רעז

הדבורים והקולות בפעם אחת אלא מעט מעט וכל דבור וקול שומע האזן בהבדל מדבור זולתו וא"א לב' דבורים שישמעו בבת אחת³⁶ וכמארז"ל³⁷ בענין זכור ושמור³⁸ בדבור א' נאמרו מה שאין הפה יכול לדבר ואין האזן יכולה לשמוע, ונמצא הדבור והשמיעה וכן הריח לא יתפוס הכל בבת אחת אלא חלקים חלקים דוקא, משא"כ חוש הראי' אינו כן שהרי אנו רואים בכל מי שיביט ויסתכל על איזה דבר שטח מה הנה מיד כרגע יתפוס כח הראות אותו כללות השטח בבת אחת ממש בלתי קדימה לראיית העין על חלק א' ממנו מעל חלק זולתו כלל אלא הכל נסקר בסקירה אחת בעין הראות, מפני שכח חוש הראי' הוא בא ונמשך בבחי' אור מקיף כלומר לפי שהוא תופס בבחי' עגול והיקף לאותו דבר הנתפס בכחו עד שכאלו אותו הדבר שהוא מביט עליו הוא באמצעית וכח ראייתו מקפת אותו ומסבבת מכל צדדיו³⁹, וא"כ מובן שאין בבחי' הראי' חלקים אלא הכל בהשואה אחת ופעם אחת כו', וממילא מובן שאין בה תחלה וסוף ולא מעלה ומטה⁴⁰ (ומה שאנו רואים שכאשר יביט הרואה על איזה דבר שיש בה ציורים עד"מ ציצים ופרחים שאם⁴¹ היות שמביט על כלליות הדבר בסקירה אחת כו' כנ"ל, עכ"ז לא ירגיש לראות בדברים הדקים מן הדקים שיש בציור הזה בפרטיות הציצים והפרחים או ברשומות הדקים שבם, כ"א עד לאחר זמן שיביט בדבר ההוא הרבה אז ימצא כל הפרטי' הדקים וירגיש בהם כו', ולכאו' ה"ז כמו שארי הכחות שאינם באים בב"א שהובא לעיל, אמנם באמת אינו כן שזהו רק כמו כלל ופרט, שאין בפרט אלא מה שבכלל⁴² שכאשר כלל זה כולל פרטי' אלו בהכרח לאמר שישנם בבחי' הכלל כו' דאל"כ אינו כלל מכל פרטי' אלו כו', ואינו דומה לכח השמיעה שאזן מילין תבחן⁴³, ומעט מעט נרגש דבור המספר עד שיודע הדבר שמספר לו, משא"כ הרואה הרי רואה בב"א כנ"ל אלא שרואה הכלל והפרטי' הנראי' לעין כל, ולא פרטי' הדקי' שזה יכול להיות מב' טעמי' או שמקיף העין אינו מתחלק כ"כ לפרטי' דקי' עד שיעמיק היטב, או מפני שגם כח הראי' מוגבלת היא שעד פה תבוא⁴⁴ כו', אבל עכ"ז תפיסת כח הראי' ה"ה בב"א אלא שבא בבחי' הכלל, והרי מצינו שארז"ל והלא במאמר אחד יכול להבראות⁴⁵, שנת' פי' שמאמר אחד כולל כלליות ע"מ והוא מאמר דבראשית⁴⁶, נמצא עכ"פ הי' יכול להיות ההתהוות כמו שהיא עתה גם ממאמר בראשית שהוא כלל שכולל כל המאמרות כו' (דאם נא' שהי' בלתי פרטי' א"כ א"ז נק' יכול להבראות שהרי הי' באו"א, וגם הלא לא לבד מטעם כדי