362
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
למרות זאת "פתח" במעשה מרכבה באופן האמור לעיל.
ט. הקשת בענין בתקופת תמוז – גילוי־שכינה נעלה
מעלתו של רבי שמעון בן נתנאל, על פני רבי אלעזר בן ערך, בדרשו במעשה מרכבה, מודגש גם בכך, שדוקא כאשר הוא פתח במעשה מרכבה "רעשה הארץ ונראתה הקשת בענן", וזאת בנס, כיון שהיתה זו תקופת תמוז, שהעננים אינם מצויים בה66, ולכאורה נדרש הסבר67:
מסופר בגמרא68 על מעלתו של רבי יהושע בן לוי, שלא נראתה קשת בימיו, כיון שהקשת היא סימן לכך שלא יחרב העולם, "ואם יש צדיק גמור בדור אין צריך אות"69. ואם כך, מהי המעלה בכך שעל ידי עיסוקו במעשה מרכבה "נראתה הקשת בענן"?
ההסבר לכך הוא:
ב"קשת" ישנם שני ענינים: (א) זוהי אות ברית לכך ש"לא יהיה עוד מבול"70, (ב) על ה"קשת" נאמר71, שזהו "דבר שהוא מוקש לי", מושווה לקדוש־ברוך־הוא, ולפיכך ההלכה72 היא שאסור להביט בה, כי על ידי הבטה הרי הוא "לא חס על כבוד קונו"73. ועוד ועיקר (ג) מפורש במעשה מרכבה74. אשר בו אנו דנים: כמראה הקשת אשר יהי בענן... כן מראה... מראה דמות כבוד ה'. ומובן, שגילוי נעלה של השכינה גורם להיראות "קשת בענן"75.
הענין הראשון של ה"קשת" קיים רק כאשר הקשת מופיעה ביום מעונן, כשהעננים מצביעים על היות יום זה יום של דין76,
אך העננים והקשת המופיעים על ידי דרישה במעשה מרכבה אינם אות לשלילת ה"דינים"77, אלא סימן לגילוי
הערות
- 66. רש"י חגיגה שם. קה"ע לירושלמי שם.
- 67. ראה גם חדא"ג חגיגה שם.
- 68. כתובות עז, ב.
- 69. רש"י כתובות שם. היא כדי להודיע איזה ר' יוסי הוא, וא"כ מדוע הסימן דר' יוסי הוא הכהן, ושל רש" – (שם אביו) "בן נתנאל"? [ולפ"ז, גם ממשנה זו ראי' שר' אליעזר בן הורקנוס לא הי' כהן (ראה הרד"ל במבוא לפדר"א), שהרי גם כאן לא נאמר עליו "הכהן"]. אבל אין זו ראי' מוכחת, כי י"ל שהי' באותו מעמד (אף שלא נכלל במנין התלמידים) עוד אחד ושמו שמעון והי' כהן [וכן אחד ששמו יהושע והי' לוי – ולכן לא נק' ר' יהושע כאן "הלוי" (ראה הערה הקודמת)].
- 70. נח ט, ט ואילך.
- 71. ב"ר פל"ה, ג.
- 72. חגיגה טז, א. טושו"ע או"ח סי' רכט ס"א.
- 73. חגיגה שם. וראה זח"א עא, ב. זח"ב סו, ב. זח"ג פד, סע"א. ועוד.
- 74. יחזקאל א, כח (כמובא בחדא"ג שם).
- 75. ראה זח"א בהקדמה (א, ב) ובהנסמן בניצוצי זהר (שם) ושערי זהר (מרגליות) לחגיגה יד, ב.
- 76. ראה ברכות לב, ב. ועוד.
- 77. בקה"ע לירושלמי שם, דמה שנראתה הקשת בענן הוא "לומר שכדאי הן דברים אלו לרחם על הארץ ולכרות עליהם ברית כו'" – אבל לפענ"ד צ"ע: 1) איך יפרש הקשת שבמרכבה (ביחזקאל שם), 2) למה לדמותו לקשת דמבול ולא לקשת דמרכבה, דבזה עסקינן. ובכל אופן גם לפירושו יש לומר, ע"פ משנ"ת בלקו"ש [המתורגם] ח"ד (ע' 213 ואילך), דמה שלא נראה הקשת בימי ריב"ל הוא להיותו "צדיק גמור בדור" (רש"י כתובות שם), שהוא מעורב בדור, מתקן מזכך ומטהר אנשי דורו; ועד"ז מה שרשב"י לא נראתה קשת בימיו (ירושלמי ברכות פ"ט ה"ב. ב"ר שם, ב. רש"י נח ט, יב. זח"ג טו, א. לו, א. ועוד) – י"ל שזהו מצד מעלתו שהי' בבחי' יסוד עולם (זח"א רנה, סע"א. ז"ח ר"פ וירא), שלמעלה אפילו מבחי' "בני עלי'" (סוכה מה, ב), ופעולתו ש"כל היכא דהוה מחי ר"א הוי מסי ר"ש" ואמר "איכא מילתא דבעי לתקוני כו'" (שבת לג, סע"ב) [ולהעיר מנצו"א לזח"א (רכה, א). דרק במחוז רשב"י לא נראה הקשת]; משא"כ מצד העילוי ד"תורתו אמנתו" שענינו בפשטות – התעסקות בתורה ולא בהדור*, עם (העולם) שמסביבו (וראה סידור עה, ג־ד) – י"ל, שמצד עילוי זה נעשה רק "יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין" (סוכה שם), כדלקמן בפנים סעיף יו"ד**.
- 66. רש"י חגיגה שם. קה"ע לירושלמי שם.
- 67. ראה גם חדא"ג חגיגה שם.
- 68. כתובות עז, ב.
- 69. רש"י כתובות שם.
בראשית רבה ל״ה:ג׳ - הטקסט מספריא
אֶת קַשְׁתִּי נָתַתִּי (בראשית ט, יג), קִישׁוּתִי, דָּבָר שֶׁהוּא מֻקָּשׁ לִי, אֶפְשָׁר כֵּן, אֶלָּא קַשִּׁין דְּפֵירֵי. (בראשית ט, יד): וְהָיָה בְּעַנְנִי עָנָן עַל הָאָרֶץ, רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי יוּדָן בַּר סִימוֹן לְאֶחָד שֶׁהָיָה בְּיָדוֹ קָלוּב רוֹתֵחַ, בִּקֵּשׁ לִתְּנוֹ עַל בְּנוֹ וּנְתָנוֹ עַל עַבְדּוֹ. (בראשית ט, טז): וְהָיְתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם בֵּין אֱלֹהִים, זוֹ מִדַּת הַדִּין שֶׁלְּמַעְלָה, וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה וגו', רַבִּי יִצְחָק וְרַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי יוּדָן גִּיּוֹרֵי הָלְכוּ לִשְׁמֹעַ תּוֹרָה מֵרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, אִית דְאָמְרֵי פָּרָשַׁת נְדָרִים, וְאִית דְּאָמְרֵי פָּרָשַׁת נְסָכִים, וְנָטְלוּ הֵימֶנּוּ רְשׁוּת וְהִמְתִּינוּ שָׁם עוֹד יוֹם אֶחָד, אָמְרוּ צְרִיכִים אָנוּ לִטֹּל מִמֶּנּוּ רְשׁוּת פַּעַם שֵׁנִית. חַד מִנְהוֹן דְּרַשׁ וַאֲמַר לְהוֹן כְּבָר כְּתִיב (יהושע כב, ו): וַיְבָרְכֵם יְהוֹשֻׁעַ וַיְשַׁלְּחֵם וַיֵּלְכוּ אֶל אָהֳלֵיהֶם, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר (יהושע כב, ז): וְגַּם כִּי שִׁלְּחָם יְהוֹשֻׁעַ אֶל אָהֳלֵיהֶם וַיְבָרְכֵם, אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מְכַבְּשִׁים וּמְחַלְּקִים אֶת הָאָרֶץ הָיָה שֵׁבֶט רְאוּבֵן וְגָד עִמָּהֶם וְעָשׂוּ אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה, נָטְלוּ רְשׁוּת מִן יְהוֹשֻׁעַ לָלֶכֶת לְאָהֳלֵיהֶם, וְשָׁהוּ שָׁם עוֹד יָמִים אֲחֵרִים וְחָזְרוּ וְנָטְלוּ מִמֶּנּוּ רְשׁוּת עוֹד פַּעַם שְׁנִיָּה, לְכָךְ נֶאֱמַר: וְגַם כִּי שִׁלְּחָם וגו'. אָמַר רַבִּי יוּדָן שֵׁבֶט רְאוּבֵן וְגָד בְּנֵי פָּמַלְיָא שֶׁל יְהוֹשֻׁעַ וְלִוָּה אוֹתָן עַד הַיַּרְדֵּן, וְכֵיוָן שֶׁרָאוּ שֶׁנִּתְמַעֲטָה פָּמַלְיָא שֶׁלּוֹ חָזְרוּ וְלִוּוּ אוֹתוֹ עַד בֵּיתוֹ, הַבְּרָכָה הָאַחֲרוֹנָה הָיְתָה גְדוֹלָה מִן הָרִאשׁוֹנָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (יהושע כב, ח): וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם לֵאמֹר בִּנְכָסִים רַבִּים שׁוּבוּ אֶל אָהֳלֵיכֶם וּבְמִקְנֶה רַב מְאֹד בְּכֶסֶף וּבְזָהָב וּבִנְחשֶׁת וּבְבַרְזֶל וּבִשְׂלָמוֹת הַרְבֵּה מְאֹד חִלְּקוּ שְׁלַל אֹיְבֵיכֶם עִם אֲחֵיכֶם. וְאוֹחֲרָנָא דְּרַשׁ כְּבָר כְּתִיב (מלכים א ח, סו): בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי שִׁלַּח אֶת הָעָם וַיְבָרְכוּ אֶת הַמֶּלֶךְ, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר (דברי הימים ב ז, י): וּבְיוֹם עֶשְׂרִים וּשְׁלשָׁה לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי שִׁלַּח אֶת הָעָם, וַיְבָרְכוּ אֶת הַמֶּלֶךְ, אֶלָּא נָטְלוּ מִמֶּנּוּ רְשׁוּת, וְהִמְתִּינוּ שָׁם יָמִים אֲחֵרִים וְחָזְרוּ וְנָטְלוּ מִמֶּנּוּ רְשׁוּת פַּעַם שְׁנִיָּה, לְכָךְ נֶאֱמַר: בְּיוֹם עֶשְׂרִים וּשְׁלשָׁה לַחֹדֶשׁ הַזֶּה שִׁלַּח אֶת הָעָם. אָמַר רַבִּי לֵוִי כְּתִיב (דברי הימים ב ז, ט): כִּי חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ עָשׂוּ שִׁבְעַת יָמִים וְהֶחָג שִׁבְעַת יָמִים, וְאֵין לְךָ שִׁבְעָה לִפְנֵי הַחַג שֶׁאֵין בָּהֶם שַׁבָּת וְיוֹם הַכִּפּוּרִים, וְאוֹתָן שִׁבְעַת יָמִים הָיוּ יִשְׂרָאֵל אוֹכְלִים וְשׁוֹתִים וּשְׂמֵחִים וּמַדְלִיקִין נֵרוֹת, וּבַסּוֹף חָזְרוּ וְנִצְטַעֲרוּ עַל הַדָּבָר, אָמְרוּ תֹּאמַר שֶׁיֵּשׁ בְּיָדֵינוּ עָווֹן שֶׁחִלַּלְנוּ שַׁבָּת וְלֹא הִתְעַנִּינוּ בְּיוֹם. הַכִּפּוּרִים, וּכְדֵי לְפַיֵּסָן שֶׁרָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַעֲשֵׂיהֶם, יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה לָהֶן כֻּלְּכֶם מִבְּנֵי הָעוֹלָם הַבָּא, וְהַבְּרָכָה אַחֲרוֹנָה הָיְתָה גְדוֹלָה מִן הָרִאשׁוֹנָה, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א ח, סו): וַיֵּלְכוּ לְאָהֳלֵיהֶם שְׂמֵחִים וְטוֹבֵי לֵב, אָמַר רַבִּי יִצְחָק שְׂמֵחִים, שֶׁמָּצְאוּ נְשׁוֹתֵיהֶם טְהוֹרוֹת, וְטוֹבֵי לֵב, שֶׁנִּתְעַבְּרוּ זְכָרִים. אָמַר רַבִּי לֵוִי יָצְאָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה לָהֶם כֻּלְּכֶם מִבְּנֵי הָעוֹלָם הַבָּא. וְאוֹחֲרָנָא דְּרַשׁ כְּבָר כְּתִיב (מלכים ב ד, ה): וַתֵּלֶךְ מֵאִתּוֹ, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר (מלכים ב ד, ז): וַתָּבֹא וַתַּגֵּד לְאִישׁ הָאֱלֹהִים, אֶלָּא (מלכים ב ד, ו): וַיַּעֲמֹד הַשָּׁמֶן, שֶׁהֻקַּר הַשֶּׁמֶן, וּבָאת לִשְׁאֹל אִם תִּמְכֹּר אִם לֹא תִמְכֹּר. הַבְּרָכָה הָאַחֲרוֹנָה הָיְתָה גְדוֹלָה מִן הָרִאשׁוֹנָה, (מלכים ב ד, ז): וְאַתְּ וּבָנַיִךְ תִּחְיִי בַּנּוֹתָר, עַד שֶׁיִּחְיוּ הַמֵּתִים. וְכֵיוָן שֶׁרָאָה אוֹתָן שֶׁהֵן בְּנֵי אָדָם שֶׁל יִשּׁוּב שָׁלַח עִמָּהֶם זוּג אֶחָד שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים לֵידַע מָה הֵם דּוֹרְשִׁין בַּדֶּרֶךְ, וְחַד מִנְּהוֹן דְּרַשׁ, כְּבָר כְּתִיב (שמות יד, יט): וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים הַהֹלֵךְ לִפְנֵי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיֵּלֶךְ מֵאַחֲרֵיהֶם, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר (שמות יד, יט): וַיִּסַּע עַמּוּד הֶעָנָן מִפְּנֵיהֶם וַיַּעֲמֹד מֵאַחֲרֵיהֶם, אֶלָּא אוֹתוֹ מִדַּת הַדִּין שֶׁהָיְתָה מְתוּחָה כְּנֶגֶד יִשְׂרָאֵל הֲפָכָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּמְתָחָהּ כְּנֶגֶד הַמִּצְרִים. וְאוֹחֲרָנָא דְּרַשׁ, כְּתִיב: וְהָיְתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם בֵּין אֱלֹהִים וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה וגו', בֵּין אֱלֹהִים זוֹ מִדַּת הַדִּין שֶׁלְּמַעְלָה, וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה, זוֹ מִדַּת הַדִּין שֶׁל מַטָּה, מִדַּת הַדִּין שֶׁל מַעְלָה קָשָׁה, וּמִדַּת הַדִּין שֶׁל מַטָּה רָפָה. וְחַד מִנְּהוֹן דְּרַשׁ, כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר (משלי ח, יא): וְכָל חֲפָצִים לֹא יִשְׁווּ בָהּ, וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר (משלי ג, טו): וְכָל חֲפָצֶיךָ לֹא יִשְׁווּ בָהּ, חֲפָצִים אֵלּוּ מִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, חֲפָצֶיךָ אֵלּוּ אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת. רַבִּי אַחָא בְּשֵׁם רַבִּי תַּנְחוּם בַּר רַבִּי חִיָּא חֲפָצַי וַחֲפָצֶיךָ לֹא יִשְׁווּ בָהּ. (ירמיה ט, כג): כִּי אִם בְּזֹאת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אוֹתִי כִּי אֲנִי ה' עֹשֶׂה חֶסֶד מִשְׁפָּט וגו', אַרְטְבָן שָׁלַח לְרַבֵּנוּ מַרְגָּלִית אֲטִימִיטוֹן, אֲמַר לֵיהּ שְׁלַח לִי מִילֵי טָבָא דְּטָבָא דִּכְוָתָהּ, שָׁלַח לֵיהּ חָדָא מְזוּזָה. שְׁלַח וַאֲמַר לֵיהּ אֲנָא שְׁלָחִית לָךְ מִלָּה דְּלֵית לֵיהּ טִימֵי, וְאַתְּ שְׁלַחְתְּ לִי מִילֵי דְטָבָא חַד פּוֹלָר. אֲמַר לֵיהּ חֲפָצַי וַחֲפָצֶיךָ לֹא יִשְׁווּ בָהּ, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שְׁלַחַתְּ מִלָּא דַּאֲנָא צָרִיךְ מִנְטַר לָהּ, וַאֲנָא שְׁלָחִית לָךְ מִלָּא דְּאַתְּ דָּמֵיךְ וְהִיא מִנְטְרָא לָךְ, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ו, כב): בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ, בָּעוֹלָם הַזֶּה. בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ, בִּשְׁעַת הַמִּיתָה. וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ, לֶעָתִיד לָבוֹא.
שולחן ערוך, אורח חיים רכ״ט:א׳ - הטקסט מספריא
הָרוֹאֶה הַקֶּשֶׁת, אוֹמֵר: בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם זוֹכֵר הַבְּרִית נֶאֱמָן בִּבְרִיתוֹ וְקַיָּם בְּמַאֲמָרוֹ; וְאָסוּר לְהִסְתַּכֵּל בּוֹ בְּיוֹתֵר.
מצוטט בעמוד אחד
לקוטי שיחות 1
- כרך לה ‹ וירא ‹ שיחה ג ‹ 80 לקו"ש חי"ז ע' 362
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 12 עמודים.
- כתר שם טוב הוספות תה כתובות עז, ב
- לקוטי שיחות כרך לד עקב שיחה ג מאותו ספר כתובות עז, ב
- לקוטי שיחות כרך לה נח שיחה ג מאותו ספר כתובות עז, ב
- לקוטי שיחות כרך ד פרקי אבות שיחה ו מאותו ספר כתובות עז, ב
- לקוטי שיחות כרך ד פרקי אבות שיחה ו מאותו ספר כתובות עז, ב
- לקוטי שיחות כרך ט כ"ף אב שיחה א מאותו ספר שם עז, ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ דברים, שבת חזון, ד' מנחם-אב ה'תשט"ו כתובות עז, סע"א
- תורת מנחם תשח"י שיחת ליל ג' דחול המועד סוכות כתובות עז, סע"א
- תורת מנחם משיחות ש"פ עקב, כ"ף מנחם-אב, ה'תש"כ כתובות עז, ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ בלק, י"ד תמוז, ה'תשכ"ג כתובות עז, ב
- תורת מנחם שיחת יום א', י"ג תמוז, ה'תשכ"ב כתובות עז, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ו (סי' שכג-שדמ) שלו אם מותר לילך על גבי העשבים וכן באילן כתובות עז, סע"ב