1238
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
במצב כזה שאפילו זכות דרגת אלה שהם "תרין" אינה מועלת) ואילו רשב"י טיהר את העולם ותיקנו, הוא מקדיש עצמו לעולם43 ובכך הוא מזכך אותו.
נמצא שבאמיתת שם התואר והמעלה של צדיקים – נמצאים, באופן כללי, חמשה סוגים:
א) צדיקים המסתכלים "באספקלריא שאינה מאירה", שעליהם אומר אדמו"ר הזקן44 שהם צדיקים שאינם גמורים, ומספרם "תמניסר אלפי צדיקי".
ב) צדיקים המסתכלים "באספקלריא המאירה", אך "עיילי בר", והם ל"ו צדיקים45.
ג) צדיקים שנוסף על מעלתם שהם מסתכלים באספקלריא המאירה46 הריהם "עיילי בלא בר" והם צדיקים גמורים44. הללו הם "בני עליה" עליהם נאמר "והן מועטין" (אך לא פחות משנים).
ד) צדיק שהוא "יסוד עולם": הוא מקיים את העולם. צדיק כזה יכול להיות שיימצא רק אחד בדור47 – אבל אחד חייב להיות, שכן העולם צריך ליסוד.
ה) צדיק גמור המזכך את העולם עד שאין צורך באות הקשת48, וכזה מצוי רק בדורות ספורים.
יג. בקשר למסופר בגמרא49 כי בימי ר' יהושע בן לוי לא נראה הקשת – אומר רש"י: "שהקשת אינו אלא אות ברית שלא ייחרב העולם, לכן "אם יש צדיק גמור בדור – אין צריך אות". לכאורה: לשם מה מוסיף רש"י את המלה "בדור"? – הרי מובן שכדי שהעולם בדור מסויים, לא יצטרך
הערות
- 43. ובחינה זו היא למעלה מבחי' יכול אני לפטור כו' שמצד בחי' בני עלי' (כדלעיל הערה 40), כי אף שגם בשביל הלימוד זכות צריכה להיות הירידה וההתלבשות כו' במצבו של זה שמלמדים עליו זכות (ראה לקו"ש ח"ג (המתורגם) ע' 268 ובהנסמן שם), הירידה הוא מה שמוצא בעצמו, בדקות דדקות, חטא דורו (מכתב הנדפס בתחלת קונטרס למ"ד), משא"כ ברשב"י כאן – שמחפש מילתא דבעי לתיקוני בעולם ומתקנו בעולם, וכנ"ל שטיהר המקום.
- 44. תניא פ"י.
- 45. בתניא שם משמע שזהו מדרגת צדיק שא"ג, כי צדיק גמור נקרא בני עלי'.
- 46. בחדא"ג מהרש"א (סנה' צז, ב) פירש דבני עלי' אין רואין כולן באספה"מ (שבזה פחותין הן ממדריגת ל"ו צדיקים ומעלתן על מדריגת ל"ו צדיקים הוא רק מה דעיילי בלא בר. דלכן מספקא לי' לרשב"י אם אלף הן (טפי מל"ו) אם שנים הן). אבל בסוגיא דסוכה שם מוכח להדיא, דבני עלי', כולן רואים באספה"מ. שהרי התירוץ "הא דמסתכלי באספה"מ" בא בפירוש על על בני עלי' (שונה מהסוגיא דסנה' שם שהתירוץ "הא דמסתכלי באספה"מ" בא על ל"ו צדיקים) ומדלא קאמר אח"ז "אלא הא דעיילי כו'", מוכח דלא חזר בו.
- 47. כמפורש בזהר שם; וכן ביומא שם מדייק בל' הכתוב שפי' צדיק אחד. ומש"כ בתו"ח (סנה' צז, ב) שצ"ל לפחות שני צדיקי יסו"ע – צע"ג.
- 48. משא"כ בצדיק יסו"ע סתם, שאף שגם הוא עבודתו בהעולם ובזיכוכו וכנ"ל (ובדוגמת "יסוד" שהוא קשור ומאוחד עם הבנין), אינו מזכך עד כדי כך שלא יצטרכו לאות הקשת – שעפ"ז מתורץ שאף שבכל דור ישנו ציס"ע, בכ"ז בכמה מהם נראתה הקשת, וכנ"ל.
- 49. כתובות עז, ב.
תניא, ליקוטי אמרים י׳ - הטקסט מספריא
וְהִנֵּה, כְּשֶׁהָאָדָם מַגְבִּיר נַפְשׁוֹ הָאֱלֹהִית וְנִלְחָם כָּל כָּךְ עִם הַבַּהֲמִית, עַד שֶׁמְּגָרֵשׁ וּמְבַעֵר הָרָע שֶׁבָּהּ מֵחָלָל הַשְּׂמָאלִי, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ״, וְאֵין הָרָע נֶהְפָּךְ לְטוֹב מַמָּשׁ – נִקְרָא ״צַדִּיק שֶׁאֵינוֹ גָמוּר״ וְ״צַדִּיק וְרַע לוֹ״. דְּהַיְינוּ, שֶׁיֵּשׁ בּוֹ עֲדַיִין מְעַט מִזְּעֵר רָע בֶּחָלָל הַשְּׂמָאלִי, אֶלָּא שֶׁכָּפוּף וּבָטֵל לַטּוֹב מֵחֲמַת מִיעוּטוֹ, וְלָכֵן, נִדְמֶה לוֹ כִּי ״וַיְגָרְשֵׁהוּ וַיֵּלֶךְ לוֹ״ כּוּלּוֹ לְגַמְרֵי, אֲבָל בֶּאֱמֶת, אִלּוּ חָלַף וְהָלַךְ לוֹ לְגַמְרֵי כָּל הָרָע שֶׁבּוֹ – הָיָה נֶהְפָּךְ לְטוֹב מַמָּשׁ.
וּבֵיאוּר הָעִנְיָן, כִּי הִנֵּה, צַדִּיק גָּמוּר שֶׁנֶּהְפַּךְ הָרָע שֶׁלּוֹ לְטוֹב, וְלָכֵן נִקְרָא ״צַדִּיק וְטוֹב לוֹ״, הוּא עַל־יְדֵי הֲסָרַת ״הַבְּגָדִים הַצּוֹאִים״ לְגַמְרֵי מֵהָרָע, דְּהַיְינוּ, לִמְאוֹס מְאֹד בְּתַעֲנוּגֵי עוֹלָם־הַזֶּה לְהִתְעַנֵּג בָּם בְּתַעֲנוּגוֹת בְּנֵי אָדָם לְמַלֹּאת תַּאֲוַת הַגּוּף בִּלְבָד, וְלֹא לַעֲבוֹדַת ה׳, מִפְּנֵי הֱיוֹתָם נִמְשָׁכִים וְנִשְׁפָּעִים מֵהַקְּלִיפָּה וְסִטְרָא אָחֳרָא. וְכָל מַה שֶּׁהוּא מֵהַסִּטְרָא אָחֳרָא – הַצַּדִּיק גָּמוּר הוּא שׂוֹנְאוֹ בְּתַכְלִית הַשִּׂנְאָה, מֵחֲמַת גּוֹדֶל אַהֲבָתוֹ לַה׳ וּקְדוּשָּׁתוֹ בְּאַהֲבָה רַבָּה בְּתַּעֲנוּגִים וְחִיבָּה יְתֵרָה הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל, כִּי הֵם זֶה לְעוּמַּת זֶה, כְּדִכְתִיב: ״תַּכְלִית שִׂנְאָה שְׂנֵאתִים, לְאוֹיְבִים הָיוּ לִי, חָקְרֵנִי וְדַע לְבָבִי וְגוֹ׳״, וּכְפִי עֵרֶךְ גּוֹדֶל הָאַהֲבָה לַה׳, כָּךְ עֵרֶךְ גּוֹדֶל הַשִּׂנְאָה לְסִטְרָא אָחֳרָא וְהַמִּיאוּס בָּרַע בְּתַכְלִית, כִּי הַמִּיאוּס הוּא הֵפֶךְ הָאַהֲבָה מַמָּשׁ כְּמוֹ הַשִּׂנְאָה.
וְצַדִּיק שֶׁאֵינוֹ גָמוּר, הוּא שֶׁאֵינוֹ שׂוֹנֵא הַסִּטְרָא אָחֳרָא בְּתַכְלִית הַשִּׂנְאָה, וְלָכֵן אֵינוֹ מוֹאֵס גַּם כֵּן בָּרַע בְּתַכְלִית.
וְכָל שֶׁאֵין הַשִּׂנְאָה וְהַמִּיאוּס בְּתַכְלִית, עַל כָּרְחֲךָ נִשְׁאַר אֵיזֶה שֶׁמֶץ אַהֲבָה וְתַעֲנוּג לְשָׁם, וְלֹא הוּסְרוּ ״הַבְּגָדִים הַצּוֹאִים״ לְגַמְרֵי מִכֹּל וָכֹל, וְלָכֵן לֹא נֶהְפַּךְ לְטוֹב מַמָּשׁ, מֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֵיזֶה אֲחִיזָה עֲדַיִין בַּ״בְּגָדִים הַצּוֹאִים״, אֶלָּא שֶׁהוּא בָּטֵל בְּמִיעוּטוֹ וּכְלָא חֲשִׁיב, וְלָכֵן נִקְרָא צַדִּיק וְרַע – כָּפוּף וּבָטֵל – לוֹ. וְעַל כֵּן, גַּם אַהֲבָתוֹ לַה׳ אֵינָהּ בְּתַכְלִית, וְלָכֵן נִקְרָא צַדִּיק שֶׁאֵינוֹ גָמוּר.
וְהִנֵּה, מַדְרֵגָה זוֹ מִתְחַלֶּקֶת לְרִבְבוֹת מַדְרֵגוֹת בְּעִנְיַן בְּחִינַת מִיעוּט הָרָע הַנִּשְׁאָר מֵאַחַת מֵאַרְבַּע יְסוֹדוֹת הָרָעִים, וּבְעִנְיַן בִּיטּוּלוֹ בְּמִיעוּטוֹ בְּשִׁשִּׁים עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל, אוֹ בְּאֶלֶף וּרְבָבָה וְכַיּוֹצֵא עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל. וְהֵן הֵם בְּחִינוֹת צַדִּיקִים הָרַבִּים שֶׁבְּכָל הַדּוֹרוֹת, כִּדְאִיתָא בַּגְּמָרָא, דִּתַמְנֵיסַר אַלְפֵי צַדִּיקֵי קָיְימֵי קַמֵּיהּ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא.
אַךְ עַל מַעֲלַת צַדִּיק גָּמוּר, הוּא שֶׁאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאִי: ״רָאִיתִי בְּנֵי עֲלִיָּה וְהֵם מוּעָטִים כוּ׳״, שֶׁלָּכֵן נִקְרָאִים ״בְּנֵי עֲלִיָּה״, שֶׁמְּהַפְּכִין הָרָע וּמַעֲלִים אוֹתוֹ לִקְדוּשָּׁה, כִּדְאִיתָא בַּזֹּהַר בַּהַקְדָּמָה, שֶׁכְּשֶׁרָצָה רַבִּי חִיָּיא לַעֲלוֹת לְהֵיכַל רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאִי, שָׁמַע קָלָא נָפִיק וְאָמַר: ״מַאן מִנְּכוֹן דִּי חֲשׁוֹכָא מְהַפְּכָן לִנְהוֹרָא וְטָעֲמִין מְרִירוּ לְמִיתְקָא עַד לָא יֵיתוּן הָכָא וְכוּ׳״:
וְעוֹד נִקְרָאִים בְּנֵי עֲלִיָּה, מִפְּנֵי שֶׁגַּם עֲבוֹדָתָם בִּבְחִינַת ״וַעֲשֵׂה טוֹב״ בְּקִיּוּם הַתּוֹרָה וּמִצְוֹתֶיהָ, הוּא לְצוֹרֶךְ גָּבוֹהַּ וּמַעְלָה מַּעְלָה עַד רוּם הַמַּעֲלוֹת, וְלֹא כְּדֵי לְדָבְקָה בּוֹ יִתְבָּרֵךְ בִּלְבָד לְרַוּוֹת צִמְאוֹן נַפְשָׁם הַצְּמֵאָה לַה׳, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם״, וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּמָקוֹם אַחֵר, אֶלָּא כִּדְפֵירְשׁוּ בַּתִּיקּוּנִים: ״אֵיזֶהוּ חָסִיד – הַמִּתְחַסֵּד עִם קוֹנוֹ״; עִם קַן דִּילֵיהּ, לְיַיחֲדָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ בַּתַּחְתּוֹנִים, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּרַעְיָא מְהֵימְנָא פָּרָשַׁת תֵּצֵא: ״כִּבְרָא דְּאִשְׁתַּדֵּל בָּתַר אֲבוֹי וְאִימֵּיהּ, דְּרָחִים לוֹן יַתִּיר מִגַּרְמֵיהּ וְנַפְשֵׁיהּ וְרוּחֵיהּ וְנִשְׁמְתֵיהּ כוּ׳, וּמָסַר גַּרְמֵיהּ לְמִיתָה עֲלַיְיהוּ לְמִיפְרַק לוֹן כוּ׳״, וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּמָקוֹם אַחֵר.
[וּשְׁנֵיהֶם עוֹלִים בְּקָנֶה אֶחָד, כִּי עַל יְדֵי הַבֵּירוּרִים שֶׁמְּבָרְרִים מִנּוֹגַהּ מַעֲלִים ״מַיִּין נוּקְבִין״, וְנַעֲשִׂים יִחוּדִים עֶלְיוֹנִים לְהוֹרִיד ״מַיִּין דְּכוּרִין״, שֶׁהֵם הֵם מֵימֵי הַחֲסָדִים שֶׁבְּכָל מִצְוָה וּמִצְוָה מֵרַמַ״ח מִצְוֹת עֲשֵׂה, שֶׁכּוּלָּן הֵן בְּחִינַת חֲסָדִים וּ״מַיִּין דְּכוּרִין״, דְּהַיְינוּ, הַמְשָׁכַת קְדוּשַּׁת אֱלֹהוּתוֹ יִתְבָּרֵךְ מִלְמַעְלָה לְמַטָּה לְהִתְלַבֵּשׁ בַּתַּחְתּוֹנִים, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּמָקוֹם אַחֵר]:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 12 עמודים.
- כתר שם טוב הוספות תה כתובות עז, ב
- לקוטי שיחות כרך לד עקב שיחה ג מאותו ספר כתובות עז, ב
- לקוטי שיחות כרך לה נח שיחה ג מאותו ספר כתובות עז, ב
- לקוטי שיחות כרך ד פרקי אבות שיחה ו מאותו ספר כתובות עז, ב
- לקוטי שיחות כרך ט כ"ף אב שיחה א מאותו ספר שם עז, ב
- לקוטי שיחות כרך יז פרקי אבות שיחה ג מאותו ספר כתובות עז, ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ דברים, שבת חזון, ד' מנחם-אב ה'תשט"ו כתובות עז, סע"א
- תורת מנחם תשח"י שיחת ליל ג' דחול המועד סוכות כתובות עז, סע"א
- תורת מנחם משיחות ש"פ עקב, כ"ף מנחם-אב, ה'תש"כ כתובות עז, ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ בלק, י"ד תמוז, ה'תשכ"ג כתובות עז, ב
- תורת מנחם שיחת יום א', י"ג תמוז, ה'תשכ"ב כתובות עז, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ו (סי' שכג-שדמ) שלו אם מותר לילך על גבי העשבים וכן באילן כתובות עז, סע"ב