שיחת ש"פ משפטים, פ' שקלים, מבה"ח אדר, ה'תשכ"ח

91

בס"ד. שיחת ש"פ משפטים, פ' שקלים, מבה"ח אדר, ה'תשכ"ח.

בלתי מוגה

א. שמה של פרשת השבוע קשור (לא רק עם חלק מסויים בפרשה, אלא) עם כל הענינים שבפרשה, שהרי הפרשה כולה נקראת בשם זה.

וכמדובר כמ"פ ⁶⁰² בנוגע לשמות הפרשיות והמסכתות, ש"שמא מילתא היא" ⁶⁰³ , ובפרט שם ע"פ מנהג ישראל שנתקבל ונתפשט בכל תפוצות ישראל.

ומזה מובן בנוגע לפרשה זו שנקראת בשם "משפטים", שכל עניני הפרשה שייכים ל"משפטים", שזהו ענין הדינין ⁶⁰⁴ .

ב. וצריך להבין:

בפרשה זו יש גם ענינים של חסד, וכמו הענין דגמילות חסדים – הנקודה התיכונה של הפרשה: "אם כסף תלוה את עמי" ⁶⁰⁵ – שזהו ענין של חסד, ועד לחסד גדול ביותר, כדברי הגמרא ⁶⁰⁶ "גדולה גמילות חסדים יותר מן הצדקה", והיינו, שגמילות חסדים היא הדרגא היותר נעלית בצדקה, וכמ"ש הרמב"ם ⁶⁰⁷ "שמונה מעלות יש בצדקה זו למעלה מזו, מעלה גדולה שאין למעלה ממנה .. הלואה כו'".

ולכאורה, אין זה שייך לענין הדינין, שהו"ע הגבורה, ששייך לקו השמאל, ואילו ענין החסד הוא (לא רק בקו האמצעי, אלא) בקו הימין [ומה גם שגמילות חסדים שקולה כנגד כל המצוות (במכ"ש מצדקה ש"שקולה כנגד כל המצוות") ⁶⁰⁸ , ששייכים כולם לקו הימין, וכמבואר בחסידות ⁶⁰⁹ שכל הגוף נמשך אחר הימין], כמ"ש ב"פתח אליהו" ⁶¹⁰ : "חסד דרועא ימינא" (והו"ע "חד אריך") ⁶¹¹ .

וכיון שבפרשה זו מדובר גם אודות הענין דגמילות חסדים, איך אפשר לומר שכל עניני הפרשה נקראים בשם "משפטים", שזהו"ע הדינין והגבורות?

92

ג. ויובן בהקדם הביאור בכללות ענין העונשים (דינין) שבתורה ⁶¹² :

לכאורה אינו מובן: איך יש בתורה ענין של עונשים, שהם לכאורה היפך החסד, בה בשעה שהתורה נקראת בשם "תורת חסד"?!

ובהקדים – שהענין ד"תורת חסד" הוא לא רק בנוגע לכללות התורה, אלא גם בנוגע לכל פרט ופרט שבתורה, שהו"ע של חסד. וכמו בנוגע לספר תורה, שכאשר חסר אפילו אות אחת, איזו שתהי', נפסל כל הס"ת ⁶¹³ , והיינו לפי שהתורה היא תורה תמימה ותורה שלימה, ולכן נוגע בה כל פרט ופרט. ומזה מובן, שגם מה שהתורה היא "תורת חסד", הרי זה בכל פרט ופרט.

וצריך להבין: הרי יש פרטים בתורה שלכאורה אינם ענין של חסד, כמו עניני העונשים?

ויתירה מזה:

יש יותר עונשים בתורה מאשר ענין השכר, וכידוע (בפירוש מארז"ל ⁶¹⁴ "נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא") ש"הלאוין הם יותר מהעשיים" ⁶¹⁵ , שהרי ישנם שס"ה מצוות לא תעשה, ואילו מצוות עשה הם רק רמ"ח, ונמצא, שענין העונש שבתורה הוא יותר מאשר ענין השכר, כיון שהענין של מצוות לא תעשה קשור בעיקר עם ענין העונש [ומה שמצינו "ישב ולא עבר עבירה נותנין לו שכר כעושה מצוה" ⁶¹⁶ , הרי זה לימוד וחידוש בגמרא, אבל בפשטות, עיקר הענין דמצוות לא תעשה הו"ע העונש], ואילו הענין של מצוות עשה קשור בעיקר עם ענין השכר [ומה שמצינו ענין של עונש על ביטול מצות עשה, הרי זה רק "בזמן דאיכא ריתחא" ⁶¹⁷ ].

וע"פ האמור שרוב התורה הו"ע של עונשים, אינו מובן: איך אומרים שהתורה היא "תורת חסד"?

ד. אך הענין הוא – שתכלית הכוונה בעונשי התורה אינה בענין העונש כשלעצמו, בתור עונש, להעניש ולייסר ("פּייניקן") את האדם, שכן, גם כאשר מדובר אודות מי שראוי לקבל עונש, בגלל שעבר על עניני התורה, הנה אם הי' בזה רק ענין העונש כשלעצמו, לא הי' הדבר נלקח מהתורה, שהיא "תורת חסד"; אלא הכוונה בעונשי התורה היא – העילוי שנעשה עי"ז.

93

ובזה גופא – לא רק כדברי הגמרא ⁶¹⁸ "מוטב דלידייני' וליתי לעלמא דאתי", כדי שיוכל אח"כ לקבל שכר בעוה"ב, אלא יתירה מזה – שעי"ז יגיע בעצמו לדרגא נעלית יותר, שזוהי דרגת בעל תשובה, כדברי הגמרא ⁶¹⁹ : "מקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורין אינם עומדין", וכמ"ש הרמב"ם ⁶²⁰ שע"י התשובה נעשה "אהוב ונחמד .. לפני הבורא כאילו לא חטא מעולם, ולא עוד אלא ששכרו הרבה כו'".

ולהעיר, שהמעלה של בעל תשובה על צדיק היא בשתים: (א) כיון ש"טעם טעם החטא ופירש ממנו וכבש יצרו"19, הרי הוא בטוח יותר שלעולם לא יבוא לידי חטא, שהרי כבר התגבר על זה כו', (ב) "שכרו הרבה", כדמוכח מדברי הגמרא "מקום שבעלי תשובה עומדין כו'", שנאמרו לגבי עולם הבא, שזהו"ע השכר. וכמובן גם בפשטות, שהרי "לפום צערא אגרא" ⁶²¹ , וכיון שהבעל תשובה התייגע והצטער יותר להתנתק מהרע, אזי מגיע לו שכר גדול יותר.

ונמצא, שלא זו בלבד שענין העונש הוא ענין של חסד, להיותו לטובתו של האדם, אלא עוד זאת, כיון שעי"ז מגיע האדם לדרגא נעלית יותר, הרי זה חסד גדול ביותר.

ובלשון רבינו הזקן בתניא ⁶²² – חסדים המכוסים, שדוקא מצד גודל מעלת החסד הרי זה בא בציור חיצוני כזה.

ובפרט כאשר מתבוננים בהמבואר באגה"ק ⁶²³ שזהו כ"משל מלך גדול ונורא הרוחץ בכבודו ובעצמו צואת בנו יחידו מרוב אהבתו", ודוגמתו בנמשל, שהעונש הוא ע"י הקב"ה בכבודו ובעצמו, שאף שהי' יכול לעשות זאת ע"י אחר, מ"מ, עושה זאת בעצמו, וזהו ענין עונשי התורה – שהרי "אורייתא וקוב"ה כולא חד" ⁶²⁴ .

[ולהעיר, שמצינו לפעמים עונש שאינו ע"י הקב"ה בעצמו, וכידוע הפירוש ⁶²⁵ בפסוק ⁶²⁶ "ואם תלכו עמי קרי גו' והלכתי אף אני עמכם בקרי", ש"קרי" הוא לשון מקרה, והיינו, שהקב"ה מסיר את ההשגחה המיוחדת על בנ"י, ומשאיר אותם תחת הנהגת הטבע, בידי הכוכבים ומזלות ובידי המלאכים שמתלבשים בכחות הטבע. אמנם, זהו רק בעונש מסויים זה,

94

אבל שאר העונשים שבתורה, כמו עונש מלקות, עונש ממון וכו', הם מהקב"ה בעצמו].

ועפ"ז מובן, שפרשה זו, שבה נאמר "אם כסף תלוה את עמי", נקראת כולה בשם "משפטים" – כי, ענין ה"משפטים", דינין וגבורות, הוא לאמיתו של דבר ענין של חסד, ולא רק חסד סתם, אלא תכלית החסד, והיינו, שגם כאשר בתחילה חושבים שזהו ענין של דין וגבורה, הנה לאח"ז "תופסים" שזהו תכלית החסד, ורואים שלאמיתו של דבר הרי זה הענין ד"אם כסף תלוה גו'", שזהו חסד גדול ביותר.

ה. עפ"ז יש לבאר גם השייכות של פרשת משפטים לפרשת יתרו ⁶²⁷ – דלכאורה אינו מובן:

ענינה של פרשת יתרו הוא – מתן תורה, שאז היתה אצל בנ"י עבודת הצדיקים, כיון שהיו במעמד ומצב ד"גר שנתגייר כקטן שנולד דמי" ⁶²⁸ (ואילו הענין שבנ"י נעשו במדריגת בעלי תשובה הי' לאחרי חטא העגל שבפרשת כי תשא). וא"כ, מהו הטעם שמיד לאחרי פרשת יתרו, שענינה עבודת הצדיקים, באה פרשת משפטים, שע"פ האמור לעיל קשורה היא עם עבודת התשובה?

ויובן בהקדים המדובר פעם ⁶²⁹ בנוגע לשמה של הפרשה שבה מדובר אודות מ"ת, שלכאורה אינו מובן: מדוע נקראת בשם "יתרו", שהי' בעל תשובה, בה בשעה שהענין של מ"ת שייך לעבודת הצדיקים?

והענין בזה:

בנוגע לשם "יתרו" מפרש רש"י ⁶³⁰ שזהו על שם ש"יתר פרשה אחת בתורה". ולכאורה: הענין ד"יתר .. בתורה" הוא היפך הציווי "לא ⁶³¹ תוסף עליו"?

והביאור בזה – ע"פ האמור לעיל שע"י תשובה באים לדרגא נעלית יותר מכמו קודם החטא:

במתן תורה נאמר ⁶³² "וירד הוי' (עם כל הפמליא דילי' ⁶³³ ) על הר סיני", ו"פסקה זוהמתן" ⁶³⁴ , ואז נעשה הענין ד"באתי לגני" ⁶³⁵ , "למקום

95

שהי' עיקרי בתחילה" ⁶³⁶ , כמבואר בהמשך מאמרי ההילולא ⁶³⁷ , שמשה שהוא השביעי, וכל השביעין חביבין ⁶³⁸ , הוריד את השכינה מרקיע הא' לארץ – כמו שהי' בתחלת בריאת העולם, קודם החטא, ועוד יותר, כדברי הגמרא ⁶³⁹ שמ"ת פעל קיום העולם, ולכן נאמר בגמר מעשה בראשית "יום ה ששי" ⁶⁴⁰ , ד"משמע הששי המיוחד", כי "גמר בראשית תלוי ביום הששי, והוא ו' בסיון שניתנה בו תורה".

והרי זה בדוגמת ענין התשובה, שעי"ז ניתוסף לגבי המעמד ומצב שלפנ"ז, וכמו"כ במ"ת ניתוסף אצל בנ"י ובכללות העולם לגבי המעמד ומצב שהי' קודם החטא.

ונמצא, שאף שבמ"ת היו בנ"י בדרגת צדיקים, הי' אצלם גם העילוי דעבודת התשובה – ע"ד לאתבא צדיקייא בתיובתא ⁶⁴¹ , והיינו, שאין זה באופן שצריך לירד ממדריגתו, ולאח"ז יהי' בעל תשובה, אלא בהיותו במדריגתו (דרגת הצדיקים), ניתוסף אצלו העילוי של ענין התשובה.

וזהו גם מה שהפרשה דמ"ת נקראת בשם "יתרו", ע"ש ש"יתר פרשה אחת בתורה" – שזוהי ההוספה שע"י ענין התשובה.

ו. וזהו גם הענין של גמילות חסדים:

על הפסוק "אם כסף תלוה גו'", מבואר באור התורה ⁶⁴² גודל מעלת גמילות חסדים על הצדקה, שלכן גמ"ח היא גם לעשירים5.

והנה, כל ענין העשירות הוא שיש לו יותר מכפי צרכו. וברוחניות הו"ע מדריגת הצדיק, כי, הבינוני, אף ש"לא עבר עבירה מימיו ולא יעבור לעולם" ⁶⁴³ , מ"מ, אינו "עשיר", אלא יש לו רק "די מחסורו אשר יחסר לו" ⁶⁴⁴ , ואילו צדיק גמור נקרא "עשיר", שיש לו יותר מ"די מחסורו אשר יחסר לו".

ובזה ניתוסף עוד יותר מצד הענין דגמ"ח שהוא גם לעשירים, היינו, שלמרות היותו עשיר שיש לו יותר מכפי צרכו, מוסיפים ונותנים לו גמ"ח. וענינו בעבודה הרוחנית – הוספת מעלת התשובה אצל צדיק.

96

ועוד ענינים נתבארו באוה"ת בנוגע למעלה דגמ"ח, וגם הם מתאימים עם האמור לעיל, וכפי שיתבאר לקמן.

* * *

ז. כאמור לעיל – מבאר הצ"צ באוה"ת ⁶⁴⁵ על הפסוק "אם כסף תלוה גו'" מעלת גמ"ח לגבי צדקה, ומביא כמה ראיות לזה, וא' מהם – ש"צדקה" היא מלשון צדיק, ואילו "גמילות חסדים" הוא מלשון חסיד, והרי דרגת "חסיד" היא נעלית הרבה יותר מדרגת "צדיק", כדמוכח מכמה מקומות בש"ס.

ולכאורה צריך להבין ⁶⁴⁶ : איך אפשר לומר שגמ"ח גדולה יותר מן הצדקה ⁶⁴⁷ – הרי בצדקה נותן אדם מממונו שלא על מנת להחזיר, ואילו בגמ"ח הנתינה היא על מנת להחזיר, כך, שהנותן לא מפסיד מאומה, שהרי המקבל מחזיר כל פרוטה (שהרי "לא ברשיעי עסקינן" ⁶⁴⁸ ), ומפסיד רק "אגר נטר" ⁶⁴⁹ – השכר שהי' יכול לקבל עבור הזמן שהכסף נמצא אצל פלוני, וגם זה – לא לזמן ארוך (ובודאי לא לחמישים שנה, שנקראים "עולם" ⁶⁵⁰ ), שהרי סתם הלואה היא רק לשלושים יום ⁶⁵¹ , וא"כ, איך אפשר לומר שגמ"ח גדולה יותר מן הצדקה, ועד – כמובן מדברי הצ"צ – שהיא גדולה יותר באין ערוך?!

והגע עצמך:

אפילו כאשר נותנים פרוטה אחת או כמה פרוטות לצדקה, מבאר רבינו הזקן ⁶⁵² , ש"הואיל ובמעות אלו הי' יכול לקנות חיי נפשו החיונית, הרי נותן חיי נפשו לה'", ועאכו"כ כאשר נותנים לצדקה סכום גדול, וע"פ דין אפשר ליתן סכום גדול לצדקה, שהרי מי שיש לו מאתיים זוז חסר דינר, יכול ליטול מן הצדקה אלף זוז ⁶⁵³ .

וא"כ, כאשר נותנים סכום גדול לצדקה, הרי זה בודאי צריך להיות גדול יותר מגמ"ח?

ואף שיש חסרון בצדקה לגבי גמ"ח מצד הבושה של המקבל, הרי

97

יש אופן בצדקה ש"הנותן .. לא ידע למי נתן, ולא ידע העני ממי לקח" ⁶⁵⁴ , שאז אין ענין של בושה. וגם אז, גדולה גמ"ח יותר מן הצדקה.

ח. בנוגע למעלה של גמ"ח – מביא הצ"צ ⁶⁵⁵ , שגם "עיון תפלה היא מכלל גמילות חסדים (שלכן נמנה "עיון תפלה" בין הדברים ש"אדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא" ⁶⁵⁶ ), כדפרש"י ⁶⁵⁷ שנאמר ⁶⁵⁸ גומל נפשו איש חסד", וכפי שמוסיף הר"ש55, ש"התפלה נקראת נפש, שנאמר בחנה ואשפוך ⁶⁵⁹ את נפשי לפני ה'".

ושואל הצ"צ: "הרי התפלה היא במקום קרבנות ⁶⁶⁰ , וא"כ, כיון שהתפלה היא חסד, איך על קרבנות נאמר ⁶⁶¹ כי חסד חפצתי ולא זבח"?

ומבאר: "וי"ל, דהתפלה היא כנגד תמידין ומוספין, שהם קרבנות הצבור .. ומ"ש ולא זבח, קאי על שאר קרבנות יחיד כו'".

וצריך להבין: מהו החילוק בין קרבן ציבור לקרבן יחיד, שלכן רק קרבן ציבור הו"ע של חסד?

ט. ויש לומר הביאור בזה בדרך אפשר:

קרבן ציבור בא בהשתתפות של כל בנ"י. והיינו, שכדי שיומשכו לבנ"י כל ההמשכות מלמעלה שנמשכים ע"י קרבן ציבור, יש צורך בהשתתפותם של כל בנ"י.

ונמצא, שכל אחד מישראל שיש לו חלק בקרבן ציבור, הרי הוא גומל חסד (לא רק עם יהודי נוסף, אלא) עם כל בנ"י, כיון שע"י חלקו מתאפשרת הקרבת הקרבן ציבור עבור כל בנ"י, שזהו ענין של חסד עבור כל בנ"י, הן בנוגע ל"סור מרע" – שהרי תמיד של שחר הי' מכפר על עבירות הלילה ותמיד של בין הערביים הי' מכפר על עבירות היום ⁶⁶² , והן בנוגע ל"עשה טוב" – שהרי ע"י הקרבן נעשה "נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני" (כדאיתא בספרי ⁶⁶³ ), ועי"ז משפיע הקב"ה לבנ"י כל השפעות טובות.

משא"כ בקרבן יחיד – שהתועלת שבזה היא רק לאדם המקריב, ואין זה ענין של גמ"ח להזולת.

98

י. ועדיין צריך להבין:

הצ"צ מבאר ⁶⁶⁴ שמעלת הגמ"ח על צדקה היא גם בנוגע לקשר שבין הנותן למקבל, שבנתינת הצדקה הקשר ביניהם הוא לשעה – בשעת הנתינה, אבל לאחרי שנעשה ברשותו של המקבל, אין זה שייך לנותן, ונמצא, שהנותן קיים מצוה לרגע אחד בלבד; משא"כ בגמ"ח, נמשך הקשר שבין הנותן עם המקבל כל משך זמן ההלוואה – שלושים יום (והרי חזקה שאין אדם פורע בתוך זמנו ⁶⁶⁵ ), כך, שקיום המצוה הוא במשך שלושים יום. ומובן שהחילוק בין רגע אחד לשלושים יום הוא חילוק שבאין ערוך ⁶⁶⁶ .

וע"פ האמור לעיל שקרבן ציבור הו"ע של גמ"ח, צריך לומר, שיש בו גם המעלה של המשכיות הקשר בין הנותן למקבל.

ולכאורה: לאחרי ש"באחד באדר משמיעין על השקלים" ⁶⁶⁷ לצורך קרבנות הציבור, וכל אחד מישראל נותן מחצית השקל באופן ש"מוסרו לציבור יפה יפה" ⁶⁶⁸ , כך, שכאשר הכסף מגיע ללשכת הגזית (ועאכו"כ כאשר קונים את הבהמה) הרי זה כבר ממון ציבור (וכל זמן שיש ליחיד חלק בקרבן בתור פרט, אין זה ענין של ציבור, אלא של ריבוי יחידים) – איך שייך בזה המעלה הנ"ל דגמ"ח שפעולתה נמשכת גם לאחרי הנתינה?

יא. והביאור בזה – ע"פ פירוש רש"י, שנוסף על חלק הפשט שבו, יש בו גם ענינים בחלק הרמז הדרוש והסוד, ועד גם בהלכה:

בפירוש דברי משה להקב"ה בנוגע לעדת קרח "אל תפן אל מנחתם" ⁶⁶⁹ , מפרש רש"י: "יודע אני שיש להם חלק בתמידי צבור, אף חלקם לא יקובל לפניך לרצון כו'".

ושואלים על זה "בעלי נגלה" ⁶⁷⁰ : לאחרי שנתנו חלקם – הרי זה נעשה ענין של ציבור, וא"כ, איך אפשר לחזור ולחלק ולומר ש"חלקם לא יקובל כו"?!

אמנם, מפירוש רש"י מוכח להדיא שישנם ב' הענינים: זהו קרבן ציבור, וביחד עם זה, נשאר גם חלקו של כל אחד,

– וכפי שמבאר הגאון הרגצ'ובי ⁶⁷¹ כיצד יכולים להיות שני

99

הענינים, הן ענין של ציבור, והן השייכות של כל יחיד, ומבאר גם הנפק"מ להלכה –

ובזה גופא – לא רק שיש להיחיד שייכות לזה, אלא עוד זאת, שיכולים לחלק ולהפריד את החלק שלו, כפי שביקש משה ש"חלקם לא יקובל כו'" (ואעפ"כ לא יגרום שיתבטל כל הקרבן – שהרי בודאי לא רצה משה שכל הציבור יפסיד בגללם, ובפרט שמשה עצמו טען "האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף" ⁶⁷² ).

ועפ"ז אתי שפיר שגם בקרבנות ציבור ישנה המעלה דגמ"ח, שפעולת החסד היא לא רק בעת הנתינה (כמו הצדקה), אלא גם לאחרי כן, כי, גם לאחרי שנעשה ממון ציבור, נשאר קיים חלקו של היחיד, שעל ידו מתאפשרת הבאת הקרבן ציבור ופעולתו עבור כלל ישראל.

יב. ענין זה בא בהמשך להאמור לעיל (ס"ו) אודות מעלת הגמ"ח על הצדקה בגלל היותה הן לעניים והן לעשירים, שזוהי הוספת ענין התשובה בעבודת הצדיקים.

וכן יהי' גם בגאולה העתידה, שיהיו אז שני הענינים ⁶⁷³ : ענין העני – כמ"ש במשיח "עני ורוכב על חמור" ⁶⁷⁴ , וענין העשיר – גמ"ח לעשירים – שמשיח אתא לאתבא צדיקייא בתיובתא40, שגם אצל צדיקים (עשיר) יתוסף ענין התשובה (גמ"ח לעשירים).

ואז יקויים גם מ"ש בתפלת יוהכ"פ: "אתה נותן יד לפושעים כו'", שענין זה בא לאחרי שאר ד' הידות (כמבואר ענינם במק"א ⁶⁷⁵ ), כולל גם "יד הרמה", שהו"ע "ידא אריכתא", שקשור עם הענין דגמילות חסדים, כנ"ל (ס"ב) שחסד הו"ע "חד אריך".

וכל זה יהי' בביאת משיח צדקנו, יבוא ויגאלנו בקרוב ממש.

* * *

יג. מאמר (כעין שיחה) ד"ה ואלה המשפטים גו'.

[כ"ק אדמו"ר שליט"א צוה להכריז בנוגע למלוה מלכה של הגמ"ח ⁶⁷⁶ ].

* * *

100

יד. הביאור בפירוש רש"י אודות הכלל "דבר הכתוב בהוה" שמביאו רש"י בפרשתנו ד' פעמים ⁶⁷⁷ : "וכי יגח שור", "מכשפה לא תחי'", "כל אלמנה ויתום לא תענון", "ובשר בשדה טרפה" ⁶⁷⁸ (אף שיש עוד פסוקים, וגם לפנ"ז, שלכאורה פירושם באופן ש"דיבר הכתוב בהוה", ורש"י לא מבהיר זאת),

– הטעם שרש"י אינו מפרש ש"דיבר הכתוב בהוה" גבי שן ועין ("למה ⁶⁷⁹ נאמר שן ועין" ⁶⁸⁰ ), כי, בב' דוגמאות לא שייך כלל זה;

הטעם שבפסוק "ובשר בשדה טרפה" לא הסתפק רש"י בכלל "דבר הכתוב בהוה", אלא הוצרך להביא ראיות: "וכן כי בשדה מצאה, וכן אשר לא יהי' טהור מקרה לילה" ⁶⁸¹ – בגלל הקושי לומר "דבר הכתוב בהוה" כאשר הכתוב מוסיף תיבה מיותרת. ולכן, בסיום פירושו, מוסיף רש"י ומביא פירוש נוסף: "ואונקלוס תרגם וכו'";

וה"יינה של תורה", שגם קיומו של דבר הכי מצוי, "הוה", הוא בגלל ש"דבר הכתוב", עשרה מאמרות שבתורה ⁶⁸² –

הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפס ⁶⁸³ בלקו"ש ח"ו ע' 130 ואילך.

101

טו. אמנם, ע"פ האמור לעיל שכל הענינים הם מצד "דבר הכתוב" – צריך להבין:

בפרשה שמתחילים לקרוא בתפלת מנחה, נאמר ⁶⁸⁴ : "ויקחו לי תרומה גו' זהב וכסף ונחושת וגו'", היינו, שהקב"ה צוה ליתן זהב וכסף וכו' כדי לעשות לו מקדש – "ועשו לי מקדש" ⁶⁸⁵ .

ולכאורה אינו מובן: כיון שהכל הוא ממנו ית', וכמ"ש ⁶⁸⁶ "לי הכסף ולי הזהב" – הי' הקב"ה צריך מלכתחילה לעשות לעצמו מקדש, לברוא מן המוכן את קרשי המשכן והבריחים וכו', ומהו הצורך ליקח מבנ"י עבור בנין המשכן?

אך הענין הוא – שהמכוון ב"ועשו לי מקדש" הוא "ושכנתי בתו כם "84, "בתוך כל אחד ואחד" ⁶⁸⁷ , ולכן, צריך כל אחד מישראל לפעול בעצמו בענין זה, ליתן מכספו וזהבו כו' בשביל עשיית המשכן, ועי"ז נעשה "כלי" להענין ד"ושכנתי בתוכם", שזהו הענין ד"ויקחו לי", "אותי אתם לוקחים" ⁶⁸⁸ .

וע"י עבודה זו פועלים את הענין ד"ושכנתי בתוכם" כפי שיהי' בביאת המשיח, בקרוב ממש, ובשמחה וטוב לבב – שהרי את כל היסורים וחבלי משיח כו' עברנו כבר לכל הדעות ⁶⁸⁹ , ועכשיו צריכה להיות ביאת המשיח בשמחה ובטוב לבב – בביהמ"ק השלישי, שיבנה במהרה בימינו ע"י משיח צדקנו, בקרוב ממש.

*

טז. המשך הביאור בפירוש רש"י בפרשת בשלח על הפסוק ⁶⁹⁰ "שם שם ⁶⁹¹ לו", "במרה נתן להם מקצת פרשיות של תורה שיתעסקו בהן, שבת ופרה אדומה ודינין" – נכלל בשיחת ש"פ בשלח סי"א ⁶⁹² .