24
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
היתה זו "גדלות" משום חביבות: עקב חביבותו של משה בעיני בת פרעה, עד אשר "ויהי לה לבן", היא השפיעה על פרעה "שמינהו... על ביתו"34.
בדומה ליוסף, שמפני שמצא חן בעיני פוטיפר, הוא מינה את יוסף על ביתו, בלי להתחשב בהיותו "נער עברי", ו"עבד"35.
ח. גם אצל רבי יהודה יש גדלות משום חביבות
וכדי שענין זה, שמטילים תפקיד על אדם אשר לכאורה אינו ראוי לכך36, רק משום שהוא חביב ומוצא חן בעיני הממנה, יתקבל ויובן טוב יותר [ובמיוחד כיון שהדוגמא המובאת לעיל מיוסף אינה דומה לעניננו, שהרי יוסף היה לפחות בן 17־18, ואילו משה לא היה יותר מאשר בן 11 או 12 שנים, כדלעיל] מציין רש"י שאומר המאמר הוא "רבי יהודה ברבי אלעאי"37:
הערות
- 34. קשה לומר שמצד החביבות ימנה אותו לגדולה בכלל (או בנוגע לבנ"י אחיו – ע"ד מ"ש בתנחומא), כי הרי שריו וכו' יתבעו ממנו שממנה צעיר עליהם (או שיאמרו – דכל עצמו הוא בא לגזור גזירות על בנ"י ולשעבד אותם, ועתה מעלה לגדולה אחד מבנ"י – באם ת"ל שנתפרסם זה). משא"כ בבית עצמו דשם נשמע קולה דבת פרעה (ד"ויהי לה לבן") שפרעה ימנהו על ביתו.
- 35. ראה מקץ מא, יב. ופרש"י שם.
- 36. אף שאפשר להיות ראוי לזה מצד דעת, כמו שמצינו דעת בגיל ג' שנה ברבקה (וכנ"ל הערה 21). או במרים שהייתה מילדת (פועה ומדברת והוגה לולד כדרך הנשים כו'), ומספקות להילדים מים ומזון (פרשתנו א, טו. יז ובפרש"י), והייתה בגיל ה בערך* [ולהעיר ממנשה שהי' מליץ דיוסף (פרש"י מקץ מב, כג), ולא הי' יותר מגיל שבע]. אבל מינוי קטן לגדולה הוא לכאורה ענין של בזיון שרים אחרים. [ולהעיר מהגירסא בדפוס שני דרש"י "שמינהו פרעה שר על ביתו". ובקה"ר פ"ט, יא: ויגדל משה ויצא אל אחיו מהו ויגדל שהייתה גדולתו להכניס ולהוציא]. וצע"ק מבצלאל שהי' בן יג שנה כשהי' ממונה על מלאכת המשכן ("ואמלא אותו רוח אלקים בחכמה גו' לחשוב מחשבות גו' נתתי אתו אהליאב גו'" – תשא לא, ג ואילך) – סדר הדורות (ב"א תלו. תמח ד"ה דורות). ומוכרח גם ע"פ פשוטו של מקרא שלא הי' למעלה מגיל זה. ובכל אופן (גם את"ל שאי"ז דומה למינוי על צבור וכיו"ב) צ"ע ממלכים ב (יב, א. דהי"ב כד, א) "בן שבע שנים יהואש במלכו": מלכים שם (כב, א) ודה"י שם (לד, א־ג) "בן שמונה שנה יאשי' במלכו" (וראה פדר"א פי"ז (יל"ש מלכים א רמז רא בתחלתו) "וכי נער בן שמונה שנה מה הוא דעתו אלא כו'"): וראה שבת נו, סע"ב. ס"ח סי' תרצ"ב ובנ"כ. נ"כ: שו"ע או"ח סו"ס שמג ושו"ע חו"מ סשמ"ט** ס"ג. ועוד. ובנוגע לשלמה: "בן י"ב שנה הי' שלמה במלכו" (סדר עולם רבה פי"ד. רש"י דהי"א כב, ה. וראה סה"ד ב"א תתקכג). אלא דשאני, שהנ"ל הם בני מלך ודבית דוד, ויהוידע השתתף בהנהלת המלוכה דיהואש (ראה מלכים שם פרק יא. דה"י שם פרק כג) ושלמה הוא החכם מכל אדם (מ"א ה, יא) ובוצין מקטפי' ידיע (ברכות מח, א) ומקודם הובטח לבת שבע (מלכים שם א, יג. יז. ל), וגם בנבואה (דה"א כב, ט־יוד. וראה רד"ק למ"א שם, יג). ועוד.
- 37. ע"פ הנ"ל בהערה שלפנ"ז מובן שאין לומר שרש"י הביא את רבי יהודה ברבי אלעאי כי לשיטתו אזיל, דקטן שלא הביא ב' שערות תרומתו תרומה (תרומות פ"א, מ"ג)* וא"כ לכאורה נראה דיש לו דעת לכמה דברים, וא"כ ראוי גם למינוי, כי [נוסף ע"ז שלדעת הר"ש תרומות (ראה תויו"ט וראה משנה אחרונה) שם כל קטן קאמר ואפילו לא הגיע לחינוך, והיינו שאין צריך דעת כלל, הרי] א) ע"ז אין צריך להביא שם רבי יהודה ברבי אלעאי, שהרי יודעים זה מהמסופר בתורה גבי רבקה מרים וכו'. ב) העיקר כאן אינו מצד דעת אלא שזהו היפך הכבוד כבהערה שלפנ"ז.
- . ובגיל זה נראתה חכמתה – דעמרם חזר ולקח יוכבד בעצת בתו (פרש"י שם ב, א).
- . בשו"ע אדה"ז חאו"ח סו"ס שמג נדפס בטעות שנט.
- . וראה גם מגילה (יט, ב במשנה) דס"ל דכשר לקרות את המגילה, וראה פרה פ"ה מ"ד (וראה תויו"ט שם).
רש"י על בראשית מ״א:י״ב - הטקסט מספריא
נער עברי עבד. אֲרוּרִים הָרְשָׁעִים, שֶׁאֵין טוֹבָתָם שְׁלֵמָה, מַזְכִּירוֹ בִּלְשׁוֹן בִּזָּיוֹן:
נער. שׁוֹטֶה וְאֵין רָאוּי לִגְדֻלָּה:
עברי. אֲפִלּוּ לְשׁוֹנֵנוּ אֵינוֹ מַכִּיר:
עבד. וְכָתוּב בְּנִמּוּסֵי מִצְרַיִם שֶׁאֵין עֶבֶד מוֹלֵךְ וְלֹא לוֹבֵשׁ בִּגְדֵי שָׂרִים:
איש כחלמו. לְפִי הַחֲלוֹם וְקָרוֹב לְעִנְיָנוֹ:
נער עברי עבד A LAD, AN HEBREW, A SLAVE — Cursed be the wicked for the favours they do are never really complete! He mentions him in disparaging language.
נער a lad, unwise and unfitted for a high position.
עברי a Hebrew, who does not even know our language;
עבד a slave — and it is written in the laws of Egypt that a slave may neither become a ruler nor dress in princely robes (Genesis Rabbah 89:7).
איש כחלמו EACH MAN ACCORDING TO HIS DREAM — He interpreted in accordance with the dream and approximating to its contents.
רש"י על בראשית מ״ב:כ״ג - הטקסט מספריא
והם לא ידעו כי שמע יוסף. מֵבִין לְשׁוֹנָם, וּבְפָנָיו הָיוּ מְדַבְּרִים כֵּן:
כי המליץ בינתם. כִּי כְּשֶׁהָיוּ מְדַבְּרִים עִמּוֹ הָיָה הַמֵּלִיץ בֵּינֵיהֶם הַיּוֹדֵעַ לָשׁוֹן עִבְרִי וְלָשׁוֹן מִצְרִי, וְהָיָה מֵלִיץ דִּבְרֵיהֶם לְיוֹסֵף וְדִבְרֵי יוֹסֵף לָהֶם, לְכָךְ הָיוּ סְבוּרִים שֶׁאֵין יוֹסֵף מַכִּיר בְּלָשׁוֹן עִבְרִי:
המליץ. זֶה מְנַשֶּׁה:
והם לא ידעו כי שמע יוסף AND THEY KNEW NOT THAT JOSEPH שמע UNDERSTOOD their language, and they said this in his presence.
כי המליץ בינתם FOR THE INTERPRETER WAS BETWEEN THEM — for when they had spoken to him there was an interpreter between them who knew both the Hebrew and the Egyptian languages. He interpreted their words to Joseph and Joseph’s words to them. Consequently they were under the impression that Joseph did not understand the Hebrew language.
המליץ THE INTERPRETER — This was Manasseh (Genesis Rabbah 91:8).
שולחן ערוך, חושן משפט שמ״ט - הטקסט מספריא
אֶחָד הָאִישׁ וְאֶחָד הָאִשָּׁה שֶׁגָּנְבוּ חַיָּבִים לְשַׁלֵּם, אֶלָּא שֶׁאֵשֶׁת אִישׁ שֶׁגָּנְבָה אִם אֵין הַקֶּרֶן בְּעַיִן אוֹ חִלּוּפָיו, אֵין לָהּ מִמַּה לְשַׁלֵּם עַד שֶׁתִּתְאַלְמֵן אוֹ תִּתְגָּרֵשׁ.
אֵשֶׁת רְאוּבֵן הִשְׁאִילָה לְאֵשֶׁת שִׁמְעוֹן חֲפָצִים, וְיָצָא קוֹל בָּעִיר שֶׁנִּגְנְבוּ, אִם שִׁמְעוֹן מוֹדֶה שֶׁהַחֲפָצִים בָּאוּ לִרְשׁוּתוֹ וְאֵינוֹ יוֹדֵע מַה נַּעֲשָׂה בָּהֶם, צָרִיךְ לִשָּׁבַע שֶׁאֵינָם בִּרְשׁוּתוֹ וְשֶׁלֹּא שָׁלַח בָּהֶם יַד, וְגַם הָאִשָּׁה תִּשָּׁבַע שֶׁאֵינָם בִּרְשׁוּתָהּ, וְיִכְתְּבוּ עָלֶיהָ פְּסַק דִּין שֶׁחַיֶּבֶת לְשַׁלֵּם לָהּ הַחֲפָצִים לִכְשֶׁתִּתְאַלְמֵן אוֹ תִתְגָּרֵשׁ (וְע"ל ס"ס צ"ז).
קָטָן שֶׁגָּנַב, מַחֲזִירִין קֶרֶן לַבְּעָלִים אִם הוּא בְּעַיִן; וְאִם אֵינוֹ בְּעַיִן, פָּטוּר אַף לְאַחַר שֶׁיַּגְדִּיל:
עֶבֶד שֶׁגָּנַב, מַחֲזִירִין קֶרֶן לַבְּעָלִים אִם הוּא בְּעַיִן; וְאִם אֵינוֹ בְּעַיִן, אֵין בְּעָלָיו חַיָּב לְשַׁלֵּם. נִשְׁתַּחְרֵר הָעֶבֶד, חַיָּב לְשַׁלֵּם, אִם יֵשׁ לוֹ.
רָאוּי לְבֵית דִּין לְהַכּוֹת הַקְּטַנִּים כְּפִי כֹחַ הַקָּטָן עַל הַגְּנֵבָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיוּ רְגִילִים בָּהּ. וְכֵן אִם הִזִּיקוּ שְׁאָר נְזָקִים. וְכֵן מַכִּים הָעֲבָדִים אִם הִזִּיקוּ, מַכָּה רַבָּה, שֶׁלֹּא יִהְיוּ מְשֻׁלָּחִים לְהַזִּיק:
משנה תרומות א׳:ג׳ - הטקסט מספריא
קטן שלא הביא שתי שערות. רבי יהודה אומר תרומתו תרומה. רבי יוסי אומר אם עד שלא בא לעונת נדרים אין תרומתו תרומה. ומשבא לעונת נדרים תרומתו תרומה:
משנה פרה ה׳:ד׳ - הטקסט מספריא
שפופרת שחתכה לחטאת. רבי אליעזר אומר יטביל מיד. רבי יהושע אומר יטמא ויטביל הכל כשרים לקדש. חוץ מחרש שוטה וקטן. ר' יהודה מכשיר בקטן. ופוסל באשה ובאנדרוגינוס:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

