338
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
"ונשמע קולו..."34 – כי הוא צריך "להכניס עמו" את כל ישראל "אל הקודש", ועבודתם של כל ישראל היא בקול רעש וכו'. דבר זה נרמז בכך שהפעמונים היו בשולי המעיל, כלומר, הענין של "ונשמע קולו" קשור לדרגות הנמוכות35 של ישראל, שעבודתם היא עבודת ריחוק מן הרע והמציאות העצמית.
ולפיכך קיימת האזהרה "ונשמע קולו... ולא ימות", שבכך תלויה החיות הכללית של הכהן הגדול: אם אין אצלו ענין של "ונשמע קולו", אם אין הוא רוצה לכלול בעבודתו את עבודת אותם יהודים36 שהם בבחינת "שולי המעיל" – ואפילו אם זה מפני שברצונו לעבוד בדרגה נעלית יותר של "קול דממה דקה" – הרי מציאותו ועבודתו בטלות. כי שלמות כלל ישראל תלויה בעבודת כל שישים רבוא ישראל*, מ"ראשיכם שבטיכם"... ועד "חוטב עציך ושואב מימיך".
ה. בכל השנה – רעש, ביוהכ"פ – בדממה
אך זאת רק בעבודת הכהן הגדול במשך השנה כולה, כאשר עבודתו היא רק ב"קודש" – שם יש מקום להבדלי הדרגות בין ישראל, מ"ראשיכם שבטיכם" ועד "חוטב עציך ושואב מימיך" – ולכן "ונשמע" – העבודה נעשית ברעש.
ואילו עבודת הכהן הגדול ביום הכפורים בקודש־הקדשים אינה נעשית ברעש18, כי אז37 ישראל הם כמלאכים38, ומתגלה ההתקשרות העצמותית שבין כל ישראל לקדוש־ברוך־הוא*, וכיוון שכל יהודי, ואפילו "שולי המעיל", שרויים אז בשיא הקרבה וההתאחדות עם אלקות – "יחידה ליחדך" – הרי גם כניסתם לקודש־הקדשים, על ידי הכהן הגדול, איננה כרחוק שנעשה קרוב (ברעש), אלא מתוך התבטלות מוחלטת, בקול דממה דקה.
ו. בני ישראל – "רמון" ו"תפוח"
לפי כל האמור לעיל מובן גם ההבדל בין שיטת הרמב"ן, ש"אם לנוי..." יעשם
הערות
- 34. אבל אין לומר שה"ונשמע קולו" דהכה"ג הוא ה"רעש" שעליו איתא "אית רעש דייתי (הוי') תמן" (תקו"ז תי"ח (לה, ב). אוה"ת לנ"ך ע' תא. המשך תער"ב שם) [אלא שעבודת יוהכ"פ בקודש הקדשים היא למעלה (גם) מרעש זה, ולכן היא בקול דממה דקה (ראה הערה 31)] – כי רעש זה הוא בחי' קלא פנימאה דלא אשתמע (המשך תער"ב שם), וכאן נאמר "ונשמע קולו", בחי' קלא דאשתמע, כמפורש בזהר (ח"ב רלא, א).
- 35. להעיר מזהר שם, דאיצטריך קלא דאשתמע וברכאן ישרון על עלמא. וראה אור החמה לזהר שם.
- 36. להעיר מרמ"א (או"ח רסתקפ"א): צריך שיוציא כל אדם בתפלתו ואם כו' גם כו'.
- *. ראה דב"ר פ"ז, ח.
- 18.
- 37. טאו"ח סתר"ו (מפדר"א פמ"ו). שם (ושו"ע אדה"ז) סתרי"ט, ס"ט (מדב"ר פ"ב, לו). רמ"א ושו"ע אדה"ז שם סו"ס תרי (וראה דב"ר שם – הוצאת ליבערמאן).
- 38. וגם במלאכים – האופנים וחיות הקודש ברעש גדול כו' משבחים כו' (וראה לעיל הערה
- *. ראה בארוכה לקו"ש [המתורגם] ח"ד ע' 133 ואילך.
- 29. – לכן גם ביוהכ"פ ישנה עבודה (בחוץ, שהיא) במעיל ונשמע קולו.
דברים רבה ז׳:ח׳ - הטקסט מספריא
וַיִּקְרָא משֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל (דברים כט, א), הֲלָכָה, אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁעָמַד לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה מַהוּ שֶׁיְהֵא מֻתָּר לוֹ לִקְרוֹת פָּחוֹת מִשְּׁלשָׁה פְּסוּקִים, כָּךְ שָׁנוּ חֲכָמִים הַקּוֹרֵא בַּתּוֹרָה לֹא יִפְחֹת מִשְּׁלשָׁה פְּסוּקִים. לִמְדוּנוּ רַבּוֹתֵינוּ לָמָּה הִתְקִינוּ שֶׁלֹא יִפְחֹת מִשְּׁלשָׁה פְּסוּקִים, כְּנֶגֶד אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב. דָּבָר אַחֵר, כְּנֶגֶד משֶׁה אַהֲרֹן וּמִרְיָם, שֶׁנִּתְּנָה תּוֹרָה עַל יְדֵיהֶן. אָמַר רַבִּי הוֹשַׁעְיָא רָאָה הַפָּחוּת בִּימֵי משֶׁה מַה שֶׁלֹא רָאָה יְחֶזְקֵאל גָּדוֹל בַּנְּבִיאִים, בְּנֵי אָדָם שֶׁדִּבְּרָה עִמָּהֶם שְׁכִינָה פָּנִים בְּפָנִים, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ה, ד): פָּנִים בְּפָנִים דִּבֶּר ה' עִמָּכֶם וגו'. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, מִנַּיִן אַתָּה אוֹמֵר אִלּוּ הָיוּ יִשְׂרָאֵל חֲסֵרִים אֲפִלּוּ אָדָם אֶחָד לֹא הָיְתָה הַשְּׁכִינָה נִגְלֵית עֲלֵיהֶן, דִּכְתִיב (שמות יט, יא): כִּי בַּיּוֹם הַשְּׁלִשִׁי יֵרֵד ה' לְעֵינֵי כָל הָעָם עַל הַר סִינָי, מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי שֶׁהָיָה דוֹרֵשׁ בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ הַגָּדוֹל, וּכְשֶׁהָיָה מְבַקֵּשׁ לִכָּנֵס לִדְרשׁ הָיָה אוֹמֵר רְאוּ אִם נִתְכַּנְסוּ כָּל הַקָּהָל, וּמֵהֵיכָן אַתָּה לָמֵד מִמַּתַּן תּוֹרָה, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ד, י): בֶּאֱמֹר ה' אֵלַי הַקְהֶל לִי אֶת הָעָם וְאַשְׁמִעֵם אֶת דְּבָרָי. דָּבָר אַחֵר, רַבָּנָן אָמְרֵי אַתְּ מוֹצֵא כְּשֶׁנָּתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה אֶת הַתּוֹרָה בִּקְרִיאָה נְתָנָהּ לוֹ, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יט, כ): וַיִּקְרָא ה' לְמשֶׁה אֶל רֹאשׁ הָהָר וַיַּעַל משֶׁה, אַף משֶׁה רַבֵּנוּ כְּשֶׁבָּא לִשְׁנוֹת אֶת הַתּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל אָמַר לָהֶם כְּשֵׁם שֶׁקִּבַּלְתִּי אֶת הַתּוֹרָה בִּקְרִיאָה כָּךְ אֲנִי מוֹסֵר לְבָנָיו בִּקְרִיָּה, מִנַּיִן, מִמַּה שֶּׁכָּתוּב בָּעִנְיָן (דברים כט, א): וַיִּקְרָא משֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם.
דברים רבה ב׳:ל״ו - הטקסט מספריא
דָּבָר אַחֵר, שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, רַבָּנָן אָמְרִין, בְּשָׁעָה שֶׁעָלָה משֶׁה לַמָּרוֹם שָׁמַע לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד, וְהוֹרִיד אוֹתָהּ לְיִשְׂרָאֵל, וְלָמָּה אֵין יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים אוֹתוֹ בְּפַרְהֶסְיָא, אָמַר רַבִּי אַסֵּי לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְאֶחָד שֶׁגָּנַב קוֹזְמִין מִתּוֹךְ פָּלָטִין שֶׁל מֶלֶךְ, נְתָנָהּ לָהּ לְאִשְׁתּוֹ וְאָמַר לָהּ אַל תִּתְקַשְׁטִי בָּהּ בְּפַרְהֶסְיָא אֶלָּא בְּתוֹךְ בֵּיתֵךְ, אֲבָל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁהֵן נְקִיִּים כְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, הֵן אוֹמְרִים אוֹתוֹ בְּפַרְהֶסְיָא, בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.