ט'תריג

ט'תריג

[טו"ב כסלו, ה'תשכ"ט]

נ.ב.¹ נתקבל מכתבו כנ"ל ומצו"ב העתק² המענה שלי להרב לוינגר שי' שפנה (גם) אל כת"ר בזה.

וככתוב במכתבי, ספק גדול הי' אצלי האם לכתוב את הנ"ל, וגם לאחרי פתרון הספק – בא הכתוב בקיצור נמרץ.

באריכות קצת יותר – דברתי בזה עם הוו"ח וכו' מהר"י שי' עלינסון. ואחת מכוונותי בזה היתה (וכפי שבקשתיו), שימסור דברי לכת"ר, שמטעמים מובנים לא רציתי להעלותם על הכתב כל זמן שיש ברירה למנוע סכנה, ר"ל, לנפשות – בדרכים אחרים.

אל בינת כת"ר אשען, כפי שאמרתי גם למר עלינסון, האם למסור תוכן מכתבי לאלו שפנו לכת"ר בנוגע לחברון וכיו"ב, וכן גם על דבר תוכן שיחתי עם מר עלינסון, אף שבכל אופן ביקשתי למסור הדברים למר ח.מ.³ שפּירא שי', כיון שעל פי הידיעות הוא מראשי האומרים והמארגנים את המצדדים להחזרת שטחים, עכ"פ בחלקם, שזה מסכן לא רק הבטחון על הגבול, כ"א הבטחון בכל אה"ק ת"ו בדרך הטבע, וד"ל. [ו"החכמה" דהלחץ על אנשי הצבא והבטחון שלא לומר דעתם גלוי' בזה ובכל התוקף – איני מבינה כלל]. ובפרט שאין כל תועלת וריוח בהחזרת שטחים, שהרי פיהם⁴ דיבר שוא, כפי שראו בעבר בנוגע לכל הבטחות של שלום וכו'. ובל' רש"י מספרי בהעלותך (ט, י)⁵ בשבוע שעבר: הלכה היא בידוע שעשו שונא ליעקב, והאריכו⁶ חכמינו ז"ל בכל הגוונים דחסד לאומים⁷ חטאת. וברור הוא שלא ירויחו מאומה על ידי החזרת שטחים, וכפי שראו בעבר ואפילו בעבר "הקרוב" כשחזרו לפני י"ב שנה מתעלת סואץ וכולי וכולי וד"ל. ובפרט בשנה אחרונה שבכל פעם שמתגבר פרסום הדעת ע"ד החזרת שטחים וצדקה לעכו"ם וכולי – מתגבר גל החבלנות ועד להוספת חלל בפו"מ וקרבן באה"ק ת"ו, הי"ד, וכפי שראו במוחש.

על דרך כתבי בהעתק מכתבי המצורף, גם בזה יש להאריך כו"כ – אלא אלו הם הענינים שהשתיקה יפה להם. ואין כדאי שהכתב יכתוב בגנותן של ישראל – מכ"ש וק"ו שאין⁸ לדבר בגנותן של ישראל.

ונפלא הדבר עד כמה צודקין דברי חכמינו ז"ל על כל צעד ושעל, שאמרו כל⁹ המוסיף גורע, שעפי"ז מובן הקשר¹⁰ דשני הציוויים לא תוסיפו ולא תגרעו בכתוב אחד ובחדא מחתא (ואתחנן ד, ב; ראה יג, א), שדוקא אלו וואָס קאָכן זיך שבתקופתנו זו נתוספה מצוה (עלי' לאה"ק ת"ו, ודוקא במנין תרי"ג, דלא¹¹ כדעת הרמב"ם), ויש מוסיפין דאך ורק בה תלוי קיום כל התומ"צ וקיום עם ישראל וקיום אה"ק ת"ו, ובמילא [מותר לנסוע¹² בספינות בחילול שבת בפרהסיא וכו' ש]הכל נדחה מפני מצוה זו, [על אחת כו"כ איסורים קלים יותר], והוסיפו ענין על ענין להכריז¹³ בפומבי דעתה הוא באמצע דאתחלתא דגאולה, היפך פס"ד מפורש ברמב"ם¹⁴ [שבודאי ידע ע"ד הירושלמי¹⁵ ומהיסוד להרמב"ן שיה"ש והסוגיות בסנהדרין¹⁶ ובכ"מ וכולי] – הרי דוקא ביניהם רבו אלו הרוצים להחזיר השטחים, או חלקם, וכו' וכו'.

ואין רצוני להאריך בזה, כיון שיראתי לנגוע במהלך מחשבת כת"ר [וכפי ששמעתי פעם מידידנו¹⁷ שליט"א – שבפגישותיו עם אנשים משתדל למצוא את המחבר וצד השוה שביניהם והמאחד אותם – ולא להדגיש ולחטט אחר המפריד והמבדיל ועכ"פ המחלק ביניהם. ופשיטא שכן הוא בנוגע ליחסינו – שלי ושל כת"ר, ותקותי שזהו כמים¹⁸ הפנים לפנים]. וגם עתה לא הייתי כותב את כל הנ"ל באם לא ראיתי בזה – הכרזת "אתחלתא דגאולה" – ענין של סכנה. כי זהו הביאור היחידי ש(לע"ע) מצאתי על ענין הקרבנות והחללים באה"ק ת"ו וביניהם אפילו כאלו שניצולו מהשואה וראו נסים גלויים בזה, ובכל זה נפלו באה"ק ת"ו וג"כ באופן בלתי טבעי כנ"ל, הי"ד.

והביאור הוא על דרך שראו בכל פעם שקם משיח שקר והסית ומשך את מישהו אחריו – נסתיים הדבר בקרבנות ר"ל. על דרך זה הוא גם בנוגע להרעיון שהגאולה כבר התחילה. [ואף שהמצב נסי והצלה וגדולה של מליונים מישראל, אבל – אין זה הגאולה מהגלות הרביעי, ואדרבה – על פי כל הסימנים זהו – ירידה למטה יותר בחושך הכפול ומכופל דגלות זה, דאומרים¹⁹ לחושך אור וכו']. ועונש המר הוא – דנפל עוד חלל בישראל ועוד קרבן באה"ק ת"ו ועוד, הי"ד.

"דרך אגב" קבלתי ידיעה במענה על הטענה שלי ע"ד הסכנה הנשקפת ע"י ויתור על איזה שטח כפי שהארכתי בזה, ונמסרו דברי על ידי מקור נאמן בשליחותו ע"ע – וכפי הידיעה הגיעו עד לדיבור בזה בין אנשי הממשלה; והמענה בזה הי' שאין משגיחין בטענה וראי'. . . הבאה מאיש שאפילו פעם אחת לא ביקר באה"ק ת"ו. אף שכמובן טענתי היתה שזה מסכן מליונים מבני ישראל הנמצאים באה"ק ת"ו ואינו ענין שידונו אודותי וכולי כ"א בהיסמך על הכלל²⁰ קבל את האמת ממי שאמרו.

ועד"ז בנוגע לאתחלתא דגאולה. על טענתי שהרי פס"ד גלוי הוא ברמב"ם, והרמב"ם בודאי ידוע הי' לו הכתוב בכל מקומות הנ"ל – הי' המענה שהעתיקו פירוש מעוד איש אחד וביאור מעוד איש אחד, מבלי להגיב ולהזכיר כלל את הרמב"ם. ומענה זה בא גם מכאלו שיודעים שפס"ד הלכה למעשה הוא בספרי הפוסקים – ולא במדרשי חכמינו ז"ל ואפילו לא בסוגיות חמורות שבש"ס – לאחרי שנפסק הדין ברור בבתראי ובפוסקים אשר לאורם נלך עד ביאת משיח צדקנו.

דרך אגב, טענה וראי' מוזרה קבלתי – שיש כמה מקומות שכתוב שם או שמובן שם שזהו אתחלתא דגאולה וכו' – אף שהפירוש שם אינו שייך כלל לעניננו! והוא על דרך הסיפור באיכה רבה (א, נא) שבעת חורבן ביהמ"ק, געתה פרתו של יהודי ואמר ערבי שעתה חרב ביהמ"ק, ותיכף ומיד געתה פרתו פעם שנית ואמר עתה נולד מושיען וגואלן של ישראל, ז"א אתחלתא דגאולה. ופשיטא שלא עד"ז השקו"ט דידן.

ויתרה מזה, ידוע מאמרו הנפלא של רבנו הזקן שלפני נשמות הגבוהות כמו רשב"י לא נחרב הבית כלל (פלח הרמון, ר"פ שמות ע' ז), ובודאי ידע אדה"ז שרשב"י נסתתר²¹ במערה י"ג שנה מפני גזרות מלכות רומי. – ובחנה אריאל תולדות (מז, ב) כותב: תנאים ואמוראים וצדיקים הגדולים.

ולחשיבות הענין הנני חוזר עוה"פ: לכאורה וואָס אַרט (מיר) אַז אידן ריידן זיך איין, אַז די גאולה האָט זיך שוין אָנגעהויבן, עס ווערט דאָך פריילעכער אויפן האַרצן; וגודל ענין שמחת בנ"י מבואר הוא, ובפרט על פי תורת החסידות, אלא שכנ"ל – עונשו חמור וכו' וד"ל.

נצטערתי רבות על העדר מכתבים מכת"ר זה זמן רב – היפך רגילותו וטבעו לכתוב בזריזות ע"ד מאורעות והתועדויות וכו' [ע"ד גילוי²² המצבה של הרה"ג והרה"ח וכו' הרב"מ ז"ל, ההתועדות²³ בביהכ"נ צ"צ בר"ח כסלו וכו' וכו'] והרגיעה קצת רוחי קבלת מכתבו ז"ע וכן הפ"ש מהבאים מהתם להכא שראוהו ודברו אתו פא"פ.

בהמשך להשקו"ט²⁴ מאז – בנוגע פסח ראשון ופסח שני וכו' נזדמן לידי ספר יוסף אומץ – שו"ת להחיד"א, בו מובא שו"ת מחתנו וכותב בפשיטות – ובכמה ראיות – שלפעמים הי' צבור נדחה ועושה פסח שני, ולתוס' – בא גם בטומאה וכו', אבל לא להרמב"ם, עיי"ש (סימן וא"ו).