עז, ג
ענין שנמשך אהבה [ר]בה זו347 העליונה למשוך לב כנ"י שיהי' בהם התעוררות האה"ר כו', וזהו שרועה ומפרנס לכנס"י [ב]אה"ר זו כו'. והטעם הוא348 שאהרן דוקא הוא הרועה לפרנס בהמשכה א[הבה] מלמעלה כו', הנה זהו הנרמז בתיבת שם349 אהרן שהוא א' ה"ר ו[נו"]ן פשוטה, וי"ל תחלה ענין תי' ה"ר שבשם אהרן, הנה בחי' התפעלות אהבה בלב נק' הר להיותו בבחי' התפשטות והגבה למעלה350 לעלות ולידבק למעלה בהתנשאות בעילוי אחר עילוי, כי פי' התפעלות הוא שנתפעל הלב וניזוז ממקומו שהוא רוח העולה ומתנשא למעלה מעלה כו', וכמו עד"מ ההר בארץ שמוגבה ומרומם על כל שטח הארץ כדבר המתנשא ועולה למעלה, ואע"פ שההר עפר דומם הוא351 כשאר הארץ ולמה יובדל משאר חלקי הארץ להתנשא בגובה כו' אך352 שבעפר זה דהר יש בחי' צומח שבא ע"י יסוד הרוח353 שבעפר ונק' צומח שבדומם (כאלמוגים דים354 ) אע"פ שאין שינוי בעצם העפר דהר מהעפר שבשאר חלקי הארץ כלל מ"מ אנו רואים שיש355 ארץ הרים ובקעות וארץ מישור ויש הרים גדולים וקטנים וזהו הכל לפי המקום שבו נצמח הר גדול או קטן וכתיב כי ההרים ימושו356 כו' וכענין גדא דהר357 כו'). וכך יובן בענין התפעלות האה' אלקי' בלב דהיינו בבחי' יסוד הרוח שבלב שטבעה להתפעל ולעלות ולידבק למעלה והוא בבחי' רוח האדם העולה למעלה דוקא, כי הגם שנפש הטבעי' הוא בבחי' דומם ועפר שיסודו מעפר שמחמת זה רוח הבהמה יורדת למטה358 אחר גופני' וגשמי' כשור שנמשך אחר העשב ואין לו הכרה למעלה, אך רוח האדם הוא העולה למעלה להכיר את בוראו הוא מה שיש בטבע נפשו האלקי' ליכלל ולעלות ולידבק ביוצרה כידוע. ואמנם גם בבחי' דומם דרוח הבהמה ימצא בחי' הרוח האדם לעלות גם הוא למעלה ע"י התגברות התפעלות אה"ר דרוח האדם שגובר גם בלב בשר שיתפעל גם הוא בעליות והתכללות למעלה היפוך טבע רוח הבהמה, וכנראה בחוש שגם לב החומר[י] יתפעל מאד ויזוז ממקומו גם בתשוקה359 דרוח נשברה ובתשוקה דאה"ר360 אלקי' וזהו כמו ההר שנק' צומח שבדומם כו' וד"ל.
והנה האבות נק' הרים361 כמו שמעו הרים362 כו' וגם אמרו לא כאברהם שקראו הר363, לפי שהי' עבודת אברהם בבחי' התפעלות האהבה בדביקות שנק' אברהם אוהבי364, רחימא
הערות
- 347. זו : ט: ליתא.
- 348. הוא : ניתוסף ע"פ ט.
- 349. שם : ניתוסף ע"פ ט.
- 350. למעלה : ט: ליתא.
- 351. הוא : ניתוסף ע"פ ט.
- 352. אך : גט: וצ"ל.
- 353. דהר. . צומח. . יסוד הרוח : ראה גם מאמרי אדה"א דברים ח"ב ע' תרסד. וש"נ. לקמן פ' בשלח קצט, ד. וש"נ.
- 354. כאלמוגים דים : ראה גם תו"ח בראשית כד, סע"ב ובהנסמן במ"מ לשם.
- 355. אנו רואים שיש : ניתוסף ע"פ: גט. ובתו"ח כאן: יש.
- 356. כי ההרים ימושו : ישעי' נד, י.
- 357. וכענין גדא דהר : תוקן ע"פ גט. בד: ליתא. ובתו"ח כאן: והענין דהר — חולין מ, א.
- 358. רוח הבהמה יורדת למטה : קהלת ג, כא.
- 359. בתשוקה : בד: בתשו'.
- 360. דאה"ר : גט: ואהבה.
- 361. אבות נק' הרים : ראה ר"ה יא, א. מאמרי אדה"ז תקס"ז ריש ע' רד. מאמרי אדה"א דברים ח"א ע' נה. וש"נ. ש"א צח, א. שה"א כה, א הערה 3.
- 362. שמעו הרים : מיכה ו, ב.
- 363. לא כאברהם שקראו הר : ראה רש"י ויצא כח, יז. פסחים פח, א. שוח"ט פא, ב. מאמרי אדה"א דברים ח"ב ע' תרסו. וש"נ. שה"א קה, א ובהערה 2.
- 364. אברהם אוהבי : ישעי' מא, ח.
חולין מ׳ א - הטקסט מספריא
שְׁנַיִם אוֹחֲזִין בְּסַכִּין וְשׁוֹחֲטִין, אֶחָד לְשֵׁם אֶחָד מִכׇּל אֵלּוּ וְאֶחָד לְשֵׁם דָּבָר כָּשֵׁר – שְׁחִיטָתוֹ פְּסוּלָה.
גְּמָ׳ פְּסוּלָה – אִין, זִבְחֵי מֵתִים – לָא. וּרְמִינְהִי: הַשּׁוֹחֵט לְשׁוּם הָרִים, לְשׁוּם גְּבָעוֹת, לְשׁוּם נְהָרוֹת, לְשׁוּם מִדְבָּרוֹת, לְשׁוּם חַמָּה וּלְבָנָה, לְשׁוּם כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, לְשׁוּם מִיכָאֵל הַשַּׂר הַגָּדוֹל, לְשׁוּם שִׁילְשׁוּל קָטָן – הֲרֵי אֵלּוּ זִבְחֵי מֵתִים.
אָמַר אַבָּיֵי: לָא קַשְׁיָא, הָא דְּאָמַר לְהַר, הָא דְּאָמַר לְגַדָּא דְּהַר. דַּיְקָא נָמֵי, דְּקָתָנֵי דּוּמְיָא דְּמִיכָאֵל שַׂר הַגָּדוֹל, שְׁמַע מִינַּהּ.
אָמַר רַב הוּנָא: הָיְתָה בֶּהֱמַת חֲבֵירוֹ רְבוּצָה לִפְנֵי עֲבוֹדָה זָרָה, כֵּיוָן שֶׁשָּׁחַט בָּהּ סִימָן אֶחָד – אֲסָרָהּ. סָבַר לַהּ כִּי הָא דְּאָמַר עוּלָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ הַמִּשְׁתַּחֲוֶה לְבֶהֱמַת חֲבֵירוֹ לֹא אֲסָרָהּ, עָשָׂה בָּהּ מַעֲשֶׂה – אֲסָרָהּ.
אֵיתִיבֵיהּ רַב נַחְמָן לְרַב הוּנָא: הַשּׁוֹחֵט חַטָּאת בְּשַׁבָּת בַּחוּץ לַעֲבוֹדָה זָרָה – חַיָּיב שָׁלֹשׁ חַטָּאוֹת, וְאִי אָמְרַתְּ: כֵּיוָן שֶׁשָּׁחַט בָּהּ סִימָן אֶחָד אֲסָרָהּ – אַשְּׁחוּטֵי חוּץ לָא לִיחַיַּיב,
If there were two people grasping a knife together and slaughtering an animal, one slaughtering for the sake of one of all those enumerated in the first clause of the mishna and one slaughtering for the sake of a legitimate matter, their slaughter is not valid.
GEMARA: The mishna states that if one slaughters for the sake of mountains or other natural entities the slaughter is unfit. The Gemara infers: It is unfit, yes; with regard to offerings to the dead, i.e., to idols, it is not in that category. Apparently, the status of the animal is that of an unslaughtered carcass, from which benefit is permitted, and not that of an idolatrous offering, from which benefit is forbidden. And the Gemara raises a contradiction from a baraita: With regard to one who slaughters for the sake of mountains, for the sake of hills, for the sake of rivers, for the sake of wildernesses, for the sake of the sun and moon, for the sake of stars and constellations, for the sake of Michael the great ministering angel, or even for the sake of a small worm, these are offerings to the dead, from which benefit is forbidden.
Abaye said: The apparent contradiction between the mishna and the baraita is not difficult. This mishna that teaches that the slaughter is not valid but benefit is permitted is referring to a case where one says that he is slaughtering the animal for the sake of the mountain itself, which is not an idol. That baraita that teaches that the animal is an offering to the dead and benefit is forbidden is referring to a case where one says that he is slaughtering the animal for the sake of the angel of the mountain. The language of the baraita is also precise, as the mountain and the other natural entities are taught together with and therefore similar to Michael, the great ministering angel. Conclude from it that the tanna is referring to slaughter for the sake of a spiritual entity, not the mountain itself.
Rav Huna says: If the animal of another was prone before an idol, once one cut one siman, the windpipe or the gullet, he rendered the animal forbidden. He holds in accordance with that which Ulla says that Rabbi Yoḥanan says: Although the Sages said that one who bows to the animal of another does not render it forbidden, if he performed a sacrificial rite upon it he renders it forbidden. The case cited by Rav Huna involves an action of that kind, cutting one siman; therefore, the animal is forbidden.
Rav Naḥman raised an objection to the opinion of Rav Huna from a baraita: One who unwittingly slaughters an animal that was designated as a sin offering on Shabbat outside the Temple, for idol worship, is liable to bring three sin offerings: One for performing the prohibited labor of slaughtering on Shabbat, one for slaughtering a sacrificial animal outside the Temple, and one for slaughtering an animal for idol worship. And if you say that once he cuts one siman he renders the animal forbidden as an idolatrous offering, then let him not be liable to bring a sin offering for slaughter of a sacrificial animal outside the Temple courtyard,
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 9 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך יא תשא שיחה א חולין מ, ב
- לקוטי שיחות כרך יז תזריע שיחה ב חולין מ, א
- לקוטי שיחות כרך כח הוספות - שיחות שיחה ד חולין מ, א
- תורת מנחם ש"פ בראשית מבה"ח וער"ח מרחשון, ה'תשי"ג חולין מ, א
- תורת מנחם ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון ה'תשי"ב חולין מ, א
- תורת חיים שמות ח"א פרשת בשלח אשירה לה' כי גאה גאה מאותו ספר חולין מ, א
- נר מצוה ותורה אור שער היחוד קמו, א חולין מ, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת שט טלטול ע"י דבר אחר אם מותר בשבת יא חולין מ, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ה (סי' שח-שכא) שט טלטול על ידי דבר אחר אם מותר בשבת חולין מ, ב