שיוך משוער לקטע
אגרות קודש כרך י ג'נו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יג, יד
וע"פ המבואר, אשר חצי אי זה לא הי' בעולם בזמן ברכת יצחק ובא רק לכשנשא שלמה את בת פרעה וכמבואר בשבת דף נ"ו ע"ב.
פתיחה בהקשר
אגרות קודש כרך יז ו'רצג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
ששטח אדמה זה נשטף (ע"פ הירושלמי) ובשעה שנשא שלמה את בת פרעה ירד גבריאל ונעץ קנה בים ועלה שרטון ועליו נבנה כרך כו' איטליא של יון) (שבת נו, סע"ב).
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך טז שמות שיחה ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טז
וכדי שענין זה, שמטילים תפקיד על אדם אשר לכאורה אינו ראוי לכך, רק משום שהוא חביב ומוצא חן בעיני הממנה, יתקבל ויובן טוב יותר [ובמיוחד כיון שהדוגמא המובאת לעיל מיוסף אינה דומה לעניננו, שהרי יוסף היה לפחות בן 17־18, ואילו משה לא היה יותר מאשר בן 11 או 12 שנים, כדלעיל] מציין רש"י שאומר המאמר הוא "רבי יהודה ברבי אלעאי":
36 אף שאפשר להיות ראוי לזה מצד דעת, כמו שמצינו דעת בגיל ג' שנה ברבקה (וכנ"ל הערה 21). או במרים שהייתה מילדת (פועה ומדברת והוגה לולד כדרך הנשים כו'), ומספקות להילדים מים ומזון (פרשתנו א, טו. יז ובפרש"י), והייתה בגיל ה בערך* [ולהעיר ממנשה שהי' מליץ דיוסף (פרש"י מקץ מב, כג), ולא הי' יותר מגיל שבע]. אבל מינוי קטן לגדולה הוא לכאורה ענין של בזיון שרים אחרים. [ולהעיר מהגירסא בדפוס שני דרש"י "שמינהו פרעה שר על ביתו". ובקה"ר פ"ט, יא: ויגדל משה ויצא אל אחיו מהו ויגדל שהייתה גדולתו להכניס ולהוציא]. וצע"ק מבצלאל שהי' בן יג שנה כשהי' ממונה על מלאכת המשכן ("ואמלא אותו רוח אלקים בחכמה גו' לחשוב מחשבות גו' נתתי אתו אהליאב גו'" – תשא לא, ג ואילך) – סדר הדורות (ב"א תלו. תמח ד"ה דורות). ומוכרח גם ע"פ פשוטו של מקרא שלא הי' למעלה מגיל זה. ובכל אופן (גם את"ל שאי"ז דומה למינוי על צבור וכיו"ב) צ"ע ממלכים ב (יב, א. דהי"ב כד, א) "בן שבע שנים יהואש במלכו": מלכים שם (כב, א) ודה"י שם (לד, א־ג) "בן שמונה שנה יאשי' במלכו" (וראה פדר"א פי"ז (יל"ש מלכים א רמז רא בתחלתו) "וכי נער בן שמונה שנה מה הוא דעתו אלא כו'"): וראה שבת נו, סע"ב. ס"ח סי' תרצ"ב ובנ"כ. נ"כ: שו"ע או"ח סו"ס שמג ושו"ע חו"מ סשמ"ט** ס"ג. ועוד. ובנוגע לשלמה: "בן י"ב שנה הי' שלמה במלכו" (סדר עולם רבה פי"ד. רש"י דהי"א כב, ה. וראה סה"ד ב"א תתקכג). אלא דשאני, שהנ"ל הם בני מלך ודבית דוד, ויהוידע השתתף בהנהלת המלוכה דיהואש (ראה מלכים שם פרק יא. דה"י שם פרק כג) ושלמה הוא החכם מכל אדם (מ"א ה, יא) ובוצין מקטפי' ידיע (ברכות מח, א) ומקודם הובטח לבת שבע (מלכים שם א, יג. יז. ל), וגם בנבואה (דה"א כב, ט־יוד. וראה רד"ק למ"א שם, יג). ועוד.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יט הוספות - שיחות ומכתבים שיחה יח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יג, יד
וע"פ המבואר, אשר חצי אי זה לא הי' בעולם בזמז ברכת יצחק ובא רק לכשנשא שלמה את בת פרעה וכמבואר בשבת דף נ"ו ע"ב.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ תולדות, מבה"ח וער"ח כסלו ה'תשי"ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
ועפ"ז יובן גם מה שמצינו בברכת יצחק לעשו, שאף שבתחילה אמר לו "בא אחיך גו' ויקח ברכתך גו' ולך איפוא מה אעשה בני", מ"מ ברכו "משמני הארץ יהי' מושבך" (אף שכבר נתן ליעקב "משמני הארץ"), "זו איטליאה של יון" ("קאַלאַבריע"), שכיון שלא היתה בעולם בשעת ברכת יצחק, כמארז"ל "בשעה שנשא שלמה את בת פרעה ירד גבריאל ונעץ קנה בים ועלה בו שירטון ועליו נבנה כו'", לא נתנה יצחק ליעקב, ולכן הי' יכול לתתה לעשו – דלכאורה קשה:
34 שבת נו, ב. וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם תשח"י ליל ש"ק פ' בשלח, י"א שבט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
אמנם אות ק', אף שבכללות דומה היא לאות ה', מ"מ, יש הפרש גדול ביניהם, שהרגל השמאלי דאות ק' יורד למטה, שזהו"ע רגלי' יורדות מות, וזהו שאמרו רז"ל ירד גבריאל ונעץ קנה בים ועלה בו שרטון ועליו נבנה כרך גדול של רומי, שמיצר לישראל, דים הוא ספירת המלכות דאצילות, ונעץ קנה בים הו"ע רגלי' יורדות מות, ומזה נעשה יניקה לסט"א להוסיף כח בקליפות, עד שנבנה כרך גדול של רומי שמיצר לישראל, והיינו, שהעבודה דישראל היא ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, וכרך גדול של רומי מונע ומעכב השראת השכינה בישראל.
24 שבת נו, ב. סנהדרין כא, א.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם מוצש"ק פ' בשלח, י"א שבט (מאמר ב), ה'תשח"י
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
ח) וממשיך בהמאמר, שזהו קנה הקו"ף שיורד למטה, וכפי שמבאר לפנ"ז, שאות ק' דומה בתמונתו לאות ה', אלא שבאות ה' הרגלים הם בשוה, ובאות ק' הרגל השמאלי הוא יורד למטה, שזהו"ע רגלי' יורדות מות, שהוא קנה הקו"ף, והוא משארז"ל ירד גבריאל ונעץ קנה בים ועלה בו שרטון ועליו נבנה כרך גדול (שהוא מיצר לישראל, רש"י), והוא קנה הק' הנעשה בקליפה וסט"א, וזה הוא המיצר לישראל.
64 שבת נו, ב.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת אור ליום ב' דחול המועד סוכות, ח"י תשרי, שמחת בית השואבה, ה'תשכ"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
גדולה ביותר – "ביום שמחת לבו זה בנין ביהמ"ק" , ועד כדי כך שלא היו צריכים לצום באותו יוהכ"פ , בגלל שבנין ביהמ"ק הו"ע נעלה יותר מיוהכ"פ; וביחד עם זה, מצד זה שנשא בת פרעה, הנה "באותה שעה עלה על דעתו (של הקב"ה) להחריב את ירושלים, הה"ד כי על אפי ועל חמתי היתה לי העיר הזאת" (וכמארז"ל ש"בשעה שנשא שלמה את בת פרעה ירד גבריאל ונעץ קנה בים והעלה שרטון ובו נבנה כרך גדול שברומי"), ושני ענינים הפכיים אלו היו בבת אחת.
286 שבת נו, ב. וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת מוצש"ק פ' בשלח, י"א שבט, ה'תשל"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז, ח
וכאשר ידיעה זו התקבלה במוסקבא, לא היתה להם ברירה אלא להחליף את המשפט מוות – כיון שאצלם לא דובר אודות ששה, אלא אודות שניים, וגם לא הי' חטא בפועל, אלא רק ברצון ("בקש לבנות ולא בנה" ).
716 לשון חז"ל – שבת נו, ב.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' דחג השבועות, ה'תשל"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
ומה שחושבים שעי"ז תצמח טובה לעם ישראל – הנה לא זו בלבד שאין זו טובה, אלא אדרבה, מזה מתחילים כל הצרות, כדאיתא במדרש שבאותו לילה שנשא שלמה את בת פרעה הי' שלמה ישן עד ד' שעות ביום (בגלל מה שעשתה בת פרעה), וכיון שמפתחות ביהמ"ק היו נתונות תחת ראשו, והיו מתייראים להקיצו, לא היו יכולים להקריב את התמיד בזמנו; וכן איתא בגמרא ש"בשעה שנשא שלמה את בת פרעה ירד גבריאל ונעץ קנה בים ועלה בו שירטון ועליו נבנה כרך גדול של רומי".
1986 שבת נו, ב.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' דחג השבועות, ה'תשל"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ד
ועד"ז דוד שהי' מלך ישראל, והוא הרגל הרביעי של המרכבה , ומ"מ עסק גם עם צאן – "ורחמיו על כל מעשיו" וכו'.
2302 ולהעיר מהנאמר ברבי* – ר"י הנשיא – ב"מ פה, א.
*) שהי' ממלכות בית דוד (ראה שבת נו , ב . ועוד) .
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ליל י"א ניסן, ה'תשל"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יז
[ולהעיר ממה שמצינו בנוגע ליאשיהו , ששפט החל מהיותו בן שמונה שנים , וההסברה בזה (דלכאורה הוצרך להמתין עד שיהי' בן שמונה-עשרה שנה, ועכ"פ בן י"ג שנה וכו'), שהנפק"מ היא, שיאשיהו "החזירן להן ..
327 ראה שבת נו, ב ובפרש"י.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך יורה דעה הלכות שחיטה סימן א [מג]
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יז
וסמך לי"ח שנה מיאשיהו שכל דין שדן עד בן י"ח שנה החזיר לבעליו (רש"ל).
רנג שבת נו, ב.
פתיחה בהקשר
מאמרי אדמו"ר האמצעי דרושי חתונה ח"ב קול מצהלות
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יט
אך א"כ הי' כל איש מישראל נמשך רוחו ולבו תמיד למעלה ולא למטה כלל מאחר שנשמתו נמשך תמיד מצד טבעה העצמי' (שישנה גם בכל הפחו' שבישראל וקל שבקלים, וראי' ממה שאנו רואים שיוכל גם הקל שבקלים לבא למס"נ על קדה"ש אע"פ שעובר כל עבירות כו' כשיאמרו לו לכפור באחד ימסור עצמו להריגה, או מה שאנו רואים בבע"ת שפתאום יתפעל מנקודת לבבו ויתמרמר בנפשו עד כלותה ממש, כתשובה דראב"ד עד שיצאה נשמתו בבכי' וכה"ג היו רבים כנתן דצוציתא כו', אין כל זה רק ראי' ואות אמת על בחי' אה"ר הטבעית העצמית המושרשת בכל ניצוץ אלקי כנ"ל ואע"פ שחטא הרבה מאד מ"מ ישרא"ל הוא מצד שרש נשמתו למעלה כמשי"ת).
281 כתשובה דראב"ד. . כנתן דצוציתא : ע"ז יז, א. שבת נו, ב ורש"י סנהדרין לו, ב [וז"ל רש"י: ומצאתי בספרי הגדה שהי' מר עוקבא בע"ת שנתן עיניו כו' וכבש יצרו כו' וכשהי' יוצא לשוק הי' נר דלוק בראשו מן השמים וע"ש כך קרי לי' נתן צוציתא כו']. ובסדר הדורות מע' נתן דצוציתא.
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"ב פרשת פקודי ובכ"ז יובן שרש ענין השס"ה ל"ת
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יט
ובזה מתורץ ענין מ"ש אלה פקודי כו' גם על משכן העדות שנק' נסתרות שצריך עדות, דעדות זה ל' קישוט [הוא], וקישוטין הללו היינו ב' כתרים דנעשה ונשמע הנ"ל שבאים מקיום המצות בעומ"ש בביטול הרצון שזהו אלה פקודי המשכן סתם שהוא ו"ה הנגלות לנו לשמור ולעשות, וזהו הכתר דנעשה שמזה יבא ממילא הקישוט דאו"י במשכן העדות די"ה דהוי' כנגד נשמע שהוא בל"ת בלאו שקודם להן שעז"א עדות לישראל כו', ואין נק' עדות לשון עדי עדיים כ"א בי"ה בנסתרות שהוא בל"ת ששם בא מלמעלה למטה בבחי' ההעלם דכת"ר עצמו שהוא עטרה ע"ג הראש כו' וד"ל (וזהו שבע"ת גדולים מצדיקים גמורים ע"י ביטול הרצון הזר בלב נשבר מאד שנמשך על נשמתו מבחי' רעדכ"ר למחול ולסלוח העון עד שהקטיגור נעשה סניגור כו' וקללה עצמה נהפך לברכה כמו בקללות דבלעם שאמר ויהפוך ה' כו' כי אהבך כו', וז"ש ברצות ה' דרכי איש ע"י תשובה שלימה גם אויביו המקטרגים ישלימו עמו כו', וז"ש בזהר זכאה [oldpage_תרנה] ב"נ דקוב"ה אתרעי בי' בבחי' רדכ"ר כו' ונק' נערה אשר חפץ בה המלך כו' (וכמו נתן דצוציתא כו').
265 נתן דצוציתא : ראה שבת נו, ב. לעיל פ' יתרו רסו, ג ובהערה 162.
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"ב פרשת יתרו זכור את יום השבת
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יט
והטעם הוא לפי שענין התשובה הוא היפוך הרע לטוב בלב נשבר ונדכה כמו תשב אנוש עד דכא כו', וזהו עיקר ענין הבירורים דק"נ לאהפכא חשוכא לנהורא ומרירו למיתקא שזהו גדול יותר גם מתומ"צ כמארז"ל דבמקום שבע"ת עומדי' אין צ"ג יכולים לעמוד כלל וכמ"ש בזהר דבע"ת משכין לקדב"ה בחילא יתיר דהיינו בנקודת הרצון שבעומק הלב בביטול כל [העצמות] מכל וכל בכל כחו (כראב"ד שיצא נשמתו בבכי' וכה"ג נתן דצוציתא ), וגם מע"ט שהן המצות שנמשך רצה"ע בדברים גשמיי' דק"נ כו' שזהו בירור דעה"ד טו"ר בסו"מ וע"ט הכל הוא ענין הבירורים דרפ"ח כו' בכל וי"ו ימי החול שזה עלה בתחלת המח' והרצון הפשוט בפנימי' כוונת המאציל להאציל ולברוא מאין ליש בכל אשר עשה בי' מאמרות למעלה ולמטה כו', משום דנעוץ תחב"ס כו' וסוף מעשה בבירורים דרפ"ח כו' הוא שעלה במח' תחלה בבחי' או"ח בתענוג גדול הרבה ביותר מן התענוג ורצון שירד בחכ' דמע"ב מאין והעלם דכתר לחו"ב ומדות ומח' ודיבור כנ"ל.
162 נתן דצוציתא : ראה שבת נו, ב. הנסמן במאמרי אדה"א דברים ח"ד ע' א'שעז. הנחות תקע"ז ע' ריג. ש"א מ, א ובהערה 1. לקמן פ' תצוה שמו, ב. פקודי תנו, ג.
פתיחה בהקשר
נר מצוה ותורה אור שער האמונה סה, א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה, יא, טז
פלא איך יוכל העליון להתעלו' ע"י התחתון ממנו ולמה יהי' ירידה זו בשביל עלייה שלמעלה הימנו ומוכרח לומר שיש כח נעלה ביריד' זו שירד התחתון עד שיוכל להעלו' את העליון וזהו ענין הב' שיש להבין והכל עולה לטעם וכונ' א' והוא מובן ע"פ כל הנ"ל בבחי' עיגולי' ויושר שבבחי' צמצו' האור והגשמתו וירידתו בכלים מכלים שונים בחיצוניות האברים דבחינת יושר דאדם בגופו הוא בחי' רוח שלמעלה מבחי' נפש דעגולים ולכך יש כח העמיד' ברגל בגוף דוקא כו' וא"כ אנו רואים בזה ענין ירידה צורך עליה הנ"ל בב' אופנים הנ"ל הא' שהוא עליה לעצמו שלזה ירדה הנפש בגוף כו' והענין הוא דהושם מלמעלה כח בתחתון שיוכל לעלות מעלה מעלה וא"ל לא היה ביכולתו לעלות עצמו כלל אלא היה נשאר מטה מטה לעולם וראיה מן התשובה שאע"פ שירדה הנפ' כבר מטה מטה כו' יש בו כח נעלה כ"כ שיוכל לעלות מעלה מעלה כ"כ ע"י התעוררות התשובה מעומקא דלבא פתאום עד שתעל' נפשו למעל' ממדריגת הצדיקים שהרי במקום שבע"ת עומדין צ"ג א"י לעמוד וכנתן דצוציתא וכראב"ד שנתקנא בו רבי ואמר יש קונה עולמו בשעה אחת וכן ע"י מצות מעשיות בגשמיות דאלה המצות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם היינו שחי' יחי' לנפשו במעל' ומדריג' יתיר' מכמו שהיא במקור חוצב' כידוע במ"ש סוף דבר כו' כי זה כל האדם כו' ודוקא בתשוב' ומע"ט בעוה"ז שלזה ירד' הנפ' שבזה דוק' תעל' לעצמ' מצד יתרון האור שבא מן בירור החשך דק"נ דוקא ומטעם שסוף מעשה דוקא עבמ"ת שהוא למעלה ממקור כל הנשמות שנבראו בצלם אדם וז"ש האדם וחי בהם שיחי' לנשמתו שנקרא אדם בצלם אלקים ונמצא ירידה זו לצורך עלי' לעצמו שאם לא היה ירידה זו לא היה מגיע לעלוי כזה כלל ואופן הב' ביריד' זו שתעל' לעליון כו' הענין הוא דהושם כח גדול ונעל' יותר ביריד' זו שמלבד שתעל' א"ע כ"כ כנ"ל הנה יש ביכולתו להעלות לכל העליונים הימנו הרבה עד רום המעלות וראיה לזה מתו"מ בגשמיות שמגיע למעל' ממצות הרוחניות דאבות כמ"ש ושמי הוי' לא נודעתי להם כמ"ש במ"א וגם מן העוה"ב שאינו אלא רק מן קיום המצות בגשמיות ולא ברוחניות דאף בימי משיח עיקר השלימות יהיה רק בקיום מצות בפ"מ אע"פ שיהיה לאחר הבירור דעה"ד כמ"ש במ"א בענין ושם נעשה לפניך כמצות רצונך כו' דמצות אינן בטילות לע"ל ועכ"ז המצות הבאים אלינו הנגלות לנו ולבנינו לשמור ולעשות בפו"מ יותר נעלה משום דסוף מעשה שבגשמיות דוקא הוא שעבמ"ת וע"כ גם אור הג"ע אינו ניתוסף רק על ידי המצות שלנו יותר מהוספת האור בג"ע שהי' ע"י אדה"ר ברוחניות עבודתו שם דכתיב ויניחהו בג"ע לעבדה ולשמרה כידוע וגם זה הטעם עצמו צריך טעם למה סוף מעשה דוקא עבמ"ת הרי ידוע לפי שהצמצום הראשון שנקרא מק"פ והוא מ"ש ישת חשך סתרו כשירד למט' מטה נקרא חושך וצמצום גמור עד שנעשה מסך מבדיל לגמרי והוא ק"נ וכאשר יתברר החושך והרע דק"נ ע"י סו"מ בפ"מ ועש"ט בטוב שבק"נ בגשמיו' דוקא כמו ע"י צמר גשמי דטלית וקלף דתפילין ובקבלת עומ"ש פשוט'
2 וכנתן דצוציתא : ראה שבת נו, ב. הנסמן במאמרי אדה"א דברים ח"ד ע' א'שעז־ הנחות תקע"ז ע' ריג. שע"ת ח"א נז, ב.
פתיחה בהקשר