הוא אהרן ומשה

עב, גבעז"ה תורת אדמו"ר הרב ר' דובער פרשה וארא באברוסק שנת תקפ"ד יום א.

[oldpage_קו] הוא אהרן ומשה¹ אשר אמר ה' להם² כו' הם המדברים אל פרעה כו' הוא משה ואהרן³, הנה בכדי לתרץ כל הדקדוקים שבפ' זו יש להקדים תחלה בשרש ענין משה ואהרן [כ]ידוע שהתורה נצחית⁴ בכל דור ובכל זמן ובכל אדם מישראל, וגם עתה יש בחי' משה ואהרן המוצ[י]אים מארץ מצרים והם המדברים כו'. והנה ידוע בזהר בכמה מקומות דמשה נק' שושבינא דמלכא⁵ ואהרן נק' שושבינא דמטרוניתא⁶, והענין הוא כידוע בענין שושבינא שהוא המנהיג ומוליך את הכלה ומביאה⁷ מבית אביה לבית החתן ולייחד אותה עם החתן בחופה תחלה ואח"כ ליחוד גמור כו'. וכך הוא ענין אהרן שושבינא דמטרוניתא שמוליך ומביא לכנ"י שנק' כלה ומעלה אותה לייחדה בהקב"ה שנק' חתן⁷ כידוע, [וכמו] ביצ"מ דכתיב וארשתיך לי באמונה⁸ כו', שהי' אהרן מעורר לבנ"י שיקבלו תומ"צ ע"י משה שהי' שליח מה' אליהם שלזה נק' משה שושבינא דמלכא להוריד ולהביא את החתן לגבי הכלה כו'. וכמו"כ במ"ת הי' אהרן המעלה ומביא לכנ"י לקבל התורה ע"י משה ומשה הי' שוש' דמלכא להיות שע"י נמשך גילוי אור הוי' לדבר י' דברות כמ"ש וירד ה'⁹ כו' וכתיב משה ידבר¹⁰ כו' וד"ל. וכך הוא בכל דור ובכל זמן יש עב, דבחי' אהרן המעלה ומביא לבנ"י¹¹ לנש"י שנק' כלה שיתעוררו באה"ר ותשוקה שלימה לדבקה בו ית' ע"י תומ"צ כו', ובחי' משה שהוא המעורר החתן להיות גילוי אור אלקות מלמעלה למטה בנש"י בתומ"צ, שהם עושים כמו שהי' במ"ת ממש כידוע וד"ל. והנה כללות ענין העלאה דכנ"י למעלה הי' ע"י אהרן בהדלקת נרות המנורה בבהמ"ק דכתיב בהעלותך את הנרות¹² שהן כללות נש"י ששרשם בשבעה מדות דאצי' וכל מדה כלולה מעשר שהן ע' נפש דיעקב כידוע, ומשם נמשך לכל הענפים [הפרטים] המסתעפי' בכל דור עד ימוהמ"ש עד ניצוץ קטן שבישראל שנק' נר ה' כמ"ש נר ה' נשמת אדם¹³ וכתיב כי אתה תאיר נרי¹⁴ וכן כי אתה נרי ה'¹⁵ וקאי בכללות נש"י ובפרטי פרטות גם בהיותם בגלות שנק' חושך וכמ"ש וה' יגיה חשכי¹⁶ כמ"ש במ"א. וז"ש רז"ל גבי מנורה וכי לאורה הוא צריך¹⁷ אלא עדות הוא שהשכינה שורה בישראל, והוא ע"י העלאת אהרן דוקא כמ"ש בהעלותך את הנרות שהוא המעלה לנש"י שנק' נרות שיהיו מאירים מאור ה' תמיד (ולכך נק' שודמ"ט, אבל גבי משה אמר ואתה תצוה¹⁸ [כו'] ויקחו אליך כו' כתית למאור שהוא בחי' המשכת האור ממקורו לבנ"י ע"כ נק' שוש' דמלכא כמו במ"ת כו').

ולהבין ביאור זה הנה יש להקדים ענין הידוע בטעם ירידת הנשמה בגוף שהוא לצורך עלי'¹⁹ למעלה ממקור חוצבו דוקא, ויש להקדים תחלה ענין ההשתל' שנק' ממכ"ע שעז"נ המחדש בכל יום מע"ב²⁰ פי' מחדש מאין ליש [ממש] כידוע, להיות ידוע שזהו עד"מ התלבשות הנפש בגוף ממש שחיות הרוחני של הנפש מורכב בדם ובשר ואיברים להחיותם תמיד מחדש, ובהסתלקות החיות הרוחני' אף רגע א'²¹ אין להם קיום כו' (והוא ענין אדם א' דם²² שזה שא' כי הדם הוא הנפש²³ כידוע). כך הוא ענין התפשטות והתלבשות אור וחיות אלקי בכל העולם כנפש בגוף וכמ"ש ואתה מחי' את כולם²⁴ גם עולמות העליוני' הרוחני' כג"ע העליון והתחתון וכל רבוא רבבות מלאכים וצבאות²⁵ שבג' עולמות בי"ע עד ע"ש²⁶ וצבא השמים עג, אוהארץ וכל אשר בה מדצח"מ וארמ"ע כו', הכל חיים וקיימים מאור שפע אלקי ממקור חיים העליונים שהוא א"ס ב"ה שנק' חיי החיים²⁷ שמתלבש במדת מל' דאצי' כידוע במ"ש מלכותך מכ"ע²⁸ ומל' בכל משלה²⁹, וזה האור וחיות האלקי מתחדש בכל יום ועת ושעה ממש כו'. וזהו מחדש בכ"י מע"ב באור וחיות חדש ממש (כידוע די"ב שעות³⁰ היום הן י"ב צירופי הוי'³¹ י"ב שעות הלילה הן י"ב צירופי אד' כו' כמ"ש במ"א), וכתיב חדשים לבקרים רבה אמונתך³² שבכל בוקר מתחדש אמונתך שהוא אור וחיות אלקי בעולמות מאין ליש, והוא ע"י העלאת מ"ן דמלאכים שאומרים שירה בכל בוקר כמ"ש ברן יחד כוכבי בוקר³³ [ויריעו] כו' בבחי' ביטול היש לאין שממשיכי' המשכת³⁴ אור אלקי חדש מאין ליש כמ"ש והחיות רו"ש³⁵ כו', כמו עד"מ באור וחיות הרוחני שבנפש שע"י העלא' הדם באברים [ב]דופק שבלב חוזר ונמשך חיות חדש כו' כידוע. ונמצא ע"ד³⁶ כמו שהנפש הרוחני מתפשטת מהעלאה דחיי בשר כך למעלה בנפש כל חיי העולמים שהוא בחי' מדת מל' מתפעלת מהעלא' מ"ן דמלאכים ונשמות שבג' עולמות בי"ע, וז"ש חדשים לבקרים כו'. ואע"פ שנאמר כי עמך מק"ח [כו'], עמך טפל ובטל וכלא חשיב ממש כל בחי' מקור חיים העליונים ותחתונים שמחי' את כולם, לפי שאין זה רק בחי' הארה דהארה לבד מעצם כח ומהות כח [ו]אור האלקי דמדת מל' כמ"ש באורך³⁷ נראה אור של תולדה כידוע ומבואר במ"א מפני שהוא ע"י צמצום והסתר דשם אלקי' כו' (והוא ע"י המסך המפסיק בין א[צילות ל]בי"ע כו'), עכ"ז מחדש בכ"י מע"ב ע"י העלאת מ"ן דעולמות כו'³⁸ להיות מתצמצם ומתלבש בבחי' כח ואור חיות נפש בגוף כו'⁵⁰ וכמ"ש אתה אל מסתתר³⁹ כו' וכתיב ה' מלך גיאות לבש⁴⁰ בבחי' התלבשות כנ"ל⁴¹ וד"ל.

והנה כ"ז הוא [נק' בחי' ממכ"ע שהוא שם אלקים ושם אד' דאשתמודע אדון על כולא⁴² כו' אבל בחי' סוכ"ע הוא] הנק' קדוש שקדוש ומובדל ומרומם בערך מכל ההשתל' הזאת דשם אלקים הנק' ממכ"ע הנ"ל והוא שם הוי' דאצי' כידוע. והענין הוא שאין זה האור בא בבחי' השפעות והמשכות אור וחיות להוות מאין ליש כחיי הנפש בגוף ולהיות מתפעל מהעלאת מ"ן כו', אלא הוא בבחי' סובב ומקיף לכל ההשתלשלו' [העולמות] עג, בכולם מראש לסוף יחד בהשוואה א' ממש בלי חילוק מדרגות כלל וכלל עד ששוין לפניו ג"ע העליון וגעה"ת מהחל ועד⁴³ סוף ותחתית המדרגות בעוה"ז השפל כמ"ש בשמים ממעל⁴³ ועל הארץ מתחת אין עוד בשוה כו' וכמ"ש כחשיכה כאורה⁴⁴ כו' רוחני' וגשמי' שוין קטן וגדול⁴⁵ כו'. וזהו המלך הגדול⁴⁶ והקדוש בשמים ו[ב]ארץ [קדוש בשמים ובארץ] בשוה וכן אמר המגביהי לשבת המשפילי⁴⁷ לראות בשמים ובארץ בשוה כו', והטעם הוא [לפי] שכל אור ושפע האלקי הבא בהשתל' העולמות אינו רק זיו והארה דהארה לבד ולא מעצם מהות אלקות, להיותו בא בריבוי הצמצומים והעלמות במיעוט אחר מיעוט שמפני זה בא האור והגילוי בחילוק מדרגות רבות מעליון לתחתון כו' (ועד"מ הנפש בגוף שאין זה רק הארה בעלמא מעצם הנפש). אבל שם הוי' דבחי' סובב כ"ע הוא מהות ועצמות אור האלקי ששם כלא חשיבי גם כל מקור החיים כנ"ל כמ"ש כי עמך מקו"ח כו'⁴⁸ [oldpage_קז] ע"כ אני ה' לא שניתי⁴⁹ כו' בין קודם שנבה"ע וכמאמר אתה הוא⁵¹ כו', ולכך נק' סוכ"ע בשם מקיף לכולם יחד בהשוואה אחת ממש בלי חילוק מדריגות כלל כידוע. וזהו כל עיקר ענין יחוד קוב"ה ושכינתי' [ש]זש"א וידעת היום⁵² כו' כי ה' הוא האלקים כולא חד⁵³ מטעם הנ"ל, וגם שם אלקים המתצמצם גם הוא קדוש ומובדל מן העולמות כמ"ש המלך המרומם⁵⁴ לבדו [מתנשא] מימ"ע (וחיות⁵⁵ הנפש בגוף גם הוא רוחני' ונכלל בעצם הנפש כו').

וזהו הטעם שסדרו אנכה"ג לומר הודו⁵⁶ קודם פסוד"ז דוקא כי הנה מבואר למעלה שהוא כענין⁵⁷ ב' מדרגות ממכ"ע וסוכ"ע⁵⁸ שהן ב' שמות דהוי' ואלקי'⁵⁸, וסדרו בסדר המדרגות מלמטה למעלה שהוא בבחי' ההודאה להוי' כמ"ש הודו להוי' בבחי' סוכ"ע קראו בשמו⁵⁹ שהוא שם אלקים בשמו⁶⁰ הנק' שם הפעולה שהוא התפשטות פעולתו בעולמות כמ"ש לכו חזו⁶⁰ מפעלות אלקי' אשר כו'. וזהו קראו בשמו שהקריאה הוא המשכה בגילוי למטה, אבל בהוי' אינו יכול להשיג רק בהודאה מרחוק להיותו למעלה מן ההשתל' ונק' קדוש כו'. והודאה זו היא הכנה לפסוד"ז ששם הוא ההלל והשבח לשם הוי' כמו הללו את הוי'⁶¹ כו' הללי נפשי את הוי'⁶² וכה"ג, לכך התחלת פסוד"ז בתהלה לדוד⁶³ ארוממך אלקי המלך ומעלה לבחי'⁶⁴ המל' כו'.

עג, גואמנם יש עוד ענין בהודאה זו כנ"ל שאדם⁶⁵ נותן תודה להוי' בצאתו מן החשך לאור כמו היוצא מבית הסוהר וכה"ג (וכעין ענין ד' צריכין להודות⁶⁶ אשר יצאו מן המות לחיים בגשמיות כך הוא ברוחני' בצאתו מן המות לחיים ברוחני'). כי הנה ידוע שהנשמה [ה]אלקי' טבעה לעלות ולידבק במקור חוצבה באלקים חיים כמ"ש רוח האדם העולה⁶⁷ כו', אך מצד התלבשות חומר גס הגופני שמורכב מד"י גשמיים ומעורב ברע גמור דק"נ שהוא יצר לב האדם רע בטבעו כו', ומה גם שמצד ההסתר אור אלקי בתכלית בעוה"ז השפל שבא שם האור אחר רבוי הצמצומי' היותר אחרון כו' (והן מ"ח צירופי'⁶⁸ אחרונים דשם אלקים, שמקבלים יניקה מע"ס⁶⁹ דנוגה דעשי') שלזה נראה העולם ומלואו לבחי' יש ודבר נפרד מיחוד אלקות עד שיכולים לומר עזב ה' את הארץ בדרכי הטבע כו'. ואע"פ שהנשמה אלקי' מכרת ליוצרה שהוא מקור כל העולמות ונראה מושג בראי' השכל התהוות הברואי' מאין ליש כמו שאו מרום עיניכם⁷⁰ כו'⁷¹ וראו מי ברא אלה כו' איך שהטפל בטל לעיקר כמו צבא השמים שמשתחוים בביטול היש לאין תמיד ומחדש מע"ב בכ"י כנ"ל. אבל מצד בחי' [גסות] החומרי דנה"ט מחשיך אורה ולבוש שק דק"נ שהוא התגשמות זה העולם השפל ומסתירים ומחשיכים לנשמה לאור האלקי המאיר עלי' [מכל צד] כו' עד שאין בכחו כלל להשיג ולהכיר בוראו כלל⁷², וכש"כ שלא יש בכחה להאיר במוח [ו]לב בשר הגופני כו' וה"ז ממש כמו שיושב בבית האסורים בבור עמוק בחושך ואפילה שלא יראה אור כלל (או כמו חולה המסוכן שהגיע לשערי מות וכה"ג). אך כאשר יצא מבית האסורים ויראה אור יתפעל מאד ויחי' נפשו בחיות חדש ממש על יציאתו מאפילה לאור גדול כו' שאז יתן תודה להוי'. וכך הוא ממש בנשמה האלקי' בצאתו ממאסר חושך הגופני המחשיך עליו ביותר כנ"ל שזהו כמו יצא⁷³ מבית האסורים בראותה אור האלקי שתשוב לאלקים ותאיר באור החיים

(והיינו ממש כמו שיצא מן המות לחיים גשמיים כו'). וזהו ענין יצ"מ שחייב אדם בכ"י⁷⁴ לראות א"ע כאלו יוצא ממצרים שהן נש"ט⁷⁵ דק"ן וכמו שיצא[ו] ממצרים מאפילה לאור גדול⁷⁶ מטעם זה כידוע וד"ל. וענין יציא' מצרים [היינו] יציא' מן המיצר דנה"ט שהחשיך ביותר שזהו כמו מאסר ותפיסא ממש (כי גם ביצי["מ] עג, דהרי הנשמה נכנסה בגוף בע"כ כמו שמורידים ומושיבים אדם בבור אסור בנחושתים וז"ש ואתה נפחת בי⁷⁷ בע"כ נכנסה לגוף רק אתה נפחת בי כו') (כמו באדה"ר דכתי' ויפח באפיו נ"ח⁷⁸ שבודאי ירד בע"כ מעצמות אוא"ס⁷⁹ ב"ה לחומר גופני וכו') שזהו כמו נפילה וירידה מאיגרא רמה⁸⁰ לבירא עמיקתא וע"כ אתה חי, ובצאתו⁸¹ מן המאסר הגופני נק' יצ"מ שיצא מן המיצר כו' וד"ל. ועכ"ז בפטירת הנשמה מן הגוף קשה לה פרידתה⁸² מן הגוף ביותר כמ"ש בזהר, לפי שכל חייו בגוף הי' שפע אור האלקי במוח ולב הגופני באוי"ר האלקי' ובתומ"צ כו' שזהו כיחוד דכר ונוק'⁸³ כו' ע"כ קשה לה פרידתה, וראי' מתחה"מ לכל נשמה אלקי' תחזור לגופה⁸⁴ דייקא כו', וזהו ע"כ אתה חי וע"כ אתה מת⁸⁵ וקאי על נש"י שתחל[ת]ה בע"כ וסופה בע"כ כו'. אבל לכאו' זה סותר ענין הנ"ל ביצ"מ שזהו כיוצא מן המאסר וכו', והאמת הוא דגם הגוף עולה עמה⁸⁶ בבחי' הודאה זו (כמשי"ת), וזהו פי' הודו לה' שהנשמה תתן תודה לה' כאדם שנותן תודה לה' ביציאתו מן החושך לאור כנ"ל וד"ל.

ועוד יתפרש [ב]ענין הודאה זו כאדם המודה לחבירו ע"ד שנתווכח עמו שהאמת כדבריו ולא כמו שהי' סבור בתחלה, והענין הוא שכאשר תאיר אור האלקי על הנשמה בצאתה מ[ן החשך] חומר גופני תתן הודאה על האמת, שהאמת הוא שהבורא ית' הוא עיקרא ושרשא דכל עלמין⁸⁷ כו' הוא מקור כל החיים והנבראים, מאמיתות המצאו⁸⁸ נמצאו כל הנבראים⁸⁹ מאין ליש, וכולא קמי' כ"ח⁹⁰ ממש, היפוך ממש [ממה] שהי' תחלה בדמיון האנושי הכוזב שעושה טפל לעיקר, להיות שההסתר וצמצום [ה]גדול אשר בעוה"ז [השפל] מחשיך ומסתיר על האמת ומראה העולם ליש ודבר בפ"ע נפרד מיחודו ית' (וזהו מארז"ל ישראל שבח"ל דוקא עע"א בטהרה⁹¹ לפי שע"ס⁹² דק"נ מסתירים ביותר כאלו עע"א בטהרה הן, לפי שעושים מהטפל עיקר [כמו] במס"נ בשפע הפרנסה שבאמת אין מזל לישראל⁹³ כי חלק הוי' [נק'] עמו⁹⁴ כו' רק שנמשך ע"י מזל בדרך התלבשות כמו גרזן ביד החוצב⁹⁵ ובסוד גלות השכינה בע"ש, וזהו כעובד לטפל כמ"ש אותי עזבו כו' לחצוב להם בורות⁹⁶ נשברים כו', משא"כ בא"י שאין ההסתר דלבוש שק⁹⁷ שם כ"כ ובפרט בזמן עד, אבהמ"ק כידוע וכה"ג), וזהו כאדם המודה לחבירו שהאמת אתו כו'. וזהו מודים אנחנו לך⁹⁸ בהודאה על האמת שאתה ה' כו'. וע"כ גזרו אומר דמאן דלא כרע במודים⁹⁹ אינו קם בתחה"מ, לפי שלע"ל יהי' גילוי אלקות על כל הנבראים וכמ"ש וראו כל בשר¹⁰⁰ כמד"א וייראוך¹⁰¹ כל המעשים וישתחוו כו' שידע כל פעול¹⁰² כי אתה פעלתו בראי' חושי' ממש היפך מהסתר אלקו' דעכשיו כמ"ש קודם חטא עה"ד כו'¹⁰³ וכמ"ש ואת רוח¹⁰⁴ הטומאה כו'. וראי' מחמורו של רפב"י¹⁰⁵, וכבר הי' כן בפרות גשמיים שנשאו הארון שאמרו שירה¹⁰⁶ [oldpage_קח] כמו פני שור שבמרכבה ממש מפני גילוי אור האלקי בבחי' מל' שבארון האלקי, לכך נאמר לע"ל לא ירעו¹⁰⁷ כו' וגר זאב עם כבש¹⁰⁸ כו'. אבל מאן דכרע במודים הגם שהוא הודאה חיצוני' נמשך בגרמי'¹⁰⁹ שבשדרתו גילוי אלקות ויחי' ברוח אלקי ממש כמתים שהחי' יחזקאל¹¹⁰ כו', וזש"א ועתה אלקינו¹¹¹ מודים אנחנו לך עתה דוקא הודאה [זו] מרחוק ולע"ל יהי' זה מצד בחי' גילוי אור ה' ממש וד"ל.

והנה הודאה זאת בהודו לה' כו' בא מצד הדעת והכרה באור האלקי המהווה את הכל ונק' הודאה שמצד השכל משום דבינה עד הוד אתפשטת¹¹² כמו מזמור לתודה¹¹³ הריעו לה' דעו כי ה' כו' והוא¹¹⁴ עשנו כו' עד בואו שעריו בתודה¹¹⁵ כו', אבל כדי שיוכל להיות הודאה זו הקדימו אכנה"ג בתחלה לומר ברכ[ו]ת השחר¹¹⁶ שהוא ענין הכנה להודו להוי' והוא שורש התחלת הודאה זו שבדעת והכרה, והוא לפי שברכ[ו]ת השחר תקנו לומר מיד שיקום האדם¹¹⁷ בבוקר מן השינה דוקא כידוע בפוסקי'. וכמו שהוא למעלה במלאכים עליונים דכתיב ברן יחד כוכבי בקר ויריעו כל בני אלקי' כו' וכתיב חדשים לבקרים רבה אמונתך, לבקרים¹¹⁸ דוקא, שכל שירה של המלאכים הוא בבוקר¹¹⁹ אור דוקא כמ"ש בזהר וד"ל.

עד, בוביאור הענין הנה ידוע שבשעת השינה בלילה אילנא דמותא שלטא¹²⁰ בגוף שנשאר בלא נשמה האלקית כי לא נשאר רק רושם אור בעלמא באפיו ו[ב]קיסטא דחיותא¹²¹ בליבא וכמ"ש חדלו כו' אשר נשמה באפו¹²² כו', לפי שבחי' רע דק"נ שנק' אילנא דמותא שלטא ומחשיך על הגוף מבחי' משכא דחויא¹²³ ממש. וזש"א שבשינה טועם האדם א' מס' במיתה¹²⁴ והוא מות ברוחני' שהוא הסט"א שנק' מות כמ"ש בזהר¹²⁵ ע"פ יומת המת מעיקרו¹²⁶ כו'. וזהו שאדם רואה [א"ע מיד] בקומו משינתו התגשמיות החומריות בגופו ביותר מכפי מדתו בכל עניניו כו', ובפרט בהרהורים רעים וחטאים שאין רצונו וחפצו בהם כלל מעולם, וע"כ העיקר הוא שיתן האדם אל לבו מיד בקומו ממטתו להסיר מיד ברגע הראשונה דעתו ולבו מכל רע וטומאה שנדבק בגופו בעת השינה מאילנא דמותא ס"ם¹²⁷ כו' (שלזה או' בק"ש שעהמ"ט ואל יבהלוני חלומות¹²⁸ רעים והרהורים רעים כו' שהן באין בלילה מסט' דלילית ונעמה כו' כידוע עד והאר עיני פן אישן המות ממש כו'). וזהו ענין כל עיקר¹²⁹ נט"י בשחרית מיד בקומו ממטתו כדי להסיר הרוח רעה וכל טומאה שנדבק בחומריות גופו שקיבלה גם הנשמה בשינה במעט רושם הנשאר ממנה, והברכה על נטילה כו'¹³⁰ בשחרית באמרו בא"י כו' היא [ה]התחלה ליציאת הנשמה ממחשך הגס דקליפה ששורה על הגוף והוא ראשית ההתחלה והכנה לבא לבחי' ההודאה שבדעת והכרה בהודו לה', והוא בלתי אפשר אם לא שישליך מעליו טומא' הקליפה הגסה ביותר, וכידוע שמברכת השחר עד ב"ש¹³¹ ופסוד"ז הוא רק ענין היציאה מהחשך הגס דק"נ. וז"ש מי זאת עולה מן המדבר¹³² שהוא בחי' מדבר [ה]עמים¹³³ דק"נ כו', ואח"כ יפה כלבנה בפסוד"ז שע"ז אמר בהלו נרו על[י] ראשו¹³⁵ כו', ברה כחמה¹³⁴ בק"ש וש"ע כו', והן ד' מדרגות מטה ושולחן כסא ומנורה שנק' ד' תיקוני שכינתא¹³⁶ כמ"ש במ"א באורך. ואחר ברכת נט"י שהוא הראשית והכלל מפרטי פרטיות כמו בברכת שלא עשני גוי¹³⁷ ושלא עשני עבד¹³⁸ עד, גושלא עשני אשה שהן ג' מיני קליפות דנוגה דבי"ע כידוע. ולכאורה אין מהצורך לברכה זו שלא עשני גוי דהאיך יוכל להיות ישראל גוי כו' אלא כמ"ש בס' הקבלה שלא נדבק בו נשמת גוי ועבד כו', והוא שלא נדבק בנשמתו בשינה (בהילוכה לג"ע דרך אויר היכלות הקליפות שנאחזים בה מצד התמשכות הגוף כל היום אחר תאוות¹³⁹ ומ"ז שנק' לבושי' צואים של הנשמה כו' ורוח אייתי רוח¹⁴⁰ כו', ע"כ יוכל לידבק בה נשמת גוי ועבד כו' מסט"א המחשיך מאד אור הנשמה והן רבוי המ"ז שמבלבלין מאד). והנה ג' ברכות אלה הן כללות ענין היציאה מק"נ (וע"כ אומ[רם] באחרונה). ואמנם פרטיות המדרגות לפי ציור קומת האדם בגופו כסדר תחלה פוקח עורים¹⁴¹ שהוא שיסיר העו[ר]ון החומרי ויראה בראיית עיני השכל באלקים [חיים] כמו ראו מי ברא אלה¹⁴² [(ובאומה"ע נאמ'] עינים להם ולא יראו¹⁴³ כו'), וזהו פוקח עורים עינים לראות¹⁴⁴ תומ"י בהקיצו¹⁴⁵ מן השינה, ואח"כ מתיר אסורים¹⁴⁶ בידים ורגלים שהוא מאסר חומר הגוף שיושב וקשור בחושך כו', וזוקף כפופים¹⁴⁷ להיות בחי' אדם בקומה זקופה להכיר בוראו ולא כרוח הבהמה שיורד למטה כו', וכן סומך נופלים¹⁴⁸ להקים הנופל בפח יקוש דק"נ כו', עד המכין מצעדי גבר¹⁴⁹ לילך בדרכי ה' לאור¹⁵⁰ באור החיים כי בדרך שאדם רוצה¹⁵¹ כו', ונותן ליעף כח¹⁵² שהוא כח קדישא¹⁵³ דנש"י כמו ענין העונה איש"ר בכל כחו¹⁵⁴ כו'. ואח"כ מסדר בבחי' מקיף בלבושים מרגל במנעלים שז"ש שעשה לי כל צרכי¹⁵⁵, ואח"כ אוזר ישראל בגבורה¹⁵⁶ כו' במתניים שהן קיום המדות שבלב שנק' גופא, ואח"כ עוטר ישראל בתפארה כו' במקיף דתפילין¹⁵⁷ שהם ג' מדריגות המקיפים דחב"ד חג"ת נה"י, וכך הוא בבחי' אור פנימי בגוף באו"כ פוקח עורים בבחי' חב"ד ומתיר אסורים בידים שהוא במדות וכפופים ונופלים¹⁵⁸ בנה"י כו'. ואחר כל אלה הפרטים או' המעביר שינה מעיני כו' שיוצא מן המות [ד]שינה הנ"ל וע"כ¹⁵⁹ ממילא תרגילנו במצותיך¹⁶⁰ ואל תביאנו לא¹⁶¹ לידי חטא כו' ואל ישלוט בנו יצה"ר כו' ויסיר כל קטרוג שנק' דבר רע כו' (וקודם הברכות הללו או' הנותן לשכוי בינה¹⁶² להבחין בין יום כו', לפי שעיקר הסיבה ליציאה מן החושך דמות דק"נ להאיר אור¹⁶³ האלקי הוא בבוקר אור דוקא שאז נפסק שליטת אילנא דמותא כו', וכידוע דמחצות לילה עד, דואילך מתחיל הארת אור החסד¹⁶⁴. אך העיקר הוא בבוקר אור שאז הוא גילוי אור החסד¹⁶⁵ והוא הבחנת התרנגול ביום כו' והוא מ"ש בזהר דרוח חסד האלקי בטש בגדפוהי דתרנגולא¹⁶⁶ ובזה נמשך התעוררות התשובה בבנ"א כו', והיינו להבחין יתרון האור מן החשך דקליפה שהוא ראשית [ה]הכנה להודא[ת] [ה]אמת שע"י הדעת והכרה וזהו הנותן לשכוי בינה כו'. וכמ"כ במלאכים עליונים הוא הטעם שבאור הבקר דוקא או' שירה כנ"ל כמ"ש ברן יחד כו' כמ"ש בזהר, כמו שישמח אדם באור הבוקר במה שיצא מן החשך שקדם לו שנק' קדרותא דצפרא¹⁶⁷, ע"כ אמר שמחה בצפרא כו'¹⁶⁸ ורננה ברמשא כו' כי חסד אל כל היום¹⁶⁹ וכו') (ובכ"ז יובן מ"ש אלקי נשמה כו' קודם בה"ש¹⁷⁰ אחר ברכת נט"י דוקא לפי שזה כמו ענין תחה"מ לע"ל כמ"ש ואתה משמרה בקרבי [ואתה עתיד לטלה ממני ולהחזירה בי לעתיד לבא וכל זמן שהנשמה בקרבי] מודה אני לפניך כו' [oldpage_קט] והוא ע"י נט"י מטעם הנ"ל וד"ל¹⁷¹, ולא קודם נט"י שא"א לו לומר נשמה שנתת בי טהורה [היא] מצד אחיזת רוח הטומאה בגופו בשינה כו' ולכך מסיים המחזיר כנ"ל¹⁷² וד"ל).

והנה אחר בהש"ח שהיא הכנה הנאמנה¹⁷³ לצאת מחושך גמור לאור יכול לבוא לבחי' הכרה והודאה בדעת גמור בהודו לה' כו' כאדם שיצא לאור גדול שנפתחו עיניו לראות [ו]להכיר את האמת ע"פ ראית השכל היפוך [ממש] מכמו שהי' בדמיונות כוזבות בתחלה כו', וזהו הטעם שתקנו הודו לה' שהוא הודאה כללית לשם הוי' אחר היציאה מהחושך דוקא כנ"ל. אך לא כל האדם יכול לבא בנפשו לבחי' הודאה אמיתי' זאת הגם שבירך ברכת השחר כנ"ל מצד ריבוי עוונות וח"נ ורוב המשכת תאוות חומריות ביותר, וגם מתאוות היתר נעשה שמטמטם ללב ביותר ואפי' בעוונות שאדם דש בעקביו¹⁷⁴ ואינו מחשיב לחטא ועון כלל הרי נעשה מזה מחיצה ש"ב¹⁷⁵ להפסיק בינו לאביו שבשמים, ומחיצה של ברזל זו ודאי מפסקת לגמרי לבלתי יוכל האדם להעביר מאתו הרוח הגסות דק"נ בכל אשר הלך שובב בדרך לבו דרוח אייתי רוח וכו' ולא יצא מן החשך לאור [ל]עולם ואיך יאמר הודו לה' בהודאה שיצא מצד הכרה והדעת. הנה לזאת תקנו אכה"ג לומר בהודו פסוק והוא רחום יכפר עון עה, אכו' שיכפר על [ה]עון וחטא לבלתי יפסיק מחיצה של ברזל כו', והן¹⁷⁶ פסוקים שאח"ז שאומר אתה ה' [לא תכלה רחמיך] כו', [זכור רחמיך ה' כו', תנו עוז כו', לה' הישועה כו', ה' צבאות עמנו כו' עד הושיעה את עמך כו', שכ"ז הוא לעורר ר"ר¹⁷⁷ וחסדים העליוני' לעוזר ולהושיע לצאת מהיכלות הטומאה והסט"א שיוכל לבא להודו לה' ברינה וזמרה בפסוד"ז מב"ש עד יוצר אור כו'. וע"כ תקנו הודו קודם ב"ש לפי נוסח האריז"ל¹⁷⁸ וד"ל]. והנה כ"ז הוא רק הכנה בלבד לפסוד"ז כנ"ל שעיקר פסוד"ז הוא ההלל וכן הללויה¹⁷⁹ בהילו נרו כו' יהי אור¹⁸⁰ כו' שזהו ענין הבהקת אור דשם הוי' בנפש האדם שנק' י"ה¹⁸¹ שהוא למעלה מבחי' הודאה, ועיקר תחילת פסוד"ז הוא בתהלה לדוד¹⁸² שצ"ל ג' פעמים בכ"י¹⁸³ כו' להיותה כללות ענין פסוד"ז הללוי'¹⁸⁴ כו', כי הנה פי' ת"ל ארוממך אלקי המלך כו' ידוע שדוד הי' מרכבה לבחי' מל'¹⁸⁵ דאצי' שהוא המלך סתם וא' ארוממך אלקי המלך, להיות מבואר למעלה בבחי' שם אלקים שהוא בחי' ממכ"ע שאינו רק בחי' זיו ואור המאיר ומתפשט בעולמות בבחי' הארה דהארה לבד כמו הודו על או"ש¹⁸⁶ כו' הוד שמו שאינו מהות ועצמו' אלקו' וכמ"ש כי עמך מקו"ח כו'. וז"ש ארוממך אלקי המלך בחי' אלקי' ממש שהוא בחי' ממכ"ע שנק' כח הפועל בנפעל¹⁸⁷ כו' ארוממך לבחי' מהו"ע אלקי'¹⁸⁸ דבחי' סוכ"ע שהוא ש' הוי' דאצי' שנק' קדוש ומובדל כנ"ל והוא יחוד שם אד' בהוי' כו', וכמ"ש כי עמך מקו"ח כו' שנכלל ובטל ומתייחד בעצמות אלקות כמ"ש כי ה' הוא האלקי' כולא חד ממש כו' וד"ל.

וביאור הענין ידוע בפי' ה' מלך גיאות לבש¹⁸⁹ שזה שמחי' ומהוה את הכל בבחי' מל' ית' כמ"ש מלכותך מכ"ע ומלכותו בכל משלה וכמ"ש אלקים חיים ומלך עולם¹⁹⁰, היינו רק בחי' לבוש שמתלבש ומתצמצם להיות בחי' מקור חיי עה, בהעולמים במדה זו דמל' [כי אין מלך בלא עם¹⁹¹ כו' כמ"ש וישב ה' מלך לעולם¹⁹² (והוא ענין בשכמל"ו שזהו שא' כאן ואברכה שמך לעולם כו' כמשי"ת), אבל בעצם מדת זאת דמל'] הרי הוא למעלה מעלה מהיות בחי' מלך על עם כו' (שאין ערוך כלל להתפשטות והתנשאו' דמלוכה זו לגבי בחי' התנשאות וגיאות דמצד עצמות הרוממות שלגדולתו אין חקר כלל שנק' מלך מרומם לבדו מתנשא מימ"ע כו' וכמ"ש לך ה' הגדולה והגבורה¹⁹³ כו' וכמ"ש כי עמך מקור חיים כו') וזהו ארוממך אלקי ארומם לבחי' אלקים שהוא הארה וזיו דהתפשטות המל' בעולמות לגבי עצם רוממות המלך כמו שהוא מלך יחיד ומרומם לבדו כו' (דלי"ת רבתי¹⁹⁴ ז"א¹⁹⁵ כידוע שנק' כמ"ל¹⁹⁶ בכלל), והיינו לפי שהי' דוד בחי' מרכבה לבחי' מל' [דאצי'] עצמו וע"י שירות ותשבחות שלו הי' מעלה ומרומם לבחי' כח וחיות אלקי המתפשט בעולמות לעצם הרוממות דמדת מל' דאצי' שנק' המלך סתם (שנק' מלך רב כד מלכא יתיב בהיכלו כו' והוא הנק' המלך הקדוש, משא"כ כד מלכא יתיב בין עבדוהי מלך זוטא¹⁹⁷ מקרי כמ"ש בזהר שנק' המלך המשפט¹⁹⁸ כמו וישב ה' מלך לעולם כו'), והוא יחוד שם אד' בהוי' כי מדה זו דמל' המלובש בעולמות נק' בשם אדני¹⁹⁹ [לשון] אדנות ושררה כמו אדון כל הארץ²⁰⁰ כמ"ש אד' בם²⁰¹ כו', ונק' בשם אלקי'²⁰² לשון כח²⁰³ וחיות כמו הודו לאלקי האלקי'²⁰⁴ שהוא מקור וכח לכל הכחות אלקיים פרטים המסתעפים בהשתל' העולמות כמו גדול אדונינו ורב כח²⁰⁵ כו'. וגם שם אלקים הוא אדנות ושררה²⁰⁶ כמו עד האלקי' יבא²⁰⁷ כו', והכל אחד משום שבחי' כח וחיות האלקי המהווה את הכל מאין ליש היינו ע"י בחי' מל' שהוא בחי' אדנות ושררה כמ"ש מלכותך מכ"ע וממשלתך כו' וכן ומלכותו בכל משלה (רק שבחי' המל' ושררה שורה עליהם²⁰⁸ [עכשיו] בבחי' מקיף בהעלם כמו ואימתך עליהם²⁰⁹ וכמו שאו' וכולם מקבלים²¹⁰ עליהם עומ"ש, וגם על ע"ס²¹¹ דנוגה אמר תפול עליהם²¹² עה, גאימתה ופחד כו' ונק' מלך הגוים²¹³ כו' [וכתי'] מלך אלקים על גוים²¹⁴ כו', ולע"ל יבא זה בבחי' גילוי גמור ונק' פחד אלקים²¹⁵ כמו גלה כבוד מלכותך עלינו²¹⁶ [כו' ואו'] ו[ב]כן תן פחדך²¹⁷ כו' וייראוך כל המעשים כו', ועכשיו הוא בא רק ע"י הצמצום דקו המדה, וראי' ממ"ש הושיט אצבעו²¹⁸ קטנה ביניהם²¹⁹ [ביתר מכפי המדה] ושרפם שנתבטלו ממציאותן, ועוד ראי' ממה שהשמיע ה' את הוד קולו במחנה סנחריב²²⁰ ששמע[ו] שירת המלאכים ונפלו כולם, וכך הי' בי' מכות באלקי מצרים שנגלה עליהם אור המל' ביתר מכפי הצמצום כו').

והנה אחר ההעלאה זו שא' ארוממך אלקי כו' לגבי עצם הרוממות דבחי' כ' מל' דאצי' כנ"ל הרי ודאי זה גורם בחי' המשכה וירידה ממקום שעלה שם דייקא וז"ש ואברכה שמך כו', אברכה הוא בחי' המשכה וגילוי אור הבא בתוס' מרובה על העיקר והוא שמברך לשמך שיבא בגילוי אור למטה כמו שהוא למעלה ממש, והיינו שיתגלה בחי' מדת מל' דאצי' כמו שהיא בעצמותו ית' שהוא בבחי' א"ס שאין לו שיעור למעלה כו' מפני שהוא בחי' התנשאות שמצד עצם הרוממות כנ"ל. וזהו שמך העצמי כי מה שנק' בשם מלך על עולם אינו שם העצם רק שם הפעולה דהיינו מה שמתפשט הארתו בעולמות והוא שם אלקים ושם אד' כנ"ל וכמ"ש לכו חזו מפעלות אלקים אשר שם שמות כו'²²¹ א"ת שמות אלא שמות²²² ב' שמות דאלקי' ואד' כו', אבל שמך ממש הוא מל' דאצי' [עצמו] ששרשו במל' דא"ס²²³ עצמו כמו אתה קדוש²²⁴ ושמך קדוש כו' וכמאמר [oldpage_קי] קודם שנבה"ע הי' הוא ושמו בלבד²²⁵ כו'. אך צריך שיבא מן בחי' ההעלם שבעצמות לידי גילוי למטה כמו גלה כבוד מל' עלינו כו' (כמו שיהי' לע"ל [שהוי' ימלוך] שנא' ה' ימלוך לע"ו²²⁶ ), וז"ש ואברכה שמך והוא שם דהוי' שבמל' דאצי' שאמר המלך המרומם לבדו מאז כו' וכמ"ש מי הוא זה מה"כ²²⁷ להיותו בבחי' מקיף וסוכ"ע וכמ"ש המתנשא מימו"ע ואומר ה' צבאות²²⁸ הוא מה"כ [וזש"א] ואברכה שמך לע"ו כמו לע"ל דכתיב [ה' ימלוך לע"ו] דוקא שהוא מצד בחי' גילוי אלקות²²⁹ אור רוממות דמדת מל' בעצם עה, דכנ"ל, ע"כ בא האור בבחי' נצחית דא"ס ממש וכמ"ש וע"י יתיב²³⁰ כו' [מלכותי' מלכות עלם²³¹ ] מלכותך מכ"ע²³² (וכמ"ש במ"א בענין דוד מ"י ח"ו²³³ מפני שגם הזמן יהי' נצחי' מפני שיאיר בו מלמעלה מן הזמן וז"ש עד דוד הגדיל²³⁴ כו' והוא מ"ש ויעש דוד שם²³⁵ כו'), וזהו ג"כ ענין בשכמל"ו [שאחר בחינת העלאה והתכללות ביחוד עליון כשמאריך בד' רבתי דאח"ד²³⁶ שא' תמליכהו בשמים ובארץ וד' רוחות²³⁷ כו'. רק שעכשיו אומרים בשכמל"ו] בחשאי²³⁸ מפני שאינו בא בגילוי גמור רק לע"ל דוקא כנ"ל ו[ע]"כ ביוה"כ דוקא שהוא מעין העוה"ב²³⁹ דלע"ל²⁴⁰ או' בשכמל"ו²⁴¹ בקול²⁴¹ רם²⁴² וכן היו או' בבהמ"ק²⁴³ כידוע וד"ל.

והנה יתפרש עוד בענין ואברכה שמך לע"ו בד"כ יותר והוא בב' מדרגות דהעלם וגילוי שנק' סובב וממלא²⁴⁴ בכללות, ויובן זה ממה שמצינו ב' מדרגות הללו בבחי' ממכ"ע שהוא התחלקות המדרגות שיש בעולמות הנמצאי' מאין ליש מבחי' מל' שנק'²⁴⁵ שם [שאינו רק] זיו ואור המתפשט כנ"ל, שנק' ג"כ בשם מעלה ומטה בדרך פרטיות בכל עולם, ובדרך כלל נחלק לב' מדרגות וה"ע ב' מיני עולמות שנק' עלמין סתימין דלא אתגליין ועלמין דאתגליין²⁴⁶, והוא מ"ש ברוך ה' כו' מן העולם ועד העולם²⁴⁷ מעלמא דאתכסיא לעלמא דאתגליא. וביאור הענין ידוע עד"מ באדם התחתון במחו"ד שהמח' בהעלם והדבור בגילוי וכל מה שבא באותיות המח' יוצא לגילוי בדיבור לפי אופן [ה]צירופים שבמח' ממש, כך כתי' בי"ה ה' צור עולמים²⁴⁸ ב' עולמים עלמא דאתכסיא הן עלמין סתימין שנבראו מבחי' אותיות מחשבתו ית' שנק' בשם עלמין ממש רק שהן בבחי' ההעלם [ממש], כמו ג"ע העליון [עצמו] יש בו בחי' ההעלם והגילוי, והוא מה שנמשך מהעלם אור התענוג שבחכ' שבגעה"ע²⁴⁹ לגילוי אור התענוג והשגה²⁵⁰ נשמות שבג"ע להיות נהנין מזיו השכינה ממש²⁵¹, ובכל חודש ושבת עולים הנשמות²⁵² לקבל מעונג²⁵³ העליון [הנעלם] כמו שהוא עדיין בבחי' ההסתר וההעלם [ה]עצמות כו' וז"ש להשתחוות לפני ה'²⁵⁴ כו', ואח"כ נמשך להם האור בגילוי עונג המורגש בהשגה ממש שהוא בבחי' עו, אבינה שבמח'²⁵⁵ כו' וזהו [כ]משל המח' הבאה לגילוי בדבור כו'. וכמו"כ בגעה"ת דיצי' ועשי' יש בו בחי' ההעלם וגילוי בערך זה שהשפע באה להם מהעלם העונג דחכ' דמל' דיצי' או עשי' לגילוי השגה ובכל שבת וחדש עולים נשמות שבגעה"ת לג"ע [העליון] וכמו ילכו מחיל אל חיל²⁵⁶ כו', וכך הוא עד נשמות שבגופים דכל שבת דכתי' וקראת לשבת ענג²⁵⁷ כו' [וכתי'] אז תתענג על ה'²⁵⁸ דא²⁵⁹ צלותא דמעלי שבתא כו' (וכידוע שזהו עיקר ההפרש בין תפלת שבת²⁶⁰ לתפלת החול להתענג על ה' בעונג האלקי שבעצם שלמעלה מן העונג הבא בהשגת השכל כו'). וכך הוא בדרך פרט בפרטיות ההשתל' עו"ע שמבחי' העלם העליון בא לידי גילוי בתחתון, וכמו במלאכים דכתיב וקרא זא"ז ותרגומו ומקבלין²⁶¹ דין מן דין כו' (רק שמבחי' גילוי ההעלם שבעליון נעשה העלם בתחתון כמו דבור שבעליון נעשה מח' בתחתון²⁶² כמו אותיות מח' [ש]נק' דבור שבמח' בא בהעלם בדבור כו' והיינו וקרא זא"ז כו' וכמ"ש במ"א), ובדרך כלל שרש [ה]נשמות מעלמא דאתכסיא שהוא בחי' המח' ושורש המלאכים מבחי' דבור²⁶³ העליון וכמ"ש וברוח פיו כ"צ²⁶⁴ [בכל עולם] מג' עולמות דבי"ע כו'. וכמו"כ יובן בכללות הכל שהוא בחי' העלם וגילוי באוא"ס שבמל' דאצי' שבא בהתחלקות ב' מדרגות ע"ד הנ"ל ממש והוא כמו מה שאו' אתה הוא כו', פי' אתה מדבר לנוכח מפני שהוא בא בגילוי אור האלקי ממש כו' ונק' עלמא דאתגליא בכללות והוא בחי' דבור העליון כמו מאמר יהי אור כו', והן אותיות שנבראו בהן כל העולמות בכלל ו[ב]פרט וכמו גילוי השכינה לנשמות בג"ע העליון וגעה"ת בהשגה כנ"ל וכמו ואתה מחיה את כולם א"ת²⁶⁵ ואתה הן²⁶⁶ כ"ב אותיות [בכלל] שיוצאים בה' מוצאות הפה העליון וכמ"ש בס"י קבען בפה²⁶⁷ כידוע. ופי' הוא לשון נסתר ונעלם היינו בחי' ההעלם של אותו האור האלקי הנעלה²⁶⁸ כמו שהוא עדיין למעלה מבחי' המשכה ושפע להוות כל העולמות מאין ליש כו' ונק' עלמא דאתכסיא בכללות וכמשל המח' באדם כנ"ל בדרך פרט וכו', וזהו בחי' כ"מ²⁶⁹ המתנשא מימו"ע ונק' בבחי'²⁷⁰ סוכ"ע [בכלל] כנ"ל וד"ל.

וזהו אתה הוא ב' מדרגות הללו דבחי' העלם וגילוי [ב]כללות שניהם מתייחדים כאחד קודם שנה"ע ואתה הוא משנבה"ע באין שינוי כלל וכמ"ש אני ה' לא שניתי כו', לפי שיש עוד מדריגה שלישית שלמעלה מב' המדרגות דסובב וממלא בבחי' עו, בהעלם וגילוי [ה]נ"ל והוא בחי' עצמות אוא"ס ממש²⁷¹ שלמעלה מבחי' מל' [כו'], ואתה והוא בחי' העלם וגילוי שוין שם ממש להיות למעלה גם מבחי' מקור המשכה והשפעה כלל רק הוא גילוי אור עצמותו לבד כמו שהוא בעצמו ממש ע"כ לא שייך שם ענין העלם [ה]אור וגילוי האור שאין זה רק לגבי ענין שפע אור עכ"פ, וע"כ גם לשון סכ"ע או המתנשא מימו"ע לא יתכן לקרותו עדיין ולזה נק' סדכ"ס²⁷² שגם מסתימו הוא סתום ולמח"ת בי' כלל²⁷³ ע"כ גם בחי' ההעלם נק' גילוי לפניו ואין הפרש כלל בין אתה להוא כו' שאין העלם וגילוי שייך רק בבחי' התפשטות חוץ מעצמותו כו', וזהו ענין²⁷⁴ אתה הוא קודם כו' וגם אחר שנה"ע ע"י צמצום והתפשטות בבחי' העלם וגילוי בכלל ואתה הוא כו' וגם בפרט כמו ב' מדרגות דעלמא סתימא' ואתגליא הנ"ל שניהם שוין ממש לפניו מטעם הנ"ל²⁷⁵. וראי' לזה ממה שאנו רואים גם בהתהוות העולמות מאין ליש ממש שוין לפניו געה"ע וגעה"ת בלי חילוק [מו"מ²⁷⁶] כלל וכלל כמו מאמר²⁷⁷ בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד בשניהם שוים ממש, וכן או' אם אסק שמים²⁷⁸ שם אתה ואציעה שאול הנך משום דקמי' כחשיכה כנהורא כו' רוג"ש²⁷⁹ שוים, ואע"פ שנא' לכו חזו מפעלות אלקים כו' שנק' מפעלות לשון רבים מפני שבא [oldpage_קיא] האור והשפע האלקי בחילוק מדרגות משם אלקי' בריבוי השתל' וצירופים רבים ושונים כידוע דיש בשם אלקים בכלל ק"ך צירופים²⁸⁰ כמ"ש בס"י ה' אבנים²⁸¹ בונים ק"ך בתים כו' עד מ"ח צירופים אחרונים שיורדים למטה מטה מאד להיות להיכלות דק"נ כמ"ש את זלעו"ז²⁸² עשה האלקי' כו', עכ"ז אין חילוק כלל בין האור היותר עליון שבגעה"ע עם הצמצום [ה]יותר אחרון שמתחת לארץ כו' בז' ארצות²⁸³ דשאול כו' וכמ"ש וגם חשך²⁸⁴ לא יחשיך ממך, לפי שכל בחי' השתל' דהעלם וגילוי בכלל שוין לפניו ממש מטעם הנ"ל ע"כ גם בכל פרטי חילוקי המדרגות שבממכ"ע שוין [מ]היותר עליון עד היותר תחתון, וז"ש אתה הוא עד שלא כו' שניהן שוין ע"כ אתה הוא משנה"ע שניהם שוין בכלל ובפרט. וראי' לזה מפסוק זה עצמו שא' לכו חזו מפעלות אלקי' אשר שם שמות בארץ כו' והן רבוי השמות שבא בבחי' אור ושפע בעולמות ובכללות היינו ב' שמות דאלקי' ואד' שהוא בחי' העלם וגילוי [ב]בחי' ממכ"ע עצמו, שבחי' אלקי' הוא בבחי' ההסתר שהוא הצמצום כידוע בענין אלקי' אותיות מי אלה²⁸⁵ [כו'] וכמו כבוד אלקי' הסתר דבר²⁸⁶ כו', ושם אד' הנק' אדון כל כו' הוא עו, גמ"ש כבוד מלכים חקור דבר²⁸⁷ בגילוי ונק' דינא דמלכותא²⁸⁸ כו', ועל שניהם [הרי] אמר אשר שם שמות בארץ ששם אותם לבוא בידי השתל' העולמות²⁸⁹ דבחי' העלם וגילוי, אבל למעלה מבחי' מקור ההשתל' ב' השמות שוין כנ"ל בענין אתה והוא בכלל ו[ב]פרט, וזהו אשר שם שמות בארץ והן הן גבורות פעולותיו ית' כמ"ש לכו חזו מפעלות אלקי' במה ששם שמות דהעלם וגילוי בארץ אף שאין העלם וגילוי תופס מקום כלל לפניו כנ"ל [וזהו] א"ת שמות כו' וד"ל.

וזהו ואברכה שמך לעולם ועד פי' לעולם [ועד בבחי'] נצחי' דא"ס ממש גם בב' מדרגות דהעלם וגילוי הנ"ל לפי שבברכה זו היא באה מבחי' עצמיות [אור] א"ס ב"ה ממש שלמעלה מבחי' העלם וגילוי בכלל ו[ב]פרט, והוא מ"ש ואברכה שמך דוקא שהוא מבחי' שמו הגדול כמו שהוא בעצמות ממש שלמעלה גם מבחי' סובב וממלא בכללות הכל, וכידוע דב' מדרגות הללו דהעלם וגילוי שרשם הראשון היותר כללי הוא ב[אור] א"ס עצמו ג"כ, והוא מה שידוע דאוא"ס למעלה מעלה²⁹⁰ עד אין שיעור כו' שהוא בחי' התנשאות שמצד עצמו שאין לו שיעור למעלה בעילוי אחר עילוי העלם אחר העלם כו' ונק' סובב הכללי ואוא"ס מתפשט בגילוי אור למטה מטה עד אין תכלית כו', והוא בחי' העלם וגילוי בכללות יותר, ועל שניהם אמר ואברכה שמך שית[ברך] באור גדול [מ]עצמיות ומהות אוא"ס ב"ה שלמעלה מבחי' העלם וגילוי הללו שכלולים מכל²⁹¹ עצמותו ית' והיינו כאשר ית' שמך ממש שהוא עצם גילוי אורו שלמעלה מכל צמצום²⁹² והתפשטות אז ממילא יומשך תוס' אור גדול גם בב' מדרגות הללו דהעלם וגילוי סובב וממלא הכללי יותר, וזה לע"ו גם בהעלם וגילוי דסובב וממלא יהי' תוס' ברכה והמשכה מנצחיות דמהות עצמיות א"ס ב"ה ממש והוא לפי שארוממך אלקי [שנתעלה בחי' אלקי] המלך בחי' ממלא וסובב הנ"ל בכללות לבחי' העצמו' דא"ס ממש (והוא ב' מדרגות דא"ס למעלה עד אין קץ ולמטה עד אין תכלית שהן עכ"פ שורש לבחי' מעלה ומטה וכלולי' ומתעלים בכח מהות עצמיות²⁹³ ממש שלמעלה לגמרי גם מבחי' צמצום והתפשטות זאת שהוא²⁹⁴ חו"ג שבעצמו' שעז"א כי בי"ה ה' צור עולמים כו' יו"ד צמצום ה'²⁹⁵ התפשטות וההעלם וצמצום הראשון קודם להתפשטות דקו"ח כו') וע"כ ממילא יורד ונמשך אחר [ה]העלאה [זו בתוס' ברכה בשמות הללו דסובב וממלא בפרט²⁹⁶, וזהו ואברכה²⁹⁷ כשמתברך אחר ההעלאה] דארוממך אלקי המלך לשני המדרגות דהעלם וגילוי כו' כנ"ל (וזהו מי כה' עו, דאלקינו המגביהי לשבת המשפילי²⁹⁸ לראות כו' מגביהי לשבת בהעלם אחר העלם ומשפילי למטה²⁹⁹ כו' כמ"ש במ"א). וזהו כללות ענין פסוד"ז שהוא רק להוסיף ולהבהיק אור גדול בשם הוי' וכמו הללו את שם הוי'³⁰⁰ כו' והעיקר לי"ה דשם הוי' כמו הלל[ו] י"ה כו' והן ב' מדרגות דהעלם וגילוי הוא בכללות הנ"ל³⁰¹ כמ"ש כי בי"ה כו', והוספה זאת או להבהיק האור צריך שיבא מלמעלה מעלה מב' מדרגות הללו והוא מעצמות ומהות א"ס ב"ה ע"כ העיקר הוא בת"ל ארוממך אלקי המלך כדי שיתברך שמך העצמי ממש לע"ו גם בבחי' העלם וגילוי דסובב וממלא [שממילא] יוכל להיות תוס' אור גדול בי"ה דשם הוי' בכלל ובפרט וד"ל. וזהו שבפסוק [ראשון] דת"ל הוא בכמ"ל ואח"כ א[ו]מר בכ"י אברכך כו' בחו"ב ואח"כ גדול ה' במדות שלו בחג"ת³⁰² ואח"כ דור לדור כו' במו"ד שנמשך בעלמין סתימין ועלמין דאתגליין בנשמות ומלאכים³⁰³ שמקבלים מהדר כבוד הוד³⁰⁴ מל[כותו] הארה דהארה כו', שכ"ז הוא הכנה להיות גם מלאכים ונשמות מהללים לשם הוי' עד השמים והארץ שאמר הללו את ה' מן השמים וכה"ג, וכ"ז הוא בבחי' ההעלאה כדרך שמסדרים שבחו של מלך תחלה ואח"כ כאשר מבקשים ממנו ברכה מברכים אותו שהוא ענין ויברך דוד את ה' כו' וד"ל.

והנה אחר פסוד"ז אומר שתים לפניה [שהן] יוצ"א ואה"ר³⁰⁵ כו' ברכת יוצ"א מדבר בביטול המלאכים בשיר ושבחה שכולם משבחים ומפארים כו', והקדים תחלה של³⁰⁶ שרש המלאכים כמ"ש מה רבו מעשיך³⁰⁷ כולם בחכמה עשית ועכ"ז הוא מלך מרומם לבדו כו' וע"כ ברחמיך הרבים כו' וכ"ז עד יוצר המאורות הוא בבחי' ממכ"ע שהוא שם אלקים שורש העולמות והמלאכים שא"א להם כלל לעלות וליכלל בשם הוי' דבחי' סובב להיותו למעלה מעלה [מ]מקור חוצבה כידוע. אבל ברכה שני' דאה"ע אהבתנו מדבר בשרש הנשמות למעלה שהוא [שם הוי' ד]בחי' סובב בכללות כנ"ל³⁰⁸, ע"כ אמר אה"ע אהבתנו [כו' שיומשך עוז אה"ר ששרשה בעצמו' דא"ס ב"ה ממש ע"כ נק' אה"ע בבחי' נצחי'] כמא' אה"ר אהבתיך³⁰⁹ ע"כ משכתיך חסד פי' שממשיך ומעורר אה"ר דכנ"י, וזהו [אבינו] אב כו' עד והאר עינינו בתורתיך ודבק לבינו ויחד לבבינו לאוי"ר כנ"ל שכ"ז הכנה להיות התפעלות האהבה דכל לבבך כו' בק"ש אמיתי', והוא לפי שאה' זאת דואהבת [את] ה' אלקיך בכל לבבך³¹⁰ כו' הוא דוקא למהו"ע א"ס ב"ה [ממש] כי כל מס"נ [ו]דביקות האמיתי אינו רק למהו"ע ית' ממש, כמו אליך ה' נפשי אשא³¹¹ אליך ממש וכן עז, אלדבקה בו³¹² ממש כו' וכ[ן] א' בכל קראנו אליו³¹³ ולא למדותיו³¹⁴ פי' גם לא למדותיו הכלולים בעצמותו ית' [oldpage_קיב] ממש שהוא בחי' העלם וגילוי דבחי' סומ"מ בכללות הכל³¹⁵ [רק למהו"ע ית' לבדו דוקא כמו מי לי בשמי'³¹⁶ ועמך לא חפצתי בארץ, וידוע ששמים וארץ³¹⁷ למטה הן כמו³¹⁸ בחי' סובב וממלא] למעלה כי השמים התחתוני' שהן עגולים מקיפים לארץ מכל צד ומשפיעי' רוחני' הד"[י] ודצח"מ בארץ, ו[הארץ ה]גם שהכל הוא מן העפר³¹⁹ כו' מ"מ נק' בחי' מקבל השפע ממזל שברקיע כידוע. כך הוא למעלה [ב]בחי' סוכ"ע שנק' שמים עליונים בחי' מקיף הכללי לכל ההשתל' [ה]בא בגילוי אור וחיות בריבוי התחלקות המדרגות³²⁰ בג"ע העליון וגעה"ת כו', ובחי' ארץ הוא בחי' ממכ"ע שמחי' הכל בחילוק מדרגות וכמו שהארץ למטה מתחלה³²¹ יצמח הכל כו' ועכ"[ז] מקבל מבחי' סובב המקיף וכמ"ש כי עמך מקור החיים כו' כנ"ל וד"ל. ועכ"ז אמר מי לי בשמים בחי' סוכ"ע ועמך מה שעמך בטל שהוא בחי' ממכ"ע לא חפצתי בארץ כו' רק למהו"ע לבדו שהרי בחי' סוכ"ע³²² גם בכללות אינו רק ב' שמות דהוי' ואלקים כו'³²³ אליו ולא למדותיו שהן שמותיו כו' וד"ל.

וזהו ואהבת את הוי' אלקיך אחר מצות יחו"ע במס"נ בא'³²⁴ ממש שא' הוי' אלקינו ה' אחד שלמעלה מבחי' סובב וממלא הכללי', כי עיקר התשוקה [ל]מס"נ צריך להיות בעצמותו ומהותו לבדו ולא גם למקיף הכללי שהוא עכ"פ רק בבחי' שם משמותיו והוא שם הוי', וגם לא יחפוץ לקנות חיי עוה"ב שהוא נברא ביו"ד³²⁵ דשם הוי' שנק' ע"מ לקבל פרס (ומ"ש אליך הוי' נפשי אשא כו' היינו לשם הוי' שבמהותו ועצמותו ממש כמו ושמי הוי'³²⁶ כו' שהוא בהוי'³²⁷ דחכ' שבתו' שנחשב מעצמותו ממש וכמ"ש אחר ואהבת כו' ודברת בם³²⁸ כו' וכמו שית'), [ו]כ"ש שאינו חפץ לגעה"ע שאינו רק הארה אחת משם אלקי' בבינה שבמל' כו'. וז"ש מי לי בשמים וכו' עלמא סתימאה ולא בארץ עלמא דאתגליא בכלל ובפרט אע"פ שגם בהם יש הארה אחת משמותיו משם אלקים ואדני כו' שהרי תדבק נפשו באח"פ לבדו שלא ע"מ לקבל פרס ליהנות מזיו כו' וד"ל.

אך הנה לכאו' פי' הפשוט דואהבת את³²⁹ הוי' [אלקיך] כו' שיאהוב לשם הוי' שהוא אל[ק]יך כו' שהם בחי' סומ"מ עז, בבכללות כנ"ל וד"ל³³⁰, ולא לשלול האהבה זו לשם³³¹ הוי' אע"פ שכוונתו רק למהו"ע ית', הענין הוא כידוע ד[תי'] ואהבת בגימט' ב"פ אור³³² או"י ואו"ח רו"ש כו', והענין הוא דיש באהבה זאת בחי' כלות הנפש כמ"ש אפילו הוא נוטל את נפשך³³³ כו' והוא מ"ש בכל לבבך בשני יצריך³³⁴ למסור רצון הטבעי ולמאוס בחיי הגוף כו', וגם נכלל בזה ממילא שלא יחפוץ שום דבר קבלת שכר לעצמו כלום אפ[י'] לעוה"ב רק אליו לבדו ית' נושא את נפשו כו' כי אינו חפץ רק ליכלל ולידבק במהותו ועצמותו לבדו כו' והוא בחי' או"ח בחי' רצוא, והב' הוא אהבה ותשוקה בקרבת ה' שיהי' קרוב אליו בגילוי אור מלמעלה למטה בחי' שוב כו' בחי' או"י, ומתכללים או"ח [ו]או"י שבאהבה זו כא' כמ"ש ואהבת שהוא גימט' ב"פ אור, ובזה נעשה ג"כ יחוד בב' שמות דהוי' ואלקים שהוא ג"כ ב' מדרגות דאו"י ואו"ח כידוע. והיינו פי' ואהבת שיהי' ע"י אהבה כזאת למהו"ע ית'³³⁵ דוקא ולא למדותיו עד שמתכללים או"י ואו"ח כא' יחוד גמור בהוי' [ו]אלקי' שהם ג"כ או"י ואו"ח שמתייחדי' כא' [ויוכללו] במהותו ועצמותו שלמעלה מבחי' סובב וממלא וחוזר ונמשך מלמעלה מעלה³³⁶ אא"ס ב"ה תוס' אור בהוי' אלקי' ע"י תומ"צ והוא מ"ש והיו הדברים האלה³³⁷ (כמשי"ת בע"ה).

וזהו הוא אהרן ומשה אשר אמר ה' להם הוציאו את ב"י כנ"ל, דהנה אהרן הוא מז³³⁹' רועים³³⁸ המפרנסי' לכנ"י ואהרן הוא בחי' החסד³⁴⁰ וענין פרנסה זו כמו הרועה צאן שמפרנס במרעה טוב כמ"ש דוד ה' רועי³⁴¹ כו' [בנאות דשא³⁴² ירביצני כו'], כך כנ"י שנק' צאן קדשים מפרנסם הרוע[ה] במרעה טוב [כ]משה שנק' רע"מ³⁴³ כו' שהמשיך להם תומ"צ כמ"ש תורה צוה לנו משה³⁴⁴ [כו'] והוא בבחי' לחמה של תורה ואהרן הוא הרועה המפרנס להמשיך בלבם [ב]תומ"צ³⁴⁵ האהבה והתשוקה רבה הנ"ל במהו"ע ית' [דוקא] ולכך נק' שודמ"ט כו', וכמו בהעלותך את הנרות שהן כללות נש"י עד"מ המדליק את הנר ואהרן נק'³⁴⁶ כה"ר העליון הוא המדליק ומעלה בכל ניצוץ מישראל שתאיר נשמתו באור האלקי והוא בבחי' התפעלות אה"ר הנ"ל שמדליק התפעלות רשפי אש התשוקה אלקי בהמשכה מלמעלה למטה דוקא כי אתה תאיר נרי כו', והוא עז, גענין שנמשך אהבה [ר]בה זו³⁴⁷ העליונה למשוך לב כנ"י שיהי' בהם התעוררות האה"ר כו', וזהו שרועה ומפרנס לכנס"י [ב]אה"ר זו כו'. והטעם הוא³⁴⁸ שאהרן דוקא הוא הרועה לפרנס בהמשכה א[הבה] מלמעלה כו', הנה זהו הנרמז בתיבת שם³⁴⁹ אהרן שהוא א' ה"ר ו[נו"]ן פשוטה, וי"ל תחלה ענין תי' ה"ר שבשם אהרן, הנה בחי' התפעלות אהבה בלב נק' הר להיותו בבחי' התפשטות והגבה למעלה³⁵⁰ לעלות ולידבק למעלה בהתנשאות בעילוי אחר עילוי, כי פי' התפעלות הוא שנתפעל הלב וניזוז ממקומו שהוא רוח העולה ומתנשא למעלה מעלה כו', וכמו עד"מ ההר בארץ שמוגבה ומרומם על כל שטח הארץ כדבר המתנשא ועולה למעלה, ואע"פ שההר עפר דומם הוא³⁵¹ כשאר הארץ ולמה יובדל משאר חלקי הארץ להתנשא בגובה כו' אך³⁵² שבעפר זה דהר יש בחי' צומח שבא ע"י יסוד הרוח³⁵³ שבעפר ונק' צומח שבדומם (כאלמוגים דים³⁵⁴ ) אע"פ שאין שינוי בעצם העפר דהר מהעפר שבשאר חלקי הארץ כלל מ"מ אנו רואים שיש³⁵⁵ ארץ הרים ובקעות וארץ מישור ויש הרים גדולים וקטנים וזהו הכל לפי המקום שבו נצמח הר גדול או קטן וכתיב כי ההרים ימושו³⁵⁶ כו' וכענין גדא דהר³⁵⁷ כו'). וכך יובן בענין התפעלות האה' אלקי' בלב דהיינו בבחי' יסוד הרוח שבלב שטבעה להתפעל ולעלות ולידבק למעלה והוא בבחי' רוח האדם העולה למעלה דוקא, כי הגם שנפש הטבעי' הוא בבחי' דומם ועפר שיסודו מעפר שמחמת זה רוח הבהמה יורדת למטה³⁵⁸ אחר גופני' וגשמי' כשור שנמשך אחר העשב ואין לו הכרה למעלה, אך רוח האדם הוא העולה למעלה להכיר את בוראו הוא מה שיש בטבע נפשו האלקי' ליכלל ולעלות ולידבק ביוצרה כידוע. ואמנם גם בבחי' דומם דרוח הבהמה ימצא בחי' הרוח האדם לעלות גם הוא למעלה ע"י התגברות התפעלות אה"ר דרוח האדם שגובר גם בלב בשר שיתפעל גם הוא בעליות והתכללות למעלה היפוך טבע רוח הבהמה, וכנראה בחוש שגם לב החומר[י] יתפעל מאד ויזוז ממקומו גם בתשוקה³⁵⁹ דרוח נשברה ובתשוקה דאה"ר³⁶⁰ אלקי' וזהו כמו ההר שנק' צומח שבדומם כו' וד"ל.

והנה האבות נק' הרים³⁶¹ כמו שמעו הרים³⁶² כו' וגם אמרו לא כאברהם שקראו הר³⁶³, לפי שהי' עבודת אברהם בבחי' התפעלות האהבה בדביקות שנק' אברהם אוהבי³⁶⁴, רחימא עז, דדמלכא³⁶⁵, והי' הולך [oldpage_קיג] ועולה לה' בדביקות הנפש ממדרגה למדרגה העליונה יותר והיינו בהעלאות והתקשרות בעומק אחר עומק ומזה הלך וקרב אל ה' בעילוי אחר עילוי כו' כמ"ש בזהר בענין הלוך ונסוע הנגבה³⁶⁶ שהלך מדרגא לדרגא כו', וזהו ע"י בחי' הפשטת והעתקת הנפש מהגוף להדבק למעלה באלקים חיים ולכך נק' בשם הר כו'. ואבות סימן לבנים³⁶⁷ שנטוע ומושרש בכאו"א מישראל בירושה מאבות בחי' אהבה זו לצאת מחומר הגופני ולעלות ולידבק באלקים חיים בעילוי אחר עילוי כרוח האדם כו'.

אך הנה כ' מי יעלה בהר ה'³⁶⁸ כו' נקי כפים ובר לבב³⁶⁹ כו', פי' הר ה'³⁷⁰ הוא בחי' אהבה האלקי' שמעלה ומגביה את הנפש למעלה מעלה כו' שזהו כמו שעולה בהר ה'³⁷¹ כו' וכמו שהעולה בהר שהולך ועולה מלמטה למעלה בגובה ההר עד שמגיע לראש ההר שכל רגע הולך ומתעלה וא"א לו לעמוד כו', כך³⁷² או' מי יעלה בהר ה' נקי כפים ובר לבב דוקא, נקי כפים בפו"מ בסומ"ר בכלל ובפרט מן הגזל ושפ"ד שא"א שיעלה באהבה וקירוב אל ה' וידיו דמים מלאו³⁷³ כמ"ש ובפרשכם כפיכם³⁷⁴ אעלים עיני מכם כו', ובר לבב³⁷⁵ נקי וטהור מכל לכלוך וטומאה שאין בלבו שום תערובות רצונות זרות רק לה' לבדו ונק' לב א' לאביו שבשמים³⁷⁵, שאם אינו בר לבב כו'³⁷⁶ קשור [לבו] לדבר זר איך יעלה באהבה אל הוי' הרי אמר כי קצר המצע מהשתרע³⁷⁷. וזהו אשר לא נשא³⁷⁸ לשוא נפשו לשוא הוא³⁷⁹ אשר לא נמשך רצונו ונפשו לשום דבר זר שנק' שוא כלל, הוא יעלה בהר ה' [ב]הילוך התפעלות האהבה אלקי' הנ"ל, אבל מי שנשא והמשיך כל נפשו לשוא לא יוכל לעלות בהר ה' כלל, ואם לפעמים יגבור בלבו התפעלות האה' אלקי' הנ"ל³⁸⁰ ויעלה בהר הוי' בודאי יפול לאחור כי מי שלא יוכל לעלות בגובה ההר בהכרח שיפול למטה [שא"א לו לעמוד בהר ונפילה זו הוא מן הגובה לעומק שתורידנה למטה] מטה ביותר כמו נופל מגג לארץ שנפילתו למטה יותר, וכך בעלותו בהר כש[מ]גיע לגובה ההר יותר כשיפול משם יותר³⁸¹ יותר תהי' נפילתו בתחתית ההר כידוע וד"ל. ועוד נפרש אשר לא נשא לשוא נפשו גם במי שלא נמשך אחר תאוות ורצונות זרות שזהו אשר אמר ובר לבב מכל סיג, אך מ"מ יש אשר נשא לשוא נפשו ולא לשוא דקליפות אלא הכוונה לשוא ולחנם טרח ויגע לשאת נפשו בהעלותו בהר ה' עח, אבהתפעלות אהבה האלקי' הנ"ל. והוא כאשר אין הכוונה שלימה בהתפעלות זו לה' בלבד אלא כוונתו להשלים נפשו בשלימות מעלת הדביקות שיגיע למדריגת צדיק וחסיד [או] שישמח³⁸² לבבו בהגיע לזה ולעצמו הוא מתכוין, ואין בלבו כוונה האמיתי' שהוא רק לדבקה בו ית' בלבד כמ"ש לאהבה את ה' כי הוא חייך³⁸³ ממש והוא עיקר המכוון³⁸⁴ מקור כל חיי העולמות כו' וכה"ג, א"כ ה"ז עד"מ כמו הצמא למים ואינו חפץ במים כלל רק חפץ להיות בצמאון שבודאי אין זה צמאון כלל וכך הוא עיקר הדביקות לדבקה בו ית' כמ"ש ואתם הדבקים בה'³⁸⁵ כו', אבל אם אינו חפץ רק בצמאון ודביקות מצד התפעלות לעצמו ולא לדבק[ה] בה' א"ז אהבה וצמאון ודביקות כלל וכאוהב דבר מה שאינו מתכוין להתפעלות אהבה רק לדבק בדבר האהוב, וז"ש אשר לא נשא לשוא נפשו ולחנם³⁸⁶ בהתפעלות אהבה זו כנ"ל דהיינו שכוונתו בתמימות רק לדבקה בו ית' בלבד בלי שום תערובות עצמו כלל כנ"ל והוא ישא ברכה³⁸⁷ כו' בח"י ברכות דשמו"ע שנק'³⁸⁹ סולם³⁸⁸ כו', אבל אם נושא נפשו באהבה זו בתערובות רע³⁹⁰ ולגרמי' ודאי יפול מגובה ההר ולשוא נשא נפשו.

והנה אהרן שודמ"ט יש בכחו להמשיך התעוררו' אהבה בלב כאו"א מישראל שיוכל לעלות בהר ה' כו' שילך הלוך ויעלה בדביקות והתלהבות הנפש בעילוי אחר עילוי כמ"ש בהעלותך את הנרות כו', והוא ענין תי' הר שבשם אהרן ונו"ן פשוטה שנמשכת מלמעלה למטה עד הניצוץ היותר קטן שביש[ראל]. והטעם הוא לפי [ש]שורש בחי' ומדרג' אהרן כה"ג למעלה הוא בבחי' רב חסד³⁹¹ דא"א שהוא בחי' אה"ר העליונה שלמעלה מן החכ' [כמו שאו' אה"ר אהבתנו אהבת עולם³⁹² אהבתנו כו', והוא למעלה הרבה מאהבה זו שנק' הר הוי' שנמשכה מן החכמה] ו[ה]טעם ע"כ בכחה לעורר ולהמשיך התפעלות זאת דא"ז³⁹³ ממילא, כענין משכני אחריך נרוצה³⁹⁴ פי' משכני בחבלי עבותות אה"ר מלמעלה וממילא אחריך נרוצה לעלות בהר ה'.

וביאור הענין הנה ידוע עיקר ההפרש בין אה"ר לאה"ז דאה"ר היא בהתעוררו' הרצון הפשוט ועצמי הבא מעצם הנפש ממש בלתי מורכב בטעם ושכל לרצון כלל אלא אהבה עח, בשברצון ותענוג עצמי למעלה מן הטעם ודעת לגמרי ונק' אה"ר בתענוגי' כידוע, והוא אות א' דאהרן אותיות פלא³⁹⁵ שמופלא ומובדל מן השכל וטעם לגמרי כו'. ואהבה זוטא היא האהבה שנולדה מן השכל והתבוננו' אלקות בטוב טעם ודעת כל חד לפוש"ד³⁹⁶ בבחי' חו"ב שבנשמה כו' שיכלה כחה מיד בכלות התפעלות השכל וההשגה כידוע, אבל בחי' אה"ר הנ"ל לא תתבטל ולא יכלה כחה לעולם להיותה באה מעצם הרצון שבלתי מורכב בדבר מה כו' שכל עצם אינו משתנה³⁹⁷ כלל. וזהו ענין הר ההר³⁹⁸ הר ע"ג הר עד"מ הר הגשמי שהוא צומח שבדומם, אבל לגבי הר העליון גם הוא כדומם יחשב לפי שהוא נק' שטח ומישור לגבי הר העליון שעלי', כך גם העולה בהר ה' באה"ז הנ"ל עדיין נק' [בחי'] דומם עפר לגבי בחי' אה"ר הנ"ל שהיא למעלה הרבה מובדלת מן התפעלות השכל מפני שצריך לעלות אלי' בביטול ההשגה והטעם לגמרי כאלו לא נתפעל כלום מצד הטעם כו', ע"ד דוגמא³⁹⁹ כאשר אדם חפץ בדבר מה מצד טעם שיש לו יבוטל הרצון שמצד הטעם כשבא לכלל רצון ואה"ר בלא טעם כלל כו'. וכמו נשמות בג"ע הגם שנהנין⁴⁰⁰ מזיו השכינה בטעם והשגה כשבאים ועולים לפני ה' ממש בהשתחווא' וביטול עצמי מביטול⁴⁰¹ כל התפעלות השכל והשגה הראשונה כענין מה פשפשת⁴⁰² כו', כאדם⁴⁰³ שרוצה ליכנס אל המלך שיש בו ביטול מצד הטעם אך כאשר בא לפני המלך שבטל בעצם בלא טעם הרי נעשה כאבן דומם ממש כו' וד"ל. וזהו שאמר אברהם אוהבי ורחימא דמלכא ואנכי עפר ואפר⁴⁰⁴ כו' שנעשה התפעלות אה' שלו בטעם והשגה בבחי' דומם עפר ממש בהגיעו לבחי' אה"ר בחי' רב חסד הנ"ל. ולכך ציוה ה' שיאסף אהרן אל עמיו בה"ר הה"ר⁴⁰⁵ דוקא [oldpage_קיד] לפי שזהו עצם שרש מדרגתו למעלה (בבחי' רב חסד דא"א ד[בי'] אחיד אבא⁴⁰⁶ כו'). ואמנם מבחי' אה"ר הנ"ל נמשך ומתאחד בהתלבשות בחכ' שהוא בחי' כח מ"ה⁴⁰⁷ וכמ"ש והחכ' מאין תמצא⁴⁰⁸ מאין העצמי דרצון הפשוט נמשך לבחי' יש להיות בחי' הביטול בעצם [גם] בחכמה למעלה מן השגה וטעם כמו ונחנו מ"ה⁴⁰⁹ בהעדר הרגשת עצמ[ו] לגמרי כו' שנק' ביטול היש עכ"פ ומשם נמשך לבינה והשגה כידוע. וזהו פי' אות א' דאהרן כידוע דאות אל"ף בהיפוך אותיות פלא⁴¹⁰, דפנימי' כ"ע שהוא בחי' ביטול הרצון הפשוט ועצמי נק' פלא⁴¹¹ נבדל ומופלא מן ביטול החכ', ואמנם כאשר נמשך ומתאחד ומתחבר בחכמה כח מ"ה להיות ביטול היש לגמרי נק' אלף לשון עח, גאולפנא⁴¹¹ ולימוד כמו והחכ' מאין תמצא מאין העצמי דכתר [תמצא] מן ההעלם לגילוי להיות בביטול והעדר הרגשת עצמ[ו] וזהו א' דאהרן וד"ל.

וזהו סדר אותיות שם אהרן בתחלה אות הא' שהוא בחי' הירידה והמשכה מהעלם אור הרצון העצמי' להאיר בחכ' כו', ואמנם גם החכ' הרי היא בבחי' העלם ואין למעלה מן השגת השכל רק הוא [כמו] טעם כמוס לרצון וע"כ מוליד אה"ר ברצון ותענוג שבאה מן עצם הרצון כו' והוא תי' ה"ר שבאהרן שהוא בחי' הר ההר, ומבחי' הר ההר הזה נמשך תולדות⁴¹² אה"ז הנ"ל ע"י הארת והמשכת [ה]חכ' בבינה והשגת השכל וטעם. ונמצא שתי' הר שבאהרן ה[וא] אה"ר המקור לכל תולדות אה"ז מן השכל והשגה כמו הר ע"ג הר ואז נק' הר ה' [כש]נמשך להשגה ושכל⁴¹³ וטעם ומוליד אה"ר בלב כו'. ואמנם כדי שיומשך למטה בכללות נש"י עד הקטן שבישראל הו"ע הנו"ן פשוטה שבסוף תי' אהרן שיוכל כאו"א לעלות בהר ה', והוא מה שיתעורר כל אדם בהתפעלות אהבה האלקי' שנולדה מן השכל אף לעורר גם להיותר תחתון בתשובה שלימה כענין ב"ק מכרזת בכ"י שובו בנים⁴¹⁴ כו', וקול זה המעורר לב כ"א גם להרשעים וקלי עולם הכל הוא מבחי' רב חסד העליון שבבחי' אה"ר העליונה עד"מ אב שמושך לבנו באה"ר שמגלה לו עד שיומשך לבו אליו בהתפעלות גדולה כו' וכמו השיבנו ה' אליך ונשובה⁴¹⁵ כידוע, והוא ענין הנו"ן פשוטה שהולך ונמשך למטה ביותר עד נשמות היותר נמוכות הנק' עקביים כידוע שכנס"י הם בציור קומת האדם⁴¹⁶ יש נשמות שנק' ראשי אלפי ישראל כו' עד נשמות שנק' עקביים⁴¹⁷ ובכללות הקומה הוא דור האחרון הזה שנק' עקבות משיחא⁴¹⁸, ומפני שצריך שיגיע אור המשכה דאה"ר העליונה מרב חסד שבעצמות א"ס ב"ה גם בנשמות דעקביים עד שיחזור בתשובה גם לרשעים גמורים שהן בעומק רע דשאול תחתית כענין וימינך פשוטה⁴¹⁹ כו'. וזהו ענין הנו"ן פשוטה דאהרן כי אהרן הוא מז' רועים כידוע וענין הפרנסה שמפרנס לכללות נש"י מראש לרגל שבהם הוא לעוררם באהבה ותשוקה מטעם הנ"ל וד"ל.

וזהו הוא אהרן ומשה כו' הזכיר אהרן בתחלה ואח"כ משה, והנה בתחלה צריך שיומשך בכנ"י מלמעלה למטה חכ' ועוז שיומשך לי[ב]ם בהתפעלות אה' ותשו[בה] שיוכלו לעלות בהר ה' כנ"ל שזהו בא מכח אה"ר העליונה בחי' אהר"ן כה"ר⁴²⁰ כנ"ל ע"כ הזכיר אהרן בתחלה ואח"כ משה, לפי שמדבר בענין יצ"מ כמ"ש אשר אמר ה' להם הוציאו את בנ"י ממצרים, וידוע עח, דענין יצ"מ שהוא התחלת ההתעוררות לצאת מן המיצר וצמצום דחושך דקליפה וסט"א מנש"ט כו' כמו היוצא מבית האסורים ממש כו', והוא ענין התעוררות תשו' שנמשך כח ועוז זה מלמעלה שהוא ע"י המשכת אה"ר רב חסד העליון דוקא שזהו נו"ן פשוטה דאהרן כו'. וע"כ אמר הוא אהרן ומשה⁴²¹ שנק' שודמ"ט כו'⁴²² להוציאם ממצרים, והן כמו ברכות הנ"ל⁴²³ עד ב"ש שעז"א מי זאת עולה מן המדבר כו' ואח"כ הודו לה' כו' שהוא התחלת ההודאה כשיוצא מחושך לאור, וזהו כמו שמתחיל אדם לעלות בהר ה' שאמ' מי יעלה בהר ה' נקי כפים וכו' עד שהולך ועולה בהתפעלות אהבה האלקי' בפסוד"ז עד ק"ש בפ' ואהבת שאז עלתה הנשמה האלקי' בהר ה' ע"י אהרן שודמ"ט באהבה שנולדה מן השגה והתבוננו' דיחו"ע דשמע ישראל כו' ואח"כ משה שוש' דמל[כא] במצות ת"ת במ"ש והיו הדברים כו' כמשי"ת וד"ל. וזהו [הוא] אהרן ואח"כ משה אשר אמר [ה'] להם הוציאו כו', פי' לצאת ממצרים ולעלות בהר ה' אמר [ה'] לאהרן תחלה ואח"כ למשה⁴²⁴ שיאמר לזקני ישראל, וכמו שמצינו של[גבי] זקני ישראל הי' [אהרן] עיקר המדבר ולגבי פרעה הי' משה עיקר המדבר וכמ"ש הם המדברים אל פרעה הוא מש"ה ואהר"ן משה תחלה ואח"כ אהרן (וכמשי"ת הטעם בסמוך).

אך עדיין י"ל מ"ש הוציאו את ב"י⁴²⁵ על צבאותם מהו לשון על צבאותם למעלה מצבאותם הלא הם נק' צבאות הוי' כמ"ש בעצם היום הזה הוציאו⁴²⁶ כל צבאות הוי' כו'. אך הענין הוא דע"י העלאה זאת לב"י ע"י אהרן שודמ"ט באמצעות המשכ' בחי' אה"ר העליונה שלמעלה מן החכ' הוא שהעלם והביאם למעלה מעלה מבחי' המספר והתחלקות דצבאותם, והוא שהעלם והביאם לדבק בעצמות ה'⁴²⁷ א"ס ב"ה ממש שלמעלה מעלה מבחי' מקור התחלקות מספר צבאות שהן ס' רבוא שנמשכין מבחי' ו"ק העליוני' דאצי' שהן [ששה] מדות דאצי' חג"ת נה"י⁴²⁸ כו' וכמ"ש לך ה'⁴²⁹ הגדולה והגבו' וכמ"ש לע"ל והי' מספר בנ"י כחול הים אשר לא ימד⁴³⁰ כו', וזהו מ"ש על צבאותם למעלה מבחי' צבאות ה' הבאים במספר והתחלקות ס"ר כו' וד"ל. ולהבין זה הנה כתיב קק"ק ה' צבאות⁴³¹ כו', ג"פ קדוש הן ג' מיני צמצוצי⁴³²' [ב]בחי' קדוש שהוא בחי' ההעלם והפלאת הערך כמו צמצום הא' מכ["תר] לחו"ב והוא בחי' צמצום הרצון ותענוג שלמעלה מן השכל וטעם, וצמצום הב' מחו"ב למדות חג"ת, והג' ממדות למחו"ד זהו קדוש הג' להיות הוי' צבאות שהוא אור השפע הנמשך לעלמין סתימין ואתגליין שמתהוים מבחי' מחו"ד והן נש"י⁴³³, רק שהנשמות נק' צבאות הוי' וכמו ס"ר נש"י שהיו ביצ"מ⁴³⁴ נק' צבאות הוי' אבל מלאכים דבריא' או' קדוש הוי' עט, אצבאות דהיינו שהוא קדוש ומובדל מהם להיות שרשם רק מבחי' שם אלקים⁴³⁵ כידוע וד"ל. ועז"א לכו חזו מפעלות אלקים דוקא אשר שם שמות בארץ⁴³⁶ כו' הוא מבחי'⁴³⁷ התחלקות הצירופי אותיות דמחו"ד שנחלקים מהששה מדות חג"ת נה"י דז"א, שכל מדה נחלקת ליו"ד ויו"ד לק' וק' לאלף ואלף לרבוא שהן ס"ר או ת"ר אלף והן מספר בנ"י בצבאותם ובכללות נק' צבאות הוי'. והיינו כדוגמא של ד' מחנות שכינה⁴³⁸ למעלה במלאכים שיש בחי' שם מיוחד בכל מחנה דד' מחנות כמו דגל מחנה ראובן למט' בסט' דדרום הוא למעלה בבחי' מחנה מיכאל⁴³⁹ וכמ"ש בזהר פ' פקודי⁴⁴⁰ שס"ר [oldpage_קטו] נש"י הוא מספר מכוון בסדר הדגלים בדוגמא ד' מחנות שכינה למעלה ממש. וזהו תפקדו אותם לצבאותם⁴⁴¹ לפי בחי' מספר השמות שבמחנה שכינה למעלה שמ[ת]חלקים בהתחלקות לס"ר כמו שמקבלים מבחי' המדות דאצי' שם⁴⁴² הוי' שבכל ספי' וע"כ [נק'] צבאות הוי' (וכמ"ש ששם עלו שבטים⁴⁴³ שבטי י"ה דהיינו ו"ק דדכורא שהן י"ב ג"א⁴⁴⁴ כו'). אך הנה כאן אמר הוציאו את ב"י על צבאותם למעלה ממספר צבאות[ם] הבא בהתחלקות מו"ק דאצי', והוא לפי שע"י בחי' המשכה דאה"ר העליונה העלם [ל]בחי' עצמות המאציל כמו שהוא למעלה מצמצום ק[דוש] הא' שהוא צמצום העצמו' ברצון שנמשך בחו"ב כו'. ולכך א' במה דקשה רישא לסיפא והי' מספר כו' אשר לא ימד כו' כאן כשישראל עושי' רש"מ⁴⁴⁵, פי' שרצונו ש"מ [במצות] הוא בחי' פנימי' הכ[ת"ר] שלמעלה גם מבחי' שורש המדות דחו"ב שמקבלים מרצון הנק' כ[ת"ר]⁴⁴⁶ ע"כ שם הוא למעלה מבחי' המספר והתחלקות המסתעפי' מהמדות לגמרי (כי רק⁴⁴⁷ מה שמאיר מכ' [ש]הוא הרצון לחכמה הוא רק חיצוני' הכתר והן מדות שבכ[ת"ר], אבל פנימי' הכלי⁴⁴⁸ שלמעלה גם מחכ' שבכ' שם הוא למעלה גם ממדות שבכ[ת"ר]). ולפי"ז ה"ז בחי' ומדרגה שלמעלה גם מאות א' דאהרן שהוא הארת הכת"ר בחכמה כנ"ל שזהו רק להמשיך בחי' אה"ז שיעלו בהר ה' כנ"ל, אבל על צבאות הוי' בחי'⁴⁴⁹ פלא דפנימי' הכתר להיות[ו] מדבר ברצה"ע⁴⁵⁰ שהוא בתו'⁴⁵¹ העלאה והתכללות למעלה ממש שזהו בחי' או"ח היפוך או"י דא' וד"ל, וזהו הוציאו את ב"י על צבאותם עט, בלמעלה מבחי' צבאות הוי' דחכ' ומדות דאצי' (גם למעלה ממדות דבכתר דחכ')⁴⁵².

והנה יובן כ"ז בעבודת ה' במה שא' ואהבת את הוי' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך, דהנה ידוע מ"ש תוכן רוחות ותוכן לבות⁴⁵³ [ש]הרוח הוא רוח חכמה ובינה שבמוח שיש לכאו"א אופן מדרגתו בשכלו והשגה שבשכל⁴⁵⁴ והשגה אלקית להשיג ולהכיר את בוראו כחו"ח לפוש"ד⁴⁵⁵ דוקא כמ"ש בזהר, וז"ש נודע בשערים בעלה⁴⁵⁶ בענין תרעין עילאין⁴⁵⁷ שהן חמשים שע"ב⁴⁵⁸ ונק' שער [ע]"ש לשון שיעור דמשער בשכלו והשגתו דוקא והוא לפי אופן מדריגת שרש נשמתו למעלה וכ"א יש לו שכל והשגה מיוחד[ת] נבדל משכל והשגת זולתו, וכמו שאנו רואים בחוש⁴⁵⁹ שיש שכל שמתפעל משכל והשגה [אלקי'] זה דוקא וזה יתפעל מהשגת שכל אחר לפי שאין כל הדיעות שוות⁴⁶⁰ להיות שיש לכ"א מדריג' שלו בפ"ע וזהו תוכן רוחות ה', כי נו"ר⁴⁶¹ חלק אלוה⁴⁶² הוא כמ"ש נשמת שדי תבינם⁴⁶³ וכ' אכן רוח הוא באנוש⁴⁶⁴, כי רוח האדם העולה למעלה⁴⁶⁵, וכמו במ"ת שהי' ס' רבוא⁴⁶⁶ מיני דיעות והשגות באלקות, לפי שכללו[תם הוא] ע' נפש דיעקב⁴⁶⁷ שמתחלקים לס"ר ע"י [התחלקות ה]מדות כנ"ל בענין צבאות הוי' כו' וע"כ מ"ש⁴⁶⁸ ס"ר מיני דיעות והשגות לפי מספר [ההתחלקות] דס"ר ניצוצי' ומס"ר הללו מסתעפים ענפים פרטים בכל דור ודור עד שיש לכ"א מישראל דעת והשגה לפום שעו"ד כו'. וזהו נודע בשערים⁴⁶⁹ באינון שיעורין כו' ששרשן הכללי הוא בנון שערי בינה אם הבנים⁴⁷⁰ והיא ה"א עילאה דש' הוי'⁴⁷¹ וכו' והיינו נודע בשערים בעלה דכנ"י שהוא בחי' ז"א דאצי' שמקבל מוחין דח"ס באינון⁴⁷² תרעין עילאין דהיינו נש"ב דאצי' כידוע וד"ל. ועד"ז נמשך ממוחין דחב"ד למדות שבלב וז"ש תוכן לבות ה' שמתפעל הלב באוי"ר שמצד התבוננות ממש לפי אופן התפעלות השכל והשגה שבמוח בכאו"א לפי מדריגת שרש⁴⁷³ נשמתו ורוחו כמו אם ישים אליו לבו רוחו ונשמתו אליו יאסוף⁴⁷⁴ כו', וז"ש בזהר בפי' בשערים בכל חד וחד לפום מה דמשער בלבי' שלפי [אופן] כלי השגתו במוח בינה עט, גכך הוא מתפעל ומשער בלבי' וכמ"ש בינה ליבא⁴⁷⁵ כו', וכך אנו אומרים ותן בלבינו בינה להבין⁴⁷⁶ כו' דלב מבין⁴⁷⁷ והלב רואה⁴⁷⁸ ראיית עיני השכל שהיא החכ' ונק' עין השכל דבלבא⁴⁷⁹ כמ"ש במ"א. [ו]כל [זה] היינו ב' אהב[ות] דבכל לבבך ובכל נפשך פי' בכל נפשך לפ"ע מדריגת נפש [ו]רוח של כאו"א בשרש מדרגתו כך הוא מתפעל במוחו ולבו בכל לבו ובכל נפשו כו', אבל בחי' אה"ר דבכל מאדך הוא למעלה מעלה הרבה מ[ערך] התפעלו' השכל והשגה שבמוח ולב לפי שהוא אה"ר שבלתי מוגבלת כלל בכלי השכל וכלי הלב וע"כ [נק'] מאד בלי גבול⁴⁸⁰, ומאדך הוא למעלה מגדר הכלי שלך⁴⁸¹ כידוע, והענין הוא שזהו התפעלות עצמיות הנפש ממש שהוא בפנימי' ועצם הרצון הפשוט שבלתי מתיישב ומורכב בשכל והשגה וטעם (אף לא בשכל וטעם כמוס לרצון להיותו למעלה גם מבחי' התפעלות רצון וכידוע ומבואר במ"א שהתפעלות רצון יש בו שינוי וחילוף משעה לשעה כו', משא"כ עצמיות הרצון⁴⁸² ופנימי[ותו ו]נקודתו שהוא בעצם הנפש ממש לא ישונה לעולם) (ובאמת פי' ובכל נפשך כ"ז רבוי לרבות התפעלות הרצון שלמעלה מן השכל כי הרצון נק' נפש⁴⁸³ כידוע ובכל מאדך היינו התפעלות עצמיות הנפש וכמו כל עצמותי תאמרנה⁴⁸⁴ וכו'). וזהו כמו ענין הנ"ל בפי' על צבאותם למעלה מצבאות הוי' דבמו"ד כ'⁴⁸⁵ ובאתעדל"ת באה"ר בכל מאדך זה נעשה אתעדל"ע בעצמי' הנפש⁴⁸⁶ אוא"ס ב"ה [ממש] ג"כ באותו אופן ומדריגה, והוא בחי' פנימי' ועצמות הרצון הפשוט ותענוג הפשוט שלמעלה מבחי' הגבלת האור בכלי שהוא למעלה מהתחלקות המדות לגמרי כנ"ל, והיינו בחי' פלא [ה]עליון שמופלא ומובדל מהיות גם מקור לחו"ב ומדות כ'⁴⁸⁷ שנק' פנימי' הכתר בכלל וכנ"ל בפי' עושין רש"מ כו' והוא הנק' עילת כל העילות⁴⁸⁸ כו', או עילאין על כל עילאין⁴⁸⁹ סדכ"ס דלית מח' תב"כ להיות בבחי' עצמיות אוא"ס ב"ה ממש שאינו נתפס בשום מחשבה (אפי' במח"ק⁴⁹⁰ או ח"ס⁴⁹¹ שנק' שכל הנעלם כו' מטעם הנ"ל ברצון הפשוט) רק בהתפעלות העליות⁴⁹³ שברצון הוא נתפס וכו', [וכמו] בבע"ת האמיתי' שגדולי' יותר מצד"ג⁴⁹⁴ משום דמשכי [לי'] בחילא יתיר⁴⁹⁵ כו', והוא מה שיש בכח כאו"א עט, דלמסו"נ על קדה"ש בפו"מ ולשוב בתשו' [שלימ'] עד כלות הנפש ממש כראב"ד⁴⁹⁶ שזהו ענין אה"ר דכל מאדך הנ"ל, [וד"ל].

ומעתה י"ל מהו⁴⁹⁷ הוא אהרן ומשה מהו בחי' משה שאחר אהרן שנק' שודמ"ט⁴⁹⁸ כנ"ל, הנה סדר הפסוקי' בק"ש אחר ואהבת אומר והיו הדברים האלה כו' ודברת בם כו' והיינו בחי' משה כמ"ש תורה צוה לנו משה והוא בחי' השוב שאחר בחי' הרצוא דואהבת שע"י אהרן שודמ"ט. וי"ל תחלה פי' תיבת שם משה שהוא⁴⁹⁹ מורה על עצם מדריגתו בבחי' שוב דמצות ת"ת כמו שפי' שם אהרן מורה על בחי' העלאה באה"ר בבחי' רצוא כנ"ל, דהנה הטעם שנק' משה מבואר לפי שמן המים משיתיהו⁵⁰⁰ וא"כ תי' זה⁵⁰¹ היינו לשון משוי⁵⁰² והוא שנמשך מן המים כו', והענין הוא דבחי' המים הללו היינו בחי' מים עליונים דחכ' עצמה⁵⁰³ [oldpage_קטז] דוקא וכמ"ש במאמר⁵⁰⁴ יהי רקיע בתוך המים⁵⁰⁵ כו', ומים עליונים שמעל לרקיע היינו בחי' חכ"ע שהוא בחי' חכ' שבתורה הקדומה⁵⁰⁶ שקדמה לעולם⁵⁰⁷ הנאצל⁵⁰⁸ והנברא וכמ"ש בתו' ואהי' אצלו אמון⁵⁰⁹ וכו' ונק' משל הקדמוני⁵¹⁰ קדמונו ש"ע⁵¹¹ כו' והוא בחי' עצמי' חכמתו ית' הכלולה בעצמי' אוא"ס⁵¹² ב"ה דלתבונתו אין מספר⁵¹³ כלל, ו[מ]בחי' חכ' [עילאה] זו נמשך מקור שרש נשמתו של משה למטה כמ"ש מן המים משיתיהו מבחי' מים עליונים דח"ע זו⁵¹⁴ ליתן תו'⁵¹⁵ [לישראל] למטה⁵¹⁶ ע"י דוקא, והוא התו' הנגלית לנו לשמור ולעשות בעה"ד טו"ר ולהבדיל בין טו"ר בסו"מ בשס"ה ל"ת וע"ט ברמ"ח⁵¹⁷ מ"ע כו' ונק' תו' שלמטה שיצא מתו' שלמעלה כידוע (ולזה הטעם אמרו⁵¹⁸ ג"כ בשם משה [כמו] מה שמו⁵¹⁹ ומה שם בנו⁵²⁰ מ"ה שמו בחי' מ"ה דחכ' שבתו' הקדומה מה שם בנו כשנמשך למטה). אך הנה לפ"ז הי' ראוי שיקרא שמו משוי ולא משה מאחר שעל שם יציאתו מן שרשו [ב]חכ' עילאה למטה נק' משה כי ממים עליונים [הללו] נמשך למטה הרי כבר נמשך משם כי אמר מן המים משיתיהו שהוא משוי ונמשך כבר מן המים עליונים כו' ולמה נק' שמו משה⁵²¹ בחולם המ"ם שהוא מורה לשון תמידות כי כל חולם מורה לשון הוה פ, אדהיינו שהוא ממשיך בתמידות ממים עליונים ולא שכבר נמשך [(ולא שנמשך בתמידות] אלא הוא ממשיך בתמידות מח"ע שהמ"ם דמשה מורה לשון מפעיל ולא לשון נפעל). אך הענין לפי שבאמת הגם שכבר נמשך מח"ע שנק' מ"ע הרי הוא הממשיך ומביא שפע מבחי' ח"ע דמח' הקדומה שנק' ים החכ' הקדומה, כי הלא ידוע מ"ש בזהר דאורייתא מחע"נ⁵²² פי' מחכ' [עילאה] הקדומה הנ"ל יצא התו' רק בבחי' הארה [אחת] בעלמא כענין מה שאמר נחש"מ תורה⁵²³ שאינו רק כמו בחי' נובלות מח"ע הקדומה והוא כמו השואב בכד קטן מים הגדול כך כ"ד ספרי' דאוריי' אינו רק כמו כד א' [הנשאב] מים הגדול, וזה שנא' ברבקה ותרד העינה מעיין דח"ע ותמלא כד"ה ותע"ל⁵²⁴ וכמ"ש במ"א וד"ל. ואמנם מי הוא הממוצע הממשיך [ו]מביא אור שפע זאת מח"ע למטה זהו משה שהוא הממשיך ושואב מים החכ' הקדומה הנ"ל להיות בא בגילוי אור דתו' שלמטה שלנו, וזש"א תו' צוה לנו משה⁵²⁵ כו' (ועד"ז א' בס' הבהיר דדהע"ה הי' מחבר תו' שלמטה בתו' שלמעלה⁵²⁵ ומשה הוא המחבר תו' שלמעלה בתו' שלמטה וראי' ממ"ת דכתי' משה ידבר והאלקי' יעננו בקול הרי עצמות חכ' ית' באנכי ולא יהי' לך שמפי הגבורה שמע[נ]ו⁵²⁶ גם זה ע"י משה⁵²⁷ שהאיר והמשיך מפנימי' ועצמי' חכ' עילאה לגילוי אור בהתלבשות בדברים גשמיי' כו'). וזהו [מפני] שנק' משה ע"ש שמן המים עליונים משיתיהו כי שרש נשמתו משם הוא ע"כ ביציאתו משם למטה ביכולתו להיות דולה וממשיך מח"ע בתמידות ולכך נק' משה בחולם המ"ם כו' (וזש"א וגם דלה דלה⁵²⁷ [לנו] וישק את הצאן שהוא ג"כ מורה ענין התמידות שעולה⁵²⁸ ומשקה תמיד ממ"ע להשקות את הצאן מטעם הנ"ל, או שכוונתו ב"פ⁵²⁹ דלה על תושב"כ ותושבע"פ דדלי' הא' הוא ענין הגבהה מלמטה למעלה שזהו ענין העלאו' הבירורי' דרפ"ח שנפלו למטה והן בחי' מ"ת כידוע, והדלי' הב'⁵³⁰ הוא הבירור דבחכ' דוקא אתברירו⁵³¹ וזה הכח והעוז לא ניתנה רק למשה לכך אמר תורה צוה לנו משה דקאי בתושבע"פ וזהו דל"ה דל"ה לנו ב' פעמים וד"ל) (וזהו וישק את הצאן [ד]כמו שבפנימי' העולמות נמשך מפנימי' ח"ע וח"ת לכל הנשמות כמו בג"ע דכתי' ונהר יוצא מעדן להשקות⁵³² כו', כך בחיצוני' העולמות מקבלים כל השפע ע"י החכ' דתו' הבא בגילוי בתו' שלמטה שהוא תושב"כ ותושבע"פ כו' כמ"ש אם לא בריתי⁵³³ כו').

פ, בובזה יובן מש"א ה' למשה כאשר מיאן לילך בשליחות לבנ"י ואמר לא איש דברים אנכי⁵³⁴ [כו'] כי כ"פ וכבד ל'⁵³⁵ כו' ואמר לו ה' מי שם פה לאדם⁵³⁶ כו' ואנכי אהי' עם פיך⁵³⁷ כו' וע"כ זה לא רצה משה ואמר שלח נא ביד תשלח⁵³⁸ אמר לו ה' הלא אהרן אחיך⁵³⁹ הלוי ידעתי כי דבר ידבר כו' עד ודיבר הוא לך⁵⁴⁰ אל העם ו[הי'] הוא יהי' לך לפה ואתה תהי' לו לאלקים כו', כי הנה ענין דליי' והמשכה זאת ממים עליונים דח"ע ע"י משה כנ"ל הרי הוא למעלה מעלה מן הסדר של [ה]השתל' שא"א הי' שיבא ע"י בגילוי בפה בדבור ע"כ אמר לא איש דברים אנכי כו' כי כבד פה וכ"ל אנכי וא' ברע"מ כבד פה תשבע"פ כ"ל תושב"כ⁵⁴¹ כו', להיות ששליחותו הי' לב"י להמשיך להם האור מן ההעלם לגילוי וידוע שסדר השתל' הוא דוקא בא בבחי' העלם וגילוי, והיינו כמו בחי'⁵⁴² אותיות הדבור בפה שנמשך בגילוי מן העלם המדות ומח' ושכל וחכ' שבראש, כמו בהשתל' העולמות⁵⁴³ דבמע"ב ביו"ד מאמרות שבהן⁵⁴⁴ נבה"ע⁵⁴⁵ ומלואו, ודאי זה הדבור הוא בא ונמשך מן בחי' ההעלם דמח' ומדות ע"י ה' מוצאות שבפה שמוציא בגילוי שהוא נק' פה המדבר כו' [ו]כמ"ש בס"י וקבען בפה שהוא מקור המוציא לך"ב אותיות בצירופים שונים והן אחה"ע⁵⁴⁶ מהגרון גיכ"ק מן החיך כידוע. אבל יש בחי' ומדריגה עליונה [מאד] שלמעלה מבחי' ההשתל' דהעלם וגילוי לגמרי שא"א לבוא לבחי' משפיע⁵⁴⁷ מהעלם לגילוי כלל, והיינו בחי' פנימי' ח"ע שנבדל [ב]ערך מהיות גם בחי' מקור לחכמה שבראש להיות נמשך בבחי' העלם וגילוי אלא הוא בבחי' אין ממש ונק' פלאות חכ'⁵⁴⁸ שמופלא ונעלם בלתי יוכל לבא בגילוי מההעלם. ומ"ש והחכ' מאין תמצא לבחי' יש היינו רק בחי' חיצוני' הח"ע שיורד מן ההעלם לגילוי אור כמו עד"מ המצאות שכל חדש שנגלה במוח החכ' מן העלם ולא⁵⁴⁹ למציאות שכל ממש פי'⁵⁵⁰ עומק החכמה⁵⁵¹, אבל בחי' עצם כח המשכיל כמו שהוא ה"ה נבדל בערך מהיות מקור משפיע להביא שפע שכל מהעלם לגילוי כלל והוא מה שלא יוכל האדם להביא בדבור בפה כלל⁵⁵², דמה שיוכל אדם להביא בגילוי בדבור אינו רק מה שמושכל במוחו בגילוי מההעלם כו' [וכמו] פיה פתחה בחכ'⁵⁵³ (וכמשי"ת). וזהו שאמר משה ששרשו מפנימי' ח"ע כי מן המים משיתיהו כנ"ל לא איש דברים אנכי כו', וע"כ כדי להמשיך ח"ע דתו' שלמעלה לתו' שלמטה א' כבד פה תשבע"פ כ"ל תשב"כ מטעם הנ"ל וד"ל, והוא להיותו למעלה ממקור השתל' דהעלם פ, גלגילוי הנ"ל, ולזה השיבו ה' אהרן אחיך ידבר כו' הוא יהי' לך לפה כו' [כי] אהרן הי' עיקר המדבר לזקני ישראל, וז"ש ידעתי כי [דבר] ידבר מכבר להיותו בחי' שודמ"ט לעורר לבב בנ"י באה"ר כנ"ל וע"כ יהי' לך לפה לקבל השפע דח"ע הפנימי' ואתה תהי' לו לאלקי' לבחי' משפיע להמשיך לפיו כמ"ש ושמת את הדברים בפיו⁵⁵⁴ כו'. ואע"פ שאין זה ערך שיוכל לבוא פנימי' האור דח"ע בסדר השתל' מהעלם לגילוי מטעם הנ"ל אבל לזה הקדים בתחלה במ"ש מי שם [oldpage_קיז] פה לאדם כו', פי' דמה שיוכל לימשך מהעלם לגילוי בפה האדם מחכ' שבראש הלא גם זה הוא אנכי ה' כו' (שהוא בחי' התיקון), ע"כ יוכל להיות ג"ז שיומשך ג"כ מפנימי' ח"ע בפה דאהרן משום דאנכי אהי' עם פיך ועם פיהו כו', ואם⁵⁵⁵ ידבר הוא אליך⁵⁵⁶ לך אל העם כו' [הוא יהי' לך לפה ואתה תהי' לו לאלקי' בחי' משפיע כמו התגלות השפע מגילוי השכל בדיבור אע"פ שהאור והשפע זאת היא באה מלמעלה מהשתלשלות דהעלם וגילוי כנ"ל וד"ל. וזהו שמתחלה כשאמר לו ואנכי אהי' עם פיך א' שלח נא⁵⁵⁷ כו'] וכשאמר לו אהרן אחיך יהי' נביאך⁵⁵⁸ לך לפה הוסכם לפי שאהרן שודמ"ט כו' וכידוע דמשה ואהרן הן בחי' נו"ה דאבא⁵⁵⁹ וע"כ הקדים לפעמים אהרן למשה כו' וכמ"ש ונחנו מה ש' מ"ה⁵⁶⁰ דח"ע כנ"ל.

והנה כדוגמא זאת דבחי' משה הנ"ל יש ג"כ עכשיו בכל דור ובכל זמן עם כל⁵⁶¹ אדם מישראל וכמ"ש בזהר דאתפשטותא דמשה בכל דרא⁵⁶² כו' שהוא הנק' שוד"מ שממשיך לבחי' אוא"ס ב"ה שבח"ע למטה בדבור בגילוי בפה, והוא במצות ת"ת שאדם חייב בכ"י⁵⁶⁴⁵⁶³ לקבוע עתים לתורה בכ"י לומר דבר הלכה⁵⁶⁶ ה' בפה⁵⁶⁵ דוקא והוא מ"ש והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך כו' ודברת בם בשבתך כו' שזה ממש בחי' משה הנ"ל. וביאור הענין, הנה כתי' ולקחתי אתכם⁵⁶⁷ לי לעם והייתי לכם לאלקים, פי' והייתי לכם לאלקים, היינו ע"ד שאמר למשה הוא יהי' לך לפה ואתה תהי' לו לאלקי' שזה בחי' המשכה [דמשה] לאור ח"ע לבא בגילוי [ב]פה דאהרן וכמ"ש ושמת את הדברים בפיו כו', דאהרן הוא בחי' מקבל בפיו כל דברי אלקי' שנמשך ע"י משה וע"כ נק' אלקי' לגבי אהרן כנביא שמקבל דבר ה' בפיו כו', ולכך כאשר אמר והייתי לכם לאלקים, והיינו שבנ"י יהיו בחי' מקבל אור שפע אלקי בפה שלהם והוא שיהי' לבחי' פה לדבר דבר ה' זו הלכה⁵⁶⁸ או מקרא כו' וכמ"ש⁵⁶⁹ תען לשוני פ, דאמרתיך⁵⁷⁰ וכתיב למען תהי'⁵⁷¹ תורת ה' בפיך [ודברי אשר שמתי בפיך⁵⁷² ] וכה"ג שאדם מדבר בד"ת אינו רק בחי' כלי הפה שהוא המדבר ד' הנ"ל⁵⁷³ כמו אהרן שהי' לפה למשה כנ"ל, כך הוא ממש בדבר ה' שמדבר האדם ולומד איזה הלכה או מקרא [הרי] אותו דבור ד"ת נק' בחי' פה לגבי אור ושפע ח"ע שנמשך בדבר ה' זה שמדבר וזה ממש בחי' משה הנ"ל, שהרי מה שנמשך ונשפע מאור ח"ע שנק' מ"ע בדבור זה [ד]ד"ת הרי הוא נמשך ונשפע ע"י משה דוקא שהוא הממוצע הדולה וממשיך מח"ע לבא למטה בגילוי הדבור וכו'⁵⁷⁴ דכ"ד ספרי' [ד]אוריי' נשאב מים הגדול דח"ע וכמ"ש ותמלא כדה ותעל, הרי עד"ז ג"כ כל הלכה והלכה בפרט נשאב ונמשך מח"ע ע"י משה ואפילו כל פרטי חידושי דינים שכל תלמיד ותיק עתיד לחדש⁵⁷⁵ הכל ניתן למשה מסיני. ונמצא דבחי' משה הוא המשפיע מח"ע בדבור דד"ת בכל אדם המדבר ד"ת כמו שהי' אהרן לו לפה ונק' שודמ"ל להמשיך גילוי אוא"ס ממש בח"ע דתו' הקדומה כו' שיבא ויתגלה בדבור [זה] בפרט, אך זהו דוקא כאשר לומד ד"ת לשמה לשם התורה⁵⁷⁶ להמשיך גילוי אוא"ס בדבר זה⁵⁷⁷ זו הלכה או מקרא כנ"ל והיינו כאשר האדם הוא בבחי' ביטול כל עצמותו לגמרי שאינו רק בחי' כלי הפה לדבר ה' שמדבר כנ"ל, וכמו ששליח המלך מדבר ומצווה בגזירתו מרצון⁵⁷⁸ המלך שיעשה כך ולא כך כו' שאינו אלא כלי להעלות ע"י גילוי דבר המלך בפי המדבר והוא עצמו אינו כלום כו', כך הוא במצות ת"ת הרי הוא רק כמספר ומדבר גזירת רצה"ע בכל דיני התו' כשר או פסול טמא או טהור חייב או זכאי כו', וה"ז כמו שמצינו⁵⁷⁹ דבר המלך [ממש] לעשות כך ולא כך שהן דקדוקי דיני ההלכות באופן רצה"ע במ"ע ול"ת כו'. וזהו שא' מתניתן מלכתא⁵⁸⁰ כמלך שמצוה וגוזר כך יוכשר וכך לא יוכשר כו' (ובזה יש יתרון מעלת [מצות] ת"ת על כל המצות אע"פ שהמעשה עיקר ומצות ת"ת שמדבר⁵⁸¹ אינו רק איך לעשות כו' הרי אמרו דת"ת כנגד כולם⁵⁸² ותלמוד גדול⁵⁸³ [מפני] שמביא לידי מעשה, והענין הוא לפי שהת"ח⁵⁸⁴ היו עוסקים⁵⁸⁵ בתורה נק' שרי המלך שמודיעים אופן רצון המלך בשליחותו שהן במקומו של מלך עצמו ממש שהרי אינם רק בחי' כלי לדבר ה' וגזירתו ויש להם כח לגזור גזירות המלך כמו שרי מלוכה שניתן להם כח מרצון המלך כו', וא"כ זהו יותר נעלה ממעשה המצוה עצמה שאינו אלא כעבד העושה מצות המלך וזהו העוסקים בתו' הוא כשר שמצווה בשם המלך ולכך יש כח פא, אב[יד] חכמי ישראל לג[ד]ור אופן רצון העליון כפי דעת[ם] להוסיף או לגרוע וכמו במלקות דגרעי חדא⁵⁸⁶ כו' וכה"ג, וזהו שאמר ריב"ז אני כשר⁵⁸⁷ לפני המלך כו' שר התו' וכמ"ש במשה בכל ביתי⁵⁸⁸ הנק' יחו"ע⁵⁸⁹ נאמן הוא כמו בעה"ב⁵⁹⁰ עצמו לעשות כרצונו ממש ומבחי' משה נמשך לכל חכמי ישראל ולכך מתניתא מלכתא כמלך עצמו שגוזר כו' ולכך תלמוד גדול שמביא לידי קיום המעשה [וד"ל]). וזהו ענין והיו הדברים האלה כו' אחר ואהבת של אה"ר ע"י אהרן שושדמ"ט כו' דוקא⁵⁹¹, והוא מבחי' המשכות דחכ' עילאה⁵⁹² שבעצמותו ית' כמ"ש למשה⁵⁹³ בדיבור בפה והוא מ"ש אשר אנכי מצוך כו' אנכי מי שאנכי⁵⁹⁴ סדכ"ס למת"ב כלל מצוך היום גוזר ואומר בפיך דברים האלה ע"כ אמר ושננתם לבניך⁵⁹⁵ ודברת בם להיות גוזר ואומר דבר ה' כמו מתניתן מלכתא הנ"ל, והיינו ע"י בחי' משה שושדמ"ל שממשיך גילוי אוא"ס בדברים האלה אשר אנכי מצוך כו' לפה דכנ"י כו' בדבור בד"ת, [ו]לכך אנכי זה⁵⁹⁶ משה אמר על עצמו כי פתח דבריו שמע ישראל⁵⁹⁷ ה' אלקינו כו' ואהבת את כו' עד והיו כו' אשר אנכי מצוך כו' כמו תורה צוה לנו משה ([ל]היותו נמשך מח"ע עצמה ממש כנ"ל).

אך הנה אין כנ"י נעשים בחי' בית⁵⁹⁸ קיבול דבר ה' דתורה לקבל מאור ח"ע עצמה ע"י משה כ"א ע"י שיהיו תחלה בחי' בית קיבול מה⁵⁹⁹ לזה והוא ע"י האה"ר בכל נפשך ובכל מאדך כו', שהרי האומר אין לי אלא תו'⁶⁰⁰ אפילו תורה אין לו וכמו שאנו אומרים שב[ל]א התפ[עלות] אה"ר במס"נ באחד כו' גם כשיאמר דבר ה' זו הלכה לא נמשך כלל בחי' אור דח"ע דתורה בפי המדבר כו' לפי שאין כלי הפה כלי בית קיבול כלל לקבל האור דח"ע שבדיבור זה וזהו אפי' תורה אין לו, ולכך אחר שאמר ואהבת את ה' אז יהי' כלי הפה בית קיבול לדבר ה' לקבל האור דתורה שיהי' נמשך בפיו וכמ"ש ואשים דברי בפיך כו'. וזהו ודברת בם שתהי' רק כלי [ה]פה לדבר [הוי'] המדבר בפיך וע"כ מצות ת"ת תמידי'⁶⁰¹, בשבתך בביתך ובלכתך בדרך כו' וכמ"ש במ"א [oldpage_קיח] (ובזה יובן יותר ענין הנ"ל במ"ש מי שם פה לאדם כו' דהגם שאמר לו הוי' מי שם פה לאדם כו' ואנכי אהי' עם פיך לא רצה משה ואמר לו שלח נא כו' לפי שידע משה שלא יאיר [אור] דברי אלקי' [חיים] בכנ"י ע"י המשכה זו דאור חכ' עילאה דתורה לבדה כענין הנ"ל במי שאין לו אלא תורה כו' כ"א ע"י שיהיו כנ"ל כו' בלתי⁶⁰² קיבול במס"נ באה"ר דכל נפשך ומאדך כנ"ל ע"כ גם שאמר ואנכי אהי' עם פיך שזהו כמו והיו פא, בהדברים האלה אשר אנכי מצוך כו' מיאן בשליחותו זו כמ"ש תחלה והן לא יאמינו לי⁶⁰³ ולא ישמעו בקולי ומטעם זה שלא איש דברים אנכי כו', אך כאשר אמר לו אהרן אחיך ידבר כו' והוא יהי' לך לפה ואתה תהי' לו לאלקים כו' [נתרצה] בדבר לפי שע"י אהרן שהוא שושדמ"ט יכול לעשות לכנ"י בחי' בית קיבול לקבל אור דא"ס ב"ה בח"ע דמ'⁶⁰⁴ ע"י שנמשך בחי' אהרן דבכל נפשך כו' כנ"ל וד"ל).

ובכ"ז יובן מה שהשיב ה' למשה עמ"ש לא איש דברים אנכי כי כ"פ כו' מי שם פה לאדם כו', והנה תי' לאדם נקוד בקמץ תחת הלמ"ד דמשמעו לאדם הידוע⁶⁰⁵ שהוא לבחי' אדה"ע שעל כסא [הכבוד] כמ"ש ועה"כ דמות⁶⁰⁶ כמראה אדם כו', דהיינו בחי' מדות דאצי' שנמשך לבחי' דבה"ע שנק' פה העליון כמו ויאמר אלקי' יהי אור⁶⁰⁷ כו' כי בדבר ה' כו' וברוח פיו⁶⁰⁸ כו' וכמ"ש בס"י וקבען בפה שהן כ"ב אותיות שיוצאות מה' מוצאות הפה שנתגלו ביו"ד מאמרות [וכל] פרטי צירופי אותיות שמהן נבראו כל העולמות עליונים ותחתונים מאין ליש כידוע, שזה[ו] שנאמר ואתה מחי' את כולם א"ת וה' מוצאות הפה כו' וד"ל⁶⁰⁹ אמרו בה' בראם⁶¹⁰ כו' וע"ז אמר מי שם פה לאדם העליון כו' הלא אנכי ה' כו' וד"ל. וביאור הענין הנה ידוע דעצמות אוא"ס ב"ה הוא אח"פ בתכלית וכמ"ש אנת חד ולא בחושבן⁶¹¹ כו' דהיינו לא בחושבן יו"ד ספי' וכמ"ש חכים ולא בחכ' ידיעא כו' עד ולאו מכל אינון מדות כלל, וע"כ אמר ועל הכסא דמות כמראה אדם ולא אדם ממש דאדם הוא בחי' מוחין ומדות שכולל ע"ס דכח"ב וחג"ת כו' ובאמת לאו דאית לי' מכא"מ כלל שע"י האור⁶¹² העצמ[ות] האציל ע"ס להיות נק' חכים ומבין כו' וכמ"ש אפיק' יו"ד תיקונין וקרית לון יו"ד ספירן כו' רק לאחזאה לאתנהגא בהון עלמין כו' עלמין סתימין כו' ועלמין דאתגליין, פי' שכל מה שצמצם א"ע להאציל ע"ס באו"כ אינו רק כדי שיהי' מקור להנהגת העולמות במדות דחב"ד⁶¹³ כו' ולהיות מהם מקור שפע חיי כל העולמות אבל מצד עצמו הרי הוא למעלה מעלה מכל ההשתלשלו' דע"ס וכמ"ש בס"י עשר ספי' בלי מ"ה⁶¹⁴ בלי מהות כו' כידוע. וז"ש מי שם פה לאדם [העליון שהרי מה שנאצל ע"י⁶¹⁵ או"כ בבחי' אדם היינו רק בשביל שפע מציאות העולמות לבד כנ"ל, והוא אשר האציל לבחי' מוחין ומדות דאדם דאצי' הרי הוא ית' שם פה לאדם] זה והוא בחי' דבור העליון שזהו בחי' התגלות מדותיו שבלב האדם העליון לבוא בגילוי הדיבור בה' מוצאות הפה העליון כו' להיות פא, גבדבר ה' שמים נעשו מאין ליש כמו ע"י מאמר יהי רקיע⁶¹⁶ כו' נתהוה הרקיע מאין ליש, וכה"ג בכל המאמר[ו'] וצירופי אותיות המסתעפי' ומשתלשלי' ע"י יו"ד מאמרות בעולמות עליונים ועולמות תחתונים עד התהוות דצח"מ דעשי' כידוע (וכמו למטה באדם התחתון שעיקר גילוי אורות וכחות הנפש דאדם הוא מבחי' הדבור בפה שעי"ז נק' בחי' מדבר נפש המדברת⁶¹⁷ כו'), ואמר הלא אנכי ה' שהיינו על התו' שנק' מ"ה⁶¹⁸ לעולם הנאצל ולעולם הנברא כו' וכמ"ש ה' קנני ראשית דרכו⁶¹⁹, פי' ראשית דרכו להאציל ולברוא כו' שהן ד' אותיות הכלולים בשם הוי' יו"ד באצי'⁶²⁰ ה' בבריאה ו' ביצי' ה' בעשי' הכל בא מעצמיות⁶²¹ חכ' הקדומה שהוא ח"ע שבתו' הקדומה וכמאמר בראשית בשביל התורה⁶²² שנק' ראשית [שנא'] ה' קנני כו', וכן אמר בזהר דאסתכל באורייתא וברא עלמ[א]⁶²³ והיינו שהסתכל באותיות התורה הקדומה וכמ"ש ואהי' אצלו אמון אומנא⁶²⁴ כו' כמו האומן הבונה מן ציור הלוח כו' וכמ"ש במ"א. מזה⁶²⁵ יובן ג"כ דכל מה שהאציל ע"ס כאו"א עד בחי' דבור העליון שנק' פה לאדם כו' הכל הוא ע"פ חכמה שבתו' הקדומה דוקא, וכמ"ש מי מדד⁶²⁶ כו' שהוא ע"פ מאמר קו המדה דקו וחוט ש[נ]משך במדה בכל⁶²⁷ האצי' באו"מ ואו"פ עד גם במל' דאצי' שנק' פה הוא הנמשך ע"פ רצון העצמי' של המאציל ב"ה כפי הקריאה שקרא באותיות התו' שקדמה לעולם אלפים שנה⁶²⁸ כו', עפ"ז⁶²⁹ הי' אופן התחלקות הי' מא[מרו'] בה' מוצאות הפה [ה]עליון כמשל אומן שרואה וקורא בלוח כך מצווה לעשות הבנין לא יוסיף ולא יגרע כו', וכידוע שזהו פי' בראשית בחוכמתא⁶³⁰ כמ"ש בחכ' יבנה בית⁶³¹ והוא ב' דבראשית⁶³² דבראשית נמי מאמר הוא⁶³³ דע"ז א' במאמר א' יכול להבראות⁶³⁴ הכל כו' והוא מ"ש כולם בחכ' עשית⁶³⁵ כו', אך מאמר זה דבראשית נמשך מח"ע דתורה הקדומה דאסתכל באוריי' כו' (וכמ"ש במ"א בענין יו"ד הדברות שהן מקורים אמיתים לי' מאמרות⁶³⁶ שהוא שא' תנאי הי' עם וימ"ב⁶³⁷ כו' וכמ"ש בזהר), ונק' מאמר זה דבראשית מאמר פתוח שבא בדיבור לגילוי בי' מאמרות כמו עד"מ השכל שיתגלה בכלי המוח שיוכל לבוא בדבור בפה, אבל מאמ' דאותיות התו' דח"ע⁶³⁹ הקדומה נק' מאמר סתום⁶³⁸ חכ'⁶⁴⁰ דחכים ולא בחכ' פא, דידיעא כו', וזהו בחכ' יבנה [בית כו'] כמאמר⁶⁴¹ הקדומה שבעצמות המאציל יבנה בית דבראשית שהוא מה שכולם בחכ' עשית כו' וד"ל. וזהו פיה פתחה בחכ' ותורת חסד על לשונה פי' מה שפיה פתחה בחכ' דמע"ב הרי מזה בא ונמשך מהעלם דחכ' [ד]תורה הקדומה והיינו מפני טעם הנ"ל שהתחלקות הי' מאמרות בפה העליון מקורו הוא באותיות דתורה שקדמה לעולם, וזהו משה"כ⁶⁴² ותורת חסד [על לשונה] פי' מפני שתו' חסד דתו' הקדומה על לשונה לישנא דאורייתא דוקא משום דאסתכל באורייתא וברא עלמין (והוא ענין תושב"כ שנק' לה"ק⁶⁴³ והוא מ"ש וזאת תורת האדם⁶⁴⁴ האדם עליון מטעם הנ"ל, ופה הוא תושבע"פ מל' קרינן לה⁶⁴⁵, וז"ש פיה פתחה בחכ' דתושבע"פ שהוא עיקר קיום הי' מאמרות בפה ודיבור להוות העולמות מאין ליש וע"כ הת"ח נק' בונים⁶⁴⁶ שעוסקים בבניינו של תורה⁶⁴⁷ כמ"ש בחכ' יבנה כו' כמ"ש במ"א).

וזהו מי שם פה לאדם כו' ואמ' הלא⁶⁴⁸ אנכי מעצמות המאציל (ומ"ש או אלם הוא בחי' קטנות הדבור והוא אלם מאלקים⁶⁴⁹ נאלמתי⁶⁵⁰ כו') שמזה עיקר קיום העולמות מטעם הנ"ל שזה נמשך מדבור דתו'⁶⁵¹ וגם עכשיו הרי דבריו חיים וקיימים⁶⁵² בכל דור ובכל זמן שאדם לומד איזה הלכה ופסוק הרי זהו דבר ה' ממש כמ"ש ואשים דברי בפיך⁶⁵³ לנטוע שמים וליסוד ארץ כו' שמזה קיום שמים וארץ לפי שמזה דוקא מתחדש אור דשפע דח"ע דתורה בדבור דיו"ד מאמ' למעלה וע"כ אין העולם מתקיים אלא בהבל תינוקות [oldpage_קיט] שב"ר שהוא הבל שאין בו חטא⁶⁵⁴ (וזה הי' התוכחה שהוכיח ה' למשה שאע"פ שהוא כבד פה ולשון תשב"כ ושבע"פ מפני היותו בפנימי' הח"ע דמ"ע הנ"ל, אבל מי שם פה כו' א"כ גם אנכי אהי' עם פיך שהוא בחי' דבור דתו' הקדומה שיוכל לבא למטה לזקני ישראל, ועכ"ז לא רצה בזה לפי שידע שלא יקבלו בנ"י כ"א ע"י אהרן שודמ"ט כו' שיהי' לו פה והוא אחר מס"נ בואהבת דייקא אז והיו הדברים כו' ודברת בם ע"י משה דוקא כו'), ובכ"ז יובן מ"ש הוא אהרן ומשה אשר אמר ה' להם הוציאו כו' אחר אה"ר דכל נפשך כו' שנעשה ע"י אהרן שודמ"ט כו' א[ז] ראוים ב"י להיות לפה לגבי משה שהוא הדבור בד"ת וכמ"ש והיו הדברים האלה אשר פב, אאנכי מצוך כו' ודברת בם שהוא המשכת בחי' מ"ע [שנק'] מ"ד מ[י]ין דאורייתא שנמשך ע"י משה דוקא כנ"ל וד"ל.

ובזה יובן ג"כ מה שבפ' קדש⁶⁵⁵ דק"ש שמע ישראל והי' א"ש⁶⁵⁶ כו' משה א' לבנ"י מפי עצמו ואיך אמר בפ' שמע אשר אנכי מצוך היום כו', ובפ' שני' אמר ונתתי מטר ארצכם⁶⁵⁷ כו' והלא ה' נותן מטר כו', אך הענין הוא לפי שבחי' משה הוא בחי' מ"ה דח"ע ממש שע"י נמשך דוקא כנ"ל וע"כ יכול לומר אנכי מצוך כו' ונתתי מטר כו' וד"ל. אך בתנאי כאשר תשמעו אל מצותי [כו'] לאהבה את ה' בכל לבבכם ובכל נפשכם אז ונתתי מטר ארצכם כו' שהוא בהמשכת מ"ד דמ"ע דאוריי', וזהו ואספת דגנך זה תלמוד⁶⁵⁸ ותירושך זה סודות התורה שנק' יינה ש"ת⁶⁵⁹ ויצהריך הוא בחי' תעלומות ח"ע⁶⁶⁰ שנק' שמן כידוע בענין יין ושמן כנ"ל וד"ל. ופי' הפשוט דואספת דגנך כו' מדבר במצות הצדקה שכולל כל המצות וכמ"ש וצדקה תהי'⁶⁶³ לנו כי נשמור לעשות את⁶⁶⁴ כו', וע"כ נק' צדקה בשם זריעה כמ"ש זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסד [וכן] זורע צדקות⁶⁶⁶ [כו'] והוא בקיום כל המצות שנק' בשם זריעה אז יקצרו לפי חסד שזה[ו ש]נאמר ואספת דגנך כו', וכמו שהמצות הצדקה⁶⁶⁷ והחסד שבגשמיות דוקא נמשך ברכה במעשה ידיו בגשמיות כך זורע צדקות ע"י מצות מעשיות מצמיח ישועות וחסדים עליונים וכו' וכמ"ש וקצרו לפי חסד וכו' וד"ל. ושרש הענין הוא לפי שקדם תחלה מ"מ תחלה⁶⁶⁸ ונתתי מטר ארצכם שמטר זה היינו בחי' המשכות מ"ע [ד]אור תו' ששורש התורה הוא בבחי' מים והוא בבחי' חסד העליון כמ"ש ותורת חסד על לשונה⁶⁶⁹ לישנא דאוריי' כו' כנ"ל, שכל שפע חסד שנמשך לעולמות כמ"ש כי אמרתי עולם חסד יבנה וכו' היינו מח"ע דתו' להיות ג"כ בבחי' חסד דוקא וע"כ נק' תו' חסד כו', וז"ש פיה פתחה בחכ' דהיינו גילוי אור חכ' דתו' [ב]חכ' שבמע"ב לפי שתורת חסד דוקא על לשונה מטעם הנ"ל. וע"כ אמר ונתתי מטר ארצכם במ"ע דאוריי' שהוא ע"י משה דוקא כמ"ש בו⁶⁷² כי מן המים משיתיהו בבחי' מ"ע דחכ"ע כנ"ל אז ממילא ואספת דגנך כו' והוא ענין הקצירה שהוא לפי חסד העליון דח"ע, והיינו ע"י הזריעה שבמצות שהוא ג"כ ע"י מי החסדים עליונים כמ"ש⁶⁷³ כאשר ירד הגשם כו' והרוה⁶⁷⁴ את פב, בהארץ כו' כן דברי⁶⁷⁵ וכו' וכמו שבצדקה כ[תוב] זרעו לכם לצדקה וכו' וכתי' אשריכם זורעי על כל מים והוא מים דאוריי'⁶⁷⁶ זש"כ ונתתי מטר ארצכם בעתו כו' אך [ש]תשמעו אל כל מצותי כו' שהוא ענין הזריעה דהיינו לפי שהמצות שהן הח' וכו' ותורה וצדקה בכל⁶⁷⁷ ענין ומדריגה אחת והוא בבחי' חסדים העליונים וכידוע דתו' וגמ"ח הכל א' שהוא מבחי' מים וחסדים עליונים ע"כ הא בהא תליא שע"י המצות נמשך מטר דאורייתא וע"י המטר ואספת כו', וזהו שב' פרשיות הללו משה דוקא אמרן לישראל לפי שמן המים משיתיהו כו' וד"ל.

הם המדברים אל פרעה כו' הוא משה ואהרן, הנה ידוע הדקדוקים בפסוקי' אלה והוא מה שהזכיר בתחלה אהרן ואח"כ משה באמרו הוא אהרן ומשה כו' ובסיום דברי' אמר הוא משה ואהרן, והתירוץ הוא לפי שלגבי זקני ישראל יהי' אהרן עיקר המדבר כמ"ש בפ' שמות ודיבר הוא אל העם והוא יהי' לך לפה ואתה תהי' לו לך⁶⁷⁸ לאלקים וכמ"ש וילך משה ואהרן⁶⁷⁹ ויאספו את כל זקני ישראל וידבר אהרן את כל הדברים האלה⁶⁸⁰ אשר דיבר ה' [אל] משה ויעש האותות כו' ויאמן העם⁶⁸¹ כו' ואח"כ באו⁶⁸² משה ואהרן אל פרעה כו', אבל לגבי פרעה הי' משה עיקר המדבר וכמ"ש בכאן ויאמר ה' אל משה ראה נתתיך⁶⁸³ אלקים לפרעה ואהרן אחיך יהי' נביאך, פי' נביאך כמו מתורגמן⁶⁸⁴ לבד לפרש ולבאר דבריו ולא שיהי' [לו] לפה ממש שהרי אמר למשה אתה תדבר⁶⁸⁵ את כל אשר אצוך ואהרן אחיך ידבר אל פרעה היינו רק כמו מתורגמן לבד, וזהו שלגבי הדבור אל פרעה הזכיר משה ואח"כ אהרן וכמ"ש הם המדברים אל פרעה כו' הוא משה ואהרן לפי שמשה עיקר המדבר כו' ולגבי זקני ישראל הי' אהרן עיקר המדבר וזה פלאי לכאורה דהי' ראוי להיות להיפוך דלזקני ישראל שיאמינו הי' מהראוי שיהי' משה עיקר המדבר ולגבי פרעה די באהרן כו' ובכאן נהפך הוא⁶⁸⁶. אך הנה הענין הוא דלגבי פרעה דוקא הי' צריך שיהי' משה דוקא עיקר המדבר ולזקני ישראל צ"ל⁶⁸⁷ אהרן עיקר המדבר.

וטעם הדברים הנה תחלה י"ל שורש בחי' פרעה שהוא אותיות עורף⁶⁸⁸ והוא בחי' אחוריים המנגד לכת"ר דקדושה פב, גשהוא תוקף וקושי וגסה"ר כתרגום קשה עורף [קשי קדל]⁶⁸⁹, שכל קושי וגסות ועביות הוא [ב]עורף דוקא להיותו המנגד לבחי' ביטול והכנעה של [ה]רצון [ו]נק' גסות הרוח כי רוח האדם היא העולה בבחי' ביטול והכנעה לאלקות והעורף הוא בהיפוכו ממש שהוא העומד במעמדו ותקפו מאד לבלתי יוכל להכנע לעולם ואינו מתפעל ואינו ניזוז ממקומו כלל משום דבר גדול ונורא יהי' מה שיהי' כו' עד"מ הידוע⁶⁹⁰ שהוא קשה מאד וכמ"ש כי עם קשה עורף אתה⁶⁹¹ כו', וכמו שאנו רואים בטבע בני אדם שיש הרבה בנ"א שהם קשים מאד שלא יזיזו אותו ממקומו בכל דבר שבעולם לא ברך ולא בקשה כי גם שיבטשו אותו ביותר לא יכנע כלל וכלל כי אין לבו נשבר משום דבר בעולם, וכמו שיש אנשים שהולכים בשרירות לבם רק רע אף שלפעמים יגיע עליו ביטוש גדול בבני חיי ומזוני לא יפול לבו ולא ישבר ולא יכנע כלל וכלל, [ו]הוא מצד גסות [ועבות שנק' גסי] הרוח שהרוח שלו גס ועב ביותר ורחוק מאד מבחי' הביטול והזזה ממקומו והן הנק' עזי פנים⁶⁹² שהוא עז וקשה ביותר עד שהוא קשה⁶⁹³ כברזל ממש שלא יפול לבו משום דבר שבעולם וכנ"ל [וכמ"ש] שמעו אלי אבירי לב⁶⁹⁴ הרחוקים מצדקה כו'. ושרש קושי הלב בזה שקשה כאבן ממש הוא בא מבחי' קושי העורף דוקא והוא מצד שורש⁶⁹⁵ הרבה נשמות ששרשם בבחי' עורף ולא [oldpage_קכ] פנים כו', כידוע שיש בכלל ציור קומה דכנ"י גם בחי' עורף לנגד הפנים, ע"כ יש שם⁶⁹⁶ גם בעבודת ה' הרבה נשמות בישראל ששרשם מבחי' עורף דקדושה כו' שלזה גם שרוא[ים] בראיית השכל ובהשגה והתבוננו' בגדולת ה' עכ"ז לא יהי' בהם התפעלו' אלקות באוי"ר להיות ניזוז ממקומו בהתפשטו' וביטול כל עצמותו כלל וכלל, כי לא תעלה נפשו בביטול היש לאין [ה]אלקי כלל רק עומד במהותו וטבעו בתוקף מעמדו בלתי הזזה ממהותו כלל וכלל וזה מצד גסות ועבות רוח[ו] בשרשו בבחי' עורף הקדושה וזהו שכ' כי עם קשה עורף [כו'] (ואפי' לשוא לא ישא את נפשו). ועכ"ז יש בזה מעלה יתירה והוא בחי' העקשות והנצחון בעבודת ה' שמחמת תוקף וקושי רוחו דוקא אם יוסכם אצלו דבר מה כמו מקבלת מ"ש להיות סומ"ר בפ"מ וע"ט בפו"מ או להתייגע בעבודת ה' וכה"ג אף שאין בו בחי' הביטול והתפעלות אהוי"ר כלל⁶⁹⁷ כנ"ל, אבל יעמוד בתוקף ועוז גדול בעבודתו ולא יפול מזה לעולם, וכידוע שע"פ הרוב כל עיקר היסוד של העבודה בתומ"צ תלוי בזה והוא מ"ש כי עם קשה עורף הוא⁶⁹⁸ [כו'] לשבח כשהוא בסט' דקדושה שמזה העבודה תמה בלי נפילה לעולם מפני שכל נצחון ועקשות הוא בעורף דוקא, אך בהיפוך כשהוא בסט' דקליפה הוא פב, דהעיקר המנגד להפיל הנופל לכל רע מטעם הנ"ל (אבל נשמות עליונים שהן מבחי' פנים הן בבחי' ביטול אמיתי לאלקות והזזה לגמרי להיות לבו נשבר ונדכה תמיד ונבזה בעיניו נמאס עד שמואס בחייו ממש ותומ"י שמתבונן בגדולת ה' יתפעל ויזיז ממקומו להבטל מכל עצמותו לה' לבדו וכו', וכמו שאנו רואים בחוש גם בפחות ערך שתומ"י שיזכירו לה' אחד יכנע לבו ורצונו כו' וכ"ש כשיבטשו אותו בבני חיי ומזוני שירך לבבו וישבר מאד ויעשה תשובה מקירות לבו בבכיה רבה כו'), [ו]אף שזהו הסימן להבין בין צדיק לרשע שבצדיק כתיב אבן בוחן⁶⁹⁹ כו' כמ"ש בזהר, עכ"ז יש נשמות שהן בשרשן בבחי' פנים כצדיקים גמורים וירדו ונפלו למטה בבחי' אחוריים ועורף להיות קשים כברזל כו' מצד הגלגולים שנתגלגלו נשמות גבוהות וירדו למטה בשביל תיקון ובירור דעורף והוא ע"י בחי' נצחון ועקשות בעבודת ה' וכה"ג, ויש נשמות שירדו למטה מצד עוונות וח"נ שעבירה מטמטמת⁷⁰⁰ לבו של אדם כאבן ממש ומצד השורש של[ה]ן נשמות גבוהות הן מבחי' מוחין דפנימי'⁷⁰¹ כו', וזהו שא' לעולם יהא אדם רך כקנה⁷⁰² ולא יהי' קשה [כארז] כו' וכמ"ש במ"א).

והנה ע"ד דוגמא מכל הנ"ל בנשמות שהן בחי' עורף דקדושה כו' יובן עכ"פ שהעורף הוא בחי' [הגסות ו]הקושי ביותר ועכ"פ יובן מזה בבחי' עורף דקליפה המנגד ממש לקדושה [האלקית] והוא בחי' קליפה דפרעה שאחר כל האותות ומופתים הכביד את לבו כו' והוא שר של מצרים שהוא בבחי' כת"ר דקליפה והוא מ"ש התנים הגדול⁷⁰³ הרובץ בתוך יאוריו כו' כמ"ש בזהר⁷⁰⁴ וה"ע תוקף וקושי וגסה"ר דסט"א שנק' עומק רע לבלתי יבטל כלל וכלל מגילוי אלקות אדרבה אמר מי ה'⁷⁰⁵ כו' (ואע"פ ש[נ]א' מלך על גוים כו' וכתיב מי לא ייראך⁷⁰⁶ מלך כו' וכן יראו מה' כל הארץ⁷⁰⁷ כו' גם בכתר דקליפה שהרי קראו לו אלקא דאלקייא⁷⁰⁸ כי להיותן מקבלים מאחוריי' וחיצוני' דשם אלקי' כידוע, הרי בכאן אמר ואני אקשה⁷⁰⁹ את לב פרעה כו' והוא שהסתיר עליו אור אלקי ביותר והוא ממ"ח צירופי' אחרונים דשם אלקים וז"ש ונתתי מופתים [בארץ חם⁷¹⁰ ] כו' וכמ"ש במ"א). והנה כדי להכניע הקליפה⁷¹¹ קליפה תקיפה דפרעה [הוצרך להיות ע"י משה דוקא, ולכך לגבי פרעה הי' משה עיקר המדבר⁷¹² לפי שעיקר יסודו בקליפה דפרעה] הוא עוצם הגסות והקשי רוח כו', ואין דבר לעומתו בסט' דקדושה שיוכל להכניע אותו ולהפילו רק ע"י בחי' משה דוקא לפי שמשה פג, אהוא בחי' היפוכו בתכלית בקדושה האלקי' והוא בחי' הביטול במציאות ממש בהעדר הרגשת עצמו מכל וכל [מצד שנשמתו מבחי' פנימיות דח"ע ששם הוא בחי' גילוי עצמות א"ס ב"ה ממש, וכמ"ש בו כי⁷¹³ מן המים משיתיהו ממ"ע דח"ע כנ"ל, וע"כ גזר אומר למשה שיהי' הוא העיקר המדבר לפרעה להכניעו ולהפילו משרשו בעורף כו'] שלא הי' זה היכולת ע"י אהרן רק ע"י משה דוקא וד"ל.

וביאור הענין הנה במשה נאמר והאיש משה עניו מאד⁷¹⁴ מכל האדם כו' והאיך הי' שפל בעצמו כ"כ עד שהי' פחות בעצמו מכל האדם אשר ע"פ האדמה כו', הענין הוא דיש בשפלות ב' מדריגות הא' מצד החשבון שחושב פחיתות ערכו בכל דבר עד שנחשב בעצמו כחוטא גדול יותר מכל אדם ושפלות זאת נק' הכנעת הלב שלבו נכנע ונשבר באמת מצד פחיתות ערכו בעיניו עד שהכל טובים ממנו כו', ואמנם יש לשפלות זאת שיעור ומדה עכ"פ הרי הוא במציאות דבר מה רק שהוא הפחות ערך מהכל ומרגיש בשפלות הזאת מפני שאין זה רק השפלת הגסות שאינו יש ודבר בעצ[מו כלל] ונק' ביטול היש לבד. ואמנם ענין הענוה יתירה הוא שפלות הב' שאינו לפי המדה כלל והיא השפל[ות] בעצם מציאו' שנק' ביטול העצמות מצד העצם שהוא שפל בעצם לבלתי ירגיש א"ע כלל בשום דבר מה וכאילו אינו במציאות ממש וכמו שנא' ונחנו מה כו' (ובל"א נישטיקייט ער איז באיי זיך גאר נישט), והסימן הוא שאינו מרגיש כלל בעצמו [גם] השפלות הזאת מאחר שאינו בא ע"פ חשבון הפחיתות שלו רק מצד עצם שפלותו הוא הנק' ענוה שנא' והאיש משה עניו מאד כו' כנ"ל⁷¹⁵ שעי"ז ממילא הי' לו לב נשבר ונדכה מאד בתמידות עד שהי' נבזה בעיניו נמאס⁷¹⁶ בתכלית וכענין ונפשי כעפר לכל תהי'⁷¹⁷, דאל"כ האיך הי' עניו מכל האדם אשר ע"פ האדמה יהי' מי שיהי' אפי' גוי⁷¹⁸ כו', והוא לפי עוצם מיעוט והעדר הרגשת עצמו לגמרי מכל וכל ע"כ נפש[ו] כעפר לכל תהי' ממילא עד שיסבול חרפתו גם מהפחות שבפחותים ולא יצר לו כלל וכלל, ואין זאת המעלה דענוה יתירה שאינה לפי המדה כלל בא בעצם נפשו דמשה רק מפני [ש]שורש נשמתו שהיא היא⁷¹⁹ גבוה מאד והוא מבחי' פנימי' דח"ע שנק' מים עליונים כו' שהוא בבחי' ענין⁷²⁰ האמיתי דעצמות אוא"ס ב"ה שאינ[ו] שורה כ"א בדבר השפל בעצם בתכלית [ביותר], וכידוע בענין ונפשי כעפר כו' אז ודאי פתח לבי פג, בבתורתיך⁷²¹ שנמשך לו פנימי' ח"ע דתו' כמ"ש יהיב חכמתא לחכימין⁷²² דוקא שהוא הביטול והשפלות בעצם הכל⁷²³ שנק' חכימין שם שורה מעצמות דח"ע שבבחי' אין ממש, וכן בלב כל חכם לב⁷²⁴ דוקא נתתי חכמה שלא תמצאינה בגסה"ר⁷²⁵ כלל, לפי שמשה הי' עניו מאד יותר מכל האדם ע"כ הי' שורה בו בתמידות מפנימי' ח"ע ששם גילוי עצמות אוא"ס ב"ה וכידוע דעומק רום אינו שורה רק בעומק תחת⁷²⁶ וכמ"ש את מי אשכון⁷²⁷ את דכא ושפל רוח, וזהו מצד שרש נשמתו שמן המים עליונים משיתיהו ע"כ הי' עניו מאד בעצם מהותו כו' מפני שכל הגבוה [oldpage_קכא] גבוה ביותר [יותר] הוא משפיל א"ע למטה מטה ביותר⁷²⁸ וזהו האות על רו"מ עילוי⁷²⁹ נשמתו דוקא. וראי' לזה ממה שמצינו שמשה השפיל א"ע להשקות צאן יתרו כמ"ש וגם דלה דלה לנו וישק את הצאן אף שיתרו הי' אז כומר לע"ז ולא נתגייר עדיין והאיך השפיל א"ע כ"כ להשקות צאן דבנות יתרו, אלא מפני שזה הכלל דכל הגבוה גבוה [ביותר] יותר יוכל להשפיל א"ע וע"כ הי' יכול משה להביא שפע גם למדרגות הנמוכות בתכלית כמו להשקות צאן יתרו כו' וכה"ג (ולקח את צפורה⁷³⁰ בתו לאשה, וכה"ג יוסף שלקח את אסנת בת פרעה⁷³¹ כו'), וכדוגמא שאמר במכת בכורות ועברתי באמ"צ אני ולא מלאך⁷³² כו' (וכמו שידוע בענין משלי שלמה שמפני רוממות עומק החכמה יכול להשפיל הדברים במשלים וחידות עד אין שיעור למטה וכמ"ש וידבר ג"א משל⁷³³ ).

והנה מכ"ז יובן הטעם מה שלגבי פרעה הי' משה עיקר המדבר וכמ"ש אתה תדבר אל פרעה ואהרן הי' רק כמתורגמן לבד והוא מג'⁷³⁴ טעמים שהן א' ממש, להיות שבחי' קליפה תקיפה דפרעה שנק' תנין הגדול כו' הי' במדרגה היותר נמוכה ועמוקה ביותר שהוא בחי' כתר דקליפה הנק' עומק רע שעמוק עמוק מכל מדריגו' דחו"ב ומדות דקליפה שהן חרטומי מצרים, ולזאת לא הי' ביכולת להכניעו ולהפילו כ"א ע"י משה דוקא להיותו לעומתו במדרג' הגבוה מאד נעלה בקדושת האלקי' ביותר שהוא בפנימי' הכל⁷³⁵ דקדושה כמו שהחכ' באין האמיתי דעצמו' א"ס ב"ה שהוא דוקא אשר יכול להשפיל א"ע למטה ביותר מטעם הנ"ל, והוא עצמו הטעם הב' שהיא הנותנת שיוכל להשפיל עוצם גסותו ולשבור אותו בתכלית לפי שהי' היפוכו בתכלית בבחי' לב נשבר ונדכה בתכלית מצד הענוה היתירה מכפי המדה לפי שהי' עניו [מאד] מכל האדם שהוא עוצם פג, גהשתל'⁷³⁶ בעצם דוקא כנ"ל, והכל א' לפי שזאת השפלות הגדולה בנפשו באה מצד שרשו למעלה גבוה מאד נעלה משום דהא בהא תליא דוקא כנ"ל⁷³⁷ וד"ל. ולפי שעצם לב נשבר ונדכה נבזה בעיניו נמאס כו' דמשה זהו תכלית המנגד לגה"ר⁷³⁸ דקליפה דפרעה ששרשו בעורף כנ"ל, ע"כ ע"י בחי' לב נשבר ונדכה⁷³⁹ ושפלות עצומה דמשה הוא שיכול לעשות הכנעה ושפלות לבטל גסות דקליפה דפרעה ג"כ שיכנע לבבו הקשה כברזל לשבור לגמרי כו', כי כל גסות וחוצפה קשה אין לו ביטול רק בשתי סיבות, או בביטושים גדולים ביותר כמו עד"מ שמכים ביותר קשה בהכאה גדולה בצור, או שיפול מצד המנגדו שהוא תכלית בחי' האין האלקי שיכול לעשות ביטול היש הגס ביותר, ושניהם היו ע"י משה דוקא להיותו בתכלית עומק רוח נשברה ונפש שפילה ביותר והוא הי' אלקים לפרעה להכותו מכות גדולות כמ"ש ראה נתתיך אלקים לפרעה כו' עד שגם אבן קשה [כ]פרעה נכנע ונשבר לפניו שלא הי' זה ע"י אהרן רק ע"י משה דוקא מטעם הנ"ל וד"ל. וזהו מ"ש אתה תדבר אל פרעה⁷⁴⁰ כו', פי' תדבר לשון הכנעה כמו ידבר עמים תחתינו⁷⁴¹ כו' וכמו ותדבר את זרע הממלכה⁷⁴² כו' שזהו ענין הכנעה להכניעם ולהשפילם בתכלית כו', כך בבחי' דבור [ד]משה אל פרעה כו' הי' מכניע לפרעה להיות בתכלית הביטול לאלקות רק שה' הכביד לבו כדי להרבות אותות ומופתים כו' ולכך לגבי פרעה דוקא הי' משה עיקר המדבר ולא אהרן וד"ל.

וזהו הם המדברים אל פרעה הוא משה ואהרן פי' המדברים אל פרעה להכניעו [ו]להשפילו כו' [ב]פי' ידבר עמים תחתינו כו', הוא משה ע"י משה דוקא מטעם הנ"ל ואח"כ אהרן שהי' לו למתורגמן לפרש דבריו לבד, אבל העיקר הי' משה כמו [שנא'] ראה נתתיך כו', משא"כ בסדר ההדרגה ביצ"מ להוציא את בנ"י ממצרים שם נהפוך שאהרן קדם למשה וע"כ א' הוא אהרן ואח"כ משה אשר כו', והוא מטעם הנ"ל דאהרן נק' שוש' דמט' לעורר לבב בנ"י באה"ר שלזה מיאן משה בשליחותו עד שא"ל ה' אהרן יהי' לך לפה דוקא כנ"ל⁷⁴³. והנה התורה היא נצחית⁷⁴⁴ בכל דור ובכל זמן ויש גם עכשיו בכל דור ובכל זמן בחי' משה ואהרן שנק' ראשים⁷⁴⁵ לכנ"י ואהרן שודמ"ט כו' היינו לגבי כנ"י דקדים למשה בבחי' העלאת מ"ן, והוא בכל סדר התפלה באוי"ר בהתבוננות להעלות נש"י בפסד"ז עד ק"ש בא' ואהבת בכל לבבך כו' שהיא התלהבות וצמאון נה"א לדבקה בו ית', ואח"כ משה שהוא שודמ"ל להמשיך אח"ז דוקא גילוי אוא"ס ע"י תומ"צ והוא מ"ש והיו הדברים כו' ודברת בם בשבתך⁷⁴⁶ כו' שזהו עיקר בענין פג, דהבירורים לברר מעה"ד טו"ר בסו"מ בפו"מ וע"ט כו' שזהו דוקא⁷⁴⁷ כל היום אחר התפלה רק ע"י משה דוקא [משום] דבחכ' אתברירו כו', והוא ע"י בחי' הענוה ושפלות בעצם הנ"ל שהוא לב נשבר ונדכה בעצם שלמעלה הרבה מן הצמאון וההתלהבות כו' הוא היפוכו בתכלית שהרי הצמאון והתלהבות הנפש הוא בחי' העלאה ורוממות הנפש שמתנשא ויגביר⁷⁴⁸ לבו לעלות למעלה, ואע"פ שבעת התפלה יעלה בהר ה' באוי"ר כו', הרי אנו רואים שתומ"י אחר שעה יפול למטה לגמרי ונשאר הנו"ן⁷⁴⁹ כמו שהוא ולא יש ביכלתו לברר לעה"ד ולהפך חשוכא לנהורא כו' בסו"מ כו', אך ע"י בחי' ענוה ושפלות בעצם הנ"ל שהוא עומק לב נשבר ונדכה בתכלית הוא הכח והעוז דוקא שיוכל להיות כל היום סו"מ בתכלית כו' גם כשהולך במקום חשך וטומאה והופך חשך לאור כו' שלא הי' זה ע"י התבוננות⁷⁵⁰ לפי שזהו בבחי' משה הנ"ל שהוא דוקא המדבר אל פרעה דוקא לבטש ולהכניע גסות קשה דקליפ' דעומק רע כו'. וז"ש [הם] המדברים אל פרעה הוא משה דוקא ואח"כ אהרן שהוא המעלה מחלק הטוב דק"נ בתפלה אחר הבירור דמשה בתו' בכל⁷⁵¹ היום כמשל השובר את קליפת הפרי שבקל יכול⁷⁵² ליטול את הפרי אח"כ [ולאכלו] וא"צ טורח כלל⁷⁵³ כו' וד"ל.

ובכ"ז יובן מ"ש מי יעלה בהר ה' כו' נקי כפים [כו'] אשר לא נשא לשוא נפשו, ויש בתיבה זו דנפש[ו] קר"י וכתיב⁷⁵⁴ נפשו כתי' ונפש[י] קרי (ופירש"י⁷⁵⁵ אשר לא נשבע בשמי ובנפשי לשוא ר"ל⁷⁵⁶ שבועה אפי' אל החפץ⁷⁵⁷ כמו נשבעה בנפשו⁷⁵⁸ ) ושניהם אמת, והענין הוא כי הכ[תי'] מורה על בחי' משה שהן אותיות התו' כמו התושב"כ⁷⁵⁹ דוקא שהוא ע"י משה כו' [ב]ענין כ"ד ספרי' דאורייתא שנמשך מים הגדול ע"י משה כמ"ש וגם דלה דלה [לנו] כו', וזהו [שהכתי'] נפשו בחי' נפש דמשה כמ"ש כ"א בתורת ה'⁷⁶⁰ חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה כו' שהוא אחר התפלה דוקא⁷⁶¹, שע"י בחי' שפלות וענוה וביטול עצמות כל חפצו להגות בתו' ומעשה המצות להבדיל בין טו"ר כל היום, אבל⁷⁶² כל מה שהי' לו צמאון והתלהבות הנפש שזהו נשיאת הנפש בחי' העלאה והגבהה למעלה באלקות לא לשוא נשא [את] נפשו דהיינו נפשו דמשה שהוא לומד באותיות התורה שיש בה מבחי' אוא"ס שבח"ע שהוא בחי' משה שנא' בו [oldpage_קכב] כי מן המים עליונים דח"ע משיתיהו כו' כנ"ל, אבל הקרי הוא נפש[י] (כמו הנשבע בשם הוי' לשוא שנושא [את] שם הוי' לשוא) היינו כאשר לא בא לבחי' ביטול וענוה ושפלות כלל אחר התפלה, הגם שהתפלל בכוונה שלימה לפי דעתו והתפעל בהתלהבות ותשוקת פד, אאלקי בצמאון הנפש כו' אבל לא הי' בלבו ודעתו רק להגיע להתפעלות זאת שהוא רק התנשאות והגבהת [ה]לב שייטיב לבו בזה עצמו כמו לא יחפוץ כסיל בתבונה⁷⁶³ כ"א בהתגלות לבו וכמ"ש במ"א, עד שיוכל להיות מזה שמיד אחר התפעלות אהבה ותשוקה לאלקות ישכח מיד ויפול מזה לגמרי ולא ישאר רק בחי' גבהות וגסות הלב שהוא רק התנשאות גשמיות בלב[ו] ומה שהי' לו התפעלו' ודביקות כדמיון הכוזב ויגבה לבו בגשמיות לומר הלא דבר הוא ומתגאה על הכל בגיאות גשמיות שנק' גסות הרוח ממש והוא מוטעה מאד בנפשו להחזיק עצמו ברוב קדושה יתירה עד שירדוף ממנה⁷⁶⁴ בכבודו כאחד הגיאים וריקים כו', והוא מ"ש אמרו אחיכם שונאיכם⁷⁶⁵ כו' למען שמי יכבד הוי' כמ"ש בר"מ על אנשי שם⁷⁶⁶ כו' שכל נקודתו אינו⁷⁶⁷ רק להתגדל ולקנות שם כו', נמצא שלא נשאר רק החיצוניות שהוא ההתנשאות גשמיות לבד ולא יותר הרי לשוא ממש נשא את נפשו בהתלהבות בתפלה.

וראי' לזה [ו]הסימן המורה ע"ז הוא מה שלא יחפוץ כלל במעשה טוב כמו בלימוד ת"ת ומעשה המצות אחר התפלה לפי שכבר מילא לבבו והוטב לו מאשר הי' לבו בהתפעלות ובזה די לו כי לזאת הי' מגמתו מפני שאינו רוצה רק [ב]צמאון זה לבד (כ[נ"ל ב]משל הצמא ואינו שותה כלל שאין זה צמאון כלל כ"א הי' הצמאון אמת לא הי' מרווה הצמאון כ"א בשתיית המים) (אך עכ"ז יש רבים טועים בזה [להחמיר] ביתר מכפי המדה לאסור בנפשם כל הרגשה בהתפעלות אלקות מטעם זה, ישגו בזה מאד, שכ"ז היינו שאינו חפץ בקרבת אלקי' מצד אלקות כלל רק להתפעל בהתלהבות ולא יותר [ו]הוא מצד שאינו בבחי' ביטול היש כלל וכמו שהוא בגסותו יחפוץ להתפעל באהבה ודביקות ואין בו הזזה ממקומו כלל, ועיקר המכוון באהבה והדביקות אינה מצד האהבה והדביקות עצמה רק שיהי' דבוק בהוי' דוקא שהוא בחי' הביטול עצמי לידבק בבוראו כמ"ש לדבקה בו דוקא וכן ואתם הדבקים בהוי' כו', והוא עושה הדביקות עצמו עיקר ולא מצד אלקות כלל שהרי ניכר ממנו ממה שאינו חפץ בתו"מ שזהו המעיין שמרווה צמאון וכמ"ש הוי כל צמא⁷⁶⁸ לכו למים מפני שאין צמא באמת כלל, אבל מי שקרבת אלקים יחפוץ באמת היינו לדבקה בו ית' דוקא אינו חפץ בהרגשת אהבה ודביקות מצד עצמו אלא המכוון מזה שיהא דבוק בו ית' דוקא שהוא בחי' ביטול עצמותו לימשך ולדבק בהוי' כו', א"כ מזה יובן דדוקא הרגשת התפעלות אלקות לחיות גמור זהו הסימן שאהבה ודביקות הזאת הוא באלקות ממש כמ"ש פד, בואהבת את הוי' בכל לבבך כו' בשני יצריך כו' דהיינו אהבה מורגשת בלב שאין מקרא יוצא מידי פשוטו⁷⁶⁹ וכמ"ש לאהבה את הוי' אלקיך כי הוא חייך ממש וכמאמר קרבת אלקים⁷⁷⁰ לי טוב לי ממש, רק כשכוונת[ו] בקרבת אלקים מצד אלקות דוקא ואע"פ שהוא הנאת עצמו עד שירגיש בנפשו חיות גמור הרי יחי' נפשו מאלקות ממש וכמ"ש לבי ובשרי ירננו⁷⁷¹ כו' כי הוא צור לבבי⁷⁷³ כי הוא חיינו⁷⁷² ממש כו' ואין מורגש יותר מן השיעור וניגון והוא עיקר האהבה והדביקות באלקות כמ"ש וחסידיך ירננו⁷⁷⁴ כו' וכמו"כ בכל [ה]מזמורים שבתהלים וד"ל).

וזהו שהקרי נפשי שאינו בא לכלל דביקות וקירוב אמיתי ביחו"ע⁷⁷⁵ דתו"מ שהוא בחי' משה רק הוא בבחי' הפירוד עצמי ע"כ⁷⁷⁶ נפש"י ולא נפשו דמשה (וכפירש"י שנושא שם הוי' לשוא כו' והוא בתפלה של שוא נפשי חסר⁷⁷⁷ כמו הצמאון שוא הנ"ל שהרי הוא כאלו מעיד עדות שקר כנ"ל בנפשו באמרו ואהבת כו', וכללות נש"י⁷⁷⁸ [נק'] נפשי כמו צמאה לך נפשי⁷⁷⁹ כו'), כי התנשאות של שוא הי' ממש כו' אחר שלא נשאר בו רק הגסות לברר⁷⁸⁰ כו'. אך מי יעלה בהר הוי' בתפלה (ומי יקום במקום קדשו בהיכל ד"א של הלכה שהוא בהיכל ק"ק⁷⁸¹ ) נקי כפים ובר לבב פי' מי שאינו חפץ רק להוי' לבדו והוא בר לבב בביטול כל העצמות ואי[נו] מטעה א"ע כלל⁷⁸² לחפוץ למלאות לבבו בהתפעלות עצמיות רק להוי' ולדבקה בו דוקא, הוא איש אשר לא נשא לשוא נפשי כי העלאת נפש[ו] הוא לה' דוקא והתנשאות זו להוי' היא ולא לשוא כו' כי הוא איש אשר ישא ברכה מאת הוי' כו' דהיינו בדבר ה' זו הלכה באמיתיות⁷⁸³ התו' שלומד מיד אחר התפלה שממשיך תוס' ברכה והמשכה בגילוי אוא"ס בחכ' שבתורה כמ"ש כ"א בתורת ה' חפצו ובתורתו כו' להאיר נפשו לדבקה בו ית' ממש, וזהו ישא ברכה מאת הוי' בתורה על נפשו וצדקה מאלקי ישעו ע"י מצות מעשיות שנק' צדקה כמו זורע צדקות כידוע וד"ל. אבל מי שאין חפצו בתורת ה' כלל מיד אחר התפלה הוא איש אשר נשא לשוא נפשו בתפלה כו' וזהו נפשי ולא נפשו דמשה, וע"כ לא ישא ברכה מאת הוי' כלל בתו"מ וגם ממילא יובן שאינו ממשיך כלום בח"י ברכות דשמו"ע באומרו בא"י כו' מאחר שלשוא נשא נפשו בהעלאות כו' וד"ל. ובאמת גם מי שהתפעלות אהבתו להוי' היא בהעלאת וביטול עצמותו לדבקה בו ית' כו' עד שהוא מרגיש בנפשו לחיות גמור כמ"ש כי הוא חייך ממש בלי שום תערובות עצמו כלל, הרי [ז]ה נק' בחי' רצוא שאין זה שלימות כלל ולא בזה חפץ הוי' כמ"ש הסבי עינייך⁷⁸⁴ מראות⁷⁸⁵ כו' דמוקדין לי' בשלהובא פד, גדרחימותא כו', אלא העיקר הוא בבחי' שוב⁷⁸⁶ הוא שהמשיך גילוי אלקו' בתומ"צ שהוא בחי' משה כמ"ש ודברת בם כו' וע"כ יראה בלא חכ' שבתורה הן פירוד בין א' למא"ו⁷⁸⁷ דהיינו אתתא אתתרכת מבעלה⁷⁸⁸ כו' כמ"ש בזהר. וכך הוא מי שנשאר בחיות אלקי גם זה בחי' רצוא⁷⁸⁹ בהיותו קרוב ודבוק באמת בהתלהבות אמיתי, כי הרי א' חסד חפצתי בתומ"צ בפו"מ ולא זבח⁷⁹⁰ דתפלה במקום קרבן⁷⁹¹ דהיינו העלאת הנפש באוי"ר לבד. וזהו ג"כ מ"ש מי יעלה בהר הוי' אשר לא נשא לשוא נפשו בחי' רצוא⁷⁹² שיהי' בבחי' נפשו דוא"ו דתורה בבחי' שוב דוקא, וכן להיפוך מי שאומר אין לי אלא תורה אפילו בביטול וענוה ושפלות כו' אפי' תורה אין לו כשלא קדם לו בחי' רצוא באהבה כו' בק"ש ותפלה, דמי שלא [י]עלה בהר הוי' בסדר המדריגות דתפלה עד ק"ש בהעלאת דרצוא הוא⁷⁹³ לא יוכל לקבל אור דתורה כלל וכלל ואין ענוה ושפלות שלו בלא התפעלות בתפלה אמת, כ"א אחר הרצוא דתפלה הוא בא לבחי' ענוה ושפלות וביטול אמיתי הוא אשר ישא ברכה מאת הוי' בתומ"צ כל היום וד"ל (והוא הפי' הפשוט במ"ש מי יעלה בהר ה' ומי יקום דקאי הכל בהיכלא עילאה דתורה אשר לא נשא לשוא נפשו בתפלה כו') וד"ל⁷⁹⁴.

ומעתה ⁷⁹⁵ יש להבין מ"ש בראש פ' זו אלה ראשי בית אבותם⁷⁹⁶ בני ראובן בכור ישראל כו' ובני שמעון⁷⁹⁷ כו' ואלה שמות בני לוי⁷⁹⁸ כו' עד הוא אהרן ומשה אשר אמר הוי' [להם הוציאו כו'] מה סמיכות כ"ז לענין הוא אהרן ומשה כו', ואם מפני שרצה לייחס תולדות אהרן ומשה הי' לו להתחיל רק בשבט לוי ולמה התחיל בשבט ראובן ושמעון שאין מהצורך לזה בשביל יחוס אהרן ומשה שהרי אינם מראשי בית אבותם של אהרן ומשה כלל כו', ומובן מזה דמה⁷⁹⁹ שייכות לראובן ושמעון עם לוי דוקא לייחוס של אהרן ומשה ולמה ראובן ושמעון שייכי' יותר מכל השבטים כו'. ועוד י"ל מה שייכות ענין זה דאלה ראשי בית אבותם לתחלת הפרשה דוארא עם מה שאמר בסוף פ' שמות למה הרעות⁸⁰⁰ כו' והשיבו עתה תראה כו' וארא כו' עד לכן אמ[ו]ר כו', וגם בגוף ענין התשובה על השאלה אינו מובן כלל דמה זו תשובה עתה תראה כו' שאין זה רק הבטחה לבד וכבר פד, דהבטיחם ע"ז ואין כל חדש בזה כלל. והשאלה במקומה עומדת שא' שאין ההבטחה מתקיימת שהרי בנ"י מוכים ונדחקים ביותר ע"ד העבודה כמ"ש ויוכו שוטרי בנ"י⁸⁰¹ כו' וז"ש למה הרעות כו' לא די שלא הצלת כהבטחתך כו' אלא שהרעות להם יותר כו' ומה זה שא' וארא אל כו' עד לכן אמ[ו]ר כו' שאין זו תשובה כלל על השאלה. והעיקר י"ל מה זו סמיכות פרשה זו דאלה ראשי בית אבותם שמתחיל לספר יחוס ראשי בית אבותם דמשפחות השבטי' שאין זה שייך כלל לענין הצלת בנ"י מקושי עבודתם כו' ולא⁸⁰² בשביל להודיע יחוס אהרן ומשה משבט לוי אין זה שייך כלל לענין הקדום להשיב על השאלה רק במה שא' הוא אהרן ומשה אשר אמר ה' להם כו' הרי זה כבר ציוה להם כו'.

אך הנה הענין הוא דכ"ז יתורץ בהקדמה א' דבחי' ראובן ושמעון הוא שייך דוקא לבחי' לוי שע"כ א' אח"כ הוא אהרן ומשה כו', וגם יתורץ מה שבתחלה א' הוא אהרן ומשה ובסוף א' הוא משה ואהרן (באופן אחר). להיות ידוע בשורש כללות נש"י שהוא בציור אדם כמ"ש נעשה אדם בצלמינו⁸⁰² כו' והוא בבחי' אדם העליון דאצי'. והנה כללות ע"ס דאצי' נחלקו לג' קווין חח"נ קו ימין, בג"ה קו שמאל, [דת"י קו האמצעי כולל ב' הקוין כידוע, דהיינו שכלול מחסדים דקו ימין חח"ן ומגבורות דקו השמאל] ובחי' ההתכללות משניהם יחד הוא קו האמצעי דוקא שנק' בריח התיכון⁸⁰⁴ כו', והיינו ג"כ ענין ג' שמות דשם ע"ב⁸⁰⁵ ושם ס"ג⁸⁰⁶ ושם מ"ה⁸⁰⁷ הכלול משניהם יחד שהוא עיקר בחי' אד"ם גימט' מ"ה⁸⁰⁸ כידוע. והענין הוא דשם ע"ב הוא בחכ'⁸⁰⁹ דקו הימין בבחי' החסדים דחכ' חסד כו'. ושם ס"ג הוא בבינה⁸¹⁰ קו השמאל בג"ה כו' בינה גבורה כו' בבחי' הגבו', ושם מ"ה כלול מחו"ג דע"ב ס"ג, ומאמצעות התכללות שניהם יחד נמשך והוא המחבר לשניהם יחד שהוא בחי' קו האמצעי דת"י כידוע בס' הקבלה. וזהו כללות ענין פ' זו דאלה ראשי בית אבותם שלשה שבטים ראובן ושמעון ולוי שהן בחי' הג' קווין דחג"ת שכולל כל ציור קומת אדם והן ג' שמות דע"ב ס"ג מ"ה בחי' חב"ד, ובחי' ראובן הוא בקו הימין חח"נ כו' דשמו מורה ע"ז רא"ו ב"ן⁸¹¹ כידוע דראי' בחכ'⁸¹² וחסד הוא ענף החכ'⁸¹³ ע"כ שמו רא"ו ב"ן דב"ן מסטרא דחסד⁸¹⁴ כמו כי זכר פה, אחסדו⁸¹⁵ כו' והוא שם ע"ב דחכ' וחסד דחס"ד גימט' ע"ב⁸¹⁶ כידוע. ובחי' שמעון הוא בקו השמאל בג"ה כו' ושמו מורה ע"ז לשון שמיעה כמ"ש כי שמע הוי'⁸¹⁷ כו', וידוע דשמיעה בבינה⁸¹⁸ והוא בחי' ס"ג כו', וידוע דהחכ' מקור החסדים ובינה מקור הגבורות שהן ב' קווין דחח"נ [ו]בג"ה כו'. ובחי' לוי הוא בחי' קו האמצעי⁸¹⁹ דת"י⁸⁰³ שכולל חו"ג דראובן ושמעון והוא בחי' שם מ"ה שכולל שם⁸²⁰ ע"ב וס"ג כנ"ל. ולזה לא ייחס רק לג' שבטים הללו בשביל שלימות דיחוס תולדות אהרן ומשה שבאים משבט לוי שהוא קו האמצעי שכולל חו"ג דראובן ושמעון, ולכך הזכיר תחלה לייחס לראובן ושמעון מפני שמהם בא בחי' התכללות [ד]חו"ג בלוי שהוא קו האמצעי בחי' שם מ"ה [ה]נ"ל. ואם לא ראובן ושמעון דב' קווין דחו"ג לא הי' קו האמצעי [שכלול משניהם כו', וכ"ז בשביל יחוס תולדו' אהרן ומשה משבט לוי להיותם בבחי' הפנימי' דשם מ"ה שבקו האמצעי] וכמ"ש ונחנו מ"ה מ"ה ממש (וכמ"ש מ"ה שמו⁸²¹ ומ"ה שם בנ"ו, ולהיותם מבחי' לוי דוקא ע"כ ייחס לראובן ושמעון [בתחלה ג"כ מטעם הנ"ל, וזהו שמסיים בפ' זו הוא אהרן ומשה כו' דבשביל זה היה כונתו להזכיר יחוס ראובן ושמעון ב]תחלה, ולזה עיקר המכוון בפ' זו דאלה ראשי בית אבותם כו' וד"ל. להיות שבחי' שם מ"ה דמשה ואהרן הוא שורש כל התו"מ שהוא רק לאכללא שמאלא בימינא וימינא בשמאלא⁸²² שהוא בחי' התכללות דחו"ג גבו' דשמאלא בחסד[י'] דימינא וימינא כו', וזהו עיקר ענין התשובה על השאלה במה שהתחיל בפ' זו (כמשי"ת). וזהו ג"כ מה שא' תחלה הוא אהרן ומשה ובסוף א' הוא משה ואהרן לפי ששרשם [מ]בחי' מ"ה דקו האמצעי דלוי כנ"ל ששם בחי' ההתכללות דחו"ג שמאלא בימינא וימינא בשמאלא כמ"ש משה ונחנו מ"ה מ"ה ב[בחי' הת]כללות ע"כ הקדים אהרן למשה ומשה לאהרן וד"ל.

ולהבין ביאור כ"ז הנה תחילה יש להבין ביאור טעם לבחי' ראובן ושמעון שראובן בבחי' החסד ושמעון בבחי' הגבו' כו', ותחלה יובן ע"ד הפשוט כפי שמצינו בסיפור המעשה בכתובים אנו רואים דראובן הי' טבעו מסט' דחסד דוקא שהרי במעשה דיוסף כתיב וישמע ראובן⁸²³ ויצילהו מידם שלא הסכים כלל בהריגת יוסף וכמ"ש אל תשפכו דם⁸²⁴ כו' למען הציל אותו כו' וכאשר לא מצאו בבור קרע שמלותיו וא' הילד איננו⁸²⁵ ואני אנה אני בא, לפי שראובן רא"ו ב"ן הוא מסטרא דחסד דקו הימין כנ"ל ויוסף הוא בחי' יסוד⁸²⁶ כנ"ל⁸²⁷ כידוע, וכאשר הצדיק אבד בגלות⁸²⁸ כו' שזהו בחי' יסוד אז אין מקום כלל לבחי' החסד פה, בדראובן, כי כל אור החסדים אינו נמשך ונגלה רק ביסוד [ו]כמ"ש יומם יצוה ה' חסדו⁸²⁹ (וכידוע דחסדים דאימא דבינה בקו השמאל מסתיים בחז[ה] כו' ומחסדים דאבא בקו ימין מאיר ביסוד⁸³⁰ דוקא וז"ש הילד איננו א"כ אנה אני בא וד"ל), אבל שמעון הי' מסט' דדין דקו השמאל כנ"ל ע"כ הי' בו בחי' דין קשה על יוסף שהרי הוא הי' הראשון שא' לכו ונהרגהו⁸³⁰ כו' ולזה אסר יוסף את שמעון לעיניהם⁸³¹ כידוע, ולזה א' יעקב שמעון ולוי אחים⁸³² כו' שניהם בסט' דדין קשה כמ"ש ועברתם כי קשתה⁸³³ כו' (אך בחי' גבו' דלוי להיותם באים מהתכללות החסדים דקו הימין נמתקו ע"י משה ואהרן כו' ומסט' דחסד דכהנים שנכללי' בהם בחי' גבו' דלוים כידוע בענין תנופת הלוים⁸³⁴ כו' וד"ל).

ומעתה יש להבין איך שהי' שורש ראובן ושמעון למעלה בשני קוין דחו"ג שהוא בחו"ב דע"ב וס"ג כנ"ל, דהנה מבואר למעלה בפי' ראובן רא"ו ב"ן שהוא בבחי' ראי' דחכ' כו', וביאור הענין ידוע בהפרש שבין חכ' ובינה כמו שיש הפרש בין ראי' לשמיעה דאינו דומה שמיעה לראי'⁸³⁵ דראי' מקרוב שרואה במהות הדבר לאמיתתו כמו שהוא ממש כמו איזהו חכם⁸³⁶ הרואה את הנולד כמו שרואה בעיניו ממש לפי שהחכ' נק' אור המאיר כו'. וכך הוא בראיית עין השכל באלקות שהוא מקרוב דוקא שמכיר לאמיתית עצמותו ית' והוא להיותו למעלה מבחי' השגה והבנת שכל שנק' שמיעה מרחוק דלית מח' תפיסא בי' בעצמותו כו', כמו השומע גדולת המלך מרחוק שאינו דומה כלל לראי' במהותו כו', וע"כ היא הנותנת דהחכמה מקור החסדים כי כל ראי' מקרוב מוליד אהבה וחסד היפוך הדין. וכמו שאנו רואים בחוש במי שמקורב ורואה תמיד פני המלך יהופך כל דין וקטרוג עליו לזכות וחסד משא"כ כשאינו רואה פני מלך ישפוט אותו ע"פ השכל המחייב רק דין, וגם מי שחטא ביותר כשיבא בראי' מקרוב יהופך מדין לחסד, אבל מרחוק ידקדקו עליו במדה"ד לפי שע"פ השג[ת השכל] שנק' שמיעה מרחוק יותר ידקדקו [עליו] בעיון השכל בטעמים וסברות המטים כלפי דין יותר, וכ"ז מפני שבחי' החכ' הוא המטה כלפי חסד גם ברוב הקטרוגים יכול להפוך הכל לזכות. וראי' ממי ששכלו עמוק ורחב יותר יותר יכול לסבול כל מנגד להטות הכל כלפי חסד, וע"כ הגדול בשנים יותר יוכל לסבול דבר המנגד ויותר יטה כלפי חסד היפוך הדין, ומי ששכלו מצומצם ביותר כתינוק לא יוכל לסבול כלל שום מנגד לפי שהשגתו בצמצום הוא ע"כ אינו פה, גיכול לקבל דבר שנגד שכלו והבנתו כלל וכלל, משא"כ החכם ביותר שכלו רחב ביותר לקבל כל מנגד ולהטות הכל כלפי חסד (מפני שיש לכל דבר מנגד מקום אצלו כו'). וזהו שהחסד הוא ענף החכמה דוקא לפי שהחכ' מקור החסדים, והוא בחי' שם ע"ב במילוי יודי"ן⁸³⁷ דע"ב גימט' חס"ד כו', וזהו בחי' ראובן רא"ו ב"ן דחסד דב"ן מסט' דאבא⁸³⁸ קאתי, וכמ"ש כי אתה אבינו⁸³⁹ כמ"ש כי בנים אתם⁸⁴⁰ כו', וע"כ הי' טבע ראובן להטות לחסד במעשה דיוסף כנ"ל (וכנ"ל בענין מ"ש הילד איננו כו'). והוא טעם דגל מחנה ראובן תימנה לסט' דדרום כו' (וגם מטה שמעון נכלל בו⁸⁴¹ כו'), אבל בחי' שמעון שהי' [בבחי'] דין קשה במעשה דיוסף זהו מצד שרשו בקו השמאל בגבו' דבינה כמ"ש אני בינה לי גבורה⁸⁴² כו' כמ"ש בזוהר דבינה מינה דינין מתערין⁸⁴³ כו' ועד"מ הנ"ל במי ששכלו מצומצם רק כפי השגתו והבנתו לא יוכל לסבול למנגד ויתעורר בדין קשה על המנגד כו', והוא בחי' השמיעה שמרחוק דוקא שהוא בבינה והשגת השכל שאינו רק כפי הצמצום המושג כו' והיינו בחי' שם ס"ג דבינה בקו השמאל והוא מקור הגבו' (ואעפ"י שהשמחה בבינה כמ"ש אם הבנים שמחה⁸⁴⁴ והשמחה הוא המתקת הדינין⁸⁴⁵ כידוע, זהו [ב]בחי' פנימי' בינה דוקא והוא יי"ן⁸⁴⁶ המשמ"ח⁸⁴⁷ כו' אבל [ב]חיצוני' דבינה דינין מתערין כנ"ל וכמ"ש בזוהר בענין ועבד הלוי הוא⁸⁴⁸ כו') (וכמשי"ת). וזהו שבהשתלשלות דקו השמאל למטה מטה ביותר מסתעף דינין קשים ונק' גבור[ו]ת קשות ממש רצועא לאלקאה⁸⁴⁹ כו' והוא מבחי' ס"ג דס"ג שבו הי' השבירה⁸⁵⁰ כידוע (כמו שא' שמעון ולוי לכו ונהרגהו כו' ויעקב קללם וא' ארור אפם כי עז⁸⁵¹ כו' שהגבו' קשות ממש הן בבחי' ארור דקליפה שעז ביותר כו') (אבל אור החסד גם בירידתו למטה ביותר אין אורו מתעבה⁸⁵² ולא נחשך כלל מצד שרשו בחכ' שהוא מקור החסדים וכתיב ימותו ולא בחכ'⁸⁵³ שלא הי' בו שבירה כלל, והוא מטעם הנ"ל בבחי' ראי' מקרוב כו'). אך הנה הלוים הגם שהיו בסט' דדין קשה דשמעון שהרי א' ארור אפם כו' המתיקו הדיני' פה, דהקשים בגבו' רשפי אש התשוקה האלקי' בשיר שלהם ובעבודתם במשכן כו' וכמ"ש ועבד הלוי הוא [כו'] והוא במה שנלוו אל הכהנים שה[ן] בקו הימין (כמשי"ת בבחי' לוי כידוע).

והנה בחי' לוי הוא הממוצע בין בחי' חסד וגבו' דראובן ושמעון כנ"ל שהוא בקו האמצעי דת"י כו', והענין הוא כידוע כמו שבחי' יעקב הוא בבחי' הת"ת⁸⁵⁴ שהוא כלול מחו"ג דאברהם ויצחק כמ"ש אלהי אבי אברהם⁸⁵⁵ ופחד יצחק הי' לי כו', כך בחי' משה הוא בחי' הדעת⁸⁵⁶ שהוא הממוצע בין חו"ב⁸⁵⁷, כידוע דהדעת כולל חו"ג⁸⁵⁸ לפי שכלול מחו"ב והוא מחסדים דאבא דקו ימין ומגבו' דאימא דקו השמאל שהרי נק' דעת נוטה⁸⁵⁹ שמטה את השכל כלפי חסד או כלפי דין בקו המשקולת שמכריע לימין או לשמאל כו'. והוא עיקר בחי' קו האמצעי שהוא בחי' שם מ"ה דמשה מ"ה שמו כו' שכלול מב' שמות דע"ב וס"ג דחו"ב כו', וכידוע בזוהר דמשה מלגאו ויעקב מלבר⁸⁶⁰ פי' משה הוא בחי' הדעת שכלול מחו"ב וע"כ⁸⁶¹ כולל לחו"ג היינו בחי' פנימי' דשם מ"ה, ויעקב בחי' הת"ת שכלול מחו"ג ממש הוא בחי' חיצוני' והיינו יעקב מלבר והוא מדה"ר שכלול מחו"ג⁸⁶² כידוע, והוא בחי' דעת ות"ת דקו האמצעי שזהו כמו אור וכלי⁸⁶³ שהדעת הוא פנימי' לרחמים שכל מי שיש בו דעה יותר יותר ירחם כו' (כמ"ש במ"א בענין מי שאין בו דעה⁸⁶⁴ אסור לרחם עליו כו'). וזהו ענין לוי בכללות שהוא בחי'⁸⁶⁵ בקו האמצעי דת"י שכלול מחו"ב דע"ב וס"ג דראובן ושמעון ע"כ כולל חו"ג יחד כמו להטות לזכות או לחוב כנ"ל וד"ל. וראי' לזה הוא ממה שמצינו בשבט לוי שהי'⁸⁶⁵ התכללות מחו"ג דכהנים ולוים שהן ב' הפכים ממש כמים ואש שהרי הכהנים מסט' דחסד⁸⁶⁶ דוקא כידוע והלוים מסט' דדין⁸⁶⁷ דוקא (וע"כ הזהיר להעביר תער ע"כ בשרם כו' וכתיב הזה עליהם מי חטאת⁸⁶⁸ כו' וכמ"ש בזוהר בענין קרח⁸⁶⁹ ), ועכ"ז הרי היו כלולי' זב"ז רק שהגבו' דלוים נכללו בחסדים דכהנים וכמ"ש וילוו עליך וישרתוך⁸⁷⁰ שהיו משמשים פו, אלכהנים כו'. וזהו ענין תנופ[ת] הלוים ע"י אהרן דוקא שבתנופה זאת נתכללו בסט' דחסד כו', ולזה ציוה הוי' שיוכללו בחסדים לפי שמסתעף מהם גבו' קשות ביותר, וכמו שהי' במחלוקת קרח ועדתו ע"כ מיד ציוה שיומתקו ע"י החסדים דכהנים כידוע, אבל לע"ל יהי' בהיפוך שכהנים יוכללו בלוים [ו]כמ"ש [ו]הכהנים הלוים⁸⁷¹ כלומר הלוים יהיו כהנים כו' לאכללא ימינא בשמאלא כו' וכמ"ש במ"א. וא"כ הרי עכ"פ יוכל להיות התכללות דחו"ג בב' אופנים גבו' בחסדים וחסדים בגבו' וזהו אינו רק מצד ששורש הכהנים ולוים בקו האמצעי דדעת ות"ת שהוא בחי' לוי (והוא ג"כ מה שהתורה נמשך ע"י הוראה דלוי כמ"ש בלוים יורו משפטיך ליעקב⁸⁷² כו' לפי שהתו' היא בקו האמצעי דת"ת כמ"ש מימינו א"ש ד"ת⁸⁷³ כו' והוא לאכללא שמאלא בימינא וימינא בשמאלא כענין ה"ח וה"ג דמ"ע ול"ת. וכענין אנכי ולא יהי' לך בדבור א'⁸⁷⁴ נאמרו כידוע וד"ל).

וזהו שייחס לראובן ושמעון בשביל לוי ויחס ללוי בשביל משה ואהרן שהן בבחי' פנימי' דשם מ"ה דדעת כו' וכמ"ש ונחנו מ"ה מ"ה ממש והם יחדיו כא' ממש כלולים בשם מ"ה מבלי חילוק מדריגות ביניהם כלל, והענין הוא שהן בבחי' נו"ה דדעת שנק' תרין פלגי גופא⁸⁷⁵ שכלולי' כא' ממש ואעפ"י שהנצח ענף החכ'⁸⁷⁶ והוד ענף הגבו'⁸⁷⁷ מתכללי' יחד וע"כ הי' ביניהם אהבה ואחוה ורעות, שהרי א' אהרן אחיך הלוי כו' יוצא לקראתיך וראך ושמח בלבו כו' וכתיב וישק לו⁸⁷⁸ כו', וכשהי' משה עובד בימי המלואים⁸⁷⁹ הי' אהרן משרתו בבחי' לוי⁸⁸⁰ לגבי משה שהי' כהן וז"ש אהרן אחיך הלוי לפי שנצח דאבא שורש משה⁸⁸¹ גובר על הוד דאמא⁸⁸² שבדעת עצמו ועכ"ז א' ונחנו מ"ה שכלולי' כא' ממש בשם מ"ה דבחי' הדעת. ולזה לפעמים א' הוא אהרן ומשה ולפעמים הוא משה ואהרן דלפעמים זה קודם ולפעמים זה קודם משום דכלולים זמ"ז והי' לאחדים ממש כי שרשם א' הוא והוא הדעת שכולל חו"ג כנ"ל וז"ש אהרן אחיך הלוי כו' וד"ל. וזהו אלה ראשי בית אבותם בני ראובן כו' דהנה אעפ"י שעיקר המכוון בייחוס ראובן ושמעון אינו רק בשביל משה ואהרן והם אינם ראשי בית אבותם כלל, עכ"ז הוצרך דוקא להזכיר יחוס ראובן ושמעון בתחלה ואח"כ לוי לפי שראובן ושמעון דוקא הם ראשי בית אבותם של משה ואהרן והוא מטעם הנ"ל, דעיקר בחי' פו, בלוי שהוא התכללות דחו"ג שבבחי' הדעת שרש משה ואהרן אינו בא רק מהתכללות דחו"ג שהן ראובן ושמעון בחי' ב' קווין דימין ושמאל, ושפיר שייך לקרות לראובן ושמעון אלה ראשי בית אבותם של משה ואהרן אעפ"י שאינם ראשי בית אבותם ממש [מ"מ נק' ראשי בית אבותם] להיותם הם כלולים בלוי שהוא קו האמצעי שאינו בא רק מכללות דראובן ושמעון שהן ב' שמות דע"ב וס"ג כנ"ל שמהם בא בחי' שם מ"ה דדעת שבאים⁸⁸³ יחד כו'. וע"כ א"א לו להתחיל מלוי בלבד בלא ראובן ושמעון בתחלה ולא הוצרך להזכיר רק לג' השבטים אלה דראובן ושמעון ולוי לפי שהם עיקר ראשי בית אבותם [ד]משה ואהרן מטעם הנ"ל וד"ל.

ומעתה י"ל מה שא' הוא אהרן ומשה אשר א[מר] הוי' להם כו' ותחלה י"ל מ"ש על צבאותם [למעלה מצבאותם], דהנה ידוע שכאשר יעקב וביתו ירדו מצריימה ירדה שכינה עמו כמ"ש אנכי ארד עמך מצרימה⁸⁸⁴ ואנכי אעלך כו' הרי אנכי ממש ירד עמו, והוא גילוי שכינה כמו שהוא למעלה ממש וירדה למטה היינו עם המרכבה עליונה כידוע דמעולם לא ירדה שכינה למטה בלא מרכבה כמו כל [ה]נביאים שראו גילוי שכינה עם המרכבה כמו ישעי' ויחזקאל⁸⁸⁵ גם בגלות כמו⁸⁸⁶ על נהר כבר כו', וכמו עד"מ המלך שהולך דרך רחוקה שהוא הולך עם כל צבא חילו ומרכבתו כו'. וכך הי' בגלות מצרים כשא' ליעקב אנכי ארד עמך מצרימה כו' הלך עם כל צבא חילו וכל מרכבה עליונה כו'. וראי' לזה מיציאת מצרים כידוע בענין ס"ר מלאכי' עליונים שיצאו עם ישראל⁸⁸⁷ ממצרים כמ"ש בעצם היום הזה יצאו כל צבאות ה' ממש ממצרים כו'. אך כל זמן שהיו ישראל בגלות מצרים לא היו נק' בשם צבאות ה' ממש רק אחר שנגאלו ע"י משה כתיב בעצם היום הזה דוקא יצאו כל צבאות ה' כו'. והענין הוא כידוע שיש ב' מדריגות שהן ב' שמות דהוי' ואלקי', ויש ב' מיני מרכבה א' מרכבה עליונה⁸⁸⁹ דשם הוי' דאצי' נק' צבאות הוי' כמו הוי' צבאות הוא מלך הכבוד⁸⁹⁰ כו' וכן ישעי' אמ' ואראה את הוי' צבאות⁸⁹¹ כו', וגם בירידת האור דשם הוי' בגלות נק' הוי' צבאות כמו שא' זכרי' כה א[מר] הוי' צבאות⁸⁹² כו'. והב' מרכבה תתאה⁸⁸⁸ דשם אלקי' והן מלאכי' שנק' מחנה אלקי'⁸⁹³ וכמרכבה דפני ארי'⁸⁹⁴ ופני שור כו' בעולם היצירה ועשי' כידוע דשם אלקי' הוא בחי' הצמצום⁸⁹⁵ וההסתר דוקא עד שמסתתר פו, גמאד להיות מלך אלקי' על גוים כו' והוא ענין גילוי אלקות⁸⁹⁶ בע"ש. וכך הי' בגלות מצרים דכתיב אנכי ארד עמך כו' הרי הי' בחי' ירידה גדולה בהתלבשות וצמצום גדול דבחי' אלקי' [ב]מ"ח צרופים אחרונים דמל' דמל' דעשי' [ב]שר של מצרים, וע"כ היו ישראל אז משועבדים לפרעה בעבודה קשה בחומר ו[ב]לבנים כו' שהוא [ב]בחי' אחוריי' [ו]עורף דמל' דקליפה כו'. וע"כ כל זמן הגלות היו ישראל במדריגה התחתונה מאד היינו למטה מטה הרבה מבחי' המלאכי' שנק' מחנה אלקי' שהיו בהתלבשות בשר של מצרים בסוד גלות השכינה כמ"ש אנכי ארד עמך כו' (והוא מפני בחי' הבירורי' דשם ב"ן כו' שהגלות הוא ענין הבירור כמו ענין⁸⁹⁷ הבירור לכסף במצרף כו', וע"כ נק' גלות מצרים כור הברזל⁸⁹⁸ כו' וכמ"ש בס' לק"ת שדור דגלות מצרים היו נצוצות הגבוהות דדור הפלגה שנפלו בנהר נילוס⁸⁹⁹ ויצאו ל[ה]תקן בדור זה דגלות מצרים כפי מדתם לעבוד בחומר ו[ב]לבנים ויזעקו מן העבודה כו'. ובזה נתקן הפגם שפגמו דור הפלגה בעבודתם לבנות מגדל כו'), רק שהיו נשמרים שם ע"י המלאכים דמחנה אלקי' שהיו עם השכינה כו'. ואמנם לאחר שנגאלו ממצרים ע"י גילוי שכינה כמ"ש ובמורא גדול⁹⁰⁰ זו גילוי שכינה שיצאו מבחי' ההסתר דשם אלקי' המצמצם כו', אז נאמר יצאו צבאות הוי' שהוא שם ה' דתיקון דאצי' שהוא למעלה הרבה מבחי' מרכבה דשם אלקי' שנושאות את הכסא דמל' דיצי' או עשי', לפי שנגאלו ע"י משה שהוא בבחי' שם מ"ה דדעת ש[ז]הו בחי' התיקון דהוי' דאצי' וע"כ על ידו דוקא נתנה התורה שה[י'] בבחי' התיקון כידוע. וע"כ נק' ישראל בשם צבאות הוי' דוקא לפי שהיו בבחי' צבאות הוי' דמרכבה עליונה שיצאו עמהם עם גילוי אור שם הוי', וראי' לזה ממ"ש ויסע מלאך האלקי'⁹⁰¹ ההולך לפניהם ויעמוד מאחריהם כו', וזהו מ"ש על צבאותם למעלה מצבאותם [ה]ראשונה דמחנה אלקי' אלא על צבאותם, והוא צבאות הוי' שלמעלה הרבה משם אלקי' כידוע להיותם אחר הבירור דגלות שעלו להיות בבחי' שם [הוי' דבחי' התיקון וכמ"ש ישראל אשר בך אתפאר⁹⁰² שהוא בחי' הת"ת דתומ"צ ששרשו בבחי' הדעת דמשה שהוא בבחי' שם מ"ה]. ולזה סמך זה לאחר שייחס ג' השבטים דראובן ושמעון ולוי שהוא כלול בבחי'⁹⁰³ התיקון דקו האמצעי שמזה יצאו תולדות אהרן ומשה כנ"ל ע"כ אמ' מיד הוא אהרן ומשה כו' הוציאו את בנ"י על צבאותם כו'⁹⁰⁴ וד"ל.

אך עדיין יש להבין מה שאמר כאן הוא אהרן ומשה הזכיר אהרן תחלה ואח"כ משה כו' וזהו שא' אשר אמר ה' להם פו, דהוציאו כו' והלא עיקר הציווי הי' למשה ולא לאהרן, ולמה בענין הציווי הוציאו כו' הזכיר תחלה אהרן, להיות מבואר למעלה דשורש משה ואהרן הן בבחי' נו"ה דאבא וידוע דאיהו (המשפיע) בנצח ואיה[י] (המקבל) בהוד⁹⁰⁵ כו', ע"כ א' הוא אהרן הוא שושבינא דמטרוניתא דאיה[י] בהוד והוא לעשות אתעדל"ע⁹⁰⁶ לעורר ר"ר העליונים וז"ש אני שמעתי את נאקת בנ"י⁹⁰⁷ כו' לכן אמור לבנ"י כו'. וזהו שהזכיר אהרן תחלה במ"ש אשר א' הוי' להם הוציאו כו' כי כדי שיהי' התעוררות ר"ר שיומשך מלמעלה למטה ע"י העלאות מ"נ דצעקת בנ"י מלמטה הרי אהרן הי' המעלה אתעדל"ע⁹⁰⁸ להיות אתעדל"ע דר"ר כו' להיות נגאלים. אך⁹⁰⁹ בבחי' הגאולה ממש שהוא לדבר אל פרעה להוציא את בנ"י בפו"מ [א' הם המדברים אל פרעה כו' הוא משה ואח"כ אהרן כו'] להיות[ו] בבחי' שושבינא דמלכא להמשיך כח אור א"ס למטה להיות הגאולה בפ"מ משום דאיהו בנצח שזהו שורש משה כו'.

ובזה יתור[צו] כל הדקדוקי' הנ"ל בסדר פרשה זו. ובענין התשובה דוארא על מה שא' למה הרעות כו', דהנה משה⁹¹⁰ א' לה' ומאז באתי [אל פרעה]⁹¹¹ לדבר בשמך שהוא שם הוי' דוקא דמשה ואהרן א' לפרעה בשם הוי' כה אמר⁹¹² כו' הרע לעם הזה משום דשורש של⁹¹³ פרעה באחוריי' דשם אלקי' המצמצם דמלך אלקי' על גוים, לא ידע בשם הוי' כלל, ע"כ א' מי הוי'⁹¹⁷ אשר כו' וכמו שא' בסוף לפרעה⁹¹⁴ וידעו מצרים כי אני הוי'⁹¹⁵ שע"י האותות ומופתים נגלה להם שם הוי' שלמעלה משרשם באלקי' כו' ע"כ נכנע פרעה. וזהו שהשיב לו עתה תראה אשר אעשה לפרעה והתחיל לומר לו אני הוי' וארא כו' ושמי הוי' לא נודעתי להם כו' כי הגם שיעקב הוא בבחי' הת"ת כלול מחו"ב⁹¹⁶ דע"ב וס"ג מ"מ אין זה שם הוי' דשם הוי'⁹²⁶ הפנימי' דמשה הנ"ל שורש⁹¹⁸ הדעת דמשה מלגיו [ואיהו שם מ"ה מלגיו⁹¹⁹ ] דאיהו אורח כל⁹²⁰ האצי' שקיו דאילנא כו' שהוא שורש התורה. וגם הקימותי⁹²⁰ כו' לתת להם את ארץ כנען כו' שהוא שם ב"ן⁹²¹ לאחר הבירור. וגם אני שמעתי כו' לכן אמ[ו]ר לבנ"י אני הוי' כו' עד והייתי לכם לאלקי'⁹²² פי' להאיר להם משם מ"ה דתו"מ דוקא שלא נודע לאבות כלל. וגם והבאתי אותם⁹²³ אל הארץ שהוא שם ב"ן להיות להם למורשה⁹²⁴ דוקא שהוא א"י כשיקיימו תו"מ דוקא⁹²⁵ ארץ ישראל ע"ש התיקון דמ"ה מברר לב"ן כו' אני הוי'. ואמנם איך יכול להיות בחי' גילוי שם הוי' זה להם, והי' רוצה שיהי' ע"י משה לבדו בלא פז, אאתעדל"ת ע"י אהרן וע"כ א' מיד בא דבר אל פרעה⁹²⁷ וישלח את בני ישראל כו', והשיבו משה הן בנ"י⁹²⁸ לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה כו' וא' וידבר הוי' אל משה ואל אהרן ויצום⁹²⁹ אל בני ישראל ע"י אהרן ואל פרעה ע"י משה מטעם הנ"ל. לכך התחיל לייחס ג' השבטים דראובן ושמעון ולוי, ואמר⁹³⁰ אלה הם ראשי בית אבותם שמהם יצאו משה ואהרן בחי' שם מ"ה הנ"ל כמ"ש ונחנו מ"ה שלזה א' הוא אהרן ומשה הוא משה ואהרן שמתכללי' כא' להיותם בנצח והוד תרין פלגי גופא כנ"ל. וע"כ א' בסמוך לפרשה זו וידבר הוי' אל משה אני הוי' דבר אל פרעה⁹³¹ כו' נתתיך אלקים לפרעה כו' [ו]אהרן אחיך יהי' לך לפה מטעם הנ"ל עד סוף הפ' שא' וידעו מצרים כי אני הוי' דוקא ואז א' וילך משה ואהרן⁹³² כאשר צוה הוי' כן עשו פי' בכאן נגמר הדבר לבא בפ"מ שיהי' גילוי שם הוי' אל פרעה שיכנע וישלח את בני ישראל, וגם נמשך שם מ"ה דהוי' דתומ"צ לישראל וע"כ כפל הדבר בעשי' זו כי הרי זה כאלו כבר עשו, והיינו מה שא' למשה תחלה עתה תראה אשר אעשה לפרעה וד"ל.