1239

לאות הקשת, חייב הדבר לבוא ע"י צדיק המצוי באותו דור! אלא שרש"י מתרץ מדוע אין מספיקים הצדיקים שהם בכל דור ודור – משום שחייב להיות צדיק "גמור בדור": "צדיק גמור", מסוג הצדיקים שהם מבני עליה (שהם, כאמור, בדרגת צדיק גמור), ויחד עם זה – "בדור", צדיק גמור שהוא בתוך הדור⁵⁰, מעורה ומעורב בדור, שמטהרו ומזככו.

העובדה שלא נראתה הקשת בימי ריב"ל אינה משום שזכותו הגנה על דורו, אלא משום שהתמסר לזיכוך העולם – כדוגמת רשב"י בדורו, שלא נראתה הקשת בימיו⁵¹.

יד. לאמתו של דבר רמוז כל זה ומבוסס בגמרא על אתר. הגמרא מספרת בהמשך לסיפור אודות ריב"ל, כי גם ר' חנינא בר פפא רצה להיכנס חי לגן־עדן כריב"ל, אבל למרות גודל ערכו של ר' חנינא בר פפא שאמר: "אייתי ספר תורה וחזי מי איכא מידי דלא קיימתיה" (=הבא ספר תורה וראה אם יש דבר שלא קיימתיו), ובשעה שנפטר הפריד עמוד אש בינו לבין העם – לא נתנו לו להיכנס חי לגן־עדן. מדוע? – כי: "מי איכרכח בבעלי ראתן ואיעסקת בתורה?" (=וכי היית כרוך עם "בעלי ראתן", חולים מידבקים ששרץ במוחם, ועסקת בתורה?), רק ריב"ל שעשה כן, כמסופר בגמרא שם, נכנס חי לגן־עדן ולא נראתה הקשת בימיו.

בדבר בעלי ראתן מספרת הגמרא שכמה אמוראים התרחקו מהם. ומובן, איפוא, שהיה בהידבקות בהם חשש סכנה על פי התורה. אף־על־פי־כן לא התרחק מהם ריב"ל, כי אם, אדרבה, "מיכרך בהן ועמיק בתורה": הוא השתדל להפיץ התורה בכל מקום, ואפילו בין "בעלי ראתן", ולפיכך – נכנס חי לגן־עדן ולא נראתה הקשת בימיו.

זו גם ההוראה שריב"ל נותן בפרק הששי של אבות, בפרק "קנין תורה": על אדם להיות "עוסק בתורה", לא רק לומד תורה לעצמו, כי אם אף להפיצה ועד לדרגת "חוצה" הנחותה ביותר – "בעלי ראתן", ולא רק "גליא דתורה" כי אם גם פנימיות התורה – "קנין תורה". ועל ידי "עבודה" זו של "יפוצו מעינותיך חוצה" נוצר זיכוך הגוף הגשמי וזיכוך העולם (כדוגמת ריב"ל), ובכך מתקיימת הבטחת מלכא משיחא ש"לכשיפוצו מעינותיך חוצה" יהא "אתי מר", ואז – "ונגלה כבוד הוי' וראו כל בשר יחדיו, כי פי הוי' דיבר".

(משיחת ש"פ בלק, תשכ"ג)

טו. בפרק האחרון של מסכת אבות מוסברות דרכי הקנינים של התורה. ומסיבה זו מכונה פרק זה בשם "קנין תורה". לכן אף נקבע, בהשגחה