ועבדתם את ה' אלקיכם
תכוועבדתם את ה' אלקיכם
ש"פ משפטים
ועבדתם את ה' אלקיכם1 וברך את לחמך ואת מימך והסרתי מחלה מקרבך2, וארז"ל ק"ש ותפלה3, וכן אמרז"ל ע"פ לעבדו בכל לבבכם4 איזה עבודה שבלב זו תפלה5. הרי ענין עבודה הוא ק"ש ותפלה וצ"ל זה. והנה צ"ל בפסוק זה מ"ש תחילה ועבדתם את ה' אלקיכם ל' נסתר ואח"כ והסרתי מחלה מקרבך ל' נוכח6 כמדבר בעדו, וגם צ"ל מי אומר פסוק זה אם משה אמרו הרי תחילת הפ' הוא הנה אנכי שולח מלאך לפניך7, אלא דהוא דיבור הקב"ה אל משה וא"כ הול"ל והייתם לי עבדים וכמ"ש כן במ"א8 וגם הול"ל וברכתי את לחמך כו' כמו והסרתי כו', אלא צ"ל כמ"ש הרמב"ן בהקדמתו לפי' החומש9 שמשה כ' את התורה לא כמו שארי הנביאים כמו יחזקאל כ' ויהי דבר ה' אלי לאמר10 אבל כ' בדרך שלישי המספר כמו וידבר ה' אל משה11, וענין שלישי המספר הוא בחי' א"ס עצמות המאציל12 שמספר דבר ה' שדיבר אל משה, זהו פי' שלישי המדבר שכ' הרמב"ן, וכמו"כ יובן כאן מ"ש ועבדתם הו"ע שלישי המספר, וע"ד מ"ש בכל סיום פ' אני ה' ולכאו' והלא שם ה' אינו ידוע13 ומה שייך לאמר אני ה', דאני שייך על דבר הידוע אומר אני זה משא"כ שם הוי' כו', והענין דאני קאי על בחי' א"ס עצומ"ה והוא כח14 המספר וא"ס שגור בפי כל אפי' בתינוקת15, הו"ע אני ראשון ואני אחרון16, וזהו אני הוי' שבחי' אני ראשון והוי' כולא חד17, וכמו"כ מ"ש ועבדתם כו' הו"ע שלישי המספר.
תכזוענין העבודה בגמ'18 ובפסיקתא19 משמע דעבודה צורך גבוה20, ובהרבה מדרשים משמע דעבודה אינו צורך גבוה דמה איכפת לי'21 כו' והעה"ק פי' ע"פ זה ועבדתם כו' דעבודה צורך גבוה22, שע"י העבודה נמשך תוס' אורות למעלה וכמארז"ל ע"פ צור ילדך תשי23 יו"ד25 זעירא24 דבזמן דאין ישראל ערש"מ כביכול מתישין כח של מעלה, ובזמן שישראל עושין רש"מ מוסיפין כח בגבורה של מעלה וזהו ועתה יגדל נא כח אד'26 ביו"ד רבתי27, וכמשארז"ל דמשה כשעלה למרום28 לקבל תורה א"ל וכי אין שלום בעירך א"ל וכי דרך התלמיד ליתן שלום לרבו א"ל הי' לך לעזרני מיד אמר ועתה יגדל נא כח אד', הרי מוסיפין כו', ועל ל' הקבלה29 יו"ד רבתי בחי' מו"ס דכתר שהוא למעלה מסדר השתל' ובזמן שישראל ערש"מ נמשך מבחי' מו"ס, אבל בזמן שאין ישראל ערש"מ נמשך מיו"ד זעירא בחי' ח"ת אבל אורות דלמעלה מאצי' אינו מאיר. אך צ"ל איך שייך עבודה למעלה, דלמטה שייך שהעבד משרת רבו דהרב חסר והעבד משלים חסרונו אבל א"ס דאנת שלימותא דכולא30 כלום חסר מה שייך עבודה.
והענין דאמרז"ל גדולים מעשה צדיקים31 ממעשה שמים וארץ דמעשה שו"א כתי' אף ידי יסדה ארץ32 וימיני טפחה שמים אבל מעשה צדיקים מקדש אד' כוננו ידיך33, והענין דכללות כל המצות נק' בשם צדקה וכמ"ש וצדקה תהי' לנו34 כי תכחנשמור לעשות כל המצות35 הזאת, והעושה צדקה נק' צדיק36 שממשיך צדקה, והנה כתי' בראשית ברא אלקים37 ובכל וימ"ב לא נז' שם הוי' כ"א שם אלקים רק לאחר השבת כתי' ביום עשות הוי' אלקים38 ארץ ושמים, והענין דשם הוי' הוא שמו הגדול39 שלמעלה מהשתלשלות והוא משארז"ל עד שלא נבה"ע הי' הוא ושמו לבדו40 והוא בחי' סוכ"ע41 שהרי הוא קודם שנבה"ע, והנה כתי' וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי הוי' לא נודעתי להם42, דגבי אבות הי' גילוי שם שדי שאמר לעולמו די43, והוא מקור הגבול מן הארץ לרקיע מהלך ת"ק שנה44 בין כל רקיע מהלך ת"ק שנה כו' ואפי' עולמות עליונים הם מוגבלים ואפי' ג"ע שהוא בד"כ ג"ר45 ה"ז הגבלה דהשגה הוא הגבלה, וכדי שיהי' גבול מא"ס הבבע"ג דאינו בערך46 יותר משאין ערוך אחד לגבי אלף אלפים ורבוא רבבות שהם מסוג אחד וגם הם בערך זל"ז הגם דעצם המספר אינו בערך מ"מ ה"ז חלק א' מאלף אלפים ורבוא רבבות אבל לגבי בלי מספר הרי אלף אלפים ורבוא רבבות, ואחד, בהשואה אחת, וכדי שיתהווה הגבול מבבע"ג, הוא ע"י שם אלקים שהוא מדת הצמצום47, וזהו במע"ב כתי' שם אלקים דוימ"ב הוא בבחי' דיבורו של הקב"ה שחשיב מעשה48 לכן כתי' שם אלקים אבל לאחר השבת דכתיב ויברך את יום השביעי ויקדש אותו49 והו"ע העלאת העולמות אז כתי' ביום עשות הוי' אלקים ארץ ושמים, דגבי שבת כתי' סגור יהי' ששת ימי המעשה וביום השבת יפתח, י'מי ה'מעשה ו'ביום ה'שבת ר"ת הוי'50 דבשבת נמשך בחי' ענג העליון ומאיר בחי' הוי', וזה גדולים מעשה צדיקים תכטממעשה שו"א דמעשה שו"א כתי' אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים, ידי יד כהה51 וכמ"ש נטה ימינו ברא שמים52 נטה שמאלו וברא ארץ לכן בארץ העלם והסתר אלקות, ובשמים שנברא ביד מאיר53 בו גילוי אלקות יותר מבארץ, אך מהשמים אינו נמשך בהארץ וכן הי' בתחילת הבריאה שמשמים לא יומשך בארץ וכמ"ש השמים שמים לה'54 והארץ נתן לבני אדם אבל מעשה צדיקים כתי' מקדש א"ד כוננו ידיך ב' ידות בחד מעשה שע"י קיום תומ"צ בנין המקדש שהוא ג"כ מצוה55 ממשיכים מבחי' שמים בארץ.
וזהו ועבדתם את הוי' אלקיכם שענין העבודה הוא להמשיך שם הוי' הגם דהוי' הוא למעלה מסדר השתל' מ"מ הוא רק שם בלבד, ואף דהוי' הוא בחי' סוכ"ע56, מ"מ לגבי' גם סוכ"ע אינו תופס מקום כלל לכן תחילת שם הוי' ביו"ד שכדי שיומשך שם הוי' צ"ל צמצום57, לכן צדיקים ע"י עבודתם ממשיכים שם הוי' מחדש, וענין אלקיכם דיש אלקיך וכמ"ש בק"ש ואהבת את הוי' אלקיך58 שהוי' יהי' אלקיך אלוקה שלך כמו"כ הוי' יהי' אלקיכם, והגם שלאחר השבת כתי' ביום עשות הוי' אלקים ארץ ושמים הרי נמשך שם הוי', אך בגלות מצרים קוב"ה סליק לעילא ולעילא59 לכן צריכים להמשיך שם הוי' שיהי' אלקיכם, ומ"ש א"ת הוי' כו' הם אותיות מא' עד ת'60 בחי' דיבור בע"מ נברא העולם61 והוא מקור העולם, וזהו את הוי' דכתי' יראו את הוי' כל קדושיו62 וכתי' יראו מהוי' כל הארץ63, כשכל הארץ היא יראה מהוי' בחי' יר"ת ויראו את הוי' הוא בחי' יר"ע64 לכן רב65 קדושיו כו', דאת הוי' הוא שטפל ובטל לה' וכמו את בשרו הטפל לבשרו66, כמו"כ כאן מ"ש את הוי' הוא בחי' יר"ע.
תלוהנה מהו העבודה זה משארז"ל זו ק"ש ותפלה, דק"ש הוא העלאה67 ותפלה הוא ל' התחברות ל' התופל כלי חרס68, וכתי' וסולם מוצב ארצה69 וראשו מגיע השמים70 ובסולם עולים מלמטלמ"ע, וגם מלמעלמ"ט, וזהו ארוממך אלקי המלך71, אלקי הוא בחי' שם אלקים המלך הוא בחי' מלכותך מל' כל העולמים72 שבחי' הוא73 מקור כל עולמים העלם והסתר74, וצריכים לרומם לבחי' מל' בבחי' א"ס עצומ"ה, וכמו"כ ענין התפלה שהוא בירור הנה"ב דתפילין75 כנגד תמידין תקנו76 שהעיקר הוא העלאת הנה"ב77, וזהו ועבדתם את הוי' אלקיכם שע"י הביטול לבחי' הוי' ממשיכים שם הוי', והעיקר הוא ע"י שם הוי' שבנפש78 והוא ק"ש ותפלה הם רצוא ושוב79, ק"ש הוא רצוא דאם רץ לבך80, וזהו ואהבת שרשו אבה81 ל' רצון ותשוקה לאלקות, ותפלה הוא שוב וכמ"ש ברוך אתה הוי' ומה שייכות התפלה ליר"ע הוא [דעיקר] שם הוי' הוא יו"ד82 בחי' חכ'83 והוא בחי' יר"ע, וה' ראשונה הוא ק"ש העלאה ובק"ש יש תורה ג"כ והיו הדברים האלה84 הוא בחי' ו' דכתי' הקל קול יעקב85 קלא קדמאה חסר ו' הוא קול דתפלה וקלא בתראה מלא ו' הוא קול דתורה והו"ע שיתא סדרי משנה86 בחי' ששה מדות87, תלאוה' אחרונה הוא דיבור בתורה ודברת בם88 ועי"ז ממשיכים בחי' שם הוי' למעלה.
ועל ל' הקבלה הוא להמשיך מוחין לז"א וט"ס למל', דז"א נאצל בסוד שרש רק ששה מדות89 ומל' נאצל רק נקודה חדא90, וזהו ויהיו חיי שרה91 מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים, עשרים הוא בחי' חו"ב שנאצלו בעשר ספירות ושבע הוא בחי' זו"ן בכלל, והנה קטן אינו מוליד92 שעדיין לא נשלמו המוחין בשלימות וכדי שיהי' גילוי מבחי' ז"א למטה צריכים להמשיך מוחין לז"א וזהו"ע הקב"ה מניח תפילין93 הקב"ה ז"א94 מניח תפילין המשכות מוחין לז"א, ומל' שנאצל נקודה חדא א"א להיות הגילוי למטה וצריכים להמשיך ט"ס למל'. ושרש ההפרש בין הוי' לאלקים הו"ע אורות וכלים95, כלים הם בחי' ש' אלקים שם אל בחסד96 שם אלקים בגבורה97, וענין הכלים הוא שמגבילים האור98, ולפ"ד הע"ח הם גבול ממש99 וזהו מ"ש בפרקי היכלות שיעור קומה של יוצר בראשית רל"ו אלפים רבוא רבבות אלפים פרסאות100 ואף שהמספר הוא מספר של מעלה מ"מ ה"ז הגבלה, ואף לפ"ד הפרד"ס שהכלים אינם גבול101 מ"מ הם מקור הגבול, הוא בחי' שם אלקים, ושם הוי' הו"ע האורות דכל הע"ס, ומ"ש דש' הוי' בת"ת102 היינו שבת"ת גם הכלי שם הוי'103 שהוא תלבמחבר חו"ג104 ושרשו למעלה מעלה דת"ת עולה עד הכתר105 לכן גם הכלי שם הוי' אבל האורות דכל הע"ס הם הוי'. וזהו ועבדתם את הוי' אלקיכם, ענין העבודה הוא להיות יחוד הוי' אלקים המשכות אורות בכלים והוא ע"י ק"ש ותפלה כו'.
הערות
עמוד תכו
- 1. ועבדתם את ה' אלקיכם : הנחת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב ממאמר ד"ה זה שנדפס לעיל בחלק המאמרים. וש"נ.
- 2. ועבדתם . . מחלה מקרבך : משפטים כג, כה.
- 3. ק"ש ותפלה : ב"ק צב, ב.
- 4. לעבדו בכל לבבכם : עקב יא, יג [ושם: ולעבדו].
- 5. איזה עבודה שבלב זו תפלה : ראה ספרי (ופרש"י) עקב יא, יג. תענית ב, סע"א. רמב"ם ריש הלכות תפלה. אוה"ת עקב ע' תרח.
- 6. תחילה ועבדתם . . ל' נסתר . . ל' נוכח : ראה גם אוה"ת משפטים כאן ע' א'ריט. ע' א'רלט.
- 7. הנה אנכי . . לפניך : משפטים כג, כ.
- 8. והייתם לי עבדים . . במ"א : ראה בהר כה, מב. נה.
- 9. הרמב"ן בהקדמתו לפי' החומש : ראה פתיחת הרמב"ן על התורה. לקמן הנחה ד"ה וברך את לחמך בסופה. (לעיל בחלק המאמרים) בהמאמר כאן הערה 8.
- 10. ויהי דבר . . לאמר : ראה לעיל שם הערות 12-13.
- 11. וידבר ה' אל משה : וארא ו, י.
- 12. שלישי המספר . . א"ס עצמות המאציל : ראה גם אוה"ת יתרו ע' תשעא. ובשם אדה"ז בפלח הרמון יתרו ע' ריז. אמור ע' רל וע' רלב.
- 13. אני הוי' . . אינו ידוע : לך טו, ז. ועוד. ראה גם סה"מ תרל"ח ע' שלב. וש"נ.
- 14. כח : תיבה זו איננה ברורה בגוכתי"ק.
- 15. וא"ס שגור . . אפי' בתינוקת : ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) בהמאמר כאן בשולי הגליון א. וש"נ.
- 16. אני ראשון ואני אחרון : ישעי' מד, ו.
- 17. אני . . והוי' כולא חד : ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) מאמר ד"ה זכור ובהערה 100.
עמוד תכז
- 18. בגמ' : שבת פט, א הועתק בסמוך בפנים.
- 19. ובפסיקתא : ראה פסיקתא דר"כ פסקא סליחות (פסקא כו).
- 20. דעבודה צורך גבוה : ראה עבודת הקודש בהקדמה. חלק העבודה פ"א ואילך. סה"מ תר"ם ח"ב ע' תשכב. וש"נ. עבודת הקודש דבסמוך בפנים.
- 21. ובהרבה מדרשים . . דמה איכפת לי' : ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) בהמאמר כאן. וש"נ.
- 22. והעה"ק פי' . . ועבדתם . . דעבודה צורך גבוה : חלק העבודה פט"ו [קה, א].
- 23. צור ילדך תשי : האזינו לב, יח. ראה פסיקתא שם. ילקוט שמעוני האזינו לב, יח רמז תתקמה. ועוד.
- 25. יו"ד זעירא . . ביו"ד רבתי : ראה גם תו"ח סנהדרין דמ"ו בד"ה קלני הועתק באוה"ת איוב שם. הובא גם (ברשימות על איכה ע' 12, נדפס) באוה"ת איכה כרך ב ע' א'מא.
- 24. תשי יו"ד זעירא : מסורה קטנה האזינו שם. ראה אנציקלפדי' תלמודית חכ"א מערכת יו"ד ע' קלו הערה 80. אוה"ת איוב כרך א ע' תרעט ואילך (מג"א ע' ב'שצז ואילך. ובמהדורת תש"נ ע' ריג ואילך). סה"מ תרל"ח ע' תעד.
- 26. ועתה יגדל נא כח אד' : שלח יד, יז.
- 27. יגדל . . ביו"ד רבתי : מסורה ריש בראשית. ראה אנציקלפדי' שם הערה 76. אוה"ת איוב שם.
- 28. דמשה כשעלה למרום : ראה שבת פט, א.
- 29. ועל ל' הקבלה : ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) בהמאמר כאן ובהערה 43.
- 30. דאנת שלימותא דכולא : ראה ת"ז בהקדמה יז, ב.
- 31. גדולים מעשה צדיקים : ראה כתובות ה, א.
- 32. אף ידי יסדה ארץ : ישעי' מח, יג.
- 33. מקדש אד' כוננו ידיך : בשלח טו, יז.
- 34. כל המצות . . צדקה . . וצדקה תהי' לנו : ואתחנן ו, כה. ראה גם מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' עדרת. וש"נ. תו"ח שמות ח"א יד, א ובהערה 628. סה"מ תרל"ח ע' שמט. וש"נ. תר"ם ח"א ע' צח. וש"נ. ח"ב ע' תפה. וש"נ. ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) בהמאמר כאן על יד הערה 51. ד"ה [נקדישך] וביאור הענין על יד הערה 51. ד"ה כי תבואו וכו' ושבתה הארץ [ובהנחה שם] בסופם. לקמן הנחה ד"ה וידבר כו' קדושים תהיו על יד הערה 53.
עמוד תכח
- 35. כל המצות : בואתחנן שם: את כל המצוה. ראה גם לקמן הנחה ד"ה וידבר כו' קדושים תהיו על יד הערה 54.
- 36. והעושה צדקה נק' צדיק : ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) בהמאמר כאן ובהערה 52.
- 37. בראשית ברא אלקים : בראשית א, א. ראה גם לקו"ת שה"ש לב, א. סידור שער התפלה כז, א. מאמרי אדה"ז תקס"ט ס"ע לה ואילך. תו"ח יתרו ח"ב רסו, ב ואילך ובהנסמן שם. (לעיל בחלק המאמרים) מאמר ד"ה ראה קראתי בשם ספ"ב ואילך.
- 38. ביום עשות הוי' אלקים : בראשית ב, ד.
- 39. דשם הוי' הוא שמו הגדול : ראה תו"א שמות נ, רע"א. לקו"ת פ' ראה נ, ב. אוה"ת שמות ע' יא. כרך ז שמות ע' ב'תעט. ע' ב'תפג. סה"מ תר"ם ח"א ע' רכו ובהנסמן שם.
- 40. עד שלא . . ושמו לבדו : ראה פדר"א פ"ג. תו"ח וארא ח"א נג, ב הערה 6.
- 41. סוכ"ע : זהר רע"מ פינחס רכה, א.
- 42. וארא . . לא נודעתי להם : וארא ו, ג.
- 43. שדי שאמר לעולמו די : ראה חגיגה יב, א. ב"ר פ"ה, ח. פמ"ו, ג. ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) מאמר ד"ה הוא אהרן ומשה על יד הערה 80.
- 44. מן הארץ לרקיע . . ת"ק שנה : ראה חגיגה יג, א. (לעיל בחלק המאמרים) מאמר ד"ה שלש רגלים תחוג לי על יד הערה 23 ואילך. ולקמן בהנחה שם על יד הערה 20 ואילך.
- 45. ג"ע . . ג"ר : ראה ביאוה"ז אחרי עה, א. ולהצ"צ שם כרך א ע' שנג ואילך. סה"מ תר"ם ח"ב ע' תקי. וש"נ.
- 46. גבול מא"ס הבבע"ג דאינו בערך : ראה גם תניא פמ"ח. לקו"ת שה"ש לח, ג. שערי אורה לא, א ובהערה 23. סה"מ תר"ם ח"ב ע' תשכז. וש"נ.
- 47. שם אלקים . . הצמצום : ראה שער היחוה"א רפ"ו. תו"ח שמות ח"א לד, ד. וש"נ.
- 48. דיבורו . . שחשיב מעשה : ראה ב"ר פמ"ד, כב. רש"י לך טו, יח. אוה"ת יתרו כרך ז ע' ב'תשב ואילך. סה"מ תרס"ח ע' צט.
- 49. ויברך . . ויקדש אותו : בראשית ב, ג [בדילוג].
- 50. סגור יהי' . . ר"ת הוי' : ראה (לעיל בחלק המאמרים) בהמאמר כאן ובהערות 73-74.
עמוד תכט
- 51. ידי יד כהה : ראה מנחות לו, סע"ב.
- 52. נטה ימינו ברא שמים : ראה פדר"א פי"ח. הנסמן בתו"א וארא נו, ב בפנים. סה"מ תרל"ג ח"ב ע' שסה ואילך.
- 53. ביד מאיר : אוצ"ל: ביד ימין מאיר.
- 54. השמים שמים לה' : תהלים קטו, טז.
- 55. בנין המקדש שהוא ג"כ מצוה : סהמ"צ להרמב"ם מ"ע כ. רמב"ם הל' בית הבחירה פ"א, ה"א.
- 56. דהוי' . . סוכ"ע : ראה פיסקא שלפנ"ז. לקו"ת בלק עג, ד. עד, ב. תו"ח וארא ח"א עג, ב. וש"נ.
- 57. שיומשך שם הוי' צ"ל צמצום : ראה לקו"ת שמע"צ צב, ד. סה"מ תרכ"ט ע' קכו. וש"נ.
- 58. ואהבת את הוי' אלקיך : ואתחנן ו, ה. ראה תו"א תצוה פב, רע"ג. לקו"ת שה"ש מב, ב.
- 59. קוב"ה סליק לעילא ולעילא : ראה זהר ויגש רי, א. ויקרא כ, ב. מאמרי אדה"א קונטרסים ע' שסג. וש"נ. תו"ח שמות ח"א לט, סע"א ואילך ובהערה 72. סה"מ תר"ם ח"א ע' שיב. וש"נ.
- 60. את . . אותיות מא' עד ת' : ראה זהר בראשית כט, ב. רקאנטי בראשית דף ב, א. לקו"ת עקב טו, א. מאמרי אדה"א שמות ח"ב ע' שלז. וש"נ.
- 61. בע"מ נברא העולם : אבות רפ"ה.
- 62. יראו את הוי' כל קדושיו : תהלים לד, י [בהוספת תיבת: כל — ראה גם סה"מ תרכ"ט ע' שלא].
- 63. יראו מהוי' כל הארץ : תהלים לג, ח.
- 64. יראה מהוי' בחי' יר"ת ויראו את הוי' . . יר"ע : ראה לקו"ת במדבר יג, ב. לקמן הנחה ד"ה והמים להם חומה ובהערה
- 65. רב : אוצ"ל: רק.
- 66. את בשרו הטפל לבשרו : משפטים כא, כח. ב"ק מא, ב.
עמוד תל
- 67. דק"ש הוא העלאה : ראה גם מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תקסט ואילך. בסמוך הערה 79.
- 68. ותפלה . . התופל כלי חרס : כלים פ"ג, מ"ה. ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) מאמר ד"ה והי' אור הלבנה פ"א. וש"נ.
- 69. וסולם מוצב ארצה : ויצא כח, יב [ושם: והנה סולם. ראה גם מאמרי אדה"א במדבר ח"ב ס"ע תו. ע' תמב. קונטרסים ע' תקפ].
- 70. השמים : בויצא שם: השמימה.
- 71. ארוממך אלקי המלך : תהלים קמה, א. ראה תו"א מקץ מ, ג. מא, סע"א ואילך.
- 72. מלכותך מל' כל העולמים : תהלים שם, יג [ושם: עולמים].
- 73. שבחי' הוא : אוצ"ל: שבחי' מל' הוא.
- 74. עולמים העלם והסתר : ראה ספר הבהיר ס"י. תו"ח שמות ח"א יח, ד הערה 783.
- 75. דתפילין : אוצ"ל: דתפלה.
- 76. דתפלה כנגד תמידין תקנו : ראה ברכות כו, ב. לקו"ת פינחס עז, ג.
- 77. שהעיקר הוא העלאת הנה"ב : ראה תניא פל"ז. תו"א וישב כט, ב. לקו"ת האזינו עד, ג.
- 78. שם הוי' שבנפש : ראה גם בענין שם ה' שבנפש לקו"ת פ' ראה יח, א. סה"מ תר"ם ח"א ע' ט. וש"נ.
- 79. ק"ש ותפלה הם רצוא ושוב : ראה תו"א בראשית א, ד. לקו"ת שה"ש מז, א. שער האמונה עז, ב. מאמרי אדה"א שמות ח"ב ס"ע שכח ואילך. וש"נ.
- 80. דאם רץ לבך : ס"י פ"א, מ"ח.
- 81. ואהבת שרשו אבה : ראה ס' שרש ישע שרש אבה הובא בס' החקירה להצ"צ מערכת אהב [צב, רע"א — ובמהדורת אותיות מרובעות (תשס"ג) צד, א]. מאמרי אדה"א הנחות תקע"ז ע' רסד. וש"נ. תו"ח בשלח ח"א קצט, ב. וש"נ.
- 82. [דעיקר] שם הוי' הוא יו"ד : ראה גם סה"מ תרל"ח ע' כו. וש"נ.
- 83. יו"ד בחי' חכ' : ראה זהר ויקרא יז, א. תו"ח ויצא קסז, ג הערה 38.
- 84. והיו הדברים האלה : ואתחנן ו, ו.
- 85. הקל קול יעקב : תולדות כז, כב. ראה סידור שער התפלה יט, סע"א ואילך. מאמרי אדה"א בראשית ע' שמח. וש"נ. תו"ח מקץ רכז, ב ובהערות 32-4.
- 86. שיתא סדרי משנה : ראה זהר בראשית מב, א. במד"ר פי"ב, יז. פי"ג, טוטז. שבת לא, א. לקו"ש בשלח כרך יא ע' 56 הערה 13.
- 87. שיתא . . ששה מדות : ראה ת"ז בהקדמה ה, א. תכ"א מג, ב ובכסא מלך שם אות ר. תו"ח תצוה ח"ב שסב, ד ובהערה 70 [ושם נדפס אות ב. וצ"ל: אות ר]. לקו"ת פ' ראה כט, ג. שה"ש יט, ב.
עמוד תלא
- 88. ודברת בם : ואתחנן ו, ז. ראה ספרי ופרש"י שם. יומא יט, ב ובפרש"י שם ד"ה בם (הב'). לקו"ש פסח כרך ז ע' 266 הערה 2. פקודי כרך טז ע' 462 ואילך ובהערות שם.
- 89. ז"א . . ששה מדות : ראה ע"ח שער המלכים שי"א, פ"ה. שער המוחין ש"כ, פ"א. שער מיעוט הירח של"ו, פ"א.
- 90. ומל' . . נקודה חדא : ראה ע"ח שער המלכים שם. שער מיעוט הירח שם, פ"א. פ"ב. לקו"ת צו יא, ב.
- 91. ויהיו חיי שרה : ח"ש כג, א. ראה זהר שם קכג, א. ביאוה"ז ח"ש קלא, ב ואילך.
- 92. קטן אינו מוליד : ראה סנהדרין סח, ב ואילך. סה"מ תר"ם ח"א ע' קסז. וש"נ.
- 93. הקב"ה מניח תפילין : ברכות ו, א. ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) מאמר ד"ה קדש ישראל לה' ובהערה 126.
- 94. הקב"ה ז"א : ראה ע"ח שער הכללים פי"ב. לקוטי הש"ס להאריז"ל ברכות ו, א (ה, א בדפי הספר).
- 95. ההפרש בין הוי' לאלקים הו"ע אורות וכלים : ראה תו"א בא ס, א. תו"ח בא ח"א קיג, ב ואילך. סה"מ תרמ"ג ע' עה ואילך.
- 96. שם אל בחסד : ראה זהר אחרי סה, א. תו"ח נח סד, ג הערה 39.
- 97. שם אלקים בגבורה : ראה זהר יתרו פג, ב. הנסמן בתו"ח שם הערה 41.
- 98. הכלים הוא שמגבילים האור : ראה תו"א בראשית ג, א. לקו"ת אחרי כח, ג. ביאוה"ז בשלח מ, א. בלק ק, ב.
- 99. ולפ"ד הע"ח הם גבול ממש : ראה שם שער דרושי אבי"ע שמ"ב, פ"ב. סה"מ תר"ם ח"ב ע' תרמח ובהנסמן שם.
- 100. בפרקי היכלות . . אלפים פרסאות : ראה גם סה"מ תרל"ח ע' ז ובהערות שם. (לעיל בחלק המאמרים) בהמאמר כאן בסופו.
- 101. לפ"ד הפרד"ס שהכלים אינם גבול : ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) בהמאמר כאן ובהערות 136-137.
- 102. דש' הוי' בת"ת : ראה זהר ויקרא יא, א. ע"ח שער השמות שער מ"ד, פ"ג. פ"ו. סידור שער המועדים ריז, ג. תו"ח בראשית מא, א הערה 7.
- 103. שבת"ת גם הכלי שם הוי' : ראה תו"א נח י, סע"ב ואילך. תו"ח נח סד, ג ואילך. הנסמן במאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' תשפד.
עמוד תלב
- 104. שבת"ת . . שהוא מחבר חו"ג : ראה גם לקו"ת תזריע כג, ג. (לעיל בחלק המאמרים) מאמר ד"ה ועוי"ל ענין ק"נ דאצי' ובהערה 49. סה"מ תר"ם ח"א ע' רלא-רלג.
- 105. דת"ת עולה עד הכתר : ראה שערי אורה לר"י גיקטלייא שער ה (סג, ב). מאמרי אדה"ז הקצרים ע' תקעט.
בראשית רבה ה׳:ח׳ - הטקסט מספריא
וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לַיַּבָּשָׁה אֶרֶץ, לָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ אֶרֶץ, שֶׁרָצְתָה לַעֲשׂוֹת רְצוֹן קוֹנָהּ. רַבִּי נָתָן בְּשֵׁם רַבִּי אַחָא וְרַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי יִצְחָק אָמַר (בראשית יז, א): אֲנִי אֵל שַׁדַּי, אֲנִי שֶׁאָמַרְתִּי לַשָּׁמַיִם וָאָרֶץ דַּי, שֶׁאִלְמָלֵא כֵּן הָיוּ מוֹתְחִים וְהוֹלְכִין עַד עַכְשָׁיו. וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בֶּן רַבִּי חֲלַפְתָּא וַהֲלוֹא יַם אֶחָד הוּא וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר יַמִּים, אֶלָא אֵינוֹ דּוֹמֶה טַעַם דָּג הָעוֹלֶה מֵעַכּוֹ לָעוֹלֶה מִצִּידוֹן וְלָעוֹלֶה מֵאַסְפַּמְיָא.
תניא, ליקוטי אמרים מ״ח - הטקסט מספריא
וְהִנֵּה, כַּאֲשֶׁר יִתְבּוֹנֵן הַמַּשְׂכִּיל בִּגְדוּלַּת אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, כִּי כִּשְׁמוֹ כֵּן הוּא – אֵין־סוֹף וְאֵין קֵץ וְתַכְלִית כְּלָל, לְאוֹר וְחַיּוּת הַמִּתְפַּשֵּׁט מִמֶּנּוּ יִתְבָּרֵךְ בִּרְצוֹנוֹ הַפָּשׁוּט וּמְיוּחָד בְּמַהוּתוֹ וְעַצְמוּתוֹ יִתְבָּרֵךְ בְּתַכְלִית הַיִּחוּד. וְאִילּוּ הָיְתָה הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הָעוֹלָמוֹת מֵאוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא בְּלִי צִמְצוּמִים, רַק כְּסֵדֶר הַמַּדְרֵגוֹת מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה בְּדֶרֶךְ עִלָּה וְעָלוּל – לֹא הָיָה הָעוֹלָם הַזֶּה נִבְרָא כְּלָל כְּמוֹ שֶׁהוּא עַתָּה בִּבְחִינַת גְּבוּל וְתַכְלִית, ״מֵהָאָרֶץ לָרָקִיעַ מַהֲלַךְ תּ״ק שָׁנָה״, וְכֵן בֵּין כָּל רָקִיעַ לְרָקִיעַ, וְכֵן עוֹבִי כָּל רָקִיעַ וְרָקִיעַ.
וַאֲפִילוּ עוֹלָם הַבָּא וְגַן עֵדֶן הָעֶלְיוֹן, מְדוֹר נִשְׁמוֹת הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים וְהַנְּשָׁמוֹת עַצְמָן, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר הַמַּלְאָכִים – הֵן בִּבְחִינַת גְּבוּל וְתַכְלִית, כִּי יֵשׁ גְּבוּל לְהַשָּׂגָתָן בְּאוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא הַמֵּאִיר עֲלֵיהֶן בְּהִתְלַבְּשׁוּת חָכְמָה־בִּינָה־דַּעַת כוּ׳. וְלָכֵן יֵשׁ גְּבוּל לַהֲנָאָתָן שֶׁנֶּהֱנִין מִזִּיו הַשְּׁכִינָה וּמִתְעַנְּגִין בְּאוֹר ה׳, כִּי אֵין יְכוֹלִין לְקַבֵּל הֲנָאָה וְתַעֲנוּג בִּבְחִינַת אֵין־סוֹף מַמָּשׁ, שֶׁלֹּא יִתְבַּטְּלוּ מִמְּצִיאוּתָן וְיַחְזְרוּ לִמְקוֹרָן.
וְהִנֵּה, פְּרָטִיּוּת הַצִּמְצוּמִים, אֵיךְ וּמָה – אֵין כָּאן מְקוֹם בֵּיאוּרָם. אַךְ דֶּרֶךְ כְּלָל, הֵן הֵם בְּחִינַת הֶסְתֵּר וְהֶעְלֵם הַמְשָׁכַת הָאוֹר וְהַחַיּוּת, שֶׁלֹּא יָאִיר וְיוּמְשַׁךְ לַתַּחְתּוֹנִים בִּבְחִינַת גִּילּוּי, לְהִתְלַבֵּשׁ וּלְהַשְׁפִּיעַ בָּהֶן וּלְהַחֲיוֹתָם לִהְיוֹת יֵשׁ מֵאַיִן – כִּי אִם, מְעַט מִזְּעֵר אוֹר וְחַיּוּת, בִּכְדֵי שֶׁיִּהְיוּ בִּבְחִינַת גְּבוּל וְתַכְלִית, שֶׁהִיא הֶאָרָה מוּעֶטֶת מְאֹד וּמַמָּשׁ כְּלָא חֲשִׁיבֵי לְגַבֵּי בְּחִינַת הֶאָרָה בְּלִי גְבוּל וְתַכְלִית, וְאֵין בֵּינֵיהֶם עֵרֶךְ וְיַחַס כְּלָל, כַּנּוֹדָע פֵּירוּשׁ מִלַּת ‘עֵרֶךְ׳ בְּמִסְפָּרִים, שֶׁאֶחָד בְּמִסְפָּר, יֵשׁ לוֹ עֵרֶךְ לְגַבֵּי מִסְפָּר אֶלֶף אֲלָפִים, שֶׁהוּא חֵלֶק אֶחָד מִנִּי אֶלֶף אֲלָפִים, אֲבָל לְגַבֵּי דָּבָר שֶׁהוּא בִּבְחִינַת בְּלִי גְבוּל וּמִסְפָּר כְּלָל – אֵין כְּנֶגְדּוֹ שׁוּם עֵרֶךְ בְּמִסְפָּרִים, שֶׁאֲפִילוּ אֶלֶף אַלְפֵי אֲלָפִים וְרִיבּוֹא רְבָבוֹת, אֵינָן אֲפִילוּ כְּעֵרֶךְ מִסְפָּר אֶחָד לְגַבֵּי אֶלֶף אַלְפֵי אֲלָפִים וְרִבּוֹא רְבָבוֹת, אֶלָּא כְּלָא מַמָּשׁ חֲשִׁיבֵי.
וְכָכָה מַמָּשׁ הִיא בְּחִינַת הַהֶאָרָה מוּעֶטֶת זוֹ, הַמִּתְלַבֶּשֶׁת בְּעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים לְהַשְׁפִּיעַ בָּהֶם לְהַחֲיוֹתָם, לְגַבֵּי עֵרֶךְ אוֹר הַגָּנוּז וְנֶעְלָם, שֶׁהוּא בִּבְחִינַת ״אֵין־סוֹף״, וְאֵינוֹ מִתְלַבֵּשׁ וּמַשְׁפִּיעַ בָּעוֹלָמוֹת בִּבְחִינַת גִּילּוּי לְהַחֲיוֹתָם, אֶלָּא מַקִּיף עֲלֵיהֶם מִלְמַעְלָה, וְנִקְרָא – ״סוֹבֵב כָּל עָלְמִין״.
וְאֵין הַפֵּירוּשׁ סוֹבֵב וּמַקִּיף מִלְמַעְלָה בִּבְחִינַת מָקוֹם חַס וְשָׁלוֹם, כִּי לֹא שַׁיָּיךְ כְּלָל בְּחִינַת מָקוֹם בְּרוּחָנִיּוּת. אֶלָּא רוֹצֶה לוֹמַר, סוֹבֵב וּמַקִּיף מִלְמַעְלָה לְעִנְיַן בְּחִינַת גִּילּוּי הַשְׁפָּעָה, כִּי הַהַשְׁפָּעָה שֶׁהוּא בִּבְחִינַת גִּילּוּי בָּעוֹלָמוֹת – נִקְרֵאת בְּשֵׁם ״הַלְבָּשָׁה״, שֶׁמִּתְלַבֶּשֶׁת בָּעוֹלָמוֹת, כִּי הֵם מַלְבִּישִׁים וּמַשִּׂיגִים הַהַשְׁפָּעָה שֶׁמְּקַבְּלִים, מַה שֶּׁאֵין כֵּן הַהַשְׁפָּעָה שֶׁאֵינָהּ בִּבְחִינַת גִּילּוּי אֶלָּא בְּהֶסְתֵּר וְהֶעְלֵם, וְאֵין הָעוֹלָמוֹת מַשִּׂיגִים אוֹתָהּ – אֵינָהּ נִקְרֵאת ״מִתְלַבֶּשֶׁת״ אֶלָּא מַקֶּפֶת וְסוֹבֶבֶת. הִלְכָּךְ, מֵאַחַר שֶׁהָעוֹלָמוֹת הֵם בִּבְחִינַת גְּבוּל וְתַכְלִית – נִמְצָא שֶׁאֵין הַשְׁפָּעַת אוֹר־אֵין־סוֹף מִתְלַבֵּשׁ וּמִתְגַּלָּה בָּהֶם בִּבְחִינַת גִּילּוּי, רַק מְעַט מִזְּעֵר, הֶאָרָה מוּעֶטֶת מְצוּמְצֶמֶת מְאֹד מְאֹד, וְהִיא רַק כְּדֵי לְהַחֲיוֹתָם בִּבְחִינַת גְּבוּל וְתַכְלִית.
אֲבָל עִיקַּר הָאוֹר בְּלִי צִמְצוּם כָּל כָּךְ נִקְרָא ״מַקִּיף״ וְ״סוֹבֵב״, מֵאַחַר שֶׁאֵין הַשְׁפָּעָתוֹ מִתְגַּלֵּית בְּתוֹכָם, מֵאַחַר שֶׁהֵם בִּבְחִינַת גְּבוּל וְתַכְלִית.
וְהַמָּשָׁל בָּזֶה, הִנֵּה הָאָרֶץ הַלֵּזוּ הַגַּשְׁמִיּוּת, אַף שֶׁ״מְּלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ״, וְהַיְינוּ אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״הֲלֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא, נְאֻם ה׳״. אַף־עַל־פִּי־כֵן, אֵין מִתְלַבֵּשׁ בְּתוֹכָהּ בִּבְחִינַת גִּילּוּי הַהַשְׁפָּעָה, רַק חַיּוּת מְעַט מִזְּעֵר, בְּחִינוֹת דּוֹמֵם וְצוֹמֵחַ לְבַד. וְכָל אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא נִקְרָא סוֹבֵב עָלֶיהָ, אַף שֶׁהוּא בְּתוֹכָהּ מַמָּשׁ. מֵאַחַר שֶׁאֵין הַשְׁפָּעָתוֹ מִתְגַּלֵּית בָּהּ יוֹתֵר, רַק מַשְׁפִּיעַ בָּהּ בִּבְחִינַת הֶסְתֵּר וְהֶעְלֵם, וְכָל הַשְׁפָּעָה שֶׁבִּבְחִינַת הֶסְתֵּר, נִקְרָא מַקִּיף מִלְמַעְלָה, כִּי, ״עָלְמָא דְאִתְכַּסְיָא״ הוּא לְמַעְלָה בְּמַדְרֵגָה מֵ״עָלְמָא דְאִתְגַּלְיָא״.
וּלְקָרֵב אֶל הַשֵּׂכֶל יוֹתֵר, הוּא בְּדֶרֶךְ מָשָׁל: כְּמוֹ הָאָדָם שֶׁמְּצַיֵּיר בְּדַעְתּוֹ אֵיזֶה דָבָר שֶׁרָאָה אוֹ שֶׁרוֹאֶה, הִנֵּה אַף שֶׁכָּל גּוּף עֶצֶם הַדָּבָר הַהוּא וְגַבּוֹ וְתוֹכוֹ וְתוֹךְ תּוֹכוֹ, כּוּלּוֹ מְצוּיָּיר בְּדַעְתּוֹ וּמַחֲשַׁבְתּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁרָאָהוּ כוּלּוֹ אוֹ שֶׁרוֹאֵהוּ, הִנֵּה נִקְרֵאת דַּעְתּוֹ מַקֶּפֶת הַדָּבָר הַהוּא כּוּלּוֹ. וְהַדָּבָר הַהוּא מוּקָּף בְּדַעְתּוֹ וּמַחֲשַׁבְתּוֹ, רַק, שֶׁאֵינוֹ מוּקָּף בְּפוֹעַל מַמָּשׁ – רַק בְּדִמְיוֹן מַחֲשֶׁבֶת הָאָדָם וְדַעְתּוֹ.
אֲבָל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא דִּכְתִיב בֵּיהּ: ״כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם כוּ׳״, הֲרֵי מַחֲשַׁבְתּוֹ וְדַעְתּוֹ שֶׁיּוֹדֵעַ כָּל הַנִּבְרָאִים, מַקֶּפֶת כָּל נִבְרָא וְנִבְרָא מֵרֹאשׁוֹ וְעַד תַּחְתִּיתוֹ, וְתוֹכוֹ וְתוֹךְ תּוֹכוֹ, הַכֹּל בְּפוֹעַל מַמָּשׁ.
לְמָשָׁל, כַּדּוּר הָאָרֶץ הַלֵּזוּ, הֲרֵי יְדִיעָתוֹ יִתְבָּרֵךְ מַקֶּפֶת כָּל עוֹבִי כַּדּוּר הָאָרֶץ וְכָל אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ וְתוֹךְ תּוֹכוֹ עַד תַּחְתִּיתוֹ, הַכֹּל בְּפוֹעַל מַמָּשׁ, שֶׁהֲרֵי, יְדִיעָה זוֹ, הִיא חַיּוּת כָּל עוֹבִי כַּדּוּר הָאָרֶץ כּוּלּוֹ, וְהִתְהַוּוּתוֹ מֵאַיִן לְיֵשׁ. רַק שֶׁלֹּא הָיָה מִתְהַוֶּה כְּמוֹת שֶׁהוּא עַתָּה, בַּעַל גְּבוּל וְתַכְלִית וְחַיּוּת מוּעֶטֶת מְאֹד, כְּדֵי בְּחִינוֹת דּוֹמֵם וְצוֹמֵחַ. אִם לֹא, עַל יְדֵי צִמְצוּמִים רַבִּים וַעֲצוּמִים, שֶׁצִּמְצְמוּ הָאוֹר וְהַחַיּוּת שֶׁנִּתְלַבֵּשׁ בְּכַדּוּר הָאָרֶץ לְהַחֲיוֹתוֹ וּלְקַיְּימוֹ בִּבְחִינַת גְּבוּל וְתַכְלִית, וּבִבְחִינוֹת דּוֹמֵם וְצוֹמֵחַ בִּלְבָד.
אַךְ יְדִיעָתוֹ יִתְבָּרֵךְ הַמְיוּחֶדֶת בְּמַהוּתוֹ וְעַצְמוּתוֹ – כִּי ״הוּא הַמַּדָּע וְהוּא הַיּוֹדֵעַ וְהוּא הַיָּדוּעַ, וּבִידִיעַת עַצְמוֹ כִּבְיָכוֹל יוֹדֵעַ כָּל הַנִּבְרָאִים, וְלֹא בִּידִיעָה שֶׁחוּץ מִמֶּנּוּ כִּידִיעַת הָאָדָם, כִּי כּוּלָּם נִמְצָאִים מֵאֲמִיתָּתוֹ יִתְבָּרֵךְ, וְדָבָר זֶה אֵין בִּיכוֹלֶת הָאָדָם לְהַשִּׂיגוֹ עַל בּוּרְיוֹ וְכוּ׳״
הגהה
כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַמְבַּ״ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, וְהִסְכִּימוּ ﬠִמּוֹ חַכְמֵי הַקַּבָּלָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּפַּרְדֵּ״ס מֵהָרְמַ״ק זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה. וְכֵן הוּא לְפִי קַבָּלַת הָאֲרִ״י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, בְּסוֹד הַצִּמְצוּמִים וְהִתְלַבְּשׁוּת אוֹרוֹת בַּכֵּלִים, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְﬠֵיל פֶּרֶק ב׳:
– הֲרֵי יְדִיעָה זוֹ, מֵאַחַר שֶׁהִיא בִּבְחִינַת אֵין־סוֹף, אֵינָהּ נִקְרֵאת בְּשֵׁם מִתְלַבֶּשֶׁת בְּכַדּוּר הָאָרֶץ שֶׁהוּא בַּעַל גְּבוּל וְתַכְלִית, אֶלָּא מַקֶּפֶת וְסוֹבֶבֶת. אַף שֶׁיְּדִיעָה זוֹ כּוֹלֶלֶת כָּל עָבְיוֹ וְתוֹכוֹ בְּפוֹעַל מַמָּשׁ, וּמְהַוָּוה אוֹתוֹ עַל יְדֵי זֶה מֵאַיִן לְיֵשׁ, וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּמָקוֹם אַחֵר:
בראשית רבה מ״ד:כ״ב - הטקסט מספריא
בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת ה' אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר (בראשית טו, יח), רַבִּי יוּדָן וְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי וְרַבִּי עֲקִיבָא, חַד אָמַר הָעוֹלָם הַזֶּה גִּלָּה לוֹ אֲבָל הָעוֹלָם הַבָּא לֹא גִּלָּה לוֹ, וְאוֹחָרָנָא אָמַר אֶחָד הָעוֹלָם הַזֶּה וְאֶחָד הָעוֹלָם הַבָּא גִּלָּה לוֹ, רַבִּי בֶּרֶכְיָה אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא, חַד אָמַר עַד הַיּוֹם הַזֶּה גִּלָּה לוֹ, וְאוֹחָרָנָא אָמַר עַד הַיּוֹם הַהוּא גִּלָּה לוֹ. (בראשית טו, יח): לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי וגו', רַב הוּנָא וְרַבִּי דּוֹסְתָּאי בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אַף מַאֲמָרוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי, אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת. רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר (תהלים קז, ב): יֹאמְרוּ גְאוּלֵי ה', אֲשֶׁר הוּא גוֹאֲלָם לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא אֲשֶׁר גְּאָלָם. אָמַר רַבִּי אָבוּן כִּי פּוֹדֶה ה' אֶת יַעֲקֹב אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא (ירמיה לא, י): כִּי פָדָה ה' אֶת יַעֲקֹב. רַבָּנָן אָמְרֵי (זכריה י, ח): אֶשְׁרְקָה לָהֶם וַאֲקַבְּצֵם. כִּי אֶפְדֵם אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא כִּי פְדִיתִים. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ (ישעיה ד, ה): וַיִּבְרָא ה' עַל כָּל מְכוֹן הַר צִיוֹן, אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא וּבָרָא, כְּבָר הִיא בְּרוּאָה וּמְתֻקֶּנֶת.
ספר המצוות, מצוות עשה כ׳ - הטקסט מספריא
היא שצונו לבנות בית הבחירה לעבודה, בו יהיה ההקרבה והבערת האש תמיד ואליו תהיה ההליכה והעליה לרגל והקבוץ בכל שנה. והוא אמרו יתעלה ועשו לי מקדש. ולשון ספרי שלש מצות נצטוו ישראל בעת כניסתן לארץ למנות להם מלך ולבנות להם בית הבחירה ולהכרית זרעו של עמלק. הנה התבאר שבנין בית הבחירה מצוה בפני עצמה. וכבר בארנו שזה הכלל כולל מינים רבים שהם המנורה והשלחן והמזבח וזולתם כלם מחלקי המקדש והכל יקרא מקדש, וכבר ייחד הצווי בכל חלק וחלק. אמנם אמרו במזבח מזבח אדמה תעשה לי שיחשב בזה שהיא מצוה בפני עצמה חוץ ממצות מקדש. הענין בו כמו שאספר לך אמנם פשטיה דקרא הנה הוא מבואר כי הוא מדבר בשעת היתר הבמות שהיה מותר לנו בזמן ההוא שנעשה מזבח אדמה בכל מקום ונקריב בו. וכבר אמרו כי ענין זה הוא שצוה לבנות מזבח שיהא מחובר בארץ ושלא יהיה נעתק ומטלטל כמו שהיה במדבר. והוא אמרם במכילתא דרבי ישמעאל בפירוש זה הפסוק כשתכנס לארץ עשה לי מזבח מחובר באדמה. וכאשר היה הדבר כן הנה זה הצווי נוהג לדורות ויהיה מחלקי המקדש, רוצה לומר שיבנה מזבח אבנים בהכרח. ובמכילתא אמרו בפירוש ואם מזבח אבנים תעשה לי רבי ישמעאל אומר כל אם ואם שבתורה רשות חוץ משלשה האחד מהם ואם מזבח אבנים, אמרו ואם מזבח אבנים חובה אתה אומר חובה או אינו אלא רשות תלמוד לומר אבנים שלמות תבנה וגו'. וכבר התבארו משפטי מצוה זו בכללה כלומר בנין בית המקדש ותארו ובנין המזבח והיא מסכת מחוברת לזו והיא מסכת מדות. וכן התבאר תבנית המנורה והשלחן ומזבח הזהב ומקום הנחתם מן ההיכל בגמרא מנחות ויומא. (תרומה, עבודה, בית הבחירה פ"א):
משנה תורה, הלכות בית הבחירה א׳:א׳ - הטקסט מספריא
מצות עשה לעשות בית ליי' מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות וחוגגין אליו שלש פעמים בשנה שנאמר ועשו לי מקדש וכבר נתפרש בתורה משכן שעשה משה רבינו והיה לפי שעה שנאמר כי לא באתם עד עתה וגו'.
משנה אבות ה׳ - הטקסט מספריא
בעשרה מאמרות נברא העולם. ומה תלמוד לומר והלא במאמר אחד יכול להבראות. אלא להפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות. וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם שנברא בעשרה מאמרות:
עשרה דורות מאדם עד נח. להודיע כמה ארך אפים לפניו. שכל הדורות היו מכעיסין ובאין. עד שהביא עליהם את מי המבול. עשרה דורות מנח עד אברהם. להודיע כמה ארך אפים לפניו. שכל הדורות היו מכעיסין ובאין עד שבא אברהם וקבל עליו שכר כולם:
עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו עליו השלום ועמד בכולם. להודיע כמה חבתו של אברהם אבינו עליו השלום:
עשרה נסים נעשו לאבותינו במצרים. ועשרה על הים. עשר מכות הביא הקדוש ברוך הוא על המצריים במצרים ועשרה על הים. עשר נסיונות נסו אבותינו את המקום ברוך הוא במדבר שנאמר (במדבר יד, כב) וינסו אותי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי:
עשרה נסים נעשו לאבותינו בבית המקדש. לא הפילה אשה מריח בשר הקדש. ולא הסריח בשר הקדש מעולם. ולא נראה זבוב בבית המטבחים. ולא אירע קרי לכהן גדול ביום הכפורים. ולא כבו גשמים אש של עצי המערכה. ולא נצחה הרוח את עמוד העשן. ולא נמצא פסול בעומר. ובשתי הלחם. ובלחם הפנים. עומדים צפופים. ומשתחוים רווחים. ולא הזיק נחש ועקרב בירושלים מעולם. ולא אמר אדם לחברו צר לי המקום שאלין בירושלים:
עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות ואלו הן. פי הארץ. ופי הבאר. ופי האתון. והקשת והמן והמטה. והשמיר והכתב והמכתב והלוחות. ויש אומרים אף המזיקין. וקבורתו של משה ואילו של אברהם אבינו. ויש אומרים אף צבת בצבת עשויה:
שבעה דברים בגולם. ושבעה בחכם. חכם אינו מדבר בפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה. ואינו נכנס לתוך דברי חבירו. ואינו נבהל להשיב. שואל כענין ומשיב כהלכה. ואומר על ראשון ראשון. ועל אחרון אחרון. ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי. ומודה על האמת. וחלופיהן בגולם:
שבעה מיני פורעניות באין לעולם. על שבעה גופי עבירה. מקצתן מעשרין. ומקצתן אינן מעשרין. רעב של בצורת באה. מקצתן רעבים. ומקצתן שבעים. גמרו שלא לעשר. רעב של מהומה ושל בצורת באה. ושלא ליטול את החלה רעב של כליה באה. דבר בא לעולם. על מיתות האמורות בתורה שלא נמסרו לבית דין. ועל פירות שביעית. חרב בא לעולם. על ענוי הדין ועל עוות הדין. ועל המורים בתורה שלא כהלכה:
חיה רעה באה לעולם. על שבועת שוא. ועל חלול השם. גלות בא לעולם. על עובדי עבודה זרה. ועל גלוי עריות. ועל שפיכת דמים. ועל השמטת הארץ. בארבעה פרקים הדבר מתרבה. ברביעית. ובשביעית. ובמוצאי שביעית. ובמוצאי החג שבכל שנה ושנה. ברביעית מפני מעשר עני שבשלישית. בשביעית. מפני מעשר עני שבששית. ובמוצאי שביעית. מפני פירות שביעית. ובמוצאי החג שבכל שנה ושנה. מפני גזל מתנות עניים:
ארבע מדות באדם. האומר שלי שלי ושלך שלך. זו מדה בינונית. ויש אומרים זו מדת סדום. שלי שלך ושלך שלי. עם הארץ. שלי שלך ושלך שלך. חסיד. שלי שלי ושלך שלי. רשע.
ארבע מדות בדעות. נוח לכעוס ונוח לרצות. יצא שכרו בהפסדו. קשה לכעוס וקשה לרצות. יצא הפסדו בשכרו. קשה לכעוס ונוח לרצות. חסיד. נוח לכעוס וקשה לרצות. רשע:
ארבע מדות בתלמידים. מהר לשמוע ומהר לאבד. יצא שכרו בהפסדו. קשה לשמוע וקשה לאבד. יצא הפסדו בשכרו. מהר לשמוע וקשה לאבד. חכם. קשה לשמוע ומהר לאבד. זה חלק רע:
ארבע מדות בנותני צדקה. הרוצה שיתן ולא יתנו אחרים. עינו רעה בשל אחרים. יתנו אחרים והוא לא יתן. עינו רעה בשלו. יתן ויתנו אחרים. חסיד. לא יתן ולא יתנו אחרים. רשע:
ארבע מדות בהולכי לבית המדרש. הולך ואינו עושה. שכר הליכה בידו. עושה ואינו הולך. שכר מעשה בידו. הולך ועושה חסיד. לא הולך ולא עושה. רשע:
ארבע מדות ביושבי לפני חכמים ספוג. ומשפך. משמרת. ונפה. ספוג. שהוא סופג את הכל. משפך. שמכניס בזו ומוציא בזו. משמרת. שמוציאה את היין וקולטת את השמרים. ונפה שמוציאה את הקמח וקולטת את הסולת:
כל אהבה שהיא תלויה בדבר. בטל דבר. בטלה אהבה. ושאינה תלויה בדבר. אינה בטלה לעולם. איזו היא אהבה התלויה בדבר זו אהבת אמנון ותמר. ושאינה תלויה בדבר. זו אהבת דוד ויהונתן:
כל מחלוקת שהיא לשם שמים. סופה להתקיים. ושאינה לשם שמים. אין סופה להתקיים. איזו היא מחלוקת שהוא לשם שמים זו מחלוקת הלל ושמאי. ושאינה לשם שמים. זו מחלוקת קרח וכל עדתו:
כל המזכה את הרבים. אין חטא בא על ידו. וכל המחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה. משה זכה וזיכה את הרבים זכות הרבים תלוי בו. שנאמר (דברים לג, כא) צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל. ירבעם חטא והחטיא את הרבים חטא הרבים תלוי בו שנאמר (מלכים א' טו, ל) על חטאות ירבעם (בן נבט) אשר חטא ואשר החטיא את ישראל:
כל מי שיש בידו שלשה דברים הללו. מתלמידיו של אברהם אבינו. ושלשה דברים אחרים מתלמידיו של בלעם הרשע. עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה מתלמידיו של אברהם אבינו. עין רעה ורוח גבוה ונפש רחבה מתלמידיו של בלעם הרשע. מה בין תלמידיו של אברהם אבינו לתלמידיו של בלעם הרשע. תלמידיו של אברהם אבינו אוכלין בעולם הזה ונוחלין בעולם הבאין שנאמר (משלי ח, כא) להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא. אבל תלמידיו של בלעם הרשע. יורשין גיהנם ויורדין לבאר שחת שנאמר (תהלים נה, כד) ואתה אלהים תורידם לבאר שחת אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם ואני אבטח בך:
יהודה בן תימא אומר הוי עז כנמר. וקל כנשר. ורץ כצבי. וגבור כארי. לעשות רצון אביך שבשמים. הוא היה אומר עז פנים לגיהנם. ובשת פנים לגן עדן. יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתבנה עירך במהרה בימינו ותן חלקנו בתורתך.
הוא היה אומר בן חמש שנים למקרא. בן עשר למשנה. בן שלש עשרה למצות. בן חמש עשרה לתלמוד. בן שמונה עשרה לחופה. בן עשרים לרדוף. בן שלשים לכח. בן ארבעים לבינה. בן חמשים לעצה. בן ששים לזקנה. בן שבעים לשיבה. בן שמונים לגבורה. בן תשעים לשוח. בן מאה כאילו מת ועבר ובטל מן העולם.
בן בג בג אומר הפוך בה. והפוך בה. דכולה בה. ובה תחזי. וסיב ובלה בה. ומינה לא תזוע. שאין לך מדה טובה הימנה:
בן הא הא אומר לפום צערא אגרא:
משנה כלים ג׳:ה׳ - הטקסט מספריא
הטופל כלי חרס הבריא. רבי מאיר ורבי שמעון מטמאים. וחכמים אומרים הטופל את הבריא טהור. ואת הרעוע טמא. וכן בחידוק הקרויה:
רש"י על דברים ו׳:ז׳ - הטקסט מספריא
ושננתם. לְשׁוֹן חִדּוּד הוּא, שֶׁיִּהְיוּ מְחֻדָּדִים בְּפִיךָ, שֶׁאִם יִשְׁאָלְךָ אָדָם דָּבָר לֹא תְהֵא צָרִיךְ לְגַמְגֵּם בּוֹ אֶלָּא אֱמֹר לוֹ מִיָּד (ספרי; קידושין ל'):
לבניך. אֵלּוּ הַתַּלְמִידִים, מָצִינוּ בְּכָל מָקוֹם שֶׁהַתַּלְמִידִים קְרוּייִם בָּנִים, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים י"ד) בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹהֵיכֶם, וְאוֹמֵר (מלכים ב ב') בְּנֵי הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר בֵּית אֵל, וְכֵן בְּחִזְקִיָּהוּ, שֶׁלִּמֵּד תּוֹרָה לְכָל יִשְׂרָאֵל, וּקְרָאָם בָּנִים שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים ב' כ"ט) בָּנַי עַתָּה אַל תִּשָּׁלוּ. וּכְשֵׁם שֶׁהַתַּלְמִידִים קְרוּיִים בָּנִים (שֶׁנֶּאֱמַר בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹהֵיכֶם) כָּךְ הָרַב קָרוּי אָב, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב ב') אָבִי אָבִי רֶכֶב יִשְׂרָאֵל וְגוֹ' (ספרי):
ודברת בם. שֶׁלֹּא יְהֵא עִקַּר דִּבּוּרְךָ אֶלָּא בָּם – עֲשֵׂם עִקָּר וְאַל תַּעֲשֵׂם טָפֵל (שם):
ובשכבך. יָכוֹל אֲפִלּוּ שָׁכַב בַּחֲצִי הַיּוֹם, תַּ"ל ובקומך, יָכוֹל אֲפִלּוּ עָמַד בַּחֲצִי הַלַּיְלָה, תַּ"ל בשבתך בביתך ובלכתך בדרך – דֶּרֶךְ אֶרֶץ דִּבְּרָה תוֹרָה, זְמַן שְׁכִיבָה וּזְמַן קִימָה (שם):
ושננתם AND THOU SHALT TEACH THEM DILIGENTLY — This word expresses the idea of being sharply impressed, the meaning being, that they should be impressed (familiar) in thy mouth, so that if a person asks you anything concerning them, you will not need to stammer (hesitate) about it, but tell him forthwith (Sifrei Devarim 34:1; Kiddushin 30a)
לבניך [AND THOU SHALT TEACH THEM DILIGENTLY] UNTO THY CHILDREN — These are the disciples. Everywhere do we find that disciples are termed בנים, as it is said, (Deuteronomy 14:1) “Ye are children (בנים) of the Lord your God”; and it says, (2 Kings 2:3), “The sons of (בני) the prophets who were in Bethel”. So. too, do we find in the case of Hezekiah that he taught Torah to all Israel and termed them בנים, as it is said, (II Chronicles 29:11), “My sons (בני) be not now negligent". And even as disciples are termed בנים, “children", so the teacher is termed אב, "father", as it is said, (2 Kings 2:12) that Elisha referred to his teacher Elijah by the words, "My father, my father, the chariot of Israel, etc." (Sifrei Devarim 34:4).
ודברת בם AND THOU SHALT SPEAK OF THEM — i.e. that your principal topic of conversation should be only about them: make them the principal, and do not make them of secondary importance (Sifrei Devarim 34:6).
ובשכבך AND WHEN THOU LIEST DOWN — One might think that this means: even if one lies down (retires to bed) in the middle of the day, and that ובקומך AND WHEN THOU RISEST UP means: even if you rise up in the middle of the night! It, however, states בשבתך בביתך ובלכתך בדרך WHEN THOU SITTEST IN THY HOUSE AND WHEN THOU WALKEST BY THE WAY: The Torah is thus speaking of the usual way of living, and this therefore means, the usual time of lying down and the usual time of rising up (cf. Sifrei Devarim 36:9).

