ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך טז יתרו שיחה ה

231

קובץ ה-PDF השיחה כולה מצוטט ב־3 עמודים חיפוש חדש

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

אין לומר שלימוד זה מן הפסוק אינו אלא אסמכתא בלבד¹¹, כי דרשה זו מובאת בין מדרשים נוספים שאינם אסמכתא בלבד, אלא שמלמדים הלכות מן התורה –

[מ"זכור ושמור שניהם נאמרו בדיבור אחד" לומדים^* שנשים חייבות בקידוש היום – דבר תורה" (כי "כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה"). מכך ש"מחלליה מות יומת" "וביום השבת שני כבשים", "ערות אשת אחיך" "יבמה יבוא עליה", "לא תלבש שעטנז" ו"גדילים תעשה לך" בדיבור אחד נאמרו, לומדים את ענין הקרבת התמיד בשבת, ענין היבום, וענין כלאים בציצית¹². ואחר־כך מופיעה במכילתא הדרשה "תהא זוכרו באחד בשבת שאם יתמנה לך מנה יפה תהא מתקנו לשם שבת" (כדעת שמאי¹³), ואחר־כך דרשת רבי יצחק "לא תהא מונה כדרך שאחרים מונים אלא תהא מונה לשם שבת" – שהלכה זו, שצריך לזכור את השבת גם בכל השבוע היא, לדעת הרמב"ן, מצות עשה מן התורה¹⁴].

ולכן דחוק מאוד לומר, שהדרשה "זכור מלפניו ושמור מלאחריו..." שנאמרה בתוך הדרשות הללו היא אסמכתא בלבד.

ג. ההבדל בין המכילתא לברייתא באופן הדרשה

לכאורה, ניתן היה לומר, שאכן, זוהי מחלוקת בין המכילתא לבין הברייתא, ושהמכילתא אינה סוברת¹⁵ ש"כל מקום שנאמר שבות מוסיפין מחול על הקודש".

אך כיון שקיים כלל "לאפושי פלוגתא לא מפשינן"¹⁶ (=אין להרבות במחלוקות), לא סביר לחדש ולומר שהמכילתא חולקת על הברייתא לגבי ההלכה – אם ההלכה לגבי תוספת היא רק בשבת או גם ביום־טוב ויום־הכיפורים¹⁷ – אלא שההבדל ביניהם

הערות

11. או שי"ל (למעט הפלוגתא עם הש"ס – ראה בפנים ס"ג) שבנוגע ליו"ט ס"ל להמכילתא שלימוד הש"ס הוא אסמכתא בעלמא – וג"ז דוחק גדול, כי עפ"ז צ"ל דהלימוד בש"ס בנוגע לתוספת שבת הובא דרך גררא, כי הוא מדאורייתא (אלא שנלמד מזכור ושמור כו'). כןדוחקגדוללומרדלהמכילתאכלהלימודבש"ס (גם בנוגע ליוהכ"פ) הוא אסמכתא בעלמא. וראה לקמן בפנים ס"ז.
*. שבועות כ, ב.
12. ראהמפרשיהמכילתאוירושלמישם–הובאו לקמן בפנים סעיף ח' ובהערה 38.
13. ביצה טז, א. הובא בפרש"י פרשתנו שם. וראה בארוכה רמב"ן עה"פ. ובמפרשי רש"י. שו"ע אדה"ז או"ח סי' רמב ס"י.
14. ראה רמב"ן עה"פ. שו"ע אדה"ז ס"ס ס"ד. וראה מרכבת המשנה למכילתא.
15. כ"כ במרכבת המשנה למכילתא: האי תנא ס"ל כר' ישמעאל פ"ק דשביעית דס"ל מה חריש רשות וכו' וס"ל כר' חייא מדיפתי פ"ק דר"ה דף ט' דמוקי ועניתם את נפשותיכם (שממנו למדין בגמ' שם הדין דתוס' יוהכ"פ שבת ויו"ט) לאוכל ושותה בתשיעי.
16. ובפרט שבנוגע ליוהכ"פ כו"ע מודי "דתוס' יוהכ"פ מדאורייתא" – שבת קמח, ב. ביצה ל, א (ראה תוד"ה ור"ע ר"ה שם).
17. אף שבלאה"כ צריך לומר שתרי תנאי אליבא דרבי ישמעאל – דהרי בר"ה שם אי' דרבי ישמעאל נפקא לי' דמוסיפין מחול על הקודש ביוהכ"פ שבת ויו"ט מדתניא ועניתם (הנאמר ביוהכ"פ), והרי (גם) המכילתא הוא דרבי ישמעאל – מ"מ, דיו לומר שתרי תנאי פליגי (רק) בנוגע למקור הלימוד, אבל לא בנוגע לעצם הדין.

מצוטט ב־3 עמודים

לקוטי שיחות 1

כרך ז ‹ מצורע ‹ שיחה ב ‹ 112 לקו"ש חט"ז ע' 231

תורת מנחם 1

ל - שנת תשכ"א - חלק שני ‹ בס"ד. שיחת מוצש"ק פ' בשלח, י"א שבט ה'תשכ"א לקו"ש חט"ז ע' 231

שולחן ערוך ספרי כ"ק אדמו"ר הזקן 1

אורח חיים חלק ב ‹ הלכות שבת ‹ רסא זמן הדלקת נרות לשבת ובו ז' סעיפים: ‹ ד לקו"ש חט"ז ע' 231

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 39 עמודים.