339

כמין תפוחי זהב", לבין שיטת רש"י, שבמקרה זה צריכים להיות "רמונים":

ישראל משולים הן ל"תפוח"³⁹ והן ל"רמון". ההבדל ביניהם הוא: ההשוואה לתפוח מתאימה ליהודים כאשר הם ברום המעלה⁴⁰, ובחינת "רמון" היא לגבי יהודים שבמצב שפל, "כפלח הרמון רקתך – ריקנין שבך"⁴¹, אבל גם הם מלאים בטוב ובקדושה, כהמשך מאמר חז"ל "אפילו ריקנין שבך מלאים מצוות כרמון".

בפירוש רש"י, פשוטו של מקרא, כפי שהיהודים נראים בחיצוניותם, רואים את היהודים שב"שולי המעיל" בדרגה של "ריקנין". לפיכך היו צריכים להיות דוקא "רמונים"⁴² – כדי להראות, שגם ה"ריקנין", ואפילו הנמוכים יותר – "אפילו פושעי ישראל"⁴³ – נכנסים עם הכהן הגדול "אל הקודש", גם הם חלק מכלל ישראל, ויותר מכך – מלאים מצוות כרמון.

בפירוש הרמב"ן, שאינו כולל רק "פשט" אלא גם "דברים נעימים .. ליודעים חן"⁴⁴, מודגשת פנימיות היהודים שמצדה אין ליהודי שום קשר לחטא, ועמך כולם צדיקים⁴⁵ –

[ולפיכך מפרש הרמב"ן ש"ונשמע קולו" היא רק הכנה לעבודת הכהן הגדול⁴⁶, ואיננה חלק מן העבודה ממש, כי כניסתו לקודש, גם כשליח של כלל ישראל, היא בדרגה של עבודת הצדיקים, בקול דממה דקה⁴⁷],

וזהו הקושי לפי פירושו: "ואם לנוי... יעשם כמין תפוחי זהב" – אם ה"רמונים" אינם לשימוש, אלא כדי להראות את יופים ומעלתם של בני ישראל, אין צריך להדגיש את הדרגה הרמוזה ב"רמון" ("ריקנין שבך מלאים מצוות כרמון"⁴⁸), אלא את המעלה שמצד פנימיותם של היהודים, שכל יהודי הוא כ"תפוח זהב"⁴⁹, ולא, ח"ו, "ריקן",

בדומה למנורה, ששבעת נרותיה, רומזים לשבעת הדרגות של עובדי ה'⁵⁰, שבה היה בכל נר "כמין תפוחים" (כדלעיל בסעיף ב).