340

ז. היתרון שבעבודה של "רעש"

אמנם, בפשטות ובחיצוניות, העבודה באופן של "ונשמע קולו" היא פחותה מן העבודה שב"קול דממה דקה", אך בכל זאת יש בעבודה שברעש יתרון על־פני העבודה שבהתבטלות:

העבודה ב"קול דממה דקה" היא מוגבלת. אמנם, העובד שרוי בהתבטלות, אבל זאת באופן של "אור וכלי", בישוב הדעת.

ואילו העבודה של "ונשמע קולו" הרי הרעש הגדול עצמו הוא הוכחה, שהעובד יצא ממגבלותיו, מגבלות ה"כלים". אין הוא יכול להגביל ולצמצם את התפעלותו, ולפיכך היא מתבטאת בצעקה וקול⁵¹. וזוהי אחת הסיבות לכך ש"במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד בו"⁵², כי דוקא ב"רעש" של עבודת התשובה מתבטא חוסר ההגבלה של הנשמה.

ח. קירוב רחוקים ב"רעש"

מכל האמור לעיל נובעת הוראה מיוחדת לדורנו זה – דרא דעקבתא דמשיחא:

יש הטוענים: אמנם, מפני המצב של דורנו מוכרחים להתעסק בהרבצת התורה והפצת היהדות, ואי אפשר להסתפק בישיבה בד' האמות האישיות, ואפילו ד' אמות של תורה, ולחכות עד שיבואו לבקש ולהתחנן שיפיץ את תורתו, אלא צריך לצאת "החוצה" ולמצוא את היהודים ה"נידחים", ולהפכם ל"בעלי תשובה" –

אבל מדוע יש לעשות עבודה זו בקול רעש גדול? מדוע נחוץ לצאת לרחוב ולזעוק שם בקול רם, שיהודים יניחו תפילין, יקבעו מזוזות בפתחי בתיהם, יתנו צדקה וכדומה – התנהגות שלא נעשתה בסערה כזאת בדורות הקודמים?!

התשובה לכך היא: לפי כל הסימנים שבסוף מסכת סוטה רואים שאנו נמצאים בדרא דעקבתא דמשיחא – בדרגה הנמוכה ביותר – "שולי המעיל". צריך איפוא לדעת, שבשולי המעיל צריכים להיות ה"פעמונים"⁵³ – שהכניסה של יהודים מן הסוג הזה "אל הקודש", אל תחת כנפי השכינה, מתבצעת באופן של "ונשמע קולו". ואדרבא: דוקא ה"רעש" של עבודת התשובה הוא שיא ההתעלות, כדלעיל.

ט. לבטל "קול המונה של רומי"

ענין נוסף בכך:

כאשר רואים שאצל "עוברי רצונו" נשמע "קול המונה של רומי"⁵⁴ – כל עניני הטומאה אינם נעשים בחדרי