תכט
ממעשה שו"א דמעשה שו"א כתי' אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים, ידי יד כהה51 וכמ"ש נטה ימינו ברא שמים52 נטה שמאלו וברא ארץ לכן בארץ העלם והסתר אלקות, ובשמים שנברא ביד מאיר53 בו גילוי אלקות יותר מבארץ, אך מהשמים אינו נמשך בהארץ וכן הי' בתחילת הבריאה שמשמים לא יומשך בארץ וכמ"ש השמים שמים לה'54 והארץ נתן לבני אדם אבל מעשה צדיקים כתי' מקדש א"ד כוננו ידיך ב' ידות בחד מעשה שע"י קיום תומ"צ בנין המקדש שהוא ג"כ מצוה55 ממשיכים מבחי' שמים בארץ.
וזהו ועבדתם את הוי' אלקיכם שענין העבודה הוא להמשיך שם הוי' הגם דהוי' הוא למעלה מסדר השתל' מ"מ הוא רק שם בלבד, ואף דהוי' הוא בחי' סוכ"ע56, מ"מ לגבי' גם סוכ"ע אינו תופס מקום כלל לכן תחילת שם הוי' ביו"ד שכדי שיומשך שם הוי' צ"ל צמצום57, לכן צדיקים ע"י עבודתם ממשיכים שם הוי' מחדש, וענין אלקיכם דיש אלקיך וכמ"ש בק"ש ואהבת את הוי' אלקיך58 שהוי' יהי' אלקיך אלוקה שלך כמו"כ הוי' יהי' אלקיכם, והגם שלאחר השבת כתי' ביום עשות הוי' אלקים ארץ ושמים הרי נמשך שם הוי', אך בגלות מצרים קוב"ה סליק לעילא ולעילא59 לכן צריכים להמשיך שם הוי' שיהי' אלקיכם, ומ"ש א"ת הוי' כו' הם אותיות מא' עד ת'60 בחי' דיבור בע"מ נברא העולם61 והוא מקור העולם, וזהו את הוי' דכתי' יראו את הוי' כל קדושיו62 וכתי' יראו מהוי' כל הארץ63, כשכל הארץ היא יראה מהוי' בחי' יר"ת ויראו את הוי' הוא בחי' יר"ע64 לכן רב65 קדושיו כו', דאת הוי' הוא שטפל ובטל לה' וכמו את בשרו הטפל לבשרו66, כמו"כ כאן מ"ש את הוי' הוא בחי' יר"ע.
הערות
- 51. ידי יד כהה : ראה מנחות לו, סע"ב.
- 52. נטה ימינו ברא שמים : ראה פדר"א פי"ח. הנסמן בתו"א וארא נו, ב בפנים. סה"מ תרל"ג ח"ב ע' שסה ואילך.
- 53. ביד מאיר : אוצ"ל: ביד ימין מאיר.
- 54. השמים שמים לה' : תהלים קטו, טז.
- 55. בנין המקדש שהוא ג"כ מצוה : סהמ"צ להרמב"ם מ"ע כ. רמב"ם הל' בית הבחירה פ"א, ה"א.
- 56. דהוי' . . סוכ"ע : ראה פיסקא שלפנ"ז. לקו"ת בלק עג, ד. עד, ב. תו"ח וארא ח"א עג, ב. וש"נ.
- 57. שיומשך שם הוי' צ"ל צמצום : ראה לקו"ת שמע"צ צב, ד. סה"מ תרכ"ט ע' קכו. וש"נ.
- 58. ואהבת את הוי' אלקיך : ואתחנן ו, ה. ראה תו"א תצוה פב, רע"ג. לקו"ת שה"ש מב, ב.
- 59. קוב"ה סליק לעילא ולעילא : ראה זהר ויגש רי, א. ויקרא כ, ב. מאמרי אדה"א קונטרסים ע' שסג. וש"נ. תו"ח שמות ח"א לט, סע"א ואילך ובהערה 72. סה"מ תר"ם ח"א ע' שיב. וש"נ.
- 60. את . . אותיות מא' עד ת' : ראה זהר בראשית כט, ב. רקאנטי בראשית דף ב, א. לקו"ת עקב טו, א. מאמרי אדה"א שמות ח"ב ע' שלז. וש"נ.
- 61. בע"מ נברא העולם : אבות רפ"ה.
- 62. יראו את הוי' כל קדושיו : תהלים לד, י [בהוספת תיבת: כל — ראה גם סה"מ תרכ"ט ע' שלא].
- 63. יראו מהוי' כל הארץ : תהלים לג, ח.
- 64. יראה מהוי' בחי' יר"ת ויראו את הוי' . . יר"ע : ראה לקו"ת במדבר יג, ב. לקמן הנחה ד"ה והמים להם חומה ובהערה
- 65. רב : אוצ"ל: רק.
- 66. את בשרו הטפל לבשרו : משפטים כא, כח. ב"ק מא, ב.
ספר המצוות, מצוות עשה כ׳ - הטקסט מספריא
היא שצונו לבנות בית הבחירה לעבודה, בו יהיה ההקרבה והבערת האש תמיד ואליו תהיה ההליכה והעליה לרגל והקבוץ בכל שנה. והוא אמרו יתעלה ועשו לי מקדש. ולשון ספרי שלש מצות נצטוו ישראל בעת כניסתן לארץ למנות להם מלך ולבנות להם בית הבחירה ולהכרית זרעו של עמלק. הנה התבאר שבנין בית הבחירה מצוה בפני עצמה. וכבר בארנו שזה הכלל כולל מינים רבים שהם המנורה והשלחן והמזבח וזולתם כלם מחלקי המקדש והכל יקרא מקדש, וכבר ייחד הצווי בכל חלק וחלק. אמנם אמרו במזבח מזבח אדמה תעשה לי שיחשב בזה שהיא מצוה בפני עצמה חוץ ממצות מקדש. הענין בו כמו שאספר לך אמנם פשטיה דקרא הנה הוא מבואר כי הוא מדבר בשעת היתר הבמות שהיה מותר לנו בזמן ההוא שנעשה מזבח אדמה בכל מקום ונקריב בו. וכבר אמרו כי ענין זה הוא שצוה לבנות מזבח שיהא מחובר בארץ ושלא יהיה נעתק ומטלטל כמו שהיה במדבר. והוא אמרם במכילתא דרבי ישמעאל בפירוש זה הפסוק כשתכנס לארץ עשה לי מזבח מחובר באדמה. וכאשר היה הדבר כן הנה זה הצווי נוהג לדורות ויהיה מחלקי המקדש, רוצה לומר שיבנה מזבח אבנים בהכרח. ובמכילתא אמרו בפירוש ואם מזבח אבנים תעשה לי רבי ישמעאל אומר כל אם ואם שבתורה רשות חוץ משלשה האחד מהם ואם מזבח אבנים, אמרו ואם מזבח אבנים חובה אתה אומר חובה או אינו אלא רשות תלמוד לומר אבנים שלמות תבנה וגו'. וכבר התבארו משפטי מצוה זו בכללה כלומר בנין בית המקדש ותארו ובנין המזבח והיא מסכת מחוברת לזו והיא מסכת מדות. וכן התבאר תבנית המנורה והשלחן ומזבח הזהב ומקום הנחתם מן ההיכל בגמרא מנחות ויומא. (תרומה, עבודה, בית הבחירה פ"א):
משנה תורה, הלכות בית הבחירה א׳:א׳ - הטקסט מספריא
מצות עשה לעשות בית ליי' מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות וחוגגין אליו שלש פעמים בשנה שנאמר ועשו לי מקדש וכבר נתפרש בתורה משכן שעשה משה רבינו והיה לפי שעה שנאמר כי לא באתם עד עתה וגו'.
משנה אבות ה׳ - הטקסט מספריא
בעשרה מאמרות נברא העולם. ומה תלמוד לומר והלא במאמר אחד יכול להבראות. אלא להפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות. וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם שנברא בעשרה מאמרות:
עשרה דורות מאדם עד נח. להודיע כמה ארך אפים לפניו. שכל הדורות היו מכעיסין ובאין. עד שהביא עליהם את מי המבול. עשרה דורות מנח עד אברהם. להודיע כמה ארך אפים לפניו. שכל הדורות היו מכעיסין ובאין עד שבא אברהם וקבל עליו שכר כולם:
עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו עליו השלום ועמד בכולם. להודיע כמה חבתו של אברהם אבינו עליו השלום:
עשרה נסים נעשו לאבותינו במצרים. ועשרה על הים. עשר מכות הביא הקדוש ברוך הוא על המצריים במצרים ועשרה על הים. עשר נסיונות נסו אבותינו את המקום ברוך הוא במדבר שנאמר (במדבר יד, כב) וינסו אותי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי:
עשרה נסים נעשו לאבותינו בבית המקדש. לא הפילה אשה מריח בשר הקדש. ולא הסריח בשר הקדש מעולם. ולא נראה זבוב בבית המטבחים. ולא אירע קרי לכהן גדול ביום הכפורים. ולא כבו גשמים אש של עצי המערכה. ולא נצחה הרוח את עמוד העשן. ולא נמצא פסול בעומר. ובשתי הלחם. ובלחם הפנים. עומדים צפופים. ומשתחוים רווחים. ולא הזיק נחש ועקרב בירושלים מעולם. ולא אמר אדם לחברו צר לי המקום שאלין בירושלים:
עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות ואלו הן. פי הארץ. ופי הבאר. ופי האתון. והקשת והמן והמטה. והשמיר והכתב והמכתב והלוחות. ויש אומרים אף המזיקין. וקבורתו של משה ואילו של אברהם אבינו. ויש אומרים אף צבת בצבת עשויה:
שבעה דברים בגולם. ושבעה בחכם. חכם אינו מדבר בפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה. ואינו נכנס לתוך דברי חבירו. ואינו נבהל להשיב. שואל כענין ומשיב כהלכה. ואומר על ראשון ראשון. ועל אחרון אחרון. ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי. ומודה על האמת. וחלופיהן בגולם:
שבעה מיני פורעניות באין לעולם. על שבעה גופי עבירה. מקצתן מעשרין. ומקצתן אינן מעשרין. רעב של בצורת באה. מקצתן רעבים. ומקצתן שבעים. גמרו שלא לעשר. רעב של מהומה ושל בצורת באה. ושלא ליטול את החלה רעב של כליה באה. דבר בא לעולם. על מיתות האמורות בתורה שלא נמסרו לבית דין. ועל פירות שביעית. חרב בא לעולם. על ענוי הדין ועל עוות הדין. ועל המורים בתורה שלא כהלכה:
חיה רעה באה לעולם. על שבועת שוא. ועל חלול השם. גלות בא לעולם. על עובדי עבודה זרה. ועל גלוי עריות. ועל שפיכת דמים. ועל השמטת הארץ. בארבעה פרקים הדבר מתרבה. ברביעית. ובשביעית. ובמוצאי שביעית. ובמוצאי החג שבכל שנה ושנה. ברביעית מפני מעשר עני שבשלישית. בשביעית. מפני מעשר עני שבששית. ובמוצאי שביעית. מפני פירות שביעית. ובמוצאי החג שבכל שנה ושנה. מפני גזל מתנות עניים:
ארבע מדות באדם. האומר שלי שלי ושלך שלך. זו מדה בינונית. ויש אומרים זו מדת סדום. שלי שלך ושלך שלי. עם הארץ. שלי שלך ושלך שלך. חסיד. שלי שלי ושלך שלי. רשע.
ארבע מדות בדעות. נוח לכעוס ונוח לרצות. יצא שכרו בהפסדו. קשה לכעוס וקשה לרצות. יצא הפסדו בשכרו. קשה לכעוס ונוח לרצות. חסיד. נוח לכעוס וקשה לרצות. רשע:
ארבע מדות בתלמידים. מהר לשמוע ומהר לאבד. יצא שכרו בהפסדו. קשה לשמוע וקשה לאבד. יצא הפסדו בשכרו. מהר לשמוע וקשה לאבד. חכם. קשה לשמוע ומהר לאבד. זה חלק רע:
ארבע מדות בנותני צדקה. הרוצה שיתן ולא יתנו אחרים. עינו רעה בשל אחרים. יתנו אחרים והוא לא יתן. עינו רעה בשלו. יתן ויתנו אחרים. חסיד. לא יתן ולא יתנו אחרים. רשע:
ארבע מדות בהולכי לבית המדרש. הולך ואינו עושה. שכר הליכה בידו. עושה ואינו הולך. שכר מעשה בידו. הולך ועושה חסיד. לא הולך ולא עושה. רשע:
ארבע מדות ביושבי לפני חכמים ספוג. ומשפך. משמרת. ונפה. ספוג. שהוא סופג את הכל. משפך. שמכניס בזו ומוציא בזו. משמרת. שמוציאה את היין וקולטת את השמרים. ונפה שמוציאה את הקמח וקולטת את הסולת:
כל אהבה שהיא תלויה בדבר. בטל דבר. בטלה אהבה. ושאינה תלויה בדבר. אינה בטלה לעולם. איזו היא אהבה התלויה בדבר זו אהבת אמנון ותמר. ושאינה תלויה בדבר. זו אהבת דוד ויהונתן:
כל מחלוקת שהיא לשם שמים. סופה להתקיים. ושאינה לשם שמים. אין סופה להתקיים. איזו היא מחלוקת שהוא לשם שמים זו מחלוקת הלל ושמאי. ושאינה לשם שמים. זו מחלוקת קרח וכל עדתו:
כל המזכה את הרבים. אין חטא בא על ידו. וכל המחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה. משה זכה וזיכה את הרבים זכות הרבים תלוי בו. שנאמר (דברים לג, כא) צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל. ירבעם חטא והחטיא את הרבים חטא הרבים תלוי בו שנאמר (מלכים א' טו, ל) על חטאות ירבעם (בן נבט) אשר חטא ואשר החטיא את ישראל:
כל מי שיש בידו שלשה דברים הללו. מתלמידיו של אברהם אבינו. ושלשה דברים אחרים מתלמידיו של בלעם הרשע. עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה מתלמידיו של אברהם אבינו. עין רעה ורוח גבוה ונפש רחבה מתלמידיו של בלעם הרשע. מה בין תלמידיו של אברהם אבינו לתלמידיו של בלעם הרשע. תלמידיו של אברהם אבינו אוכלין בעולם הזה ונוחלין בעולם הבאין שנאמר (משלי ח, כא) להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא. אבל תלמידיו של בלעם הרשע. יורשין גיהנם ויורדין לבאר שחת שנאמר (תהלים נה, כד) ואתה אלהים תורידם לבאר שחת אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם ואני אבטח בך:
יהודה בן תימא אומר הוי עז כנמר. וקל כנשר. ורץ כצבי. וגבור כארי. לעשות רצון אביך שבשמים. הוא היה אומר עז פנים לגיהנם. ובשת פנים לגן עדן. יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתבנה עירך במהרה בימינו ותן חלקנו בתורתך.
הוא היה אומר בן חמש שנים למקרא. בן עשר למשנה. בן שלש עשרה למצות. בן חמש עשרה לתלמוד. בן שמונה עשרה לחופה. בן עשרים לרדוף. בן שלשים לכח. בן ארבעים לבינה. בן חמשים לעצה. בן ששים לזקנה. בן שבעים לשיבה. בן שמונים לגבורה. בן תשעים לשוח. בן מאה כאילו מת ועבר ובטל מן העולם.
בן בג בג אומר הפוך בה. והפוך בה. דכולה בה. ובה תחזי. וסיב ובלה בה. ומינה לא תזוע. שאין לך מדה טובה הימנה:
בן הא הא אומר לפום צערא אגרא:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 10 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך לו משפטים שיחה א שם מא, א
- תורת מנחם ש"פ נצבים-וילך, כ"ג אלול, ה'תשט"ו ב"ק מא, ב
- תורת מנחם שיחת מוצש"ק פ' בשלח, י"א שבט ה'תשכ"א ב"ק מא, ב
- תורת מנחם ש"פ האזינו, שבת תשובה, ה'תשכ"ד ב"ק מא, ב
- תורת מנחם ש"פ אחרי, מבה"ח אייר, ה'תשכ"ב ב"ק מא, ב
- מאמרים מלוקטים חלק ד כ"ף מנחם-אב ה'תשל"ז ב"ק מא, ב
- תורת שמואל תרמ"א ועבדתם את הוי' אלקיכם מאותו ספר ב"ק מא, ב
- תורת שמואל תרמ"א וירא ישראל מאותו ספר ב"ק מא, ב
- פלח הרמון ויקרא להבין בתוספת ביאור ענין פנים חדשות ב"ק מא, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות ברכות השחר וקריאת שמע הלכות קריאת שמע סו באיזה מקום יכול להפסיק ובאיזה מקום לא יפסיק ב"ק מא, ב

