'תשכ"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יט
דארז"ל דכל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא לימות המשיח אבל לעולם הבא עין לא ראתה אלקים זולתך , וי"ל שבימות המשיח יהי' הגילוי דאוא"ס שהאיר בגילוי גם קודם הצמצום, ובעולם הבא (בתחיית המתים) יהי' הגילוי דבחי' עדן שעליו נאמר עין לא ראתה, העלם העצמי .
639 ברכות לד, ב.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ נצבים-וילך, כ"ה אלול, ה'תשכ"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב
וענינו בעבודה הו"ע התשובה, שעל ידה מתגלית בחי' היחידה, שלכן אמרו במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אין יכולים לעמוד שם , לפי שע"י התשובה מתגלית בחי' היחידה.
951 ראה ברכות לד, ב. לקו"ש חי"ד ע' 361. ע' 363.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' דחג השבועות, ה'תשכ"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כ
אף שכתב הרמב"ם "אל יעלה על הלב שבימות המשיח יבטל דבר ממנהגו של עולם או יהי' שם חידוש במעשה בראשית, אלא עולם כמנהגו נוהג ("אמרו חכמים אין בין העוה"ז לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד" ), וזה שנאמר בישעי' וגר זאב עם כבש ..
260 ברכות לד, ב. וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם י"ט כסלו, ה'תשכ"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב
וכן הוא בנוגע לירידת הנשמה בגוף, שדוקא עי"ז מתעלית הנשמה לדרגא נעלית יותר מכמו שהיתה קודם הירידה למטה, שזהו כללות ענין התשובה לאמיתתה, כמ"ש והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה, דנתנה, נשמה שנתת בי, הו"ע הירידה מלמעלה למטה עד שאתה נפחתה בי, בהבירא עמיקתא (ובזה גופא בזמן הגלות כפשוטו), ודוקא עי"ז נעשה והרוח תשוב אל האלקים גו' באופן נעלה יותר מכמו שהיתה קודם הירידה, שאז היתה במדריגת צדיקים גמורים, וע"י ירידתה למטה מתעלית לדרגת בעלי תשובה שלמעלה מצדיקים גמורים, שלכן אמרו חז"ל במקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורים אין יכולים לעמוד שם.
574 ברכות לד, ב. רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ד.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת אור ליום ב' דחול המועד סוכות, ח"י תשרי, שמחת בית השואבה, ה'תשכ"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כא, כב
מעלת בעלי תשובה, שבמקום עמידתם, אפילו צדיקים גמורים אין יכולים לעמוד שם –
177 ברכות לד, ב.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום שמחת תורה, ה'תשכ"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב
ומשום זה הנה דוקא עבודת בעלי תשובה מגעת למעלה יותר, כמארז"ל "מקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורין יכולין לעמוד בו".
568 ברכות לד, ב. רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ד.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת י"ט כסלו, ה'תשכ"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב
ודוגמתו בנוגע לנשמות ישראל, ש"כל ישראל בני מלכים הם" – שדוקא ע"י ירידת הנשמה מאיגרא רמה לבירא עמיקתא27, לירד לעוה"ז ולהתלבש בגוף ונפש הבהמית, נעשית עלי' ביתר שאת וביתר עוז, בדוגמת מעלת בעלי-תשובה על צדיקים גמורים, עד כדי כך ש"מקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורין יכולין לעמוד בו" .
1080 ברכות לד, ב. רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ד.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת י"ט כסלו, ה'תשכ"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב
כלי מחזיק ברכה לישראל") – שרוצה ליתן ונותן לבנ"י את כל הענינים, היינו, לא רק מדריגת הצדיקים, אלא גם מדריגת בעלי תשובה, שזהו מ"ש "שלום שלום לרחוק ולקרוב", "לרחוק שנעשה קרוב" , וזהו אמיתית הענין ש"ה' יברך את עמו בשלום", שתהי' הן מעלת הצדיקים והן מעלת בעלי- תשובה, כפי שיהי' לעתיד לבוא, ש"משיח אתא לאתבא צדיקייא בתיובתא" .
1097 ראה ברכות לד, ב.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ וישב, מבה"ח טבת, ערב חנוכה, ה'תשכ"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב
כללות ענין ירידת הנשמה למטה, ישנו גם בצדיקים; אלא שבצדיקים הירידה היא "בארציות וחומריות עוה"ז" סתם, משא"כ בבעלי-תשובה הירידה היא גם בענינים דלעו"ז, בחי' מרמה דכנען, ולכן גם העלי' היא אצלם ביתר שאת, כמארז"ל "מקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד בו".
1188 ברכות לד, ב. רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ד. וראה סה"מ תש"ט ע' 183 הערה 1. לקו"ש חי"ד ע' 361 ואילך.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ ויקהל, פרשת שקלים, מבה"ח אדר-שני, ה'תשכ"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב
זה יש להקדים תחילה ביאור מאמר חז"ל במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד בו,
307 רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ד (ע"פ ברכות לד, ב).
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת י"א ניסן, ה'תשכ"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב
המשך השיחה – הטעם שמצינו זאת רק אצל רב יוסף, לפי שאצלו היתה הוכחה ברורה שחיותו היא רק מהיכלות הקדושה , כיון שבמשך כ"ב שנה שמלך רבה לא הוצרכו הוא ובני ביתו אפילו לאומן מקיז דם , היינו שחיות הגוף היתה אצלו למעלה מהטבע; וגם "סמי נפשי'" , שביטל בעצמו הענין ד"עין רואה" שמביא ל"לב חומד" , ולכן הי' אצלו הבטחון שלא יהי' אצלו גם "כרת דיומי" ; ועבד יומא טבא 287
996 ואף שהסט"א היא "מקום המות ", כהפירוש הפנימי במארז"ל (ברכות יח, ריש ע"ב) "רשעים בחייהם קרויים מתים", ש"חייהם נמשכים ממקום המות והטומאה" (אגה"ת פ"ז) – הרי זהו בנוגע לידיעת השכל, ובעיקר בנוגע לנפש האלקית, אבל בנוגע לנפש הבהמית וחיות הגוף כפשוטו, הרי הם יכולים לקבל חיות ממקום המות, והיינו, שאף ש"קרויים מתים", מ"מ, לעיני בשר נראה הגוף חי. אבל אין זה ענין של מציאות בלתי אמיתית, כי, גם חיות הגוף שנמשך מהיכלות הסט"א, אינו מצד עצמם ח"ו (כי מצד עצמם אינם יכולים להמשיך חיים כלל, אפילו לא חיים בשריים), אלא מצד הניצוץ האלקי שנמצא גם בהם, ועי"ז נמשך חיות לגוף שיוכל להיות מציאות אמיתי, ע"פ תורה – מצד חסד עליון של הקב"ה ש"חשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח" (שמואל-ב יד, יד), שלכן נותן לו אפשרות שיוכל לשוב בתשובה, לתקן את כל קלקלתו, ולעקור את החטא מעיקרו, ועד שיהי' "אהוב ונחמד .. כאילו לא חטא מעולם" (רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ד), ועוד יותר מזה, כמעלת בעלי תשובה על צדיקים גמורים (ראה ברכות לד, ב. רמב"ם שם).
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת אחרון של פסח, ה'תשכ"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כ
ומה שאמרו חז"ל "אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד", וכמ"ש הרמב"ם163 ש"עולם כמנהגו נוהג" – הרי זה רק בתחלת ימות המשיח, אבל לאח"ז יתקיימו כל היעודים שנאמרו בהפטרה כפשוטם .
1354 ברכות לד, ב. וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ג', וא"ו תשרי, ה'תשכ"ח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב
נוסף לכך שהתשובה ממלאת את החסרונות של כל המצוות, ולכן גם השמחה היא כנגד שמחת כל המצוות, ישנו ענין בתשובה שהוא נעלה יותר שלא בערך לגבי שאר המצוות – כמובן ממארז"ל "מקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורין יכולין לעמוד בו", כיון שע"י התשובה מגיעים למעלה יותר ממה שמגיעים ע"י מעשה המצוות, שזוהי עבודת הצדיקים.
368 ברכות לד, ב. רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ד.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שבת חול המועד סוכות, ה'תשכ"ח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב
והענין בזה, שע"י התשובה דיוהכ"פ נעשית הפיכת הזדונות לזכיות , היינו, שמתהפך מתכלית השחרות (שחורה אני) לתכלית האור (נאוה), שלכן אמרו רז"ל במקום שבעלי תשובה עומדים אפילו צדיקים גמורים אין יכולים לעמוד שם.
869 ברכות לד, ב. רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ד.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת שבת חול המועד סוכות, ה'תשכ"ח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
וכיון שזוהי שליחות – שליחותו של הקב"ה, אשר "גלה סודו אל עבדיו הנביאים" , עד לרבינו נשיאנו – הרי הנסיעה היא באופן ש"שלוחו של אדם כמותו" , ולכן יש למלא שליחות זו בשמחה.
952 ברכות לד, ב (במשנה). וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ה' פ' וישב, י"ט כסלו, ה'תשכ"ח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב
וכאשר עושה ממנו בעל-תשובה – אזי מראה המלך את אהבתו לבעל-תשובה יותר מאשר לצדיק גמור (כמשל המגיד), כיון ש"מקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד בו" ,
2274 ברכות לד, ב. רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ד.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם מוצש"ק פ' בשלח, י"א שבט (מאמר ב), ה'תשכ"ח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יט
ה' ינצחו את המלחמה, נותנים להם, ובאופן דבזבוז, בחי' האוצר שלמעלה (שלמעלה מאור וגילוי), שעליו נאמר עין לא ראתה בכדי לנצח את המלחמה ולעשות את העולם דירה לו ית'.
120 ישעי' סד, ג. ברכות לד, ב. וראה ספר הערכים כרך ב ערך אוצר העליון ס"א סוסק"א (ע' ת). וש"נ .
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת חג הפורים, ה'תשכ"ח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב
אבל ישנה תשובה נעלית יותר – ש"נעקר עונו מתחלתו" (כמו "חכם עוקר את הנדר מעיקרו" ), ועד ש"אהוב ונחמד הוא לפני הבורא כאילו לא חטא מעולם, ולא עוד אלא ששכרו הרבה כו'" , ועד ש"מקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד בו" ; ומזה מוכח שלא נשאר עליו שום כתם כו'.
861 ברכות לד, ב. רמב"ם שם.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת אחרון של פסח, ה'תשכ"ח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כ
ב) מפורש בזהר שמה שאמרו רז"ל "אין בין העוה"ז לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד", הרי זה רק בנוגע לעמי הארץ, אבל בנוגע לשאר בנ"י יהיו כל הנסים והנפלאות שנימנו בנבואת הגאולה – כפשוטן .
2138 ברכות לד, ב. וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ קרח, ג' תמוז, ה'תשכ"ח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
וכן הוא סדר העבודה – שלכל לראש ישנו ענין התורה, ועי"ז באים אח"כ ל"כתר כהונה", שהו"ע הביטול, אבל עדיין אין זה תכלית הביטול, וכמו בענין הקרבנות, שיש אמנם קרבנות שהם כליל לגמרי, אבל יש קרבנות שיש בהם חלק לבעלים כו'; ולאח"ז באים ל"כתר מלכות", שהו"ע תכלית הביטול, כמודגש בכך ש"המלך כיון שכרע שוב אינו זוקף" , שזהו"ע ביטול במציאות.
1202 ברכות לד, ריש ע"ב.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' פ' בלק, י"ב תמוז, ה'תשכ"ח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
אמיתית ענין השליחות הוא – לא רק לקיים את דברי המשלח (בגלל שכך מתקבל בשכלו), שכן, אף שבכמה ענינים הנה גם באופן כזה נעשה קיום השליחות, כיון ש"שלוחו של אדם כמותו" , מ"מ, אין זו השלימות בענין השליחות, כי, אף שעושה אמנם את המעשה כרצון המשלח, הרי זה רק בנוגע לכח המעשה, שמתייחס למשלח, אבל כח המחשבה והכוונה נשארים שלו ("אייגענע"), ולא של המשלח, והרי "אין דיעותיהם שוות" , אע"פ שבנוגע למעשה יכולה להיות תוצאה שוה.
1358 ברכות לד, ב (במשנה). וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם יום ב' דחג הסוכות, ה'תשכ"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב
וזהו הענין שע"י התשובה זדונות נעשים לו כזכיות , שגם הזדונות, שהם בדרך נשירה ונפילה כו', נעשים כזכיות, ועוד למעלה יותר, כי במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אין יכולים לעמוד שם , והיינו שע"י התשובה מתעלים לבחי' שלמעלה גם מריש כל סדר ההשתלשלות, שהרי ההמלכה על כל סדר ההשתלשלות היא כמרז"ל במי נמלך בנשמותיהם של צדיקים, וכיון שהתשובה היא למעלה יותר מעבודת הצדיקים, הרי היא למעלה מכל סדר ההשתלשלות.
791 ברכות לד, ב. רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ד.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום שמחת תורה, ה'תשכ"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב
ולא עוד אלא שניתוסף אצלו העילוי דבעל תשובה – כמ"ש הרמב"ם158 "אל ידמה אדם בעל תשובה שהוא מרוחק ממעלת הצדיקים מפני העונות והחטאות שעשה, אין הדבר כן, אלא אהוב ונחמד הוא לפני הבורא כאילו לא חטא מעולם, ולא עוד אלא ששכרו הרבה, שהרי טעם טעם החטא ופירש ממנו וכבש יצרו, אמרו חכמים מקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורין יכולין לעמוד בו, כלומר מעלתן גדולה ממעלת אלו שלא חטאו מעולם מפני שהן כובשים יצרם יותר מהם".
1486 ברכות לד, ב.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ וישלח, ט"ז כסלו, ה'תשכ"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
מאחר וברכת כהנים הרי היא מצוה, והכהנים המברכים עושים זאת בשליחותו של הקב"ה, ו"שלוחו של אדם [העליון ] כמותו" , ובמילא, ע"י ברכתם נמשכת ברכתו של המשלח – ברכתו של הקב"ה , שהיא נעלית מהשורש ומקור , כמבואר בארוכה בכ"מ .
2211 ברכות לד, ב (במשנה). וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ וישב, כ"ג כסלו, מבה"ח טבת, ה'תשכ"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב
הענין ד"בשלום" הוא – ב' שלום , כמ"ש "שלום שלום לרחוק ולקרוב", "לרחוק שנעשה קרוב" , שזהו ענין התשובה, שעי"ז נעשה ענין השלום כפשוטו, וכן גם "שלום" מלשון שלימות , כי, ע"י התשובה, ובפרט תשובה עילאה, נעשית שלימות בכל ג' הקוין דתורה עבודה וגמ"ח.
533 ראה ברכות לד, ב.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ משפטים, פ' שקלים, מבה"ח אדר, ה'תשכ"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב
וכל זה – אפילו כאשר בנ"י עומדים בדרגת צדיקים, שגם אז הם למעלה ממדידה והגבלה, ועאכו"כ בהיותם במדרגת בעלי תשובה, ש"מקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורים אינם יכולין לעמוד בו" .
1870 ברכות לד, ב. רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ד.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ תשא, פרשת פרה, ח"י אדר, ה'תשכ"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כא, כב
וזהו ג"כ המחלוקת בגמרא אם צדיקים גדולים מבעלי תשובה או שבעלי תשובה גדולים מצדיקים, והיינו לפי שיש מעלה בבעלי תשובה על צדיקים, דמשכי לי' בחילא יתיר , ביתר שאת וביתר עוז, שזהו ע"י העבודה דשריפת הפרה דקבילת משמאלא דהיינו פני שור שבמרכבה , והו"ע רב תבואות בכח שור , שזהו העילוי שנעשה ע"י בירור נפש הבהמית, ובפרט ע"י העבודה דאתהפכא מהענינים דגקה"ט לגמרי, שעי"ז מתבררים ועולים הניצוצות דתוהו.
2391 ברכות לד, ב.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת אחרון של פסח, ה'תשכ"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כ
ומה ענין רמזו בהן", וממשיך , "אמרו חכמים אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות בלבד" – הרי זה רק בנוגע להתחלת ימות המשיח, וכדמוכח מבן כוזיבא, ש"רבי עקיבא ..
1001 ברכות לד, ב. וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' דחג השבועות, ה'תשכ"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
אך הענין הוא – שלא די בכללות הענין דמ"ת, שנעשה לאחרי הביטול דהקדמת נעשה לנשמע, אלא יש צורך שענין המס"נ והביטול יחדור בכל הפרטים ופרטי פרטים, ולכן הוצרך משה להיות בהר ארבעים יום וארבעים לילה, כדי ללמוד את כל התורה כולה ["כל הדברים האלה" , תורה שבכתב ותורה שבעל-פה כולה, ועד כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש ] – בשליחותם של ישראל, "שלוחו של אדם כמותו" , כיון שבנ"י התייראו "כי תאכלנו האש הגדולה הזאת אם יוספים אנחנו לשמוע את קול ה'", ולכן אמרו למשה "קרב אתה ושמע גו' ואת תדבר אלינו גו'" – ורק לאח"ז נאמר "ויתן אל משה ככלותו לדבר אתו וגו'".
1910 ברכות לד, ב (במשנה). וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ נשא, י"ד סיון, ה'תשכ"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
והענין בזה – דכיון שהוא שלוחו של הקב"ה, ו"שלוחו של אדם – העליון (כמבואר בלקו"ת פ' ויקרא ) – כמותו" , הרי מובן ששלוחו של מלך צריך להיות במעמד ומצב נעלה ומכובד,
2226 ברכות לד, ב (במשנה). וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ ואתחנן, שבת נחמו, י"א מנחם-אב, ה'תשכ"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב
וזוהי גם מעלת תפלת הבעל-תשובה, ש"צועק ונענה מיד" , כמו כללות ענין התשובה שאינו תלוי בגדרי הזמן – "בשעתא חדא וברגעא חדא" , וכפירוש כ"ק מו"ח אדמו"ר ש"שעתא חדא" הוא מלשון הפנה, "איין קער", שזהו מצד גודל מעלת עבודת התשובה שבאין ערוך לגמרי לגבי עבודת הצדיקים, כמארז"ל "מקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורין יכולין לעמוד בו", להיותה סוג עבודה אחרת לגמרי, שעל ידה "זדונות נעשו לו כזכיות" , ולא רק " כ זכיות" (בכ"ף הדמיון) אלא גם "זכיות" ממש , ולכן הרי זה באין ערוך גם בענין הזמן – "בשעתא חדא וברגעא חדא" (שענין זה אינו שייך בצדיק, ככל שתהי' עבודתו בזריזות יותר).
1185 ברכות לד, ב. רמב"ם שם.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ ראה, מבה"ח אלול, ה'תשכ"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב
ועל זה אמרו רז"ל "מקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורין יכולין לעמוד בו".
1822 ברכות לד, ב. רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ד.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב', בדר"ח מרחשון, ה'תש"ל
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
ותראו הצלחה בלימוד הנגלה והחסידות גם יחד, ובקיום המצוות בהידור, עד כי "כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ה'" , נרות להאיר, יכירום אשר אלו הם שלוחי הנשיאים בכל מקום ובכל מדינה, בשמחה ובטוב לבב, "ושלוחו של אדם כמותו" ואתם נמצא המשלח – הרבי וכל הרביים יחדיו.
1714 ראה ברכות לד, ב. וש"נ. רש"י בא יב, ו. וראה ס' לקח טוב (להר"י ענגל) בתחלתו, דשלימות השליחות "דגופו של שליח נחשב כגוף של המשלח".
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ שמות, כ"ה טבת, מבה"ח שבט, ה'תש"ל
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
ה"יינה של תורה" שבפירוש רש"י – ההוראה בנוגע לגודל העילוי של העמדת בתי ישראל, שיש בהם ענין הכהונה ולוי' ומלכות (כהונה – שכהן עובד בביהמ"ק, ואסור לו להיטמא כו' – פרישות והבדלה מעניני העולם, דביקות והתחברות לאלקות; לוי' – שיוצא לפעול גם על יהודי שנמצא מחוץ לירושלים וא"י, ועד לדרגא של בית הקברות , היפך החיים – להחיותו כו' ; ומלכות – לפעול בכל העולם כולו את המלוכה והממשלה של הקב"ה) – נכלל בשיחה המוגהת הנ"ל (ס"ט).
162 שקשור גם עם ענין הביטול בתכלית, "ונחנו מה", שהרי המלך "כיון שכרע שוב אינו זוקף" (ברכות לד, ריש ע"ב).
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ועש"ק פ' בא, יו"ד שבט, אחרי חצות, ה'תש"ל
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
וכיון שסיום הס"ת הוא ע"י "שלוחו של אדם" – כל בנ"י בכל מקום שהם שמשתתפים בסיום הס"ת, הרי הם השלוחים שלו לסיים את הס"ת בערב ש"ק של יום הסתלקותו – הרי כאן המקום להתחיל עם "הזמנה" לכל בנ"י בכל מקום שהם.
448 ברכות לד, ב (במשנה). וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ בשלח, י"ז שבט, ה'תש"ל
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כא, כב
שאוחז בתשו"ע באמת, וכפי שהזכיר רבינו הזקן לפנ"ז "מעלת בעלי תשובה על צדיקים גמורים" (שזוהי דרגא בתשובה שאפילו צדיקים גמורים אינן יכולים לעמוד שם ), הרי מובן שהתשובה שלו היא כדבעי.
1168 ברכות לד, ב. רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ד.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ במדבר, ב' סיון, ה'תש"ל
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
ויש להוסיף בביאור שאלה זו, שהרי מצינו שבזמן עת רצון היו ישראל נכנסים למקדש (הן במשכן דאיקרי מקדש והן במקדש דאיקרי משכן ), ובפרט ביוהכ"פ, שהכה"ג הי' נכנס לקדה"ק, וכניסתו לא היתה מצד עצמו, אלא בתור שליח של כל ישראל, ושלוחו של אדם כמותו .
2049 ברכות לד, ב במשנה. קידושין מא, ב. וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם וא"ו תשרי, ה'תשל"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב
והמשכה זו צריכה להיות עד למטה מטה, בעולם העשי' (עשית פלא), שהרי התכלית אינה להשאר בעבודה דר"ה, אלא לאח"ז צריך להמשיך זאת בבנין המלכות בעשרה ימים שבין ר"ה ליוהכ"פ (כנ"ל ס"ב), ואח"כ צריך להמשיך זאת בהענין דויעקב הלך לדרכו בעבודת כל השנה כולה, בעוה"ז התחתון שאין למטה ממנו, ועד למקום שבו צריך לפעול הענין דזדונות נעשו לו כזכיות (כי שמת מעיר לגל), ע"י עבודת התשובה, ששייכת במיוחד לעשרה ימים שבין ר"ה ליוהכ"פ, כמ"ש הרמב"ם אע"פ שהתשובה יפה לעולם (וכל השנה זמנה הוא), מ"מ, בעשרה הימים שבין ר"ה ויוהכ"פ היא יפה יותר ומתקבלת היא מיד, שעי"ז מבררים את הניצוצים הנעלים שנמצאים גם בזדונות, ועד שמהפכים אותם לזכיות, שלכן אמרו רז"ל שבמקום שבעלי תשובה עומדים אפילו צדיקים גמורים אין יכולים לעמוד שם (שענין זה נאמר על דרגת התשובה שעל ידה זדונות נעשו לו כזכיות ), שזהו לפי שעבודתם היא באופן של
355 רמב"ם שם פ"ז ה"ד. מברכות לד, ב.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' דחג הסוכות, ה'תשל"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב
בנוגע ללאוין שהעובר עליהם אינו יכול להסתפק בתשובה בלבד, אלא חייב להביא קרבן חטאת כדי שיתכפר לו – הנה גם בזמן הזה שאי אפשר להביא קרבן חטאת, לא חסר בענין הכפרה , והשב בתשובה אומר לו הקב"ה "סלחתי כדברך" , ונקרא "בעל תשובה", שעומד במקום שאפילו צדיקים גמורים אין יכולים לעמוד שם .
781 ברכות לד, ב. רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ד.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום שמחת תורה, ה'תשל"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב
הביאור בפירוש רש"י על הפסוק "(אשר עשה משה) לעיני כל ישראל", "שנשאו לבו לשבור הלוחות לעיניהם, והסכימה דעת הקב"ה לדעתו, שנאמר אשר שברת, יישר כחך ששברת" – שהתורה מסיימת בענין שבירת הלוחות שהוא היפך שבחן של ישראל (נוסף לכך שזהו היפך הכלל שצריך לסיים בדבר טוב ), בגלל שעי"ז ניתוסף העילוי דלוחות שניות (שהם באופן ד"כפלים לתושי'" ), שקשור עם העילוי דבעלי תשובה לגבי צדיקים, כמארז"ל במקום שבעלי תשובה עומדים אפילו צדיקים גמורים אין יכולים לעמוד שם ,
1132 ברכות לד, ב. רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ד.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ ויקהל-פקודי, פ' פרה, מבה"ח ניסן, ה'תשל"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב
ולכן המסקנא היא שהפרה גדולה, כמעלת בעלי תשובה על הצדיקים, דבמקום שבעלי תשובה עומדים אפילו צדיקים גמורים אין יכולים לעמוד שם , וכמ"ש הרמב"ם בהל' תשובה במעלת הבעל תשובה על הצדיק, שעליו דוקא נאמר טרם יקראו ואני אענה גו'.
2110 רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ד (מברכות לד, ב).
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ ויקרא, פ' החודש, ר"ח ניסן, ה'תשל"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב
"אינם עומדין" , בוחר רבינו הזקן את הגירסא "אין צד"ג יכולים לעמוד בו", היינו, שלא זו בלבד שאין עומדים שם בפועל, אלא עוד זאת, שאין זה ביכלתם כלל –
2440 ברכות לד, ב.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת אחרון של פסח, ה'תשל"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כ
והקשר עם ענינים גשמיים הוא החידוש הגדול שיפעל משיח – שהרי פעולתו של משיח תהי' לא רק בנוגע לבנ"י בלבד, אלא גם בנוגע לכל העולם כולו, כמ"ש הרמב"ם בסוף הל' מלכים (אף שמדבר אודות התקופה שעלי' נאמר "אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד") שמשיח "יתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד, שנאמר כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה'
433 ברכות לד, ב. רמב"ם שם פי"ב ה"ב.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' פ' בלק, י"ב תמוז, ה'תשל"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
כידוע שיש ג' אופנים-הסברות בענין "שלוחו של אדם כמותו" – אם רק העשי' של השליח מתייחסת (לא לשליח אלא) אל המשלח, או ש כח העשי' של השליח הוא של המשלח (ובדרך ממילא העשי' היא של המשלח), ועד לנקודה העליונה שבזה – שכיון שנעשה "שליח", שוב אינו מציאות בפני עצמו, אלא כל מציאותו היא מציאות המשלח (ובדרך ממילא כח העשי' שלו הוא כח המשלח, ועאכו"כ שהעשי' הפרטית היא של המשלח, אבל זה בא בדרך ממילא בגלל ש"שלוחו של אדם כמותו", שמציאותו של השליח נעשית "כמותו" – מציאות המשלח).
2705 ברכות לד, ב (במשנה). וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ תצא, י"ד אלול, ה'תשל"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
ועד"ז בנוגע לבנ"י, שכאשר כל אחד ממלא את שליחותו של הקב"ה, הרי זה מבטא את הצד השוה שיש בכולם, כך, שאע"פ שכל אחד ממלא את השליחות לפי דרך העבודה שלו, פלוני בקו זה ופלוני בקו אחר, מ"מ, יש אצל כולם נקודה משותפת – מילוי שליחותו של הקב"ה, וכיון ש"שלוחו של אדם (העליון) כמותו" , הרי כשם ש"ה' אחד" , כך גם כל בנ"י – "ראשיכם שבטיכם וגו' מחוטב עציך ועד שואב מימיך" – הם "לאחדים כאחד" , מציאות אחת.
1199 ברכות לד, ב (במשנה). וש"נ (וראה לקו"ת ר"פ ויקרא).
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ נצבים, כ"ח אלול, ה'תשל"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
אע"פ ש"מלאך" הוא לשון שליח , ש"שלוחו של אדם כמותו" – הרי זה כפי שנמשך בסדר השתלשלות שהוא מחוץ להעצמות [ועד שאפילו עולם האצילות, שעליו נאמר מי נתן מלאך באצילות, הרי זה בכלל סדר השתלשלות שמחוץ להעצם].
1707 ברכות לד, ב (במשנה). וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ האזינו, י"ג תשרי, ה'תשל"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
"שלוחו של אדם כמותו" , ועד שאינו מציאות לעצמו , ואילו ממונה הוא מציאות לעצמו, אלא שנתמנה למלא תפקיד מסויים (שזהו החילוק בין "שליח" ל"ממונה" בפשטות ע"פ נגלה).
491 ברכות לד, ב (במשנה). וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ליל שמחת תורה (קודם הקפות), ה'תשל"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב
ואם קיום כל מצוה צריך להיות בשמחה – הרי מובן במכ"ש וק"ו גודל השמחה שצ"ל במצות התשובה , שכן, מבלי הבט על כך שעבר על מצוות התורה, נתן לו הקב"ה אפשרות לחזור ולהיות עמו בצוותא וחיבור ע"י מצות התשובה, בידעו שאף פעם לא אבוד, ואפשר לתקן כו', ועד שב"מקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד בו" , כיון שאצל בעל תשובה ישנו העילוי ש"זדונות נעשו לו כזכיות" .
706 ברכות לד, ב. רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ד.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם יום שמחת תורה, ה'תשל"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב
ביום הכיפורים (שבו ניתנו לוחות אחרונות) כתיב לפני הוי' תטהרו, כי, במתן תורה היתה המשכת שם הוי' בכאו"א מישראל (כמבואר בלקו"ת ), ואילו ביום הכיפורים הי' הגילוי דלפני הוי', היינו למעלה מהוי' , כי בעלי תשובה הם בחילא יתיר, יותר מצדיקים , וכמארז"ל במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אין יכולים לעמוד שם.
772 ברכות לד, ב. רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ד.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת מוצאי ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון, ה'תשל"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
כשם שלפני חודש תשרי הולך יהודי באופן ש"אתם נצבים"25, מלשון "נצב מלך" , כפי שהולך מלך בעולם (כמדובר לפני חודש תשרי ) – כך הולך הוא לאחרי העבודה של חודש תשרי, בתוספת כח וביתר שאת וביתר עוז, למלא שליחותו של מלך מלכי המלכים הקב"ה, ו"שלוחו של אדם כמותו" , וכפי שמביא רש"י בפירושו בנוגע לפסוק בפ' בראשית:
1454 ברכות לד, ב (במשנה). וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום א' פ' פינחס, י"ג תמוז, ה'תשל"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
וגם אלו שלא נמצאים כאן – הנה קרוביהם או ידידיהם שנמצאים כאן יכולים לומר "לחיים" בשמם, בתור "שלוחו של אדם כמותו" , ולאח"ז להודיע להם שיעסקו בזה ביתר שאת וביתר עוז – שהרי זה ענין של זכי' גדולה, ו"זכין לאדם שלא בפניו" .
369 ברכות לד, ב (במשנה). וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ נצבים-וילך, כ"ג אלול, ה'תשל"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב
אמנם, מצד המעלה דבעלי תשובה, כמארז"ל "במקום שבעלי תשובה עומדים אפילו צדיקים גמורים אין יכולים לעמוד שם", הנה ע"י הענין ד"כולכם" ניתוסף עילוי ב"ראשיכם" בגלל שעומדים יחד עם "שואב מימיך".
1799 ברכות לד, ב. רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ד.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ האזינו, שבת שובה, ח' תשרי, ה'תשל"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב
וביחד עם זה תובעים שיהי' גם קו השמחה – כי, כשמתבונן בזכותו של יהודי שביכלתו לגרום נח"ר להקב"ה ע"י קיום התומ"צ, "נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני" , הנה מזה גופא צ"ל בשמחה גדולה, וכ"ש כשעוסק בעבודת התשובה, שהיא לא סתם דבר רצוי, אלא על ידה מתקנים את הענינים הבלתי-רצויים, ובאופן שלא זו בלבד ש"אין מזכירין לו דבר וחצי דבר ביום הדין" , אלא עוד זאת, שאפילו הענינים שהם היפך הזכיות, מהפכים אותם לא רק ל"שגגות", אלא ל"זכיות" (שלכן, "במקום שבעלי תשובה עומדים אפילו צדיקים גמורים אין יכולים לעמוד שם" ) – שענין זה יכול להיות רק מצד הקב"ה שהוא נמנע הנמנעות – הרי בודאי שצ"ל בשמחה גדולה ביותר.
471 ברכות לד, ב. רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ד. וראה דרמ"צ קצא, סע"א.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם י"ג תשרי (הילולא דכ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע), אור לערב חג הסוכות, ה'תשל"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב
ידוע שהחידוש של חודש תשרי, החל מבחודש השביעי באחד לחודש , שעליו נאמר תקעו בחודש שופר, הוא, שבו נעשה הענין דשלום שלום לרחוק ולקרוב , לרחוק שנעשה קרוב , שזהו ענינו של בעל תשובה, ועד לדרגא הכי נעלית שבתשובה, כמ"ש והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה, והיינו, שאע"פ שהאלקים נתנה באופן שעברה כל פרטי המדריגות דטהורה היא, ולאח"ז בראתה יצרתה ונפחתה , עד שבאה למטה בבירא עמיקתא , שזהו ענין של ריחוק הכי גדול, הנה מהרחוק נעשה קרוב.
580 ראה ברכות לד, ב. זח"ג כא, א. וראה אוה"ת נ"ך ח"א ע' רעג.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ יתרו, מבה"ח אדר ראשון, ה'תשל"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב
וע"ד כללות הענין דעבודת התשובה, שעל ידה ניתוסף עילוי גדול יותר לגבי עבודת הצדיקים, כמארז"ל במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד שם.
1108 ברכות לד, ב. רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ד.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ ויקרא, פ' זכור, י"ג אדר שני, ה'תשל"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
דהנה, איתא בגמרא שהדיוט כורע בברוך וזוקף בשם, משא"כ המלך, כיון שכרע שוב אינו זוקף.
1445 ברכות לד, ב.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ליל י"א ניסן, ה'תשל"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כ
– נוסף על הסתירה בדברי הרמב"ם עצמו, שפוסק ש"אין בין העוה"ז לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד" , כדעת שמואל , ואעפ"כ פוסק:
228 ברכות לד, ב.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם אחרון של פסח, ה'תשל"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כ
והענין בזה, דהנה, מה שאמרו רז"ל אין בין עוה"ז לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד, הרי זה קודם תחה"מ דוקא , שאז הוא עדיין גמר הבירורים ושלימות העבודה, וכמבואר במ"א שאז תהי' גם תכלית השלימות בעבודת הקרבנות, שעז"נ אדם כי יקריב, כיון שאז תהי' תכלית ושלימות מדריגת האדם, ומזה מובן שכן הוא גם בנוגע לשאר המצוות, וכמ"ש באגה"ק דמה שאמרז"ל דמצוות בטילות לעת"ל, היינו בתחיית המתים, אבל לימות המשיח קודם תחה"מ אין בטלין.
607 ברכות לד, ב. וש"נ. רמב"ם הל' תשובה ספ"ט. הל' מלכים פי"ב ה"ב.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ אחרי, מבה"ח אייר, ה'תשל"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כ
וזהו מה שמצינו שאע"פ שאמרו רז"ל "אין בין עוה"ז לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד", מ"מ יהי' גם הענין ד"וגר זאב עם כבש וגו'" , אלא שענין זה יהי' נכלל בביטול "שעבוד מלכיות" בלבד, והיינו, שאפילו לאחרי כל הגילויים דלעתיד לבוא, נשאר העולם במעמד ומצב ש"אין בין העוה"ז כו' אלא כו'" (בדוגמת המעמד ומצב דעתה, אלא בדרגא נעלית יותר), ובמילא יהי' ענין העבודה להתעלות למעלה יותר.
1050 ברכות לד, ב.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם יום ה' פ' בלק, י"ב תמוז (מאמר א), ה'תשל"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כו
וע"פ הידוע שעדן הוא למעלה מגן (עדן), והו"ע השלימות באלקות כו', הרי מזה מובן גם גודל מעלת הקדושה של הנהר שיוצא מעדן.
51 ראה ברכות לד, ב. סהמ"צ להצ"צ טו, ב.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ה' פ' בלק, י"ב תמוז, ה'תשל"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כ
פלוני מצא פת אפוי ותבשיל מבושל", והיינו, שהכוונה במאמר זה היא שכל הענינים יהיו בהרחבה, ללא דאגה וטירחא כו' – שזהו לשיטתו בספר הי"ד (בהלכות תשובה והלכות מלכים ) ש"אין בין עוה"ז לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד" ,
323 ברכות לד, ב. וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ בלק, י"ד תמוז, ה'תשל"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כ
תחילה תהי' התקופה שעלי' נאמר "אין בין העוה"ז לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד", ולאח"ז תהי' התקופה דתחיית המתים; ונתבאר שענין זה תלוי במעמדם ומצבם של בנ"י באופן ד"לא זכו" – שאז ישנו רק ביטול שעבוד מלכיות, או באופן ד"זכו" – שאז יתוסף חידוש במעשה בראשית;
486 ברכות לד, ב. וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ תבוא, ח"י אלול, ה'תשל"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
וכן ראו גם אצל כ"ק מו"ח אדמו"ר, שמיד בבואו לכאן, השתדל לשלוח אברכים ובחורים שיהיו מלמדי תינוקות, והכניס את עצמו בענין זה באופן ש"שלוחו של אדם כמותו" .
1543 ברכות לד, ב (במשנה). וש"נ.
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק א ש"פ האזינו, שבת תשובה, ה'תשל"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב
וזהו שארז"ל במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורין יכולים לעמוד בו, דיש לומר שאין מרז"ל זה יוצא מידי פשוטו ועיקר המעלה דבעלי תשובה הוא בבעלי תשובה כפשוטם.
43 רמב"ם שם, מברכות לד, ב.
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק א אור לי"ג תשרי, הילולא דאדמו"ר מהר"ש נ"ע, ה'תשמ"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב
דזהו שאמרו רז"ל במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורין יכולים לעמוד בו, לפי שבעלי תשובה מבררים מגקה"ט וצדיקים גמורים מבררים רק מנוגה.
78 רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ד, מברכות לד, ב.
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק א יום שמחת תורה ה'תש"מ
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יח
וגילוי זה יהי' בעיקר לע"ל, וכדאיתא בזהר עה"פ עין לא ראתה גו' יעשה למחכה לו מאי למחכה לו כו' אינון דדחקין למלה דחוכמתא ודייקין לי' ומחכאן לי' למנדע ברירא דמלה כו', שע"י ריבוי העיון והיגיעה בריבוי קושיות וכו', יהי' (לע"ל) הגילוי דבחי' עדן שעליו נאמר עין לא ראתה, בחי' העלם העצמי.
92 ברכות לד, ב.
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק א יום שמחת תורה ה'תשמ"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב
דבהיותה למעלה היא במדריגת צדיק, וע"י ירידתה למטה מתחדש בה ענין התשובה, ובמקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורין יכולים לעמוד בו.
26 רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ד, מברכות לד, ב.
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק א מוצאי ש"פ נח - בחדרו - ה'תשל"ח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב
וכידוע, שהנשמות קודם ירידתן לגוף הם בבחי' צדיקים גמורים, והיתרון שנעשה בהם ע"י ירידתן בגוף הוא שנעשים בבחי' בעלי תשובה, אשר במקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורים אינם עומדין, ויתירה מזו, שאין יכולין לעמוד בו, שאין זה (אפילו) ביכולת שלהם.
36 ברכות לד, ב.
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק א אור לי"ג תשרי, הילולא דכ"ק אדמו"ר מהר"ש, ה'תשמ"ח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב
וכדאיתא בגמרא, מקוםשבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורים אין עומדין, שנאמר שלום שלום לרחוק ולקרוב, לרחוק ברישא והדר לקרוב.
12 ברכות לד, ב – הובא בסה"מ תרח"צ שם.
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק א יום שמחת תורה ה'תשמ"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב
וכמ"ש שלום שלום לרחוק ולקרוב, וידוע דשלום לקרוב קאי על צדיקים, ושלום לרחוק קאי על בעלי תשובה, לרחוק שנעשה קרוב.
18 ראה ברכות לד, ב.
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק ב מוצאי ש"פ ויצא, ט' כסלו, אור ליו"ד כסלו - בחדרו - ה'תשל"ח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב
וזהו מה שארז"ל מקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורין יכולין לעמוד בו [לא רק שאינם עומדין שם, אלא יתירה מזו שאין יכולין לעמוד שם, כהגירסא המובאת בהדרושים עה"פ ושבתי בשלום], והיינו שמעלת הבע"ת היא למעלה גם מיכולת הצד"ג, שענין היכולת הוא למעלה מבחי' כח גם מכחותהמקיפים, לפי שענין התשובה מגיע בעצמותו ית', שכל הגילויים (שרש עבודת הצדיקים) הם באין ערוך אליו כלל.
129 ברכות לד, ב.
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק ב ש"פ ויגש, ה'תשכ"ה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כח
ויש לומר, דמהטעמים על זה שצריך לעמוד בתפלה כעבד לפני רבו באימה ביראה ובפחד, הוא, כי זה שעבודת המטה (תפלה) מעוררת למעלה את הרצון למלאות את בקשתו הוא (בעיקר) לפי שבעבודת המטה ישנה המעלה דביטול היש, ולכן, כל שהתפלה היא בביטול גדול יותר, היא מעוררת יותר למעלה למלאות את בקשתו.
33 ראה סה"מ תרכ"ז שם (ע' תמג) תרנ"ח שם (ע' עה) שהמעלה דתפלת האבות היא לפי שהם בטלים בביטול דמרכבה. וראה ברכות לד, סע"ב (הובא בסה"מ תרכ"ז ותרנ"ח שם) דהטעם על זה שהועילה תפלתו של רחב"ד הוא לפי שהוא "כעבד לפני המלך".
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק ב מוצש"ק פ' בשלח, י"א שבט (מאמר ב), ה'תשכ"ח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כד
וממשיך בהמאמר, דכמו שבמלחמה בגשמיות, בכדי לנצח את המלחמה מבזבזים כל האוצרות, דהגם שע"ד הרגיל הנה לא רק שאין משתמשים בהם (אפילו לצורך גדול) אלא יתירה מזו שהם כמוסים וחתומים מעין כל רואה, ומ"מ בכדי לנצח את המנגד מבזבזים כל האוצרות, דלא רק שמשתמשים בהאוצרות אלא שגם מבזבזים אותם, דבזבוז הוא למעלה מחשבון מדידה והגבלה, והטעם לזה הוא כי הנצח מושרש בעצם הנפש דשם (בעצם הנפש) אין שייך שום חשבונות, עד"ז הוא גם למעלה, דשרש הנצח הוא בפנימיות הכתר, ולכן, בכדי שהצבאות ה' ינצחו את המלחמה, נותנים להם, ובאופן דבזבוז, בחי' האוצר שלמעלה (שלמעלה מאור וגילוי), שעליו נאמר עין לא ראתה בכדי לנצח את המלחמה ולעשות את העולם דירה לו ית'.
41 ישעי' סד, ג. ברכות לד, ב. וראה ספר הערכים-חב"ד כרך ב ערך אוצר העליון ס"א סוסק"א (ע' ת). וש"נ .
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק ג י"א ניסן ה'תשמ"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כד
והדוגמא מזה למעלה, שיש בחינת אוצר שכמוס וחתום מעין כל רואה, עין לא ראתה אלקים זולתך, ובכדי לנצח את המלחמה עם היצר, העבודה דאתכפיא, נותנים גם אוצר זה, ובאופן של בזבוז, ונתינת האוצר היא לאנשי החיל הפשוטים דוקא, דלהיות שעבודתם היא במס"נ למעלה ממדידת והגבלת השכל לכן גם נתינת האוצר להם היא באופן דבזבוז למעלה מכל מדידה והגבלה.
58 ישעי' סד, ג. ברכות לד, ב. סנהדרין צט, א.
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק ג ש"פ אחרי, מבה"ח אייר ה'תשמ"ו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יט
ד) וביאור הענין (דג' מדריגות אלו, ג"ע וב' הדרגות בתחיית המתים), דאיתא בגמרא כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא לימות המשיח אבל לעולם הבא עין לא ראתה אלקים זולתך.
26 ברכות לד, ב.
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק ג ש"פ אחרי-קדושים, י"ג אייר ה'תשכ"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב
ח) והנה אף שבכלל עבודת התשובה היא נעלית יותר מהעבודה דתומ"צ, שלכן מקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורין יכולין לעמוד בו, מ"מ הכוונה דדירה בתחתונים נשלמת ע"י עבודת הצדיקים דוקא.
56 רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ד – כדעת ר' אבהו (ברכות לד, ב).
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק ג ש"פ אמור, י"ג אייר ה'תשכ"ה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כא, כב
ובלקו"ת פ' נצבים מבואר, דקדושתכם היא הקדושה שנמשכת ע"י אתערותא דלתתא דמעשה המצוות, וקדושתי שלמעלה מקדושתכם היא קדושה נעלית ביותר שאין אתערותא דלתתא דמעשה המצוות מגעת שם, ונמשכת ע"י התשובה.וזהו מה שבעלי תשובה הם למעלה מצדיקים גמורים, כי ע"י התשובה הם ממשיכים מבחינת קדושתי שלמעלה מקדושתכם, כמבואר בלקו"ת שם.
19 ראה ברכות לד, ב. רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ד.
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק ד ט"ו תמוז, ה'תשמ"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כח
ועיקר הביטול הוא בעבודת התפלה, שהאדם המתפלל הוא כעבד בפני רבו.
21 ראה אוה"ת נשא ע' ערה (בענין המעלה דתפלה לגבי תורה) "ע"י ביטול העבד ממשיך יהי רצון מה שלמעלה מהחכמה". וראה ברכות לד, סע"ב (הובא באוה"ת שם) דהטעם על זה שהועילה תפלתו של רחב"ד הוא לפי שהוא "כעבד לפני המלך".
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק ד ט"ו תמוז, ה'תשמ"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב
ולכן במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורין יכולים לעמוד בו, כי שורש הניצוצות שנפלו בגקה"ט שמתבררים ע"י הבע"ת הוא למעלה יותר משורש הניצוצות שנפלו בק"נ שמתבררים ע"י הצדיקים.
73 רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ד, מברכות לד, ב.
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק ד יום ד', חמשה עשר באב ה'תשל"ה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב
ט) ויש לומר, דזה שהיו"ט דחמשה עשר באב הוא נעלה יותר גם מיוהכ"פ, אף שגם ביוהכ"פ הוא עבודת התשובה, הוא, כי מזה גופא שהתורה קבעה יום סליחה וכפרה בכל שנה ושנה, מובן, שהירידה לדברים הבלתי רצויים שלאחרי' באה העלי' דיוהכ"פ היא באופן שיש לה מקום מצד הבריאה, דזה שנקבע בתורה (אסתכל באורייתא וברא עלמא) יום סליחה וכפרה על ענינים בלתי רצויים הוא, כי מצד גודל העילוי שבתשובה, דבמקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורין יכולים לעמוד בו, יש מקום לזה (גם) מצד כוונת הבריאה כמו שנמשכה בגילוי, בהדרגא דבמי נמלך, אף שעיקר הכוונה בדרגא זו היא עבודת הצדיקים, במי נמלך בנשמותיהן של צדיקים.
65 רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ד, מברכות לד, ב.
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק ד ש"פ עקב, כ"ף מנחם-אב [מאמר א'] ה'תשכ"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יט
דארז"ל דכל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא לימות המשיח אבל לעולם הבא עין לא ראתה אלקים זולתך, וי"ל שבימות המשיח יהי' הגילוי דאוא"ס שהאיר בגילוי גם קודם הצמצום, ובעולם הבא (בתחיית המתים) יהי' הגילוי דבחי' עדן שעליו נאמר עין לא ראתה, העלם העצמי.
63 ברכות לד, ב.
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק ד ש"פ מטות ומסעי, מבה"ח מנחם-אב, ה'תשט"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כ
דלעמי הארץ או כמ"ש באגה"ק לערב רב, ובהתחלת זמן הגאולה יהי' כן בכל ישראל, ע"ד מרז"ל אין בין העוה"ז לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד ויהי' צורך בחרב כו', אמנם ת"ח וכמ"ש באגה"ק לישראל שאינם מערב רב, ואח"כ יהי' כן בכלל, אשר את רוח הטומאה אעביר מן הארץ לא יצטרכו לחרב, ועז"נ וכתתו חרבותם לאתים גו'.
59 ברכות לד, ב.
פתיחה בהקשר
ענינה של תורת החסידות 4
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כ
(ומה שאמרו "אין בין עוה"ז לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד" הוא רק בתחלת הזמן של ימות המשיח.
28 ברכות לד, ב. וש"נ. רמב"ם הל' תשובה ספ"ט. הל' מלכים פי"ב ה"ב.
פתיחה בהקשר
כתר שם טוב הוספות תג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
דער ענין פון אמונה באַשטייט אין דעם אַז מ'גלויבט אין דעם אויבערשטן, מ'גלויבט אין דעם אויבערשטנ'ס תורה, און מ'גלויבט אין דעם אויבערשטנ'ס שלוחים – אָנהויבנדיק פון משה רבינו, און דערנאָך דער "משה רבינו" פון יעדן דור, וואָס דאָס זיינען די נשיאי ישראל פון יעדן דור, אַזוי ווי דער בעש"ט אין זיין דור, און כ"ק מו"ח אדמו"ר – אין אונזער דור.
248 ד"שלוחו של אדם כמותו" (ברכות לד, ב. וש"נ), ועד"ז שלוחו של אדם העליון – כמותו (לקו"ת ויקרא א, ג).
וראה זח"ב לח, א: מאן פני האדון הוי דא רשב"י. וכעין זה בנגלה דתורה – ראה ירושלמי ביכורים פ"ג ה"ג: והוי' בהיכל קדשו דא ר' יצחק בר' לעזר בכנישתא מדרשא דקיסרין. וראה בחיי תשא לג, ז.
פתיחה בהקשר
כתר שם טוב הוספות תכב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב, כז
א) כלים של דיבור , כמ"ש בדגל מחנה אפרים בשם זקנו הבעש"ט בפירוש "ושמת בטנא" ש"טנא ר"ת ט עמים נ קודין א תוון, והוא ע"ד אם שגורה תפלתי בפי" – שהרצון והמרוצה שבעבודת התפלה צריך לבוא בכלי הדיבור.
67 ברכות לד, ב.
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ו להבין מאמר הזוהר פ' ויצא ע"פ ויקח מאבני המקום
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כח
וכמ"ש ר"ג אני כשר לפני המלך מפני ששורש נשמתו היה בחכמה שבתורה כו' וכמ"ש במ"א ושינוי הסדר הוא משום מאן דמזמין למלכא ישנה עובדוהי בגין למיהב חדוה למלכא כו' ר"ל משום דההזמנה לבית עבד המלך מבית המלך עצמו זה ירידה גדולה וצריך שיעוררו לו חדוה עד שיתגלה חוץ לגדר
87 ר"ג אני כשר לפני המלך : ראה ברכות לד, סע"ב.
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ו להבין שרש הדברים הנ"ל
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כח
העומדי' לפניך כו', והוא במדרגה היותר עליונה עד שנחשבי' כבן ולא עכבד וכמו שא' ר"ג על רחב"ד שהוא כעבד ע"כ פועל בקשתו מיד, והוא כמו שר שלמעלה הוא ממדרגת פעולה זו כו'.
132 ר"ג על רחב"ד שהוא כעבד : ראה ברכות לד, ב [ושם: ר' יוחנן בן זכאי] — אבל כ"ה בכ"מ, ומהם: ביאורי הזהר קרח צד, א (ושם: (ר"ג) ריב"ז). ויצא קלד, סע"ג. מאמרי אדה"ז תקס"ג ח"ב ע' תשטו ואילך. תקס"ה ח"ב ע' תשפד. תקס"ח ח"א ע' תשג (עיי"ש). הנחות הר"פ ע' קעט. הגהת הצ"צ בסה"מ תקס"ב ח"ב ע' תרטו].
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ו נוסח שני: יהודה אתה יודוך אחיך
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב
אבל כשיוקבע בדעתו היטב בעומק ההתבוננות בתפלה גדולתו ית' איך שאלף אלפים ורבוא רבבן קדמוהי אשר לגדולתו אין חקר וכולם מקבלים עליהם עול מ"ש באימה ויראה מפני שעיקר חיותם הוא ממדת מלכותו ית' בלבד אבל מהותו ועצמותו מרומם לבדו אי לזאת תתפעל לבבו באהבה והתלהבות אליו ית' לאסתכלא ביקריה דמלכא וזהו בחי' ומדרגת ראובן רא"ו ב"ן שהוא בחי' פרשה ראשונה דק"ש דכתיב ואהבת את הוי' אלקיך בכל לבבך ודרשו רז"ל בשני יצריך ביצ"ט וביצ"ה כו' כענין מארז"ל במקום שבע"ת עומדין צדיקים גמורים אין יכולים
33 במקום שבע"ת עומדין : ברכות לד, ב. וראה הערת כ"ק אדמו"ר זי"ע בספר המאמרים תש"ט ע' 183.
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ו יונתי בחגוי הסלע
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כא, כב, כז
עוד כמשל הדבק שאחורי המראה והוא מחשך חומריו' עוה"ז וא"כ ירידה זו דוקא היא שעשתה העלי' הזאת משא"כ אם לא ירדה הנשמה בגוף לא היתה ביכולתה לעלות כ"כ מטעם שאין בחי' א"ח אלא כשיש דבר המעכב כו' כמשל המראה ואם אין מעכב היא יורדת ואין לה עלי' כלל כו' והיינו שארז"ל יפה שעה א' בתשובה ומע"ט מכל חיי העוה"ב פי' דהגם שחיי העוה"ב הוא שנהנין מזיו כו' זהו בסדר הבריאה במדה שנמדד לכל חד לפום שיעורא דילי' אבל כדי שתעלה הנפש להדבק בעצמו' אור א"ס שלמעלה מכל ההשתלשלו' והוא שתקרא טהור"ה לפני בחי' בריא' שאתה בראת' כנ"ל אין זה אלא מצד התלבשו' הנפש בגוף דוקא שבאת עי"ז לידי תשוב"ה דהיינו תשוב ה"א בבחי' א"ח מטעם הנ"ל לפי שהגוף מחשיך ואז תגיע למעלה יתירה שאינה בסדר השתלשלו' כלל אפי' בחיי העוה"ב כו' וזהו יפה שעה א' בתשוב"ה ומע"ט פי' המעשים הן טובים דהיינו מאירים וכמ"ש וירא אלקים האור כי טוב כו' ואם לא סיבת התשוב"ה הזאת אין המעשה של המצוה מאירה כ"כ מטעם שהתשוב"ה היא בחי' א"ח כמ"ש ויצעקו אל ה' צעק לבם כו' והיינו שאמרו ז"ל דבע"ת גדולי' גם מצדיקים גמורים ואמרו בזוהר הטעם משום דמשכין לי' לקודב"ה בחילא יתיר פי' חילא יתיר היינו מפני בחי' א"ח שעולה בכח גדול מאד וכענין ופרעה הקריב הקריב לבם כו' כמ"ש במ"א.
92 דבע"ת גדולים גם מצדיקים : ראה ברכות לד, ב. הערת כ"ק אדמו"ר בסה"מ ה'תש"ט ע' 183-4.
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ו להבין שרשי הדברים הנ"ל
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב
דהוי עלמא ויבא יום השביעי הכללי שהוא אלף הז' הנק' יום שכולו שבת כו' שהוא העילוי היותר גבוה מכל השבתו' שהיו בפרט וד"ל ועד"ז בעליו' שנעשו' בבעלי תשובה בכללו' נ"י בתפלה בכל יום שתשוב ה"א תתא' וה"א עילא' עי"ז מלמטה למעלה בבחי' א"ח משום דמשכי לי' בחילא יתיר מצד המנגד המעכב כו' שנעשה מזה בחי' א"ח כנ"ל גם בזה הענין הוא שניתוסף האור בתוס' מוחי' חדשי' ע"ד עליו' השבתו' כנ"ל והיינו שארז"ל דצדיקי' גמורי' א"י לעמוד במקום שבע"ת עומדי' מצד בחי' א"ח שעל ידם שהוא בתוספת ועילוי רב כעילוי השבת אחר יומין דחול כנ"ל וד"ל.
95 דצדיקים גמורים. . שבע"ת עומדים : ראה ברכות לד, ב. הערת כ"ק אדמו"ר בסה"מ ה'תש"ט ע' 183-4.
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ו בגמרא[/cup] (מסכת פסחים קיט, ב) דרש רב עוירא עתיד הקב"ה לעשות סעודה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב, יב, כד
בגמרא (מסכת פסחים קיט, ב) דרש רב עוירא זמנין אמר לה משמי' דרב אמי וזמנין אמר לה משמי' דרב אסי מ"ד ויגדל הילד ויגמל ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל את יצחק עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים ביום שיגמל חסד עם זרעו של יצחק אחר שאוכלין ושותין נותנין לו כוס של ברכה (פי' כוס יין המשומר בענבין משי"ב כמ"ש במ"א) לאברהם לברך אומרים לו ברוך אומר להם אני לא אבריך כו' עד שאומרים לדוד טול אתה לברך אומר אני אבריך ולי נאה לברך שנאמר כוס ישועות אשא וכו'.
3 יין המשומר בענבין משי"ב : ברכות לד, ב. (וראה עוד מזה בארוכה בהנסמן בס' הלקוטים למאמרי אדמו"ר הצ"צ ערך יין ע' תשכז).
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ו נוסח שני: הנותן שלג כצמר
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כד
והנה יש להקדים מהו יין המשומר בענביו שארז"ל שעליו אינו רוצה אברהם לברך לעתיד מפני שיצא ממנו ישמעאל ויצחק לפי שיצא ממנו עשיו עד דוד שאמר לי נאה לברך וכמ"ש כוס ישועות אשא.
6 יין. . בענביו : ברכות לד, ב.
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ו ענין יין המשומר (המשך)
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כד
ענין יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית כו' הנה בר"מ פ' בא מבואר איך שיש ג' בחי' מקור ומעין וחפירה רברבא מעיין דא יו"ד ואח"כ ז' נחלים והם ג"ר כח"ב וז"ת ז' נחלים כו'.
2 ענין יין המשומר : ברכות לד, ב.
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ו ביאור לדרוש דאם בחוקותי תלכו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כז
ובעבודת ה' ג"כ מובן ענין הבירור הזה למטה לאהפכא חשוכא לנהורא כו' מנפש הבהמיו' דנוגה וכמ"ש ימי שנותינו בהם ע' שנה כו' וכמ"ש למעלה שהוא ענין התלבשו' הנפש האלקי' בנפש הבהמיו' הנק' צלם דנוגה להיות תחת הזמן במספר ע' שנה שהוא כפי הצורך להיו' בצלם זה הניתן לו למרק ולצחצח בחי' אחוריי' דשם ב"ן מבחי' אלקי' אחרי' שנדבקי' שם כו' וד"ל ובאתעדל"ת בבירור ומירוק אחוריי' דכנ"י בצלם דנוג' כמ"כ יתברר למעלה בחי' אחוריי' דשם ב"ן למעלה מכל סיג ופסולת דאלקי' אחרי' כו' ויאיר אור בהיר כמו אור הפנים וכמ"ש ולילה כיום יאיר כו' וכל זה הוא ענין העיכוב של הגאולה כידוע ואפי' בנשמו' הגבוהו' כנשמו' התנאי' והאבות וגם כמו נשמת משה כולם צריכים לבא למטה בגוף כדי לברר וללבן בחי' האחוריי' מטעם ענין הנסירה למעלה כנ"ל וע"כ נא' גם למשה כי לא יראני האדם וחי בחייהם אינן רואי' מצד שלא נתברר עדיין כל בחי' האחוריי' אבל במיתתן רואי' לפי שנתברר בע' שנה בחי' האחוריי' להיו' כמו בחי' פנים כו' וד"ל וזהו ענין בע"ת שגדולי' גם מצדיקים גמורי' כידוע וגם ידוע מארז"ל טוב זה מלאך חיים מאד זה מלאך המות כו' והכל מטעם א' לפי שהתשובה הוא להשיב הנדח כמ"ש לבלתי ידח ממנו נדח והיינו תשוב ה"א תתא' למקורה להבדל מיניקו' החיצוני' ע"י בירור וצחצוח כנ"ל ולכך בע"ת גדולי' מצדיקי' כי מבררים כל בחי' האחוריי' מהרע הנדבק שם ועושי' מבחי' אחוריי' בחי' פנים כו' וזהו יותר מעלה גם מבחי' הצחצוח שמבפנים כי יכול להיו' יופי הכלי מבחוץ יותר מבפנים כו' והיינו ג"כ שאמרו טוב מאד זה מלאך המות כי לאחר שיבורר המות וכמ"ש בלע המו"ת לנצח כו' הרי נברר בחי' הרע הנדבק באחוריי' כמ"ש רגלי' יורדות מות ואז האור גדול מאור הפנים ולכך נק' מאד כו' וזהו שאמרו ז"ל דיפה שעה א' בתשובה ומע"ט בעוה"ז מכל חיי העוה"ב לשון יפה הוא ענין יפוי בחי' האחוריי' שהוא טוב מאד יותר מכל חיי העוה"ב כו' וד"ל.
32 בע"ת שגדולי' גם מצדיקים גמורי' : דעת ר' אבהו בברכות לד, ב. והביאו הרמב"ם בהל' תשובה פ"ז ה"ד. וראה סה"מ תש"ט ע' 183 בהערה.
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ו להבין שרשי הדברים
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב
וא"כ העומד סמוך ממש לתחתונו של עיגול בודאי עומד במעלתו גבוה ממי שעומד רחוק מעליונו של עיגול בקו ההולך ממנו אע"פ שהוא רחוק קצת כי זה כבר הגיע למעלה העליונה שבעגולת העיגול עצמו הסובב כולם וזה רחוק מעליונו של עיגול זה ועומד למטה בעיגולי' שבתוכו שהם למטה הרבה מעגולת העיגול הגדול כו' והנמשל מובן בבעלי תשובה וצדיקים דבע"ת גדולים מצדיקי' גמורים מזה הטעם דהנה הנמשל הוא בבחי' הקו ההולך מעליונו של עיגול היינו הקו דתיקון בבחי' ע"ס דא"י שמתחיל מבחי' כתר דתיקון עד בחי' אמצעי' העיגול שהוא מסתיים שם והוא בחי' מל' דאצי' ומשם ולמטה עומדי' היכלות החיצוני' שהוא בין הכלים והמקיפי' אחוריהם אל המקיף כו' כמ"ש בע"ח עד תחתית העיגול מלמטה הוא קרוב אליהם יותר והבע"ת כשהוא בעומק רע שנק' כתר דקליפה קרוב הוא יותר להגיע בתשובתו לבחי' סובב כ"ע האמיתי כמ"ש ומתחת זרועו' עולם יותר גם מבע"ת שלא הגיע עדיין בחטאיו לעומק הרע כ"כ כי רחוק הוא יותר ממנו להגיע לתחתית העיגול הגדול עד"מ וע"כ קרוב ונקל יותר לרשע גמור לעשות תשובה לפי שקרוב יותר לבחי' סובב שמתחתית הכל כו' ועכ"פ מצדיקי' גמורים שהם מבחי' התיקון דהיינו קו שכבר הולך ביושר ונתרחק מעליונו של עיגול עד"מ הרי בודאי הבע"ת גבוהי' מהם במעלה שהרי הבע"ת עומדים במעלת עגולת העיגול הגדול עצמו עד"מ כנ"ל וד"ל.
15 דבע"ת גדולים מצדיקי' : ראה ברכות לד, ב. לקו"ש כרך יד ע' 361 וע' 363.
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ו ברוך שאמר והי' העולם
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כח
הנה חסידיו הם הנשמות שלמעלה ועבדיו הם המלאכים עליונים שנקראים עבדי ה' ושניהם הם למטה מבחי' פה עמו שהם הנשמות הגבוהי' מאד נעלה כמו נשמת האבות שהן המרכבה ונשמת מרע"ה שזכה לבינה שאלו נקראי' בשם פה עמו בינה דיצי' שמהולל בפיהם ע"י המשכות השפע עליהם מאב הרחמן אבא דיצי' ומאל דת"ד דא"א דיצי' לאבא דיצי' כו' וע"י השגתם בהשפע זו הם מהללים כו' אבל חסידיו הם הנשמות שלמטה שנמשכים מבחי' מל' דיצי' אימא תתאה דכמו שאימא עילאה בינה דיצי' אולידת בנין הן הנשמות הגבוהי' הנ"ל כן אימא תתאה מל' דיצי' אולידת בנין והם נקראי' בשם חסידיו ועבדיו המה המלאכי' דיצי', שנקראו בשם עבדים שהם למטה מבחי' הנשמות שנק' חסידיו והיינו שהמלאכים נדמו כעבדים לפני המלך והנשמות כשרים לפני המלך (וכדאי' בגמ' במאמר ריב"ז לאשתו על רחב"ד לא שהוא גדול ממני אלא שהוא דומה כעבד לפני המלך ואני כשר לפני המלך כו' וכמשנ"ת במ"א בארוכה ע"ז ההפרש בין שר ועבד שבהעבד ימצא בחי' הביטול יותר אבל השר הוא גבוה ממנו במדריגה הרבה והא בהא תליא כו' ע"ש) והיינו שהעבד הוא למטה במדריגה מבחי' השר ולכך ימצא בו בחי' מציאות הביטול יותר אבל השר שהוא הגבה למעלה במדריגה ממנו לכך לא נמצא בו בחי' מציאות הביטול כ"כ אף כשעומד לפני המלך נחשב לשר בבחי' יש ודבר מה כו'.
54 במאמר ריב"ז לאשתו : ראה ברכות לד, סע"ב. מאמרי אדה"ז תקס"ג ח"ב ע' תשטו ואילך. תו"ח וישב רב, ב.
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ו וידעת היום
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב
אך הענין הוא דהנה מ"ש ואהבת את ה' כו' את הטפל לה' אלקיך פי' את הטפל הוא בחי' הביטול הנ"ל שבאה בהתבוננו' מקרוב דוקא איך שהוא סובב כו' וזהו שהוא הוי' אלקיך פי' אלקיך גם בהשתלשלו' העולמו' למטה מטה בבחי' ממלא כ"ע גם שם הוא נמצא בבחי' סובב כי אין פי' סובב למעלה ולא למטה אלא הענין הוא שהוא בחי' ההעלם דאין בחי' הגילוי תופס מקום כלל וא"כ גם בבחי' אלקי' דממלא הוא בחי' הוי' דסובב וכמאמר דלית אתר פנוי מיני' פי' מיני' מבחי' סובב וכמ"ש ואת השמים והארץ אני מלא אנ"י ממש ולא כבודו וזיוו בלבד וד"ל ומה שאמר ב' הפכי' כא' ואהבת את ה' כו' האהבה אינה באה רק מצד הריחוק כנ"ל ואת ה' כו' היינו מצד הקירוב כנ"ל הענין הוא דכתיב שלום שלום לרחוק ולקרוב כו' לרחוק שנעשה קרוב פי' לאכללא שמאלא בימינא ולעשו' מבחי' הריחוק קירוב דהיינו שיוכלל האהבה ביראה וישכנו יחד אע"פ שהם ב' הפכי' כנ"ל אבל ע"י השלום יתחברו יחד כמ"ש שלום לרחוק ולקרוב כו' אך מי הוא העושה השלום הזה הענין הוא דכתיב ויקרא לו ה' שלום שה' עצמו נק' שלום לפי שהוי' נק' אל עליון כלומר עליון בערך מכל ההשתלשלות עד דקמי' כחשיכ' כאורה כו' רוחניו' וגשמיו' שוין כו' וזהו אל עליון קונה שמים וארץ יחד בהשווא' א' וכנ"ל וע"כ על ידו דוקא יתחברו עליונים ותחתונים יחד אע"פ שהם ב' הפכי' כי להיותו למעלה משניהם ע"כ יוכל לחבר שניהם כמו לחבר רוחניו' בגשמיו' כו' וכענין הידוע בפי' עושה השלום במרומיו בין מיכאל וגבריאל שר של אש ומים ואין מכבי' זא"ז לפי שבאה עליהם ההארה שלמעלה משניהם כו' וזהו פי' וענין הוי"ו דוהנורא דכמו דגדולה וגבורה
23 לרחוק שנעשה קרוב : ראה ברכות לד, ב.
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ו להבין שרש הדברים
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב
דהנה בעבודת ה' ידוע שהאהבה מרחוק דוקא היא עד"מ מי שעומד בקרוב אל המלך בהיכלו פנימה הרי אין לו אהבה ותשוקה אל המלך כ"א בחי' אהבה בתענוגי' שמתענג על כבוד הדרת מלך כו' משא"כ אם עומד מבחוץ שתגדל תשוקתו ליכנס בהיכל המלך כו' וכמ"כ יובן למשכיל בעבודת ה' שמ"ש צמאה לך נפשי כו' כמו בארץ ציה ועיף בלי מים דוקא היינו הסיבה לתגבורת האהבה משא"כ ביראה נהפוך הוא שמקרוב דוקא יתפעל ביראה וכמ"ש וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק פי' כי מה שעמדו מרחוק הי' כדי לברוח מן היראה הגדולה הזאת דמפני שנפל עליהם יראה גדולה כשעמדו מקרוב דוקא ע"כ נסוגו אחור שתפול מעליהם היראה הרי עיקר היראה מקרוב כו' וא"כ הרי האהבה והיראה ב' הפכי' וצריך לחברם יחד ולעשו' שלום ביניהם וכמ"ש שלום לרחוק כו' לרחוק שנעשה קרוב כו' וכמ"ש למעלה והשלום הזה נעשה מבחי' וי"ו דוהנורא.
11 שלום לרחוק כו' לרחוק שנעשה קרוב : ישעי' נז, יט. ראה ברכות לד, ב.
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ו כי כארץ תוציא צמחה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יח, יט, כא
הנה כל הנביאים לא נתנבאו על שכרן של המצות רק לענין אכילת פירותיהן בעוה"ז בשכר גשמי לעתיד אבל לענין שכר הרוחני שיש בכל מצוה מצד עצמה כי שכר מצוה מצוה ע"ז נא' עין לא ראתה כו' ולא דיברו הנביאים בזה כלל אך אעפ"כ ישנה בהעלם בכל נפש מישראל בבחי' עבודה גם עתה בעשותו המצוה ובזמן ר"ה ויו"כ נתגלה מן ההעלם והיינו כללות ענין הפסוק הזה כן יצמיח ה' צדקה כו'.
3 כל הנביאים לא נתנבאו : ברכות לד, ב. מובא ברש"י עה"פ בישעי' (סד, ג).
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ט להבין שרשי הדברים
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כא
וביאור זה יובן ג"כ ממה שמצינו בדרז"ל דבע"ת גדולים מצד"ג ובזהר אמרו הטעם משום דמשכי' לי' בחילא יתיר פי' חילא יתיר כח גדול וחזק הרבה יותר מכחן של צד"ג בעבודתם באוי"ר כו' ולכאורה דבר זה כפלא יחשב איך כח אהוי"ר של בע"ת תגדל מכח אוי"ר של צד"ג, אך הענין הוא משום דאוי"ר של צד"ג הוא מבחי' המדות שבנפשם האלקי' ששרשה מבחי' מ"ה דתיקון כמ"ש בע"ח דהנשמה עצמה א"צ תיקון כי כבר ניתקנה במ"ה דזו"נ דאצי' כידוע דשרש הנשמות נולדו מיחוד זו"נ שהן לאחר התיקון אבל אוי"ר של בע"ת הוא מבחי' המדות הרעות דנוגה שהוא שרש נה"ב שנהפך מרע לטוב ע"י התשובה ושרש נה"ב דנוגה בבחי' התוהו שלפני התיקון אלא שנפל בשבירה בב"ן דבריאה כנ"ל ונתגשמו עוד בירידתן למטה מטה בנוגה דבי"ע עד שנעשה למטה בחי' מדות רעות כמו טבע המזיקין כעופות וחיות הדורסין וכמ"כ בנ"א רעים ואכזרים בטבעם למהר לשפוך דם נקי ולא יחמלו כו', אך אנו רואים שיש תוקף וחוזק בתגבורת עצומה במדות נפש הטבעיית החיונית יותר הרבה מטבע המדות דנפש האלקי' (וכמ"ש במ"א בביאור ענין לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז שהמדות הטבעיי' קשים כארז בלי יחלשו כחם מכל מנגד ואין לשכל שליטה עליהם להפכם כו') מפני ששרשם מבחי' התוהו שהיו בחי' אורות תקיפין וחזקים ביותר וע"כ גם בנפילתם למטה בהגשמה דנוגה ג"כ המה תקיפים וחזקים כמו תקיפי דרא שנק' עזי פנים כו') והמופת לזה במה שאנו רואים שכח הבהמה חזקה מכח האדם להיות שרש הבהמה מבחי' התוהו (וכמ"ש באד"ר באני עלמין כו' ולא אתקיימו עד דאתברי בפרצופא דאדם שהוא בחי' התיקון והן הנה המאמרות דתוצא ארץ נפש חי' ועוף יעופף כו' שקדמו כולן למאמר נעשה אדם וכמ"ש אחור וקדם צרתני אחור למע"ב כו' וכמ"ש במ"א) ומטעם זה יובן ג"כ מה שבע"ת משכין לי' לקוב"ה בחילא יתיר מצד"ג כי אחר בירור הרע שבהם עולין לשרשם בבחי' ב"ן דתוהו שקדם לבחי' מ"ה דתיקון וע"כ גם למטה בהתהפך הרע שלהם לטוב הן בתוקף ותגבורת גדולה בחילא יתיר יותר גם מאוי"ר של צדיקים גמורים כו' וכ"ז מופת לענין הנ"ל דבחי' ב"ן לאחר הבירור גבוה מבחי' מ"ה להיותו עולה לשרשו בבחי' שם ס"ג שלמעלה משם מ"ה כנ"ל וד"ל.
108 דבע"ת גדולים מצד"ג : ברכות לד, ב.
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ט כמיפלגי ברקיע
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כד
אבל ספק הקב"ה אומר טהור, והם אומרים טמא, טעמם הוא שמדמים זה לכל ספיקות שבתורה שספיקן טמא וגם כאן שמא קדמה הבהרת וקבלו יניקה יותר וה"ז טמא, והיינו כפי הבא להם בהשגת התורה שבג"ע העליון המקבל מבינה דאצי' השגה עליונה, אבל הקדו"ש ברו"ך הוא שהוא אור א"ס הסכ"ע אומר טהור והיינו משום שגם שקבלו יניקה מ"מ מאחר שהוא ספק ואינו ידוע בבירור אין בכך כלום או שלא קבלו יניקה יותר מהראוי כלל גם שקדמה הבהרת מפני שלא נודע, או אף שקבלו לא יהי' מזה התעוררות דינים, וכיוצא בזה הוא בממזר שספיקו טהור מצד זה שלו יהי כן אבל מפני שלא נודע בבירור אינו מזיק כלל, ואמנם זהו למעלה מההשגה ולא ידעו הם מזה שעיקר למודם הוא מה שבא בהשגה בג"ע עליון כי מה שלמעלה מהשגה נק' עדן שעין לא ראתה וכו' רק הקדו"ש ב"ה שמובדל הוא למעלה מחו"ב וכו'.
42 שעין לא ראתה כו' : ישעי' סד, ג. ברכות לד, ב.
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ט ביאור על ד"ה הללו את ה' כל גוים - מכ"ק אדמו"ר האמצעי
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יח, יט, כא, כד
קאמר דלעתיד יתגלה גם למטה ועכשיו מאיר באצי' ושרשו מבחי' אור אבא שמקבל ממזל הח' שהוא בחי' חכ' שנק' נקודה שבה גילוי העונג בצמצום כו', וכן מ"ש בעדן עי"ן לא ראתה כו' יש להבין אם הכוונה על בחי' עונג הפשוט שמאיר בח"ס כנ"ל או על בחי' גילוי העונג המצומצם בנקודת חכמה כנ"ל וד"ל).
36 בעדן עי"ן לא ראתה : ראה ברכות לד, ב. זח"ג כד, א. אגה"ק ס"ה (קז, א) ובליקוט פירושים ומ"מ שם.
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקע"ב נוסח אחר: ביום השמיני עצרת
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב, כח
וכך הוא ההפרש בין בחי' צדיקים לבע"ת, שמ"ת שבשבועות שהוא כנגד בחי' צדיקים לא נקבע שמחה כ"כ ע"ז, כי הצדיקים הם כבנים למקום אשר מעודם הם עומדים לפני ה', ותענוג תמידי אינו תענוג, אבל מ"ת שביוכ"פ שהוא כנגד בחי' בע"ת שנתרחקו מאור פני מלך חיים תחלה, ולכן כשנתקרבו אח"כ ביוכ"פ ע"י התשובה מעומקא דליבא שבחילא יתיר ממטה למעלה ועי"ז קראתיך הוי' ממעלה למטה, ומתייחדים פב"פ, אזי תגדל השמחה והחדוה עד מאד בשניהם והוא בחי' סוכות שאח"כ שהוא זמן שמחתינו לשון רבים, ב' שמחות ישמח ה' במעשיו כמשל האב ששמח מראיית בן הרחוק ומשתעשע בו, וישמח ישראל בעושיו כמשל הבן ששמח מן האב, והיינו ג"כ ענין השמחה בשמע"צ שהוא על מ"ת שביוכ"פ על רחוק שנעשה קרוב כו' ששייך ע"ז שמחה יותר מעל מ"ת שבשבועות כנ"ל.
9 רחוק שנעשה קרוב : ע"פ ברכות לד, ב.
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקע"ב סלח לנו אבינו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב
וזשרז"ל זדונות נעשו לו כזכיות וא"כ כל שיש לו זדונות יותר הרי זכיותיו מרובים אח"כ מאחר שעל כל זדון צ"ל המשכת רצון העליון להיות מחילה כו' והוא בחי' זכיות אחרי' שלא כשל הצדיקי' שזכיותיהם הם רק המשכת הרצון שבמצות כו', ולכן במקום שבע"ת עומדים צדיקי' גמורי' אינן יכולי' לעמוד, וכתי' שלום לרחוק שנעשה קרוב ברישא והדר לקרוב, וכן יובן כי הזדונות הם ממה שנפל מבחי' אלה המלכים למטה מטה ולכן כשמתעלי' ע"י התשוב' הוא מאד נעלה יותר ממעשה המצות של הצדיקים.
6 במקום שבע"ת עומדים : ברכות לד, ב. וראה בארוכה במקורות ובדיוק הלשון ”אין יכולים לעמוד" בסה"מ תש"ט ע' 183 וסה"מ מלוקט ח"א ע' ערה.
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקע"ב ואת גביעי גביע הכסף
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כד
אין המל' מקבל רק ה"ח כוללים והוא שנק' כוס ישועות אשא בכוס של ברכה דעכשיו בה' אצבעות שמגביהין הכוס וכן לענין בחי' כוס דקידוש, ומ"ש כוסי רויה הוא לעתיד בכוס של ברכה שיברך דוד לעתיד כמאמר רז"ל שיעשה הקב"ה סעודה לעתיד ונותן כוס של ברכה לאברהם כו' עד דוד שאמר לי נאה לברך ואותו הכוס יהי' ביין המשומר בענביו מששת ימי בראשית כידוע וד"ל.
18 ביין המשומר בענביו : ראה ברכות לד, ב. ובכ"מ.
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקע"ב משמח חתן וכלה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יח
והענין הוא כי הנה התורה נק' בשם ברית כמ"ש אלה דברי הברית אשר כרת משה, כי הנה כתיב עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו פי' עין לא ראתה זה עדן, כי יש כמה מיני ג"ע זה למעלה מזה עד אין קץ ותכלית, ובין ג"ע התחתון לגעה"ע יש נהר דינור המפסיק שצריך לטבול בו, כדי לשכוח מהות התענוג שבגעה"ת, שמבלבל לגבי מעלת התענוג שבגעה"ע שלמעלה מגעה"ת, וכיוצא בזה יש עוד מדריגות רבות לאין קץ ותכלית בעולם התענוג כי התענוג הוא בבחי' א"ס ממש, וכל תענוג עוה"ז הוא רק מהפסולת שנפל בשבה"כ, וזהו כל עסק הנשמות אחר התפשטותם מהגופים שהם הולכים מחיל אל חיל בעילוי אחר עילוי, ולא שעוסקים מענין לענין בלבד שהרי משה רבינו ע"ה ידע להשיג כל התורה גם בחיים חיותו, ומה הוא עושה כל זה ימים ושנים רבות אלא בודאי שגם בכל ענין יש עליות רבות לאין קץ בעומק רום וכן אברהם אבינו, וכל נפשות הצדיקים וכמ"ש וקדושים בכ"י יהללוך סלה, פי' קדושים הם הנשמות שהם יהללוך סלה, וכל מקום שנא' סלה אין לו הפסק כו', אמנם בחי' תענוג
8 עין לא ראתה . . זה עדן : ישעי' סד, ג. ברכות לד, ב.
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקע"ב ביאור על התורה הנ"ל - איתא במ"ח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יח, יט, כא
ויובן ג"כ עד"מ למטה שאבוקה גדולה תאיר גם במקום רחוק פרסא וכיוצא משא"כ אבוקה קטנה אינה מאירה אלא במקומה, ונמצא שההארה שממקום רחוק מאבוקה גדולה אף שבעצמותה אינו מאיר כמו ההארה שבקירוב מאבוקה הקטנה אבל מ"מ בזאת מעלתה שבאה ממקום כח אבוקה גדולה שאבוקה גדולה הוא דווקא אשר תוכל להאיר למרחוק משא"כ אבוקה קטנה, וכך בחי' ח"ס להיותה קטנה בערך כי הלא החכמה מצער לגבי א"ס ב"ה שלמעלה מהחכמה ולכן לא תוכל לירד ולהתגלות למטה כ"א שם נמצאת ושם היא כמוסה במקומה ועלי' נאמר עין לא ראתה אלוקים זולתך כו' כי שם מתוק האור לעינים ויש בה טוב טעם לטועמי', אבל בחי' גלגלתא אף כי בעצמותה הוא בחי' חיצוניות ואין בה טעם כ"כ כנ"ל אבל שרשה נעלה יותר בעצמות א"ס ב"ה הסוכ"ע שלהיות רב הכמות ואין לו תחלה כו', לכן יכול לירד ולהשפיל א"ע גם מטה מטה אשר לא יוכל להגיע שמה הארת האורות שבבחי' השתלשלות דהיינו מחכמה ואילך, והיינו שנמשך בחי' גלגלתא שהוא סוד הרצון שנמשך כמו שהוא ומתלבש גם בעשי' הגשמי שבמעשה המצות שהן הן רצונותיו ית' כידוע אלא שגילוי זה הוא בבחי' חיצוניות דוקא וכנ"ל במשל.
8 עין לא ראתה : ישעי' סד, ג. ברכות לד, ב.
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקע"ב ענין קרי"ס
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יח
וזהו שנאמר גבי עדן עין לא ראתה אלקי' זולתך יעשה למחכה לו פי' עין לא ראתה משום דעכשיו אין אור החכ' בבחי' ראי' דעין רק בבחי' השגה ומח' עיונית ע"כ אמרו עין לא ראתה עדיין כו' והיינו בבחי' פנימי' ועצמי' דחכ"ע כמו שהוא ממש מבלי אמצעות לבוש כלל שהוא בחי' עדן העצמי אשר עין לא ראתה עדיין רק אלקים זולתך יעשה למחכה לו לע"ל כנ"ל וד"ל.
103 גבי עדן עין לא ראתה : ישעי' סד, ג (הובא לעיל). ברכות לד, ב.
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקע"ב נוסח אחר: להבין ענין קי"ס
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יח
והנה ענין קיבול השכר שלע"ל הוא בחי' התגלות עצמיו' עדן העליון כמארז"ל עין לא ראתה אלקים זולתך זה עדן יעשה למחכה לו והיינו לע"ל כו'.
31 עין לא ראתה : ישעי' סד, ג. ברכות לד, ב.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות תפלה צ דין מקום הראוי להתפלל והולך בדרך ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כט
ד צריך לפתוח פתחים או חלונות בבית הכנסת כנגד ירושלים כדי להתפלל כנגדו שנאמר וכוין פתיחן ליה בעליתיה נגד ירושלם לפי שגורמין לו לכוין לבו שהוא מסתכל כלפי שמים ולבו נכנע ואע"פ שהמתפלל צריך שיתן עיניו למטה כמו שיתבאר בסי' צ"ה מכל מקום כשנתבטלה כוונתו ישא עיניו לשמים לעורר הכוונה וכן כשמתפלל בבית אחר שלא בבית הכנסת צריך להתפלל בבית שיש בו חלונות וטוב שבבית הכנסת יהיו י"ב חלונות ואין צריך שכולם יהיו במזרח אלא יותר טוב שכל הצדדים יהיו פתוחים:
כז רבי יוחנן ברכות לד, ב. טור ושו"ע שם.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות תפלה צ דין מקום הראוי להתפלל והולך בדרך ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כט
ד צריך לפתוח פתחים או חלונות בבית הכנסת כנגד ירושלים כדי להתפלל כנגדו שנאמר וכוין פתיחן ליה בעליתיה נגד ירושלם לפי שגורמין לו לכוין לבו שהוא מסתכל כלפי שמים ולבו נכנע ואע"פ שהמתפלל צריך שיתן עיניו למטה כמו שיתבאר בסי' צ"ה מכל מקום כשנתבטלה כוונתו ישא עיניו לשמים לעורר הכוונה וכן כשמתפלל בבית אחר שלא בבית הכנסת צריך להתפלל בבית שיש בו חלונות וטוב שבבית הכנסת יהיו י"ב חלונות ואין צריך שכולם יהיו במזרח אלא יותר טוב שכל הצדדים יהיו פתוחים:
לד מ"א שם ( מהג"מ ) [מהגמ'] ברכות לד, ב.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות תפלה צ דין מקום הראוי להתפלל והולך בדרך ה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כט
ה לא יתפלל אלא בבית ולא במקום פרוץ כמו בשדה אלא א"כ הוא בדרך מפני שכשהוא במקום צניעות חלה עליו אימת מלך ולבו נשבר.
לז רב כהנא שם ברכות לד, ב. טור ושו"ע ס"ה. וראה מ"א ס"ק ו בשם הזוהר ח"ב ס, א. וראה חקרי הלכות ח"ו נג, א.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות תפלה קא שצריך לכוין בכל הברכות ושיכול להתפלל בכל לשון א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו
א המתפלל צריך שיכוין בכל הברכות ואם אינו יכול לכוין בכולן לפחות יכוין באבות ולעולם ימוד אדם את עצמו אם יכול לכוין לבו באבות יתפלל ואם לאו אל יתפלל עד שתתיישב דעתו ויוכל לכוין באבות לפחות ואם לא כיון באבות אף על פי שכיון בכל השאר צריך לחזור ולהתפלל.
א ברייתא וגמ' ברכות לד , ב. טור ושו"ע ס"א.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות תפלה קא שצריך לכוין בכל הברכות ושיכול להתפלל בכל לשון א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו
א המתפלל צריך שיכוין בכל הברכות ואם אינו יכול לכוין בכולן לפחות יכוין באבות ולעולם ימוד אדם את עצמו אם יכול לכוין לבו באבות יתפלל ואם לאו אל יתפלל עד שתתיישב דעתו ויוכל לכוין באבות לפחות ואם לא כיון באבות אף על פי שכיון בכל השאר צריך לחזור ולהתפלל.
ד תשובות הגאונים החדשות סי' קט. תוס' ברכות לד, ב ד"ה יכוין. רא"ש פ"ה דברכות סי' כד. טור .
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות תפלה קיג דיני הכריעות בי"ח ברכות ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע י
ג הכורע בהודאה שבברכת המזון ובהודאה של הלל שהיא הודו לה' כי טוב וגו' הרי זה מגונה והוא הדין בשאר הודאות כגון לך לבדך אנחנו מודים ועתה אלקינו מודים אנחנו לך שאין לכרוע בברוך אתה ולא בהודאה אלא במקומות שתקנו חכמים באבות תחלה וסוף ובהודאה שבתפלה תחלה וסוף מפני שלשון הודאה אינו מלשון השתחואה כלל אלא מלשון החזקת טובה והילול והכורע מחמת לשון הודאה שמזכיר ה"ז מגונה וסכל הוא וכריעתו סכלות.
טז ברייתא שם ברכות לד, ב וגמ' שם ורש"י ד"ה בהודאה. טור סי' קכז. שו"ע ס"ג.
פתיחה בהקשר
אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת טו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כד
וביאור הענין הוא רק אמונה אמיתית ביוצר בראשית , דהיינו שהבריאה יש מאין הנק' ראשית חכמה , והיא חכמתו שאינה מושגת לשום נברא, הבריאה הזאת היא בכל עת ורגע , שמתהוים כל הברואים יש מאין מחכמתו ית' המחיה את הכל, וכשיתבונן האדם בעומק הבנתו ויצייר בדעתו הווייתו מאין בכל רגע ורגע ממש, האיך יעלה על דעתו כי רע לו או שום יסורים מבני חיי ומזוני או שארי יסורין בעולם, הרי האין שהיא חכמתו יתברך הוא מקור החיים והטוב והעונג, והוא העדן שלמעלה מעוה"ב .
1057 שלמעלה מעוה"ב: עיין ברכות לד, ב: "כל הנביאים כו' מאי עין גו' זה עדן". עיין לעיל [אגה"ק] רס"ה [לקמן אגרת עט]. עיין ע"ח שמ"ג פ"א.
פתיחה בהקשר
אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת סח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יז, כב
שלום שלום לרחוק כו' דברי המדבר מלב ונפש חפצה
4208 שלום שלום לרחוק כו ': ישעיה נז, יט. וראה סנהדרין צט, א. ברכות לד, ב.
פתיחה בהקשר
אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת עט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כד
ונקרא עדן אשר עליו נאמר עין לא ראתה כו'.
4546 אשר עליו נאמר: [ברכות לד, ב].
פתיחה בהקשר
מאמרי אדמו"ר האמצעי דרושי חתונה ח"ב שמח תשמח כו' ומסיים משמח חו"כ
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יח
וכמ"כ יובן גם בבחי' פנימי' וסודות התורה שנק' ג"כ בשם טעמי תורה עכ"פ כידוע במ"ש הנסתרות לה' אלקינו כו' שבודאי יש מקור נעלם לגילוי סוד וטעם זה בפרט שבתורה, וא"כ יש בחי' מקור כללי להמשכות סודות ופנימי' טעמי התורה בכללות שהוא בא מעצמות אא"ס ממש שלמעלה גם ממקור כללי זה וכמ"ש ואהי' אצלו כו' שעשועי' כו', והוא ענין העוה"ב שנק' עדן אשר עין לא ראתה רק יעשה למחכה לו למאן דדייק מילין דחכמתא דתורה דוקא כמ"ש במ"א שהוא מי שמייגע בעיון עומק כח השכל להמציא שרש ומקור הטעם כמו חכה לי ל' המתנה כו' שעי"ז יזכה לראות בעדן שהוא מקור הכללי להעלם סודות וטעמי התורה כו' (כמו שבנגלה הטעמים וסברות בחכ' ממקור הנעלם הכללי כך הוא בבחי' סתום שבתורה בטעמים הפנימי' כו').
70 עדן אשר עין לא ראתה. . למאן דדייק. . במ"א שהוא מי שמייגע : ישעי' סד, ג. ברכות לד, ב. זח"ג קל, ב. ראה להלן ד"ה להבין מה שבברכה, אות ו' ואילך.
פתיחה בהקשר
מאמרי אדמו"ר האמצעי דרושי חתונה ח"ב משמח חו"כ
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כד
והענין הוא כי הנה כתי' עין לא ראתה זה עדן, כי הנה ידוע שיש כמה מיני ג"ע זה למע' מזה עד אין קץ ותכלית, כי יש בעילוי התענוג מדריגות רבות בעילוי אחר עילוי עד שהתחתון לגבי עליון הימנו אין לו ערך אליו כלל וצ"ל בחי' הפסק דבר מה ביניהם שע"י ישכח ויבוטל התענוג שבעדן התחתון, כידוע שיש בין געה"ת לגעה"ע נהר דינור מפסיק שבו טובלין הנשמות בעלייתן מגעה"ת לגעה"ע מדי שבת וחדש כו', דהיינו שע"י בחי' טבילה זאת ישכח ויבוטל לגמרי התענוג האלקי שבגן עדן התחתון כדי שלא יבלבל לתענוג העליון הימנו הרבה אשר בגעה"ע, כי זהו הכלל בכל עליות ממהות למהות בעילוי שאין בערך צ"ל תחלה בחי' ביטול מהות הראשון לגמרי מכל וכל אז יוכל להתעלות בעליון (וכמשל רקבון הגרעין בארץ להבטל ממהות הראשון כדי שיתלבש בו כח הצומח כו', וכמ"ש במ"א בענין והאיש משתאה לה מחריש כו'), וכמו מבחי' תענוג שבמדות לגבי תענוג שבחו"ב שאין ערוך ביניהם וצ"ל בחי' ביטול ושכחה על בחי' התענוג שבמדות כדי שלא יבלבל לבחי' התענוג שבשכל, כך אין ערוך תענוג האלקי שבנשמו' בגעה"ת בבחי' יצי' ועשי' ששם הוא רק בבחי' המדות כמו אהבה בתענוגי' וכה"ג לגבי בחי' העונג העליון האלקי שבחו"ב בהשגת אלקו' בגעה"ע, כידוע דגעה"ע בעולם הבריאה דאימא מקננא בכורסיי' כו' להיות נהנה מזיו כו' בבחי' השגה דחו"ב
7 עין לא ראתה זה עדן : ישעי' סד, ג. ברכות לד, ב.
פתיחה בהקשר
מאמרי אדמו"ר האמצעי דרושי חתונה ח"ב להבין מה שבברכה כו' משמח חו"כ
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כו
דהנה א' אל תאמר זהו גן זהו עדן כו', כי העדן הוא נברא מקדם והגן נברא בו אח"כ כמ"ש ויטע ה' אלקי' גן בעדן מקדם ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן כו'.
10 עין לא ראתה. . אל תאמר זהו גן : ישעי' סד, ג. ברכות לד, ב.
פתיחה בהקשר
מאמרי אדמו"ר האמצעי דרושי חתונה ח"ב להבין מה שבברכה כו' משמח חו"כ
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב
וזהו בכלל ב' מדריגות דעוה"ב, א' שכר המצות בצדיקים בפו"מ, שזהו מ"ש ואכלתם אכול ושבוע בעונג המורגש בשביעה דוקא, כמ"ש במ"א במ"ש ואכלת ושבעת ובנ"י החמירו ע"ע בפחות מכשיעור וע"כ נושא פנים להם כמ"ש ישא ה' פניו כמו ביוכ"פ, והמדריגה הב' דעוה"ב למעלה מיאר ה' פניו בעוה"ב בשכר המצות כי פחות מכשיעור זהו כאביון דבע"ת הנ"ל וד"ל (כסעודת לויתן דאו"י ושור הבר דאו"ח שע"י תשובה), והב' למעלה מאכילה ושתי' רוחני' ג"כ רק בבחי' ביטול והתכללות למעלה בעילוי אחר עילוי בעצמות השעשועים כמו יהללוך סלה כנ"ל, וזהו והללתם את שם ה' הפלא ופלא למעלה מעונג שבתו"מ, וכמו בע"ת שנק' אביוני אדם שאינם רק בחיות נפשם בעצמו כו', וזהו בית הלל שמהללים תמיד כו', וזהו במקום שבע"ת עומדים צדיקים גמורים אין יכולים לעמוד כו' וד"ל.
304 במקום שבע"ת עומדים : ברכות לד, ב. רמב"ם פ"ז ה"ד.
פתיחה בהקשר
מאמרי אדמו"ר האמצעי דרושי חתונה ח"ב קול מצהלות
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כד
דהנה יש ג' מדרגות ביין, הא' הנק' יין המשומר בענביו עדיין שלא יצא לגילוי כלל, והב' יין המשמח שהוא היין הנסחט ועמד זמן מה ובא לכלל טעמו במזג נכון, והג' יין המשכר כמו בנח דכתיב וישת מן היין וישכר כו' וכמו בחטא עה"ד שאשכול של ענבים סחט"ה לו שהי' מעורב טו"ר ובחי' הרע שביין הוא המסתעף ממנו כעס ורציחה (כרבה דשחטי' לר"ז במשתה דפורים) ובחי' הטוב שביין הוא המביא לידי שמחה וטוב לבב דוקא כמו כאשר טוב לבו ביין כו', וכמו שנראה בחוש שבמשתה היין יטיב לב אדם ויסתעף ממנו כל טוב וחסד גם לשונאו כמו לאהובו והוא מצד השמחה שישמח לבו ויתרומם בנפשו באור הטוב והחסד
100 יין המשומר בענביו : ברכות לד, ב.
פתיחה בהקשר
מאמרי אדמו"ר האמצעי דרושי חתונה ח"ב להבין ענין שמחת חו"כ הרה תקריב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כ
דהנה הארץ הוא ג"כ בבחי' אד"ם בגידול דיניקה ומוחין כנ"ל, וזהו שכל ענין כניסתם לארץ הי' לעבודה בגילוי שם הוי' בתו"מ בפ"מ כמו כי תבאו אל הארץ כו' שרוב המצות תלויין בארץ דוקא (ומשיח יבא לא"י דוקא ויבנה בהמ"ק שם, וכמו שמבקשים ולירושלים עירך כו' את צמח דוד כו' וכן והביאנו לציון כו'), וכל יח"ע דקודב"ה ושכינתי' שבמצות מעשיות שהי' בארץ ישראל בזמן בהמ"ק ראשון ושני הגם שהי' יותר בגילוי מבזמן הגלות מ"מ לא הי' גילוי גמור דשם הוי' באלקים רק בהיכל ק"ק לבד ע"י צמצום שצמצם שכינתו בין בדי הארון כו' כידוע, אבל בשוב ה' שיבת ציון לע"ל אז הגדיל ה' לעשות כו' שיהי' בבחי' גדלות דשם הוי' שיתגדל ויתקדש לעין כל כנ"ל אז נק' ארץ זבת חלב ודבש, ובחי' חלב היינו בחי' גידול דמוחין דיניקה שהוא בחי' המשכת עונג העליון שבמצות שבא בגילוי בימהמ"ש אחר בירור דעה"ד טו"ר לגמרי כו' וד"ל (וכמ"ש במ"א בפי' מ"ש ושם נעשה לפניך כמצות רצוניך כו' דהיינו מצות מעשיות כעכשיו שמלובשים בגשמיות רק שלא יהי' בדרך בירור דטוב ורע כו' כי אין בין עוה"ז כו').
33 אין בין עוה"ז : ברכות לד, ב.
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"א פרשת בשלח ולהבין בתוס' ביאור כל הדברים הנ"ל
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
וביאור הדברים הנה ענין ההשתחווא' הגשמי הוא פישוט ידים ורגלים על [פני] שטח הארץ לפני הדום רגלי הארון שמשתחווה לפניו כידוע, וזה מורה עוצם ביטול המציאות מכל וכל עד שיפול כאבן דומם ר"ל שמחש[י]ב עצמו רק לדומם עפר תחת רגליו ולא לש[ו]ם מהות דבר בפ"ע כלל וכלל כו', [oldpage_קפד] ויתפעל הארון מביטול מופלג כזה עד שיתאחד רצונו עמו ע"י ההשתחוואה ולכך יכול לפעול אצלו הדבר הגדול שלא הי' באפשרי לו לפעול [לא] מצד אהבתו אליו ולא מצד חכמתו ושכלו כו'.
73 ההשתחווא'. . פישוט ידים ורגלים : ברכות לד, ב. רמב"ם הל' ע"ז פ"ו, ה"ו. הל' תפלה פ"ה, הי"ג.
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"א פרשת שמות ויאמר ה' אל משה מה זה בידך
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כו
[ה] וזהו ענין נפילת רפ"ח ניצוצות בד' נהרות דג"ע כנ"ל, דהנה ידוע בענין ונהר יוצא מעדן כו' שהוא בחי' התפשטות השפע דבחי' מים עליונים דחכ' שנמשך מעדן העליון שהוא בחי' התענוג העליון הנעלם שבפנימי' חכ' עילאה שהוא העוה"ב ויתגלה לע"ל ואפס קצהו מאיר בג"ע מעדן זה כמ"ש בעדן זה עין לא ראתה כו' ונמשך לבחי' בינה שנק' נהר שהוא מקור כל ההשג' אלקי' שהנשמות נהנין מזיו כו' שהוא בחי' העונג המורגש בהשגה כמו בחי' הרגשת התענוג אלקי שהנשמות מתענגי' על ה' בכל שבת כמ"ש אז תתענג על ה' וכמו בתפלת השבת דעכשיו כידוע, וזהו ונהר יוצא מעדן העליון להשקות את הגן כו' ונק' נהר ע"ש בחי' ההמשכה וריבוי השפע להשקות כו', ובג"ע הרי הוא עדיין בבחי' היחוד גמור רק בבחי' המשכה אחת ונק' נהר א' כללי רק כשיוצא לחוץ לג"ע הארץ א' [ו]משם יפרד והי' לד' ראשים כו' שיפרד זה הנהר לד' חלקי', כי בהיותו יוצא מעדן לא הי' עדיין בבחי' ההתחלקות כלל, אלא הי' נהר א' בבחי' היחוד והתכללות בעדן במקורו וכ"ש וק"ו בעדן העליון עצמו שהוא התענוג העליון הנעלם שם מתייחד בחי' נהר זה דבינה בתכלית (וכמו עונג המורגש בהשגה שנכלל ובטל בעצם התענוג הפשוט שבעצמות הנפש ואינו ניכר במציאות עונג כלל בפ"ע כו'), אך משם יפרד בבחי' פירוד והתחלקות לד' ראשים כו' להיותו בא ונמשך למרחקים והוא להתפשט בכל הארץ שלמטה הרבה מג"ע הארץ כו' ונתרחק כבר ממקומו הרבה ע"כ משם יפרד יותר להתחלק לד' חלקים ד' מיני המשכות כלליות עכ"פ, וכל מה שהולך ויורד ונמשך למטה מטה יותר [יותר] בא לבחי' התחלקות פרטיות, וכמו שאנו רואים
122 בעדן. . עין לא ראתה : ראה ברכות לד, ב. ישעי' סד, ג.
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"א פרשת בשלח צדקת פרזונו בישראל
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יט, כד
אך גם במ"ת הי' גילוי ההעלם דאוצרות העליונים דסדכ"ס אעפ"י שהן באוצרות המלך שלא נתגלה לעולם (אף למשיח ומשה כעדן דעין לא ראתה וכן גנזי נסתרות שבח"ע הק[דומה] כו') שע"כ או' נותן התורה כו'), מ"מ במ"ת נתגלה לשעשע בהם, כמו ביום חתונתו או חתונת בנו [ב]הראות[ו] את יקר תפארת גדולתו כו'.
167 כעדן דעין לא ראתה : ראה ברכות לד, ב. ישעי' סד, ג.
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"א פרשת שמות ויאמר ה' אל משה מה זה בידך
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כז
ממש כו', וזהו שארז"ל בז' דברים שקדמו לעולם וא' מהן התשובה כו', שמטעם זה בע"ת גדולים מצד"ג שאין יכולים לעמוד כלל במקום שבע"ת עומדים כו' וכמ"ש בזהר משום דבע"ת משכי[ן] לי' לקוב"ה בחילא יתיר פי' בכח רב ועצום מאד שאין זה בכח העלא[ת מ"ן] דאוי"ר ותומ"צ דצ"ג, וכמו שנתקנא רבי בבע"ת אמיתי זה דראב"ד ואמר יש קונה עולמו בשעה אחת כו', והיינו לפי שהעלאה דבע"ת הוא בבחי' עצמיות הנפש דבחי' יחידה עד כלותו ממש שלמעלה מהגבלת אורות בכלים כו', וזהו בחילא יתיר מכפי המדה דאו"כ והוא בבחי' אורות מקיפים דתהו שלמעלה מהגבלת אורות וכלים כו', וצ"ג הן מבחי' התיקון שהוא בחי' המשכות אורות בכלים דוקא ע"י תומ"צ שהן בחי' כלים מכלים שונים לבחי' גילוי אור הוי' ממש ונק' תורת הוי' מצות הוי' דרכי הוי' כידוע, אבל שורש העלאות דבע"ת הוא במקיפי' דבחי' התהו ששם האור בא בבחי' מול"מ כידוע, והענין הוא כמו ורוח אלקים מרחפת ע"פ המים נוגע ואינו נוגע כו', לפי שאין גילוי אור המאציל עדיין בא בבחי' התיישבות אור בכלי ממש, אלא בבחי' צמצום והסתלקות בעצמותו עדיין, וזהו ענין מטי ומיד לא מטי שחוזר ומסתלק כענין זה דמרחפת נוגע ואינו נוגע כו' וכמ"ש בע"ח ומבואר במ"א, וזהו ענין ובחי' העלאה והסתלקות דבע"ת כו' שא"א לאור להתיישב בכלי כלל, וכמו אה"ר דבכל מאדך [oldpage_114] למעלה מהגבלת הכלי כו', וזהו פי' תשובה תשוב ה' למקורה ממש כמו והרוח תשוב אל האלקים כו' בבחי' או"ח שחוזר לקדמותו ממש שהוא עצמות א"ס ב"ה שלמעלה מהגבלת אורות בכלים, שהוא למעלה גם מבחי' קו"ח שנק' קו המדה למדוד או"כ כו', כי באתעדל"ת אתעדל"ע ג"כ באופן זה ממש, וע"כ זהו הטעם דכח אור דבע"ת מגיע למעלה מעלה מבחי' או"י דתו"מ דצ"ג כנ"ל וד"ל.
175 בע"ת גדולים מצ"ג : ראה ברכות לד, ב. לקו"ש נצבים (כרך יד) ע' 361 וע' 363. לקמן פ' בשלח קס, ב. שע"ת כט, ד. תו"ח בראשית ו, ד הערה 32.
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"א פרשת שמות ואלה שמות בני ישראל
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כא, כד
יש להקדים ענין מה שאו' משובח ומפואר עדי עד שמו הגדול כו', דהנה ידוע בשרש ענין ירידות הנשמות בגופות שזהו ירידה גדולה כמו מאיגרא רמה לבירא עמיקתא דשרש נש"י עלו במחה"ק כו', אך ירידה לצורך עלי' היא שעי"ז יתעלו למעלה יותר, וכמו תכלית העילוי דעוה"ב שנק' עדן עילאה דעין לא ראתה כו' והוא מ"ש ויהי נועם ה' עלינו כו' וכן לחזות בנועם ה' שאז יהי' תכלית ענין גילוי עצמו' אוא"ס כמו שהוא למטה כמו למעלה ממש עד שכל א' מראה כו' וא' הנה אלקינו זה לנוכח כו', הנה זה השכר והעלי' הגדולה לא יהי' רק ע"י הירידה דעכשיו דנשמות בגופי' בעוה"ז ע"י תו"מ ותשובה כו' וגם בעוה"ב יהי' עלי' אחר עלי' עד אין שיעור למעלה, וראי' ממה שא' דת"ח אין להם מנוחה אפי' בעוה"ב שנא' ילכו מחיל אל חיל כו' ממדרגה למדרגה עליונה יותר וכן עד אין קץ כו', וכמו שאנו או' וקדושים בכ"י יהללוך סלה שהן נשמות הצדיקי' הגדולי' שנק' קדושים ממש כנשמות האבות ומשה ואהרן ושאר הנביאי' כמו לקדושים אשר בארץ בארץ החיים דגעה"ע כו' שהן עולי' תמיד בעילוי אחר עילוי ברום המעלות וזהו יהללוך סלה בלי הפסק כלל (וק"ו הוא [אם] בחייהם בגופי' היו הולכי' מדי יום ויום מדרגא לדרגא כמ"ש לאברהם התהלך לפני כו' וכמ"ש בזהר, כ"ש במיתתן שנשמתם עולה בתכלית המעלה באא"ס
201 עדן. . דעין לא ראתה : ראה ברכות לד, ב. ישעי' סד, ג.
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"א פרשת בשלח וירא ישראל את היד הגדולה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יח, כא, כד
אמנם אע"פ שבעוה"ב יתגלה גם זה בנשמות הצדיקים שקיימו התורה בעוה"ז ואשר עמדו בה"ס וקיבלו התו"מ, אבל בקי"ס לא ראו זה בראי' מקרוב כמו בעוה"ב ממש רק האמינו באמונה שלימה וחזקה שיכול להיות גם זה לבא בגילוי מהעלם דעצמו' א"ס ב"ה שנק' סדכ"ס, כי אחר שראו היד הגדולה שיכול לעשות מהעלם דרצה"ע עצמו להיות בבחי' גילוי א"כ זה ודאי בא מכח העצמו' דא"ס שלפניו שוין העלם וגילוי כנ"ל, ע"כ האמינו גם זה שכל יכול הוא והן הן גבורותיו שממקום גדולתו העצמי ברוממו' דשעשועי' העצמיי' יבא בגילוי למטה בלי העלם כלל כמ"ש ולא יכנף עוד כו' וכמ"ש הנה אלקינו זה לנוכח כו', רק שלא יכלו לראות זה בקי"ס בראי' מקרוב כמו שראו להוי' העליון דרצה"ע שכבר בא [oldpage_ריז] העלמו לגילוי כשהפך ים ליבשה כנ"ל שז"ש אשר עשה הוי' במצרים כו', אבל באמונה שלמעלה מן ההשגה וראי' האמינו בהוי' העצמי דעצמות הרצון ותענוג הפשוט שבמצות עצמן שיתגלה בראי' מקרוב בעוה"ב כמ"ש בעדן עין לא ראתה אלקים זולתך כו' וזהו ויאמינו בהוי' כו' גם אחר שראו אשר עשה הוי' [העליון] וייראו העם כו', אבל באמתת עצמות א"ס ב"ה ממש לא ראו כ"א באמונה ואמונה זו תבוא לגילוי ראי' (לפי שראו את היד הגדולה כנ"ל) ע"י משה עבדו (כמשי"ת).
223 בעדן עין לא ראתה : ראה ברכות לד, ב. ישעי' סד, ג.
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"א פרשת שמות ויאמר מלך מצרים למילדות העבריות
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כד
וביאור זה הנה יש להקדים הידוע שיש ב' מיני עונג א' עונג המורגש והוא עונג המורכב, והב' עונג הפשוט שהוא עונג הנעלם, והענין הוא דבחכ' יש ג"כ ב' מדרגות כאלה א' [החכמה] שבבחי' אין והעלם שנק' ח"ס תעלומות חכ' ונק' שכל הנעלם מכל רעיון שכל מופלא בבחי' פלא דאין שבלתי יכול לבוא לגילוי אור מציאות שכל וחכמה עדיין כמ"ש והחכ' מאין כמו שהיא בבחי' אין דכתר כו' ונק' כח מ"ה דחכ' כמו מה פשפשת כו' כידוע, ושם נמשך בחי' העונג הנעלם שהוא עונג הפשוט בלתי מורכב בדבר מה [ו]בלתי מורגש כלל והוא הנק' עדן סתימאה דעין לא ראתה בהשגה [ד]חכ' רק בעוה"ב יתגלה, והוא בחי' תענוג הפשוט שבעצמות א"ס ב"ה שנק' בחי' שעשועי' העצמי' שבח"ע דתורה הקדומה וכמ"ש ואהי' אצלו כו' שעשועים וכן אני תורתך שעשעתי כו' וכן לנשמות בעוה"ב יקבלו משעשועים דפנימי' התורה וכמ"ש ושעשועי את בנ"א כו'.
295 עדן. . דעין לא ראתה : ראה ברכות לד, ב. ישעי' סד, ג.
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"א פרשת בא ועבר ה' לנגוף את מצרים
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יח
אך הענין הוא כידוע דג"ע הוא בחי' מקבל מבחי' עדן עילאה סתימאה שעליו א' עין לא ראתה כו' שיתגלה בעוה"ב דוקא, ועכשיו גם הנשמות הגבוהות ביותר כמשה ואבות לא השיגוהו לתכלית[ו] ממש ואמנם גילוי אורו מאיר בגעה"ע לנשמות הצדיקי' שמימות אדה"ר עד העוה"ב, ובזה האור הן עליי' העולמות התחדשות ההשגות בעומק סודות ופנימי' התורה בכל יום ויום (וכמאמר וקדושים בכ"י יהללוך סלה בלי שיעור והפסק כלל כו') (והוא [בחי'] התענוג הפשוט הנעלם שבהעלם עצמות א"ס ב"ה שנק' שעשוע[י] המלך בעצמו' ממש, שיתגלה מהעלמו העצמי בעוה"ב כמ"ש יחיינו מיומים בג"ע בגילוי רזין וסודות התורה וכן בימוהמ"ש וביום הג' יקימנו ונחי' לפניו ממש, וכמ"ש אשר אהי' אנא זמין לאתגלאה בעוה"ב דכתי' וא' ביום ההוא הנה אלקינו זה כו' וז"ש אלקים זולתך יעשה למחכה לו כו').
298 עדן. . עין לא ראתה : ראה ברכות לד, ב. ישעי' סד, ג.
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"א פרשת בשלח ויאמר וגו' הנני ממטיר לכם לחם
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יח
אך התירוץ האמיתי לזה [oldpage_626] יובן ממ"ש במ"א בענין העדן דעוה"ב שיש בו ב' מדרגות [ש]בכתר (גימ' תר"ך והחכ' נק' יש והוא שנק' פר"ס ונחלק לחו"ב וזהו קנה חכמה ב"פ קנה גימ' יש, וחצי התחתון הוא שכר של המצות בתענוג מורגש שבא מן התענוג הנעלם שבפנימי' רצה"ע שבמצות למעלה (והוא בחי' חסד דע"י שמלובש בגלגלתא כו') שנק' י"ג חוורתי כו'), וז"ש יאר ה' פניו כו' וכתי' בי' להנחיל אוהבי יש, וחצי העליון הוא בבחי' העדן עצמו דעין לא ראתה רק למחכה לו כו' שהוא ענין עליות הנשמות דת"ח שאין להם מנוחה אפילו בעוה"ב כענין וקדושים כו' שעולים בעילוי אחר עילוי בעצמות השעשועי' שלמעלה מכל חיי העוה"ב כו', ועלי' זו היא רק ביטול העצמות מכל וכל שאינו יכול לבא בעונג מורגש כלל רק בהיפוך בעלי' והסתלקות למעלה וזהו עיקר חיות[ם] כמ"ש ילכו מחיל אל כו' וכמו להחיותם ברעב שהרעב זהו עיקר החיות ולא השביעה במורגש כו'.
368 העדן. . דעין לא ראתה. . למחכה לו : ראה ברכות לד, ב. ישעי' סד, ג.
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"א פרשת בשלח וירא ישראל את היד הגדולה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כח
למעלה ממש במהו"ע כנ"ל כמ"ש להנחיל אוהבי יש האמיתי כו', משא"כ בימות המשיח שיראו בראי' והשגה כמו שהוא ברוחניות למעלה בהעלם דמקיף הכללי כו' ובעוה"ב יתגלה למטה בגשמיות ביש גמור בלי הסתר מצד הגוף כלל, וז"ש שם נשמחה בו ממש משום דהפך ים כו' ויש בכלל מאתים מנה וממילא בנהר יעברו כו' וע"כ מזכירים יצ"מ לימות המשיח דוקא כמ"ש כל ימי כו' וד"ל) ואתפשטותי' דמשה בכל דרא בבחי' עבד הוי' דעצמות ובחי' משיח בחי' בן שנק' בני מלכים וזהו שרמז ריב"ז אני כשר לפני המלך ורחב"ד כעבד כו' ובכלל נק' כנ"י בן ועבד שלמעלה מבן כו').
513 ריב"ז אני כשר : ברכות לד, ב.
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"א פרשת שמות ואלה שמות בני ישראל
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כח
וזהו ת"ח שנק' שרי מלוכה כמ"ש ריב"ז אני כשר לפני המלך, וכן נק' למודי הוי' כמ"ש וכל בניך למודי הוי' שמקבלים משם הוי' שבתושב"כ ועל ידם נחתך כל דבר מל' למעשה, וכל זמן שלא יצא בדיבור בתושבע"פ ע"י המשנה דמתני' מלכתא (בחי' עקרת הבית [ו]א"ח עט"ב כנ"ל) לא נעשה למעשה כלום וד"ל.
497 אני כשר לפני המלך : ראה ברכות לד, סע"ב. מאמרי אדה"ז תקס"ג ח"ב ע' תשטו ואילך. תקס"ה ח"א ע' קלא. מאמרי אדה"א בראשית ע' לד וע' שנד. שמות ח"ב ע' שלב. תו"ח וישב רב, ב. לקמן פ' וארא פא, א. משפטים רצב, ג.
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"א פרשת בשלח וירא ישראל את היד הגדולה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כ
ונמצא ג' מדרגות הן ימות המשיח ותח"ה ועוה"ב דאין בין העוה"ז לימוהמ"ש רק שעבוד מלכיות לבד, אבל תחה"מ הוא העוה"ב כמ"ש יקימנו ונחי' מיד לפניו ממש חיי עולם וד"ל).
538 דאין בין העוה"ז לימוהמ"ש : ראה ברכות לד, ב. וראה גם ד"ה אוסרי לגפן תקס"ד נדפס בתו"ח ויחי רלו, א. מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תרפו. דברים ח"א ע' קב. וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"א פרשת בשלח וירא ישראל את היד הגדולה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יט, כ, כד
ומ"ש רז"ל שיעשה סעודה לצדיקים מלויתן כו' זה יהי' בתח"ה שיקומו גם האבות אברהם כו' ולא ירצה לברך רק דוד א' לי נאה לברך זהו ענין העונג דעצמו' שיבא בהגשמה להחיות הנשמות וכמו לחיותינו ברעב כו' וכמשה בהר לחם לא אכל כו', וזה יהי' רמז על שלימות הבירורי' דמ"ע ול"ת שנק' לויתן ושור הבר שדוד הוא משיח יברך על כוס של יין המשומר מוימ"ב להיותו תכלית השלימות הבירורי' יותר מאבות כמ"ש וגבה מאד כי חכמתו עמדה לו לתקן לבחי' התהו דחשך סתרו שנק' הדר כו', ולא כאברהם שיצא ממנו ישמעאל כו' גם יעקב עולם התיקון נשא ב' אחיות לאה ורחל בחי' ב"ן דבינה ומל' שעתידה תורה לאסור כו' כמ"ש במ"א, וז"ש כוסי רויה גימ' אר"ך כוס ישועות אשא, לפי שע"י תשובה דמשיח יבא כל המשכת העונג העצמות דתח"ה והעוה"ב
583 יין המשומר מוימ"ב : ראה ברכות לד, ב. מאמרי אדה"א דברים ח"א ע' סז. וש"נ. תו"ח לך צא, ג הערה 32.
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"ב פרשת משפטים כי תקנה עבד עברי
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כו
דהנה ידוע בטעם קריאת [שם] עברי משום דאאע"ה בעה"נ הי' כמ"ש בעבה"נ ישבו אבותיכם וא' בזהר בעה"נ ההוא נהר דאשתמודע כו' והוא מ"ש ונהר יוצא מעדן מעה"נ זה דוקא, וביאור הענין ידוע דנהר שיוצא מעדן הוא בחי' פנימי' בינה ששם מתגלה מפנימי' ע"י שנק' עדן סתימאה כו' שע"ז א' עין לא ראתה, אך בנהר זה שיוצא מעדן הוא שנמצא שרש וראש לכל השתלשלו' עו"ע כמו עד"מ הנהר הגדול שהוא מקור כללי לכל הנהרות ובריכות מים שמסתעפים הימנה לכל צד וכמ"כ נהר שיוצא מעדן הוא נהר א' כללי וממנו יפרד והי' לארבעה ראשים שהן ד' נהרות כוללים כידוע.
40 עדן. . עין לא ראתה : ראה ברכות לד, ב. ישעי' סד, ג.
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"ב פרשת תצוה ולקחת את שתי אבני שוהם
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב
וזהו שלום שלום לרחוק ולקרוב כשרחוק נעשה קרוב והוא אור הנשמה שבגוף שנתרחקה מאד מאור פני מלך חיים וע"י שוש' דמטרוניתא אהרן כה"ר שמעלה את נש"י גם הרחוקים.
52 כשרחוק נעשה קרוב : ראה ברכות לד, ב.
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"ב פרשת פקודי ובכ"ז יובן שרש ענין השס"ה ל"ת
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כא
ובזה מתורץ ענין מ"ש אלה פקודי כו' גם על משכן העדות שנק' נסתרות שצריך עדות, דעדות זה ל' קישוט [הוא], וקישוטין הללו היינו ב' כתרים דנעשה ונשמע הנ"ל שבאים מקיום המצות בעומ"ש בביטול הרצון שזהו אלה פקודי המשכן סתם שהוא ו"ה הנגלות לנו לשמור ולעשות, וזהו הכתר דנעשה שמזה יבא ממילא הקישוט דאו"י במשכן העדות די"ה דהוי' כנגד נשמע שהוא בל"ת בלאו שקודם להן שעז"א עדות לישראל כו', ואין נק' עדות לשון עדי עדיים כ"א בי"ה בנסתרות שהוא בל"ת ששם בא מלמעלה למטה בבחי' ההעלם דכת"ר עצמו שהוא עטרה ע"ג הראש כו' וד"ל (וזהו שבע"ת גדולים מצדיקים גמורים ע"י ביטול הרצון הזר בלב נשבר מאד שנמשך על נשמתו מבחי' רעדכ"ר למחול ולסלוח העון עד שהקטיגור נעשה סניגור כו' וקללה עצמה נהפך לברכה כמו בקללות דבלעם שאמר ויהפוך ה' כו' כי אהבך כו', וז"ש ברצות ה' דרכי איש ע"י תשובה שלימה גם אויביו המקטרגים ישלימו עמו כו', וז"ש בזהר זכאה [oldpage_תרנה] ב"נ דקוב"ה אתרעי בי' בבחי' רדכ"ר כו' ונק' נערה אשר חפץ בה המלך כו' (וכמו נתן דצוציתא כו').
259 שבע"ת גדולים מצדיקים גמורים : ראה ברכות לד, ב. לעיל פ' שמות מא, א. וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"ב פרשת יתרו זכור את יום השבת
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כא, כד
ומטעם זה גזרו אומר דיפה שעה אחת בתשובה ומע"ט בעוה"ז [דוקא] מכל חיי העוה"ב אע"פ שעוה"ב הוא שכר המצות, כי העוה"ב הוא בחי' עדן שאינו אלא פנימי' החכ' שמקבל מעונג העצמי שזהו רק הארה בעלמא מה שיוכלו הנשמות ליהנות מעדן העליון כמ"ש בעדן עין לא ראתה כו' ויש ב' מיני עדן א' עדן העליון בח"ע ועדן התחתון בח"ת, וז"ש היושבת בגנים כו' וע"כ א' ונחל עדניך תשקם כו'.
229 בעדן עין לא ראתה : ראה ברכות לד, ב. ישעי' סד, ג.
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"ב פרשת משפטים ואלה המשפטים
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יח
וזה[ו] שנק' תורתו אומנתו שפטור מן התפלה כידוע שהתורה נק' כלי אומנתו לבד כמו שנאמר על התורה ואהי' אצלו אמון אומנא כו' (כמשי"ת) (וז"ש בזהר בעדן [ד]עוה"ב עין לא ראתה [כו'] יעשה למחכה לו למאן דדייק מילין דחכ[מתא] דתורה מפני שע"י התקשרות עיונו בתורה ממשיך משעשועי' העצמי' הנ"ל להיות משתעשע בתורה והוא העדן דעוה"ב וד"ל).
222 [ד]עוה"ב עין לא ראתה : ראה ברכות לד, ב. ישעי' סד, ג.
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"ב פרשת יתרו משה ידבר והאלקים יעננו בקול
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כד
ממנו שהוא העוה"ב כמ"ש אשר אהי' אנא זמין לאתגלאה בעוה"ב שהוא שכר המצות הגשמיות דוקא שנק' עדן דעין לא ראתה כו' כידוע וד"ל.
253 עדן דעין לא ראתה : ראה ברכות לד, ב. ישעי' סד, ג.
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"ב פרשת משפטים ואלה המשפטים
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כח
וזהו ו' שנים יעבוד לשכינה לייחד יחו"ע דאצי' ע"י ההלכות שבש"ס משנה שהן ו' מדות דמל' דאצי' [ש]מבררים כל הבירורים דק"נ בבירור והבדלה בין טמא לטהור כשר ופסול [כו'], וכנ"ל בענין הלכה שזהו הליכות עולם לו גם להיות מקור להנהגת העולמות הכל כפי משפט התורה שהן ההלכות שבמשנה שביצי' (וכענין יושב ודן [את] כו') (וע"כ ריב"ז שהי' שר התורה [שהיא המשנה] אמר אני כשר לפני המלך שנק' שרי המלוכה ויש שר שכולל כולם שע"י יתנהג כל דבר מל' כו' כך בחי' נער מט"ט שרו ש"ע שמקבל משר התורה וע"כ נק' שר הפנים כו').
322 ריב"ז. . אני כשר לפני המלך : ראה ברכות לד, סע"ב. לעיל פ' שמות יא, ב. וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"ב פרשת משפטים לא תהי' משכלה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כד
כי מ"ש התו' ואהי' אצלו שעשועים כו' אין לזה ערך לגבי שעשוע המלך שמצד עצמותו ממש והוא בחי' העדן סתימאה שנא' בו עין לא ראתה אלקי' זולתך כו'.
475 העדן. . עין לא ראתה : ראה ברכות לד, ב. ישעי' סד, ג.
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"ב פרשת תצוה ולהבין זה בתוס' ביאור · ולהבין זה בתוס' ביאור
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כד
וזהו המלובש גם עכשיו שירדה התורה בהשתלשלו' בבחי' עצמיות הרצון הפשוט שמורכב באותיות דתורה ובמצות מעשיות [oldpage_תקד] בפ"מ דוקא שלמעלה מטעם כמוס לרצון כו' (והוא העדן דעוה"ב דעין לא ראתה כו') ונק' תר"ך עמודי אור שמחברי' למעלה ומטה כא' ממש, להיותו למעלה ממקור ההשתל' אפי' בחכ' הקדומה שאינו בחי' מקור למקור אפי' להיות חכמה דמע"ב כאומן הבונה כו', דזהו ירידה ושפלות גדולה מעצם פנימי' כח החכ' דא"ס שכל עצמות פנימיותו מלובש בזה ולכך א' ואהי' שעשועי' עצמיי' ממש מטעם הנ"ל וד"ל.
810 העדן דעוה"ב דעין לא ראתה : ראה ברכות לד, ב. ישעי' סד, ג.
פתיחה בהקשר
תורת חיים בראשית ח"א פרשת חיי שרה והנערה טובת מראה מאד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יז
אוהבי כו' כמ"ש לו עתה ידעתי כי ירא אלקי' אתה כו' והוא כמו (תהלים ב, יא) וגילו ברעדה במקום גילה וחסד דאהבה שם תהא רעדה ופחד (ברכות ל, ב) מבפנים וכמו שאו' כל הלבבות ייראוך וכל קרב וכליות יזמרו לשמך יראה בלב מבפנים וזמרה וחדוה בכליות בגלוי בחוץ או להפך חדוה ושמח' בלב בהעלם בדביקות האהבה ויראה ופחד בגלוי בלב ואברים כמו וכל הלבבות ייראוך בגלוי עד שארכבותיו דא לדא נקשן וקרב וכליות יזמרו בהעלם בלב ויש ממוצע שכלול מב' אופני' אלה והוא בחי' פני נשר שהוא בחי' רחמים דיעקב שכלול מאוי"ר דאברהם ויצחק כמ"ש אלקי אברהם ופחד יצחק היה לי כידוע וזהו ג"כ כנ"ל בבחי' ת"ת המכריע שהרחמים כולל לבחי' רו"ש דאוי"ר יחד (במרירות אהבה בקרוב כמו (תהלים מב, ג) מתי אבא וארא' פני אלקי' וכמו (שם סג, ב) צמאה לך נפשי כו' בארץ ציה כו' ולהפך חדוה שביראה ופחד מקרוב כאשר יושב בסעודה עם המלך שמגביהו משפלותו מצד הרחמים עליו או מקרבו בימין שתוכו רצוף אהבה וחדוה ויראה ופחד מבחוץ והכל מבחי' הרחמים (כמו בכיא כו' מסטרא דא וחדוה מסטרא דא באדם שמעורר רחמים על נפשו שנתרחק מאור פני מלך בעונות שלו או טרדת פרנסה וכה"ג זהו בכיא מסטרא דא וחדוה מהתבוננות בגדולת ה' וחסדיו עמו כו' שיש בזה ב' מיני רחמים א' בריחוק שמאל דוחה יש ימין מקרבת בחסד ה' עמו שלא לפי מעשיו כמלך שמקרב השפל והרחוק כנ"ל והב' בימין מקרבת לקרוב שנעשה רחוק בשמאל דוחה כיסורים לצדיק וכאשר ייסר איש את בנו לטובתו שאשר יאהב יוכיח שיגביר ברחמיו עליו בחסד שבגבורה כנ"ל וז"ש (ישעיה נז, יט) שלום שלום לרחוק ולקרוב לרחוק שנעשה קרוב ברחמים וקרוב שנעשה רחוק בדין שבחסד לחזור לקרבו (שם) אמר ה' ורפאתיו רפואה אחת להם (ברכות לד, ב) לרחוק שנעשה קרוב בתשו' לסלוח העון וכתי' (תהלים קג, ג) הסולח כו' הרופא כו' שזהו ענין רפואה שאע"פ שהחולי הקשה נמשך מכח הדין הגם שהיא למרק העון או להעלותו יותר נק' דין שבחסד שהרי נמתק דין זה ברפואה ע"י הרחמים כמ"ש (הושע ו, א) כי הוא טרף וירפאנו כו' וזהו שהרפואה בבחי' הת"ת שהוא להמתיק הדין בחסד ואע"פ שאמרו אין מרחמין בדין זהו בדין קשה דרע גמור שאין לו מתוק גם ברחמים ועכ"ז א' ברגז רחמים תזכור בעת הרוגז עצמו יזכור בו רחמים להמתיקו ג"כ שנא' (תהלים ל, ו) כי רגע באפו (ברכות ז, א) וכמה זעמו רגע אז דוקא חיים ברצונו ברצון הפשוט שנק' רעוא דכ"ר להפוך ממות לחיים (כמו ע"י יג"מ דה"ח ביו"כ וכמו הקללות דבלעם שנהפכו לברכה כו') וזהו שבחי' רחמים דיעקב נק' נחלה בלי מצרים (שבת קיח, א) לחו"ג ומעל' ומטה כמו (תהלי' קלח, ו) כי רם ה' ושפל יראה להגביה גם היותר שפל למטה גם לרחוק ביותר יוכל להמתיק כל הדינים הקשים ביותר וזהו (יחזקאל א, י) ופני נשר לארבעתן שזהו בחי' הרחמנות שכלול מחו"ג דארי' ושור שימצא בו ד' מדרגות דחו"ג והתכללות זע"ז שמג' נעשה ד' דאע"פ שהן רק ג' מדות חג"ת ימצאו ד' מדרגות במדת הת"ת מטעם הנ"ל וד"ל:
פתיחה בהקשר
נר מצוה ותורה אור שער האמונה סא, ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כד
החכמה מאין בא בדילוג הערך מאין המוחלט ליש משא"כ בשאר מאמרים שמסתעפים מן החכמה הכל הוא בבחי' יש מיש שנקרא עו"ע כנ"ל באריכות כמו משכל למדות וממדות למו"ד כו' אך הנה יש להבין בזה דלכאורה מצינו מפור' דהחכמה שרשה היא מקדם ונק' חכמה הקדומה דהיינו שהיא כלול' במהו"ע המאציל שנקרא חכים ולא בחכמה ידיעא כו' שהרי נאמר ונהר יוצא מעדן ועדן זה הוא מקדם הנ"ל כמ"ש ויטע גן בעדן מקדם וידוע שהעדן הוא בחינת הח"ע שנאמר בו עין לא ראתה כו' שעדיין לא בא מן ההעלם לגלוי כלל והוא העוה"ב שנברא בי' דחכמה דוקא כידוע ואיך אמר כאן במע"ב דבראשית נמי מאמר הוא שנתהווה החכמה מאין ליש כנ"ל (ועוד ראיה מח"ע דאורייתא נפקת מיניה דהתור' קדמ' לעולם כמ"ש ואהיה אצלו אמון כו' ונקרא משל הקדמוני וכן ח"ע נקרא ים הקדמוני דוקא כידוע) והנ' יש להקדים לזה ענין א' והוא שהעדן נקרא עונג באמת ויש בו ב' מדריגות א' עונג הנעלם ונקרא עדן עילאה סתימאה והב' ענג הנרגש הבא בגלוי מן ההעלם בג"ע ועל עדן עילא' הנעלם אמר עין לא ראת' כו' כמו שהוא כי הוא סתום ונעלם בבחי' סדכ"ס דלמת"ב כלל רק בעוה"ב יתגלה והוא הנקרא שעשועי המלך בעצמותו ממש כידוע ועדן שבגן שנטעו ה' לגן בעדן שיבא בו גלוי אור עדן עילא' אפס קצהו רק מדי חדש ושבת לבד לנשמות בג"ע העליון וג"ע התחתון ומשם נמשך ויורד בהשתלשלות עו"ע עד המלאכים דבי"ע וכל צבא השמים שאומרים שירה שהשיר הזה הוא בחינת הענג האלקי הבא בירידת המדריגה כ"כ ברבוי צמצומים עד שיש לכל מלאך ענג אלקי בשיר שלו וזהו עיקר ומקור חיותו וקיום מציאותו מאין כו' אבל העדן עצמו עין לא ראתה עדיין גם בג"ע ולמעל' מעל' עד רום המעלות ולהיותו בשרשו בקדם קדמונו ש"ע שנקרא שעשועים העצמיי' כנ"ל שנקרא מקור כל התענוגים עליונים ועונג שבחו"ב ומדות ומחו"ד הכל רק מבחינת ירידת העונג הבא במורגש ובגלוי אפס קצהו לבד (וכידוע שזהו ההפר' בין עתיקא קדישא עונג שבחכמה המורג' לבין עתיקא סתימא' שזה עת"ס מסוף עולם הא"ס וע"ק בחי' מקור לחכמה ומדות כו' והן רק ז"ת דע"י שמלוב' בנאצלים שע"ז אמר וקראת לשבת עונג וכה"ג):
18 שהעדן. . עין לא ראתה : ראה ברכות לד, ב. ישעי' סד, ג. ראה גם לקמן פח, ב.
פתיחה בהקשר
נר מצוה ותורה אור שער האמונה סה, א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כז
פלא איך יוכל העליון להתעלו' ע"י התחתון ממנו ולמה יהי' ירידה זו בשביל עלייה שלמעלה הימנו ומוכרח לומר שיש כח נעלה ביריד' זו שירד התחתון עד שיוכל להעלו' את העליון וזהו ענין הב' שיש להבין והכל עולה לטעם וכונ' א' והוא מובן ע"פ כל הנ"ל בבחי' עיגולי' ויושר שבבחי' צמצו' האור והגשמתו וירידתו בכלים מכלים שונים בחיצוניות האברים דבחינת יושר דאדם בגופו הוא בחי' רוח שלמעלה מבחי' נפש דעגולים ולכך יש כח העמיד' ברגל בגוף דוקא כו' וא"כ אנו רואים בזה ענין ירידה צורך עליה הנ"ל בב' אופנים הנ"ל הא' שהוא עליה לעצמו שלזה ירדה הנפש בגוף כו' והענין הוא דהושם מלמעלה כח בתחתון שיוכל לעלות מעלה מעלה וא"ל לא היה ביכולתו לעלות עצמו כלל אלא היה נשאר מטה מטה לעולם וראיה מן התשובה שאע"פ שירדה הנפ' כבר מטה מטה כו' יש בו כח נעלה כ"כ שיוכל לעלות מעלה מעלה כ"כ ע"י התעוררות התשובה מעומקא דלבא פתאום עד שתעל' נפשו למעל' ממדריגת הצדיקים שהרי במקום שבע"ת עומדין צ"ג א"י לעמוד וכנתן דצוציתא וכראב"ד שנתקנא בו רבי ואמר יש קונה עולמו בשעה אחת וכן ע"י מצות מעשיות בגשמיות דאלה המצות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם היינו שחי' יחי' לנפשו במעל' ומדריג' יתיר' מכמו שהיא במקור חוצב' כידוע במ"ש סוף דבר כו' כי זה כל האדם כו' ודוקא בתשוב' ומע"ט בעוה"ז שלזה ירד' הנפ' שבזה דוק' תעל' לעצמ' מצד יתרון האור שבא מן בירור החשך דק"נ דוקא ומטעם שסוף מעשה דוקא עבמ"ת שהוא למעלה ממקור כל הנשמות שנבראו בצלם אדם וז"ש האדם וחי בהם שיחי' לנשמתו שנקרא אדם בצלם אלקים ונמצא ירידה זו לצורך עלי' לעצמו שאם לא היה ירידה זו לא היה מגיע לעלוי כזה כלל ואופן הב' ביריד' זו שתעל' לעליון כו' הענין הוא דהושם כח גדול ונעל' יותר ביריד' זו שמלבד שתעל' א"ע כ"כ כנ"ל הנה יש ביכולתו להעלות לכל העליונים הימנו הרבה עד רום המעלות וראיה לזה מתו"מ בגשמיות שמגיע למעל' ממצות הרוחניות דאבות כמ"ש ושמי הוי' לא נודעתי להם כמ"ש במ"א וגם מן העוה"ב שאינו אלא רק מן קיום המצות בגשמיות ולא ברוחניות דאף בימי משיח עיקר השלימות יהיה רק בקיום מצות בפ"מ אע"פ שיהיה לאחר הבירור דעה"ד כמ"ש במ"א בענין ושם נעשה לפניך כמצות רצונך כו' דמצות אינן בטילות לע"ל ועכ"ז המצות הבאים אלינו הנגלות לנו ולבנינו לשמור ולעשות בפו"מ יותר נעלה משום דסוף מעשה שבגשמיות דוקא הוא שעבמ"ת וע"כ גם אור הג"ע אינו ניתוסף רק על ידי המצות שלנו יותר מהוספת האור בג"ע שהי' ע"י אדה"ר ברוחניות עבודתו שם דכתיב ויניחהו בג"ע לעבדה ולשמרה כידוע וגם זה הטעם עצמו צריך טעם למה סוף מעשה דוקא עבמ"ת הרי ידוע לפי שהצמצום הראשון שנקרא מק"פ והוא מ"ש ישת חשך סתרו כשירד למט' מטה נקרא חושך וצמצום גמור עד שנעשה מסך מבדיל לגמרי והוא ק"נ וכאשר יתברר החושך והרע דק"נ ע"י סו"מ בפ"מ ועש"ט בטוב שבק"נ בגשמיו' דוקא כמו ע"י צמר גשמי דטלית וקלף דתפילין ובקבלת עומ"ש פשוט'
1 במקום שבע"ת עומדין : ראה ברכות לד, ב. לקו"ש (נצבים) כרך יד ע' 361 וע' 363. תו"ח בראשית ו, ד הערה 32. שע"ת ח"א כט, ד.
פתיחה בהקשר
נר מצוה ותורה אור שער האמונה פט, ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יט
בפנימית ועצמות אא"ס שאין לו שיעור למעלה ואין לו שיעור למטה משא"כ התורה הנגלית לנו באה דוקא במדה ושיעור וגבול כידוע לפי שהיא בבחי' החיצוניות דח"ע ואע"פ שנקרא משל הקדמוני מקדמונו ש"ע אבל ירדה למטה מטה בבחינת גבול ושיעור דוקא ואמנם על ידה דוקא יבא גילוי אור פנימית התורה ע"י משיח דהא בהא תליא דוקא וד"ל ובאמת הנה גם הדרך הפשוט מורה כך שעיקר ביאת משיח לא יהיה רק בשביל קבלת התורה בפנימית שבה שנקרא טעמי תו"מ ולא בשביל קבלת תורה בנגלה שהרי ביהמ"ש אמר ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ ולא יהיה רע כלל גם בברואים גשמיים כמ"ש וגר זאב עם כבש כו' ועיקר התורה הנגלית היא להבדיל בין טו"ר בעה"ד טו"ר ואילנא דטו"ר יתברר לעתיד וא"כ לא יהי' לימוד התורה אז בכשר ופסול טמא וטהור כו' כמ"ש בר"מ אלא יהיה כל התו"מ הכל בבחי' הרוחניות כמו קודם חטא אדה"ר בעה"ד כו' וכמ"ש במ"א (אע"פ שאין בין גלות לימהמ"ש רק שעבוד מלכיות זהו קודם תחה"מ דוקא) ועוד שאחר תחה"מ הרי יקומו הכל והיינו גם מכל הדורות הראשוני' שלפני האבות והאבות ומשה ואהרן וכל צדיקים ונביאים ויהיו לאלפי אלפים רבבות לאין שיעור ואיך יתכן לומר שמשיח יהיה משפיע לכולם תורה הנגלית לנו ועוד שאיך ילמוד למשה ויהושע וזקנים וכל דורות התנאים שהיו יודעים כבר כל התורה הנגלית כולה שבודאי לא יצטרכו לקבל דין והלכה חדשה ממשיח שלא יבא לחדש דבר וח"ד כו' אלא מוכרח לומר שמשיח יהיה משפיע לכולם טוב טעם ודעת בסודות פנימית התורה כולה כנ"ל אשר עין לא ראתה עדיין גם למשה והאבות כו' מטעם הנ"ל רק למשיח יתגלה כמ"ש בו וגבה מאד כנ"ל וד"ל.
29 שאין בין. . שעבוד מלכיות : ראה ברכות לד, ב. ראה גם [ד"ה אוסרי לגפן תקס"ד ב]תו"ח ויחי רלו, א ובהערה 5.
פתיחה בהקשר
נר מצוה ותורה אור שער האמונה צא, ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יח
(נח) וזהו הפך ים ליבשה בנהר יעברו ברגל כו' דהנה עיקר ענין קי"ס הי' בבחי' המל' שהוא בחי' הדיבור העליון שנק' ים העליון וכך כתיב בהעברה שני' דנהר פרת בנהר יעברו ברגל כו' והענין הוא כמארז"ל ע"פ ומעיין מבית ה' יצא והשקה את נחל השטים כו' דמעיין זה יוצא מבית ק"ק תחלתו כמו קרני חגבים והולך ומתמלא כו' והרמז הוא על נהר שיוצא מעדן הנ"ל שזהו בחי' בינה שנק' נהר שיוצא מן מעיין החכמ' והוא המחשבה שנובע' בהתגברו' גדול' והיא תמידי' בלי הפס' וכמו שהדבו' נק' ים שמכס' על כל אורו' שבאין מן המוחי' ומדו' שבלב ומחש' כך המחש' מכס' על כל אורו' הסתומים שבחכמ' שנק' מעיין חתום כי הרי כל מה שסתום ונעלם בעדן יוצא בנהר זה והיא נובעת ממקור' בתמידו' משא"כ הדבור אינו רק לפרקי' כו' ע"כ אין ערך כלל לדבור עם המחשבה שהדבור יש לו הפסק כמו שהים יש לו הפסק לפי ערך הנחלים שנתקבצו בו כנ"ל אבל נביעת המח' בלי שיעור שלא יכילנו הדבור כלל וכלל וראי' לזה שבשעה שמעמיק במחשבתו אזי הדבור בטל לגמרי לגבי המחשבה ומרחש בשפתיו לימשך קצת אחר המחשבה העמוקה כו' וד"ל וזהו הפך ים ליבשה בבחי' דבור העליון שמן ההעלם וכיסוי דים שהוא הדבור נהפך לגלוי דיבשה כך ממש יהי' בהעברה שני' בנהר פרת שהוא בחי' בינה במחשבה הנובעת ממקורה שיהפך מן ההעלם לגלוי והיינו גלוי כל אורות העליונים הסתומים בעדן סתימאה שיצאו לידי גלוי כמו שהי' כבר בקי"ס וזהו בנהר יעברו ברגל לע"ל שם נשמח' בו שם דוקא לפי שזהו שרש ענין קבלת שכר דלע"ל בהגלות לישראל מפנימית סודות התור' שהיה סתום וגנוז בפנימית העדן העליון שהוא בחי' פנימית ועצמות התענוג והשעשועים העליונים שבעצמות אוא"ס שמאיר בפנימית ע"י והוא פנימית ועצמות העדן דעליו נאמר עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו
13 העדן. . עין לא ראתה : ראה ברכות לד, ב. ישעי' סד, ג.
פתיחה בהקשר
נר מצוה ותורה אור שער האמונה צה, א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יט
דעכשיו כמו שמלמדים הדבר חכמה שיושג בכי טוב העיון עד שנתפס ומושג ממש במחשבה העיונית וכנשמות בג"ע כו' שהרי לעתיד נאמ' ולא ילמדו עוד איש את רעהו כי כולם ידעו אותי כו' לפי שתמלא הארץ דעה כמים לים כו' לפי שהלימוד דחכמ' היינו כאשר יבא בהשגה דבינה דוקא וכמו למודי הוי"ה כו' ונק' אולפנא אאלפך כו' אבל למעלה מבחי' ההשגה דבינה לא שייך לימוד ע"כ לא ילמדו עוד איש את רעהו כו' מפני שכולם ידעו אותי בבחי' ראי' והכרה ממש שזהו בחי' ראי' והסתכלו' דפנימית ועצמות הדבר אשר לא יכילנו כל רעיון והשגה כלל כנ"ל וזהו עיקר פנימית וסודות התו' דלעתיד שילמד משיח לישראל שע"ז אמר ישכיל עבדי כו' פי' ישכיל אינו כמו מקור להשגות שכליים שהרי השגות שכליים המה המסתירים על פנימית ועצמות כו' כנ"ל אלא פי' ישכיל זה היינו פועל יוצא שימשיך וישכיל בכנ"י בחי' ראי' דחכמ' העצמי' הנ"ל שהו' בבחי' ראי' והסתכלו' בטעמי התור' וסודות שלהם כמו שהן ממש מבלי לבוש דהשגו' בבינ' והיינו ישכיל להיות מקור לכל שכל נעלם וסתום מכל רעיון שעכשיו לא באו סודות ורזין דאורייתא רק ע"י לבוש דבינה כמו בג"ע וכן גם בצדיקים גדולי' לא נתגלו טעמי מצות כמו לע"ל וכמ"ש ישקני מנשיקות פיהו לשון עתיד דטעמי מצו' לא נתגלו עכשיו כמו שהן ממש בלי לבוש כלל רק לעתיד ע"י משיח דוקא (שלזה נק' מלך ולא כמו רב שמלמד דעת והשגה רק כמו באור פני מלך כו' שישכיל באור הראיה דח"ע עד שיראו כולם בראיה דפנימית החכמ' שבטעמים וסודות הסתומים לגמרי עד הנה כו' וז"ש לא ילמדו איש כו' כולם ידעו אותי בראיה ע"י משיח דוקא שהוא בבחי' פנימית אבא שהוא פנימית ע"י כידוע וז"ש והריחו ביראת ה' דמורח ודאין ולא למראה עיניו בראיית עין השכל ולא למשמע אזנו בשמיעה דבינה כו' רק בבחי' הראיה דחכמ' העצמית שבפנימית התענוג כו') וזהו שנאמ' בעדן עין לא ראתה אלקים זולתך כו' שבחי' פנימית העדן סתימאה הנ"ל עדיין עין לא ראתה כו' משום דעכשיו אין אור החכמ' מאיר בבחי' ראיה הרוחנית דעין השכל כמו שהוא בלא לבוש דחכמ' בבינה והשגה אבל בחי' פנימית העדן הוא בחי' פנימית ועצמות דאור החכמה עילאה כמו שהוא בעצם בלי לבוש כלל והוא אשר עין לא ראת' עדיין גם בג"ע ובגדולי הצדיקים כו' רק אלקים זולתך יעשה למחכ' לו והוא לע"ל בימות המשיח דוקא שנא' בו ישכיל עבדי כו' שיתגלה אז על ידו בחי' פנימית העדן הסתום בעצמות ויראו בעין בלי לבוש כלל כמו בעוה"ב וד"ל וזהו כימי צאתך מא"מ אראנו נפלאו' דהיינו מ"ש בנהר יעברו ברגל בנהר פרת שהוא הנהר היוצא מעדן הנ"ל שם נשמחה בו בו ממש בפנימית מהותו ועצמותו כמו שהוא בלי הסתר לבוש דהשגת שכל ובינה שהרי אמר לית מחשבה תפיסא ביה כלל משום דבמחשבה אינו נתפס רק בחי' החיצוניות שלו ע"י השתלשלות דחו"ב מאין ליש לבד כנ"ל והוא חיצוניות התורה הנגלות לנו דאורייתא מח"ע נפקת בגלוי אבל כשיעברו בנהר פרת בעת קיבוץ גליות בימי משיח אז א' אראנו נפלאות פי' נפלאות ריבוי הנפלאות אשר סתום ונעלם בהעלם אחר העלם שנק' סד"ס דלמת"ב כלל אראנו שיבאו כל בחי' הנפלאות עליונים הסתומים וגנוזים במהו"ע
8 בעדן עין לא ראתה : ראה ברכות לד, ב. ישעי' סד, ג.
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרל"ח ומעתה כו' כל הנהנה מעוה"ז בלא ברכה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב
כו', ומ"ש ע"פ לרחוק ולקרוב לרחוק שנעשה קרוב ע"ד מי יתן טהור מטמא, וע' בס"ח סי' תקצ"ח תרי"ג מענין והשיב את הגזילה כו', ובעה"מ שער או"א פל"ה דע"ה ע"ב פי' והשיב את הגזילה בענין הגלגול שישיב אותו הצינור שקלקל כו'.
632 לרחוק ולקרוב : ישעי' נז, יט. ראה ברכות לד, ב. אוה"ת ישעי' כרך א ע' רעג.
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרל"ח כי ממך הכל כו' ואמנם עדיין צ"ל צפי משנת"ל
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כז
ולכן אופן דאופנים דעשי' הם מלרע כו', אמנם באמת אינו מובן שהרי נת' בכתהאריז"ל שבבריאה מיעוטו רע, הנה עכ"פ מיעוט רע יש שם והאיך מפרש שבבריאה עדיין גם שרש הרע לא יש, ואולי כוונתו בענין שרפים שמדבר שם שבזה שעומדים ממעל לו בהם עדיין לא יש שרש לרע, והיינו שהגם שבעולם הבריאה מיעוטה רע עכ"ז מעמידת השרפים לא יש כו' משא"כ האופנים כו', ונודע כי בינה דינין מתערי' מינה בסופה דוקא, ובבריאה אימא עילאה מקננא כו' לכן בחי' מיעוטה רע דבריאה זהו בסופה דוקא, היינו בסוף עולם הבריאה, אבל לא באופנים שעומדים ממעל לבחי' לו כו' כמ"ש במ"א, וקצת הוכחה י"ל לזה ממארז"ל מזיעתן של חיות הקדש נהר דינור יוצא וכנ"ל ולא אמרו משרפים לפי שבשרפים עדיין לא יש שרש לרע כלל הגם כי כוונתו לטוב וכמשנ"ת כו', משא"כ מחיוה"ק, וכ"ש מאופנים, ומה שלכאו' משמע מגמ' חולין דצ"ו שיש מעלה באופנים שאמרו שאני אופנים כו' נת' שם בלק"ת שהרעש גדול זהו כענין תשובה שגדול כוחה גם למעלה מצ"ג כמארז"ל מקום כו'.
1191 מקום : ראה ברכות לד, ב. לקו"ש נצבים כרך יד ע' 361 וע' 363. תו"ח שמות ח"א מא, א. וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם צאינה וראינה כו' וע"ד שנת"ל בבחי' הדבור
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב
שחזר לגמרי להיות היתר, וכמ"ש בטוא"ח סי' רי"ו, ומחלוקת ע"פ חסידות י"ל שתלוי בענין הנז' בגמ' יומא דפ"ו ע"ב גבי תשובה אם זדונות נעשו כשגגות או כזכיות, ושניהם ענינם אחד הוא שהרע נהפך לטוב, והנה חי' הנק' ידוע הוא ידעוני הנז' בתורה שהוא מחיות הטמאות שהם מגקה"ט ועז"נ ושואל אוב וידעוני ודורש אל המתים, ולכן זה שיהי' הבשם הלז מותר אפי' באכילה זהו ע"ד כמו שבתשובה מאהבה הזדונות נעשו כזכיות שהרע נהפך לגמרי להיות טוב ממש, וע"ז אמרו מקום שבע"ת עומדי' אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד שם, אבל בתשובה
836 מקום שבע"ת עומדי' : ראה ברכות לד, ב. לקו"ש נצבים כרך יד ע' 361 וע' 363. תו"ח שמות ח"א מא, א. וש"נ. סה"מ מלוקט ד' ס"ע יח.
[edn_111_א] ובהנחת הר"מ בן כ"ק אדה"ז בבוך 1066 ע' פז : הדם חי' טמאה ששמה ידוע.
[edn_112_ב] ושם ע' רב : מחי' הנק' ידועה. לקמן (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) בהנחה כאן על יד הערה 56.
[edn_113_ג] וכן צ"ל ברשימת המאמרים שם ע' שיב בהערות.
[edn_114_ד] ושם : דם חי' ידוע שנק' רש [וצ"ל: שנקרש].
[edn_115_ה] ברא"ש לברכות שם הובא גם בשלטי הגבורים שם : הרז"ה.
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם [כי טובים דודיך מיין] והנה בתושבע"פ כו' ערבים עלי
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כד
העלם והסתר כמ"ש שמש ומגן ה' אלקי' שבחי' השם אלקי' הוא בחי' מגן ונרתק להעלים ולהסתיר להיות נראה ליש ודבר וכשיוצא מהעלם אל הגילוי אז תהי' השמחה גדולה לאלקי' דוקא ששמחה הוא בחי' הגילוי, וכשמתגלה צמצום דש' אלקים ה"ה בחי' שמחת אלקים שמשמח את הצמצומי' דש' אלקי', וזהו נכנס יין יצא סוד הוא בחי' סוד הוי' ליריאיו כו', הוא בחי' יין המשומר בענביו שהוא בבחי' העלם והסתר גדול מששת ימי בראשית שהגילוי שיהי' לע"ל יהי' בבחי' א"ס עין לא ראתה כו', וע' מענין יין המשומר בענביו משי"ב בד"ה ענין ברכת הזימון בסופו, אך הנה כל זה הוא בחי' השתלשלו' שה"ע העלם וגילוי בחי' יין כו', אך הנה כתי' כי טובים דודיך מיין שפי' דודיך שהוא למעלה מבחי' השתלשלו' שזהו למעלה גם מבחי' העלם והיינו בחי' שלמעלה מסוכ"ע וממכ"ע, כי אין ערוך לך, כי נפלאותיך ומחשבותיך זהו אלינו אבל אין ערוך אליך כו', להיותך קדוש ומובדל בבחי' קדש מלה בגרמה כו' וכנ"ל שפנימיות אבא חשוב כמו פנימיות ע"י, וקמי' כחשיכה כאורה שוין, והענין הוא דכמו שנמשך ההעלם לגילוי זהו נחשב כמו שיוצא מאפילה לאור גדול, וכמ"ש העם היושבים בחשך ראו אור גדול, שמתחלה כשהי' האור בבחי' העלם החשך יכסה ארץ, וע"י הגילוי הנה ראו אור גדול ותהי' השמחה גדולה לאלקי' אבל קמי' עצמותו ית' הנה האור והגילוי זה שוה עם החשך שהי' תחלה, שהרי כל נהוראן מתחשכאן קמי', וכתר עליון אע"ג דאיהו אור צח אור מצוחצח אוכם <55>
1169 יין המשומר בענביו. . מששת ימי בראשית : ראה ברכות לד, ב. מאמרי אדה"א דברים ח"א ע' סז. וש"נ. תו"ח לך צא, ג הערה 32.
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם [ר"א פתח והמה כאדם] וביאור ענין משתשקע החמה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב, כ, כז, כח
בג"ע מה שעכשיו זהו קיבול שכר כו', ואילו לא חטא האדם הי' הבירורי' באופן אחר לגמרי, אך כיון שחטא הוצרך לברר האדמה שלוקח משם כנ"ל, ואח"כ יבוא לתכלית השלימות הנרצה בעבודת המצות, ואמנם מזמן התחלת תיקון אדה"ר עד גמר הבירורי' יש כמה וכמה חילוקי מדרגות, שהגם שארז"ל אין בין עוה"ז ליומהמ"ש אלא ש"מ בלבד, מ"מ עד מ"ת הי' אופני הבירורי' ע"ד ואופן אחר שהרי הי' שני אלפי' תהו, וקיום המצות שעשו האבות גם כשלא נצטוו היו רק ריחות לגבי קיום המצות אחר שנצטוו במ"ת תרי"ג מצות כו', כנודע, משא"כ ע"י מ"ת שנתן לנו התומ"צ ארז"ל אבל אנו שמן תורק שמך כדבר שמריקי' מכלי אל כלי, כמ"ש מזה במ"א באריכות, שהריח הוא רק הארה לבד ולכן אינו נחסר, משא"כ שמן או שא"ד שמריקי' מכלי אל כלי ה"ז הוא עצם אותו הדבר עצמו, ואמנם קיום המצות שבזמן שבהמ"ק הי' קיים לכאו' נראה שזהו תכלית השלימות, והרי הי' אז גילוי אלקות באופן נעלה, וכמ"ש בזהר שבימי שלמה קיימא סיהרא באשלמותא כו', אמנם באמת ג"ז אינו תכלית ושלימות עדיין שהרי נא' כי על אפי ועל חמתי היתה לי העיר הזאת מיום אשר בנו אותה (ירמי' ל"ב ל"א), הרי בעת שמחת לבו מבנין בהמ"ק הי' על אפו ועל חמתו, אלא שמצד בחי' מוחין דגדלות אינו <92>
1794 אין בין עוה"ז : ראה ברכות לד, ב. מאמר ד"ה אוסרי לגפן תקס"ד נדפס בתו"ח ויחי רלו, א. מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תרפו. דברים ח"א ע' קב. וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם מזבח אדמה תעשה לי
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב
ג', חולה שיש בו סכנה, היינו כשמשוקע בתאוות איסור וכ"ש כשנופל ח"ו באחת מהנה וכמ"ש בעשותו אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשינה ואשם שעי"ז מגשם נפשו והנה עי"ז כורת נפשו מאוא"ס חיי החיים וזה יש בו סכנה דמאחר שכורת נפשו מא"ס חיי החיים ה"ז סכנה ממש, ובזה יש חייבי כריתות וחייבי מיתות, והגם שאין לך דבר שעומד מפני התשובה דתשובה מועיל ע"ז ג"כ ומי שנפל ח"ו בתאוות איסר אל יאמר נואש דתשובה מועיל ע"ז ג"כ, אך צריכים תשובה עמוקה וכמו תשובת ראב"ד שגעה בבכי' עד שיצאה נשמתו, תמורת שכרת נפשו מאלקות ונשתקע בתאוות עוה"ז נקשר אח"כ באלקות, וכ"כ עד שכרת נפשו לגמרי מתאוות עוה"ז, ולא כל אדם זוכה לתשובה כזו, אך מי שזכה לתשובה זו גדלה מעלתו על מעלות הצדיקים וכמארז"ל במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד דמאן דמשכי לי' בחילי יתיר ה"ז מדרי' היותר גבוה ממדריגות הצדיקים.
106 במקום שבעלי תשובה עומדים : ראה ברכות לד, ב. לקו"ש נצבים כרך יד ע' 361 וע' 363. תו"ח שמות ח"א מא, א. וש"נ. סה"מ מלוקט ד' ס"ע יח.
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם כי טובים דודיך מיין
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כד
וזהו יין המשמח אלקים, דהנה אלקים הוא המצמצם ומסתיר וכמ"ש כי שמש ומגן ה' אלקים כמו המגן שמכסה ומסתיר על השמש ובלתי לא היו יכולים לקבל אור השמש, ככה שם אלקים הוא מכסה ומסתיר על שם הוי', ויין הו"ע יציאה מהעלם אל הגילוי וזהו יין המשמח אלקים (שמגלה) הצמצומים דשם אלקים, ושרש דיין זה מיין המשומר בענביו משי"ב שהוא מדרי' גבוה כ"כ א"א לבוא לידי גילוי כ"א משומר בענביו משימ"ב.
22 מיין המשומר בענביו משי"ב : ראה ברכות לד, ב. מאמרי אדה"א דברים ח"א ע' סז. וש"נ. תו"ח לך צא, ג הערה 32.
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם [ובחודש השביעי] ויובן ענין הטוב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כד
ובכל נפשו, וע"י תשובה זו יעלה כל המעשים הטובים שעשה שז"ע בתשו' ובמעש"ט כנ"ל וע"י בחי' והרוח תשוב זה אל האלקים אשר נתנה פי' האלקי' דוקא לפי שזבחי אלקים רוח נשברה לב נשבר ונדכה, דכה לא נא' כ"א נדכה, והיינו ע"י ההתבוננות שמתבונן איך שהוא רחוק כו' ואיך שטוב וישר לפני כל מבין ויודע לבא לדבקה בו כו', ואם לעוברי רצונו כך לעושי רצונו עאכו"כ פי' עוברי רצונו הוא ההשפעה הנמשך בעניני העוה"ז הגשמיי' שהם עוברי רצונו פי' שאינם רצה"ע כמו המצות שהם רצה"ע ב"ה, לעושי רצונו שהוא בחי' התומ"צ עאכו"כ שאוא"ס ב"ה מתלבש בהם ובהם יש בחי' בעל הרצון שכולל כלל כל הרצונות והנושא ע"ע בחי' הכלל הזה כו', שהוא אוא"ס עצומ"ה שלמעלה מבחי' רצון כללי ג"כ, וגם ע"י תשובה זו ארז"ל במקום שבע"ת עומדין אין צ"ג יכולים לעמוד שם שהרי גם הצ"ג צריך שיהי' בבחי' תשובה זו כו' שהוא ענין בחי' ההחזרה והרוח תשוב שהרי בע"כ הוא חי בחיים הגשמי' ולא ימלט כו', וכמ"ש כי אין אדם צדיק בארץ ולא יחטא, וזהו תכלית ירידת הנשמה בגוף הגשמי בכדי לבוא לבחי' ומדריגת תשובה שע"ז אמרו נמצא כ"י בתשובה כו', וזהו ג"כ שרש ענין השבת ג"כ שיוחזרו המוחין למקורן, כי בראשית נמי מאמר הוא וכנ"ל רק מי שטרח בע"ש יאכל בשבת שצ"ל הכנה בששת ימי החול כו', והוא בחי' השבת שיש בימי החול שהוא התפלה שנק' עולת תמיד ע"י בחי' הק"ש שמע ישראל לאסוף כל הכחות לבוא לדבקה בו במס"נ באחד כו', ואז עולת שבת בשבתו שבשבת עולים כל העבודה שבששת ימי החול לבחי' שבתו של שבת כו', ועי"ז יזכה לע"ל שינתן לו נפשו בנתינה נותן בעין יפה נותן בחי' עין לא ראתה אלקים זולתך כו'.
555 במקום שבע"ת עומדין : ראה ברכות לד, ב. לקו"ש נצבים כרך יד ע' 361 וע' 363. תו"ח שמות ח"א מא, א. וש"נ. סה"מ מלוקט ד' ס"ע יח.
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם [ואהבת את ה' אלקיך] ולהבין כו' מזה"פ כו'
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כז
הצדקה תרומם גוי, להיות בחי' גוי אחד בארץ, והיינו שגם נה"ב תתעלה ע"י הצדקה שאדם עושה שעי"ז היא נפרדת ונבדלת מן הרע הגמור, ומתרוממת גם היא להיות כל מדותי' ולבושיה לה' לבדו, והגם כי כל המצות הם בשביל בירור הנה"ב כמ"ש במ"א בענין לא ניתנו המצות אלא לצרף בהן את הבריות שקאי על נה"ב, מ"מ אין לך מצוה שנפש החיונית מתלבשת בה כ"כ כמו מצות הצדקה, שבכל המצות אין מתלבש בהן רק כח אחד מנפש החיונית בשעת מעשה המצוה לבד, אבל בצדקה שאדם נותן מיגיע כפיו הרי כל כח נפשו החיוני' מלובשת בעשיית מלאכתו או עסק אחר שמשתכר בו מעות אלו, וכשנותנין לצדקה הרי כל נפשו החיונית עולה לה', וגם מי שאינו נהנה מיגיעו מ"מ הואיל שבמעות אלו הי' יכול לקנות חיי נפשו החיונית ה"ה נותן חיי נפשו לה', ולכן ארז"ל שמקרבת את הגאולה לפי שבצדקה אחת מעלה הרבה מנפש החיונית מה שלא הי' יכול להעלות ממנה כ"כ כחות בכמה מצות אחרות, ועל בחי' השבת הנפש זו הפליגו רז"ל ואמרו במקום שבע"ת עומדי' צ"ג א"י לעמוד כי כל המדות דנה"ב בעצם מציאותן הן תקיפין וחזקים יותר מהמדות הקדושות דנה"א, וכמו בגשמיות הבהמות והחיות הם בעלי כח וגבורה יותר מהאדם, שהטעם הוא לפי שבשרשם הן מבחי' היותר גבוה מאד נעלה בחי' יד החזקה, רק שירדו ונפלו למטה מטה, ואמנם כד אתכפי' ואתהפכא מחשוכא לנהורא הרי נכלל בחי' תוקף זה בקדושה, וזו היא מעלת בע"ת שהוא בחילא יתיר כמ"ש במ"א, וזהו שביקש דהע"ה שינצל מכפירים יחידתי, שלהיות כי יש בחי' יחידה שהוא בחי' תוקף והתגברות <61>
176 במקום שבע"ת עומדי' : ראה ברכות לד, ב. לקו"ש נצבים כרך יד ע' 361 וע' 363. תו"ח שמות ח"א מא, א. וש"נ. סה"מ מלוקט ד' ס"ע יח.
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם עשה צדקה ומשפט כו'
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב
ומחדש אורו וטובו ביתר שאת ויתר עז בבחי' אור חדש ממש, ולכן אמרו במקום שבע"ת עומדין צ"ג כו', ועם היות שעיקר התשובה בלב הוא ע"י החרטה מעומקא דלבא שעי"ז מעורר עומק ואור העליון הזה, אמנם כדי להמשיכו להאיר בעליונים ותחתונים צריך אתעדל"ת ממש בבחי' מעשה דהיינו מעשה הצדקה וחסד בלי גבול ומדה כו', ומחסד ה' עלינו מקבל בלתי הגבלה זו, שעי"ז יומשך בחי' בלתי מוגבל שלמעלה,
157 מקום שבע"ת עומדין : ראה ברכות לד, ב. לקו"ש נצבים כרך יד ע' 361 וע' 363. תו"ח שמות ח"א מא, א. וש"נ. סה"מ מלוקט ד' ס"ע יח.
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם שובה ישראל הנחה א'
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
וכדי שיבואו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים להשתחוו בהר ה' שענין השתחוואה היינו בפישוט ידים ורגלים בבחי' ביטול צריך לזה שופר גדול ע"כ ביום ההוא יתקע בשופר גדול דוקא.
152 השתחוואה היינו בפישוט ידים ורגלים : ברכות לד, ב. רמב"ם הל' תפלה פ"ה, הי"ג. הל' ע"ז פ"ו, ה"ו.
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרמ"א והי' אור הלבנה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כד
אמת יש בכח הנפש מעצמו להמשיך ע"י ד' בחי' אותיות שם הוי' שבנפש וכמ"ש לעיל, אך ד"פ אמת שבעזרת הוא מבחי' ד' אותיות של ש' הוי' דלעילא שאין זה בכח הנפש להמשיך מצד עצמה באתדל"ת רק שנותנים לו מלמעלה וזהו תתן אמת ליעקב שנותנים לו מלמעלה כו', ועיקר הגילוי מבחי' ד"פ אמת אלו יהי' לע"ל כו', ובזה יובן מ"ש ג"כ חכלילי עינים מיין ות"י מה יאין הינון עינוי, והיינו כי החי"ת מורה על בחי' ח' פעמים אמת, וזהו שהחית הוא רבתי, ולע"ל יהי' מאיר ח"פ אמת, וזהו שלע"ל יהי' כינור של ח' נימין כי כינור של בהמ"ק הי' משל ז' נימין, וכינור של ימוהמ"ש יהי' מח' נימין והיינו כי כוס הוא בחי' מל' שהוא בחי' מקבל, ועכשיו המל' מקבל רק מבחי' ש' הוי' דלתתא, אך לע"ל יהי' מקבל מבחי' ש' הוי' דלעילא וע"כ יהי' בגימ' ארך כו', שהוא בחי' ש' הוי' דלעילא, והיין יהי' בחי' יין המשומר בענבי' משי"ב שהוא בחי' בינה דא"א כו', וזהו והי' אור הלבנה כאור החמה כי הנה כתי' שמש ומגן ה' אלקים שם הוי' נק' שמש וש' אלקים נק' מגן והוא ג"כ בחי' לבנה, ולע"ל כתי' והי' הוי' לי לאלקים והיינו ע"י גילוי עצמיות אוא"ס שלמעלה מעלה מש' הוי' ואז יהי' שם הוי' לגבי הגילוי שמעצמות אא"ס כמו עכשיו ש' אלקים לגבי ש' הוי' וז"ע והי' אור הלבנה דלעתיד שהוא ש' אלקים דלעתיד יהי' כאור החמה דהיינו ש' הוי' כמ"ש והי' הוי' לי לאלקים.
114 יין המשומר בענבי' משי"ב : ראה ברכות לד, ב. מאמרי אדה"א דברים ח"א ע' סז. וש"נ. תו"ח לך צא, ג הערה 32. סה"מ תרל"ד כאן ע' קנט הערה 68.
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרמ"א כי תשא את ראש בנ"י
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב
ישלם שנים תשובה עילאה ותשו' תתאה, תורה ותפלה, גם ממעמקים קראתיך ה' ב' עומקים, גם הי' רגיל לקרות דף א' יקרא שני דפים שזהו תשובה כמ"ש בתד"א, וכמו"כ נמשך לו מלמעלה ג"כ בחי' שנים שהוא שני שמות הוי' שנא' ביגמה"ר ה' ה', גם שלום שלום לרחוק ולקרוב לרחוק שנעשה קרוב ע"י התשובה במקום שבע"ת עומדין כו' היינו יחוד י"ה וגם ו"ה כו', הרי נת' שכל משפטי התורה בענין בירור נה"ב.
60 לרחוק שנעשה קרוב : ראה ברכות לד, ב. אוה"ת ישעי' כרך א ע' רעג.
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרמ"א כתר יתנו לך
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב
אך הנה עלי' זו היא ע"ד שארז"ל מקום שבע"ת עומדין אין צד"ג יכולים לעמוד שם, כי הנשמה קודם התלבשותה בגוף הי' בבחי' צדיקים כי ענין הצדיקים הוא שלא חטא מעולם, וכמו"כ הנשמה קודם התלבשותה בגוף היתה בלא חטא ועון, וזהו טהורה היא, אך אחר ירידתה בגוף היא נעשה במדרגת בע"ת, ולא ע"י חטא ועון ח"ו, כי התשובה אינה מעבירות דוקא כו', וזהו ענין העלי' שאחר הירידה.
29 מקום שבע"ת עומדין : ראה ברכות לד, ב. לקו"ש נצבים כרך יד ע' 361 וע' 363. תו"ח שמות ח"א מא, א. וש"נ. סה"מ מלוקט ד' ס"ע יח.
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרמ"א כי תשא
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב
ישלם שנים לרעהו זה הקב"ה, ישלם שנים היינו תשו"ע ותשו"ת והו"ע תורה ותפלה, ממעמקים ב' עומקים, והי' רגיל לקרות דף א' קורא ב' דפים ואי' בתדב"א שזה תשובה, והוא מלמטלמ"ע וכמו"כ שנים מלמעלמ"ט הם ב' שמות הוי' שקודם י"ג מדה"ר, וכתי' שלום שלום לרחוק ולקרוב לרחוק שנעשה קרוב במקום שבע"ת עומדים צ"ג אינם יכולים לעמוד, [וב' בחי' שלום הם] י"ה ו"ה, הרי משפטי התורה הם בירור דנה"ב.
71 לרחוק שנעשה קרוב : ראה ברכות לד, ב. אוה"ת ישעי' כרך א ע' רעג.
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרמ"א את חג המצות תשמור
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כד
ושרש ההפרש בין התשלום שכר דפסח ושבועות הוא, דבפסח השגת הנפש בממכ"ע ושבועות השגת הנפש בסוכ"ע דתורה הוא סוכ"ע, בכורי מעשיך אשר תזרע בשדה דזמן הבאת בכורים בשבועות והוא משדה אילן, דיש שדה לבן ושדה אילן, שדה לבן הוא שיעור ה' ויש בזה מעלה כנ"ל, ושדה אילן הוא בחי' כי אדם עץ השדה אדם אדמה לעליון, אשר תזרע בשדה שהוא ג"כ לפ"ע הזריעה, דמצות נק' ג"כ זריעה וכמ"ש זרעו לכם צדקה, וצדקה כולל כללות כל המצות, וזריעה צריך מים וז"ש אשריכם זרעי על כל מים והוא תורה וכמ"ש הוי כל צמא לכו למים, וזשארז"ל כל העוסק בתורה וגמ"ח זוכה לנחלת שני שבטים דכתי' אשריכם זורעי על כל מים משלחי הרגל שור וחמור שור יוסף וחמור ישכר, דמים הוא תורה, והזריעה היא בארץ העליונה והצמיחה בעדן עין לא ראתה,
103 בעדן עין לא ראתה : ראה ברכות לד, ב. ישעי' סד, ג.
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרמ"א שלש רגלים תחג לי
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יח, יט, כא, כד
והנה כמו שהזריעה בארץ כך למעלה הנה הזריעה היא בארץ העליונה והצמיחה הוא בעדן שעין לא ראתה אלקים זולתך ומעין זה נמשך בגעה"ע כמבואר בתניא שזיו תורתן ועבודתן נמשך בג"ע, אך מגה"ע נמשך בג"ע התחתון שהוא ביצירה אך זהו תחלת עשיי' שלמעלה מבריאה שבבריאה.
114 בעדן שעין לא ראתה : ראה ברכות לד, ב. ישעי' סד, ג.
פתיחה בהקשר
ספר המאמרים תרצ"ב צב"ר
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
שהן שלוחי, ושלוחו של של אדם כמותו, דשליח הוא גילוי, וכמא' רמ"ח פקודין רמ"ח אברים דמלכא, וכמו האברים שבאדם הנה בהם ועל ידם הוא המשכת החיות, הנה כמו"כ המצות הן אברים דמלכא שהן המשכות גילוי אלקות בעולם.
70 משנה ברכות לד, ב. קידושין מא, ב. וש"נ. וראה לקו"ת שם ב, א.
פתיחה בהקשר
ספר המאמרים תרצ"ב סעודת פורים צב"ר בישיבת תו"ת דריגא ערב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
וזהו ב' הענינים דתרומת הדשן שזהו התחלת העבודה וראשיתה שהעצבות צ"ל בדחי' לגמרי' ורק ענין המרירות, וגם זה לברר הטוב שבו שהו"ע הויצעקו אל הוי' מקירות הלב בעת התפלה, וזהו העבודה דתפלה שהיא העלאה מלמטה למעלה, אויף הייבען זיך העכער און איידעלער, והקרבת הקרבן הוא ע"י הכהן שהוא בחי' חסד, והיינו שצ"ל לאכללא שמאלא בימינא, דעיקר הכוונה הוא ההמשכה דוקא, וכמ"ש לא לתהו בראה ולשבת יצרה, והיינו שהכוונה בהעלאה הוא שיהי' ההמשכה, וזהו"ע גמ"ח שהוא המשכה מלמעלה למטה דגמ"ח הו"ע המצות שהוא המשכות וגילוי אלקות, ולכן הנה המצות נקראים שלוחים וכדאי' במד"ת כבדו את המצות שהן שלוחי, ושלוחו של אדם כמותו, דשליח הוא גילוי, כמא' רמ"ח פקודין רמ"ח אברים דמלכא, וכמו האברים שבאדם הנה בהם ועל ידם הוא המשכת החיות, הנה כמו"כ המצות הן אברים דמלכא שהן המשכות גילוי אלקות בעולם, דאז הנה טוב הוי' לקוו דגם עניני הטבע הנהגתם הוא בדרך למעלה מן הטבע בגילוי רב ובהשפעה מרובה.
205 משנה ברכות לד, ב. קידושין מא, ב. וש"נ. וראה לקו"ת שם ב, א.
פתיחה בהקשר
פלח הרמון ויקרא להבין בתוספת ביאור ענין פנים חדשות
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כח
יש להקדים ענין מאמר ריב"ז (ברכות דף ל"ד ע"ב) אמר לה לאו אלא הוא דומה כעבד לפני המלך ואני דומה כשר לפני המלך כו'.
פתיחה בהקשר
פלח הרמון אמור והניף הכהן אותם
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כד
..) דכתיב בי' עין לא ראתה, ועל ידי עבודתו והילוכו בקדש בבחי' השתחוואה וביטול במציאות (...
15 עדן. . עין לא ראתה : ראה ברכות לד, ב. ישעי' סד, ג.
פתיחה בהקשר
פלח הרמון בחוקותי לה"ע המבואר לעיל - ביאור והתהלכתי
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב
אך להבין מהו בחי' פנים שנאמר גבי משה שעז"נ ופני לא יראו, י"ל ענין במקום שבע"ת עומדין אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד כידוע דבע"ת משכין לי' בחילא יתיר כו'.
33 במקום שבע"ת עומדין : ראה ברכות לד, ב. לקו"ש נצבים כרך יד ע' 361 וע' 363. תו"ח שמות ח"א מא, א. וש"נ. אוה"ת בחוקותי כאן ע' תרעה ואילך. לעיל ע' שפ. לעיל מאמר ד"ה אם בחוקותי הג' על יד הערה 140.
פתיחה בהקשר
פלח הרמון בחוקותי לה"ע המבואר לעיל - ביאור והתהלכתי
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב
וזהו ג"כ שלום שלום לרחוק ולקרוב לרחוק שנעשה קרוב כו', קרוב הוא בחי' ממכ"ע שנושא וסובל כל העולמות כנ"ל משא"כ בחי' העצמיות הוא למעלה מגדר עולמות לגמרי נק' רחוק כמאמר אחכמה והיא רחוקה ממני ובחי' זאת נעשה קרוב להאיר בסו"מ כו' ולכן ארז"ל דרשו ה' בהמצאו זהו עשי"ת ואז קראוהו בהיותו קרוב מצד התשובה מעומקא דלבא שבימים ההם כו', וזהו שלום שלום כפולה כי שלום הוא בחי' יסוד שנק' צדיק דאחיד בשמיא וארעא לחבר ההעלם דסוכ"ע לידי גלוי דממכ"ע ונק' טוב וכמאמר אמרו צדיק כי טוב כו' אבל שלום הב' הוא בחי' בע"ת שזהו לרחוק שנעשה קרוב והוא המייחד ומחבר בחי' העצמי' בסוכ"ע וממכ"ע כו' וד"ל.
64 לרחוק שנעשה קרוב : ראה ברכות לד, ב. אוה"ת ישעי' כרך א ע' רעג.
פתיחה בהקשר
פלח הרמון אמור להבין ענין ההפרש בין שבת ליו"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
וזהו"ע האיש מקדש בו ובשלוחו, שמקדש בו הוא ענין השבת שנתעלה הזמן בקדש העליון ממש, וזהו בו ממש, ובשלוחו הוא ענין הימים טובים שמתקדשים ע"י נש"י שנק' שלוחו כי שלוחו של אדם כמותו מחמת שמאיר בהם קדש העליון כו' וד"ל.
101 שלוחו של אדם כמותו : ברכות לד, ב (במשנה). קדושין מא, ב.
פתיחה בהקשר
פלח הרמון אמור בסוכות תשבו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב
אך כתי' במקום שבעת"ש עומדים צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד שבבחי' תשובה בחילי' יתיר מגיע לבחי' מקום זו ודווקא ג"כ בד' תנאים כמ"ש יעזוב רשע דרכו כו' שהיא בחי' עזיבת החטא, ולא נאמר עוד אלקינו למעשה ידינו כו' שהוא בחי' עקירת הרצון, אחרי שובי נחמתי כו' שהוא קבלה על להבא, קחו עמכם דברים ושובו אל הוי' כו' שהוא ווידוי בפה, בד' תנאים אלו שבתשובה מגיע לבחי' מקום זו.
118 במקום שבעת"ש עומדים : ראה ברכות לד, ב. לקו"ש נצבים כרך יד ע' 361 וע' 363. תו"ח שמות ח"א מא, א. וש"נ. אוה"ת בחוקותי כרך ב ע' תרעה ואילך. לקמן מאמר ד"ה אם בחוקותי הג' על יד הערה 140. ביאור והתהלכתי בתוככם תר"ב על יד הערה 33 ואילך.
פתיחה בהקשר
ביאורי תניא אסתרמן, גרונם פרק ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב
אך הנה ידוע שיש עוד אופן של בירור, שגם הרע יכולים להעלות על ידו, והוא על ידי התשובה, כי הבעל תשובה מאחר דכבר עבר על כמה ל"ת ואיסורים ועוונות חמורים שבהם מלובשים ניצוצי קדושה ששרשן מאד נעלה מעולם התוהו, לזאת נותנים לו כח ועוז לחזור בתשובה שלמה שזדונות נעשו לו כזכיות ממש, ובמקום שבעלי תשובה עומדים כו' אין צדיקים כו' , והם המתבררים וכשמתעלים לשרשם הנעלה מאד הם נעשים זכיות ממש למעלה מהתורה ומצות, והם המאירים אח"כ בנפש הבעלי תשובה שנתעלו ע"י להיות לו אהבה רבה זו, למעלה מאהבת הצדיקים שלא ביררו כי אם מה שנפל בהיתר, ובזה האופן גם להאיסורין יש להם בירור ועלי', וזהו הלשון הואיל ו על ידי זה בא ל אהבה רבה זו היינו על ידי הניצוצים, כן הבנתי מד"ה להתוודות על העוונות ומכ"ד, וע' בעץ חיים שמ"ט ספ"ח .
342 במקום שבע"ת אין צדיקים כו': ברכות לד, ב. סנהדרין צט, א.
פתיחה בהקשר
ביאורי תניא קיידנר, יעקב פרק א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב
ובכל הנ"ל מובן הקושי' הנ"ל דווקא על הצדיק המחזיק את עצמו לרשע וירע לבבו מזה, ובאמת אינו מרגיש בעצמו שיש רע ח"ו כי הוא באמת צדיק גמור בוודאי, אין זה מרירות מנפש האלקית כ"א עצבות מישות נפש הבהמית, כי בבע"ת שיודע בנפשו מעשיו הרעים יתמרמר בנפשו ממה שפגם את נפשו האלקי' ומפגמו בעולמו' העליונים, אבל מי שהוא צדיק גמור באמת רק שטעה שהוא עדיין בחי' רשע מאין יהי' במרירות אמיתית, ואי"ז כ"א עצבות וישות ממה שאינו שלם במדריגת צדיק, ויכול ליפול מזה כמו יוחנן כה"ג כו', ואם לא ירע לבבו כלל בזה יבוא לידי קלות ח"ו, אבל הבע"ת שיש לו מרירות האמיתי הנה המרירות היא עבודה תמה יותר מעבודת הצדיק בשמחה, כמשארז"ל מקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד וד"ל.
20 ברכות לד, ב.
פתיחה בהקשר
ביאורי תניא קיידנר, יעקב פרק יז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב
פי' קמה מנפילתה כוונתו על עצם הנפש האלקית בחי' יחידה שאינו נקרא רק נפילה ממדריגתה, וגם נצבה כוונתו גם בחי' נר"ן שכבושה בגולה גם היא נצבה ממאסרה, וגם נוכל לומר שכוונתו בכפל לשונו וגם נצבה כידוע מארז"ל מקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים כו', וזהו מצד התשובה מלב נשבר קמה מנפילתה שיצאת מיניקת החצונים ויהי' הנפש אלקית זך ונקי כמו קודם החטא, ועוד זה שהנפש יהי' ביתרון מעלה מקודם החטא, וזהו וגם נצבה הוא מעמד חזק יותר מבחי' קמה, וזהו מארז"ל שזדונות נעשו כזכיות, פי' כמו הזכיות בהצדיק נתעלה במדריגה יותר עליונה, כן הרשע אחר תשובתו נתעלה במדריגה יותר עליונה מקודם החטא.
265 ברכות לד, ב.
פתיחה בהקשר