קלז

הי' מופרש מעם, שהי' בצער מערה יג"ש (שבת לג:) אף שרק על רשב"י היתה הגזירה דיהרג. ולכן מצינו דקתפיס גנבי ואמר קוצים אני מכלה מן הכרם (ב"מ פג:), וגם אח"כ דלא סמיך דעתי' הוא משום דשמא חטא באחד מן הצדיקים (שם פד' רע"ב).

ולכן בעבודה הרוחנית ג"כ הוא לטעמי' דאמר (שבת לג:) כד חזא אינשי דקא כרבי וזרעו מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה, דגם אחר יב"ח הנה ראב"ש הוה מחי (יעויג"כ ברכות לה:), ולכן דעתו במנורה – עבודה הרוחנית – דענינה עסק התורה

ולכן הי' ראב"ש מופרש מעם – היפך ההנהגה דנשיא ישראל שדואג לכל צרכיהם וכו'.

וכנרמז ג"כ עד כמה הי' מופרש מעם – שהי' מרצונו בצער מערה י"ג שנה (שבת לג, ב) , אף שלא הי' מוכרח בכך, ש הרי רק על רשב"י היתה הגזירה ד " יהרג ", ולא על ראב"ש, ואעפ"כ הי' גם הוא במערה י"ג שנה, מופרש מעם .

ולכן מצינו ד ראב"ש קתפיס גנבי למסרם למלכות, ו כששלחו לו "עד מתי אתה מוסר עמו של אלקינו להריגה", אמר " קוצים אני מכלה מן הכרם " (ב"מ פג, ב), היינו, שבנוגע לרשעים, לא זו בלבד שלא דאג להם, אלא אדרבה כו'. וגם אח"כ ד " לא סמיך דעתי' . . מלבקש רחמים ומחילה ביסורין", הוא לא משום שהצטער על כילוי הרשעים, אלא משום ד " שמא חטא באחד מן הצדיקים " (שם פד' רע"ב ובפרש"י ).

ולכן , בעבודה הרוחנית ג"כ סובר הוא (ראב"ש) שהעבודה צריכה להיות באופן נעלה דוקא, דאזיל לטעמי' דאמר (שבת לג, ב ⁴⁸⁹ ) – כד חזא אינשי דקא כרבי (חורשים) וזרעו – " מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה " , ולא עוד אלא דגם אחר י"ב חודש הנוספים שישבו במערה בגלל ה"בת קול" ש"אמרה להם להחריב עולמי יצאתם חזרו למערתכם", הנה ראב"ש הוה מחי – דס"ל שצריך לעסוק רק בלימוד התורה (יעויין ג"כ ברכות לה, ב : "ר"ש בן יוחי אומר אפשר אדם חורש בשעת חרישה וזורע בשעת זריעה וכו' תורה מה תהא עלי', אלא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע"י אחרים, שנאמר⁴⁹⁰ ועמדו זרים ורעו צאנכם וגו'". וזוהי גם שיטתו של ראב"ש בשבת שם, שאין להניח חיי עולם ולעסוק בחיי שעה, משום "דאפשר ע"י נכרים והקב"ה מחלק מזון וריוח לעושי רצונו"⁴⁹¹ ).