שיוך משוער לקטע
אגרות קודש כרך כו ט'תשעז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע י
בהוספה לדברים שבע"פ שמסרתי על ידי שלוחי שי', ברכתי לבבית ליום ההולדת, רצוני לכפול גם בכתב – שיאריך ימים ושנים טובות ביחד עם בני ביתו שיחיו, ובבריאות הנכונה ובשמחה וטוב לבב ימלא תפקידו עתה ובעתיד במילואו ובשלימותו, ובסגנון חכמינו ז"ל שלם וטוב לשמים ולבריות, שלם בגופו ובנפשו ובתורתו , ומתוך שלום בארצנו הקדושה כמו שנאמר ונתתי שלום בארץ גו' וחרב לא תעבור בארצכם, אני הוי' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים גו' ואולך אתכם קוממיות.
3 ובסגנון חכמינו ז"ל : ראה קידושין מ, א. שבת לג, סע"ב. פרש"י עה"פ וישלח לג, ח (ע"פ ב"ר פע"ט, ה).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ל ויגש שיחה ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע י
אבל אין זה ענין של חידוש (כ"כ) בנוגע ליעקב — שהרי גם אצלו מצינו דוגמתו (עכ"פ מעין זה), שהי' כ' שנה בבית לבן הארמי (שלא מצינו כזאת אצל אברהם ויצחק), ועבד שם בכל כחו — ומ"מ הי' "שלם בתורתו" , "עם לבן הרשע גרתי ותרי"ג מצות שמרתי ולא למדתי ממעשיו הרעים".
63 רש"י וישלח לג, יח. ב"ר עה"פ (פע"ט, ה). שבת לג, סע"ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לב הוספות שיחת ש"פ בחוקותי, כ"ב אייר, תשמ"ו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
ל"ג בעומר הוא יום ההילולא של רשב"י — תלמידו של ר"ע (מהתלמידים ש"העמידו תורה" לאחרי ל"ג בעומר), אשר, מדותיו "תרומות מתרומות מדותיו של ר"ע", כולל ובמיוחד — מדת אהבת ישראל של ר"ע ("כלל גדול בתורה") שהיתה אצלו בהדגשה יתירה, כפי שמצינו שבצאתו מן המערה (לאחרי שנתעלה בתורה בתכלית העילוי) התעסק לכל לראש באהבת ישראל — "אמר איכא מילתא דבעי לתקוני כו'", היינו, שהשתדל בטובתן של כהנים שלא יצטערו בטורח הדרך.
18 ראה שבת לג, סע"ב: "אשריך שראיתני בכך (במצב שלאחרי צער המערה), שאילמלא ראיתני בכך לא מצאת בי כך , דמעיקרא כי הוה מקשי רשב"י קושיא , הוה מפרק לי' ר' פנחס בן יאיר תריסר פירוקי , לסוף , כי הוה מקשי רפב"י קושיא , הוה מפרק לי' רשב"י כ"ד פירוקי" — עילוי שלאבערך לגמרי, ממקשה קושיות למתרץ תירוצים, ע"ד ובדוגמת הלימוד דפנימיות התורה ש"לית תמן לא קושיא כו'" (זח"ג קכד, ב — ברע"מ. הובא ונת' באגה"ק רסכ"ו), ובזה גופא — כ"ד פירוקי על קושיות של רפב"י שהי' משיב י"ב פירוקי על קושיות דרשב"י!
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך טז שמות שיחה ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב, ה
למרות זאת מוצאים, שהקיסר מינהו להיות "ראש המדברים בכל מקום" , עד אשר "מוריינא דבי נשיאה הוה" - "מינהו קיסר ראש על בית נשיא".
40 שבת לג, ב. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יז צו שיחה ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע י
ורק על ידי השפעתו על יהודים אחרים הוא מגיע למעלת התמידיות בעבודתו בלימוד התורה.
47 להעיר מרשב"י (שתורתו אומנתו) שתחילת ענינו בצאתו מהמערה אתקין מילתא (שבת לג, סע"ב).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יז תזריע-פה"ח שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו
יולדת נקבה אשה מזרעת תחלה יולדת זכר", ש"איש" ו"אשה" הם רמז על הקדוש־ברוך־הוא וכנסת ישראל; וכאשר "איש מזריע תחלה" – הקדוש־ברוך־הוא הוא המעורר "תחלה" את ישראל לעבודת ה', אזי "יולדת נקבה" – העבודה אינה בת קיימא (בדוגמת נשים שדעתן קלה ).
* שבת לג, ב. קידושין פ, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יז בהר-ל"ג בעומר שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
כאשר בנוסף ללימוד לעצמו באופן של "כתר תורה" , תורתו אומנותו, מתווסף "על גביהן" גם "כתר שם טוב", כלומר, ש"כתר תורה" עצמו (וכך גם "כתר כהונה וכתר מלכות") הוא באופן של "שם טוב" – התמסרות לאחרים – אז הוא "עולה", הוא מממש את מטרת לימוד התורה .
67 ע"פ המבואר בפנים – שכוונת ר"ש ב"כתר שם טוב" הוא (גם) פרט בלימוד התורה – יש לבאר ג"כ טעם חלוקת משנה זו, דלכאורה: א) מהי השייכות בין מאמר זה למאמר ר' יהודה "הוי זהיר בתלמוד ששגגת תלמוד עולה זדון"? ב) המאמרים הי' צ"ל בסדר הפוך – מתחילה מאמר ר"ש "וכתר שם טוב עולה על גביהן" שקרוב לתוכן משנה שלפנ"ז "יהי כבוד תלמידך כו' וכבוד חברך כו'" (והרי כל המכבד כו' מכובד – אבות שם מ"ו), ואח"כ מאמר ר"י "הוי זהיר בתלמוד כו'" שקרוב לתוכן משנה שלאח"ז "הוי גולה כו' שחבירך יקימוה (התלמוד) בידך כו'" (וראה נחלת אבות לאבות כאן)? [ואף שמצינו בכ"מ שר"י קודם לר"ש* – ה"ז מפני שהוא ראש המדברים (שבת לג, ב). – ועפ"ז י"ל ומתורץ מה שבמקומות אחדים ר"ש קודם – מפני שהי' לפני העובדא דשבת (שאז נתמנה ר"י לראש המדברים )**:
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יז פרקי אבות שיחה ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
אך העננים והקשת המופיעים על ידי דרישה במעשה מרכבה אינם אות לשלילת ה"דינים", אלא סימן לגילוי
77 בקה"ע לירושלמי שם, דמה שנראתה הקשת בענן הוא "לומר שכדאי הן דברים אלו לרחם על הארץ ולכרות עליהם ברית כו'" – אבל לפענ"ד צ"ע: 1) איך יפרש הקשת שבמרכבה (ביחזקאל שם), 2) למה לדמותו לקשת דמבול ולא לקשת דמרכבה, דבזה עסקינן. ובכל אופן גם לפירושו יש לומר, ע"פ משנ"ת בלקו"ש [המתורגם] ח"ד (ע' 213 ואילך), דמה שלא נראה הקשת בימי ריב"ל הוא להיותו "צדיק גמור בדור" (רש"י כתובות שם), שהוא מעורב בדור , מתקן מזכך ומטהר אנשי דורו; ועד"ז מה שרשב"י לא נראתה קשת בימיו (ירושלמי ברכות פ"ט ה"ב. ב"ר שם, ב. רש"י נח ט, יב. זח"ג טו, א. לו, א. ועוד) – י"ל שזהו מצד מעלתו שהי' בבחי' יסוד עולם (זח"א רנה, סע"א. ז"ח ר"פ וירא), שלמעלה אפילו מבחי' "בני עלי'" (סוכה מה, ב), ופעולתו ש"כל היכא דהוה מחי ר"א הוי מסי ר"ש" ואמר "איכא מילתא דבעי לתקוני כו'" (שבת לג, סע"ב) [ולהעיר מנצו"א לזח"א (רכה, א). דרק במחוז רשב"י לא נראה הקשת]; משא"כ מצד העילוי ד"תורתו אמנתו" שענינו בפשטות – התעסקות בתורה ולא בהדור *, עם (העולם ) שמסביבו (וראה סידור עה, ג־ד) – י"ל, שמצד עילוי זה נעשה רק "יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין" (סוכה שם), כדלקמן בפנים סעיף יו"ד**.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יח קרח שיחה ה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
רבי שמעון בר יוחאי וחבריו – אשר "הרבה עשו כרבי שמעון בר יוחאי ולא עלתה בידם", ורבי אלעזר בנו ("חבריו") אפילו לאחר השנה השלוש־עשרה במערה "הוי מחי" (=היה מכה ).
* שבת לג, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כב ל"ג בעומר שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
שבצאתו מן המערה, לא פעל מתוך התבודדות והתרחקות מישוב העולם , אלא להיפך – "כל היכא דהוה מחי רבי אלעזר הוי מסי רבי שמעון" (= כל מקום שפגע בו רבי אלעזר , רפאו רבי שמעון ) – הוא הביא רפואה לעולם , ויותר מכך:
31 שבת לג, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כה יו"ד כסלו שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע י
אחת ממשאלותיו של יעקב בהליכתו לחרן היתה "ושבתי בשלום אל בית אבי", וההדגשה בכך היא, שלא זו בלבד שיחזור שלם לבית אביו, אלא אופן חזרתו יהיה "בשלום" – באופן של שלום ומנוחה.
12 כפרש"י "שלם מן החטא כו'". וראה רש"י וישלח לג, יח: שלם בגופו כו' בממונו כו' בתורתו כו' (משבת לג, סע"ב. ועוד). לקמן ע' 192 ואילך.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כה וישלח שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע י
על הפסוק "ויבא יעקב שלם עיר שכם" אומרים חז"ל בגמרא, ורש"י מצטט זאת בפירושו על התורה – שהמשמעות של "שלם" היא:
2 שבת לג, סע"ב. ובב"ר עה"פ (פע"ט, ה) בשינויים. וראה לקמן סעיף ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ל"ג בעומר, ה'תשי"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
מסופר בגמרא שכאשר רשב"י ור"א בנו יצאו מן המערה, "חזו אינשי דקא כרבי וזרעי (חורשים וזורעים), אמר , מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה וכו'", עד ש"בהדי פניא דמעלי שבתא (בערב שבת לפנות ערב) חזו ההוא סבא דהוה נקיט תרי מדאני אסא (חבילות של הדס) ורהיט בין השמשות , אמרו לי' הני למה לך , אמר להו לכבוד שבת, (אמרו לי') ותיסגי לך בחד , (אמר להם) חד כנגד זכור וחד כנגד שמור , א"ל (ר"ש) לברי' חזי כמה חביבין מצות על ישראל , יתיב דעתייהו" .
543 שבת לג, ב ובפרש"י.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ שלח, מבה"ח תמוז ה'תשט"ו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
ישנה הנהגה של צדיקים כפי שהם לעצמם, הנהגה דקו הגבורות שענינם העלאה, ואין להם עסק עם גשמיות העולם , כמובא בלקוטי תורה שקיום המצוות שלהם הוא ברוחניות, וכמו אצל רשב"י בעת שהי' במערה.
57 ואף שע"י תורתם ועבודתם ניתוסף במילא תוספת אור בעולם – מ"מ, אין עבודה זו שייכת לעולם עצמו, והעולם עצמו אינו יכול לסבול זאת.
וכמסופר אודות רשב"י ובנו לאחר שיצאו מהמערה, ש"חזו אינשי דקא כרבי וזרעי . . כל מקום שנותנין עיניהן מיד נשרף" (שבת לג, ב) – כיון שבהיותם י"ב שנה במערה, לא הי' אצלם תפיסת מקום למציאות העולם , שזהו"ע התעסקות בחרישה וזריעה, שבשעת מעשה לא נמצאים במעמד ומצב כמו בשעת לימוד התורה, ולכן "מיד נשרף" (מהנחה בלתי מוגה).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון, ה'תשי"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע י
ואז נעשה "ויבוא יעקב שלם" , בממונו בגופו ובתורתו (נשמתו), ולא כמו שהי' בדורות שלפנ"ז, כמ"ש במשה רבינו "צדקת ה' עשה גו'", שנשאר במדבר יחד עם בנ"י שנשארו שם, אלא באופן שהרבי יקח ויוליך את כולנו לקראת משיח, ונדלג מתוך ריקוד ("מ'וועט אַריינטאַנצן") להגאולה העתידה לבוא במהרה ממש.
253 ראה שבת לג, סע"ב. הובא בפרש"י עה"פ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ תולדות, מבה"ח וער"ח כסלו, ה'תשח"י
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע י
אמנם, הכוונה בזה אינה כדי להתייגע ("צו מאַטערן זיך") ח"ו, אלא הכוונה היא שע"י עבודת הבירורים שמבררים ב"חרן" ניתוסף עלי' בהנשמה, שזהו מ"ש "ויבא יעקב שלם" , "שלם בגופו , שלם בממונו , שלם בתורתו" ,
58 שבת לג, סע"ב. הובא בפרש"י עה"פ (נתבאר בלקו"ש חכ"ה ע' 168 ואילך).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת חג הפורים ה'תשח"י
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע י
ואז יהי' הכל בשלימות – אדם "תמים", וכדברי הגמרא על הפסוק "ויבוא יעקב שלם" , "שלם בגופו שלם בממונו שלם בתורתו" , וכן "שלם בנשמתו",
286 שבת לג, סע"ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם תש"כ שיחת אור ליום ב' דחול המועד סוכות, ח"י תשרי
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו
עיקר ענין התורה הוא במצב של התבודדות מהעולם, ועמידה למעלה מעניני העולם – כפי שמצינו אצל רשב"י ור"א, שדוקא בהיותם במערה, שאז הי' הסדר ש"איברי להו חרובא ועינא דמיא וכו'", למעלה מעניני העולם, אזי פעלו בנגלה דתורה (כפי שמוכיח רבינו הזקן שעיקר עסקם במערה הי' בנגלה דתורה) שלא בערך מכמו שהי' לפנ"ז, כפי שמסיימת הגמרא החילוק באופן לימודו של רשב"י בין קודם שהי' במערה ולאחר שהי' במערה.
127 שבת לג, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת חג הפורים ה'תש"כ
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו
ואילו האשה שנמצאת בבית, "כל כבודה בת מלך פנימה", ו"חכמת נשים בנתה ביתה", להעמיד את ביתה על יסודי התורה והמצוה – הנה אף שלכאורה "נשים דעתן קלה" , הרי להיותה בת שרה רבקה רחל ולאה, בכחה וביכלתה – מצד כח האמונה, אמונה פשוטה, שישנה אצל נשים יותר מאשר אצל אנשים – להבחין ולברר שענין פלוני שייך לעוה"ז החומרי ובמילא צריכים לשטפו, וענין פלוני שייך לחלק העולם שיכולים לעשות ממנו משכן ומקדש לו ית'.
281 שבת לג, ב. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת מוצש"ק פ' בשלח, י"א שבט ה'תשכ"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו
מבואר בלקו"ת שכאשר ישנו ענין שבא באתערותא דלעילא, מצד הכרוז דלמעלה – חל על זה מארז"ל "איש מזריע תחילה", שאז "יולדת נקבה", והרי נשים דעתן קלות, היינו, שההתעוררות היא באופן קל, ובמילא הרי זה עלול לשינויים, ועד שתסתלק ההתעוררות ללא תועלת, ללא פועל יוצא.
95 שבת לג, ב. וש"נ. הובא בפרש"י עה"ת בראשית ג, טו.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת* ש"פ נח, ד' מרחשון, ה'תשכ"ה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
וכל זה כדאי לו בשביל ענין שאינו "חיי עולם" , אלא רק "חיי שעה" , ועוד:
907 שבת לג, ב. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת אור ליום ב' דחול המועד סוכות, ח"י תשרי, שמחת בית השואבה, ה'תשכ"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע י
ומה גם שעיקר הבירורים שלו היו בחוץ-לארץ דוקא, ושם הגיע לשלימות העבודה, שלכן, בחזרתו לארץ ישראל נאמר "ויבא יעקב שלם" , שהי' "שלם" בכל עניניו, כדברי הגמרא "שלם בגופו שלם בממונו שלם בתורתו" .
455 שבת לג, סע"ב. הובא בפרש"י עה"פ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת י"ט כסלו, ה'תשכ"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
גם בזמן התנאים ובארץ ישראל הי' הלימוד באופן של קושיות, כמסופר בגמרא בנוגע להחילוק באופן הלימוד דרשב"י ורפב"י בקושיות ותירוצים כפי שהי' קודם הישיבה במערה ולאחרי כן (שעל זה אמר רשב"י לרפב"י "אשריך שראיתני בכך כו'"), וכן בנוגע לריש לקיש, שנקרא "תקיפי דארעא דישראל" (כנ"ל סל"ז), מסופר בגמרא במסכת בבא מציעא שהי' שואל כמה קושיות אצל ר' יוחנן; אבל אין זה מגיע לריבוי הקושיות שנעשה לאחרי החורבן, בזמן הגלות, וביחוד בבבל, שאז הי' רוב פלפולא דאורייתא, ואז נתחדשו גם רוב הגזירות .
1290 שבת לג, סע"ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ שלח, מבה"ח תמוז ה'תשכ"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו
וענין זה הוא לא רק אצל "נשים (ש)דעתן קלה" , אלא גם אנשים שאצלם צריך להיות דעת חזק, ואפילו אנשים עטורי זקן, הנה בנסעם ל"קאָנטרי" אינם מקפידים על ענין הצניעות בנוגע ללבושים:
375 שבת לג, ב. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ בהר-בחוקותי, מבה"ח סיון, ה'תשכ"ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו
אבל אין זו אופן הנהגה של רשב"י בהיותו במערה – שאז הי' מופשט לגמרי מעניני העולם, וניזון רק מ"חרובא ועינא דמיא" , ובודאי לא הי' לו צאן...
1978 שבת לג, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ בהר-בחוקותי, מבה"ח סיון, ה'תשכ"ו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו
וזהו גם מה שמצינו בנוגע לרשב"י ור"א בנו, שכאשר היו במערה, איתרחיש ניסא איברי להו חרובא ועינא דמיא כו' , היינו, שהפרנסה שלהם היתה באופן נסי.
849 שבת לג, ב. תקו"ז בהקדמה בתחילתו.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ נשא, ט' סיון, ה'תשכ"ו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
אם שנים הן, אני ובני הן" , מ"מ, הוצרכו להיות במערה י"ב שנים , ואח"כ נאמר להם "חיזרו למערתכם" למשך שנה נוספת , בכדי ששייכותם לעולם תהי' באופן של תיקון, ולא באופן של חורבן, ורק אז היו יכולים לפעול מילוי שליחותם בעולם ].
357 שבת לג, ב. וראה גם לקו"ש חי"ז ע' 309. ועוד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת אור ליום ועש"ק פ' וישב, י"ט כסלו, ה'תשכ"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע י
"ויבוא יעקב שלם" , וכדרשת חז"ל :
1494 שבת לג, סע"ב. ב"ר פע"ט, ה. הובא בפרש"י עה"פ (נת' בלקו"ש חכ"ה ע' 168 ואילך).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ וארא, כ"ה טבת, מבה"ח שבט, ה'תשכ"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
וההוראה מזה – בנוגע להכרת הטוב ורגש של אהבה לכל יהודי שעושה לו טובה , ולא לערוך חשבון שהיתה לפלוני איזו פני' , או שהוכרח לעשות זאת מצד טבעו .
1828 ע"ד דברי הגמרא (שבת לג, ב) בנוגע לאומות ש"תקנו שווקים תקנו גשרים תקנו מרחצאות" – "כל מה שתקנו לא תקנו אלא לצורך עצמן כו'"*. והרי זה היפך דברי הגמרא (ברכות נח, א) "אורח טוב מהו אומר .. כל מה שטרח לא טרח אלא בשבילי ".
*
) ועד שיש כאלו שטוענים כך בנוגע להקב"ה , שנותן להם כל צרכם וכו' – שאין צורך להודות ולהחזיר כו' , כיון שיש להקב"ה " פני' " בדבר , שהרי " כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא בראו אלא לכבודו " (אבות בסופה) .
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ במדבר, מבה"ח סיון, ה'תשכ"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע י
ברוח החסידות כו' ("חסידישע יאָרן"), ובאופן של שלימות בכל האברים והחושים, "שלם בגופו כו' שלם בתורתו" , הן בגשמיות והן ברוחניות,
2076 שבת לג, סע"ב. הובא בפרש"י עה"ת וישלח לג, יח.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום שמחת תורה, ה'תשכ"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו
ומובן שכל הנ"ל הוא ביותר אצל בעלים כאלו שאין להם דעה עצמית, אלא מקודם לכן היו תלויים בחכמת אמם, ואח"כ בחכמת נשותיהם (כמ"ש הרמב"ם ) – הנה אצלם בודאי פועלת דעת האשה, "נשים דעתן קלה" , למעט בלימוד התורה, בכדי לרכוש שטיח מעור אחד, ועד"ז "האָליוואוּד קיטשען" (מטבח מודרני).
629 שבת לג, ב. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ בהעלותך, י"ט סיון, ה'תשכ"ח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
היתה תורתו אומנתו (כמו רשב"י) , שאפילו לק"ש אינו מפסיק, ועאכו"כ שאינו מפסיק לתפלה, לכן הוצרך להזהיר את תלמידיו, שלא תהי' אצלם חלישות ("הוי זהיר") בקריאת שמע ובתפלה; והוראה נוספת לחבריו, שמפסיקין לק"ש ואין מפסיקין לתפלה – שכאשר מתפללים ("כשאתה מתפלל") מזמן לזמן , לא יעשו תפלתם קבע אלא רחמים ותחנונים ; "ואל תהי רשע בפני עצמך" (כפירוש הרמב"ם:
813 ועד שאפילו אצל רשב"י מצינו זמנים שהוצרך להתפלל, וכמו "כל היכא דהוה מחי ר"א הוי מסי ר"ש" (שבת לג, סע"ב) – שאף שלפעמים הי' התיקון ע"י תורה, הנה ברוב הפעמים הי' זה ע"י תפלה.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ שלח, מבה"ח תמוז, התשכ"ח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו
אך הענין הוא, שנוסף לזה שגם מי שתורתו אומנתו שפטור מן התפלה, הנה מזמן לזמן צריך להיות אצלו גם ענין התפלה, וכמ"ש רבינו יונה שרשב"י הי' מתפלל משנה לשנה, וכן מצינו בגמרא גבי רשב"י ור"א בנו, בעידן צלויי כו' ומצלו (ואף שבתוס' פירשו שמצלי היינו ק"ש, הרי הפירוש הפשוט דמצלי הוא תפלה ), הנה גם העסק בתורה גופא הוא באופן שקשור גם עם העולם (כנ"ל), היינו, שע"י לימוד התורה נמשכים גם צרכי האדם בעניני העולם כמו ע"י בקשת צרכיו בתפלה, והחילוק אינו אלא שההמשכה שע"י התפלה היא בדרך מלמטה למעלה, ואילו ההמשכה שע"י התורה היא בדרך מלמעלה למטה .
872 שבת לג, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' דחג הסוכות, ה'תש"ל
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
מצד ענינה של התורה כפי שהיא מלמעלה למטה, יש אפשרות שע"י ריבוי אור יפעל יצחק על עשו ש"כל כלי יוצר גו'", אך על זה אומר רשב"י שצריכים להתחשב עם המעמד ומצב של המטה – שזהו ענינו של רשב"י להבהיר ולדאוג למציאות המטה, כפי שמצינו בענין "כל היכא דהוה מחי רבי אלעזר הוה מסי רבי שמעון" , ועד שרשב"י אומר "יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין" – "כל העולם כולו" דייקא, לא רק צדיקים ובינונים, אלא גם אלו שלמטה מזה, ועד לדרגא הכי תחתונה; ומצד מציאות המטה, אי אפשר שיצחק יאמר "כל כלי יוצר גו'".
895 שבת לג, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום שמחת תורה, ה'תש"ל
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע י
ועד ש"ויבוא יעקב שלם" – שלם בכל עניניו, "שלם בגופו , שלם בממונו , שלם בתורתו" , וכך באים כל בנ"י לארץ ישראל שלמים בכל הענינים הגשמיים והרוחניים, ובניהם ובנותיהם אתם, בקרוב ממש, ע"י משיח צדקנו.
1371 שבת לג, סע"ב. הובא בפרש"י עה"פ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת אחרון של פסח, ה'תש"ל
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
ועאכו"כ בנוגע לספר הזהר, שנתחבר ע"י רשב"י, שגדלה ביותר מעלתו בנגלה דתורה, כפי שמצינו בגמרא שעל כל קושיא שהקשה רבי פנחס בן יאיר [שהי' מגדולי התנאים, ובפרט לפי ההכרעה שהי' חותנו של רשב"י (כידוע ב' הגירסאות בזה) , כך, שהיתה אצלו גם המעלה ד"רוב שנים יודיעו חכמה" ], "הוה מפרק לי' רשב"י עשרין וארבעה פירוקי" – הרי בודאי שכל הענינים שנאמרו בזהר מתאימים גם ע"פ נגלה דתורה.
1046 שבת לג, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום שמחת תורה, ה'תשל"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע י
יעקב הי' אמנם מתמיד גדול, ולמד תורה י"ד שנה בבית מדרשם של שם ועבר , וגם לאח"ז, בצאתו מבית לבן, הי' "שלם בתורתו" , כיון שבמשך כל הזמן התייגע שלא לשכוח את תלמודו, ולא עוד אלא שניתוספו אצלו ענינים חדשים בתורה (שהרי ע"פ דין לא די בכך שלא שוכחים מה שלמדו כבר, אלא צריך גם ללמוד ענינים חדשים); ונוסף לכך היו לו כו"כ צרות:
1079 שבת לג, סע"ב. הובא בפרש"י עה"ת וישלח לג, יח.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ ויחי, י"ד טבת, ה'תשל"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
וכמו שאמר רשב"י אשריך שראיתני בכך כו', דמעיקרא כי הוה מקשי רשב"י כו', לסוף כי הוה מקשי ר"פ בן יאיר קושיא , הוה מפרק לי' רשב"י עשרין וארבעה פירוקי , שהמעלה בזה היא לא רק בריבוי התירוצים, אלא שכל תירוץ בא לאחרי הקדמת קושיא על התירוץ שלפנ"ז, שעי"ז מגיעים לעומק הענין יותר כו' .
223 שבת לג, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' דחג השבועות, ה'תשל"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
(ועי"ז) פתח לבי בתורתך" , כיון ששכל הנברא אינו יכול להכיל תורתו של הקב"ה כפי שניתנה במ"ת (שלכן "בתחלה הי' משה לומד תורה ומשכחה" ), ובהכרח שתחילה יתבטל האדם ממציאותו ;
2409 ולהעיר גם ממה שמצינו אצל רשב"י שדוקא ע"י צער המערה (ענין הביטול כו') הגיע למעמד ומצב ש"כי הוה מקשי .. קושיא , הוה מפרק לי' .. עשרין וארבעה פירוקי" (שבת לג, סע"ב. וראה תניא אגה"ק סכ"ו (קמג, א)).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת מוצש"ק פ' וישלח, י"ט כסלו, ה'תשל"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע י
כאשר "ויבוא יעקב שלם עיר שכם" , תיקן מיד ענינים שונים – "מטבע תיקן להם וכו'" .
1967 שבת לג, סע"ב. ב"ר פע"ט, ו.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ מצורע, שבת הגדול, י"ב ניסן, ה'תשל"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו
והנהגתו הטבעית דרשב"י הי' שכלום אדם חורש כו' , אלא שהדבר יעשה מעצמו, וכמו שאיברי להו חרובא ועינא דמיא (ואצלו מה שנקרא נס הוא בחי' ומדרי' יותר גבוה ממה שנקרא אצלנו נס, וע"ד האמור במד"ר שמשה ניסן של ישראל, ומי הי' ניסו של משה, הקב"ה, שנאמר ה' נסי.
533 שבת לג, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ בהר, י"ז אייר, ערב ל"ג בעומר, ה'תשל"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
הדור של משיח , ולכן התחיל על ידו הגילוי של פנימיות התורה, ונמשך אח"כ ע"י האריז"ל, שאמר ש"בדורות אלו האחרונים מותר ומצוה לגלות זאת החכמה" , ועוד יותר – ע"י תורת חסידות חב"ד, שעל ידה נעשה הגילוי דפנימיות התורה באופן ד"יתפרנסון" , ובפרט לאחרי פטרבורג, שאז התחיל עיקר הענין ד"יפוצו מעינותיך חוצה" , כמבואר בשיחה הידועה שזהו ע"ד הזית שמוציא שמנו כשכותשין אותו (וע"ד שמצינו אצל רשב"י שדוקא ע"י צער המערה נעשה אצלו עילוי גדול ביותר – "כי הוה מקשי רפב"י קושיא הוה מפרק לי' רשב"י עשרין וארבעה פירוקי" ).
1307 שבת לג, סע"ב. וראה אגה"ק שם (קמג, א).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ בחוקותי, מבה"ח סיון, ה'תשל"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
"אליעזר בני עמי", "אני ובני" , שהיו תמיד ביחד, ועד שגם כאשר רשב"י הוצרך להתחבא במערה, הי' גם ר"א בנו עמו, ומזה מובן, שכשם שאצל רשב"י ניתוסף עילוי ע"י צער המערה, עד כדי כך , "דמעיקרא , כי הוה מקשי רבי שמעון בן יוחי קושיא , הוה מפרק לי' רבי פינחס בן יאיר תריסר פירוקי , לסוף , כי הוה מקשי רפב"י קושיא , הוה מפרק ליה רשב"י עשרין וארבעה פירוקי" , כמו"כ ניתוסף עילוי אצל ר"א –
1591 שבת לג, סע"ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ במדבר, ב' סיון, ה'תשל"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו
ובכל אופן, הענין היותר נעלה ד"נמנע הנמנעות", הי' בגילוי בזמן שביהמ"ק הי' קיים – במקום הארון בקדש הקדשים; ולעתיד לבוא יהי' בגילוי בכל העולם כולו, כפי שיתבטא בכך ש"עתידין כל אילני סרק שבא"י שיטענו פירות" , שזהו חיבור של שני הפכים, שמחד גיסא, ישארו אילני סרק, ולאידך גיסא, יטענו פירות , ועד"ז בנוגע לכללות ההנהגה דלעתיד לבוא שתהי' באופן ש"מעדנים מצויין כעפר" , ובנ"י
1772 נזכר גם הנס שאירע אצל רשב"י בהיותו במערה – "איברי להו חרובא" (שבת לג, ב. וראה חדא"ג מהרש"א: "אפשר דנקט חרובא דהוי נס בתוך נס, דאינו טוען פירות עד שבעים שנה מנטיעתו, וכאן טען פירות מיד").
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
רשימות מנורה מו"מ מונחת
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
ולכן בעבודה הרוחנית ג"כ הוא לטעמי' דאמר (שבת לג:) כד חזא אינשי דקא כרבי וזרעו מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה , דגם אחר יב"ח הנה ראב"ש הוה מחי (יעויג"כ ברכות לה:), ולכן דעתו במנורה – עבודה הרוחנית – דענינה עסק התורה[/reshimo]
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
רשימות מנורה מו"מ מונחת
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
ולכן , בעבודה הרוחנית ג"כ סובר הוא (ראב"ש) שהעבודה צריכה להיות באופן נעלה דוקא, דאזיל לטעמי' דאמר (שבת לג, ב ) – כד חזא אינשי דקא כרבי (חורשים) וזרעו – " מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה " , ולא עוד אלא דגם אחר י"ב חודש הנוספים שישבו במערה בגלל ה"בת קול" ש"אמרה להם להחריב עולמי יצאתם חזרו למערתכם" , הנה ראב"ש הוה מחי – דס"ל שצריך לעסוק רק בלימוד התורה (יעויין ג"כ ברכות לה, ב :
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ו להבין ענין מה שארז"ל אין אדם עובר עבירה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו
ולכאורה יפלא דבר זה מאיזה טעם יסתלק שכלו בענין ההוא שמתאוה לו כו' אך הענין הוא לפי שנעשה האדם המתאווה אותה תאוה בחי' נוקבא לגבי אותו הדבר שמתאוה לו שהרי הוא רוצה לקבל תענוג ממנו וא"כ הרי הוא בחי' מקבל והדבר שמקבל ממנו העונג הוא בחי' דכר משפיע וכלל גדול הוא שכל בחי' מקבל אין לו דעת שלם כידוע מארז"ל דנשים דעתן קלות והוא מפני שהם בחי' מקבלי' וע"כ בהכרח שיעשה שטות באותו הדבר <קסב>
3 דנשים דעתן קלות : שבת לג, ב. וראה לקו"ש חי"ז ע' 149.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ט ביאור על ד"ה הללו את ה' כל גוים - מכ"ק אדמו"ר האמצעי
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו
אך הענין הוא כמ"ש במ"א דכל שהאור יותר גבוה הכלי שלו יותר קטן וראי' מאור השכל שהוא גבוה מכל הכחות והכלי שלו קצר הכמות כו' וכמו שאנו רואים כל מי שדעתו עמוקה יותר יותר יהי' דברי' מועטים כי לפי עומק ורוחב דעתו נראה לו הדבר לקטן הערך עד שא"צ פירוש ואריכות כלל ע"כ יאמרנו בדיבור א' או בשתיים ולא יותר משא"כ תלמידו הקטן הימנו יפרש הדבר באריכות יותר והקטן ממנו יאריך יותר בדברים הרי לפי קוטן הדעת יגדל הכלי שהוא הדיבור יותר ולפי גודל הדעת יקטן הדיבור (וכמ"ש במשה כבד פה כו' ובהיפוך במוחי' דקטנות ירבה הדיבור יותר כמו שאמרו נשים דברניות הן לפי שנשים דעתן קלה כמ"ש במ"א באריכות וד"ל).
51 שנשים דעתן קלה : שבת לג, ב. ובכ"מ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקע"ב נוסח אחר: ורחל היתה יפ"ת
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו
ומעתה יובן גם בענין מ"ש ענין יופי באמהות כמו בשרה ורבקה ובפרט ברחל שהיתה יפ"ת ויפ"מ כו', כללות הכוונה אינו ע"ד הפשוט ביופי גשמי שהרי אמר שקר החן והבל היופי כו', אלא הכוונה הוא בבחי' שם ב"ן שבכל פרצוף להיותה בחי' מקבל צריכה להיות בבחי' יופי עליון יותר מבחי' הדכר המשפיע כמ"ש בבחי' נקבה למטה שאין אשה אלא ליופי, וכמו שנראה בחוש בטבע הבריאה הנשים יותר יפות מן האנשים כו', לפי שהאשה מדריגתה למטה יותר מן האיש שהרי נשים דעתן קלות כו' פיה מלא דם כו' ע"כ צריכה ליופי יותר משא"כ האיש, וכמשל מי שיושב בחושך צריך לאבוקה גדולה להאיר יותר משא"כ היושב במקום אורה כו'.
59 נשים דעתן קלות : שבת לג, ב. וראה מאמרי אדהאמ"צ ויקרא ח"ב ע' תפט. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקע"ב שוש תשיש
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו
מעצמו הוא בחי' אהבה זוטא שבעלמא דנוקבא, והיא בחי' אהבה ע"מ לקבל פרס כלומר שעובד ה' כדי להנות מזיו השכינה בג"ע שהוא הנק' בשם פרס מלשון פרוסה כי הארה א' בלבד היא המושגת בג"ע לנשמות הנהנין מזיו אבל א' עכ"פ מ"מ בזאת חפץ דווקא כי אהבתו הוא בבחי' לגרמי' שיהי' הוא נהנה ומרגיש תענוג ואין לו חפץ בנסתרות לאשתאבא בגופא דמלכא וליבטל באורו ית' כי מה לו בהתכללות זאת עם היותה במקום רם ונשא מאד אבל ביותר הוא יתבטל לו ממציאותו ולא ירגיש מאומה ומסתפק במועט יותר לקבל רק מהארה א' ובלבד שנהנה הוא כו' ואהבה זו קטנה בערך ולכן נק' בשם נקבה א' שאין לה קיום כי מיד אחר התפילה חולפת ועוברת, ועוד דנשים דעתן קלות ובחי' אהבה זו היא בדעה קלה שמדחה חייי עולם מקור החיים ובוחר לעצמו חיי ג"ע שהוא רק מהארה א' בשביל לגרמי' שלו כו', וכ"ז מפני שהאיש מזריע תחילה שההארה מלמעלה היא בלי קדימת אתדל"ת ואינה ממקום גבוה כ"כ ואינו פועל רק להיות אשה זו כנ"י יולדת נקבה בלבד.
16 דנשים דעתן קלות : ע"פ שבת לג, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת עדר דיני בציעת הפת בשבת ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
ז טוב לברך על ב' אגודות של הדס קודם קידוש של לילה ושל יום ובתוך סעודה שלישית:
מא מ"א ריש סי' רסב בשם האריז"ל, בשער הכונות ענין ערבית ליל שבת (ע, ד). וראה שבת לג, ב ההוא סבא וברש"י ד"ה תרי מדאני .
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת ח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
ואף אם הי' נראה בעליל שהדור פרוץ, ח"ו הס מלהזכיר , אין אנו וכל אנ"ש נתפסים בעון הדור ח"ו מפני עדי שקר שהעידו עלינו שלא בפנינו, מאחר שגם לנו יש עדים רבים כשרים ונאמנים למאות ולאלפים מהמוני עם , המגודלים אתנו מנעורינו ועד היום הזה בכל מקומות מושבותינו, במדינה זו ושאר מדינות המלך יר"ה, הראוים ומוכנים להעיד באמת ואמונה שעיניהם ראו ולא זר כי נקיים אנחנו מעון הזה אשר חשדונו חכמים הנ"ל, ויתנו אותנו כמלעיגים על דברי חז"ל, וח"ו לא מיני' ולא מקצתי' ולא שמץ מנהו , כי עיניהם לנוכח יביטו כאשר גדלנו באמונה אתם מנעורינו ועד עתה באמונת חכמים, וזהירות לקיים כל דקדוקי סופרים ביתר שאת ויתר עז מרבים משלומי אמוני ישראל , וכל דרכנו לנוכח פניהם , כי לא מראש בסתר דברנו ולא במחשך מעשינו .
493 נתפסים בעון הדור: ע"פ שבת לג, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש) עדר דיני בציעת הפת בשבת
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
ושל יום, ובתוך סעודה שלישית :
738 שבת לג, ב (יצתה בת קול ואמרה צאו
ממערתכם, נפקו ... בהדי פניא דמעלי שבתא חזו ההוא סבא דהוה נקיט תרי מדאני אסא (חבילות
של הדס להריח בשבת, רש"י), ורהיט בין השמשות , אמרו ליה הני למה לך , אמר להו
לכבוד שבת, ותיסגי לך בחד , חד כנגד זכור וחד כנגד שמור , אמר ליה לבריה חזי כמה
חביבין מצות על ישראל ). שער הכונות ענין ערבית ליל שבת ע, ד (ו אחר
כך תקח בידך ב' אגודות הדס, וכמ"ש רז"ל במסכת שבת פרק במה מדליקין, על
ההוא גברא דרהיט ובידיה תרין מדאני אסא , וראהו רשב"י ורבי אלעזר בנו בצאתם מן
המערה, ואמרו חזי כמה ישראל זהירין במצות כו'). מ"א ריש סי' רסב (האר"י הקפיד
... לברך על ב' אגודות הדס בכל ג' קידושים).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"א פרשת בא ועבר ה' לנגוף את מצרים
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו
וזש"א וה' הכה כו' הוא וב"ד כו' שזהו בחי' זו"נ דאצי' שבחי' המל' נק' ב"ד דז"א דצדק איהי דין דינ"א דמלכותא דינא אותיות אדנ"י, וכן א' הנה ה' רוכ"ב על עב קל ובא מצרים כו' פי' ע"ב קל ע"ב הוא בחי' כלי החכ' שהוא שם ע"ב והן בחי' ע"ב גשרים דחס"ד שחס"ד גימט' ע"ב והיינו מטעם דהחס"ד ענף החכ' כידוע, וק"ל הוא בחי' גבו' (די' פעמים הוי' הוא ר"ס שזהו כי ס"ר לראות וחלק החצ' דמל' שהוא בחי' הגבו' היינו ק"ל וע"ז א' נשים דעתן קלות שהוא בחי' עטרא דגבורה דנוק' כו'), וז"ש ה' רוכב על ע"ב ק"ל הוא בחי' התכללו' דחו"ג דדכר ונוק' שבחי' הזכר רובו חסדים ומיעוטו גבורה והנוק' רובה גבורה ומיעוטה חסדים כמו כי זכ"ר חסדו, וכך א' בלילא מאי עביד קוב"ה רוכב על כרו"ב ק"ל שלו ושט בח"י אלף עולמות שזהו התלבשות החסדי' דשם הוי' בגבורה דנוק' שנק' כרו"ב ק"ל ושט כו' ונק' רכב אלקי"ם רבותיי' כו' שעי"ז עולה בהעלא' למעלה בח"י אלף כו', וכך הוא בבחי' ירידה שרוכב על ע"ב ק"ל ובא מצרים לברר להיכלות דק"נ וכמ"ש ועברתי באמ"צ אני ולא מלאך כו' והיינו בב' מדות דחו"ג דע"ב ק"ל וזהו וה' הוא וב"ד יחד בבחי' התכללות דחו"ג דוקא להיות נגוף [oldpage_250] למצרים ורפוא לישראל במכ"ב כו' כנ"ל וד"ל.
58 נשים דעתן קלות : שבת לג, ב. ראה לקו"ש תזריע (כרך יז) ע' 149 הערה 14. מאמרי אדה"א נ"ך ע' צח. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
נר מצוה ותורה אור שער היחוד קי, א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו, ח
וגם בדעת יש אורך ורוחב ועומק כמו יש מי שדעתו קצרה ויש שדעתו ארוכה ויש שדעתו רחבה ולא ארוכה ודעת חזק או דעת קל כנשים שדעתן קלות הוא בלתי עומק הדעת וממילא דעתו קצרה כו' והפרש זה בין קלי הדעת לעומקי הדעת בין גדול לקטן ידוע שהתינוק שדעתו קל היינו שאין בו כח המרגיש והתקשרות כלל לדבר זה שמבין או רוצה בו רק בחיצוניות מאד ע"כ יתפתה להיפוכו משא"כ הגדול שדעתו עמוק' באותו דבר שמבין או רוצה בו הוא הנק' העמקת הדעת שממילא נמשך אורך הדעת ורוחב הדעת כנ"ל בבינה וסימן להעמק' הדעת הוא אשר נראה כענין צמצום וכיווץ כלי המוח לעוצם עומק התקשרותו במושכל (בל"א ער איז דרינן פר נומען פר קוועצט שטארק זייער ביז עס איז זייער מצומצם רק בתנוע' אחת וסקירה אחת לבד כו') שמזה דוקא בא עצם עומק השגה ע"י העיון דבינה שהוא היפך הצמצום והכיווץ שהרי העיון דבינה גם שעומד ומעוכב בצמצום וכיווץ בתחלתו אבל מיד מתפשט לרוחב הרבה בכל פרטי חלקיו בהבחנת פרטיות הרבה כידוע משא"כ הצמצום והכיווץ דהעמקת הדעת אדרבה הוא רק הצמצום שהוא הקיבוץ והאסיפה מכל כח שכלו להתקשר רק במושכל זה שזה היפך בחי' התפשטו' העיון בהרחבת ענין המושכל (בל"א דער קלעפ מיט דעם אריין לייגין זיך גאר כו') ואמנם ע"י העמקת הדעת בא לידי עמקות המושכל עד שרשו בעמקי החו"ב (עד בחי' דעת עליון דמזווג חכמ' לבינה כמ"ש למעלה בענין עומק המושג דבינה והיינו דדעת גנוז בפומא דאימא כו' וכמו שאמרו משה שהוא הדעת זכה לבינה שהוא שער הנון כי הא בהא תליא וכמה שכתוב בכתבים בכמה דוכתי וד"ל):
2 כנשים שדעתן קלות : שבת לג, ב. ראה לקו"ש (תזריע) כרך יז ע' 149 הערה 14.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם לכל תכלה ראיתי קץ
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
שבאו לידי גילוי, אבל מוחין אינם שייכים לזולת שיוכל לישב בפ"ע ולהשכיל השכלות, וראי' דהרי אלפים שנה קדמה תורה לעולם , הגם שארז"ל ומתלמידי יותר מכולם היינו שע"י השפעה נמשך ממקור השכל (משכיל) לשכל אבל לא דבר חדש לגמרי דזה אינו שייך לזולת, ולכן רשב"י שישב במערה י"ב שנה ולא הי' לו למי להשפיע (ה' דמה שהי' עם ר"א בנו זה אינו בגדר השפעה שהוא עצם א' ע') ומ"מ ניתוסף בו ריבוי חכ' דקודם שהי' במערה הי' רפב"י מפרק כו' ואח"כ הי' רשב"י מפרק ובכפל פירוקי, הרי מובן דחכ' אינו שייך לזולת, אך היינו שאינו מוכרח לזולת ולא כן המדות שבלתי הזולת אינו שייך שם מדה כלל, משא"כ מוחין שייך בלא זולת ג"כ אבל מ"מ כשרוצה יכול להשפיע לזולתו ג"כ, ולכן נק' בחי' זו בשם חכ' ידיעה דמה נ"מ אם ידוע לזולתו או במה שהוא בעצמו יודע דמאחר שבכחו לגלות לזולתו מוכרח לומר שהוא בעצמו משיגו בטוב דאל"כ לא הי' באפשרי לגלותו לזולתו, וגם אם יעמיק דעתו עוד בזה הענין יבין אותו בעומק יותר כו' א"כ ה"ז הגבלה, לכן נק' חכ' ידיעה אבל בחי' חכ' דלא ידיעה היינו החכ' קודם שבאה לידי השגה והבנה ואז אינו שייך לומר ע"ז ידיעה מאחר שעדיין אינו ידוע כלל ומ"מ שייך ע"ז שם חכ', וכדי שיהי' בחי' חכ' ידיעה הוצרך להאציל תחילה בחי' חכ' דלא ידיעה, נמצא דבחי' זו הוא כעין ממוצע בין א"ס הבבע"ג ובין בחי' א"ס שמתלבש בע"ס, ומ"מ אין בזה שום התחדשות, וה"ז כמו גילוי האור מן המאור שהרי קודם שהאיר הי' כלול בהמאור והי' בהעלם ועתה מה שנגלה היינו רק מה שבא מהעלם לידי גילוי ולא כמו השפעה שהוא דבר חדש משא"כ הי' כלול בתחילה בהעלם ועכשיו בא מהעלם לגילוי (ה' ולכן נק' או"ר ולא שפ"ע וע' מזה בלקו"ת בד"ה להבין מ"ש באוצ"ח, ובסידור ח"א בפי' זכר רב טובך, ובד"ה להבין ענין אוא"ס, ובשער היחוד, ובד"ה וככה פצט"ק, ע').
29 רשב"י שישב במערה י"ב שנה : ראה שבת לג, ב תריסר שני. . תריסר ירחי .
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
ביאורי תניא שימחוביץ, אלטר אגרת הקודש
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
כדאי' בגמ' דא' לר ' פנחס בן יאיר אכל קושי' כ"ד פירוקים וא"ל אילו לא ראיתני בכך גמ' שבת לג,ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
על הדף
אגרות קודש כרך כו ט'תריג
מקור מפורש
בדף זה
ויתרה מזה, ידוע מאמרו הנפלא של רבנו הזקן שלפני נשמות הגבוהות כמו רשב"י לא נחרב הבית כלל (פלח הרמון, ר"פ שמות ע' ז), ובודאי ידע אדה"ז שרשב"י נסתתר במערה י"ג שנה מפני גזרות מלכות רומי.
21 נסתתר במערה כו' : שבת לג, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
אגרות קודש כרך כו ט'תתקה
מקור מפורש
בדף זה
בידעי התענינותו דמר, בודאי קרא בשימת לב המתאימה גם הנדפס מההתוועדות דימי הפורים, ותקותי שיגיעו אליו גם קיצור דברים עכ"פ מהמדובר ביום הל"ג בעומר, כנ"ל יום שמחתו של הרשב"י, המפורסם ביחסו לחסד לאומים, וכמסופר מחכמינו ז"ל (שבת לג, ב) לצורך עצמם תיקנו, ובפרט לאומים בדורנו זה וכו'.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
אגרות קודש כרך ד א'נג
מקור מפורש
בדף זה
וע"פ כל הנ"ל יובן מאמר הירושלמי - דכשבא רע"ק להושיב את ר"מ ור"ש ע"פ הסדר, שזה נוגע בענין פסק ההלכה, הושיב תחלה את ר"מ, שהי' מאיר עיני חכמים בהלכה (עירובין יג, ב), נתכרכמו פניו של ר"ש, בידעו כחו בפלפולא דאורייתא (שבת לג, ב) ושהוא מארי דרזין דאורייתא, והממוצע לשאר התנאים וכנ"ל, - (אף את"ל שמקצת ממעלות אלו באו לר"ש זמן רב אחר שנסמך ע"י רע"ק, אבל מקצתם היו גם קודם לזה, והעיקר שידע יכולתו בזה, מה שיוכל להשיג, כי בוצין בוצין מקטפי' ידיעא).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לב אמור ל"ג בעומר
מקור מפורש
בדף זה
מילים משותפות עם קטע י
אחד מהענינים המפורשים ברז"ל אודות הנהגת רשב"י היא השתדלותו הרבה והיתירה בענין אהבת ישראל, וכדמצינו שתיכף לאחר צאתו מן המערה "אמר איכא מילתא דבעי לתקוני , אמרו לי' איכא דוכתא דאית בי' ספק טומאה ואית להו צערא לכהנים לאקופי כו'" והשתדל רשב"י תיכף ותיקן את הדבר.
35 שבת לג, סע"ב ואילך.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לז הוספות - שיחות שיחת ל"ג בעומר בעת ה"פּאַראַד", ה'תשמ"ג
מקור מפורש
בדף זה
זיכער האָט ער געמוזט אָנקומען צו עסן, טרינקען און ענלעכעס.
21 ראה שבת לג, ב. המו"ל.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לז הוספות - שיחות שיחת ל"ג בעומר בעת ה"פּאַראַד", ה'תשמ"ג
מקור מפורש
בדף זה
די ערשטע זאַך וואָס רשב"י אַליין האָט געטאָן גלייך באַ דער ערשטער מעגלעכקייט נאָך דעם ווי ער איז באַפרייט געוואָרן פון דעם זיין דרייצן יאָר אין דער מערה, אָפּגעשלאָסן פון וועלט, באַהאַלטנדיק זיך צוליב אַ גזירה וועלכע מ'האָט אויף אים גוזר געווען פאַר פאַרשטאַרקן אידישקייט — איז געווען:
25 שבת לג, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך א תזריע שיחה א
מקור מפורש
בדף זה
כשההתעוררות באה מלמעלה נוצרת למטה בחינת "נקבה", דבר שאינו של קיימא (כמאמר):
8 שבת לג, ב. קידושין פ, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ד פרקי אבות שיחה ו
מקור מפורש
בדף זה
– הגמרא מספרת:
36 שבת לג, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ז הוספות - שיחות ומכתבים שיחה יט
מקור מפורש
בדף זה
נתכרכמו פניו של ר"ש, בידעו כחו בפלפולא דאורייתא (שבת לג, ב) ושהוא מארי דרזין דאורייתא, והממוצע לשאר התנאים וכנ"ל, -- (אף את'ל שמקצת ממעלות אלו באו לר"ש זמן רב אחר שנסמך ע"י רע"ק, אבל מקצתם היו גם קודם לזה, והעיקר שידע יכולתו בזה, מה שיוכל להשיג, כי בוצין בוצין מקטפי' ידיעא).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך טז שמות-כ"ד טבת שיחה א
מקור מפורש
בדף זה
כאמור פעמים רבות, המטרה היא
50 ראה לקו"ש [המתורגם] ח"ט ע' 77 ובהנסמן שם. ובכ"מ. פשוט שתורתו של משיח תהי': נגלה, קבלה (נסתר), וחסידות וכמו שמצינו ברשב"י: נגלה (ולהעיר משבת לג, סע"ב. אגה"ק סכ"ו (קמג, א)), נסתר (זהר ותיקונים כו') ואיחוד שניהם (ראה והחרים תרל"א ע' נב ואילך ולהעיר שגם ברשב"י – ענין המערה הי' ע"י הסתר א' מישראל – שבת שם. וראה לקלוי"צ שם) ליחידי סגולה ובהצנע לכת (אגה"ק שם קמב, ב) – וכולם (וגם נגלה וחסידות) באופן נעלה מאשר עתה (שה"ז לימוד ע"ד ראי' – עיין ש' האמונה פ"ס). וראה לקו"ש חט"ז ע' 199 הערה 56 ובשוה"ג לשם.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יז בהר-ל"ג בעומר שיחה א
מקור מפורש
בדף זה
מסופר בגמרא, שכאשר יצא מן המערה לאחר י"ב שנה, וכאשר ראה אנשים עסוקים בחרישה ובזריעה, "אמר:
57 שבת לג, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יז הוספות - שיחות ומכתבים שיחה יז
מקור מפורש
בדף זה
2 כידוע . . בפועל: שבת לג, ב. ושם. וראה תקוני זוהר בתחלתו.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כ וישלח שיחה א
מקור מפורש
בדף זה
רבי שמעון בר יוחאי חי בתקופת גלות רומי – אדום, אשר "עשו הוא אדום" – בתקופה של גזירות קשות על ישראל, ובמיוחד עליו עצמו, עד כדי כך שהיה צריך להמלט מן הרומאים ולהתחבא במערה שלש עשרה שנים.
67 שבת לג, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כה וישלח שיחה ב
מקור מפורש
בדף זה
אמנם, באופן כללי קונים בדמים, במטבעות, כסף – אך:
19 וראה רשב"ם כאן: מין מטבע ששמו כן. ולהעיר משבת לג, סע"ב וברש"י שם. תו"ש כאן אות ס.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כה הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ו
מקור מפורש
בדף זה
3 ופירשו רזל ופירטו: שבת לג, ב (הובא בפרש"י עה"פ שם). ביר פעיט, ה.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ שלח, מבה"ח תמוז, ה'תשי"א
מקור מפורש
בדף זה
ואיתא בלקו"ת שם דוגמא לזה מרשב"י כשהי' במערה י"ג שנה, שבודאי לא הי' יכול לקיים במעשה כמה מצוות מעשיות.
917 ראה שבת לג, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ וארא, מבה"ח שבט, ה'תשט"ו
מקור מפורש
בדף זה
ובכדי לפעול הבירור בהם, הנה סדר הבירור הוא להוציא את ניצוצות הקדושה שבהם, לאט לאט, וכאשר לא יהי' בהם ניצוצות דקדושה, אז נתן עיניו בו ונעשה גל של עצמות, שזהו סדר הבירורים.
46 שבת לג, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ תזריע, פ' החודש, מבה"ח ניסן (מאמר א), ה'תשי"ז
מקור מפורש
בדף זה
אמנם איש מזריע תחלה, הו"ע אתעדל"ע בדרך מלמעלה למטה, וכיון שאין הכלי מוכשר, לכן יולדת נקבה, שנשים דעתםקלה, שיש בזה שינוי והפסק, ואין זה ולד קיימא.
67 שבת לג, ב. ועוד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ה' פ' פינחס, י"ב תמוז ה'תשי"ז
מקור מפורש
בדף זה
החילוק שבין נקבה לזכר בעבודת ה' הוא – שנקבה "דעתה קלה" שיוכל להיות אצלה שינויים, היינו, שברגע זה הוא "עובד ה'", וברגע שלאח"ז הוא במצב של נטי' מדרך הישר, משא"כ זכר, שהוא תקיף בדעתו.
134 ראה שבת לג, ב. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם תשח"י שיחת ליל ג' דחול המועד סוכות
מקור מפורש
בדף זה
ועד"ז בכללות, בנוגע לכל אחד לפי מעמדו ומצבו, אם הוא בבחינת אתרוג או לולב או הדס או ערבה – הנה מלבד זאת שבמצות ד' מינים הרי כולם הם חלקים ממצוה כללית אחת, יש לכל אחד מהם ענינים מיוחדים, וע"ד שמצינו אפילו בנוגע לערבה, שיש בה מצוה מיוחדת שהיא "מנהג נביאים", ועד"ז בנוגע להדס, כדאיתא בגמרא שהיו נוטלים שני בדי הדס בכל ערב שבת, ועד"ז יש בלולב ואתרוג ענינים מיוחדים שכל אחד מהם צריך לפעול בתור לולב ואתרוג; וכמו"כ יש לכל אחד מישראל לפי מעמדו ומצבו עבודה מיוחדת שבה צריך לעסוק בהשתדלות מיוחדה.וכיון שהיצה"ר, "מלך זקן וכסיל", יודע שזוהי עבודתו המיוחדת – לכן מחפש דרכים שלא להניחו לעסוק בעבודה מיוחדת זו, ובידעו שמדובר אודות בנ"י, הרי דרכו בכך היא באופן שמפתה אותו לעסוק בענינים אחרים שהם ג"כ עניני קדושה, אלא שאין זו העבודה שלו.
77 שבת לג, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' פ' בשלח, יו"ד שבט, ה'תשי"ט
מקור מפורש
בדף זה
משא"כ הסתלקות רשב"י שהיתה בזמן הגלות (שהרי כבר היתהאז גלות רומי) – כיון שאז לא הי' שלימות היחוד דקוב"ה ממש (גנתא דלא עאל בה ההוא גננא), ואז ישנו רק היחוד שנעשה ע"י נשמות הצדיקים בעת הסתלקותם, "אז גם בחי' זו נקרא הילולא", כמבואר בזהר (בהאידרא) שאז היו פניו מאירים, שהו"ע תוספת אור גדול למעלה ע"י עליית כללות עבודתו של רשב"י בעת הסתלקותו.
66 ראה שבת לג, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ מקץ, שבת חנוכה, מבה"ח טבת, ה'תשכ"א
מקור מפורש
בדף זה
וזהו גם מה שאמרו אל תהא ברכת הדיוט קלה בעיניך, ומבואר בזה, שהו"ע נעלה יותר מבחי' נשים דעתם קלות, דהנה, קל הוא בגימטריא ה' פעמים הוי', והיינו בחי' ה' גבורות, וזהו נשים דעתם קלות, מצד הצמצומים דבחי' מלכות (אשה) שבנינה מהגבורות.
19 שבת לג, ב. קידושין פ, ב. זח"ג קע, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ד' פ' בשלח, יו"ד שבט, ה'תשכ"ה
מקור מפורש
בדף זה
– עי"ז שנשים צדקניות בישראל מקדישות מזמנן לעסוק בכל הנ"ל באופן של צניעות ובאופן של שלימות היראה – " ירושלים ", ועושות זאת בהרחבה – " ברחובות ירושלים" , ובאופן של ישיבה – " ישבו " – "אין ישיבה אלא לשון עכבה" (לא באופן ש"דעתן קלות" , שאז הרי זה ענין שיש בו שינויים, אלא באופן של עבודה מסודרה).
714 שבת לג, ב. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת חג הפורים, ה'תשכ"ה
מקור מפורש
בדף זה
וגם במצב שאינו יכול להשאר בביתו, ששם יש לו לחם ובשר לאכול, וצריך להתחבא במערה – אינו דואג מה יאכל וישתה, כיון שהקב"ה ממציא לו חרוב ומעיין מים ; מה שהוא צריך – יש לו.
312 שבת לג, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ בלק, י"ד תמוז, ה'תשכ"ג
מקור מפורש
בדף זה
– מספרת הגמרא :
942 שבת לג, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ שלח, מבה"ח תמוז, ה'תשכ"ד
מקור מפורש
בדף זה
"אינון דדחקין למלה דחכמתא כו'", וע"ד שמצינו ברשב"י שדוקא ע"י צער המערה נתעלה בהשגת התורה בעילוי שבאין ערוך .
676 ראה שבת לג, סע"ב. תניא אגה"ק סכ"ו (קמג, א).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ל"ג בעומר, בעת ה"פּאַראַד", ה'תשכ"ו
מקור מפורש
בדף זה
בגמרא – וכן בזהר , ספרו של רשב"י – מסופר כיצד הגיע רשב"י למדריגתו:
1882 שבת לג, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' דחג השבועות, ה'תשכ"ו
מקור מפורש
בדף זה
איתא בגמרא שכאשר רפב"י פגש את רשב"י לאחרי שהי' במערה י"ג שנה, וראה את יסורי גופו – "דהוה בי' פילי בגופי' וכו'" (בקעים
69 שבת לג, סע"ב (ובפרש"י).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ה' פ' בלק, י"ב תמוז, ה'תשכ"ו
מקור מפורש
בדף זה
הקב"ה רוצה אמנם שיהי' הענין של הבנה והשגה, אבל, לכל לראש צ"ל ענין המס"נ, ולאח"ז יש "לרתום" ("אַיינשפּאַנען") גם את השכל לעניני טוב וקדושה, אבל באופן שמקבל את מסקנת השכל רק כאשר היא בהתאם לתנועת המס"נ, ואילו כאשר מסקנת השכל היא להיפך מתנועת המס"נ, הרי זה סימן שהוא אוחז עוד ב"קושיא", ועדיין לא הגיע ל"תירוץ", ובמילא, עליו להסתגר ב"מערה", להתנתק מעניני העולם, ועי"ז יגיע לה"תירוץ", כפי שמצינו אצל רשב"י .
758 שבת לג, ב (וראה גם לקמן סכ"ז).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ נצבים-וילך, כ"ה אלול, ה'תשכ"ז
מקור מפורש
בדף זה
והיינו שהלכה אחת נתפזרה בהרבה מקומות, עד שמצד מהלך המחשבה של המקשה ישנם קושיות וסתירות ממקום אחד למקום שני באותה ההלכה, שלכן מקשה ורמינהו, וצריך להיות קיבוץ ההלכה ע"י פלפול הקושיות וכ"ד פירוקי עד שיברר את ההלכה לאמיתתה.
981 ראה שבת לג, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' דחג השבועות, ה'תשכ"ז
מקור מפורש
בדף זה
מילים משותפות עם קטע ז
– אצל יחידי סגולה הי' כבר ענין זה עוד מקודם לכן, וכמו רשב"י ור"א בנו, כמסופר בגמרא , שכאשר יצאו מהמערה וראו מציאות בעולם שאינה מציאות-תורנית, אזי "כל מקום שנותנין עיניהן מיד נשרף ..
258 שבת לג, ב ואילך.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ וארא, ראש חודש שבט, ה'תשכ"ב
מקור מפורש
בדף זה
ולכן היו כל עניניו בשלימות , "מטתו שלימה" , כיון שע"י עבודה זו, שמחברת את ב' המדות ההפכיות, אפשר לעבור את כל הקשיים ואת כל הנסיונות – הן את נסיונות העשירות וההרחבה אצל לבן (חסד), כמ"ש "ויפרוץ האיש מאד מאד", והן את נסיון הדוחק והצער (גבורה), כשעשו הלך לקראתו "וארבע מאות איש עמו" – ואעפ"כ להישאר בשלימות, כמ"ש :
1433 שם לג, יח. וראה שבת לג, סע"ב. הובא בפרש"י עה"פ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום א', י"ג תמוז, ה'תשכ"ב
מקור מפורש
בדף זה
הוא משתחרר מלהתעסק בעצמו עם הגבלות העולם, אלא מלאכתו נעשית ע"י אחרים; ע"י לימודו לעצמו (אבל באופן ורצון לעשות לו יתברך דירה בתחתונים ), מאיר במילא אור התורה את העולם .
758 וכמו הרשב"י – דס"ל (ברכות לה, ב) "מלאכתן נעשית ע"י אחרים" – שהי' במערה יג שנה (שבת לג, ב), והמשיך המשכות ופעל הבירור ע"י עבודה ברוחניות, בדרך ממילא, שלא בדרך התלבשות (ראה לקו"ת ר"פ שמיני ד"ה לויתן).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ פקודי, וא"ו אדר שני, ה'תש"ל
מקור מפורש
בדף זה
משא"כ רשב"י, שהי' בזמן גלות רומי, שאז היו כל הגזירות וכו' – הנה לפי ערך הזמן ההוא נחשב ענין ההסתלקות לעילוי גדול, ועד ש"מיתתן של צדיקים מכפרת" על עון הדור , ולכן הרי זה יום שמחה.
2285 ראה שבת לג, ב. ועוד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ בחוקותי, מבה"ח סיון, ה'תש"ל
מקור מפורש
בדף זה
ואפילו אם ילמד לעיון – די בכך שיקשה קושיא אחת ויתרץ אותה, ובכך יצא י"ח "פלפולא דאורייתא"; אבל מהו החיוב להתנהג כרשב"י , לתרץ על כל קושיא כ"ד תירוצים?!
1799 שבת לג, סע"ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת אחרון של פסח, ה'תשל"א
מקור מפורש
בדף זה
בפלח הרמון מובא בשם רבינו הזקן "שלפני נשמות הגבוהות כמו רשב"י לא נחרב הבית כלל כו'", שזהו לפי שענינו בחי' חכמה, פנימיות אבא (שלכן גילה רזין ורזין דרזין וכו' שבתורה), ולכן הי' למעלה מענין הגלות; ואעפ"כ מצינו שמצד גזירת המלכות הוצרך רשב"י לברוח ולהתחבא במערה במשך י"ב שנה – כיון שהיו אצלו ב' דרגות:
490 שבת לג, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ בלק, י"ז תמוז (נדחה), ה'תשל"א
מקור מפורש
בדף זה
וענין זה הוא ע"ד שמצינו בזהר שרשב"י (אביו של ר"א) פעל ירידת גשמים ע"י שדרש בפסוק "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד", וכמבואר בכ"מ המעלה דרשב"י לגבי חוני המעגל, שחוני המעגל פעל ירידת גשמים ע"י תפלה וכו' , ואילו רשב"י, מצד גודל מעלתו בלימוד התורה (שהיתה תורתו אומנותו , והי' מארי רזי תורה, שחיבר ספר הזהר כו') פעל ירידת גשמים ע"י אמירת תורה; ועד"ז פעל ר"א בנו ענין הרפואה ע"י אמירת תורה.
128 כולל גם העילוי שניתוסף אצלו ע"י צער המערה (ראה שבת לג, ב. תניא אגה"ק סכ"ו (קמג, א)).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום שמחת תורה, ה'תשל"ב
מקור מפורש
בדף זה
וכן יש לעורר אודות המנהג לערוך "כינוס תורה" למחרת שמח"ת, ב"אסרו חג", שזוהי התחלה טובה על כל השנה כולה, על מנת להמשיך בלימוד התורה באופן של הבנה והסברה והעמקה כו', מתוך שקו"ט ופלפול חברים, כידוע גודל הענין בזה (כמובן מדברי הגמרא ), וכמ"ש "סלסלה ותרוממך", שע"י הסלסול בתורה נעשה ענין של רוממות כו'.
989 ראה שבת לג, סע"ב. ב"מ פד, סע"א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ בהר, י"ז אייר, ערב ל"ג בעומר, ה'תשל"ג
מקור מפורש
בדף זה
גם מהפתגם הידוע שסיפר ר' הלל מפּאַריטש (ששמע מר' זלמן זעזמיר ) בשם רבינו הזקן, שאצל רשב"י לא הי' ענין של חורבן הגלות (ומה שהוצרך להתחבא במערה , הרי זה רק לפי שאין סומכין על הנס ), ועד שהמשיך ענין זה לכולם, ואפילו מי שהרגיש בעצמו ענין החורבן, הנה בבואו על הציון שלו במירון ביום שמחתו , לא הי' שייך אצלו ענין הגלות (כמסופר בפע"ח46 לגבי אמירת נחם).
1273 שבת לג, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
רשימות מנורה מו"מ מונחת
מקור מפורש
בדף זה
הי' מופרש מעם, שהי' בצער מערה יג"ש (שבת לג:) אף שרק על רשב"י היתה הגזירה דיהרג.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
רשימות מנורה מו"מ מונחת
מקור מפורש
בדף זה
וכנרמז ג"כ עד כמה הי' מופרש מעם – שהי' מרצונו בצער מערה י"ג שנה (שבת לג, ב) , אף שלא הי' מוכרח בכך, ש הרי רק על רשב"י היתה הגזירה ד " יהרג ", ולא על ראב"ש, ואעפ"כ הי' גם הוא במערה י"ג שנה, מופרש מעם .
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ט להבין שרשי הדברים
מקור מפורש
בדף זה
מאשר אנו רואים בהפרש התפעלות המדות של התינוק להתפעלות של המדות של הגדול דגם שמצד תולדות המדות מן השכל וההתבוננו' אחת היא בקטן כמו בגדול אך ורק ההפרש ביניהם הוא הדעת שבקטן עדיין אין הדעת מתפשט במדות כמארז"ל קטן אין לו מחשבה שהוא הדעת ע"כ אין בהתפעלו' מדותיו המשכה פנימיו' מן השכל רק חיצוניו' ההארה וע"כ אין תוקף כלל במדותיו כמו שידוע שבנקל לפתות הקטנים והנשים מפני שדעתן קלות כו' משא"כ בגדול שהתפעלו' מדותיו עפ"י בחי' הדעת יש תוקף גדול למדותיו כי הדעת ממשיך בהן חיות פנימי ביותר ולא יתפתו להתהפך מלאו להן או להיפך ולכך אין הקטן פחות מי"ג בר עונשין (כי שס"ה ל"ת נמשך מצד היראה ורמ"ח מ"ע מצד האהבה שהן ה"ח וה"ג ובקטן לא נשלמו חו"ג שלו עפ"י הדעת אבל יותר מי"ג גם שהוא ע"ה דעתו מתפשט בחו"ג כו' וד"ל).
33 מפני שדעתן קלות : ראה שבת לג, ב. ובכ"מ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקע"ב ביום ההוא יגלח
מקור מפורש
בדף זה
אך הנה תחילה יש להבין בביאור ענין השערות שאעפ"י שלכאורה הרי הן בבחי' חיצוני' ומותרות השפע עד שאין נוגעין כלל לפנימיות החיות שבאדם שהרי כשיגזוז אותם לא ירגיש כלל כידוע, מ"מ הנה אנו רואים בהם בחי' מעלה ומדריגה יתירה והוא בענין שערות הזקן דוקא, להיות ידוע שגם ששערות הזקן בוקעים ויוצאים רק מבחי' מותרי המוחין מ"מ בחי' מותרי המוחין הללו באים מצד בחי' גדלות המוחין ביותר עד אשר יש בהן כח המוליד דוקא אז מצמיחין הן שערות וראי' מן הקטן שאין בו חכ' ומוחין דגדלות רק בבחי' הקטנות שאז אין בו בחי' מותרי המוחין שראוים להוליד וממילא לא יצמחו בו שערות הזקן, וכן האשה מפני שדעתה קלה ואין במוחה בחי' מותרי המוחין שבבחי' הגדלות ע"כ לא תצמחנה בהן שערות הזקן כלל, וכן הסריס מפני שאין במוחו בחי' מותרי המוחין שהן באים מצד הלחלוחית והוא בטבעו מוחו יבש כו' ע"כ לא יוליד ולא יצמח בו שער הזקן אעפ"י שחכמתו ודעתו גדולה כו' כמ"ש במ"א.
39 שדעתה קלה : שבת לג, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקע"ב נוסח אחר: ביום ההוא יגלח
מקור מפורש
בדף זה
אך הענין כי כ"ז הוא ע"ד משל ומליצה, כמו עד"מ שערות הזקן שבאדם הגשמי המה נמשכים מהמוח שמותרי מוחי' בוקעי' ויוצאי' בשערות הזקן וכנראה בעליל שלכן אין גדילים שערות הזקן באשה לפי שדעתה קלה ואין לה מוחי' גדולים כ"כ שיהי' מהם מותרות שיצאו ויגדלו בזקן כו'.
17 לפי שדעתה קלה : שבת לג, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך יורה דעה הלכות תלמוד תורה הלכות ת"ת פרק ראשון י
מקור מפורש
בדף זה
י וכל המלמדים ואפילו מלמדי תינוקות מקרא ואפילו מלמדים בחנם צריכים ללמדם כל היום כולו ומקצת מן הלילה כדי לחנכם ללמוד ביום ובלילה ולא יבטלו התינוקות כלל חוץ מערבי שבתות וערבי ימים טובים בסוף היום ובימים טובים עצמן שמצוה לשמח בהם התינוקות במה שהיא שמחה להם כמו אגוזים וכיוצא בהם כמו שנתבאר בהלכות יו"ט אבל בשבת אין קורין להם בתחלה פרשה שלא קראוה מעולם מפני טורח שבת אבל שונין להם פרשיות שקראו אותן כבר בחול ואין מבטלין התינוקות לשום דבר מצוה בעולם ואפילו לבנין בית המקדש:
ריז רמב"ם שם. טור ושו"ע שם. וראה גם שבת לג, ב ורש"י ד"ה של. שם קיט, ב (דמשום כך חרבה ירושלים). תוס' ב"ב כא, ב ד"ה ומקרי (דהוי פסידא דלא הדר). קו"א סק"א (סוד"ה ועד היכן). לעיל או"ח סי' תמד סי"ח. הערות וציונים 7/א ו7/ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות תפילין הלכות תפילין לב דין כתיבת התפילין
מקור מפורש
בדף זה
ומה שאמרו שכותבין על הקלף במקום בשר, הוא במקום היותר קרוב לבשר, דהיינו במקום חיבורו כשהוא דבוק לדוכסוסטוס.
397 הערוך ערך דכסוסטוס (פירש רב האי ז"ל, מנהגא, מייתי מגלתא דמעבדא בתמרי וקמחא דשערי, ומתח ליה עד דיביש, וקליף ליה עד דהוו תרין פיסקי ... וכותב פרשיות על מקום בשר. והוא גיסא אחרינא דאקליף מיניה, הוא נקרא דוכסוסטוס ... הלכה למשה מסיני, תפילין על הקלף מזוזה על דוכסוסטוס, קלף במקום בשר דוכסוסטוס במקום שיער). הובא בר"ח שבת עט, ב, ובר"ן שבת לג, ב ד"ה ומהו קלף, ובכמה פוסקים. רש"י שבת שם ד"ה דוכסוסטוס (קלף שניטלה קליפתו העליונה). תוס' שם ד"ה קלף (וכשחולקין אותו לשנים, אותו שכלפי שיער קרוי קלף וכלפי בשר הוא דוכסוסטוס. ואומר ר"ת, דבלשון יון קורין לבשר סוסטוס, ודוך פירושו מקום, כמו דוך פלן (ברכות יח, ב. מב, ב), לכך קרי ליה דוכסוסטוס כלומר מקום בשר). רא"ש הלכות ס"ת סי' ה (וקלף ודוכסוסטוס היינו עור שנחלק לב', ונקרא הצד שכלפי העור קלף והצד שכלפי בשר נקרא דוכסוסטוס. דוך הוא מקום כמו דוך פלן. סוסטוס הוא בשר בלשון יון. ואמרינן בפרק הקומץ רבה (לב, א) קלף במקום בשר ודוכסוסטוס במקום שער, דהיינו מקום דיבוקן יחד שם נכתבין שניהם, והוא המקום הטוב לכתיבה). שו"ע סעיף ז (מהו קלף ומהו דוכסוסטוס, העור בשעת עיבודו חולקין אותו לשנים, וחלק החיצון שהוא לצד השער נקרא קלף, והפנימי הדבוק לבשר נקרא דוכסוסטוס, ולפי זה כי אמרינן כותבין על הקלף במקום בשר, היינו במקום היותר קרוב לבשר, דהיינו במקום חבורו כשהוא דבוק לדוכסוסטוס).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"ב פרשת תצוה ועשית ציץ זהב טהור
מקור מפורש
בדף זה
והיינו ענין ב' כחות הנ"ל כח ההתקשרות בדבר וכח ההרגשה שזהו בגידי המוח של המוח דוקא ששם הוא כח ההרגשה שמרגיש א"ע ביותר וכל כאב שבאברים כו' וכן להרגיש בכ[ל] ד[בר] זולתו דהיינו הך כו', ובגידי הרגשה הללו שם הוא כח ההתקשרו' לקשר ולתקוע א"ע בכ[ל] ד[בר] שרוצה אם בשכל או במדות כו', דהא בהא תליא שבמקום א' הן כח ההרגשה וכח ההתקשרו' שהוא במוח הדעת דוקא שהוא כח התוקף וחוזק שיש במוח זה דדעת בתוקף הרגשת עצמו ותוקף התקשרות העמוקה בדבר כו' (וע"כ נק' דעתן שעומד על דעתו ותקיף בדעתו (וגם שהנשים דעתן קלות מ"מ כח התקשרותן יותר חזק וכן הרגשתם לפי שהוא בקו א' לבד כמבואר במ"א).
741 שהנשים דעתן קלות : שבת לג, ב. ראה לעיל פ' בא פח, א. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרל"ח אז ישיר כו' לתבונתו אין מספר כו'
מקור מפורש
בדף זה
חסד כו' ומ"מ א"ס להתפשטותם כנ"ל, אמנם בכתבי האריז"ל נת' חיוהי הוא בחי' חב"ד האורות והכלים, וגרמוהי הם בחי' זו"נ האורות והכלים שלפי פי' זה יתבאר היטיב ענין אחליפו דוכתייהו אור החסד בכלי הגבורה מאחר שמפרש גרמוהי גם על אור המדות שזה חסד וזה גבורה, וביאור הענין הוא כנ"ל שענין המדות הוא השפעה לזולתו דוקא וכנ"ל בענין חסדן או רחמן שא"א כ"א כשיש על מי להתחסד או להתרחם, משא"כ בבחי' חכ' שיכול לישב ולהשכיל השכלות, וכענין רשב"י שניתוסף לו חכ' הרבה כמארז"ל בענין רפב"י שמתחילה השיב לו רפב"י י"ב תירוצי' על קושייתו, ואח"כ כשהקשה רפב"י השיב רשב"י ך"ד תירוצי', הגם שלא הי' לו למי להשפיע שהרי הי' רק עם ר"א בנו לבד, וכן בענין הסנהדרין כשהי' נושאין ונותנים יש בזה ב' פי' רש"י והרמב"ם כ"א בפ"ע או עם בן זוגו, שנמצא כשצריכין לברר ההלכה ע"פ עומק החכ' זהו דוקא בפ"ע או עם בן זוגו שא"ז בדרך השפעה כ"א העלאת כלי שכלו לבחי' משכיל מקור החכ' כו', שמכ"ז מובן שענין החכ' הוא למעלה מבחי' השפעה לזולתו, א"כ בחי' זו אינה שייך להתהוות העולמות, ולכן ארז"ל אלפים שנה קדמה תורה לעולם להיותה למעלה ממדריגת התהוות העולמות שאלפי' שנה אלו ז"ע אאלפך חכ' אאלפך בינה בחי' חיוהי, ועד"ז יובן שענין המדות שייכים לברה"ע וכמ"ש זכור רחמיך וחסדך כי מעולם המה, כי אמרתי עולם חסד יבנה, משא"כ ג"ר וגם כלי הג"ר אינם שייכים כלל לברה"ע, ונמצא כי פי' ולתבונתו אין מספר לפי שיטה זו יתפרש על בחי' בינה, משא"כ ז"א הם שרש ומקור הגבול, אך מה שיש להקשות על שיטה זו מאחר שז"א הוא שרש ומקור הגבול, וכ"ש כלים דז"א הם בבחי' גבול איך הם חד עם בחי' איהו כמאמר איהו
126 בענין רפב"י : שבת לג, ב. ראה סה"מ תרכ"ח ע' ד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם וירא העם וינועו כו' בינה יתירה
מקור מפורש
בדף זה
(למ"ד) והנה נודע כי בחי' החכמה נק' קדש, וכמ"ש בזח"ג אמור דצ"ד ע"ב בענין קדש מלה בגרמה היא, והיינו שאפי' אם לא הי' בורא כל העולמות כלל הי' שייך בחי' חכים ולא בחכ' ידיעא, משא"כ בחי' המדות דחו"ג אינם שייך אא"כ יש זולת, והיינו ענין הנבראים, וכעין זה כמדומה שפי' בפרד"ס במעלת ג"ר על ז"ת, ומבשרי אחזה שענין היות האדם חסדן או רחמן לא יתכן כ"א כשיש על מי להתחסד או להתרחם, ובלתי זאת מתבטל כל ענין מדות אלו, שלא יתכן לומר שמתחסד על עצמו או שמרחם על עצמו, והגם כי ענין השפעת החסד או הרחמים ה"ז פעולת המדה ולא עצם המדה כו', מ"מ כאשר לא יש פעולת המדה עם היות שיכול להיות עצם המדה, אמנם מפני העדר פעולתה איננה ניכרת כלל, שהרי בלתי ההשפעה או מה שמדבר בעניני השפעה שג"ז מוכרח להיות לזולת בשביל זולתו, אינו ניכר כלל בין מי שהוא ותרן גדול, ובין מי שהוא כילי ביותר, ונמצא שבהעדר הזולת שלא יש פעולת המדות ה"ז כאלו המדה עצמה לא הי' ולא נברא כלל, משא"כ בבחי' החכ' שאינו מוכרח כלל לומר שכשלא יש למי להשפיע אזי אינו משכיל כלל, שלא כן הוא שהרי יכול לישב בדד יחידי ולהשכיל השכלות גדולות ועצומות, ועם היות שמתלמידי יותר מכולם, באמת א"ז דבר חדש לגמרי כ"א שע"י הדבור מאיר ממקור השכל יתרון בגילוי השכל שז"ע בינה יתירה שיש באשה בחי' הדבור כנ"ל, אבל בענין ההשכלה הלא מצינו בגדולי הראשונים שהיו מתבודדי' בכדי להשכיל ולהתבונן בהתבוננות בגדולת ה', וכמו שהשבטים היו רועי צאן והיו יושבין בשדות בכדי שלא יבלבלו להם התקשרות השכל ורעו"ד לאלקות כו', וכמו שמצינו ברשב"י שבהיותו יושב יחידי רק עם בנו ר"א במערה ניתוסף לו חכמה על חכמתו בלימוד תורתו עד שמתחלה כשהי'
973 ברשב"י. . עם בנו ר"א : ראה שבת לג, ב. לקמן ח"ב (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה לכל תכלה ראיתי קץ על יד הערה 30. סה"מ תרל"ח ע' יד וע' תקיח. וש"נ. עטר"ת ע' תז. ש"ת ע' 82. מאמר ד"ה בכ"ה בכסלו יומי דחנוכה ש"מ טבת תשח"י.
[edn_124_ב] נדפס גם באוה"ת פינחס ע' א'קצג.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם וירא העם וינועו
מקור מפורש
בדף זה
והנה קדש הוא מילי' בגרמי' וזהו והחכ' מאין תמצא, וזהו ההפרש בין מוחין למדות, דמדות הם שייכים לעולם דוקא כמו עד"מ מי שהוא חסדן או רחמן שייך דוקא כשיש על מי להתחסד או על מי להתרחם, הגם שיש התעוררות שהאדם מעורר ע"ע זה לפני הקב"ה אבל אינו שייך שיעורר לפני עצמו, הגם שמה שנמשך החסד הוא רק השפעת החסד אבל לא עצם המדה, אך אם לו ההשפעה לא היו יודעין המדה כלל כמו וותרן הוא שנותן וקמצן אינו נותן, וכשוותרן אינו נותן אינו יודעין שהוא וותרן, וכן מדיבור יודעין דוותרן אומר שצריכין ליתן ומי שהוא קמצן אומר שא"צ ליתן, אבל לולי זאת אינו יודעין המדה כלל, אבל מוחין יוכל לישב לעצמו ולהשכיל השכלות וכמו גדולי הראשונים הי' מתבודדים ביערות כדי שלא יבלבלם שום דבר ויהי' תמיד מקושר לאלקות מצד ההתבוננות בגדולת הא"ס, וכן השבטים היו רועה צאן כדי שלא יבלבלם שום דבר, והרשב"י שישב במערה זמן רב נתוסף אצלו חכ' דתחילה כשהי' מותיב רשב"י הי' רפב"י אומר י"ב פרוקי ואח"כ כשהי' מותיב רפב"י הי' רשב"י מותיב כ"ד פרוקי הרי שנתוסף לו ריבוי חכ' והי' בפ"ע הגם שהי' עם ר"א בנו אין זה השפעה, וכן סנהדרין היו נושאין ונותנין ואי' פלוגתא רש"י והרמב"ם כ"א לעצמו או בן זוגו הכל אינו השפעה, הגם שאמרז"ל ומתלמידיי יותר מכולם היינו להוציא מהעלם אל הגילוי
92 והרשב"י. . עם ר"א בנו : ראה שבת לג, ב. לקמן ח"ב (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה לכל תכלה ראיתי קץ על יד הערה 30. סה"מ תרל"ח ע' יד וע' תקיח. וש"נ. עטר"ת ע' תז. ש"ת ע' 82. מאמר ד"ה בכ"ה בכסלו יומי דחנוכה ש"מ טבת תשח"י.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם לכל תכלה ראיתי קץ
מקור מפורש
בדף זה
ומה שאי' ומתלמידי יותר מכולם, אין הפי' שניתוסף אצלו דבר חדש, אלא שהי' תחילה ג"כ רק שהי' בהעלם במשכיל ואח"כ נמשך אל השכל אבל התחדשות בא דוקא לעצמו בלא זולתו כמו שמצינו ברשב"י אעפ"י שהי' יחיד במערה מ"מ ניתוסף אצלו חכ' עד אין שיעור, כי קודם שהי' במערה הי' הוא השואל ור' פינחס ב"י הי' המשיב וכמה הי' משיב לו י"ב פירוקי', ואח"כ ע"י שהי' רשב"י במערה ניתוסף כ"כ חכ' אצלו עד שהי' הוא המשיב וכמה כ"ד פירוקי' בכפל, נמצא שמוחין שייכים דוקא לעצמו.
25 ברשב"י. . כ"ד פירוקי' : שבת לג, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר