ט'תריג
ט'תריג
[טו"ב כסלו, ה'תשכ"ט]
נ.ב.1 נתקבל מכתבו כנ"ל ומצו"ב העתק2 המענה שלי להרב לוינגר שי' שפנה (גם) אל כת"ר בזה.
וככתוב במכתבי, ספק גדול הי' אצלי האם לכתוב את הנ"ל, וגם לאחרי פתרון הספק – בא הכתוב בקיצור נמרץ.
באריכות קצת יותר – דברתי בזה עם הוו"ח וכו' מהר"י שי' עלינסון. ואחת מכוונותי בזה היתה (וכפי שבקשתיו), שימסור דברי לכת"ר, שמטעמים מובנים לא רציתי להעלותם על הכתב כל זמן שיש ברירה למנוע סכנה, ר"ל, לנפשות – בדרכים אחרים.
אל בינת כת"ר אשען, כפי שאמרתי גם למר עלינסון, האם למסור תוכן מכתבי לאלו שפנו לכת"ר בנוגע לחברון וכיו"ב, וכן גם על דבר תוכן שיחתי עם מר עלינסון, אף שבכל אופן ביקשתי למסור הדברים למר ח.מ.3 שפּירא שי', כיון שעל פי הידיעות הוא מראשי האומרים והמארגנים את המצדדים להחזרת שטחים, עכ"פ בחלקם, שזה מסכן לא רק הבטחון על הגבול, כ"א הבטחון בכל אה"ק ת"ו בדרך הטבע, וד"ל. [ו"החכמה" דהלחץ על אנשי הצבא והבטחון שלא לומר דעתם גלוי' בזה ובכל התוקף – איני מבינה כלל]. ובפרט שאין כל תועלת וריוח בהחזרת שטחים, שהרי פיהם4 דיבר שוא, כפי שראו בעבר בנוגע לכל הבטחות של שלום וכו'. ובל' רש"י מספרי בהעלותך (ט, י)5 בשבוע שעבר: הלכה היא בידוע שעשו שונא ליעקב, והאריכו6 חכמינו ז"ל בכל הגוונים דחסד לאומים7 חטאת. וברור הוא שלא ירויחו מאומה על ידי החזרת שטחים, וכפי שראו בעבר ואפילו בעבר "הקרוב" כשחזרו לפני י"ב שנה מתעלת סואץ וכולי וכולי וד"ל. ובפרט בשנה אחרונה שבכל פעם שמתגבר פרסום הדעת ע"ד החזרת שטחים וצדקה לעכו"ם וכולי – מתגבר גל החבלנות ועד להוספת חלל בפו"מ וקרבן באה"ק ת"ו, הי"ד, וכפי שראו במוחש.
על דרך כתבי בהעתק מכתבי המצורף, גם בזה יש להאריך כו"כ – אלא אלו הם הענינים שהשתיקה יפה להם. ואין כדאי שהכתב יכתוב בגנותן של ישראל – מכ"ש וק"ו שאין8 לדבר בגנותן של ישראל.
ונפלא הדבר עד כמה צודקין דברי חכמינו ז"ל על כל צעד ושעל, שאמרו כל9 המוסיף גורע, שעפי"ז מובן הקשר10 דשני הציוויים לא תוסיפו ולא תגרעו בכתוב אחד ובחדא מחתא (ואתחנן ד, ב; ראה יג, א), שדוקא אלו וואָס קאָכן זיך שבתקופתנו זו נתוספה מצוה (עלי' לאה"ק ת"ו, ודוקא במנין תרי"ג, דלא11 כדעת הרמב"ם), ויש מוסיפין דאך ורק בה תלוי קיום כל התומ"צ וקיום עם ישראל וקיום אה"ק ת"ו, ובמילא [מותר לנסוע12 בספינות בחילול שבת בפרהסיא וכו' ש]הכל נדחה מפני מצוה זו, [על אחת כו"כ איסורים קלים יותר], והוסיפו ענין על ענין להכריז13 בפומבי דעתה הוא באמצע דאתחלתא דגאולה, היפך פס"ד מפורש ברמב"ם14 [שבודאי ידע ע"ד הירושלמי15 ומהיסוד להרמב"ן שיה"ש והסוגיות בסנהדרין16 ובכ"מ וכולי] – הרי דוקא ביניהם רבו אלו הרוצים להחזיר השטחים, או חלקם, וכו' וכו'.
ואין רצוני להאריך בזה, כיון שיראתי לנגוע במהלך מחשבת כת"ר [וכפי ששמעתי פעם מידידנו17 שליט"א – שבפגישותיו עם אנשים משתדל למצוא את המחבר וצד השוה שביניהם והמאחד אותם – ולא להדגיש ולחטט אחר המפריד והמבדיל ועכ"פ המחלק ביניהם. ופשיטא שכן הוא בנוגע ליחסינו – שלי ושל כת"ר, ותקותי שזהו כמים18 הפנים לפנים]. וגם עתה לא הייתי כותב את כל הנ"ל באם לא ראיתי בזה – הכרזת "אתחלתא דגאולה" – ענין של סכנה. כי זהו הביאור היחידי ש(לע"ע) מצאתי על ענין הקרבנות והחללים באה"ק ת"ו וביניהם אפילו כאלו שניצולו מהשואה וראו נסים גלויים בזה, ובכל זה נפלו באה"ק ת"ו וג"כ באופן בלתי טבעי כנ"ל, הי"ד.
והביאור הוא על דרך שראו בכל פעם שקם משיח שקר והסית ומשך את מישהו אחריו – נסתיים הדבר בקרבנות ר"ל. על דרך זה הוא גם בנוגע להרעיון שהגאולה כבר התחילה. [ואף שהמצב נסי והצלה וגדולה של מליונים מישראל, אבל – אין זה הגאולה מהגלות הרביעי, ואדרבה – על פי כל הסימנים זהו – ירידה למטה יותר בחושך הכפול ומכופל דגלות זה, דאומרים19 לחושך אור וכו']. ועונש המר הוא – דנפל עוד חלל בישראל ועוד קרבן באה"ק ת"ו ועוד, הי"ד.
"דרך אגב" קבלתי ידיעה במענה על הטענה שלי ע"ד הסכנה הנשקפת ע"י ויתור על איזה שטח כפי שהארכתי בזה, ונמסרו דברי על ידי מקור נאמן בשליחותו ע"ע – וכפי הידיעה הגיעו עד לדיבור בזה בין אנשי הממשלה; והמענה בזה הי' שאין משגיחין בטענה וראי'. . . הבאה מאיש שאפילו פעם אחת לא ביקר באה"ק ת"ו. אף שכמובן טענתי היתה שזה מסכן מליונים מבני ישראל הנמצאים באה"ק ת"ו ואינו ענין שידונו אודותי וכולי כ"א בהיסמך על הכלל20 קבל את האמת ממי שאמרו.
ועד"ז בנוגע לאתחלתא דגאולה. על טענתי שהרי פס"ד גלוי הוא ברמב"ם, והרמב"ם בודאי ידוע הי' לו הכתוב בכל מקומות הנ"ל – הי' המענה שהעתיקו פירוש מעוד איש אחד וביאור מעוד איש אחד, מבלי להגיב ולהזכיר כלל את הרמב"ם. ומענה זה בא גם מכאלו שיודעים שפס"ד הלכה למעשה הוא בספרי הפוסקים – ולא במדרשי חכמינו ז"ל ואפילו לא בסוגיות חמורות שבש"ס – לאחרי שנפסק הדין ברור בבתראי ובפוסקים אשר לאורם נלך עד ביאת משיח צדקנו.
דרך אגב, טענה וראי' מוזרה קבלתי – שיש כמה מקומות שכתוב שם או שמובן שם שזהו אתחלתא דגאולה וכו' – אף שהפירוש שם אינו שייך כלל לעניננו! והוא על דרך הסיפור באיכה רבה (א, נא) שבעת חורבן ביהמ"ק, געתה פרתו של יהודי ואמר ערבי שעתה חרב ביהמ"ק, ותיכף ומיד געתה פרתו פעם שנית ואמר עתה נולד מושיען וגואלן של ישראל, ז"א אתחלתא דגאולה. ופשיטא שלא עד"ז השקו"ט דידן.
ויתרה מזה, ידוע מאמרו הנפלא של רבנו הזקן שלפני נשמות הגבוהות כמו רשב"י לא נחרב הבית כלל (פלח הרמון, ר"פ שמות ע' ז), ובודאי ידע אדה"ז שרשב"י נסתתר21 במערה י"ג שנה מפני גזרות מלכות רומי. – ובחנה אריאל תולדות (מז, ב) כותב: תנאים ואמוראים וצדיקים הגדולים.
ולחשיבות הענין הנני חוזר עוה"פ: לכאורה וואָס אַרט (מיר) אַז אידן ריידן זיך איין, אַז די גאולה האָט זיך שוין אָנגעהויבן, עס ווערט דאָך פריילעכער אויפן האַרצן; וגודל ענין שמחת בנ"י מבואר הוא, ובפרט על פי תורת החסידות, אלא שכנ"ל – עונשו חמור וכו' וד"ל.
נצטערתי רבות על העדר מכתבים מכת"ר זה זמן רב – היפך רגילותו וטבעו לכתוב בזריזות ע"ד מאורעות והתועדויות וכו' [ע"ד גילוי22 המצבה של הרה"ג והרה"ח וכו' הרב"מ ז"ל, ההתועדות23 בביהכ"נ צ"צ בר"ח כסלו וכו' וכו'] והרגיעה קצת רוחי קבלת מכתבו ז"ע וכן הפ"ש מהבאים מהתם להכא שראוהו ודברו אתו פא"פ.
בהמשך להשקו"ט24 מאז – בנוגע פסח ראשון ופסח שני וכו' נזדמן לידי ספר יוסף אומץ – שו"ת להחיד"א, בו מובא שו"ת מחתנו וכותב בפשיטות – ובכמה ראיות – שלפעמים הי' צבור נדחה ועושה פסח שני, ולתוס' – בא גם בטומאה וכו', אבל לא להרמב"ם, עיי"ש (סימן וא"ו).
הערות
- 1. חלקה נדפסה בלקו"ש חט"ו ע' 491 וחלקה בחי"ב ע' 223, והושלמה ע"פ צילום האגרת. האגרת היא למו"ה שלמה יוסף זוין בהמשך להמכתב כללי פרטי שלפנ"ז. אגרות נוספות אליו – לעיל חכ"ה אגרת ט'תז, ובהנסמן בהערות שם. לקמן אגרת ט'תרמב (ע' פד). ט'תרנא. ט'תתסג. ט'תתקעג.
- 2. העתק המענה . . לוינגר : דלקמן אגרת ט'תריח.
- 3. ח . מ . שפּיראָ : חיים משה שפּיראָ – שר הפנים, וח"כ מטעם תנועת ה"מזרחי".
- 4. פיהם דיבר שוא : תהלים קמד, ח. יא.
- 5. ובל' רש"י : עה"פ וישלח לג, ד.
- 6. והאריכו חכמינו ז"ל : ראה ב"ב יו"ד, ב.
- 7. דחסד לאומים חטאת : משלי יד, לד.
- 8. אין לדבר בגנותן כו' : ראה ב"ב קכג, א.
- 9. כל המוסיף גורע : סנהדרין כט, א.
- 10. הקשר דשני הציוויים : ראה גם לעיל חכ"ג אגרת ח'תשב. לקו"ש חכ"ב ע' 288. חכ"ד ע' 601 ואילך. וראה בהנסמן בלקו"ש חי"ד ע' 179 הערה 6.
- 11. דלא כדעת הרמב"ם : ראה גם לקו"ש חי"ח ע' 399 ואילך. וש"נ. אנציק' תלמודית ערך ארץ ישראל (ע' רכג ואילך. וש"נ).
- 12. לנסוע בספינות כו' : ראה גם לעיל חכ"ד אגרת ט'קנז, ובהנסמן בהערות שם.
- 13. להכריז . . דאתחלתא דגאולה : ראה לקו"ש ח"ה ע' 149, ובהערות שם. חט"ו ע' 488 ואילך. ובארוכה בס' "דעת תורה – בעניני המצב בארץ הקודש" פרק א. וש"נ. לקמן אגרת ט'תשצג. ט'תתלא.
- 14. ברמב"ם : הל' מלכים ספי"א.
- 15. הירושלמי : ברכות פ"א ה"א.
- 16. בסנהדרין : צח, א.
- 17. מידידינו שליט"א : מו"ה שניאור זלמן שזר.
- 18. כמים הפנים לפנים : משלי כז, יט.
- 19. דאומרים לחושך אור : ע"פ ישעי' ה, כ.
- 20. הכלל : פיה"מ להרמב"ם הקדמה לאבות. רמ"א בהקדמתו למחיר יין. ועוד.
- 21. נסתתר במערה כו' : שבת לג, ב.
- 22. גילוי המצבה . . הרב"מ ז"ל : ראה גם לעיל חכ"ה אגרת ט'תקנא, ובהנסמן בהערות שם. לקמן אגרת ט'תרנ.
- 23. ההתוועדות . . בר"ח כסלו : ראה גם לעיל אגרת ט'תקצו.
- 24. להשקו"ט מאז : ראה לעיל חכ"ה אגרת ט'תקטו.
משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות י״א - הטקסט מספריא
המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות בית דוד ליושנה לממשלה הראשונה ובונה המקדש ומקבץ נדחי ישראל וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם מקריבין קרבנות ועושין שמטין ויובלות ככל מצותה האמורה בתורה וכל מי שאינו מאמין בו או מי שאינו מחכה לביאתו לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר אלא בתורה ובמשה רבינו שהרי התורה העידה עליו שנאמר ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך וגו' אם יהיה נדחך בקצה השמים וגו' והביאך ה'. ואלו הדברים המפורשים בתורה הם כוללים כל הדברים שנאמרו על ידי כל הנביאים. אף בפרשת בלעם נאמר ושם נבא בשני המשיחים במשיח הראשון שהוא דוד שהושיע את ישראל מיד צריהם ובמשיח האחרון שעומד מבניו שמושיע את ישראל מיד בני עשיו. ושם הוא אומר אראנו ולא עתה זה דוד אשורנו ולא קרוב זה מלך המשיח דרך כוכב מיעקב זה דוד וקם שבט מישראל זה מלך המשיח ומחץ פאתי מואב זה דוד וכן הוא אומר ויך את מואב וימדדם בחבל וקרקר כל בני שת זה המלך המשיח שנאמר בו ומשלו מים עד ים והיה אדום ירשה זה דוד שנאמר ותהי אדום לדוד לעבדים וגו' והיה ירשה וגו' זה המלך המשיח שנאמר ועלו מושיעים בהר ציון וגו'.
אף בערי מקלט הוא אומר אם ירחיב ה' אלהיך את גבולך ויספת לך עוד שלש ערים וגו' ומעולם לא היה דבר זה ולא צוה הקדוש ברוך הוא לתוהו אבל בדברי הנביאים אין הדבר צריך ראייה שכל הספרים מלאים בדבר זה.
ואל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים ומחדש דברים בעולם או מחיה מתים וכיוצא בדברים אלו אין הדבר כך שהרי רבי עקיבא חכם גדול מחכמי משנה היה והוא היה נושא כליו של בן כוזיבא המלך והוא היה אומר עליו שהוא המלך המשיח ודימה הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח עד שנהרג בעונות כיון שנהרג נודע להם שאינו ולא שאלו ממנו חכמים לא אות ולא מופת ועיקר הדברים ככה הן שהתורה הזאת חוקיה ומשפטיה לעולם ולעולמי עולמים ואין מוסיפין עליהן ולא גורעין מהן.
ואם יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצות כדויד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה ויילחם מלחמות ה' הרי זה בחזקת שהוא משיח אם עשה והצליח וניצח כל האומות שסביביו ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל הרי זה משיח בודאי
ואם לא הצליח עד כה, או נהרג--בידוע שאינו זה שהבטיחה עליו תורה, והרי הוא ככל מלכי בית דויד השלמים הכשרים שמתו. ולא העמידו הקדוש ברוך הוא אלא לנסות בו רבים, שנאמר "ומן המשכילים ייכשלו, לצרוף בהן ולברר וללבן--עד עת קץ: כי עוד, למועד"
אף ישוע הנוצרי שדימה שיהיה משיח, ונהרג בבית דין--כבר נתנבא בו דנייאל, שנאמר "ובני פריצי עמך, יינשאו להעמיד חזון--ונכשלו" (דניאל יא,יד). וכי יש מכשול גדול מזה: שכל הנביאים דיברו שהמשיח גואל ישראל ומושיעם, ומקבץ נדחיהם ומחזק מצוותן; וזה גרם לאבד ישראל בחרב, ולפזר שאריתם ולהשפילם, ולהחליף התורה, ולהטעות רוב העולם לעבוד אלוה מבלעדי ה'.
אבל מחשבות בורא עולם--אין כוח באדם להשיגם, כי לא דרכינו דרכיו ולא מחשבותינו מחשבותיו. וכל הדברים האלו של ישוע הנוצרי, ושל זה הישמעאלי שעמד אחריו--אינן אלא ליישר דרך למלך המשיח, ולתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד: שנאמר "כי אז אהפוך אל עמים, שפה ברורה, לקרוא כולם בשם ה', ולעובדו שכם אחד" (ראה צפניה ג,ט).
כיצד: כבר נתמלא העולם כולו מדברי המשיח, ומדברי התורה ומדברי המצוות, ופשטו דברים אלו באיים רחוקים, ובעמים רבים ערלי לב; והם נושאים ונותנים בדברים אלו, ובמצוות התורה--אלו אומרים מצוות אלו אמת היו, וכבר בטלו בזמן הזה, ולא היו נוהגות לדורות. ואלו אומרים דברים נסתרות יש בהם, ואינן כפשוטן, וכבר בא משיח, וגילה נסתריהם.
וכשיעמוד המלך המשיח באמת, ויצליח וירום ויינשא--מיד הם כולן חוזרין ויודעים ששקר נחלו אבותיהם, ושנביאיהם ואבותיהם הטעום.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 19 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך ב הוספות - שיחות שיחה כב סנהדרין כט, א
- לקוטי שיחות כרך טז תשא שיחה ד סנהדרין כט, א
- תורת מנחם ר"ד* יום ג' פ' פינחס, כ"ף תמוז, ה'תשי"א סנהדרין כט, סע"א
- תורת מנחם שיחת ש"פ שלח, מבה"ח תמוז, ה'תשט"ז סנהדרין כט, סע"א
- תורת מנחם ש"פ במדבר, מבה"ח וער"ח סיון, ה'תשכ"ב סנהדרין כט, א
- תורת שמואל תר"ם [ואהבת את ה' אלקיך] ולהבין כו' מזה"פ כו' סנהדרין כט, סע"א
- ספר המאמרים תרצ"ב רצ"ב סנהדרין כט, א
- שולחן ערוך חושן משפט הלכות עדות ושטרות ושליש[ו]ת דיני עדות ושטרות ושליש[ו]ת י סנהדרין כט, ב
- שו"ת סימן יד - ואשר סנהדרין כט, א
- ספר השיחות ל"ג בעומר תש"ח סנהדרין כט, א
- שארית יהודה שו"ת אבן העזר סימן נו סנהדרין כט, ב
- אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת סח סנהדרין כט, א
- אגרות קודש אדמו"ר האמצעי אגרת יב סנהדרין כט, א
- אגרות קודש אדמו"ר ה"צמח צדק" אגרת לח סנהדרין כט, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"א (סי' תכט-תמא) הוספות סנהדרין כט, א
- תורת מנחם שיחת אחרון של פסח, ה'תש"ל סנהדרין כט, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ ויקרא, פ' זכור, י"ג אדר שני, ה'תשל"ג סנהדרין כט, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ נשא, ט' סיון, ה'תשל"ג סנהדרין כט, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום השכמת הבוקר וציצית הקדמות בני הגאון המחבר סנהדרין כט, א

