361
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
נתנאל55 – "אף56 הם פתחו במעשה מרכבה, אמרו יום א' בתקופת תמוז היה ורעשה הארץ ונראתה הקשת בענן ויצאה בת קול ואמרה...".
מכך רואים, שרבי שמעון בן נתנאל היה מ"מארי קבלה", עד כדי כך שעיסוקו במעשה מרכבה גרם לכך ש"רעשה הארץ... ויצאה בת קול ואמרה..." – הוא "המשיך" והוריד57 את השכינה למטה58, ומכך מובן שהוא היה "דירא לשכינתא".
בין התנאים הנזכרים לעיל, יש לרבי שמעון בן נתנאל מעלה מיוחדת, אשר על כן דוקא הוא נקרא שמעון בדומה לרבי שמעון בר יוחאי, כדלעיל בסעיף ג':
רבי אלעזר בן ערך רק חזר על ענין אשר למדו רבי יוחנן בן זכאי – "למדתני"59 – אך לא הוא חידשו. וגם בין רבי יוסי הכהן ורבי שמעון בן נתנאל, אשר דרשו במעשה מרכבה באופן של "פתחו"60, בכח עצמם ובמיוחד לפי הפירוש הידוע61 "פתח רבי שמעון" וכדומה, שהכוונה היא לפתיחת ענין וצינור חדש – יש מעלה מיוחדת לרבי שמעון בן נתנאל ביחס לרבי יוסי הכהן62:
כהונה, ההכנה63 לעמוד לשרת לפני ה' – מעלתו של רבי יוסי הכהן – ניתנת בירושה, ולכן גם "פתיחתו"64 במעשה מרכבה אינה לגמרי בכח עצמו.
ההוכחה המושלמת לכך שכל מציאותו של האדם מאוחדת עם אלקות והוא "דירה לשכינתא" היא כאשר הפתיחה במעשה מרכבה, באופן הגורם ל"רעשה הארץ..." נעשית לגמרי בכח עצמו. ואת זאת מוצאים דוקא אצל רבי שמעון בן נתנאל, שלא היה כהן65, אך
הערות
- 55.
- 56. לשון הירושלמי שם.
- 57. ראה סדור (עה, ג. המשך תרס"ו שם) בפי' "תורתו אומנתו" – "שע"י לימוד ההלכות הרי ממשיך מאור א"ס .. כמשל כלי האומנות כו'".
- 58. ראה לקמן בפנים ס"ט ובהנסמן שם.
- 59. בירושלמי ליתא תיבת "שלמדתני". אבל דוחק לומר דפליגי במציאות. – בחדא"ג שם (בתי' הב') ש"מדרך ענוה אמר ... שלמדתני". אבל לכאורה דוחק הוא. וראה עיון יעקב שם.
- 60. אף שהלשון "פתח" איתא גם על ר"א בן ערך – הרי מפורש שם "דבר אחד שלמדתני" (כבפנים). וראה עיון יעקב הנ"ל.
- 61. סד"ה כי כאשר תרע"ח.
- 62. ולהעיר, שבבבלי משמע שרק ר' יהושע דרש ולא ר' יוסי הכהן. אבל בירושלמי – "אף הם פתחו".
- 63. משא"כ בשאר השבטים צ"ל "נדבה רוחו אותו והבינו מדעו וכו'" (רמב"ם סוף הל' שמיטין ויובל).
- 64. ועד"ז דר' יהושע (לגירסת הבבלי) – שלוי הי' (ערכין יא, ב. ועוד).
- 65. בתוספתא ע"ז (פ"ג, ג): מעשה בר"ג הזקן שהשיא את בת בתו לשמעון בן נתנאל הכהן. ומדהביאו בסה"ד (מס' היוחסין) בע' רשב"ג מוכח שס"ל שזהו רשב"ג תלמיד ריב"ז. אבל בפשטות, שמעון בן נתנאל הכהן שבתוספתא שם הי' עם הארץ, שהרי סיפור הנ"ל בא בהמשך להדין ש"נותן לו (לע"ה) גדולה ופוסק עמו כו'" [וראה חסדי דוד לתוספתא שם (ושם, "ושמא הוא שמעון בן נתנאל תלמידו של ריב"ז דדילמא כהן הוה")]. וכן משמע קצת מזה שדוקא ר' יוסי נקרא "(ר' יוסי) הכהן"*, ולא רשב"נ.
- 35. כ"ה בירושלמי שם. ובבבלי – ר' יהושע.
- . כי אין לומר שכן הי' נקרא בפי הבריות עד שזה נעשה שמו – שהרי במשנה יו"ד וי"ב איתא ר' יוסי סתם (בלי ההוספה "הכהן"). ומוכח מזה, שהוספה זו
מצוטט בעמוד אחד
מאמרי אדה"ז ספרי כ"ק אדמו"ר הזקן 1
- תקס"ו ח"ב ‹ אז ישיר ישראל ‹ תקנג לקו"ש חי"ז ע' 361
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.