156
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
156 לקוטי שמשה הי' מודה על בשו"טיי, ולכן בכוכ מקראות שתוכנם בשו"ט שנתבשר -- לא נתפרש שהשתחווה].
ג. עפ"י הנ"ל דהפי" ב;(ראה) שכינה עוברת" הוא כשהתחילה לעבור, יש לבאר איך אפ"ל ש,ראה (משה) שכינה כו'":
הכתוב מדייק ,והי' בעבור כבודי וגו' * (וכפרש"י : ,בשאעבור לפניך*":י), והיינו -- דבעת שעובר, אז אין רשות (יכולת) לראות. משא"כ בתחלת בוא השכינה אפשר לראות ; ואין זו סתירה למאמר הקב"ה ,לא תוכל לראות פני", בי ראה שכינה עוברת (ותו לא) אין זה ראיית פניו של הקב"ה,
וגם ,וראית את אחורי" -- הוא יותר מזה, כדמוכח מפשטות הכתובים שבוראית את אחורי -- הי' חידו₪ש ומילוי בקשתו לאחרי גמר קריאת היגמה"ר וכו',
כ"א ראי' כללית: ,כשראה משה שכינה עוברת", במבט ראשון, תומ"י כשראה שהשבינה באה, תומ"י השתחוה.
ועפי"ז יש להוסיף ש(אף שעיקר כוונת הכתוב ב,וימהר משה" היא
1 או י"ל שכיון שכבר השתחוה על הקול כו' א"צ להשתחות עוה"פ כשנפרט הקול לקריאת היגמה"ר, אף שאינו דומה לגמרי (ראה לעיל הערה 1). או י"ל, בפשטות : כיון שהשתחוה בפישוט ידים ורגלים בתחלת שמיעת הקול -- מובן שלא קם מההשתחוואה עד לאחר גמר כל המאורע.
2) כוונת רש"י בפירושו : ,בעבור כבודי" -- משמע לאחר שיעבור, והרי זה סותר להכתוב שבעת עבור השכינה ושכותי -- לא יראה (אבל אח"כ) והסירותי גה" - לכן פרש"י .כשאעבור לפניך", היינו בעת שיעבור.
להגיד שמשה השתחוה קודם לדבור הקב'"ה, הנה) כלולה בזה גם מהירות כפשוטה (שהשתחוה במהירות גדולה) ומהירות כזו שבלעדי הכתוב לא היינו יודעים אודותה (אף שמשה עשה כל עניניו בזריזות, כנ"ל):
מובן שאינו דומה אופן ודרגת ההשתחוואה למלך בעת שראים אוד תו ,כמו שהוא" יי, לגבי הביטול בשרואים אותו מתחפש ומתעלם בדמות אחרת *י, או כשאין רואים אותו, אלא שיודעים שהוא נמצא כאן, ולכן תומ'י שראה משה את השכינה ,כמו שהיא* - מיהר קודם גמר ההעברה להשתחוות -- בדרגא הכי נעלית (נוסף על זריזותו הרגילה).
ד עפ"ז יש לבאר פרש"י ;מיד וישתחו" ולא ,מיד ויקד (ארצה וישתחו)" :
עה"פ *: ,ויקדו וישתחוו" פרש"י: .קידה כפיפת קדקד. השתחוואה משתטח לארץ". -- ,פישוט ידים ורגלים"יי. לא כפי' התרגום ,וכרעו" - דקידה פירושה שכורע על ברכיה ולפי"ז אף שאפ"ל כפיפת קדקד (,קידה") בלי השתחוואה, אאפ"ל השתח" וואה מבלי לכוף את הראש תחלה
הערות
- 3. ועפ"ז מובן מה שלא מצעו שז השתחווה משה בעת ש.ויחזו את האלקים" אף שמסתכלין בו (משפטים כד, יא. ובפ" רש"י) ולא בעת שנרמה להם כגבור מלחמה וכזקן (פרש"י יתרו כ, ב
- 4. ראה תניא פמ"ב בהגה"ה ,רואה כו' משתחוים לאיש א' תפול עליו אימה ופחד" -- ואינו אומר שישתחווה (והטעם כיון שהוא רואהו ,איש אחד").
- 5. מקץ מג, כח. וראה ראב"ע כאן ומקץ שם. ברכות לד, ב (וש").
- 66. ואה פרש"י מקץ מב, 4
רש"י על שמות כ׳:ב׳ - הטקסט מספריא
אשר הוצאתיך מארץ מצרים. כְּדַאי הִיא הַהוֹצָאָה שֶׁתִּהְיוּ מְשֻׁעְבָּדִים לִי; דָּ"אַ, לְפִי שֶׁנִּגְלָה בַיָּם כְּגִבּוֹר מִלְחָמָה וְנִגְלָה כָּאן כְּזָקֵן מָלֵא רַחֲמִים, – שֶׁנֶּאֱמַר וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר (שמות כ"ד), זוֹ הָיְתָה לְפָנָיו בִּשְׁעַת הַשִּׁעְבּוּד, וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם, מִשֶּׁנִּגְאֲלוּ – הוֹאִיל וַאֲנִי מִשְׁתַּנֶּה בְמַרְאוֹת, אַל תֹּאמְרוּ שְׁתֵּי רָשׁוּיוֹת הֵן, אָנֹכִי הוּא אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מִמִּצְרַיִם וְעַל הַיָּם. דָּ"אַ לְפִי שֶׁהָיוּ שוֹמְעִין קוֹלוֹת הַרְבֵּה, שֶׁנֶּאֱמַר אֶת הַקּוֹלֹת – קוֹלוֹת בָּאִין מֵאַרְבַּע רוּחוֹת וּמִן הַשָּׁמַיִם וּמִן הָאָרֶץ – אַל תֹּאמְרוּ רָשׁוּיוֹת הַרְבֵּה הֵן; וְלָמָה אָמַר לְשׁוֹן יָחִיד אֱלֹהֶיךָ? לִתֵּן פִּתְחוֹן פֶּה לְמֹשֶׁה לְלַמֵּד סָנֵגוֹרְיָא בְּמַעֲשֵׂה הָעֵגֶל, וְזֶה שֶׁאָמַר לָמָה ה' יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ – לֹא לָהֶם צִוִּיתָ לֹא יִהְיֶה לָכֶם אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֶלָּא לִי לְבַדִּי (שמות רבה):
מבית עבדים. מִבֵּית פַּרְעֹה שֶׁהֱיִיתֶם עֲבָדִים לוֹ, אוֹ אֵינוֹ אוֹמֵר אֶלָּא מִבֵּית עֲבָדִים שֶׁהָיוּ עֲבָדִים לַעֲבָדִים? תַּ"לֹ וַיִּפְדְּךָ מִבֵּית עֲבָדִים מִיַּד פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם (דברים ז'), אֱמֹר מֵעַתָּה עֲבָדִים לַמֶּלֶךְ הָיוּ וְלֹא עֲבָדִים לַעֲבָדִים (מכילתא):
אשר הוצאתיך מארץ מצרים WHO HAVE BROUGHT THEE OUT OF THE LAND OF EGYPT — That act of bringing you out is alone of sufficient importance that you should subject yourselves to Me. Another explanation: because He had revealed Himself to them at the Red Sea as a mighty man of war and here He revealed Himself as a grey-beard filled with compassion, as it is stated in connection with the Giving of the Law, (Exodus 24:10) “and there was under His feet as it were a brick-work of sapphire”, which is explained to mean that this (the brick-work) was before Him at the time of their bondage; “and there was as the essence of heaven” (i. e. joy and gladness) when they had been delivered (cf. Rashi on Exodus 24:10), thus the Divine Glory changed according to circumstances, — therefore He stated here: Since I change, appearing in various forms, do not say, “There are two divine Beings”; it is I Who brought you forth from Egypt and Who appeared to you at the Sea (cf. Mekhilta). Another explanation: because they then heard many voices, as it is said (v. 15) “the people heard the voices (הקלות)” — voices coming from the four cardinal points and from the heavens and from the earth — therefore God said to them, “Do not say there are many Deities”. — Why did God say in the singular אלהיך, “Thy God”, (as though speaking to one person alone)? To afford Moses an opportunity to speak in defence of Israel at the incident of the golden calf. This, is exactly what he did say, (Exodus 32:11) “Wherefore, O Lord, doth Thy wrath glow against Thy people”, for not to them didst Thou give the command, “There shall be to thee no other gods” but to me alone! (Exodus Rabbah 43:5)
מבית עבדים OUT OF THE HOUSE OF SLAVES — This means, from the house of Pharaoh where ye were slaves to him. Or perhaps it only says “from the house of slaves” in the sense of a house belonging to slaves to that the words imply that they were slaves to slaves (a most abject form of slavery)! But elsewhere it states, (Deuteronomy 7:8) “He redeemed thee from the house of slaves, from the hand of Pharaoh, king of Egypt”, so that you must now admit that they were slaves of the king and not slaves to slaves and the meaning is: from the house where you were slaves (Mekhilta).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.