110
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
ומצד שני, מטרת הנגעים היא גרימת התעלות לאדם. כפי שמציין הרמב"ם להלכה בספרו היד החזקה26, שהנגעים אינם "ממנהגו של עולם", תופעות טבעיות, אלא "אות ופלא היה בישראל כדי להזהירן מלשון הרע": הקדוש־ברוך־הוא יוצר שינוי זה בבריאה, כדי לגרום ליהודי לשוב בתשובה על חטא לשון הרע.
וכיון שבעל תשובה הוא בדרגה נעלית יותר מצדיק, כדברי חז"ל27 "מקום שבעלי תשובה עומדין, צדיקים גמורים אינם עומדין", הרי יוצא מכך, שהנגעים, שהם הטומאה החמורה ביותר, "אין .. למטה מנגע", באים כדי לרומם את היהודי לדרגה הנעלית ביותר, של "בעל תשובה".
ויש לומר, שהדבר נרמז גם בהמשך הדברים שהובאו לעיל, בספר יצירה – "אין בטובה למעלה מענג ואין ברעה למטה מנגע": המלים "נגע" ו"ענג" מורכבות מאותן אותיות28, וכך רומזים, שעל ידי טהרת המצורע הופכים את ה"נגע" שאין למטה ממנו, כך שממנו עצמו נגרם "ענג", שאין למעלה ממנו.
וזהו ההסבר בפנימיות הענינים לכך שה"מטמוניות של זהב" הגיעו לישראל דוקא על ידי נגע הצרעת, ודוקא על ידי הבתים הנחותים ביותר, כדלעיל: דבר זה מתאים לענין הנגעים בכלל, שדוקא באמצעות הירידה שאין למטה ממנה, הנגעים, נגרמת עליה שאין למעלה ממנה, תשובה. ובנגע הבתים ניכר היה הדבר בגלוי – ראו שמטרת הנגעים היא למען העליה, למען טובה בגשמיות29.
ולכן מדייקת התורה ואומרת "ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם", שבנגעי הבתים ניכר היה בגלוי, שהנגעים באים מלכתחילה מלמעלה – "ונתתי", כי בהם רואים בבירור את תכלית הנגעים.
אך עדיין אין מובן: מהו הענין המיוחד בנגעי הבתים, שדוקא בהם רואים זאת בגלוי?
ד. "זדונות נעשות לו כזכיות"
כדי להבין זאת יש להקדים ולבאר את דברי חז"ל30, שעל ידי תשובה מאהבה "זדונות נעשות לו כזכיות":
מן הדיוק בלשון חז"ל "נעשות לו כזכיות", ולא "זדונות נעשות כזכיות"31, ניתן היה, לכאורה,
הערות
- 26. סוף הל' טומאת צרעת. וכ"ה בכ"מ. וראה לקו"ת תזריע ד"ה אדם. – וראה בארוכה לקו"ש שם ע' 80. וש"נ.
- 27. ברכות לד, ב. רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ד.
- 28. ראה מפרשים לספר יצירה שם.
- 29. אלא שבכדי להגיע לטובה זו הוא ע"י ניתוץ הבית, שבירת הטומאה וכו'.
- 30. יומא פו, ב.
- 31. בע"ח שמ"ט ספ"ח "הזדונות הנעשות כזכיות" – ושם מפרשו בהחפצא דהזדונות. וראה לקמן בפנים.
לקוטי תורה, תזריע ה׳ - הטקסט מספריא
אדם כי יהיה בעור בשרו. אדם הוא במדרגה גדולה לפי שהוא שלימו דכולא. פי׳ מפני שהוא כלול מכל הבחי׳ חו״ג ורחמים וכל המדות והנהגות השייכות במי שהוא שליט ומושל בעולם משא״כ מי שהוא דבוק לבחי׳ א׳ בלבד או שתים אינו נק׳ אדם כמו משה האיש איש האלקים אע״פ שבחי׳ משה למעלה מעלה מ״מ בחי׳ אדם למעלה הימנו כמ״ש בזהר פ׳ תזריע דמ״ח ע״א והיינו מפני היות בו כל הדברים כו׳ ויוכל להעלות למעלה בעניניו ומעשיו. ולהשפיל למטה וכל העולם תלוי בו (וע׳ ר״פ משפטים דצ״ד סע״ב. ובמדרש ויקרא רבה ר״פ ב׳ ובקהלת ע״פ אדם אחד מאלף מצאתי אדם זה משה שבא לאלף דור כו׳) והנה אדם הזה כשמוכשרין מעשיו ותיקן כל הדברים והבחי׳ שלמעלה יוכל להיות עדיין בעור בשרו בחי׳ התחתונה שבו לא נתברר הרע והפסולת ממנו ונולדים סימנים בגשמיות בבשרו שלא כדרך הטבע והם הנגעים שאינם מליחות המצויים כמ״ש הרמב״ם שמצות נגעים אינו נהוג בזמננו זה אחר החורבן מפני שאינו מצויין כלל שיהי׳ שינוי בבשר עצמו בלא שום ליחה שהרי הוא כמראה החמה עמוקה מן הצל וכו׳ אך מעשה נסים הם מפני שברוחניות בעבודת ה׳ תיקן במעשיו ובירר הרע מן הטוב בכל הדברים רק פסולת שבסוף לבושיו עדיין לא נתברר לכן נולדו בבשרו וגם נגעים דברים גבוהים הן שאינו נק׳ טמא עד שיקראנו הכהן טמא וכשעדיין לא קרא לו שם טמא אין הנגעים בכלל טומאה אלא אדרבה הם אורות עליונים רק שהם דינא קשיא דקדושה כדאיתא בע״ח ע״ש (ועיין בהרמ״ז ס״פ תזריע במ״ש והבן ענין גדול שאין טומאות הצרעת ככל שאר טומאות כו׳ ע״ש) והובא אל אהרן הכהן שנתעלים ע״י הכהן שהוא חסד עילאה דרועא ימינא ויוכל להמתיק דינים כשאומר טהור מתטהרים הנגעים ונהפכו לטוב גמור ויש נגעים שלא יוכל הכהן להעלותם ולהמתיק׳ ולכן אין נגעים נהוג בזמננו זה דהיינו שאין מצויים בבני אדם מפני שהם מורים על התבררות הרע מן פנימיות הגוף ונפש רק בחיצוניות וזהו אינו בנמצא אצלנו שאף הצדיק והטוב עדיין הרע קצת בפנימיות וד״ל (וע׳ מ״ש בפ׳ מקץ סד״ה כי אתה נרי ועיין בסש״ב ח״א פרק יו״ד):
משנה תורה, הלכות תשובה ז׳:ד׳ - הטקסט מספריא
ואל ידמה אדם בעל תשובה שהוא מרוחק ממעלת הצדיקים מפני העונות והחטאות שעשה אין הדבר כן אלא אהוב ונחמד הוא לפני הבורא כאילו לא חטא מעולם ולא עוד אלא ששכרו הרבה שהרי טעם טעם החטא ופירש ממנו וכבש יצרו אמרו חכמים מקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורין יכולין לעמוד בו כלומר מעלתן גדולה ממעלת אלו שלא חטאו מעולם מפני שהן כובשים יצרם יותר מהם.
מצוטט ב־2 עמודים
לקוטי שיחות 1
- כרך יז ‹ אחרי ‹ שיחה ב ‹ 183 לקו"ש חכ"ז ע' 110
תורת מנחם 1
- נד - שנת תשכ"ט - חלק ראשון ‹ שבת חול המועד סוכות, ה'תשכ"ט לקו"ש חכ"ז ע' 110
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

