תקנג
בצאתך כמשל הרגל שמעמיד הראש שבזה הוא גבוה מן הראש וכמ"ש במ"א וד"ל, ודוגמא לדבר זה ממה שמצינו בדברי רז"ל דבע"ת גדולים מצדיקי' גמורי' ובמקום68 שבע"ת עומדי' צג"מ א"י לעמוד כו' כי הצדיקי' הם מבחי' התורה והמצות ובע"ת הם רק כמו בחי' תמכין דאוריי' בלבד כי על ידם הרי יש קיום חזק לתורה כי ע"י בע"ת נתהפך חשוכא לנהורא כו' וכמ"ש כיתרון69 האור מתוך החושך דוקא משא"כ בצדיקי' ולכך א"י לעמוד במחיצת בע"ת עפ"י הנ"ל בזבולון דקודם ליששכר כי מלמטה למעלה בחי' תמכין דאוריי' גבוה מהתורה עצמ' אחר שעל ידם יש עלי' וחיזוק לתורה כמ"ש למחזיקים70 בה וד"ל.
וזהו אז ישיר ישראל עלי באר כו' פי' עלי מלמטה למעלה וכל מלמטה למעלה התחתון גבוה מן העליון כנ"ל בפי' ובמשענותם והיינו כמו ע"י תמכין דאוריי' או ע"י בע"ת שבהם ועל ידם דוקא עליית בחי' הבאר שהם כנ"י להיו' נקרא' בשם באר מים חיים וכנ"ל וד"ל. ובזה יובן מ"ש ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים חציים אל הים הקדמוני, פי' ים הקדמונ"י הוא ים החכמה והיינו חכמה71 שבתורה72 שנק' ים ונק' קדמוני מפני שהתורה73 קדמה לעולם כידוע וזהו כאשר יאמר משל הקדמוני כו' ומים חיים שיצאו מירושלים היינו בחי' באר מים חיים הנ"ל שעולין מלמטה למעלה אחר בחי' הברורי' מחושך לאור וכמו בחי' בע"ת הנ"ל ולהיו' כי שרש חיו' הקליפ' דנוגה נפלו מעולם התוהו כידוע74 בזוהר בפי' ואלה המלכי' כו' לכך כשעולין המתבררי' לשרשם הם עולין שהוא למעלה מבחי' התיקון שהוא התורה שנק' ים הקדמוני וכענין בע"ת שגדולי' מצדיקי' מטעם הנ"ל דהנה ידוע75 הכלל דכל דבר שהוא נראה למטה בהשפלת המדרגה ביותר מוכרח לומר ששרשו למעלה מקודם שירד היה בעילוי המדרגה ביותר דלכך נפל לעומק ירידה כ"כ וכמשל אבן ראש החומה שנופלת למרחק יותר כו' וגם כאן אחר שבע"ת <רעו>
נפלו תחלה בעומק רע ומוכרח ששרש זה הרע הי' קודם השבירה מעולם התוהו שגבוה הרבה כו' וע"כ ירד מאד למטה א"כ כששבים מן הרע הרי חוזרי' לשרשם הגבוה ביותר והיינו שאמר יצאו מים חיים מירושלים בבחי' א"ח מלמטה למעלה ע"י הברורי' דרפ"ח כו' ואז יהיו הם למעלה מים הקדמוני כי הם ישפיעו לים הקדמוני דתורה
הערות
- 68. ובמקום שבע"ת עומדי' צ"ג א"י לעמוד : ראה ברכות לד, ב. לקו"ש חי"ז ע' 361, וע' 363.
- 69. כיתרון האור מתוך החושך : ע"פ קהלת ב, יג.
- 70. למחזיקים בה : משלי ג, יח.
- 71. חכמה שבתורה שנק' ים ונק' קדמוני : ראה אוה"ת חוקת שם ע' תתע.
- 72. שבתורה. . כאשר יאמר משל הקדמוני : שמו"א כד, יג. וראה רש"י שם. רש"י משפטים כא, יג. רש"י מכות י, ב ד"ה והאלקים. תו"א ולקו"ת כמצויין במפתח ענינים שם מערכת משל.
- 73. שהתורה קדמה לעולם : ראה מדרש תהלים צ, ד. ב"ר פ"ח, ב. תנחומא וישב ד. וש"נ. זח"ב מט, א.
- 74. כידוע בזוהר בפי' ואלה המלכי' : וישלח לו, לא. ראה סה"מ תקס"ח ח"א ע' י. ח"ב ע' תרנב. ביאוה"ז פינחס קיז, ג. תו"א מקץ מא, ב. ובכ"מ.
- 75. ידוע הכלל : ראה הנסמן בס' המפתחות (קה"ת תשמ"א) לספרי אדה"ז ערך כל הגבוה כו'. סידור (עם דא"ח) עא, ד. שג, ג. שערי אורה נח, א ואילך. סה, א ואילך. ובכ"מ.
הטקסט של רש"י על שמואל א כד יג אינו זמין בספריא.
רש"י על שמות כ״א:י״ג - הטקסט מספריא
ואשר לא צדה. לֹא אָרַב לוֹ וְלֹא נִתְכַּוֵּן:
צדה. לְשׁוֹן אָרַב, וְכֵן הוּא אוֹמֵר "וְאַתָּה צֹדֶה אֶת נַפְשִׁי" (שמואל א כ"ד); וְלֹא יִתָּכֵן לוֹמַר צָדָה לְשׁוֹן "הַצָּד צַיִד" (בראשית כ"ז), שֶׁצִּידַת חַיּוֹת אֵין נוֹפֵל ה"א בְּפֹעַל שֶׁלָּהּ, וְשֵׁם דָּבָר בָּהּ צַיִד, וְזֶה שֵׁם דָּבָר בּוֹ צְדִיָּה, וּפֹעַל שֶׁלּוֹ צוֹדֶה, וְזֶה הַפֹּעַל שֶׁלּוֹ צָד. וְאוֹמֵר אֲנִי פִּתְרוֹנוֹ כְּתַרְגּוּמוֹ – וּדְלָא כְמַן לֵהּ. וּמְנַחֵם חִבְּרוֹ בְּחֵלֶק צָד צַיִד, וְאֵין אֲנִי מוֹדֶה לוֹ; וְאִם יֵשׁ לְחַבְּרוֹ בְּאַחַת מִמַּחְלָקוֹת שֶׁל צָד, נְחַבְּרֶנּוּ בְחֵלֶק "עַל צַד תִּנָּשֵׂאוּ" (ישעיהו ס"ו), "צִדָּה אוֹרֶה" (שמואל א כ'), "וּמִלִּין לְצַד עִלָּאָה יְמַלֵּל" (דניאל ז'), אַף כָּאן אֲשֶׁר לֹא צָדָה – לֹא צִדֵּד לִמְצֹא לוֹ שׁוּם צַד מִיתָה; וְאַף זֶה יֵשׁ לְהַרְהֵר עָלָיו, מִכָּל מָקוֹם לְשׁוֹן אוֹרֵב הוּא:
והאלהים אנה לידו. זִמֵּן לְיָדוֹ, לְשׁוֹן "לֹא תְאֻנֶּה אֵלֶיךָ רָעָה" (תהילים צ"א), "לֹא יְאֻנֶּה לַצַּדִּיק כָּל אָוֶן" (משלי י"ב), "מִתְאַנֶּה הוּא לִי" (מלכים ב ה') – מִזְדַּמֵּן לִמְצֹא לִי עִלָּה:
והאלהים אנה לידו. וְלָמָּה תֵצֵא זֹאת מִלְּפָנָיו? הוּא שֶׁאָמַר דָּוִד "כַּאֲשֶׁר יֹאמַר מְשַׁל הַקַּדְמֹנִי מֵרְשָׁעִים יֵצֵא רֶשַׁע" (שמואל א כ"ד); וּמְשַׁל הַקַּדְמוֹנִי הִיא הַתּוֹרָה, שֶׁהִיא מְשַׁל הַקָּבָּ"ה שֶׁהוּא קַדְמוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם; וְהֵיכָן אָמְרָה תוֹרָה מֵרְשָׁעִים יֵצֵא רֶשַׁע? וְהָאֱלֹהִים אִנָּה לְיָדוֹ. בַּמֶּה הַכָּתוּב מְדַבֵּר? בִּשְׁנֵי בְנֵי אָדָם, אֶחָד הָרַג שׁוֹגֵג וְאֶחָד הָרַג מֵזִיד, וְלֹא הָיוּ עֵדִים בַּדָּבָר שֶׁיָּעִידוּ, זֶה לֹא נֶהֱרַג, וְזֶה לֹא גָלָה, וְהַקָּבָּ"ה מְזַמְּנָן לְפֻנְדָק אֶחָד, זֶה שֶׁהָרַג בְּמֵזִיד יוֹשֵׁב תַּחַת הַסֻּלָּם וְזֶה שֶׁהָרַג שׁוֹגֵג עוֹלֶה בַּסֻּלָּם וְנוֹפֵל עַל זֶה שֶׁהָרַג בְּמֵזִיד וְהוֹרְגוֹ, וְעֵדִים מְעִידִים עָלָיו וּמְחַיְּבִים אוֹתוֹ לִגְלוֹת, נִמְצָא זֶה שֶׁהָרַג בְּשׁוֹגֵג גּוֹלֶה, וְזֶה שֶׁהָרַג בְּמֵזִיד נֶהֱרָג (מכות י'):
ושמתי לך מקום. אַף בַּמִּדְבָּר, שֶׁיָּנוּס שָׁמָּה, וְאֵי זֶה מָקוֹם קוֹלְטוֹ? זֶה מַחֲנֵה לְוִיָּה (מכילתא):
ואשר לא צדה AND IF A MAN LIE NOT IN WAIT — i. e. if he did not lie in ambush for him (the person whom he killed), nor did he premeditate the blow (Makkot 7b).
צדה is a term denoting “lying in wait”; similarly it says, (I Samuel 24:12) “yet thou liest in wait (צדה) for my soul to take it”. It is, however, not correct to say that צדה is of the same derivation as, (Genesis 27:34) הצד ציד “he that hath hunted (הצד) venison”, for a ה has no place in the verbal forms of the term denoting “hunting beasts”. Then again, the noun form of the latter is צַיִד and that of the former צְדִיָה, whilst the participle of the verb “lying in wait” is צוֹדֶה and that of the other is צָד. I therefore say that its meaning is as the Targum gives it: “and if he did not lie in ambush for him”. Menachem ben Seruk placed it in the same section as הצד ציד (i. e. he held that the root is צד and that it has the meaning of “hunting”), but I do not agree with him. If it is to be placed in one of the sections of צד we had better place it in the same section as, (Isaiah 66:12) על צד תנשאו “ye shall be borne upon her side (צד)” and (I Samuel 20:20) “and I will shoot [three arrows] on the side thereof (צדה)”, and (Daniel 7:25) “and he shall speak towards the side of (against) the Most High”. Thus, here, the words אשד לא צדה could be taken to mean, “he did not turn aside (צִדֵּד)” to seek some side (occasion) for killing him. But there are objections even to this explanation. At any rate, even if it be connected with צד in this sense, it would still have the meaning “lying in wait”.
והאלהים אנה לידו means, BUT GOD GOT IT READY FOR HIS HAND. It has the same meaning as this root has in, (Psalms 91:10) “No evil shall be got ready (תאנה) for thee”; (Proverbs 12:21) “There shall no evil be got ready (תאנה) for the just”; (2 Kings 5:7) “he gets himself ready (מתאנה) for me”, i. e. he gets himself ready to discover some occasion against me.
והאלהים אנה לידו BUT GOD GOT IT READY FOR HIS HAND — But why should this go forth from Him (be brought about by God)? This is just what David tells us: (I Samuel 24:13) “As says the proverb of the ancient (הקדמני) “Wickedness proceededeth from the wicked”. — “The proverb of the קדמני” is the Torah, the maxim of God, Who it the “Ancient” (Whose existence preceded that) of the world. But where indeed does the Torah say, “Wickedness proceedeth from the wicked”? It says it implicitly in the verse: “But God got it ready for his hand”. For what is Scripture here speaking about? About two men, one of whom killed a person with premeditation and the other killed inadvertently, and in neither case were there witnesses to the deed who could testify about it. Consequently, the former was not put to death and the latter was not forced into banishment to a city of refuge (cf. Numbers 35:11). Now God brings them together at the same inn. He who killed with premeditation happens to sit beneath a ladder, and the other who killed inadvertently ascends the ladder and falls, when descending it, upon the man who killed with premeditation and kills him. Witnesses now being present they testify against him, so compelling him to be banished to one of the cities of refuge. The result is that he who killed inadvertently is actually banished and he who killed with premeditation actually suffers death (cf. Mekhilta and Makkot 10b).
ושמתי לך מקום AND I WILL APPOINT THEE A PLACE — in the wilderness also — WHITHER HE SHALL FLEE — Which was the place that offered him an asylum? The camp of the Levites (Mekhilta; Makkot 12b).
בראשית רבה ח׳:ב׳ - הטקסט מספריא
רַב חָמָא בַּר חֲנִינָא פָּתַח (איוב כ, ד): הֲזֹאת יָדַעְתָּ מִנִּי וגו', אָמַר רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא מָשָׁל לִמְדִינָה שֶׁהָיְתָה מִסְתַּפֶּקֶת מִן הַחֳמָרִין, וְהָיוּ שׁוֹאֲלִין אֵלּוּ לְאֵלּוּ מַה שִּׁבָּרוֹן נַעֲשָׂה בַּמְּדִינָה הַיּוֹם, שֶׁל שִׁשִּׁי הָיוּ שׁוֹאֲלִין שֶׁל חֲמִישִׁי, וְשֶׁל חֲמִישִׁי שֶׁל רְבִיעִי, וְשֶׁל רְבִיעִי שֶׁל שְׁלִישִׁי, וְשֶׁל שְׁלִישִׁי שֶׁל שֵׁנִי, וְשֶׁל שֵׁנִי שֶׁל רִאשׁוֹן, וְשֶׁל רִאשׁוֹן לְמִי הָיָה לוֹ לִשְׁאֹל, וְלֹא לִבְנֵי הַמְדִינָה שֶׁהָיוּ עֲסוּקִין בְּדִימוּסָהּ שֶׁל מְדִינָה. אַף כָּאן כָּל מַעֲשֶׂה שֶׁל כָּל יוֹם וָיוֹם הָיוּ שׁוֹאֲלִין אֵלּוּ לָאֵלּוּ מַה בְּרִיּוֹת בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּכֶם, הַיּוֹם שֶׁל שִׁשִּׁי שׁוֹאֵל שֶׁל חֲמִישִׁי וכו' עַד לָרִאשׁוֹן לְמִי הָיוּ שׁוֹאֲלִין, לֹא לַתּוֹרָה שֶׁקָּדְמָה לִבְרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם, דְּאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ שְׁנֵי אֲלָפִים שָׁנָה קָדְמָה הַתּוֹרָה לִבְרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי ח, ל): וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן וגו', וְיוֹמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶלֶף שָׁנִים, דִּכְתִיב (תהלים צ, ד): כִּי אֶלֶף שָׁנִים בְּעֵינֶיךָ כְּיוֹם אֶתְמוֹל, הֱוֵי הֲזֹאת יָדַעְתָּ מִנִּי עַד וגו', הַתּוֹרָה יוֹדַעַת מַה קֹּדֶם לִבְרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֲבָל אַתָּה אֵין לְךָ עֵסֶק לִדְרשׁ אֶלָּא (איוב כ, ד): מִנִּי שִׂים אָדָם עֲלֵי אָרֶץ. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּשֵׁם בֶּן סִירָא אָמַר בְּגָדוֹל מִמְךָ אַל תִּדְרשׁ, בְּחָזָק מִמְךָ בַּל תַּחְקֹר, בְּמֻפְלָא מִמְּךָ בַּל תֵּדָע, בִּמְכֻסֶּה מִמְךָ אַל תִּשְׁאַל, בַּמֶּה שֶׁהֻרְשֵׁיתָ הִתְבּוֹנֵן, וְאֵין לְךָ עֵסֶק בְּנִסְתָּרוֹת.
מדרש תנחומא, וישב ד׳ - הטקסט מספריא
וְיוֹסֵף הוּרַד מִצְרָיְמָה. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: לְכוּ חֲזוּ מִפְעֲלוֹת אֱלֹהִים נוֹרָא עֲלִילָה עַל בְּנֵי אָדָם (תהלים סו, ה). אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה, אַף הַנּוֹרָאוֹת שֶׁאַתָּה מֵבִיא עָלֵינוּ, בַּעֲלִילָה אַתְּ מְבִיאָן. בֹּא וּרְאֵה כְּשֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָעוֹלָם, מִיּוֹם הָרִאשׁוֹן בָּרָא מַלְאַךְ הַמָּוֶת. מִנַּיִן, אָמַר רַבִּי בֶרֶכְיָה, מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר: וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם (בראשית א, ב), זֶה מַלְאַךְ הַמָּוֶת הַמַּחֲשִׁיךְ פְּנֵיהֶם שֶׁל בְּרִיּוֹת.
וְאָדָם נִבְרָא בַשִּׁשִּׁי וַעֲלִילָה נִתְלָה בוֹ שֶׁהוּא הֵבִיא אֶת הַמִּיתָה לָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת (בראשית ב, יז). מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְמִי שֶׁמְּבַקֵּשׁ לְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ, כְּשֶׁבִּקֵּשׁ לֵילֵךְ לְבֵיתוֹ כָּתַב גֵּט, נִכְנַס לְבֵיתוֹ וְהַגֵּט בְּיָדוֹ, מְבַקֵּשׁ עֲלִילָה לִתְּנוֹ לָהּ. אָמַר לָהּ: מִזְגִי לִי אֶת הַכּוֹס שֶׁאֶשְׁתֶּה. מָזְגָה לוֹ. כֵּיוָן שֶׁנָּטַל הַכּוֹס מִיָּדָהּ, אָמַר לָהּ: הֲרֵי זֶה גִּטֵּךְ. אָמְרָה לוֹ: מַה פִּשְׁעִי. אָמַר לָהּ: צְאִי מִבֵּיתִי שֶׁמָּזַגְתְּ לִי כּוֹס פָּשׁוּר. אָמְרָה לוֹ: כְּבָר הָיִיתָ יוֹדֵעַ שֶׁאֲנִי עֲתִידָה לִמְזֹג לְךָ כּוֹס פָּשׁוּר, שֶׁכָּתַבְתָּ הַגֵּט וַהֲבֵאתוֹ בְּיָדֶךָ. אַף כָּךְ, אָמַר אָדָם לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, עַל שֶׁלֹּא בָרָאתָ עוֹלָמְךָ קֹדֶם שְׁנֵי אֲלָפִים שָׁנָה, הָיְתָה תוֹרָה אֶצְלְךָ אָמוֹן, שֶׁכָּךְ כְּתִיב: וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן וָאֶהְיֶה שַׁעֲשׁוּעִים יוֹם יוֹם (משלי ח, ל), שְׁנֵי אֲלָפִים שָׁנָה, וּכְתִיב בָּהּ, זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל (במדבר יט, יד). אִלּוּלֵי שֶׁהִתְקַנְתָּ מָוֶת לַבְּרִיּוֹת, הָיִיתָ כּוֹתֵב בָּהּ כָּךְ. אֶלָּא בָּאתָ לִתְלוֹת בִּי אֶת הָעֲלִילָה. הֱוֵי, נוֹרָא עֲלִילָה עַל בְּנֵי אָדָם.
וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה, אִם יִרְאֶה אִישׁ בָּאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה הַדּוֹר הָרָע הַזֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה וְגוֹ' (דברים א, לה). אִישׁ, זֶה מֹשֶׁה, דִּכְתִיב: וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָו (במדבר יב, ג), הָאִישׁ הַמְּסֻיָּם בָּאֲנָשִׁים. וְכֵן אַתָּה אוֹמֵר, וְהָאִישׁ בִּימֵי שָׁאוּל זָקֵן בָּא בַאֲנָשִׁים (ש״א יז, יב). וְכֵן הוּא אוֹמֵר, עַתָּה תִרְאֶה אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לְפַרְעֹה (שמות ו, א), בְּמִלְחֶמֶת פַּרְעֹה אַתָּה רוֹאֶה וְאֵין אַתָּה רוֹאֶה בְּמִלְחֶמֶת שְׁלֹשִׁים וְאֶחָד מְלָכִים. וְכֵיוָן שֶׁאָמַר לָהֶם: שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים (במדבר כ, י), אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה. הֱוֵי, נוֹרָא עֲלִילָה.
וְכֵן הוּא אוֹמֵר בְּיוֹסֵף, וַיִּרְאוּ אֶחָיו כִּי אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם, עַל יְדֵי לָשׁוֹן שֶׁל אַרְגָּמָן שֶׁעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים, נִכְתַּב עָלָיו אַרְבַּע אוֹנָאוֹת. פַּסִּים, פ' פּוֹטִיפַר, ס' סוֹחֲרִים, י' יִשְׁמְעֵאלִים, מ' מִדְיָנִים. בִּשְׁבִיל כְּתֹנֶת פַּסִּים גָּרַם לְכָל הַשְּׁבָטִים לֵירֵד לְמִצְרָיִם. וְאָמַר רַבִּי יוּדָן, הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְבַקֵּשׁ לְקַיֵּם גְּזֵרַת יָדֹעַ תֵּדַע, וְהֵבִיא עֲלִילָה לְכָל דְּבָרִים אֵלּוּ, כְּדֵי שֶׁיֶּאֱהַב יַעֲקֹב אֶת יוֹסֵף וְיִשְׂנְאוּהוּ אֶחָיו וְיִמְכְּרוּ אוֹתוֹ לַיִּשְׁמְעֵאלִים וְיוֹרִידוּהוּ לְמִצְרַיִם וְיִשְׁמַע יַעֲקֹב שֶׁיּוֹסֵף חַי בְּמִצְרַיִם וְיֵרֵד עִם הַשְּׁבָטִים וְיִשְׁתַּעְבְּדוּ שָׁם. הֱוֵי, וְיוֹסֵף הוּרַד מִצְרָיְמָה, אַל תִּקְרֵי הוּרַד אֶלָּא הוֹרִיד אֶת אָבִיו וְהַשְּׁבָטִים לְמִצְרָיִם.
אָמַר רַבִּי תַנְחוּמָא, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְפָרָה שֶׁמְּבַקְשִׁין לִתֵּן עֹל בְּצַוָּארָהּ, וְהִיא מוֹנַעַת הָעוֹל מִן צַוָּארָהּ. מֶה עָשׂוּ. נָטְלוּ אֶת בְּנָהּ מֵאַחֲרֶיהָ וּמָשְׁכוּ אוֹתָהּ לְאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁמְּבַקְשִׁין בּוֹ לַחֲרוֹשׁ, וְהָיָה הָעֵגֶל גּוֹעֶה. שָׁמְעָה הַפָּרָה בְּנָהּ גּוֹעֶה, הָלְכָה שֶׁלֹּא בְטוֹבָתָהּ בִּשְׁבִיל בְּנָהּ. כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָיָה מְבַקֵּשׁ לְקַיֵם גְּזֵרַת יָדֹע תֵּדַע, וְהֵבִיא עֲלִילָה לְכָל אֵלּוּ הַדְּבָרִים וְיָרְדוּ לְמִצְרַיִם וּפָרְעוּ אֶת הַשְּׁטָר. לְכָךְ נֶאֱמַר: וְיוֹסֵף הוּרַד מִצְרָיְמָה, הֱוֵי, נוֹרָא עֲלִילָה וְגוֹ'.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.