שעח
שממשיכים קדש העליון למטה, וזהו יחוד קוב"ה ושכינתי'87 קוב"ה הוא מה שא"ס קדוש ומובדל ואני ה' לא שניתי, ושכינתי' הוא מ"ש בשכמל"ו, יחוד קוב"ה ושכינתי' הוא שמה שקדוש ומובדל יומשך למטה, ובד"כ שכינתי' הוא המשכת הקו והוא רק הארה מפני שהוא מצומצם, וקוב"ה הוא האוא"ס שלפני הצמצום, והעגול שלפני הקו יומשך בהקו.
והנה קדש הוא מילי' בגרמי' וזהו והחכ' מאין תמצא, וזהו ההפרש בין מוחין למדות, דמדות הם שייכים לעולם88 דוקא כמו עד"מ מי שהוא חסדן או רחמן שייך דוקא כשיש על מי להתחסד או על מי להתרחם, הגם שיש התעוררות שהאדם מעורר ע"ע זה לפני הקב"ה אבל אינו שייך שיעורר לפני עצמו, הגם שמה שנמשך החסד הוא רק השפעת החסד אבל לא עצם המדה, אך אם לו89 ההשפעה לא היו יודעין המדה כלל כמו וותרן הוא שנותן וקמצן אינו נותן, וכשוותרן אינו נותן אינו יודעין שהוא וותרן, וכן מדיבור יודעין דוותרן אומר שצריכין ליתן ומי שהוא קמצן אומר שא"צ ליתן, אבל לולי זאת אינו יודעין המדה כלל, אבל מוחין יוכל לישב לעצמו ולהשכיל השכלות וכמו גדולי הראשונים הי' מתבודדים ביערות89 כדי שלא יבלבלם שום דבר ויהי'90 תמיד מקושר לאלקות מצד ההתבוננות בגדולת הא"ס, וכן השבטים היו רועה צאן91 כדי שלא יבלבלם שום דבר, והרשב"י שישב במערה זמן רב נתוסף אצלו חכ' דתחילה כשהי' מותיב רשב"י הי' רפב"י אומר י"ב פרוקי ואח"כ כשהי' מותיב רפב"י הי' רשב"י מותיב93 כ"ד פרוקי הרי שנתוסף לו ריבוי חכ' והי' בפ"ע הגם שהי' עם ר"א בנו92 אין זה השפעה, וכן סנהדרין היו נושאין ונותנין ואי' פלוגתא רש"י והרמב"ם94 כ"א לעצמו או בן זוגו הכל אינו השפעה, הגם שאמרז"ל ומתלמידיי יותר מכולם95 היינו להוציא מהעלם אל הגילוי
הערות
- 87. יחוד קוב"ה ושכינתי' : ראה גם לעיל הנחה ד"ה הנה אנכי כורת ברית על יד הערה 26. תו"ח וארא ח"א נא, ג.
- 88. דמדות. . לעולם : ראה גם אוצרות חיים בתחלתו. הובא בלקו"ת מסעי צג, רע"א. לקמן ח"ב (בחלק המאמרים) המשך יונתי הערה 261. תרל"ח ס"ע שצ. וש"נ.
- 89. לו : אוצ"ל: לא.
- 89. גדולי הראשונים הי' מתבודדים ביערות : ראה גם לקמן ח"ב (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה לכל תכלה ראיתי קץ ובהערה 25.
- 90. ויהי' : אולי כתוב: והיו.
- 91. השבטים היו רועה צאן : וישב לז, ב. ראה מאמרי אדה"ז תקס"ה ח"א ע' קצב. תקע"א ע' פח. סה"מ תרכ"ט ע' קעב. וש"נ. ע' רפא. וש"נ.
- 93. מותיב : אוצ"ל: אומר.
- 92. והרשב"י. . עם ר"א בנו : ראה שבת לג, ב. לקמן ח"ב (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה לכל תכלה ראיתי קץ על יד הערה 30. סה"מ תרל"ח ע' יד וע' תקיח. וש"נ. עטר"ת ע' תז. ש"ת ע' 82. מאמר ד"ה בכ"ה בכסלו יומי דחנוכה ש"מ טבת תשח"י.
- 94. סנהדרין. . רש"י והרמב"ם : רש"י סנהדרין מ, א ד"ה כל הלילה: איש איש לעצמו. רמב"ם הל' סנהדרין פי"ב ה"ג: כל אחד ואחד עם זוג שלו או עם עצמו בביתו. ראה גם סה"מ תרל"ח ע' יד. וש"נ.
- 95. ומתלמידיי יותר מכולם : תענית ז, א. ראה גם לעיל הנחה ד"ה גל נעול על יד הערה 27 (ובחלק המאמרים המשך מצה זו ובהערה 538). לקמן ח"ב (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה לכל תכלה ראיתי קץ על יד הערה 28. (ובחלק ההנחות) בהנחה שם על יד הערה 24.
משנה תורה, הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם י״ב:ג׳ - הטקסט מספריא
אמרו העדים היתה לו התראה ומכירין אנו אותו מאיימין בית דין עליהן וכיצד מאיימין על עסקי נפשות אומרים להן שמא תאמרו מאומד ומשמועה עד מפי עד מפי אדם נאמן שמעתם או שמא אין אתם יודעים שסופנו לבדוק אתכם בדרישה וחקירה הוו יודעים שלא כדיני ממונות דיני נפשות דיני ממונות אדם נותן ממונו ומתכפר לו דיני נפשות דמו ודם זרעו תלויין בו עד סוף כל העולם שהרי בקין נאמר קול דמי אחיך צועקים דמו ודם זרעו לפיכך נברא אדם יחידי בעולם ללמד שכל המאבד נפש אחת מן העולם מעלין עליו כאילו איבד עולם מלא וכל המקיים נפש אחת בעולם מעלין עליו כאילו קיים עולם מלא הרי כל באי עולם בצורת אדם הראשון הם נבראים ואין פני כל אחד מהן דומין לפני חבירו לפיכך כל אחד ואחד יכול לומר בשבילי נברא העולם שמא תאמרו מה לנו ולצרה זו הלא כבר נאמר והוא עד או ראה או ידע או שמא תאמרו מה לנו לחוב בדמו של זה והלא כבר נאמר ובאבוד רשעים רנה אם עמדו בדבריהן מכניסין את הגדול שבעדים ובודקים אותו בדרישה וחקירה כמו שיתבאר בהלכות עדות אם נמצאת עדותו מכוונת מכניסין את השני ובודקין אותו כראשון אפילו היו מאה עדים בודקין כל אחד ואחד בדרישה וחקירה:נמצאו דברי כל העדים מכוונים פותחין לזכות כמו שביארנו ואומרים אם לא חטאת אל תירא מדבריהם ודנין אותו אם מצאו לו זכות פטרוהו ואם לא מצאו לו זכות אוסרין אותו עד למחר ובו ביום מזדווגין הסנהדרין זוגות זוגות לעיין בדינו וממעטין במאכל ואין שותין יין כל אותו היום ונושאין בדבר כל הלילה כל אחד ואחד עם זוג שלו או עם עצמו בביתו ולמחרת משכימין לבית דין המזכה אומר אני הוא המזכה ומזכה אני במקומי והמחייב אומר אני הוא המחייב ומחייב אני במקומי או חזרתי בי ואני מזכה ואם טעו בדבר ולא ידעו מי הם שחייבו או זיכו מטעם אחד שאינן נחשבין אלא כאחד כמו שביארנו הרי סופרי הדיינין מזכירין אותן שהרי כותבין טעם של כל אחד ואחד ומתחילין בדינו אם מצאו לו זכות פטרוהו ואם הוצרכו להוסיף מוסיפין רבו המחייבין ונתחייב מוציאין אותו להרגו ומקום שהורגין בו בית דין היה חוץ לבית דין ורחוק מבית דין שנאמר הוצא את המקלל אל מחוץ למחנה ויראה לי שיהיה רחוק כמו ששה מילין כמו שהיה בין בית דינו של משה רבינו שהיה לפני פתח אהל מועד ובין מחנה ישראל.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 10 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך לד עשרת ימי תשובה שיחה א סנהדרין מ, סע"א
- תורת מנחם ש"פ מסעי, מבה"ח מנחם-אב, ה'תשי"ז סנהדרין מ, סע"ב
- תורת מנחם שיחת י"ט כסלו, ה'תשכ"ג סנהדרין מ, א
- מאמרים מלוקטים חלק ג ש"פ פקודי ה'תש"ל סנהדרין מ, א
- תורת שמואל תרל"ח אז ישיר כו' לתבונתו אין מספר כו' מאותו ספר סנהדרין מ, א
- תורת שמואל תר"ם וירא העם וינועו כו' בינה יתירה מאותו ספר סנהדרין מ, א
- אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת ח סנהדרין מ, א
- אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת יא סנהדרין מ, א
- תורת מנחם כ"ו אלול, ג' דסליחות, ה'תשכ"ט סנהדרין מ, א ואילך
- תורת מנחם ש"פ פקודי, וא"ו אדר שני, ה'תש"ל סנהדרין מ, א

