וירא העם וינועו
שעגוירא העם וינועו
ש"פ במדבר ערב חגה"ש תר"ם לפ"ק
ש"פ במדבר ערב חגה"ש
וירא העם וינועו1 ויעמדו מרחוק2. הנה זה הי' קודם מ"ת3, וינועו מפרשים ל' זיעה (ע' בסד"ה וביום4 ) שהיראה הי' כ"כ עד שהזיעו, וצ"ל מה שייך יראה למ"ת, והנה אמרז"ל אלפים שנה קדמה תורה לעולם5 וג"ז גופא צ"ל מהו הנ"מ לן עתה במה שקדמה לעולם, אלא צ"ל שהוא להורות על מעלות ומדרי' התורה אשר שרשה מאלפים שנה שקדמה לעולם6 שהוא מדרי' שאינו שייך לעולמות, והנה כתי' בזאת יבא אהרן7 אל הקדש, ע"י זאת שהוא יראה8 יבא אל הקדש העליון שהוא בחי' חכ'9 וזהו ששייך יראה למ"ת. ולהבין זה צ"ל תחילה משארז"ל בינה יתירה נתנה באשה יותר מבאיש10, אשה הוא בחי' יראה11 וכמ"ש אשה יראת ה'12 ויש מעלה יתירה על אהבה וכמ"ש לע"ל נקבה תסובב גבר13 דעכשיו משפיע למעלה ממקבל אבל לע"ל יהי' המקבל גבוה מהמשפיע.
וביאור הענין דהנה כתי' כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות14, הגם דגילוי של לע"ל יהי' במדרי' גבוה יותר מ"מ יהי' הגילוי באופן אחד דכמו במצרים כתי' קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים כמו"כ לע"ל יהי' ג"כ בדרך דילוג, רק ההפרש הוא בין דילוג לקפוץ וזהו מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות15, דילוג ברגל א' קיפוץ בב' רגלים. (ע' בלקו"ת בד"ה קול דודי16 וכמ"ש באהלות פ"ח מ"ה דולג ממקום למקום וקופץ ממקום למקום ופי' הרמב"ם17 דולג שרגל א' קיים בארץ ודולג בשני, קופץ שעוקר ב' רגליו כאחת, וע' בד"ה ששים המה מלכות18 וצ"ע). וצ"ל תחילה שם דילוג, הנה הוא להורות על המשכות אוא"ס שלמעלה מסדר והדרגה דכל המשכות הם בסדר והדרגה ויש בהם השתל' עו"ע ובאו"א19 אבל דילוג שעדהוא מד' שא"א שיומשך בסדר והדרגה כ"א למעלה מהשתל', ודוקא ברגל דאפי' מה שמאיר בסדר והדרגה אינו נמשך רק בחי' אחרונה (בפ"א20 נה"י שבו) וכמו עד"מ רב המשפיע שכל לתלמיד א"א שישפיע לו עצם השכל רק הארה ובמספר נק' חלק עשירי21, והוא מפני שבמספר שוה חכ' עם דיבור אבל באמת אין ערוך כלל, וכמו"כ למעלה מה שנמשך הוא רק בבחי' רגל וכמ"ש ועמדו רגליו22 כו' והארץ הדום רגלי23, ויראו את אלקי ישראל24 שהי' גילוים כתי' ותחת רגליו כו' וא"כ מכ"ש מה שלמעל' מסדר והדרגה א"א שיומשך רק בחי' רגל, אך דילוג הוא ברגל אחת הוא בחי' אהבה וקיפוץ בב' רגלים הוא אהבה ויראה (בפ"א קו הימין וקו השמאל, וזהו מ"ש ובמורא גדול זו גילוי שכינה25 הוא מל' דא"ס שהוא בחי' יראה שיתגלה לע"ל, והגם דבמצרים הי' ג"כ גילוי ובמורא גדול, היינו מפני שהי' הכנה למ"ת שהוא [מ"ע ומל"ת] לכן לפי שעה האיר אז בחי' ובמורא גדול אבל עיקר הגילוי יהי' לע"ל דוקא) ויראה הוא מד' היותר גבוה מאהבה ולכן במעט התבוננות שיתבונן האדם איך מה גדלו מעשיך26 ומה רבו מעשיך27 יבוא לאהבה ותשוקה לאלקות אבל ליראה לא יבוא במעט התבוננות רק בריבוי התבוננות ובהעמקת הדעת באלקות ועי"ז יבוא ליראה שצריכים ריבוי יגיעה ע"ז והוא דשרש האהבה מה"א עילאה והוא השגה והבנה לכן ע"י מעט התבוננות יבוא לזה אבל יראה הוא מיו"ד28 דשם הוי' לכן צריכים לזה העמקת הדעת.
והנה ידוע דהרים וגבעות הם אבות29 ואמהות30, הרים אבות וגבעות אמהות, וצ"ל והלא האבות הם למעלה במדרי' מהאמהות שהם משפיעים ולמה מדלג על ההרים ומקפץ על הגבעות. והענין דהנה יש מעלה באמהות שהם משפיעים, דהנה כתי' כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה31 הרי הי' ציווי על אברהם שכל מה שיאמר לו שרה צריך לקבל ממנה ואמרז"ל אברהם הי' טפל לשרה בנביאות32, וצ"ל והלא אחד הי' אברהם33 וכתי' מי האיר ממזרח34 קאי על אברהם, והי' מרכבה שעהלמדת החסד35 דכמו שלמטה הי' נדיב בגופו בנפשו ובממונו36 שהי' מאכיל ומשקה לכולם כמו"כ למעלה הי' מרכבה למדת החסד ואיך אפ"ל שהי' טפל כו' (ובפ"א וכן רבקה כתי' והנערה טובת מראה מאד37 ונת"ל דמאד הוא בחי' בלי גבול38, וזהו שכ' ותאמר שתה39 וגם לגמליך אשאב40 שהיתה בחי' משפיע, וזהו ותרד העיינה41 כו' ותרד כדה42 כו' כדה הם ך"ד ספרי אורייתא43 הוא ירידה והשפלה לגבה). אך הענין הוא דהנה אמרז"ל ג' הטעימן הקב"ה44 מעין עוה"ב אברהם יצחק ויעקב שנא' בהם בכל מכל כל45 וע"ד לע"ל כתי' נקבה תסובב גבר וכמ"ש א"ח עט"ב46, וזהו נעוץ תחילתן בסופן47 שנעיצת התחילה הוא בסוף48 יותר מבראש המתפשט, תחילה הוא למעלה מראשית והוא דוקא בסוף יותר מבראש המתפשט, ולא שנא' שהאבות אינם משפיעים כלל, דהנה ידוע שיש מלמעלמ"ט ומלמטלמ"ע, דמלמעלמ"ט המשפיע למעלה מהמקבל אבל מלמטלמ"ע המקבל נעשה משפיע (וזהו ביום ההוא יצאו מ"ח49 מירושלים חצים אל הים הקדמוני הוא ים החכ'50 ) ואז המקבל למעלה מהמשפיע, והגם שהאבות הם ודאי משפיעים אך זה אינו דבר חדש דכל מלמעלמ"ט המשפיע למעלה מהמקבל, אבל זהו דבר חדש שהמקבל יהי' למעלה מהמשפיע והיינו מלמטלמ"ע, ולכן כתי' מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות. והנה ב' בחי' אלו הם תומ"צ, ולכן לפעמים מצינו מעלה בתורה וכמשארז"ל גדול תלמוד51 שמביא לידי מעשה, שהתורה מפרש ומבאר איך לעשות המצוה ולולי זאת לא היו יודעים כלל איך לעשות המצוה והתורה מפרש ומבאר שאם יעשה באופן זה ה"ז מצוה וא"ל אין זה מצוה כלל הרי התורה עושה אותה למצוה, ופעמים נת' שהמצוה למעלה מהתורה שהרי גדול תלמוד שמביא לידי מעש"ה52 הרי מעשה גדול, ותרי"ג מצות דאורייתא וז' מצות דרבנן הם תר"ך53 בגימ' כתר54, ותורה שעואורייתא מחכ' נפקת55, דתרי"ג מצות דאורייתא הם תרי"ג ארחין דגולגלתא56 שהוא בחי' כתר עטרה ע"ג הראש, הנה תומ"צ הם הרים וגבעות, תורה נק' הרים וכמ"ש ישאו הרים שלום וכתי' או יחזיק במעוזי58 יעשה שלום לי, שלום יעשה לי, כל העוסק בתורה משים שלום59 בפמליא שלמעלה ושלום בפמליא של מטה, ומצות נק' גבעות וכמ"ש וגבעות בצדקה57, וכללות כל המצות נק' בשם צדקה וכמ"ש וצדקה תהי' לנו60 כי נשמור לעשות כל המצוה הזאת, ובד"כ הם אהוי"ר, וזהו בינה יתירה ניתנה באשה כו' דאהבה למעלה מיראה וכמו שם ב"ן יהי' למעלה מש' מ"ה61, וזהו בזאת יבוא אהרן אל הקדש ע"י יראה יבא לבחי' קדש העליון.
והנה קדש הוא קדש מילי' בגרמי'62, וזהו והחכ' מאין תמצא שהחכ' ג"כ אין63, וזהו מה פשפשת64 שלמעלה מהשגה, דהנה יש קדש וקדוש בוא"ו65, קדש הוא קדש מילי' בגרמי' וקדוש הוא מה שנמשך מחכ' בבינה שבא לידי השגה, וזהו חכמ"ה כח מ"ה66, כח הוא התפשטותו אל הבינה ומה הביטל אל הכתר וזהו מה פשפשת, והנה אי' בזהר אימתי זיווגא67 דכנס"י במלכא קדישא בזימנין דנטלא מבי אבא וכדין קדש קרינן לה דהא מבוא אבא נטלא שמה דא68. והענין דהנה יחודים עליונים התחילו מזמן מ"ת, ויש דעות בקבלה שההתחלה הי' מזמן האבות69, והיינו דהאבות עשו הכנה למ"ת70. וענין יחוד העליון הוא להמשיך אוא"ס שלמעלה מסדר שעזהשתל' שיומשך תוך נקודת הלב וכמ"ש לבי ובשרי ירננו לאל חי71 שגם לב ובשר הגשמי יהי' אהבה ותשוקה לאלקות, שזהו"ע הק"ש שהו"ע יחודים עליונים לכן אומרים בק"ש שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד72, שמע הוא ל' השגה והבנה73 ושיהי' נתפס אצלו דה' אחד, חו"ד הם ז' רקיעים וארץ וד' רוחות העולם74 ושיהי' בטלים לאל"ף הוא א"ס אלופו ש"ע75, דבשכמל"ו76, לעולם ועד היינו כללות השתל' הוא רק משם והארה בעלמא שאינו נוגע לעצמיות וכמו שם האדם שאינו נוגע לעצמות האדם, וכן כבוד הוא לבר מעצמותו ה"ה רק הארה בעלמא, ומל' הוא רק מלך שמו נקרא עליהם77 הרי הארה והארה דהארה והארה דהארה דהארה, ומזה נעשה לעולם ועד הוא כללות השתל' וגם נו"ן אלפים יובלות78 בכלל, ולכן אני ה' לא שניתי79 שלא יש שום שינוי בין קודם הבריאה לאחר הבריאה אתה הוא קודם שנבה"ע80 ואתה הוא לאחר שנברה"ע דכללות השתל' העולמות הוא רק משם והארה בעלמא שאינו נוגע לעצמיות, ועי"ז ואהבת שרש דאהבה אבה82 ל' רצון שיהי' לו רצון ותשוקה לאלקות, את ה' אלקיך81 דה' דכתי' עליו לא שניתי יהי' בבחי' אלקיך אלוה שלך83, וזה מצינו רק בשם אלקים שנא' בו אלקינו אלקיך משא"כ בשאר שמות, וזהו שהוי' יהי' בבחי' אלקיך, עד שיהי' בכל לבבך, ב' לבבות84 שגם היצה"ר יהי' לו אהבה לאלקות וזהו לאכפיא לסט"א, וזהו ענין ירידת הנשמה בגוף אינו בשביל עצמו85 דהנשמה היא חלק אלוה ממעל86 וכל עיקר ירידתה בגוף ונה"ב המעלים ומחשיך ומסתיר הוא לבקוע החשך ושגם היצה"ר יהי' לו אהבה לאלקות וכמ"ש לבי ובשרי ירננו אל אל חי שגם לב ובשר הגשמי יהי' לו אהבה ותשוקה לאלקות, וכ"ז ע"י שעחשממשיכים קדש העליון למטה, וזהו יחוד קוב"ה ושכינתי'87 קוב"ה הוא מה שא"ס קדוש ומובדל ואני ה' לא שניתי, ושכינתי' הוא מ"ש בשכמל"ו, יחוד קוב"ה ושכינתי' הוא שמה שקדוש ומובדל יומשך למטה, ובד"כ שכינתי' הוא המשכת הקו והוא רק הארה מפני שהוא מצומצם, וקוב"ה הוא האוא"ס שלפני הצמצום, והעגול שלפני הקו יומשך בהקו.
והנה קדש הוא מילי' בגרמי' וזהו והחכ' מאין תמצא, וזהו ההפרש בין מוחין למדות, דמדות הם שייכים לעולם88 דוקא כמו עד"מ מי שהוא חסדן או רחמן שייך דוקא כשיש על מי להתחסד או על מי להתרחם, הגם שיש התעוררות שהאדם מעורר ע"ע זה לפני הקב"ה אבל אינו שייך שיעורר לפני עצמו, הגם שמה שנמשך החסד הוא רק השפעת החסד אבל לא עצם המדה, אך אם לו89 ההשפעה לא היו יודעין המדה כלל כמו וותרן הוא שנותן וקמצן אינו נותן, וכשוותרן אינו נותן אינו יודעין שהוא וותרן, וכן מדיבור יודעין דוותרן אומר שצריכין ליתן ומי שהוא קמצן אומר שא"צ ליתן, אבל לולי זאת אינו יודעין המדה כלל, אבל מוחין יוכל לישב לעצמו ולהשכיל השכלות וכמו גדולי הראשונים הי' מתבודדים ביערות89 כדי שלא יבלבלם שום דבר ויהי'90 תמיד מקושר לאלקות מצד ההתבוננות בגדולת הא"ס, וכן השבטים היו רועה צאן91 כדי שלא יבלבלם שום דבר, והרשב"י שישב במערה זמן רב נתוסף אצלו חכ' דתחילה כשהי' מותיב רשב"י הי' רפב"י אומר י"ב פרוקי ואח"כ כשהי' מותיב רפב"י הי' רשב"י מותיב93 כ"ד פרוקי הרי שנתוסף לו ריבוי חכ' והי' בפ"ע הגם שהי' עם ר"א בנו92 אין זה השפעה, וכן סנהדרין היו נושאין ונותנין ואי' פלוגתא רש"י והרמב"ם94 כ"א לעצמו או בן זוגו הכל אינו השפעה, הגם שאמרז"ל ומתלמידיי יותר מכולם95 היינו להוציא מהעלם אל הגילוי שעטמה שיש במשכיל לכה"פ אבל לא דבר חדש, וכמו"כ למעלה מדות הם שייך לזולת וכמ"ש כי אמרתי עולם חסד יבנה96, זכור רחמיך וחסדיך כי מעולם המה97, רחמים וחסדים הם שייכים לעולם דוקא, וזהו שכ' בע"ח כשעלה ברצונו הפשוט98 לברוא העולמות מצד טבע הטוב99 להטיב100 נאצל אצי' ונברא בריאה ונוצר יצי' ונעשה עשי', שבלא אבי"ע אינו שייך ענין המדות, אבל מוחין הוא מדרי' שלמעלה מהעולם וזהו והחכ' מאין תמצא שהחכ' ג"כ אין, וצ"ל מאין יודעין מפסוק זה שהחכ' ג"כ אין, אך ל' תמצא הוא שבדרך מציאה הוא כמו ראובן מצא מה שאבד שמעון צ"ל שהוא אותו דבר כמו שהוא דאל"כ אינו מציאה וזהו ואלו חייב להכריז101 שאומר סמנים102 והוא להורות שהוא אותו דבר שאבד רק כשהי' ברשות שמעון הי' בהעלם ועתה יצא מהעלם אל הגילוי, כמו"כ למעלה החכ' נמצא מכתר וכמו שהכתר הוא אין103 כמו"כ החכ' ג"כ אין, רק שבמשל אח"כ כשיוצא מרשות שמעון הוא מושג עצם הדבר אבל בנמשל עצם הדבר אינו מושג אח"כ ג"כ שהוא אין, וזהו בחי' קדש מילי' בגרמי'.
והנה כתי' בזאת יבא אהרן אל הקדש כדי שיבא לבחי' קדש העליון הוא ע"י יראה, ולכן קודם מ"ת כתי' וירא העם וינועו, דתורה אמרז"ל אלפים שנה קדמה תורה לעולם שקדמה למעלת ומדרי' העולם והוא בחי' חכ' קדש מילי' בגרמי', וכדי שיהי' מ"ת כתי' תחילה ויחרד כל העם104 אשר במחנה, שהו"ע מטיל חרדה, והיראה הי' כ"כ עד שהזיעו, והזיעה הוא מצד שמתרכך הבשר ונפתחים נקבי הזיעה ויוצא הפנימיות (ע' בסד"ה וביום ) וכמו"כ במ"ת עד שבאו לבחי' לבי ובשרי ירננו אל אל חי שגם לב ובשר הגשמי יש לו אהבה לאלקות אז הי' מ"ת שהוא גילוי בחי' קדש כו'.
הערות
עמוד שעג
- 1. וירא העם וינועו : הנחת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב ממאמר ד"ה זה שנדפס לעיל בחלק המאמרים בהמשך מצה זו פכ"ח-פ"ל. וש"נ.
- 2. וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק : יתרו כ, טו.
- 3. וירא. . זה הי' קודם מ"ת : רמב"ן עה"פ.
- 4. וינועו. . זיעה (ע' בסד"ה וביום : ראה גם בסיום ההנחה. ולע"ע לא נתברר לאיזה דרוש כוונתו. ראה גם תו"ח ויקהל ח"ב תי, א.
- 5. אלפים שנה קדמה תורה לעולם : ראה מדרש תהלים צ, ד. שבת פח, ב וברש"י שם. הנסמן במאמרי אדה"א דברים ח"א ע' כ. מאמר ד"ה זה תשי"א יום ב' דחה"ש.
- 6. התורה. . שקדמה לעולם : ראה גם לקמן הנחה ד"ה וביום הביכורים על יד הערה 13. פיה"מ יב, ג ואילך. מאמרי אדה"א תקע"ז ע' קלו. סה"מ תרל"ח ע' טז. וש"נ.
- 7. בזאת יבא אהרן : אחרי טז, ג.
- 8. זאת שהוא יראה : ראה זהר אחרי נו, ב. בהר קח, א. מאמרי אדה"א ויקרא ח"א ע' סב.
- 9. הקדש. . חכ' : ראה לקמן על יד הערה 62 ואילך ובהנסמן שם.
- 10. בינה יתירה. . מבאיש : ראה נדה מה, ב. ב"ר רפי"ח.
- 11. אשה. . יראה : ראה זהר ח"ש קכב, א. פקודי רלט, ב.
- 12. אשה יראת ה' : משלי לא, ל.
- 13. נקבה תסובב גבר : ירמי' לא, כא.
- 14. כימי צאתך. . נפלאות : מיכה ז, טו.
- 15. קול דודי. . ההרים. . מקפץ על הגבעות : שה"ש ב, ח.
- 16. בלקו"ת בד"ה קול דודי : שה"ש טו, סע"ב.
- 17. ופי' הרמב"ם : אהלות שם.
- 18. בד"ה ששים המה מלכות : לקו"ת שה"ש מב, ב.
- 19. ובאו"א : כ"ה בגוכתי"ק.
עמוד שעד
- 20. בפ"א : ראה גם לעיל בהנחה ד"ה מזבח אדמה תעשה לי ובהערה 80.
- 21. רב המשפיע שכל. . חלק עשירי : ראה גם לעיל (בחלק המאמרים) בהמשך מצה זו ספ"ה ובהערה 198. לעיל הנחה ד"ה ויהי הענן והחשך על יד הערה 61. לקמן הנחה ד"ה וביום הביכורים על יד הערה 26.
- 22. ועמדו רגליו : זכרי' יד, ד.
- 23. והארץ הדום רגלי : ישעי' סו, א.
- 24. ויראו את אלקי ישראל : משפטים כד, י.
- 25. ובמורא גדול זו גילוי שכינה : תבוא כו, ח ובספרי שם. הגדה של פסח.
- 26. מה גדלו מעשיך : תהלים צב, ו. ראה בהערה הבאה.
- 27. ומה רבו מעשיך : תהלים קד, כד. ראה גם לעיל (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה ואעשך לגוי גדול על יד הערה 36 ואילך ובהנסמן שם.
- 28. האהבה מה"א. . יראה הוא מיו"ד : ראה זהר רע"מ נשא קכג, סע"א. תו"א מקץ מ, ד ואילך. מא, סע"ג. ש"א מ, א ואילך.
- 29. דהרים. . אבות : ראה ר"ה יא, א. תו"ח וארא ח"א עז, ג. וש"נ.
- 30. וגבעות. . ואמהות : ראה ר"ה שם. מכילתא בשלח יז, ט.
- 31. כל אשר תאמר.. בקולה : וירא כא, יב.
- 32. אברהם הי' טפל לשרה בנביאות : תנחומא ושמו"ר ר"פ שמות. ראה גם לעיל (בחלק המאמרים) המשך מצה זו כאן הערה 917.
- 33. אחד הי' אברהם : יחזקאל לג, כד.
- 34. מי האיר ממזרח : ישעי' מא, ב [ושם: העיר — ראה ב"ר פ"ב, ג: א"ת העיר אלא האיר].
עמוד שעה
- 35. אברהם. . מרכבה למדת החסד : ראה זהר בראשית מז, ב. מאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"ב ע' תקפ ובהנסמן במ"מ לשם.
- 36. אברהם. . נדיב בגופו בנפשו ובממונו : ראה גם לעיל (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה ואעשך לגוי גדול ובהערה 12.
- 37. והנערה טובת מראה מאד : ח"ש כד, טז.
- 38. ונת"ל דמאד הוא בחי' בלי גבול : הנחה ד"ה גן נעול הב' ובהערה 35.
- 39. ותאמר שתה : ח"ש שם, יח.
- 40. וגם לגמלך אשאב : ח"ש כד, יט [ושם: ותאמר גם].
- 41. ותרד העיינה : ח"ש שם טז.
- 42. ותרד כדה : ח"ש שם, יח.
- 43. כדה הם ך"ד ספרי אורייתא : ראה ת"ז תכ"א (מו, ב). תו"א תולדות יז, ד. תו"ח וארא פ, א. וש"נ.
- 44. ג' הטעימן הקב"ה : ב"ב טז, סע"ב ואילך.
- 45. בכל מכל כל : ח"ש כד, א. תולדות כז, לג. וישלח לג, יא.
- 46. א"ח עט"ב : משלי יב, ד.
- 47. נעוץ תחילתן בסופן : ראה ס"י פ"א, מ"ז.
- 48. שנעיצת התחילה הוא בסוף : ראה סה"מ תר"ל ע' שכ. ראה גם סה"מ תרל"ח ע' רלב ובהערה 56.
- 49. ביום ההוא יצאו מ"ח : זכרי' יד, ח.
- 50. הים הקדמוני. . החכ' : ראה גם סה"מ תרל"ח ע' תמ ובהערה 78.
- 51. גדול תלמוד : ראה קדושין מ, ב. ראה גם לקמן ח"ב (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה יונתי בחגוי הסלע על יד הערה 20.
- 52. גדול תלמוד. . מעש"ה : ראה גם מאמרי אדה"א שמות ח"ב ע' שצג. וש"נ. ש"א נד, א.
- 53. ותרי"ג. . וז'. . תר"ך : ראה גם לקמן (בחלק ההנחות) הנחה ד"ה הנה אנכי כורת עמך ברית הערה 44 ואילך.
- 54. תר"ך בגימ' כתר : ראה ע"ח שער ז"א שי"ז, ספ"א. מאמרי אדה"א דברים ח"ד ע' א'רצט. וש"נ.
עמוד שעו
- 55. אורייתא מחכ' נפקת : זהר בשלח סב, א. יתרו פה, א. רע"מ משפטים קכא, א. קדושים פא, א. חוקת קפב, א. ואתחנן רסא, א.
- 56. דתרי"ג מצות. . ארחין דגולגלתא : ראה זהר אד"ר נשא קכט, א. קלו, א. אגה"ק ס"כ. לעיל (בחלק המאמרים) המשך זאת חנוכת המזבח פי"א ובהערה 219.
- 58. או יחזיק במעוזי : ישעי כז, ה.
- 59. כל העוסק בתורה משים שלום : נסמן לעיל (בחלק המאמרים) המשך מצה זו כאן הערה 939.
- 57. ישאו הרים שלום. . וגבעות בצדקה : תהלים עב, ג.
- 60. כל המצות. . וצדקה תהי' לנו : ואתחנן ו, כה [בדילוג]. ראה גם לעיל (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה סמכוני באשישות ובהערה 65.
- 61. שם ב"ן. . מש' מ"ה : ראה ע"ח שער פנימיות וחצוניות ש"מ, ד"ד. לקו"ת בחוקותי מז, ג ובהנסמן במ"מ לשם. מאמרי אדה"ז תקס"ו ע' קעט ואילך. מאמרי אדה"א דברים ח"ב ע' תקעג ואילך.
- 62. קדש מילי' בגרמי' : זהר אמור צד, ב.
- 63. והחכ' מאין תמצא. . אין : איוב כח, יב. ראה לעיל (בחלק המאמרים) המשך מצה זו פכ"ב ובהערה 682. ראה גם לקמן שם ספ"ל. הנחה ד"ה וביום הביכורים על יד הערה 12. ספר המאמרים תרל"ח ע' רכז. וש"נ.
- 64. מה פשפשת : זהר בהקדמה א, ב.
- 65. קדש וקדוש בוא"ו : ראה ביאוה"ז אמור פ, ג. ראה גם לעיל בהנחה ד"ה הנה אנכי כורת ברית הערה 30.
- 66. חכמה כח מ"ה : זהר רע"מ צו כח, א. לד, א. ראה גם לעיל הנחה ד"ה כי הנה יוצר הרים ובהערה 39.
- 67. אי' בזהר אימתי זיווגא : אמור ק, ב [בשינוי לשון — ראה לקמן הנחה ד"ה וביום הביכורים ובהערות 38-39].
- 68. מבוא. . שמה : לעיל (בחלק המאמרים) המשך מצה זו כאן פכ"ט: מבי. . שמא.
- 69. יחודים עליונים. . מזמן מ"ת. . מזמן האבות : ראה לקו"ת להאריז"ל ר"פ לך. אוה"ת ח"ש ע' קכו ואילך. בהעלותך ע' שלז ואילך. פינחס ע' א'קנב. סה"מ תר"ל ע' קא. תרל"ב ח"ב ע' שנה. תער"ב ח"א ר"ע רכב. ס"ע שט ואילך.
- 70. דהאבות עשו הכנה למ"ת : ראה תו"א לך יא, ג (הועתק גם לעיל בחלק המאמרים בהמשך מצה זו פכ"ד). אוה"ת לך כרך ד ע' תרצב.
עמוד שעז
- 71. לבי ובשרי ירננו לאל חי : תהלים פד, ג [ושם: אל-אל. וכ"ה בסמוך בפנים].
- 72. שמע. . אחד : ואתחנן ו, ד.
- 73. שמע. . השגה והבנה : ראה זהר אד"ר נשא קלח, ב. לקמן ח"ב (בחלק המאמרים) המשך יונתי על יד הערה 145. מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תשלו. וש"נ. הנחות תקע"ז ע' קמח. וש"נ.
- 74. חו"ד הם ז' רקיעים וארץ וד' רוחות העולם : נסמן לעיל (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה סמוכים לעד הערה 50.
- 75. אלופו ש"ע : לשון ב"ר פ"כ, ב.
- 76. דבשכמל"ו : פסחים נו, א (נוסח ק"ש). ראה גם המשך וככה תרל"ז פכ"ו ס"ע לב ואילך. וראה גם לקמן ח"ב (בחלק המאמרים) המשך יונתי על יד הערה 157 (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה ואהבת את ה' אלקיך הא' על יד הערה 71.
- 77. מלך שמו נקרא עליהם : ראה פיוט אדון עולם. לעיל הנחה ד"ה ישקני מנשיקות פיהו ובהערה 16.
- 78. נו"ן אלפים יובלות : ראה ש"ך ר"פ בהר. לעיל הנחה ד"ה בן פורת יוסף הא' ובהערה 20.
- 79. אני ה' לא שניתי : מלאכי ג, ו.
- 80. אתה הוא קודם שנבה"ע : ראה תפלת השחר. של"ה תולדות אדם ג, ב. מאמרי אדה"ז על מארז"ל ע' שלו.
- 82. שרש דאהבה אבה : ראה ס' שרש ישע שרש אבה הובא בס' החקירה להצ"צ מערכת אהב (צב, רע"א). לעיל הנחה ד"ה סמכוני ובהערה 10.
- 81. ואהבת. . את ה' אלקיך : ואתחנן ו, ה.
- 83. דה'. . אלקיך אלוה שלך : ראה גם תו"א תצוה פב, רע"ג. לעיל בהנחה שם ובהערה 11.
- 84. בכל לבבך ב' לבבות : נסמן לעיל (בחלק המאמרים) המשך זאת חנוכת המזבח הערה 18.
- 85. ירידת הנשמה. . אינו בשביל עצמו : ראה תניא פל"ז (מח, ב). ש"א ט, א הערה 4.
- 86. דהנשמה היא חלק אלוה ממעל : ראה איוב לא, ב. תניא רפ"ב. לעיל הנחה ד"ה ואתה תצוה ובהערה 54.
עמוד שעח
- 87. יחוד קוב"ה ושכינתי' : ראה גם לעיל הנחה ד"ה הנה אנכי כורת ברית על יד הערה 26. תו"ח וארא ח"א נא, ג.
- 88. דמדות. . לעולם : ראה גם אוצרות חיים בתחלתו. הובא בלקו"ת מסעי צג, רע"א. לקמן ח"ב (בחלק המאמרים) המשך יונתי הערה 261. תרל"ח ס"ע שצ. וש"נ.
- 89. לו : אוצ"ל: לא.
- 89. גדולי הראשונים הי' מתבודדים ביערות : ראה גם לקמן ח"ב (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה לכל תכלה ראיתי קץ ובהערה 25.
- 90. ויהי' : אולי כתוב: והיו.
- 91. השבטים היו רועה צאן : וישב לז, ב. ראה מאמרי אדה"ז תקס"ה ח"א ע' קצב. תקע"א ע' פח. סה"מ תרכ"ט ע' קעב. וש"נ. ע' רפא. וש"נ.
- 93. מותיב : אוצ"ל: אומר.
- 92. והרשב"י. . עם ר"א בנו : ראה שבת לג, ב. לקמן ח"ב (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה לכל תכלה ראיתי קץ על יד הערה 30. סה"מ תרל"ח ע' יד וע' תקיח. וש"נ. עטר"ת ע' תז. ש"ת ע' 82. מאמר ד"ה בכ"ה בכסלו יומי דחנוכה ש"מ טבת תשח"י.
- 94. סנהדרין. . רש"י והרמב"ם : רש"י סנהדרין מ, א ד"ה כל הלילה: איש איש לעצמו. רמב"ם הל' סנהדרין פי"ב ה"ג: כל אחד ואחד עם זוג שלו או עם עצמו בביתו. ראה גם סה"מ תרל"ח ע' יד. וש"נ.
- 95. ומתלמידיי יותר מכולם : תענית ז, א. ראה גם לעיל הנחה ד"ה גל נעול על יד הערה 27 (ובחלק המאמרים המשך מצה זו ובהערה 538). לקמן ח"ב (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה לכל תכלה ראיתי קץ על יד הערה 28. (ובחלק ההנחות) בהנחה שם על יד הערה 24.
עמוד שעט
- 96. כי אמרתי עולם חסד יבנה : תהלים פט, ג. ראה גם לקמן ח"ב (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה ושאבתם מים פ"א ובהערה 22.
- 97. זכור רחמיך. . המה : תהלים כה, ו [בדילוג השם]. ראה גם המשך וככה תרל"ז פכ"ח. לקמן ח"ב שם הנחה ד"ה לכל תכלה ראיתי קץ ובהערה 22.
- 98. שכ' בע"ח כשעלה ברצונו הפשוט : ראה דרוש עגו"י ש"א, ענף ב.
- 99. בע"ח. . טבע הטוב להטיב : נסמן לעיל (בחלק המאמרים) המשך מצה זו כאן הערה 977.
- 100. טבע הטוב להטיב : ראה שער היחוה"א פ"ד. לעיל (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה להבין ענין ר"ח ובהערה 44.
- 101. ואלו חייב להכריז : ב"מ רפ"ב.
- 102. שאומר סמנים : ראה שם כז, א ואילך.
- 103. שהכתר הוא אין : ראה זהר שלח קנח, ב. מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תנח. וש"נ. הנחות תקע"ז ע' ב. וש"נ.
- 104. ויחרד כל העם : יתרו יט, טז.
בראשית רבה ב׳:ג׳ - הטקסט מספריא
רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן פָּתַר קְרָיָא בַּדּוֹרוֹת, וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, זֶה אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁהָיָה לִלְמָה וְלֹא כְלוּם. וָבֹהוּ, זֶה קַיִן, שֶׁבִּקֵּשׁ לְהַחֲזִיר אֶת הָעוֹלָם לְתֹהוּ וָבֹהוּ. וְחשֶׁךְ, זֶה דּוֹרוֹ שֶׁל אֱנוֹשׁ, עַל שֵׁם (ישעיה כט, טו): וְהָיָה בְמַחְשָׁךְ מַעֲשֵׂיהֶם וַיֹּאמְרוּ מִי רֹאֵנוּ וּמִי יֹדְעֵנוּ. עַל פְּנֵי תְהוֹם, זֶה דּוֹר הַמַּבּוּל, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ז, יא): בַּיּוֹם הַזֶּה נִבְקְעוּ כָּל מַעְיְנוֹת תְּהוֹם. וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם, עַל שֵׁם (בראשית ח, א): וַיַּעֲבֵר אֱלֹהִים רוּחַ עַל הָאָרֶץ. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַד מָתַי יְהֵא הָעוֹלָם מִתְנַהֵג בַּאֲפֵלָה, תָּבוֹא הָאוֹרָה, וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר, זֶה אַבְרָהָם, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (ישעיה מא, ב): מִי הֵעִיר מִמִּזְרָח צֶדֶק וגו', אַל תִּקְרָא הֵעִיר אֶלָּא הֵאִיר. וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם, זֶה יַעֲקֹב. וְלַחשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה, זֶה עֵשָׂו. וַיְהִי עֶרֶב, זֶה עֵשָׂו. וַיְהִי בֹקֶר, זֶה יַעֲקֹב. וַיְהִי עֶרֶב, עַרְבּוֹ שֶׁל עֵשָׂו. וַיְהִי בֹקֶר, בּוֹקְרוֹ שֶׁל יַעֲקֹב. יוֹם אֶחָד שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה יד, ז): וְהָיָה יוֹם אֶחָד הוּא יִוָּדַע לַה' לֹא יוֹם וְלֹא לָיְלָה וגו'. דָּבָר אַחֵר יוֹם אֶחָד, שֶׁנָּתַן לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאֵיזֶה זֶה, יוֹם הַכִּפּוּרִים.
בראשית רבה כ׳:ב׳ - הטקסט מספריא
וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹהִים אֶל הַנָּחָשׁ כִּי עָשִׂיתָ זֹאת וגו', (משלי טז, כח): אִישׁ תַּהְפֻּכוֹת יְשַׁלַּח מָדוֹן וְנִרְגָּן מַפְרִיד אַלּוּף. אִישׁ תַּהְפֻּכוֹת, זֶה הַנָּחָשׁ שֶׁהִפֵּךְ דְּבָרִים עַל בּוֹרְאוֹ. וְנִרְגָּן, שֶׁרִגֵּן דְּבָרִים עַל בּוֹרְאוֹ, וְאָמַר (בראשית ג, ד): לֹא מוֹת תְּמֻתוּן. מַפְרִיד אַלּוּף, שֶׁהִפְרִיד אַלּוּפוֹ שֶׁל עוֹלָם וּמִיָּד נִתְקַלֵּל. וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹהִים אֶל הַנָּחָשׁ וגו', עִם אָדָם נָשָׂא וְנָתַן, עִם חַוָּה נָשָׂא וְנָתַן, וְעִם נָחָשׁ לֹא נָשָׂא וְנָתַן, אֶלָּא אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נָחָשׁ זֶה רָשָׁע בַּעַל תְּשׁוּבוֹת, וְאִם אוֹמַר אֲנִי לוֹ עַכְשָׁו הוּא אוֹמֵר לִי, אַתָּה צִוִּיתָ אוֹתָם וַאֲנִי צִוִּיתִי אוֹתָם, מִפְּנֵי מָה הִנִּיחוּ צִוּוּיָךְ וְהָלְכוּ לָהֶם אַחַר צִוּוּיִי, אֶלָּא קָפַץ עָלָיו וּפָסַק לוֹ אֶת דִּינוֹ.
תניא, ליקוטי אמרים ב׳ - הטקסט מספריא
וְנֶפֶשׁ הַשֵּׁנִית בְּיִשְׂרָאֵל, הִיא חֵלֶק אֱלוֹהַּ מִמַּעַל מַמָּשׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים״, וְ״אַתָּה נָפַחְתָּ בִּי״, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר, מַאן דְּנָפַח מִתּוֹכֵיהּ נָפַח, פֵּירוּשׁ, מִתּוֹכִיּוּתוֹ וּמִפְּנִימִיּוּתוֹ, שֶׁתּוֹכִיּוּת וּפְנִימִיּוּת הַחַיּוּת שֶׁבָּאָדָם מוֹצִיא בִּנְפִיחָתוֹ בְּכֹחַ:
כָּךְ, עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל, נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל עָלוּ בְּמַחֲשָׁבָה, כְּדִכְתִיב: ״בְּנִי בְכוֹרִי יִשְׂרָאֵל״, ״בָּנִים אַתֶּם לַה׳ אֱלֹהֵיכֶם״ פֵּירוּשׁ, כְּמוֹ שֶׁהַבֵּן נִמְשָׁךְ מִמּוֹחַ הָאָב, כָּךְ כִּבְיָכוֹל נִשְׁמַת כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל נִמְשְׁכָה מִמַּחֲשַׁבְתּוֹ וְחָכְמָתוֹ יִתְבָּרֵךְ, דְּאִיהוּ חַכִּים וְלָא בְחָכְמָה יְדִיעָא, אֶלָּא הוּא וְחָכְמָתוֹ אֶחָד, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַמְבַּ״ם,
הגהה
וְהוֹדוּ לוֹ חַכְמֵי הַקַּבָּלָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּפַּרְדֵּס מֵהָרַמַ״ק. וְגַם לְפִי קַבָּלַת הָאֲרִ״י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה יַצִּיבָא מִילְּתָא, בְּסוֹד הִתְלַבְּשׁוּת אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, ﬠַל־יְדֵי צִמְצוּמִים רַבִּים, בְּכֵלִים דְּחָכְמָה־בִּינָה־דַּﬠַת דַּאֲצִילוּת, אַךְ לֹא לְמַﬠְלָה מֵהָאֲצִילוּת, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּמָקוֹם אַחֵר, שֶׁאֵין־סוֹף־בָּרוּךְ־הוּא מְרוֹמָם וּמִתְנַשֵּׂא רוֹמְמוּת אֵין קֵץ, לְמַﬠְלָה מַּﬠְלָה מִמַּהוּת וּבְחִינַת חָכְמָה־בִּינָה־דַּﬠַת, ﬠַד שֶׁמַּהוּת וּבְחִינַת חָכְמָה־בִּינָה־דַּﬠַת נֶחְשֶׁבֶת כַּﬠֲשִׂיָּיה גוּפָנִיִּית אֶצְלוֹ יִתְבָּרֵךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״כּוּלָּם בְּחָכְמָה ﬠָשִׂיתָ״:
שֶׁהוּא הַמַּדָּע וְהוּא הַיּוֹדֵעַ כוּ׳, וְדָבָר זֶה אֵין בִּיכוֹלֶת הָאָדָם לַהֲבִינוֹ עַל בּוּרְיוֹ כוּ׳, כְּדִכְתִיב: ״הַחֵקֶר אֱלוֹהַּ תִּמְצָא״, וּכְתִיב: ״כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם וְגוֹ׳״.
וְאַף שֶׁיֵּשׁ רִבְבוֹת מִינֵי חִלּוּקֵי מַדְרֵגוֹת בַּנְּשָׁמוֹת, גָּבוֹהַּ מֵעַל גָּבוֹהַּ לְאֵין קֵץ, כְּמוֹ גּוֹדֶל מַעֲלַת נִשְׁמוֹת הָאָבוֹת וּמֹשֶׁה רַבֵּינוּ עֲלֵיהֶם־הַשָּׁלוֹם, עַל נִשְׁמוֹת דּוֹרוֹתֵינוּ אֵלֶּה דְּעִקְבֵי מְשִׁיחָא, שֶׁהֵם בְּחִינַת עֲקֵבַיִים מַמָּשׁ לְגַבֵּי הַמּוֹחַ וְהָרֹאשׁ; וְכֵן בְּכָל דּוֹר וָדוֹר יֵשׁ רָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁנִּשְׁמוֹתֵיהֶם הֵם בְּחִינַת רֹאשׁ וּמוֹחַ לְגַבֵּי נִשְׁמוֹת הֶהָמוֹן וְעַמֵּי הָאָרֶץ; וְכֵן נְפָשׁוֹת לְגַבֵּי נְפָשׁוֹת, כִּי כָּל נֶפֶשׁ כְּלוּלָה מִנֶּפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה.
מִכָּל מָקוֹם, שֹׁרֶשׁ כָּל הַנֶּפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה כּוּלָּם, מֵרֹאשׁ כָּל הַמַּדְרֵיגוֹת עַד סוֹף כָּל דַּרְגִין, הַמְלוּבָּשׁ בְּגוּף עַמֵּי הָאָרֶץ וְקַל שֶׁבְּקַלִים, נִמְשָׁךְ מִמּוֹחַ הָעֶלְיוֹן, שֶׁהִיא חָכְמָה עִילָּאָה כִּבְיָכוֹל.
כִּמְשַׁל הַבֵּן הַנִּמְשָׁךְ מִמּוֹחַ הָאָב, שֶׁאֲפִילוּ צִפָּרְנֵי רַגְלָיו נִתְהַוּוּ מִטִּפָּה זוֹ מַמָּשׁ, עַל יְדֵי שְׁהִיָּיתָהּ תִּשְׁעָה חֳדָשִׁים בְּבֶטֶן הָאֵם, וְיָרְדָה מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה, לְהִשְׁתַּנּוֹת וּלְהִתְהַוּוֹת מִמֶּנָּה צִפָּרְנַיִם.
וְעִם כָּל זֶה, עוֹדֶנָּה קְשׁוּרָה וּמְיוּחֶדֶת בְּיִחוּד נִפְלָא וְעָצוּם בְּמַהוּתָהּ וְעַצְמוּתָהּ הָרִאשׁוֹן שֶׁהָיְתָה טִפַּת מוֹחַ הָאָב; וְגַם עַכְשָׁיו בַּבֵּן, יְנִיקַת הַצִּפָּרְנַיִם וְחַיּוּתָם נִמְשֶׁכֶת מֵהַמּוֹחַ שֶׁבָּרֹאשׁ; כִּדְאִיתָא בַּגְּמָרָא [נִדָּה שָׁם]: ״לוֹבֶן, שֶׁמִּמֶּנּוּ גִּידִים וַעֲצָמוֹת וְצִפָּרְנַיִם״ [וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּעֵץ חַיִּים שַׁעַר הַחַשְׁמַל, בְּסוֹד לְבוּשִׁים שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן בְּגַן עֵדֶן, שֶׁהָיוּ צִפָּרְנַיִם מִבְּחִינַת מוֹחַ תְּבוּנָה].
וְכָכָה מַמָּשׁ, כִּבְיָכוֹל, בְּשֹׁרֶשׁ כָּל הַנֶּפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁל כְּלָלוּת יִשְׂרָאֵל לְמַעְלָה, בִּירִידָתוֹ מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה עַל יְדֵי הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הָעוֹלָמוֹת אֲצִילוּת־בְּרִיאָה־יְצִירָה־עֲשִׂיָּה מֵחָכְמָתוֹ יִתְבָּרֵךְ, כְּדִכְתִיב: ״כּוּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ״, נִתְהַוּוּ מִמֶּנּוּ נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁל עַמֵּי הָאָרֶץ וּפְחוּתֵי הָעֵרֶךְ.
וְעִם כָּל זֶה, עוֹדֶינָה קְשׁוּרוֹת וּמְיוּחָדוֹת בְּיִחוּד נִפְלָא וְעָצוּם בְּמַהוּתָן וְעַצְמוּתָן הָרִאשׁוֹן, שֶׁהִיא הַמְשָׁכַת חָכְמָה עִילָּאָה, כִּי יְנִיקַת וְחַיּוּת נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁל עַמֵּי הָאָרֶץ, הוּא מִנֶּפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁל הַצַּדִּיקִים וְהַחֲכָמִים רָאשֵׁי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁבְּדוֹרָם:
וּבָזֶה יוּבַן מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה עַל פָּסוּק: ״וּלְדָבְקָה בוֹ״ – שֶׁכָּל הַדָּבֵק בְּתַלְמִידֵי חֲכָמִים, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ נִדְבַּק בַּשְּׁכִינָה מַמָּשׁ, כִּי עַל יְדֵי דְּבִיקָה בְּתַלְמִידֵי חֲכָמִים, קְשׁוּרוֹת נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁל עַמֵּי הָאָרֶץ וּמְיוּחָדוֹת בְּמַהוּתָן הָרִאשׁוֹן וְשָׁרְשָׁם שֶׁבְּחָכְמָה עִילָּאָה, שֶׁהוּא יִתְבָּרֵךְ וְחָכְמָתוֹ אֶחָד, וְהוּא הַמַּדָּע כוּ׳.
[וְהַפּוֹשְׁעִים וּמוֹרְדִים בְּתַלְמִידֵי חֲכָמִים – יְנִיקַת נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁלָּהֶם מִבְּחִינַת אֲחוֹרַיִים שֶׁל נֶפֶשׁ רוּחַ וְנִשְׁמַת תַּלְמִידֵי חֲכָמִים].
וּמַה שֶּׁכָּתוּב בַּזֹּהַר וּבְזֹהַר חָדָשׁ, שֶׁהָעִיקָּר תָּלוּי שֶׁיְּקַדֵּשׁ עַצְמוֹ בִּשְׁעַת תַּשְׁמִישׁ דַּוְוקָא, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּנֵי עַמֵּי הָאָרֶץ כוּ׳, הַיְינוּ, מִשּׁוּם שֶׁאֵין לְךָ נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁאֵין לָהּ לְבוּשׁ מִנֶּפֶשׁ דְּעַצְמוּת אָבִיו וְאִמּוֹ, וְכָל הַמִּצְוֹת שֶׁעוֹשֶׂה – הַכֹּל עַל יְדֵי אוֹתוֹ הַלְּבוּשׁ כוּ׳, וַאֲפִילוּ הַשֶּׁפַע שֶׁנּוֹתְנִים לוֹ מִן הַשָּׁמַיִם – הַכֹּל עַל יְדֵי לְבוּשׁ זֶה, וְאִם יְקַדֵּשׁ אֶת עַצְמוֹ – יַמְשִׁיךְ לְבוּשׁ קָדוֹשׁ לְנִשְׁמַת בְּנוֹ, וַאֲפִילוּ הִיא נְשָׁמָה גְדוֹלָה, צְרִיכָה לְקִידּוּשׁ אָבִיו כוּ׳.
אֲבָל הַנְּשָׁמָה עַצְמָהּ, הִנֵּה לִפְעָמִים נִשְׁמַת אָדָם גָּבוֹהַּ לְאֵין קֵץ, בָּא לִהְיוֹת בְּנוֹ שֶׁל אָדָם נִבְזֶה וְשָׁפָל כוּ׳, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הָאֲרִ״י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה כָּל זֶה בְּ״לִיקּוּטֵי תּוֹרָה״ פָּרָשַׁת וַיֵּרָא וּבְטַעֲמֵי מִצְוֹת פָּרָשַׁת בְּרֵאשִׁית:
משנה תורה, הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם י״ב:ג׳ - הטקסט מספריא
אמרו העדים היתה לו התראה ומכירין אנו אותו מאיימין בית דין עליהן וכיצד מאיימין על עסקי נפשות אומרים להן שמא תאמרו מאומד ומשמועה עד מפי עד מפי אדם נאמן שמעתם או שמא אין אתם יודעים שסופנו לבדוק אתכם בדרישה וחקירה הוו יודעים שלא כדיני ממונות דיני נפשות דיני ממונות אדם נותן ממונו ומתכפר לו דיני נפשות דמו ודם זרעו תלויין בו עד סוף כל העולם שהרי בקין נאמר קול דמי אחיך צועקים דמו ודם זרעו לפיכך נברא אדם יחידי בעולם ללמד שכל המאבד נפש אחת מן העולם מעלין עליו כאילו איבד עולם מלא וכל המקיים נפש אחת בעולם מעלין עליו כאילו קיים עולם מלא הרי כל באי עולם בצורת אדם הראשון הם נבראים ואין פני כל אחד מהן דומין לפני חבירו לפיכך כל אחד ואחד יכול לומר בשבילי נברא העולם שמא תאמרו מה לנו ולצרה זו הלא כבר נאמר והוא עד או ראה או ידע או שמא תאמרו מה לנו לחוב בדמו של זה והלא כבר נאמר ובאבוד רשעים רנה אם עמדו בדבריהן מכניסין את הגדול שבעדים ובודקים אותו בדרישה וחקירה כמו שיתבאר בהלכות עדות אם נמצאת עדותו מכוונת מכניסין את השני ובודקין אותו כראשון אפילו היו מאה עדים בודקין כל אחד ואחד בדרישה וחקירה:נמצאו דברי כל העדים מכוונים פותחין לזכות כמו שביארנו ואומרים אם לא חטאת אל תירא מדבריהם ודנין אותו אם מצאו לו זכות פטרוהו ואם לא מצאו לו זכות אוסרין אותו עד למחר ובו ביום מזדווגין הסנהדרין זוגות זוגות לעיין בדינו וממעטין במאכל ואין שותין יין כל אותו היום ונושאין בדבר כל הלילה כל אחד ואחד עם זוג שלו או עם עצמו בביתו ולמחרת משכימין לבית דין המזכה אומר אני הוא המזכה ומזכה אני במקומי והמחייב אומר אני הוא המחייב ומחייב אני במקומי או חזרתי בי ואני מזכה ואם טעו בדבר ולא ידעו מי הם שחייבו או זיכו מטעם אחד שאינן נחשבין אלא כאחד כמו שביארנו הרי סופרי הדיינין מזכירין אותן שהרי כותבין טעם של כל אחד ואחד ומתחילין בדינו אם מצאו לו זכות פטרוהו ואם הוצרכו להוסיף מוסיפין רבו המחייבין ונתחייב מוציאין אותו להרגו ומקום שהורגין בו בית דין היה חוץ לבית דין ורחוק מבית דין שנאמר הוצא את המקלל אל מחוץ למחנה ויראה לי שיהיה רחוק כמו ששה מילין כמו שהיה בין בית דינו של משה רבינו שהיה לפני פתח אהל מועד ובין מחנה ישראל.