זכור את יום השבת
תיחזכור את יום השבת
ש"פ יתרו
זכור את יום השבת1 לקדשו2 ששת ימים תעבוד ועשית מלאכתך3 כו' ויום4 השביעי שבת לה' אלקיך5, הנה ממ"ש ששת ימים תעבוד משמע שהוא ציווי ובאמת אינו כן6, ואי' במדרש תנא רשב"י אומר אמרה שבת7 להקב"ה לכולם יש בן זוג פי' ששת ימי בראשית הם ג' זוגות ולי אין בן זוג א"ל הקב"ה כנס"י יהי' בן זוגך וזהו שא"ל הקב"ה לישראל זכרו אותו הדבר שאמרתי לשבת כנס"י יהי' בן זוגך והוא הדיבור זכור את יום השבת לקדשו, משמע דישראל הם בחי' דכר שמשפיעים בשבת וכן כתי' ושמרו בנ"י את השבת לעשות את השבת8 שישראל עושין את השבת, ובאמת אינו כן דהלא שבת מיקדשא וקיימא9 לכן חותמין מקדש השבת10 וביו"ט תיטחותמין מקדש ישראל והזמנים11 ישראל אינהו דקדשינהו לזמנא12 וכמ"ש אלה מועדי ה' אשר תקראו אתם13 אתם כתי'14 בין בזמנן בין שלא בזמנן15, ובגמ' אי' ג"פ כתי' בפ' אתם16 אפי' שוגגין כו', וכתי' אקרא לאלקים עליון לאל גומר עלי17, ואמרז"ל אמרו מלה"ש להקב"ה מתי הם המועדים א"ל אני ואתם נסכים18 למה שב"ד עושין למטה שהן מעברי' השנה ובזה תלוי המועדים, לשעבר היו19 בידו של הקב"ה כמ"ש עשה ירח למועדים20 ועכשיו הוא בידו של הקב"ה21, הרי ישראל מקדשין המועדים משא"כ שבת היא מיקדשי וקיימא, לכן מפרש רבינו (בתו"א פ' יתרו ד"ה זכור את יום השבת לקדשו הא') דכל שבת נק' שבת בראשית22 שהוא למעלה מישראל, וא"כ צ"ל מהו"ע זכור את יום השבת לקדשו, לעשות את השבת. והנה אמרז"ל קשה לזווגן כקרי"ס23, הרי קרי"ס הו"ע זיווג וצ"ל מהו הזיווג דקרי"ס.
והנה אי' במדר' כל פרקמטיא של משה24 באז, קינטר באז דכתי' ומאז באתי אל פרעה25 כו' שיבח באז אז ישיר משה26 ובנ"י27 כו'. להבין זה יובן בהקדים משנת"ל28 דפעמים מצינו שישראל נתעלו ע"י שעברו בים, ולפעמים מצינו דהים נתבטל לפני ישראל ונת"ל דחלק הנפש המלובש בגוף נתעלה ע"י הים דישראל הם בחי' ארץ29 וע"י שעברו בים זכו לגילוי הנבואה שהוא גילוי ההעלם ואדרבה בים זכו למעלה עליונה יותר דכאו"א מראה באצבע31 זה אלי30 כו', אבל לגבי שרש ומקור הנפש נתבטל הים לפניהם דים הוא [מ]32 בחי' דיבור וישראל עלו במח'33, תכועוד דאפי' עלמא35 דאתכסיא34 ה"ה בשם עלמין ומח' של ישראל קדמה לכל דבר36, וזהו אז ישיר ומשה ובנ"י, בנ"י הם חלק הנפש המלובש בגוף ומשה הוא שרש ומקור הנפש37, וזהו כי תקנה עבד עברי38, עבד הוא חלק הנפש המלובש בגוף ועברי הוא בחי' בעבר הנהר ישבו אבותיכם39, ובחי' זו הוא למעלה מים וישראל בעברם בים המשיכו תוספת אורות בים.
והענין דהנה אי' במד' ע"פ אז ישיר40 משה הה"ד נכון כסאך מאז41, אעפ"י שמעולם אתה לא נתישבה כסאך ולא נודעת בעולמך עד שאמרו בניך שירה, בוימ"ב הי' בעמידה, אבל בים בישיבה. וענין עמידה וישיבה למעלה42, כמו עד"מ למטה כשאדם מוטרד בעשי' הוא עומד ואח"כ יושב לנוח, דישיבה הו"ע מנוחה כמו וישב שלמה על כסא ה'43 וכתי' גבי' והוא יהי' איש מנוחה44, וכן וישב יעקב45 אמרו במד' ביקש יעקב לישב בשלוה46, וכמו"כ יובן למעלה הנה כתי' ששת ימים עשה47 הם ששה מדות דכל יומא ויומא עביד עבידתא48, וכן נשפלו המוחין ג"כ כמארז"ל בעשרה דברי' ברא הקב"ה49 את עולמו, בחכ' ובתבונה ובדעת ובכח ובגערה כו', והגם דלא בעמל וביגיעה50 ברא הקב"ה את עולמו כ"א במאמר וברוח פיו מ"מ הרי דיבורו של הקב"ה חשיב מעשה51 ועוד דע"מ מילין דהדיוטא אינון לאו תכאאורחא דמלכא לאשתעי במילין דהדיוטא52, ואח"כ ביום השביעי שבת53 ופירש"י שיש ללמוד מזה ק"ו54 מה הקב"ה דלא בעמל וביגיעה ברא הקב"ה את עולמו מ"מ כתב בעצמו לו55 שביתה אדם שהוא מעמל ומיגע עאכ"ו שצריך לשבות דשביתה הו"ע מנוחה, וזהו ביום השביעי נתעלה וישב על כסא כבודו56 פי' נתעלה הו"ע החזרת המוחין למקורן ושרשן, ויש57 על כסא דשית דרגין לכורסיא ושביעאה עלייהו58, שית דרגין הם ששה מדות ושביעאה עלייהו הוא הכסא עצמו וזהו וישב הו"ע מנוחה, וזהו נכון כסאך מאז ע"י שאמרו בניך שירה אז ישיר. דהנה ישיר הוא עלאה59 והו"ע כלות הנפש לדבקה באוא"ס, אז הוא המשכה, ז' הוא ז' מדות וא'60 הוא בחי' אלופו ש"ע61, וזהו שנמשך מבחי' א"ס אלופו ש"ע למדות, וענין אז ישיר הו"ע משה ובנ"י, בנ"י הוא חלק הנפש המלובש בגוף ומשה הוא שרש ומקור הנשמה, ופי' משה ובנ"י הוא בחי' משה שיש בכ"א62, דכאו"א מברך חונן הדעת63 והוא בחי' משה שמקשר חלק הנפש המלובש בגוף עם שרש ומקור הנשמה.
והענין דהנה שרש הנשמה הוא בחי' אז דאמרז"ל כסה"כ קדמה לעולם64 דכתי' נכון כסאך מאז, ומח' של ישראל קדמה לכל דבר א"כ נק' ג"כ אז, וזהו כגר כאזרח הארץ65 אזרח פי' תושב מאז ומקדם וכתי' כל האזרח בישראל66 א"כ הרי ישראל נק' אז, דהנה השבירה הי' בז"ת דשם68 ס"ג67 עולם התיקון הוא שם מ"ה69 המברר71, תכבוהנה שם ס"ג ומ"ה70 ה"ז ע"ד ובטובו מחדש בכ"י תמיד מע"ב73 שמתלבש בשמות אלו לצורך הבריאה ובתחילת הבריאה הם ג"כ מחודשים72, אבל שם ע"ב74 הוא למעלה משם ס"ג ומ"ה והוא בחי' אזרח75 וזהו בעבר הנהר ישבו אבותיכם נהר בחי' בינה76 בעבר הנהר בחי' שם ע"ב שהוא בחכ'77, וא"כ פי' משארז"ל ישראל עלו במח' הוא כמ"ש בזהר דמח' ויובלא לא אתפרש לעלמין78 יובלא בחי' בינה ומח' בחי' חכ'79, ומבואר במ"א פי' עלו במח' הוא מדרי' היותר עליונה במח', היינו בחילוקי שמות פרטים יש שם ע"ב דע"ב, ובאמת י"ל פי' בעבר הנהר הוא בחי' א"א80 שלמעלה גם מבחי' אזרח, ולפ"ז מובן דישראל בעברם בים המשיכו תוס' אורות בים.
וזהו מ"ש במדר' ע"פ לגוזר82 ים סוף לגזרים כל"ח81, גידל אתכם דוד המלך כו' ולכאו' הלא בפ' בשלח מדבר יותר מענין קרי"ס, אך הענין דהנה בתורה כתי' ובנ"י הלכו ביבשה בתוך הים83 הוא שנתעלו ישראל ע"י שעברו בים שזכו לנבואה84, אבל בתילים כתי' לגוזר ים סוף לגזרים כל"ח, והעביר ישראל בתוכו כל"ח85, ולכאורה מפני מה מחלק זה לב' כל"ח, והול"ל לגוזר כו' לגזרים והעביר כו' כל"ח, אלא מ"ש והעביר כו' הוא מעלת הים וכמ"ש בתורה, ומ"ש לגוזר ים סוף כו' הוא מעלת ישראל שהים נתבטל לפניהם וזהו כל"ח שהודיענו מעלת ישראל שגבה מדריגתה כ"כ שהים נתבטל כו'. וזהו מ"ש בסדר הגדה אילו קרע לנו את הים86 ולא העבירנו בתוכו דיינו, ולכאורה מה לנו שקרע לנו כו' מאחר דלא העבירנו כו', ולפי הנ"ל מובן שהודיע לנו שרש הנשמה שנקרע הים לפני שרש הנשמה, שהוא בחי' אז כו'.
תכגוזהו מ"ש במדר' נכון כסאך מאז כו' שנודעת בעולמך, דהנה כתי' וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי ה' לא נודעתי להם87 ומבואר במ"א הקושי' דמצינו ש' הוי' גבי האבות, והתי' שהי' רק בדרך ידיעה אבל לא בדרך יעוד וחיבור88, ובנ"י ע"י שיעבוד מצרים ויצי"מ וקרי"ס ואמרו שירה כתי' ונועדתי89 אליך שמה90. וזהו משארז"ל קינטור באז ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה, הנה פרעה אותיות הערף91 שהוא בחי' אחוריים דא"א92 וזהו עבדים היינו לפרעה במצרים בנ"י בחי' ז"א93 עבדים לפרעה בחי' עורף אחורים דא"א, וזהו שטען משה שפרעה הוא מונע ומעכב שלא יבואו לבחי' אז הוא שרש ומקור הנשמה94, דפרעה אמר תכבד העבודה כו' ואל ישעו בדברי שקר95 שא' לא ידעתי את ה' מי ה'96 אשר אשמע בקולו שקיבל מבחי' רוממות97, וזהו שמונע ומעכב כו' וזהו קינטור באז שא"א לבוא לבחי' אז, ולכן גבי קרי"ס כתיב וידעו מצרים כי אני ה'98 וית"ל מהו"ע אני ה'. והענין דהנה כתי' ה' איש מלחמה99, והנה פסוק זה לא קאי על קרי"ס כ"א על ע"מ שהביא הקב"ה על המצרים במצרים100 וכמו שפירש"י101 שנהג עמם תכסיסי מלחמה כעושין מצור על העיר תחילה מקללי'102 מעיינותיו וזהו מכות דם כו', משא"כ בקרי"ס הי' מנוחה וכמ"ש שמעו עמים ירגזון103 כו' תפול עליהם אימתה104 כו' שקיבלו עליהם אימת הקב"ה, ופי' ה' איש מלחמה, מלחמה בשם הוי' ולכאו' צ"ל איך שייך מלחמה בשם הוי'.
תכדוהענין דהנה כתי' רם על כל גוים הוי' על השמים כבודו105 מי כה' אלקינו המגביהי לשבת106 המשפילי לראות בשמים וארץ107, דפרעה טען רם על כל גוים ואינו משפיל א"ע להשגיח על עלולים השפלים כ"א על השמים כבודו על מלאכים שכלים נבדלים108, אך באמת אינו כן דמגביהי לשבת המשפילי לראות בשמים וארץ דאפילו שמים שגם לדעתם משגיח שם ה"ז ג"כ השפלה לגבי כמו הארץ, והנה פרעה מקבל מבחי' רם על כל גוים כו' וכן מקבל גם מש' אלקים דידע מש' אלקים דיוסף א"ל אלקים יענה את שלום פרעה109, אבל מה' לא קיבל וכמ"ש לא ידעתי את ה' מי ה' אשר אשמע בקולו, דכדי לקבל משם אלקים110 צריך להיות בבחי' ביטול והוא לא רצה להיות בטל כ"א בגסות לי יאורי111 כו', אך ע"י קרי"ס וידעו מצרים בבחי' ידיעה כי אני הוי', וי"ל כמ"ש במדר' מאני של בו"ד112 אתה יודע אני של הקב"ה ומה פרעה שא' אני פרעה113 זכה לכל הכבוד הזה לכשיבוא אני של הקב"ה עאכו"כ, דהנה כתי' אני ראשון ואני אחרון114 ומבלעדי אין אלקים אני אחרון בחי' מל' שם אלקים116 וזהו אני הוי', דהוי' ואלקים כולא חד117, ועוי"ל דאני ראשון הוא בחי' רוממות הכתר115, וזהו אני הוי' דבחי' רוממות הכתר והוי' כולא חד, ושניהם אמת דש' הוי' מחבר ב' בחי' אני לכן משם אורידך נאום הוי'118, וזהו דכתיב על לע"ל ראו עתה כי אני אני הוא119 כו' חיבור ב' בחי' אני ע"י ש' הוי', וזהו מ"ש בקרי"ס אני הוי' בחי' הוי' שמחבר ב' בחי' אני, ועיקר הגילוי יהי' לע"ל וצ"ל דבקרי"ס הי' הארה מבחי' זו, ולכן וידעו מצרים כו', וזהו ע"ד ההפרש בין דוד לשלמה, דגבי דוד כתי' איש מלחמה120 לכן לא בנה בהמ"ק121, אבל שלמה הי' איש מנוחה וכמ"ש והוא יהי' איש מנוחה לכן באו לשמוע חכמתו122 שנתבטלו לפניו.
ועפ"ז יובן מה שקרי"ס נק' בשם זיווג, דהנה נת"ל123 דגבי תורה כתי' תורה צוה לנו משה מורשה124 כו' שכנס"י משפיעים בתורה הגם דאורייתא מחכ' תכהנפקת125 אך אמרז"ל בראשית בשביל התורה126 שנק' ראשית וכתי' ה' קנני ראשית דרכו127, וישראל הם לי ראש128 אותיות אשר129 תענוג130 העליון בחי' שעשועים, והם משפיעים בתורה. וכמו"כ יובן בשבת שהוא מיקדשא וקיימא משא"כ יו"ט ישראל אינהו דקדשינא לזמנא, דיו"ט בעצם הוא מוחין דאימא וכתי' מקרא קודש132 שישראל ממשיכים בחי' קדש במוחין דאי' והיינו בחי' נה"י דאבא שמתלבש במוחין דאי', אבל שבת הוא מקדשי וקיימא שהוא עצם מוחין דאבא131 ונק' שבת בראשית ופי' הרשב"א דו' יומי המעשה ושבת הם בחי' ז' ימי ההיקף133, והרא"ש פי' דיו"ט נק' ג"כ שבת134 לכן שבת נק' שבת בראשית אבל מ"מ נק' שבת בראשית שמקבל מבחי' ראש שישראל משפיעים בשבת. ומ"מ ניחא מה שפי' רבינו ז"ל דשבת בראשית למעלה מישראל, דהנה נת"ל135 גבי מצות דכתי' וזכרתם את כל מצות הוי'136 כו' למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי137, שבחי' מצות הוי' הם בחי' רמ"ח פקודין רמ"ח אברי' דמלכא138 והם משפיעים בישראל ועי"ז חלק139 הנפש המלובש בגוף עם שרש ומקור הנפש ומשפיעים במצות, וכמו"כ יובן בשבת דעצם מצות שביתת שבת למעלה מישראל אבל מ"ע ומל"ת שיש בשבת ישראל ממשיכים אוא"ס במצות. וכמו"כ יובן בקרי"ס דאיך שיפורש ים סוף דאם נא' שהוא בחי' סופא דכל דרגין139 וישראל בחי' ז"א140 הרי ישראל למעלה מהים ואפי' נא' שהוא בחי' ים החכמה141, ה"ה בחי' ראשית וישראל הם בחי' ראש א"כ משפיעים בבחי' ים. וזהו זכור את יום השבת לקדשו היינו להמשיך בחי' עונג בחכ' ועז"א ששת ימים תעבוד הוא עבודת הבירורים שעי"ז ממשיכים בחי' עונג, וזהו זכור את יום דהנה יש ליל שבתא ויום השבת142 וצריכים להמשיך גם בבחי' יו"ם השבת כו'.
הערות
עמוד תיח
- 1. זכור את יום השבת : הנחת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב ממאמר ד"ה זה שנדפס לעיל בחלק המאמרים. וש"נ.
- 2. זכור את יום השבת לקדשו : יתרו כ, ח.
- 3. ששת ימים . . מלאכתך : יתרו שם, ט. ואתחנן ה, יג. ראה גם לקמן בסיום ההנחה.
- 4. מלאכתך כו' ויום : כ"ה בגוכתי"ק.
- 5. ויום השביעי . . אלקיך : יתרו שם, י. ואתחנן שם, יד.
- 6. תעבוד . . ציווי . . אינו כן : ראה גם לעיל (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה במשנה וכו' ר' נהוראי אומר ובהערות 10-11.
- 7. במדרש . . אמרה שבת : ראה ב"ר פי"א, ח.
- 8. ושמרו בנ"י . . את השבת : תשא לא, טז.
- 9. ובאמת . . שבת מיקדשא וקיימא : ביצה יז, א. ראה גם סה"מ תרל"א ח"א ע' קנח. וש"נ.
- 10. חותמין מקדש השבת : נוסח ברכת היום דשבת.
עמוד תיט
- 11. מקדש ישראל והזמנים : נוסח ברכת היום דיו"ט.
- 12. ישראל אינהו דקדשינהו לזמנא : ראה ברכות מט, א.
- 13. אלה מועדי . . תקראו אתם : אמור כג, לז. במשנה ר"ה כה, א הובא הכתוב אמור כג, ד. ראה שנויי נוסחאות במשניות שם. או אולי גם כאן הכוונה להכתוב כג, ד. אלא שהובא הכתוב בדילוג.
- 14. אתם כתי' : ראה רש"י ר"ה שם ד"ה אתם.
- 15. אתם . . בין שלא בזמנן : ראה ר"ה שם (במשנה).
- 16. ג"פ כתי' בפ' אתם : אמור כג, ב. ד. לז.
- 17. אקרא לאלקים . . גומר עליי : תהלים נז, ג.
- 18. אמרו מלה"ש . . נסכים : ראה שמו"ר פט"ו, ב . ראה גם לעיל (בחלק המאמרים) בהמאמר כאן ובהערה 16.
- 19. היו : אולי כ"ה בגכתי"ק.
- 20. עשה ירח למועדים : תהלים קד, יט.
- 21. הקב"ה : אוצ"ל: ישראל.
- 22. מפרש רבינו (בתו"א . . שבת בראשית : יתרו סט, ג ואילך. ראה גם לקמן פיסקא ועפ"ז. לעיל (בחלק המאמרים) בהמאמר כאן הערה 21. נדרים עח, ע"א ואילך.
- 23. קשה לזווגן כקרי"ס : סוטה ב, א. ראה מאמרי אדה"ז תקס"ה ח"א ע' רלב. ס"ע רלד ואילך. מארז"ל ע' צ. שער האמונה נד, ב ואילך. מאמרי אדה"א ויקרא ח"א ע' ערב.
- 24. במדר' כל פרקמטיא של משה : ילקוט שמעוני שמות ד, כו [רמז קעד — ובמהדורת ירושלים תשל"ז רמז קעא]. בשלח בשלח טו, א (רמז רמא).
- 25. ומאז באתי אל פרעה : שמות ה, כג.
- 26. אז ישיר משה : בשלח טו, א.
- 27. ובנ"י : בילקוט כאן ליתא. אבל הובא ברמז קעד הנ"ל [ובמהדורת ירושלים הנ"ל ליתא].
- 28. משנת"ל : בהנחה ד"ה אז ישיר שנדפס לפני הנחה זו על יד הערה 143 ואילך.
- 29. דישראל הם בחי' ארץ : מלאכי ג, יב.
- 31. דכאו"א מראה באצבע : ראה שמו"ר פכ"ג, טו.
- 30. לגילוי הנבואה . . זה אלי : ראה רש"י שם. ראה גם מאמרי אדה"א ויקרא ח"א ע' ריא. וש"נ. תו"ח בשלח ח"א קצד, ב ואילך.
- 32. [מ] : כ"ה בגוכתי"ק.
- 33. וישראל עלו במח' : ראה גם לעיל הנחה ד"ה הקבצו ושמעו ובהערה 53.
עמוד תכ
- 35. עלמא דאתכסיא : ראה גם סה"מ תרל"ח ס"ע קלח ואילך.
- 34. עלמא דאתכסיא : נסמן לעיל הנחה ד"ה אז ישיר הערה **147.
- 36. ומח' של ישראל קדמה לכל דבר : ב"ר פ"א, ד.
- 37. בנ"י . . הנפש . . בגוף ומשה . . ומקור הנפש : ראה גם בפיסקא הבאה. לעיל הנחה ד"ה אז ישיר פיסקא וזהו אז ישיר.
- 38. כי תקנה עבד עברי : משפטים כא, ב. ראה גם לעיל שם על יד הערה 161 ואילך.
- 39. בעבר הנהר ישבו אבותיכם : יהושע כד, ב. ראה גם לקמן פיסקא והענין דהנה שרש.
- 40. במד' ע"פ אז ישיר : ראה שמו"ר רפכ"ג. הובא גם בסה"מ תרכ"ט כאן ע' קמד. וש"נ.
- 41. נכון כסאך מאז : תהלים צג, ב.
- 42. וענין עמידה וישיבה למעלה : ראה אוה"ת חנוכה כרך ז ע' תתתנז ואילך. מאמרי אדמו"ר הצ"צ הנחות תרט"ו ע' קכב. סה"מ תרכ"ט כאן ע' קנא. וש"נ.
- 43. וישב שלמה על כסא ה' : דבהי"א כט, כג.
- 44. והוא יהי' איש מנוחה : דבהי"א כב, ט [ושם: הוא יהי' — אבל כ"ה גם לקמן סוף פיסקא והענין דהנה כתי'. לעיל (בחלק המאמרים) בהמאמר כאן פ"ד. סה"מ תרכ"ט כאן ע' קנא].
- 45. וישב יעקב : וישב לז, א.
- 46. ביקש יעקב לישב בשלוה : ב"ר פפ"ד, ג. הובא ברש"י וישב שם, ב.
- 47. ששת ימים עשה : תשא לא, יז. ראה זהר ויחי רמז, א. אמור צד, ריש ע"ב. האזינו חצר, ב. מאמרי אדה"א דברים ח"א ע' רז ואילך. וש"נ.
- 48. דכל יומא . . עבידתא : ראה זהר ויגש רה, סע"א. אמור שם. השמטות לזח"א רסד, ב.
- 49. בעשרה דברי' ברא הקב"ה : ראה (לעיל בחלק המאמרים) מאמר ד"ה כי תבואו וכו' ושבתה הארץ על יד הערה 89 שמציין לחגיגה — ראה שם יב, א. לקמן בהנחה שם על יד הערה 90. הנחה ד"ה והמים להם חומה על יד הערה 63. סה"מ תר"ם ח"א ע' שפג. וש"נ.
- 50. דלא בעמל וביגיעה : ראה ב"ר פ"ג, ב. פי"ב, י. סה"מ תרל"ב ח"ב ע' שפז. ע' שפט. ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) מאמר ד"ה במשנה וכו' ר' נהוראי אומר פ"א. סה"מ עטר"ת ע' לח.
- 51. דיבורו . . חשיב מעשה : ראה ב"ר פמ"ד, כב. רש"י לך טו, יח. אוה"ת יתרו כרך ז ע' ב'תשב ואילך. סה"מ תרס"ח ע' צט.
עמוד תכא
- 52. דע"מ מילין . . במילין דהדיוטא : ראה זהר בהעלותך קמט, ב. סידור שער התפלה יח, סע"ד. לקו"ת אחרי כה, ד. אוה"ת בא כרך ז ע' ב'תרכד. (לעיל בחלק המאמרים) מאמר ד"ה והנה תורה היא בחי' קו האמצעי על יד הערה 170 ואילך. סה"מ תרכ"ז ס"ע רטו ואילך. תרל"א ח"א ע' ד.
- 53. ביום השביעי שבת : ע"פ סיום הכתוב תשא שם.
- 54. ופירש"י . . ק"ו : ראה שם יתרו כ, יא.
- 55. לו : אינו ברור כ"כ בגוכתי"ק מה כתוב כאן.
- 56. ביום השביעי . . כסא כבודו : נוסח ברכת יוצר ד"ה לא-ל אשר שבת.
- 57. ויש : אוצ"ל: וישב.
- 58. דשית דרגין . . עלייהו : זהר תזריע מז, ב. ראה גם לעיל (בחלק המאמרים) בהמאמר כאן ובהערה 115.
- 59. עלאה : אוצ"ל: העלאה.
- 60. ז' . . וא' : ראה גם לעיל (בחלק המאמרים) בהמאמר כאן פ"ב ובהנסמן שם.
- 61. אלופו ש"ע : לשון ב"ר פ"כ, ב.
- 62. משה שיש בכ"א : ראה גם לעיל הנחה ד"ה אז ישיר ובהערה 159.
- 63. מברך חונן הדעת : בתפלת שמונה עשרה.
- 64. כסה"כ קדמה לעולם : ב"ר פ"א, ד.
- 65. כגר כאזרח הארץ : אמור כד, טז. כב. יהושע ח, לג [בהוספת תיבת: הארץ. בא יב, יט ושם: בגר ובאזרח הארץ. בהעלותך ט, יד ושם: ולגר ולאזרח הארץ].
- 66. כל האזרח בישראל : אמור כג, מב. ראה אוה"ת ויחי ח"ב ס"ע שצב ואילך. ע' שפז.
- 68. דשם ס"ג : ראה זהר רע"מ פינחס רמו, ב.
- 67. השבירה הי' בז"ת דשם ס"ג : ראה ע"ח שער דרושי נקודות ש"ח, פ"א. שער התיקון ש"י, פ"ב. מבוא שערים ש"ב ח"א, פ"א (ובהגה ג). תו"א מג"א צז, ג. לקו"ת פ' ראה לא, ב. תו"ח בא ח"א קיז, רע"ג. (וארא פה, ג. וש"נ).
- 69. עולם התיקון הוא שם מ"ה : ראה ע"ח שער התיקון ש"י, פ"א ואילך.
- 71. מ"ה המברר : ראה ע"ח שער טנת"א ש"ה, פ"א. מאמרי אדה"א דברים ח"א ע' ה. וש"נ. ח"ב ע' תקעג ואילך. ח"ד ע' א'ריג ואילך.
עמוד תכב
- 70. שם מ"ה : ראה זהר בהקדמה ד, א ובדרך אמת שם. הנסמן במאמרי אדה"א נ"ך ע' עא.
- 73. ובטובו מחדש . . מע"ב : ברכת יוצר. ראה גם סה"מ תר"ם ח"א ע' ה. וש"נ.
- 72. שם ס"ג ומ"ה . . מחודשים : ראה גם לעיל (בחלק המאמרים) בהמאמר כאן ובהערות 57 (שם ס"ג). 60 (שם מ"ה).
- 74. שם ע"ב : ראה זהר תרומה קלב, ב. ועוד. פרדס שער פרטי השמות שכ"א, פ"ה. מכתב להרב בראנדט נדפס ברשימות חוברת מא (לפ' אחו"ק).
- 75. שם ע"ב . . אזרח : ראה רמ"ז לזהר אמור קג, סע"א. לעיל (בחלק המאמרים) בהמאמר כאן ספ"ב. וש"נ.
- 76. נהר בחי' בינה : ראה תו"א משפטים עה, ד: כמ"ש בזהר פ' אמור [צט, א].
- 77. שם ע"ב שהוא בחכ' : ראה ע"ח שער רפ"ח ניצוצין שי"ח, פ"ב. הנסמן במאמרי אדה"א שמות ח"ב ע' שנג.
- 78. דמח' ויובלא . . לעלמין : ראה זהר ח"ש קכג, א.
- 79. ומח' בחי' חכ' : ראה ת"ז תי"ט (מא, ב). תס"ט (קטו, א). פרדס שעה"כ שכ"ג, פי"ג מערכת מחשבה. לקוטי הש"ס להאריז"ל סוף ברכות (ה, ב) שם נדפס ד"ה אל יהרהר (כתובות מו, א). ע"ח שער אנ"ך שי"ט, פ"ט. מאו"א מערכת מחשבה סנ"ט וביאיר נתיב שם.
- 80. בעבר הנהר . . א"א : ראה לקו"ת בחוקותי מז, א.
- 82. לגוזר ים סוף לגזרים : תהלים קלו, יג.
- 81. במדר' ע"פ לגוזר . . כל"ח : ראה שהש"ר ד, ד. לעיל הנחה ד"ז אז ישיר בתחילתו ובהנסמן שם [ושם: ע"פ כמגדל דוד . . לגוזר].
- 83. ובנ"י . . בתוך הים : בשלח יד, כט.
- 84. שזכו לנבואה : ראה מכילתא ורש"י בשלח טו, ב. לעיל הנחה ד"ה אז ישיר בתחילתו ובהנסמן שם.
- 85. והעביר ישראל בתוכו כל"ח : תהלים קלו, יד. ראה גם לעיל (בחלק המאמרים) בהמאמר כאן פ"ג ובהערה 79.
- 86. אילו קרע לנו את הים : ראה גם לעיל שם.
עמוד תכג
- 87. וארא . . לא נודעתי להם : וארא ו, ג. ראה גם לעיל שם מאמר ד"ה הוא אהרן ומשה ובהערה 24.
- 88. נודעתי . . יעוד וחיבור : ראה גם לקו"ת במדבר א, ב. ב, ד. נשא כא, ג. פינחס עז, סע"א. סידור שחרית לו, ד. אוה"ת וארא ס"ע קמז ואילך. ע' ר. סה"מ תרכ"ח ע' עד. ע' קנא. תרל"ח ע' כה. לקמן הנחה ד"ה וידבר כו' קדושים תהיו על יד הערה 35.
- 89. נודעתי . . ונועדתי : ראה גם לקו"ת במדבר ונשא שם.
- 90. ונועדתי אליך שמה : תרומה כה, כב [ושם: לך שם].
- 91. פרעה אותיות הערף : ראה לקו"ת להאריז"ל שמות עה"פ (א, ח) ויקם מלך חדש בתחילתו. שער הפסוקים פ' וישב (לט, א) סט"ל. סה"מ תר"ם ח"ב ע' תרנה. וש"נ.
- 92. פרעה . . דא"א : ראה פע"ח שער חג המצות שכ"א, פ"ז. מ"ח מסכת סדר ליל פסח פ"ז, מ"א ואילך. סידור סדר הגדה רצד, ג. מאמרי אדה"א ויקרא ח"א ע' תכ. וש"נ. בהערה שלפנ"ז.
- 93. עבדים היינו . . בנ"י בחי' ז"א : נוסח ההגדה. ראה סידור סדר הגדה רצג, ג.
- 94. אז . . הנשמה : ראה גם סה"מ תרכ"ט כאן ע' קנ.
- 95. תכבד העבודה . . שקר : שמות ה, ט.
- 96. לא ידעתי . . מי ה' : ראה שמות ה, ב בהיפך הסדר.
- 97. שקיבל מבחי' רוממות : ראה גם בסמוך בפיסקא הבא.
- 98. וידעו מצרים כי אני ה' : בשלח יד, יח.
- 99. ה' איש מלחמה : בשלח טו, ג.
- 100. ע"מ [ עשר מכות] . . במצרים : נוסח הגדה.
- 101. וכמו שפירש"י : ראה וארא ח, יז. ושם מציין: באגדה . . במדרש רבי תנחומא בא ד. ראה גם לקו"ש וארא כרך יא ע' 27 ואילך.
- 102. כעושין . . מקללי' : אוצ"ל: כשעושין . . מקלקלי'.
- 103. שמעו עמים ירגזון : בשלח טו, יד.
- 104. תפול עליהם אימתה : בשלח שם, טז.
עמוד תכד
- 105. רם . . על השמים כבודו : תהלים קיג, ד. ראה גם תו"א מקץ לד, ד. סידור שער תפלת ר"ה רלז, ב ואילך. מאמרי אדה"א דברים ח"ג ס"ע א'לג ואילך. וש"נ.
- 106. מי כה' . . המגביהי לשבת : תהלים קיג, ה.
- 107. המשפילי . . וארץ : תהלים שם, ו [ושם: ובארץ].
- 108. מלאכים שכלים נבדלים : ראה מו"נ ח"ב פ"ב-פ"ו. וראה שם ח"א פמ"ט. סה"מ תר"ם ח"א ע' י. וש"נ.
- 109. אלקים . . שלום פרעה : מקץ מא, טז.
- 110. אלקים : אוצ"ל: הוי'.
- 111. לי יאורי : יחזקאל כט, ג.
- 112. במדר' מאני של בו"ד : ראה ב"ר פ"צ, ב.
- 113. אני פרעה : מקץ מא, מד.
- 114. אני ראשון ואני אחרון : ישעי' מד, ו.
- 116. מל' שם אלקים : ראה זהר בראשית כב, א. אחרי סה, א. תו"ח וארא ח"א עה, ב הערה 202.
- 117. דהוי' ואלקים כולא חד : ראה זהר בהקדמה יב, א. וארא כו, ב. תרומה קסא, א ואילך. רע"מ ואתחנן רסד, א. מאמרי אדה"א דברים ח"א ע' קעה ובהנסמן בריש המאמר שם. תו"ח וארא ח"א ס, א. וש"נ. סה"מ תרל"ג ח"ב ע' תה ואילך. וש"נ.
- 115. אני . . מל' . . הכתר : ראה לקו"ת שלח מז, ד.
- 118. משם אורידך נאום הוי' : עובדי' א, ד.
- 119. ראו עתה . . אני הוא : האזינו לב, לט.
- 120. דגבי דוד כתי' איש מלחמה : שמו"ב יז, ח. דבהי"א כח, ג.
- 121. לכן לא בנה בהמ"ק : דבהי"א כב, ח.
- 122. לכן באו לשמוע חכמתו : מלכים-א ה, יד.
- 123. נת"ל : בהנחה ד"ה אז ישיר על יד הערה 43 ואילך.
- 124. תורה צוה לנו משה מורשה : ברכה לג, ד.
עמוד תכה
- 125. דאורייתא מחכ' נפקת : זהר בשלח סב, א. יתרו פה, א. רע"מ משפטים קכא, א. קדושים פא, א. חוקת קפב, א. ואתחנן רסא, א.
- 126. בראשית בשביל התורה : בראשית א, א. ראה רש"י שם. לקו"ש נח כרך ג ע' 755 בהערה.
- 127. ה' קנני ראשית דרכו : משלי ח, כב.
- 128. וישראל הם לי ראש : ראה פע"ח שער הלולב שכ"ט, פ"א. הנסמן במאמרי אדה"א ויקרא ח"א ע' צה. שע"ת צד, ד הערה 26. סה"מ תרל"ח ע' קז. וש"נ.
- 129. ראש אותיות אשר : ראה זהר בראשית טו, סע"א. ע"ח שער הולדת או"א וזו"ן שט"ז, פ"ב. סה"מ תר"ם ח"א ע' קסג. וש"נ.
- 130. אשר תענוג : ראה תו"א תולדות יח, סע"ב. ויצא כג, ג. שמות נג, ב. מאמרי אדה"א נ"ך ריש ע' שכז. וש"נ.
- 132. מקרא קדש : בא יב, טז. ועוד.
- 131. דיו"ט . . מוחין דאימא . . שבת . . מוחין דאבא : ראה פע"ח שער מקראי קדש ש"כ, פ"א. לקו"ת צו יב, א. סה"מ תר"ם ח"א ס"ע קפז ואילך. וש"נ.
- 133. ופי' הרשב"א . . ז' ימי ההיקף : בשו"ת ח"א ס"ט.
- 134. והרא"ש פי' . . שבת : לנדרים עח, ריש ע"ב.
- 135. נת"ל : בהנחה ד"ה אז ישיר על יד הערה 135.
- 136. וזכרתם את כל מצות הוי' : שלח טו, לט.
- 137. למען תזכרו . . מצותי : שלח שם, מ.
- 138. רמ"ח פקודין רמ"ח אברי' דמלכא : ראה ת"ז ת"ל (עד, סע"א). תניא רפכ"ג. סידור שער החנוכה רפ, א. שע"ת עב, ג הערה 17.
- 139. ועי"ז חלק : כ"ה בגוכתי"ק.
- 139. ים סוף . . דכל דרגין : ראה זהר בשלח נו, א. רע"מ פינחס רנה, א.
- 140. וישראל בחי' ז"א : ראה תו"א יתרו סט, ג. מאמרי אדה"א דברים ח"ד ע' א'שב ואילך.
- 141. מהים . . ים החכ' : ראה לעיל (בחלק המאמרים) בהמאמר כאן פ"ו הערה 167.
- 142. ליל שבתא ויום השבת : זהר בהקדמה ה, ב.
בראשית רבה י״א:ח׳ - הטקסט מספריא
דָּבָר אַחֵר, לָמָּה בֵּרְכוֹ, רַבִּי בֶּרֶכְיָה וְרַבִּי דוֹסְתָּאי וְרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן. רַבִּי בֶּרֶכְיָה וְרַבִּי דוֹסְתָּאי אוֹמְרִים שֶׁאֵין לוֹ בֶּן זוּג, חַד בְּשַׁבַּתָּא, תְּרֵי, תְּלָתָא, אַרְבַּעְתָּא, חַמְשָׁא, עֲרוּבְתָּא, שַׁבַּתָּא לֵית לָהּ בֶּן זוּג. רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר שֶׁאֵינוֹ נִדְחֶה, יוֹם טוֹב נִדְחֶה, יוֹם הַכִּפּוּרִים נִדְחֶה, שַׁבָּת אֵינָהּ נִדְחֵית. תָּנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, אָמְרָה שַׁבָּת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם לְכֻלָּן יֵשׁ בֶּן זוּג, וְלִי אֵין בֶּן זוּג. אָמַר לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל הִיא בֶּן זוּגֵךְ. וְכֵיוָן שֶׁעָמְדוּ יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַר סִינַי אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא זִכְרוּ הַדָּבָר שֶׁאָמַרְתִּי לְשַׁבָּת, כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל הִיא בֶּן זוּגֵךְ, הַיְנוּ דִּבּוּר (שמות כ, ח): זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְשׁוֹ.
שמות רבה ט״ו:ב׳ - הטקסט מספריא
דָּבָר אַחֵר, הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, אָמְרוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רִבּוֹן הָעוֹלָם אֵימָתַי אַתָּה עוֹשֶׂה אֶת הַמּוֹעֲדוֹת, שֶׁכֵּן כְּתִיב (דניאל ד, יד): בִּגְזֵרַת עִירִין פִּתְגָּמָא, אָמַר לָהֶם אֲנִי וְאַתֶּם מַסְכִּים עַל מַה שֶּׁיִּשְׂרָאֵל גּוֹמְרִין וּמְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נז, ג): אֶקְרָא לֵאלֹהִים עֶלְיוֹן לָאֵל גֹּמֵר עָלָי. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ויקרא כג, לז): אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה' מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ וגו', אַתֶּם בֵּין בִּזְמַנָּן בֵּין שֶׁלֹא בִּזְמַנָּן, אֵין לִי מוֹעֲדוֹת אֶלָּא אֵלּוּ. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, לְשֶׁעָבַר הָיָה בְּיָדִי, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קד, יט): עָשָׂה יָרֵחַ לְמוֹעֲדִים, אֲבָל מִכָּאן וָאֵילָךְ הֲרֵי מְסוּרָה בְּיֶדְכֶם בִּרְשׁוּתְכֶם, אִם אֲמַרְתֶּם הֵן, הֵן. אִם אֲמַרְתֶּם לָאו, לָאו. מִכָּל מָקוֹם יְהֵא הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם. וְלֹא עוֹד אֶלָּא אִם בִּקַּשְׁתֶּם לְעַבֵּר אֶת הַשָּׁנָה, הֲרֵינִי מַשְׁלִים עִמָּכֶם, לְכָךְ כְּתִיב: הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם.
שמות רבה כ״ג:ט״ו - הטקסט מספריא
דָּבָר אַחֵר, סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם. סוּסֵיהֶם וְרוֹכְבֵיהֶם לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא סוּס וְרֹכְבוֹ, מְלַמֵּד שֶׁנָּטַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שַׂר שֶׁלָּהֶם תְּחִלָּה וְהִשְׁלִיכוֹ לְתוֹךְ הַיָּם. עָזִי וְזִמְרָת יָהּ, עָזִי הוּא וַעֲטָרָה לְרֹאשִׁי וְהוּא כֹחִי. וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה, יְהִי לִי אֵין כָּתוּב כָּאן אֶלָּא וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה, הָיָה לִי וְיִהְיֶה לִי. זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה בֹּא וּרְאֵה כַּמָּה גְּדוֹלִים יוֹרְדֵי הַיָּם, משֶׁה כַּמָּה נִתְחַבֵּט וְנִתְחַנֵּן לִפְנֵי הַמָּקוֹם עַד שֶׁרָאָה אֶת הַדְּמוּת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לג, יח): הַרְאֵנִי נָא אֶת כְּבֹדֶךָ, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (שמות לג, כ): לֹא תוּכַל לִרְאֹת אֶת פָּנָי, וּבַסּוֹף הֶרְאָה לוֹ בְּסִימָן, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לג, כב): וְהָיָה בַּעֲבֹר כְּבֹדִי. הַחַיּוֹת הַנּוֹשְׂאוֹת אֶת הַכִּסֵּא אֵינָן מַכִּירוֹת אֶת הַדְּמוּת, וּבְשָׁעָה שֶׁמַּגִּיעַ זְמַנָּן לוֹמַר שִׁירָה הֵן אוֹמְרִים בְּאֵיזֶה מָקוֹם הוּא אֵין אָנוּ יוֹדְעוֹת אִם כָּאן הוּא אִם בְּמָקוֹם אַחֵר הוּא, אֶלָּא בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא (יחזקאל ג, יב): בָּרוּךְ כְּבוֹד ה' מִמְקוֹמוֹ, וְעוֹלֵי הַיָּם כָּל אֶחָד וְאֶחָד מַרְאֶה בְּאֶצְבָּעוֹ וְאוֹמֵר: זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, בָּעוֹלָם הַזֶּה אֲמַרְתֶּם לְפָנַי פַּעַם אַחַת זֶה אֵלִי, אֲבָל לֶעָתִיד לָבוֹא אַתֶּם אוֹמְרִים אוֹתוֹ דָּבָר שְׁתֵּי פְּעָמִים, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כה, ט): וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הִנֵּה אֱלֹהֵינוּ זֶה קִוִּינוּ לוֹ וְיוֹשִׁיעֵנוּ זֶה וגו'.
בראשית רבה א׳:ד׳ - הטקסט מספריא
בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים, שִׁשָּׁה דְבָרִים קָדְמוּ לִבְרִיאַת הָעוֹלָם, יֵשׁ מֵהֶן שֶׁנִּבְרְאוּ, וְיֵשׁ מֵהֶן שֶׁעָלוּ בַּמַּחֲשָׁבָה לְהִבָּרְאוֹת. הַתּוֹרָה וְהַכִּסֵּא הַכָּבוֹד, נִבְרְאוּ. תּוֹרָה מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ח, כב): ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ. כִּסֵּא הַכָּבוֹד מִנַּיִן, דִּכְתִיב (תהלים צג, ב): נָכוֹן כִּסְאֲךָ מֵאָז וגו'. הָאָבוֹת וְיִשְׂרָאֵל וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ וּשְׁמוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, עָלוּ בַּמַּחֲשָׁבָה לְהִבָּרְאוֹת, הָאָבוֹת מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע ט, י): כַּעֲנָבִים בַּמִּדְבָּר וגו'. יִשְׂרָאֵל מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים עד, ב): זְכֹר עֲדָתְךָ קָנִיתָ קֶדֶם. בֵּית הַמִּקְדָּשׁ מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה יז, יב): כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן וגו'. שְׁמוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים עב, יז): יְהִי שְׁמוֹ לְעוֹלָם וגו'. רַבִּי אַהֲבָה בְּרַבִּי זְעִירָא אָמַר אַף הַתְּשׁוּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים צ, ב): בְּטֶרֶם הָרִים יֻלָּדוּ, וְאוֹתָהּ הַשָּׁעָה תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא וגו', אֲבָל אֵינִי יוֹדֵעַ אֵיזֶה מֵהֶם קֹדֶם, אִם הַתּוֹרָה קָדְמָה לְכִסֵּא הַכָּבוֹד וְאִם כִּסֵּא הַכָּבוֹד קֹדֶם לַתּוֹרָה, אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא הַתּוֹרָה קָדְמָה לְכִסֵּא הַכָּבוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ח, כב): ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ וגו', קוֹדֵם לְאוֹתוֹ שֶׁכָּתוּב בּוֹ (תהלים צג, ב): נָכוֹן כִּסְאֲךָ מֵאָז. רַבִּי הוּנָא וְרַבִּי יִרְמְיָה בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַבִּי יִצְחָק אָמְרוּ, מַחְשַׁבְתָּן שֶׁל יִשְׂרָאֵל קָדְמָה לְכָל דָּבָר, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה נָשׂוּי לְמַטְרוֹנָה אַחַת, וְלֹא הָיָה לוֹ מִמֶּנָּה בֵּן, פַּעַם אַחַת נִמְצָא הַמֶּלֶךְ עוֹבֵר בַּשּׁוּק, אָמַר טְלוּ מִילָנִין וְקַלְמִין זוֹ לִבְנִי, וְהָיוּ הַכֹּל אוֹמְרִין, בֵּן אֵין לוֹ וְהוּא אוֹמֵר טְלוּ מִילָנִין וְקַלְמִין זוֹ לִבְנִי, חָזְרוּ וְאָמְרוּ הַמֶּלֶךְ אַסְטְרוֹלוֹגוּס גָּדוֹל הוּא, אִלּוּלֵי שֶׁצָּפָה הַמֶּלֶךְ שֶׁהוּא עָתִיד לְהַעֲמִיד מִמֶּנָּה בֵּן לֹא הָיָה אוֹמֵר טְלוּ מִילָנִין וְקַלְמִין לִבְנִי. כָּךְ אִלּוּלֵי שֶׁצָּפָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁאַחַר עֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה דּוֹרוֹת יִשְׂרָאֵל עֲתִידִין לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה, לֹא הָיָה כּוֹתֵב בַּתּוֹרָה צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. אָמַר רַבִּי בַּנָאי, הָעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ לֹא נִבְרָא אֶלָּא בִּזְכוּת הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ג, יט): ה' בְּחָכְמָה יָסַד אֶרֶץ וגו'. רַבִּי בֶּרֶכְיָה אָמַר בִּזְכוּת משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג, כא): וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ. רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַב מַתְנָה אָמַר, בִּזְכוּת שְׁלשָׁה דְּבָרִים נִבְרָא הָעוֹלָם, בִּזְכוּת חַלָּה, וּבִזְכוּת מַעַשְׂרוֹת, וּבִזְכוּת בִּכּוּרִים, וּמַה טַּעַם, בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים, וְאֵין רֵאשִׁית אֶלָא חַלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר טו, כ): רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵיכֶם, אֵין רֵאשִׁית אֶלָּא מַעַשְׂרוֹת, הֵיךְ דְּאַתְּ אָמַר (דברים יח, ד): רֵאשִׁית דְּגָנְךָ, וְאֵין רֵאשִׁית אֶלָּא בִּכּוּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג, יט): רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ וגו'.
בראשית רבה פ״ד:ג׳ - הטקסט מספריא
אִם שׁוֹט יָמִית פִּתְאֹם (איוב ט, כג), אַנְטוֹנִינוֹס שָׁאַל אֶת רַבֵּנוּ אָמַר לוֹ מַהוּ דִּכְתִיב: אִם שׁוֹט יָמִית פִּתְאֹם, אָמַר רַבִּי גְּזוֹר דִּיסַב מְאָה מַגְלְבִין וְהוּא יְהִיבִין מְאָה דִּינָרִים, דֵּין סָכוֹם לְדֵין וְדֵין סָכוֹם לְדֵין וְלָא מַפְקִין מִידֵיהּ כְּלוּם, כָּעִנְיָן הַזֶּה מַלְעִיג עַל הַמֻּכֶּה. (איוב ט, כג): לְמַסַּת נְקִיִּם יִלְעָג, אָמַר רַב אַחָא בְּשָׁעָה שֶׁהַצַּדִּיקִים יוֹשְׁבִים בְּשַׁלְוָה וּמְבַקְּשִׁים לֵישֵׁב בְּשַׁלְוָה בָּעוֹלָם הַזֶּה הַשָּׂטָן בָּא וּמְקַטְרֵג, אָמַר, לֹא דַיָין שֶׁהוּא מְתֻקָּן לָהֶם לָעוֹלָם הַבָּא אֶלָּא שֶׁהֵם מְבַקְּשִׁים לֵישֵׁב בְּשַׁלְוָה בָּעוֹלָם הַזֶּה. תֵּדַע לָךְ שֶׁהוּא כֵּן, יַעֲקֹב אָבִינוּ עַל יְדֵי שֶׁבִּקֵּשׁ לֵישֵׁב בְּשַׁלְוָה בָּעוֹלָם הַזֶּה נִזְדַּוֵּוג לוֹ שִׂטְנוֹ שֶׁל יוֹסֵף. וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב (איוב ג, כו): לֹא שָׁלַוְתִּי וְלֹא שָׁקַטְתִּי, לֹא שָׁלַוְתִּי מֵעֵשָׂו, וְלֹא שָׁקַטְתִּי מִלָּבָן, וְלֹא נָחְתִּי מִדִּינָה, וַיָּבֹא רֹגֶז, בָּא עָלַי רָגְזוֹ שֶׁל יוֹסֵף.
בראשית רבה ג׳:ב׳ - הטקסט מספריא
רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן פָּתַח (תהלים לג, ו): בִּדְבַר ה' שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ וגו', רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן אָמַר, לֹא בֶעָמָל לֹא בִיגִיעָה בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת עוֹלָמוֹ, אֶלָּא בִּדְבַר ה', וּכְבָר שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ, אַף הָכָא וְהָיָה אוֹר אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא וַיְהִי אוֹר, כְּבָר הָיָה.
בראשית רבה מ״ד:כ״ב - הטקסט מספריא
בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת ה' אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר (בראשית טו, יח), רַבִּי יוּדָן וְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי וְרַבִּי עֲקִיבָא, חַד אָמַר הָעוֹלָם הַזֶּה גִּלָּה לוֹ אֲבָל הָעוֹלָם הַבָּא לֹא גִּלָּה לוֹ, וְאוֹחָרָנָא אָמַר אֶחָד הָעוֹלָם הַזֶּה וְאֶחָד הָעוֹלָם הַבָּא גִּלָּה לוֹ, רַבִּי בֶּרֶכְיָה אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא, חַד אָמַר עַד הַיּוֹם הַזֶּה גִּלָּה לוֹ, וְאוֹחָרָנָא אָמַר עַד הַיּוֹם הַהוּא גִּלָּה לוֹ. (בראשית טו, יח): לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי וגו', רַב הוּנָא וְרַבִּי דּוֹסְתָּאי בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אַף מַאֲמָרוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי, אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת. רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר (תהלים קז, ב): יֹאמְרוּ גְאוּלֵי ה', אֲשֶׁר הוּא גוֹאֲלָם לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא אֲשֶׁר גְּאָלָם. אָמַר רַבִּי אָבוּן כִּי פּוֹדֶה ה' אֶת יַעֲקֹב אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא (ירמיה לא, י): כִּי פָדָה ה' אֶת יַעֲקֹב. רַבָּנָן אָמְרֵי (זכריה י, ח): אֶשְׁרְקָה לָהֶם וַאֲקַבְּצֵם. כִּי אֶפְדֵם אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא כִּי פְדִיתִים. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ (ישעיה ד, ה): וַיִּבְרָא ה' עַל כָּל מְכוֹן הַר צִיוֹן, אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא וּבָרָא, כְּבָר הִיא בְּרוּאָה וּמְתֻקֶּנֶת.
בראשית רבה כ׳:ב׳ - הטקסט מספריא
וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹהִים אֶל הַנָּחָשׁ כִּי עָשִׂיתָ זֹאת וגו', (משלי טז, כח): אִישׁ תַּהְפֻּכוֹת יְשַׁלַּח מָדוֹן וְנִרְגָּן מַפְרִיד אַלּוּף. אִישׁ תַּהְפֻּכוֹת, זֶה הַנָּחָשׁ שֶׁהִפֵּךְ דְּבָרִים עַל בּוֹרְאוֹ. וְנִרְגָּן, שֶׁרִגֵּן דְּבָרִים עַל בּוֹרְאוֹ, וְאָמַר (בראשית ג, ד): לֹא מוֹת תְּמֻתוּן. מַפְרִיד אַלּוּף, שֶׁהִפְרִיד אַלּוּפוֹ שֶׁל עוֹלָם וּמִיָּד נִתְקַלֵּל. וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹהִים אֶל הַנָּחָשׁ וגו', עִם אָדָם נָשָׂא וְנָתַן, עִם חַוָּה נָשָׂא וְנָתַן, וְעִם נָחָשׁ לֹא נָשָׂא וְנָתַן, אֶלָּא אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נָחָשׁ זֶה רָשָׁע בַּעַל תְּשׁוּבוֹת, וְאִם אוֹמַר אֲנִי לוֹ עַכְשָׁו הוּא אוֹמֵר לִי, אַתָּה צִוִּיתָ אוֹתָם וַאֲנִי צִוִּיתִי אוֹתָם, מִפְּנֵי מָה הִנִּיחוּ צִוּוּיָךְ וְהָלְכוּ לָהֶם אַחַר צִוּוּיִי, אֶלָּא קָפַץ עָלָיו וּפָסַק לוֹ אֶת דִּינוֹ.
מדרש תנחומא, בא ד׳ - הטקסט מספריא
אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: כַּטַּקְסִין שֶׁל מְלָכִים הֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲלֵיהֶן אֶת הַמַּכּוֹת. מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם כְּשֶׁמְּדִינָה מוֹרֶדֶת עָלָיו, מְשַׁלֵּחַ עָלֶיהָ לִגְיוֹנוֹת וּמַקִּיפִים אוֹתָהּ. בַּתְּחִלָּה סוֹכֵר אַמַּת הַמַּיִם שֶׁלָּהֶם. חָזְרוּ, מוּטָב, וְאִם לָאו, מֵבִיא עֲלֵיהֶם קְלָאנִים. חָזְרוּ, מוּטָב. וְאִם לָאו, יוֹרֶה בָּהֶם חִצִּים. חָזְרוּ, הֲרֵי מוּטָב. וְאִם לָאו, מֵבִיא עֲלֵיהֶם בַּרְבָּרִיִּים. חָזְרוּ, מוּטָב. וְאִם לָאו, מֵבִיא עֲלֵיהֶם דּוֹרְמַסְיוֹת. חָזְרוּ, מוּטָב. וְאִם לָאו, זוֹרֵק בָּהֶם נֵפְט. חָזְרוּ, מוּטָב. וְאִם לָאו, מַשְׁלִיךְ עֲלֵיהֶן אַבְנֵי בְּלִסְטְרָאוֹת. חָזְרוּ, מוּטָב. וְאִם לָאו, מְגָרֶה בָּהֶן אֻכְלוֹסִין הַרְבֵּה. חָזְרוּ, יָפֶה. וְאִם לָאו, אוֹסֵר אוֹתָן בְּבֵית הָאֲסוּרִין. חָזְרוּ, יָפֶה. וְאִם לָאו, הוֹרֵג גְּדוֹלִים שֶׁבָּהֶם. כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּא עַל הַמִּצְרִים כַּטַּקְסִין שֶׁל מְלָכִים. בַּתְּחִלָּה סָכַר אַמַּת הַמַּיִם שֶׁלָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּהֲפֹךְ לְדָם יְאֹרֵיהֶם (תהלים עח, מד). לֹא חָזְרוּ, הֵבִיא עֲלֵיהֶם קְלָאנִים, אֵלּוּ צְפַרְדְּעִים. רַבִּי יוֹסִי בַּר חֲנִינָא אָמַר: קִרְקוּרָן הָיָה קָשֶׁה לָהֶם מֵהַשְׁחָתָתָם. לֹא חָזְרוּ, יָרָה עֲלֵיהֶם חִצִּים, אֵלּוּ הַכִּנִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: וַתְּהִי הַכִּנָּם בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה, הָיוּ נִכְנָסִים בְּגוּפָם שֶׁל מִצְרִים כְּחִצִּים. לֹא חָזְרוּ, הֵבִיא עֲלֵיהֶן בַּרְבָּרִיִּים, זֶה עָרוֹב, שֶׁנֶּאֱמַר: יְשַׁלַּח בָּהֶם עָרֹב (תהלים עח, מה). לֹא חָזְרוּ, הֵבִיא עֲלֵיהֶם דּוֹרְמַסְיוֹת, זֶה הַדֶּבֶר וְהָרַג אֶת מִקְנֵיהֶם. לֹא חָזְרוּ, הֵבִיא עֲלֵיהֶם נֵפְטְ, זֶה הַשְּׁחִין, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְהִי שְׁחִין אֲבַעְבֻּעוֹת פֹּרֵחַ בָּאָדָם. לֹא חָזְרוּ, הִשְׁלִיךְ עֲלֵיהֶם אַבְנֵי בְּלִסְטְרָאוֹת, זֶה הַבָּרָד. לֹא חָזְרוּ, גִּירָה בָּהֶן אֻכְלוֹסִין הַרְבֵּה, זֶה אַרְבֶּה. לֹא חָזְרוּ, חֲבָשָׁן בְּבֵית הָאֲסוּרִים, זֶה חֹשֶׁךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְהִי חֹשֶׁךְ אֲפֵלָה. לֹא חָזְרוּ, הָרַג גְּדוֹלִים שֶׁבָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַה' הִכָּה כָל בְּכוֹר.
כָּל מַה שֶּׁחָשְׁבוּ הַמִּצְרִים עַל יִשְׂרָאֵל, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֵבִיא עֲלֵיהֶן. חָשְׁבוּ שֶׁיִּהְיוּ שׁוֹאֲבִין מֵימֵיהֶן לְפִיכָךְ וַיַּהֲפֹךְ יְאוֹרֵיהֶם לְדָם. חָשְׁבוּ כְּדֵי שֶׁיְּהוּ טוֹעֲנִין פְּרַגְמַטֵּיהֶן, הֵבִיא עֲלֵיהֶם צְפַרְדְּעִים וְהָיְתָה מְשָׂרֶפֶת אוֹתָן. חָשְׁבוּ לִהְיוֹת עוֹשִׂין לָהֶם בָּאָרֶץ, הִרְחִישׁ אֶת הָאָרֶץ כִּנִּים. חָשְׁבוּ שֶׁיְּהוּ טוֹעֲנִין אוֹתָן כַּפֵּדָגוֹג, שָׁלַח בָּהֶן עָרוֹב, אֲרָיוֹת, זְאֵבִים, נְמֵרִים וְדֻבִּים וּנְשָׁרִים. הָיָה לְמִצְרִי חֲמִשָּׁה בָּנִים, וְהָיָה נוֹתְנָן לְיִשְׂרָאֵל לְהוֹצִיאָן לַשּׁוּק בְּיָדוֹ. בָּא אֲרִי נוֹטֵל אֶחָד, זְאֵב נוֹטֵל אֶחָד, דֹּב אֶחָד, נָמֵר אֶחָד, נֶשֶׁר אֶחָד. הָיָה נִכְנָס לְתוֹךְ בֵּיתוֹ שֶׁל מִצְרִי לְבַדּוֹ, אוֹמֵר לוֹ: הֵיכָן בָּנַי? הוּא אוֹמֵר לוֹ: הוּא אוֹמֵר לוֹ: אֶעֱשֶׂה חֶשְׁבּוֹן. בָּא הָאֲרִי נָטַל אֶחָד, וְהַזְּאֵב אֶחָד, הַדֹּב אֶחָד, וְנָמֵר אֶחָד, וְנֶשֶׁר אֶחָד.
חָשְׁבוּ כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ רוֹעִין אֶת מִקְנֵיהֶם, שָׁלַח בָּהֶן אֶת הַדֶּבֶר, שֶׁנֶּאֱמַר: הִנֵּה יַד ה' הוֹיָה וְגוֹ'. חָשְׁבוּ כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ מְחַמִּין לָהֶן חַמִּין, שָׁלַח בָּהֶן אֶת הַשְּׁחִין. חָשְׁבוּ לְסָקְלָם בָּאֲבָנִים, הֵבִיא עֲלֵיהֶם אֶת הַבָּרָד. חָשְׁבוּ כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ כּוֹרְמֵיהֶן, הֵבִיא עֲלֵיהֶם אֶת הָאַרְבֶּה וְאָכַל אִילָנוֹתֵיהֶן, וַיֹּאכַל אֶת כָּל עֵשֶׂב הָאָרֶץ וְאֵת כָּל פְּרִי הָעֵץ. חָשְׁבוּ לַחֲבֹשׁ אוֹתָם בְּבֵית הָאֲסוּרִין, הֵבִיא עֲלֵיהֶם אֶת הַחֹשֶׁךְ. חָשְׁבוּ לַהֲרֹג אוֹתָם, וַה' הִכָּה כָל בְכוֹר. חָשְׁבוּ לְשַׁקֵּעַ אוֹתָן בַּמַּיִם, וְנִעֵר פַּרְעֹה וְחֵילוֹ בְיַם סוּף (תהלים קלו, טו).
וְכָל מַכּוֹת שֶׁהֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַמִּצְרִיִּים בְּמִצְרַיִם, הוּא עָתִיד לְהָבִיא עַל אֱדוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: כַּאֲשֶׁר שֵׁמַע לְמִצְרַיִם יָחִילוּ כְּשֵׁמַע צוֹר (ישעיה כג, ה). אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כָּל מָקוֹם שֶׁכָּתוּב צוֹר מָלֵא, בְּצוֹר הַמְּדִינָה הַכָּתוּב מְדַבֵּר. וְכָל מָקוֹם שֶׁכָּתוּב צֹר חָסֵר, בְּמַלְכוּת אֱדוֹם הַכָּתוּב מְדַבֵּר, שֶׁהִיא מְצֵרָה לְיִשְׂרָאֵל. מִי שֶׁפָּרַע מִן הָרִאשׁוֹנִים, יִפָּרַע מֵאֱדוֹם. בְּמִצְרַיִם, הִכָּה בְּדָם. בֶּאֱדוֹם, וְנָתַתִּי מוֹפְתִים בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ דָּם וָאֵשׁ וְגוֹ', הַשֶּׁמֶשׁ יֵהָפֵךְ לְחֹשֶׁךְ וְהַיָּרֵחַ לְדָם (יואל ג, ג-ד). בְּמִצְרַיִם, צְפַרְדְּעִים, שֶׁהָיָה קוֹלָן קָשֶׁה. וּבֶאֱדוֹם, קוֹל שָׁאוֹן מֵעִיר קוֹל מֵהֵיכָל (ישעיה סו, ו). בְּמִצְרַיִם, כִּנִּים, וְהַךְ אֶת עֲפַר הָאָרֶץ. וּבֶאֱדוֹם, וְנֶהֶפְכוּ נְחָלֶיהָ לְזֶפֶת וַעֲפָרָהּ לְגָפְרִית (ישעיה לד, ט). בְּמִצְרַיִם, עָרוֹב. וּבֶאֱדוֹם וִירֵשׁוּהָ קָאַת וְקִפֹּד וְיַנְשׁוֹף וְעֹרֵב יִשְׁכְּנוּ בָהּ (ישעיה לד, יא). רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר: חֹשֶׁךְ וַאֲפֵלָה שִׁמְּשׁוּ בְּמִצְרַיִם. אֲבָל תֹּהוּ וָבֹהוּ לֹא שִׁמְּשׁוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא עֲתִידִין לְשַׁמֵּשׁ. וְהֵיכָן עֲתִידִין לְשַׁמֵּשׁ. בִּכְרָךְ גָּדוֹל שֶׁבְּקַפּוֹטְקְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: וְנָטָה עָלֶיהָ קַו תֹּהוּ וְאַבְנֵי בֹהוּ (ישעיה לד, יא).
וְרַבָּנָן אָמְרֵי: אֻמּוֹת הָעוֹלָם שֶׁלֹּא קִבְּלוּ אֶת הַתּוֹרָה שֶׁנִּתְּנָהּ מִתּוֹךְ הַחֹשֶׁךְ, עֲלֵיהֶם הוּא אוֹמֵר: כִּי הִנֵּה הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה אֶרֶץ וַעֲרָפֶל לְאֻמִּים (ישעיה ס, ב). אֲבָל יִשְׂרָאֵל, וְעָלַיִךְ יִזְרַח ה' וּכְבוֹדוֹ עָלַיִךְ יֵרָאֶה (ישעיה ס, ב).
בְּמִצְרַיִם דֶּבֶר. וּבֶאֱדוֹם, וְנִשְׁפַּטְתִּי אִתּוֹ בַּדֶּבֶר וּבַדָּם (יחזקאל לח, כב). בְּמִצְרַיִם שְׁחִין. וּבֶאֱדוֹם, הָמֵק בְּשָׂרוֹ וְהוּא עֹמֵד עַל רַגְלָיו וְעֵינָיו תִּמַּקְנָה בְחֹרֵיהֶן וּלְשׁוֹנוֹ תִּמַּק בְּפִיהֶם (זכריה יד, יב) בְּמִצְרַיִם, בָּרָד. וּבֶאֱדוֹם, וְגֶשֶׁם שׁוֹטֵף וְאַבְנֵי אֶלְגָּבִישׁ (יחזקאל לח, כב). בְּמִצְרַיִם, אַרְבֶּה. וּבֶאֱדוֹם, בֶּן אָדָם אֱמֹר לְצִפּוֹר כָּל כָּנָף וּלְכֹל חַיַּת הַשָּׂדֶה הִקָּבְצוּ (יחזקאל לט, יז) בְּמִצְרַיִם חֹשֶׁךְ וְנָטָה עָלֶיהָ קַו תֹהוּ וְאַבְנֵי בֹּהוּ (ישעיה לד, יא), בְּמִצְרַיִם נָגַף בְּכוֹרֵיהֶם. וּבֶאֱדוֹם, שָׁמָּה נְסִיכֵי צָפוֹן כֻּלָּם וְכָל צִדֹנִים (יחזקאל לב, ל).
רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: וְיָרְדוּ רְאֵמִים עִמָּם (ישעיה לד, ז), וְיָרְדוּ עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה עִמָּם. בְּמִצְרַיִם, פָּרַע מֵאֱלִילֵיהֶם וְאַחַר כָּךְ פָּרַע מֵהֶם. וּבֶאֱדוֹם, פּוֹרֵעַ מִן הַשַּׂר שֶׁלָּהֶם תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ מֵהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִפְקֹד ה' עַל צְבָא הַמָּרוֹם בַּמָרוֹם וְעַל מַלְכֵי הָאֲדָמָה עַל הָאֲדָמָה (ישעיה כד, כא).
בראשית רבה צ׳:ב׳ - הטקסט מספריא
וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף וגו' אַתָּה תִּהְיֶה עַל בֵּיתִי וגו' (בראשית מא, לט מ), שֶׁלֹא יְהֵא אָדָם נוֹשְׁקֵנִי חוּץ מִמְּךָ, (בראשית מא, מ): וְעַל פִּיךָ יִשַּׁק כָּל עַמִּי, שֶׁלֹא יְהֵא פְּרוֹקוֹפִי חוּץ מִמְּךָ. (בראשית מא, מ): רַק הַכִּסֵּא, אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ שְׁתֵּי פָּרָשִׁיּוֹת הִכְתִּיב לָנוּ משֶׁה בַּתּוֹרָה וְאָנוּ לְמֵדִים מִפָּרָשַׁת פַּרְעֹה הָרָשָׁע, כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר (דברים כח, יג): וְהָיִיתָ רַק לְמַעְלָה, יָכוֹל כָּמוֹנִי, אֶתְמְהָא, תַּלְמוּד לוֹמַר רַק, גְּדֻלָּתִי לְמַעְלָה מִגְדֻלַּתְכֶם, וְאָנוּ לְמֵדִים אוֹתָהּ מִפַּרְעֹה הָרָשָׁע, אַתָּה תִּהְיֶה, יָכוֹל כָּמוֹנִי, תַּלְמוּד לוֹמַר רַק, גְּדֻלָּתִי לְמַעְלָה מִגְדֻלָּתֶךָ. וְהָדֵין (ויקרא יט, ב): דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם קְדשִׁים תִּהְיוּ, יָכוֹל כָּמוֹנִי, תַּלְמוּד לוֹמַר (ויקרא יט, ב): כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם, קְדֻשָּׁתִי לְמַעְלָה מִקְדֻשַּׁתְכֶם, וְאָנוּ לְמֵדִים אוֹתָהּ מִפַּרְעֹה הָרָשָׁע, (בראשית מא, מד): אֲנִי פַרְעֹה, יָכוֹל כָּמוֹנִי, תַּלְמוּד לוֹמַר אֲנִי פַרְעֹה, גְּדֻלָּתִי לְמַעְלָה מִגְּדֻלָּתֶךָ. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר מִן אֲנִי שֶׁל בָּשָׂר וָדָם אַתְּ לָמֵד אֲנִי שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מַה אֲנִי שֶׁל בָּשָׂר וָדָם עַל יְדֵי שֶׁאָמַר פַּרְעֹה הָרָשָׁע לְיוֹסֵף אֲנִי פַרְעֹה הָיָה לוֹ כָּל הַכָּבוֹד הַזֶּה, לִכְשֶׁיָּבוֹא אֲנִי שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (ישעיה מו, ד): אֲנִי עָשִׂיתִי וַאֲנִי אֶשָּׂא, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
נדרים ע״ח ב - הטקסט מספריא
מוֹעֲדֵי ה׳ צְרִיכִין קִידּוּשׁ בֵּית דִּין, שַׁבַּת בְּרֵאשִׁית אֵין צְרִיכָה קִידּוּשׁ בֵּית דִּין.
מוֹעֲדֵי ה׳ צְרִיכִין מוּמְחֶה, וְאֵין פָּרָשַׁת נְדָרִים צְרִיכִין מוּמְחֶה, אֲפִילּוּ בֵּית דִּין הֶדְיוֹטוֹת.
וְהָא בְּפָרָשַׁת נְדָרִים ״רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת״ כְּתִיב! אָמַר רַב חִסְדָּא וְאִיתֵּימָא רַבִּי יוֹחָנָן: בְּיָחִיד מוּמְחֶה.
אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: הַשּׁוֹתֵק עַל מְנָת לְמֵיקַט, מֵפֵר אֲפִילּוּ מִכָּאן וְעַד עֲשָׂרָה יָמִים. מֵתִיב רָבָא: אֵימָתַי אָמְרוּ מֵת הַבַּעַל נִתְרוֹקְנָה רְשׁוּת לָאָב — בִּזְמַן שֶׁלֹּא שָׁמַע הַבַּעַל, אוֹ שֶׁשָּׁמַע וְשָׁתַק, אוֹ שֶׁשָּׁמַע וְהֵפֵר וּמֵת בּוֹ בַּיּוֹם. אֲבָל שָׁמַע וְקִיֵּים, אוֹ שֶׁשָּׁמַע וְשָׁתַק וּמֵת בַּיּוֹם שֶׁל אַחֲרָיו — אֵין יָכוֹל לְהָפֵר.
מַאי לָאו, בְּשׁוֹתֵק עַל מְנָת לְמֵיקַט? לֹא, בְּשׁוֹתֵק עַל מְנָת לְקַיֵּים. אִי הָכִי, הַיְינוּ אוֹ שָׁמַע וְקִיֵּים! אֶלָּא, בְּשׁוֹתֵק סְתָם.
מֵתִיב רַב חִסְדָּא: חוֹמֶר בְּהָקֵם מִבְּהָפֵר, וּבְהָפֵר מִבְּהָקֵם. חוֹמֶר בְּהָקֵם —
The Festivals of the Lord require sanctification by the court, as the Festival dates are established by the court’s determination of the New Moon, whereas Shabbat, which commemorates Creation, does not require sanctification by the court. Shabbat is sanctified every week independent of any court decision.
As for ben Azzai’s statement, it should be understood as follows: The Festivals of the Lord require an expert, as the start of the month, which is dependent upon the appearance of the new moon, which in turn determines the Festivals, can be established only by a court composed of experts. But the portion on vows does not require an expert, i.e., vows can be dissolved even by a court of laymen. This explanation of the baraita given to Rav Asi bar Natan also serves to explain Beit Shammai’s source for the halakha that three laymen can dissolve vows.
The Gemara raises a difficulty: But in the portion on vows the phrase “the heads of the tribes” (Numbers 30:2) is written. How, then, can it be said that vows can be dissolved by laymen? Rav Ḥisda said, and some say it was Rabbi Yoḥanan: From “the heads of the tribes,” the Sages derive that vows can be dissolved by a single expert by himself, but three laymen also have that ability.
§ Rabbi Ḥanina says: A husband who is silent and does not formally nullify his wife’s vow in order to annoy [lemeikat] her, but intends to nullify it later, can nullify it even from now until ten days later. Rava raised an objection to this from a baraita: When did they say that if the husband of a betrothed young woman dies, the authority to nullify the woman’s vows reverts to the father? The authority reverts to the father when the husband did not hear of her vow, or when he heard and was silent, or when he heard and nullified it and died on the same day. But if he heard and ratified it, or if he heard and was silent and died on the following day, he, the father, cannot nullify the vow.
What, is the phrase: Heard and was silent, not referring even to one who is silent in order to annoy her, and nevertheless nullification is only possible that day, contradicting the opinion of Rabbi Ḥanina? The Gemara answers: No, the baraita is referring to one who is silent in order to sustain the vow. The Gemara asks: If so, this is the same as: Or he heard and ratified, mentioned earlier in the baraita. Rather, the baraita is referring to one who is silent without any specific intent, as opposed to the husband who is silent in order to annoy his wife, whose intent is to nullify the vow.
Rav Ḥisda raised an objection from a different baraita: In some ways the halakha is more stringent in ratification than in nullification, and in other ways it is more stringent in nullification than in ratification. The stringency in ratification of vows is
תניא, ליקוטי אמרים כ״ג - הטקסט מספריא
וְעִם כָּל הַנִּזְכָּר לְעֵיל, יוּבַן וִיבוֹאַר הֵיטֵב בְּתוֹסֶפֶת בֵּיאוּר מַה שֶּׁאָמְרוּ בַּזֹּהַר דְּ״אוֹרַיְיתָא וְקוּדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא כּוּלָּא חַד״, וּבַתִּיקוּנִים פֵּירְשׁוּ דְּ״רַמַ״ח פִּיקּוּדִין אִינּוּן רַמַ״ח אֵבָרִין דְּמַלְכָּא״.
לְפִי שֶׁהַמִּצְוֹת הֵן פְּנִימִיּוּת רָצוֹן הָעֶלְיוֹן וְחֶפְצוֹ הָאֲמִיתִּי, הַמְלוּבָּשׁ בְּכָל הָעוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים לְהַחֲיוֹתָם, כִּי כָּל חַיּוּתָם וְשִׁפְעָם תָּלוּי בְּמַעֲשֵׂה הַמִּצְוֹת שֶׁל הַתַּחְתּוֹנִים, כַּנּוֹדָע.
וְנִמְצָא שֶׁמַּעֲשֵׂה הַמִּצְוֹת וְקִיּוּמָן הוּא לְבוּשׁ הַפְּנִימִי לִפְנִימִית רָצוֹן הָעֶלְיוֹן, שֶׁמִּמַּעֲשֶׂה זֶה נִמְשָׁךְ אוֹר וְחַיּוּת רָצוֹן הָעֶלְיוֹן לְהִתְלַבֵּשׁ בָּעוֹלָמוֹת.
וְלָכֵן נִקְרָאִים ״אֵבְרֵי דְמַלְכָּא״, דֶּרֶךְ מָשָׁל; כְּמוֹ שֶׁאֵבְרֵי גּוּף הָאָדָם הֵם לְבוּשׁ לְנַפְשׁוֹ וּבְטֵלִים לְגַמְרֵי אֵלֶיהָ מִכֹּל וָכֹל, כִּי מִיָּד שֶׁעוֹלֶה בִּרְצוֹנוֹ שֶׁל אָדָם לִפְשׁוֹט יָדוֹ אוֹ רַגְלוֹ, הֵן נִשְׁמָעוֹת לִרְצוֹנוֹ תֵּכֶף וּמִיָּד בְּלִי שׁוּם צִוּוּי וַאֲמִירָה לָהֶן, וּבְלִי שׁוּם שְׁהִיָּיה כְּלָל, אֶלָּא כְּרֶגַע מַמָּשׁ כְּשֶׁעָלָה בִּרְצוֹנוֹ, כָּךְ דֶּרֶךְ מָשָׁל, הַחַיּוּת שֶׁל מַעֲשֵׂה הַמִּצְוֹת וְקִיּוּמָן, הוּא בָּטֵל לְגַמְרֵי לְגַבֵּי רָצוֹן הָעֶלְיוֹן הַמְלוּבָּשׁ בּוֹ, וְנַעֲשֶׂה לוֹ מַמָּשׁ כְּגוּף לִנְשָׁמָה.
וְכֵן הַלְּבוּשׁ הַחִיצוֹן שֶׁל נֶפֶשׁ הָאֱלֹהִית שֶׁבָּאָדָם הַמְקַיֵּם וְעוֹשֶׂה הַמִּצְוָה, שֶׁהוּא כֹּחַ וּבְחִינַת הַמַּעֲשֶׂה שֶׁלָּהּ, הוּא מִתְלַבֵּשׁ בַּחַיּוּת שֶׁל מַעֲשֵׂה הַמִּצְוָה, וְנַעֲשֶׂה גַּם כֵּן כְּגוּף לִנְשָׁמָה לָרָצוֹן הָעֶלְיוֹן וּבָטֵל אֵלָיו לְגַמְרֵי.
וְעַל כֵּן, גַּם אֵבְרֵי גּוּף הָאָדָם הַמְקַיְּימִים הַמִּצְוָה, שֶׁכֹּחַ וּבְחִינַת הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל נֶפֶשׁ הָאֱלֹהִית מְלוּבָּשׁ בָּהֶם בִּשְׁעַת מַעֲשֵׂה וְקִיּוּם הַמִּצְוָה, הֵם נַעֲשׂוּ מֶרְכָּבָה מַמָּשׁ לָרָצוֹן הָעֶלְיוֹן, כְּגוֹן: הַיָּד הַמְחַלֶּקֶת צְדָקָה לַעֲנִיִּים, אוֹ עוֹשָׂה מִצְוָה אַחֶרֶת, וְרַגְלַיִם הַמְהַלְּכוֹת לִדְבַר מִצְוָה, וְכֵן הַפֶּה וְלָשׁוֹן שֶׁמְּדַבְּרִים דִּבְרֵי תוֹרָה, וְהַמּוֹחַ שֶׁמְּהַרְהֵר בְּדִבְרֵי תוֹרָה וְיִרְאַת שָׁמַיִם וּבִגְדוּלַּת ה׳ בָּרוּךְ־הוּא.
וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״הָאָבוֹת הֵן הֵן הַמֶּרְכָּבָה״, שֶׁכָּל אֵבְרֵיהֶם כּוּלָּם הָיוּ קְדוֹשִׁים וּמוּבְדָּלִים מֵעִנְיְינֵי עוֹלָם הַזֶּה, וְלֹא נַעֲשׂוּ מֶרְכָּבָה, רַק לָרָצוֹן הָעֶלְיוֹן לְבַדּוֹ כָּל יְמֵיהֶם:
אַךְ הַמַּחֲשָׁבָה וְהַהִרְהוּר בְּדִבְרֵי תוֹרָה שֶׁבַּמּוֹחַ, וְכֹחַ הַדִּבּוּר בְּדִבְרֵי תוֹרָה שֶׁבַּפֶּה, שֶׁהֵם לְבוּשִׁים הַפְּנִימִים שֶׁל נֶפֶשׁ הָאֱלֹהִית, וְכָל שֶׁכֵּן נֶפֶשׁ הָאֱלֹהִית עַצְמָהּ הַמְלוּבֶּשֶׁת בָּהֶם, כּוּלָּם מְיוּחָדִים מַמָּשׁ בְּיִחוּד גָּמוּר בָּרָצוֹן הָעֶלְיוֹן, וְלֹא מֶרְכָּבָה לְבַד, כִּי רָצוֹן הָעֶלְיוֹן הוּא הוּא הַדְּבַר הֲלָכָה עַצְמָהּ שֶׁמְּהַרְהֵר וּמְדַבֵּר בָּהּ, שֶׁכָּל הַהֲלָכוֹת הֵן פְּרָטֵי הַמְשָׁכוֹת פְּנִימִיּוּת רָצוֹן הָעֶלְיוֹן עַצְמוֹ, שֶׁכָּךְ עָלָה בִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרֵךְ, שֶׁדָּבָר זֶה מוּתָּר אוֹ כָּשֵׁר אוֹ פָּטוּר אוֹ זַכַּאי אוֹ לְהֵפֶךְ; וְכֵן כָּל צֵרוּפֵי אוֹתִיּוֹת תּוֹרָה־נְבִיאִים־כְּתוּבִים הֵן הַמְשָׁכַת רְצוֹנוֹ וְחָכְמָתוֹ הַמְיוּחָדוֹת בְּאֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא בְּתַכְלִית הַיִּחוּד, שֶׁהוּא הַיּוֹדֵעַ וְהוּא הַמַּדָּע כוּ׳.
וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב דְּ״אוֹרַיְיתָא וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא – כּוּלָּא חַד״, וְלֹא ״אֵבָרִין דְּמַלְכָּא״ לְחוּד כְּפִיקּוּדִין.
וּמֵאַחַר שֶׁרָצוֹן הָעֶלְיוֹן הַמְיוּחָד בְּאֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא בְּתַכְלִית הַיִּחוּד, הוּא בְּגִילּוּי לְגַמְרֵי, וְלֹא בְּהֶסְתֵּר פָּנִים כְּלָל וּכְלָל, בַּנֶּפֶשׁ הָאֱלֹהִית וּלְבוּשֶׁיהָ הַפְּנִימִים, שֶׁהֵם מַחֲשַׁבְתָּהּ וְדִבּוּרָהּ, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁהָאָדָם עוֹסֵק בְּדִבְרֵי תוֹרָה, הֲרֵי גַּם הַנֶּפֶשׁ וּלְבוּשֶׁיהָ אֵלּוּ – מְיוּחָדִים מַמָּשׁ בְּאֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בְּתַכְלִית הַיִּחוּד, כְּיִחוּד דִּבּוּרוֹ וּמַחֲשַׁבְתּוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בְּמַהוּתוֹ וְעַצְמוּתוֹ כַּנִּזְכָּר לְעֵיל, כִּי אֵין שׁוּם דָּבָר נִפְרָד, כִּי אִם בְּהֶסְתֵּר פָּנִים כַּנִּזְכָּר לְעֵיל.
וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁיִּחוּדָם הוּא בְּיֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עֹז מִיִּחוּד אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא בְּעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים, מֵאַחַר שֶׁרָצוֹן הָעֶלְיוֹן הוּא בְּגִילּוּי מַמָּשׁ בַּנֶּפֶשׁ וּלְבוּשֶׁיהָ הָעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה, שֶׁהֲרֵי הוּא הוּא הַתּוֹרָה עַצְמָהּ, וְכָל הָעוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים מְקַבְּלִים חַיּוּתָם מֵאוֹר וְחַיּוּת הַנִּמְשָׁךְ מֵהַתּוֹרָה, שֶׁהִיא רְצוֹנוֹ וְחָכְמָתוֹ יִתְבָּרֵךְ, כְּדִכְתִיב: ״כּוּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ״, וְאִם כֵּן, הַחָכְמָה – שֶׁהִיא הַתּוֹרָה – לְמַעְלָה מִכּוּלָּם, וְהִיא הִיא רְצוֹנוֹ יִתְבָּרֵךְ הַנִּקְרָא ״סוֹבֵב כָּל עָלְמִין״, שֶׁהִיא בְּחִינַת מַה שֶּׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְלַבֵּשׁ בְּתוֹךְ עָלְמִין, רַק מְחַיֶּה וּמֵאִיר לְמַעְלָה בִּבְחִינַת מַקִּיף, וְהִיא הִיא הַמִּתְלַבֶּשֶׁת בַּנֶּפֶשׁ וּלְבוּשֶׁיהָ בִּבְחִינַת גִּילּוּי מַמָּשׁ – כְּשֶׁעוֹסְקִים בְּדִבְרֵי תוֹרָה, ״וְאַף־עַל־גַּב דְּאִיהוּ לָא חָזֵי כוּ׳״ [וּמִשּׁוּם הָכֵי יָכוֹל לִסְבּוֹל, מִשּׁוּם דְּלָא חָזֵי, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בָּעֶלְיוֹנִים].
וּבָזֶה יוּבַן לָמָּה גָּדְלָה מְאֹד מַעֲלַת הָעֵסֶק בַּתּוֹרָה יוֹתֵר מִכָּל הַמִּצְוֹת, וַאֲפִילוּ מִתְּפִלָּה – שֶׁהִיא יִחוּד עוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים [וְהָא דְּמִי שֶׁאֵין תּוֹרָתוֹ אוּמָנוּתוֹ צָרִיךְ לְהַפְסִיק, הַיְינוּ מֵאַחַר דְּמַפְסִיק וּמְבַטֵּל בְּלָאו הָכֵי].
וּמִזֶּה יוּכַל הַמַּשְׂכִּיל לְהַמְשִׁיךְ עָלָיו יִרְאָה גְדוֹלָה בְּעָסְקוֹ בַּתּוֹרָה, כְּשֶׁיִּתְבּוֹנֵן אֵיךְ שֶׁנַּפְשׁוֹ וּלְבוּשֶׁיהָ שֶׁבְּמוֹחוֹ וּבְפִיו, הֵם מְיוּחָדִים מַמָּשׁ בְּתַכְלִית הַיִּחוּד בָּרָצוֹן הָעֶלְיוֹן וְאוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא מַמָּשׁ הַמִּתְגַּלֶּה בָּהֶם, מַה שֶּׁכָּל הָעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים – כְּלָא חֲשִׁיבֵי קַמֵּיהּ וּכְאַיִן וָאֶפֶס מַמָּשׁ, עַד שֶׁאֵינוֹ מִתְלַבֵּשׁ בְּתוֹכָם מַמָּשׁ, אֶלָּא, סוֹבֵב כָּל עָלְמִין, בִּבְחִינַת מַקִּיף – לְהַחֲיוֹתָם עִיקַּר חַיּוּתָם, רַק אֵיזוֹ הֶאָרָה מִתְלַבֶּשֶׁת בְּתוֹכָם, מַה שֶּׁיְּכוֹלִים לִסְבּוֹל, שֶׁלֹּא יִתְבַּטְּלוּ בִּמְצִיאוּת לְגַמְרֵי.
וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב: ״וַיְצַוֵּנוּ ה׳ אֶת כָּל הַחוּקִּים הָאֵלֶּה לְיִרְאָה אֶת ה׳ וְגוֹ׳״ [וְעַל יִרְאָה גְדוֹלָה זוֹ אָמְרוּ: ״אִם אֵין חָכְמָה, אֵין יִרְאָה״, וְהַתּוֹרָה נִקְרֵאת אֶצְלָהּ ״תַּרְעָא לְדַרְתָּא״, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּמָקוֹם אַחֵר], אֶלָּא, דְּלָאו כָּל מוֹחָא סָבִיל דָּא – יִרְאָה כָּזוֹ. אַךְ גַּם מַאן דְּלָא סָבִיל מוֹחוֹ כְּלָל יִרְאָה זוֹ, לֹא מִינָּהּ וְלֹא מִקְצָתָהּ, מִפְּנֵי פְּחִיתוּת עֵרֶךְ נַפְשׁוֹ בְּשָׁרְשָׁהּ וּמְקוֹרָהּ – בְּמַדְרֵגוֹת תַּחְתּוֹנוֹת דְּעֶשֶׂר סְפִירוֹת דַּעֲשִׂיָּה, אֵין יִרְאָה זוֹ מְעַכֶּבֶת בּוֹ לְמַעֲשֶׂה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר לְקַמָּן: