25
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
על רבי יהודה38 מסופר בגמרא39, שהיה עני מאד, עד כדי כך שלו ולאשתו היה בגד אחד בלבד, וכאשר רבי שמעון בן גמליאל גזר על תענית, לא יכול היה רבי יהודה לבוא, משום שלא היה לו בגד ללבוש.
למרות זאת מוצאים40, שהקיסר מינהו להיות "ראש המדברים בכל מקום", עד אשר "מוריינא דבי נשיאה הוה"41 - "מינהו קיסר ראש על בית נשיא"42.
אמנם, לפי מצבו החיצוני43 ותנאי חייו לא היה רבי יהודה מתאים למינוי של ראש ומנהיג בעיני המלכות, כאמור לעיל שהוא היה עני אף יחסית לעני ביותר - בכל זאת, משום שנשא כן בעיני המלכות* מינה הקיסר דוקא אותו כראש המדברים, ו"מינהו קיסר ראש על בית נשיא".
וכך מובן בעניננו: למרות שמשה היה עדיין צעיר, "נער"44, בכל זאת עקב מעלתו, בהיותו כה חביב בעיני בת פרעה אשר משתה אותו מן המים "ויהי לה לבן", הוא נעשה חשוב בבית פרעה, עד אשר "מינהו פרעה על ביתו".
ט. שתי הגדלויות בגשמיות – שתי מעלות ברוחניות
מיינה של תורה בפירוש רש"י זה:
כל הענינים שאנו מוצאים בגשמיות נובעים מאותם ענינים ברוחניות, ובמיוחד אצל משה רבינו, אשר היה למטה בדיוק כפי שהוא היה למעלה45- נשמה דאצילות.
כך מובן גם בעניננו, ששני עניני הגדולה, "הראשון לקומה והשני לגדולה שמינהו פרעה על ביתו" מבטאים את שני הענינים הללו בדרגתו של משה ברוחניות.
כדי להבין זאת יש להקדים ולציין, שעל הפסוק46 אודות הולדת משה "ותהר האשה ותלד בן ותרא אותו כי טוב הוא" מובאת בזהר47 מחלוקת בין רבי חייא לבין רבי יוסי. רבי חייא אומר
הערות
- 38. דסתם ר' יהודא הוא ר"י בר אלעאי (פרש"י ביצה כו, א ד"ה ר' יהודה).
- 39. נדרים מט, סע"ב.
- 40. שבת לג, ב. וש"נ.
- 41. מנחות קד, רע"א.
- 42. תוד"ה מעשה שם קג, ב. אבל מסיים שם: ובקונטרס פירוש משום דאיירי בשיעורין. וראה פרש"י שם קד, רע"א.
- 43. להעיר ממש"נ לפנ"ז (מקץ מא, יד): ויחלף שמלותיו ויבוא אל פרעה.
- *. בשבת שם שדיבר בשבח המלכות.
- 44. פרש"י פרשתנו ב, יד. בחיי שם.
- 45. ראה זח"ג (אד"ר) קלח, א. קפז, ב. תו"א עו, ג. אוה"ת פרשתנו ע' נט ואילך. וראה לקו"ת נצבים מט, ב.
- 46. פרשתנו ב, ב.
- 47. פרשתנו יא, ב.
ביצה כ״ו א - הטקסט מספריא
אִם יֵשׁ בּוֹ מוּם — יַעֲלֶה וְיִשְׁחוֹט, וְאִם לָאו — לֹא יִשְׁחוֹט. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: כֹּל שֶׁאֵין מוּמוֹ נִיכָּר מִבְּעוֹד יוֹם, אֵין זֶה מִן הַמּוּכָן —
גְּמָ׳ בְּמַאי קָא מִפַּלְגִי? אִי נֵימָא בְּרוֹאִין מוּמִין קָמִפַּלְגִי, דְּרַבִּי יְהוּדָה סָבַר: רוֹאִין מוּמִין בְּיוֹם טוֹב, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן סָבַר: אֵין רוֹאִין מוּמִין בְּיוֹם טוֹב, וְלִפַּלְגוּ בְּרוֹאִין מוּמִין דְּעָלְמָא!
בְּכוֹר שֶׁנָּפַל לַבּוֹר אִצְטְרִיכָא לֵיהּ, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: מִשּׁוּם צַעַר בַּעֲלֵי חַיִּים לַעֲרֵים וְלַסְּקֵיהּ כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ — קָא מַשְׁמַע לַן.
אִי הָכִי, ״לֹא יִשְׁחוֹט״? ״לֹא יַעֲלֶה וְיִשְׁחוֹט״ מִבְּעֵי לֵיהּ! לָא צְרִיכָא — דַּעֲבַר וְאַסְּקֵיהּ, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: לִשְׁחֲטֵיהּ, קָא מַשְׁמַע לַן.
לִשְׁחֲטֵיהּ?! הָא תָּם הוּא! לָא צְרִיכָא, דִּנְפַל בֵּיהּ מוּמָא. וְהָא מוּקְצֶה הוּא!
אֶלָּא: דִּנְפַל בֵּיהּ מוּם עוֹבֵר מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, וְהַשְׁתָּא הֲוָה לֵיהּ מוּם קָבוּעַ. מַהוּ דְּתֵימָא: דְּדַעְתֵּיהּ עִלָּוֵיהּ, וְנִשְׁחֲטֵיהּ, קָא מַשְׁמַע לַן.
תָּנוּ רַבָּנַן: בְּכוֹר תָּם שֶׁנָּפַל לַבּוֹר, רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא אוֹמֵר: יֵרֵד מוּמְחֶה וְיִרְאֶה, אִם יֵשׁ בּוֹ מוּם — יַעֲלֶה וְיִשְׁחוֹט, וְאִם לָאו — לֹא יִשְׁחוֹט. אָמַר לוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא: הֲרֵי אָמְרוּ אֵין רוֹאִין מוּמִין בְּיוֹם טוֹב. כֵּיצַד? נוֹלַד בּוֹ מוּם מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, אֵין מְבַקְּרִין אוֹתוֹ בְּיוֹם טוֹב. נוֹלַד בּוֹ מוּם
If it has a permanent blemish, owing to which it may be slaughtered and eaten, he may raise it from the cistern and slaughter it; but if it does not have a blemish, or if its blemish is temporary, he may not slaughter it. Rabbi Shimon says: Even if it has a blemish, it is prohibited to slaughter it, as any firstborn animal whose blemish is not perceptible while it is still day, i.e., on the day before the Festival, is not considered to be among the animals prepared prior to the Festival for use on the Festival.
GEMARA: The Gemara asks: With regard to what principle do Rabbi Yehuda and Rabbi Shimon disagree? If we say that they disagree about whether or not one may examine blemishes on a Festival, such that Rabbi Yehuda holds that one may examine blemishes on a Festival, and Rabbi Shimon holds that one may not examine blemishes on a Festival, if so, let them disagree with regard to examining blemishes in general on a Festival and not only with respect to the particular case of a firstborn that fell into a cistern.
The Gemara answers: It was necessary to teach the disagreement with regard to the case of a firstborn that fell into a cistern, as it could enter your mind to say that because of the matter of the suffering of living creatures, one should employ an artifice to circumvent the halakha and raise the animal from the cistern. This would be in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua, who states elsewhere (37a) with regard to a different case that one may employ an artifice in order to rescue an animal that fell into a cistern on a Festival. Therefore, the mishna teaches us that Rabbi Yehuda and Rabbi Shimon disagree even in the case of a firstborn that fell into a cistern.
The Gemara asks: If so, if the mishna mentions the case of a firstborn that fell into a cistern in order to teach that an artifice may not be employed to raise the animal from the cistern, the phrase: He may not slaughter it, is inaccurate. Rather, it should have stated: He may not raise the animal and slaughter it. The Gemara answers: No, this teaching is necessary in a case where he transgressed the prohibition and already raised it, as it could enter your mind to say that he may now slaughter it. Therefore, the mishna teaches us that even then he may not do so.
The Gemara expresses wonder at this answer: How could one think that he may now slaughter it? Isn’t the animal unblemished? How could one imagine that it is permitted to slaughter a firstborn that is unblemished? The Gemara answers: This teaching is necessary only in a case where it developed a blemish after it fell. The Gemara challenges this argument: But how could one think that he may now slaughter the animal? Doesn’t it fall into the category of muktze, as it was not fit to be eaten on the eve of the Festival, since at that time it was still unblemished? In that case, it should remain in the category of muktze for the duration of the Festival.
Rather, the mishna is speaking of a case where the animal developed a temporary blemish, one that might eventually heal, on the eve of the Festival, and now, after falling, it has a permanent blemish. Lest you say that his mind was set on the animal as food already before the Festival due to the temporary blemish and therefore he should now be allowed to slaughter it, the mishna teaches us that since it was not fit to be eaten before the Festival, it is not considered prepared for use on the Festival. Rather, it falls into the category of muktze and may not be slaughtered.
The Sages taught the following baraita: With regard to an unblemished firstborn that fell into a cistern on a Festival, Rabbi Yehuda HaNasi says: An expert in these matters goes down into the cistern and examines the animal. If it now has a permanent blemish as a result of the fall, he may raise it from the cistern and slaughter it; but if not, then even if he proceeds to raise it, he may not slaughter it, even if afterwards it develops a blemish. Rabbi Shimon ben Menasya said to him: The Sages of earlier generations already said that one may not examine blemishes on a Festival. How so? If a blemish came into being on the eve of a Festival, one may not examine it on the Festival itself to see whether it is in fact of the type that permits the animal to be slaughtered. And if the blemish came into being
רש"י על שמות ב׳:י״ד - הטקסט מספריא
מי שמך לאיש. וְהִנֵה עוֹדְךָ נַעַר:
הלהרגני אתה אמר. מִכָּאן אָנוּ לְמֵדִים שֶׁהֲרָגוֹ בַּשֵּׁם הַמְפֹרָשׁ (שמות רבה א'):
ויירא משה. כִּפְשׁוּטוֹ. וּמִדְרָשׁוֹ: דָּאַג לוֹ עַל שֶׁרָאָה בְיִשְׂרָאֵל רְשָׁעִים דֵּלָטוֹרִין, אָמַר, מֵעַתָּה שֶׁמָּא אֵינָם רְאוּיִין לְהִגָּאֵל (שמות רבה א'):
אכן נודע הדבר. כְּמַשְׁמָעוֹ. וּמִדְרָשׁוֹ, נוֹדַע לִי הַדָּבָר שֶׁהָיִיתִי תָּמֵהַּ עָלָיו, מֶה חָטְאוּ יִשְׂרָאֵל מִכָּל שִׁבְעִים אֻמּוֹת לִהְיוֹת נִרְדִּים בַּעֲבוֹדַת פֶּרֶךְ, אֲבָל רוֹאֶה אֲנִי שֶׁהֵם רְאוּיִים לְכָךְ (שמות רבה א'):
מי שמך לאיש WHO MADE THEE A PERSONAGE (lit., a man), and you are yet only a boy (Midrash Tanchuma, Shemot 10).
הלהרגני אתה אמר lit. WILT THOU SPEAK IN ORDER TO SLAY ME — From this we may learn that he had killed him by the mere utterance of the “Shem Hamephorash” (Midrash Tanchuma, Shemot 10; Exodus Rabbah 1:30).
ויירא משה AND MOSES FEARED — Explain it in its literal sense: he was afraid of Pharaoh. A Midrashic explanation is: he felt distressed because he saw that there were wicked men among the Israelites — common informers. He said: Since this is so (מעתה), perhaps they are not worthy to be delivered from bondage (Midrash Tanchuma, Shemot 10).
אכן נדע הדבר SURELY THE THING IS KNOWN — Explain it in its literal sense: the fact that I have killed the Egyptian is known. A Midrashic explanation is: now there is known to me that matter about which I have been puzzled — how has Israel sinned more than all the seventy nations, that they should be oppressed by this crushing servitude? But now I see that they deserve this (Exodus Rabbah 1:30).
מצוטט ב־2 עמודים
שולחן ערוך ספרי כ"ק אדמו"ר הזקן 1
- אורח חיים חלק ב ‹ הלכות שבת ‹ שמג דין קטן בשבת ובו י"א סעיפים: ‹ יא לקו"ש חט"ז ע' 25
שוע"ר עם ביאור דברי שלום ספרי כ"ק אדמו"ר הזקן 1
- הלכות שבת - ח"ו (סי' שכג-שדמ) ‹ שמג דין קטן בשבת לקוטי שיחות חט"ז ע' 25
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 37 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך כא משפטים שיחה ב מאותו ספר ביצה כו, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת שי דיני מוקצה בשבת ב ביצה כו, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת שי דיני מוקצה בשבת ה ביצה כו, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת שי דיני מוקצה בשבת ז ביצה כו, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת שי דיני מוקצה בשבת ביצה כו, ב
- שולחן ערוך קו"א אורח חיים חלק ד סימן תצז (ה) ביצה כו, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ה (סי' שח-שכא) שי דיני מוקצה בשבת ביצה כו, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ו (סי' שכג-שדמ) שכה נכרי שעשה מלאכה בעד ישראל ביצה כו, סע"ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות יום טוב (סי' תצה-תקכט) הלכות יום טוב (סי' תצה-תקכט) תצז דין הכנה ביום טוב ביצה כו, ב
- לקוטי שיחות כרך לד הוספות עקב מאותו ספר מנחות קד, א
- לקוטי שיחות כרך יב ויקרא שיחה ב מאותו ספר מנחות קד, ב
- לקוטי שיחות כרך טו בראשית שיחה ד מאותו ספר מנחות קד, ב
- לקוטי שיחות כרך יז ויקרא שיחה ד מאותו ספר מנחות קד, ב
- לקוטי שיחות כרך יז ויקרא שיחה ד מאותו ספר מנחות קד, ב
- לקוטי שיחות כרך יז פרקי אבות שיחה ז מאותו ספר מנחות קד, ב
- לקוטי שיחות כרך כז ויקרא שיחה א מאותו ספר מנחות קד, ב
- לקוטי שיחות כרך כז ויקרא שיחה א מאותו ספר מנחות קד, ב
- לקוטי שיחות כרך כז ויקרא שיחה ב מאותו ספר מנחות קד, ב
- תורת מנחם שיחת יום ב' דחג השבועות ה'תשי"ז מנחות קד, ב
- אגרות קודש כרך כז י'שג נדרים מט, ריש ע"ב
- אגרות קודש כרך ז ב'קפח נדרים מט, סע"א
- אגרות קודש כרך טו ה'תקצ נדרים מט, ב
- לקוטי שיחות כרך ל חנוכה שיחה ב מאותו ספר נדרים מט, סע"א
- תורת מנחם י"ג תמוז, ה'תשי"ט נדרים מט, ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ במדבר, ערב חג השבועות, ה'תשכ"ד נדרים מט, סע"א
- תורת מנחם שיחת ש"פ בהעלותך, י"ט סיון, ה'תשכ"ד נדרים מט, ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ שמיני, מבה"ח אייר, ה'תשכ"ו נדרים מט, ב
- תורת מנחם שיחת אחרון של פסח, ה'תשכ"ב נדרים מט, ב
- מאמרים מלוקטים חלק ב יום ו' ערב שבת קודש פ' בא, יו"ד שבט, אחרי חצות, תש"ל נדרים מט, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ג הלכות פסח: תעב דיני הסיבה וד' כוסות כא נדרים דף מט , ע"ב
- לקוטי טעמים ומנהגים להגדה של פסח קידוש נדרים מט, ב
- תולדות חב"ד ברוסיה הצארית דור שלישי - אדמו"ר הצמח צדק סדרת "צמח צדק" נדרים מט, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ה (סי' תעב-תפו) תעב דיני הסיבה וד' כוסות נדרים דף מט , ב
- לקוטי טעמים ומנהגים להגדה של פסח עם ביאור דברי שלום קידוש נדרים מט, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש) רפד דין ההפטרה וברכותיה נדרים מט, רע"ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ האזינו, י"ג תשרי, ה'תשכ"ט נדרים מט, ב
- תורת מנחם יום ו' ערב שבת קודש פ' בא, יו"ד שבט, אחרי חצות, תש"ל נדרים מט, ב